דָּגֵשׁ

… בסוף עליונותו. אִי נקודה אחת תחת האות באמצעיתו. אוּ נקודה אחת תוך האות לפניו בוי"ו. אלה הם הנקודות המיוחדות שאינם מורכבות. ואלה הן המורכבות מיותר מנקודה אחת, אָ אֵ אַ אֶ אֻ. ואלה מורכבים יותר אֳ אֲ אֱ. ויש עוד שני מינים ונקראים דגש ורפה, והם נקודה וקו בָּ בָּ. ואלה אינם מניעים אבל מגידים על הקושי והרכות. וכבר ידעת מאמר חכמינו ז"ל שאמרו דמיאן נקודתא באתותיא כנשמתא דחיי בגופיה דאיניש. וא"כ הנקודות מורות על הרוחות ועל הכחות המניעות את הגופים …

… שבעים הם שבעה והוא רמז לז' ספירות. וסוד עין הבינ"ה שמשם מתחלת כל תנועה והוא סל"ם והוא סינ"י, והוא כולל י' פעמים אח"ד שהם ה' שמות הקדש וסודותיו רבים. והאותיות הנמצאות בשפתיים נחלקים גם כן אל ד' חלקים, והנה ב' יש לה ב' הברות דגש ורפה, ובדגש לא ניכר הבדלו כי אם ברפה. והרפה אשר בב' הוא אשר הבדילו מחבוריו במבטא, שהנה מ' דומה לב' ולע' הרבה ולו' מעט, כי אם הו' הוא נזכר בשום השפה התחתונה תחת מערכת השיניים העליונים, ובשיניים אדם סוגר את …

… אבל לשם העצם לבד לא יחובר לו אות בסופו לעולם, אך יחובר לו מלפניו. וזה גם כן סוד גדול ודעהו, וכבר ימצא שם העצם נגזר. והנה שם הפעל נחלק לשני חלקים, אחד מהם הוא שם יחיד ורבים, והשני שם יחידה ורבות. כאמרך קדש קדשים או קדושה קדושות בדגשות השי"ן. כי הרפויים מורים על תואר המתואר באלה וכיוצא בם. ומקור הפעל הוא כולל שלשת חלקי הזמן, והם היה והוה ויהיה. והוא לבדו כמו שמור או זכור, ויש לו דרכים רבים בכל הבניינים. ואין אדם יכול לפרש עניינו בטוב כי מפני …