ספרי רבי אברהם אבולעפיה
אוצר עדן גנוזאוצר עדן גנוז: חיבור בשלושה חלקים — אוצר, עדן וגנוז — ועשרה חלקים בכל אחד, שכוונתו, כדברי אבולעפיה, להחכים ליראי השם ולחושבי שמו לבד, ושהושלם במסיני לתלמידו ר' סעדיה להיות בידו לזיכרון לאשר למד לפניו. על שם שלושת חלקיו קרא לו אוצר עדן גנוז. אוצר הולך אחר ספר יצירה, מעשר ספירות בלימה עד שתים עשרה פשוטות; עדן פורש את סוד העיבור — מולדות ותקופות, קביעות ודחיות, וסדרי חודשים ופרשיות ומועדים שסימניהם בנויים על שמו, נתחדש על פי אברהם; גנוז מדבר בשמות, באותיות שם המפורש ובשמות הגנוזים, עד סוד הפועל האמיתי המשנה טבע חלקי היצור בכוח הדיבור. אחר שלושים החלקים הוא מחבר חותם בתוך חותם, שיהיו חלקי הספר ל"ב נתיבות פלאות חכמה, ובו מגלה מי הביאו עד הלום ואת שבע הדרכים שבהן ייקרא כל פסוק.אור השכלאור השכל: חיבור בעשרה חלקים, שכתב אבולעפיה לבקשתם של שני חברים — ר' אברהם המשכיל ור' נתן הנבון — כדי להועיל למתחילים בעיון השם המפורש ולהורות להם דרך ידיעתו. שמו הוא שם הסיבה הראשונה, אור השכל, שהיא לדבריו הגודרת כל פרצה, ועל שמה נקרא גם חלקו הראשון. עשרת החלקים עולים מגדר המעשים והמצוות אל סוד לשון הקודש ואותיות היצירה, אל השמות ואל אותיות השם המיוחד, אל הפוך האותיות — צירוף, תמורה, משקל וגימטריא — ואל הזכרת השם בניקודיו, עד החלק העשירי, צורת הנבואה, שעניינו השגת השכל הפועל והשפע המכריח את מקבלו לדבר ולחבר. האותיות המסמנות את עשרת החלקים מצטרפות לשם המחבר, ואת הצירוף הזה הוא פורש בסיום הספר: אברהם ספרדי בן שמואל אבו אלעפיא זכר צדיק לברכה.איש אדםאיש אדם: ביאור על ספרו של רזיאל הפותח "איש אדם ילדה מרויה": פעמים ביאור "אות באות תיבה בתיבה", פעמים "צירוף תיבה מן התיבות", ופעמים דילוג על מה שנרמז לפניו או לאחריו — בספר עצמו, במי שקדם לו או במי שיבוא אחריו. איש אדם, לדבריו, "נודע שהוא אשמדאי מצורף", ורזיאל "הוא הנקרא איש אדם"; את שמות המקומות שהפך רזיאל הוא מיישר לקורא — קרססטה סרקסטה, נגורא ארגון — "כי כל התורה וכל הדבור ישר והפוך". הביאור הולך אחר הספר כסדרו: ארבעת הכוחות, שהרביעי בהם "הורה דרכי ההשגה וצרף השם וגלגלהו"; התבודדותו של רזיאל והדרך שהורה "בידיעת השם"; וארבעה פסוקים שראשי תיבותיהם "משפט הפוך" וארבע עגולות — "מערכת שם המפורש באמת" — עד ששב רזיאל "אל דרכי הנבואה" "והשלים ספרו בנחמת ישראל וירושלם". בסופו: "ונשלים אם כן זה הספר פה ונתחיל ספר הברית".אמרי שפראמרי שפר: חיבור על ידיעת השם המפורש בלבד — כוחו, פעולותיו וסגולותיו, ושאין בינו ובין שם זולתו שום שיתוף — שכתב מחבר הקורא לעצמו זכריהו להחיות בו את נפשות המועטים המבינים. קראו אמרי שפר, הוא מסביר, כי בו הוא שם אש בוערה בלבות הכסילים ומלהיב את לבות המשכילים. הוא מחלקו לשלושה מאמרים בדעות חכמי דורו, לשלושה שערים בדעת חכמי ישראל הקדמונים ולשלושה חלקים בדעות כל הנביאים, ואחריהם הידיעה הכללית, עיקר כל הספר לדבריו: מהי ידיעת השם ומה הגמול והעונש על זכרו ועל שכחתו, למה נברא האדם ולמה ניתנה תורה, ואחריהן עשר ספירות בעולם, בשנה ובנפש, ודרכי צירוף האותיות שבספר יצירה — הדרך המביאה את הנפש להיות נביאה. הוא כותב, לדבריו, בשנת נ"א, אחרי עשרים ואחת שנה של חיבורים בידיעה זו, ובהם אור השכל, גן נעול, ספר החשק ופרדס הספר.גט השמותגט השמות: חיבור על השמות, שכל כוונתו להעיר את בעלי ספרי השמות על הזיופים שבידם, שלא יאמינו בהם עד שיידעו על מה סמכו, ולאמת את השמות האמיתיים. מפני שהוא מרחיק את השמות המזויפים קראו גט השמות; סימנו, ג"ט, בראשי שני הפסוקים שבראשו, "גל עיני ואביטה" ו"טוב לי תורת פיך", ובחתימתו הוא פורש בו סוד נוסף: שלוש הנפשות שבשפלים ותשעת הגלגלים שבעליונים. הוא מצייר תחילה את צורת העולם המורגש, מבאר בקצרה את המושכל ואת הגוף והנפש, ואז מגיע אל השמות שיעד: השם המפורש וכינויו אדנ"י, עשרת השמות שאינם נמחקים, עשרת השכלים הנפרדים ושמות בני אדם שבתורה. ועם זאת הוא מזהיר שלא לאבד שם שאין יודעים עניינו, כי המאבד שם מן השמות הקדושים נענש עליו.גן נעולגן נעול: חיבור שכתב אבולעפיה למי שהוא קורא לו בני ואחי, שביקש ממנו בכתב פירוש לספר יצירה ולאלפא ביתות היוצאות ממנו. מפני שאי אפשר, לדבריו, לפרש כל דבר בספר, הוא מדבר עמו בקצת ראשי פרקים. אחר הקדמה הפותחת בפסוק "חכמות בחוץ תרנה" הוא רומז לו קצת קבלות מספר יצירה ומן האלפא ביתות, לפי שני ענייניו, ידיעת עשר ספירות וידיעת כ"ב אותיות: הספירות בשמותיהן, מצדק הקרובה לאדם עד מחשבה, כתר עליון; חקיקה וחציבה, משקל, תמורה וצירוף של האותיות; עשר הספירות המתבארות מסתרי עשר המכות; דרכי האלפא ביתות ורל"א השערים; ושם בן מ"ב היוצא מן בראשית, "כי בו הגאולה", שבו הספר נחתם. את ספר יצירה, הוא אומר, כבר פירש בפירוש "ארוך מעט וקצור הרבה", ומצפה לנחמת ציון בשנת החמשים.המלמדהמלמד: חיבור בשערים ההולך אחר דברי הרב במורה נבוכים ומביא את פרקיו, משם המפורש ועד המחויב והאפשר והנמנע. הנוסח שלפנינו פותח באמצע דיבור ושעריו נמנים מכ"ו עד ל"ב; בסופו הוא קורא לעצמו חבור המלמד ו"חלק הראשון מברכת כהנים הנקרא מלמד", ואת טעם השמות שקרא לו נתן, לדבריו, בראש הספר שאינו לפנינו. השערים עוברים משגעון כותבי הקמיעות ומן הכלל שמי שאינו בקי בצרוף אינו יודע את השם, אל דבור השם לנביאים, אל הלוחות והכתב, אל ארבע הסבות, אל הרכיבה ואל הקדמות והחידוש, עד השער המשלים את החיבור ומודיע על חלק שני. אחריו מצורף מאמר על האלפא ביתא ועל מדת הרחמים ומדת הדין, שכותבו אומר כי הועתק מדבריו ומספריו של רבו הקדוש.חותם ההפטרהחותם ההפטרה: פירוש על ההפטרה של רזיאל בן שלויאל, ואחריו חותם ההפטרה, שהמחבר שם לחותם לכל הספרים כדי לפרש בו את מעלת ידיעת השם המפורש. הפירוש אומר שהספר לא נספר בשם מספר בעבור שנקרא חצי ספר, ושהפטרה הוא לו שם חיצוני: בתוכו אינו נקרא כי אם "ספר זה", אלא שנכלל להיקרא ספר הבשורה. הוא מבאר את המראה שראה רזיאל בסתרי השם המפורש, בעל רי"ו אותיות; והחותם פותח בסוד אלהים, בארבע צורות השם ובניקודו, סוקר את השם המצורף והרמוז בספר הישר, ספר החיים, ספר עדות, ספר הברית, ספר איש אדם וספר המליץ, ומסיים במערכות חמשת שמות הקדש שאינם נמחקים. בסיומו הוא אומר שכיוון להועיל לאחד שלם מעולה, השקול אצלו כנגד עשרת אלפי אלפים פתאים.חיי הנפשחיי הנפש: ספר בשלושה חלקים על ל"ו סתרי תורה שליקט מחברו ממורה הנבוכים, וחיברו — כדבריו — להחיות בו הנפש המשכלת ולהסיר הדעות הרעות מלב לומדי המורה; מכל סוד הוא כותב רק ראשיו ושרשיו. קראתיו חיי הנפש, הוא אומר, כי בו ישיגם הרוצה להשיגם באמת, וזה גם שם הסוד השמיני שבחלק הראשון, שעל שמו קרא שם כולל לכל החיבור. שלושת החלקים, כנגד שלושת חלקי המורה, קרויים על שם שלושת הימים הנקראים קדש: יום מועד — י"ד סודות, מצלם ודמות עד בלבול הדתות; יום שבת — י"ב, מכח הפעל עד הנבואה; ויום כפור — עשרה, מסתרי התורה עד עבודת השם מאהבה, שבו חתם מחבר המורה את ספרו ובו הוא חותם גם את שלו. אחרי החתימה נושא הכרך חיבור שני, הפותח בכתוב מצרף לכסף וכור לזהב, על תלמיד שלא ידע מן הספירות אלא את שמותיהן.חיי העולם הבאחיי העולם הבא: פירוש השם המפורש, הפונה אל קוראו "בני", שממנו יבין את כל דרכי הנבואה ואת הדרכים הראויות לרב ולתלמיד בצירוף ובהזכרה. שמו חיי העולם הבא, לפי שמשמותיו המצורפים יושג למתנבאים חיי עולם הבא, ועמו "סוד מספר אותיות ירושלם" — רמז לעשר מערכות שם בן ע"ב המתגלגלות בו. משלשלת השמות — שם בן ע"ב עד שם בן ד' אותיות, "השורש והעיקר" — הוא פונה תחילה אל השם הארוך: נ"ד השמות מארבע זוויותיו, עשר דרכיו בעיגולים, שלוש התחלות הקבלה — אותיות, צירוף וניקוד — ומפתח לחדרי החדרים: ההזכרה בניקוד, בנשימות, בתנועות הראש ובאברי הגוף, עיגולי השם העליון, וראשי פרקים משם בן מ"ב. ראשי בתי השיר שבראשו מצטרפים ל"שם המפורש יהוה", ושל השיר שבסופו ל"רזי חיי העולם הבא".מפתח החכמותמפתח החכמות: הראשון מחמשת המפתחות שבהם כולל אבולעפיה את סתרי התורה, מפתח לכל אחד מחמשה חומשי תורה, וזה שכנגד ספר בראשית. הוא נכתב לבקשת שבעה מחכמי אי סקליה, במסיני ובפלרם, ומשתי סיבות, אלוהית ואנושית: קרבת עת קץ, וחסרון חכמי חכמת הקבלה היום. כל חלק נקרא מפתח, כי דרכו היא מסירת מפתחות לפתוח בהם את השערים הנעולים, וחמשת הספרים הם מפתח החכמות, השמות, הקרבנות, הספירות והתוכחות. תחילה הוא מקבץ את כללי שתים עשרה פרשיות בראשית לפי פשוטן, מקדים הקדמה על שלוש המדרגות — צדיקים, חסידים ונביאים — ועל שלוש דרכיהן, הפשט, הדרך הנסתרת הפילוסופית ודרך השמות היא הקבלה, ואז חוזר על הפרשיות בדרך החכמה ובדרך הקבלה, בצירופים ובגימטריאות. את שבע הדרכים, הוא אומר, כבר דיבר בהן באוצר עדן גנוז ובפירוש ספר יצירה, ובסיומו הוא קורא לספר גם ספר החכמות.מפתח הספירותמפתח הספירות: הספר הרביעי מחמשת הספרים — החומש הרביעי, בלשונו — ההולך מפרשת במדבר סיני עד פרשת מסעי, ושכולו, כדברי אבולעפיה, לא חובר אלא לגלות בו דרכי השגת הנבואה. את שמו הוא מסביר: השומע יחשוב שאין בו שום עניין מעניין הספירות, אבל כשיגלה סודם יראה שראוי היה השם הכולל לרוב כלליו — שהרי הפקודים הנספרים ספירות הם. הוא נפתח בהקדמות שיעד בספר ויקרא: שלושה יסודות — חידוש העולם, מציאות התורה ומהות השמות — ודעת שתי הכתות בספירות לעומת דעתו שלו, הנמשכת אחר קבלתו, שהיא אמונת הכת השלישית. בפרשת חוקת הוא מודה שאת סוד פרה אדומה לא יכתוב אלא ירמוז; לספר שקדם לו הוא קורא ספר הקרבנות, ועל הספר הבא הוא מבטיח לדבר עוד.מפתח הרעיוןמפתח הרעיון: חיבור שאבולעפיה אומר שחיברו "להחיות בו נפשות דורשי החכמה", וכלל בו "כלל הדבור" ומענייני ספר יצירה הנצרכים לו. את שמו הוא מסביר: "שבו יפתחו הרעיונים האטומים", ובראשי טורי שיר הפתיחה נקרא "כלל הדבור לאברהם בן ר' שמואל המכנה אבו אלעפיא". הוא מורה דרך להבדיל בין המחוייב והאפשר והנמנע בהשגת הנפש, בקבלה ובחכמה הנחקרת; עובר אל סוד הלשון — שם ומלה ופעולה, כ"ב אותיות וחמש תנועות, סוד השם המיוחד ואותיות יה"ו כעומק ורוחב ואורך — ומצייר את צורות כ"ב האותיות מאלף ועד תיו, בשמן ובמספרן. לבסוף הוא פותח בעניין "אשר בעבורו הקדמתי כל הציורים" — שציורי כתב האומות אינם נבואיים — והטקסט נפסק אחרי שורותיו הראשונות.מפתח השמותמפתח השמות: השני מחמשת המפתחות, על ספר ואלה שמות, שלא חובר, כדברי אבולעפיה, אלא בעבור המתנבאים לבד. את שמו הוא נותן לו אצל שם בן ע"ב: זהו המפתח שעליו קרא לחומש השני מפתח השמות, אשר בו מפתחות השם. הוא הולך אחר הפרשיות ומאריך בארבע בלבד: בואלה שמות — הכוונה, הרצון והבחירה שהן ראשית הנבואה, השמות הנגלים והנעלמים, ושם בן כ"ב, בן מ"ב ובן ע"ב; בוארא, בא ובשלח — המכות והזכרת השם בנשימותיה; ואת שבע הנותרות הוא כולל יחד ומקצר, כי כוונתו, הוא אומר, להעיר לבות הישנים. הוא מודה שיראו בו ובבאים אחריו חיבורים ולא פירושי התורה, ושלא היה משלים את שאר הארבעה אילולי חלו פניו בכתבם השבעה שקרא להם שבעת הנרות; לבא אחריו הוא קורא מפתח הקרבנות, ובסיומו נקטעים דבריו.מפתח התוכחותמפתח התוכחות: פירוש לספר החמישי של התורה, משנה תורה, החמישי במפתחות שחיבר מחברו לחמשת החומשים, ולדבריו לא נכתב להודיע פשטי המצוות, כי אם להעיר על קצת עניינים מסתרי תורה וטעמי מצוות. את שמו הוא מסביר בפתיחה: קראתיו מפתח התוכחות, מפני שבתוכחות החל משה ובהן סיים. הוא הולך אחר הפרשיות מאלה הדברים עד וזאת הברכה, מאריך בנבואה יותר מבכל שאר ענייניו, ומסיים בחיבור הפסוק הראשון בתורה עם האחרון. משהשלים את הספר החמישי ואת כל החומש הוא חותם בפתיל — כך הוא קורא לחתימה — שיתלו עליו את חמשת המפתחות, ומוסרו לשבעת החברים שהיו סיבת החיבור; את החומשים כתב, לדבריו, בדרך עשר הספירות, ואת הדרך שאין לכתבה אלא למסרה על פה קיצר.מצרף השכלמצרף השכל: הקדמת המחבר לפירושו על שבעת ספרי הנבואה של רזיאל רבו, שכתב, לדבריו, אחרי שנצטווה בחלום לפרשם על דעת הנסתר שבהם, לא דרך הפשט כלל. המחבר, הקורא לעצמו אבוברהים הקטן, מונה ששה ספרים שלמים — ספר מליץ, ספר איש אדם, ספר הברית החדשה, ספר העדות, ספר חיים וספר הישר — ואחד שקראו "הפטרה" והוא חצי ספר, וקורא לפירושו מצרף השכל, "אשר סודו משכן השכל"; לא חיברו, לדבריו, בעד מי שלא צורף בו. ההקדמה רומזת בקיצור את סוד חיי העולם הבא כפי אמונתו, ומבחינה בין שלושה מיני פירוש — המוגשם, המשותף והרוחני — כנגד שלוש הכתות, ומה שאינו כאחד מהם: סתרי השמות, שאי אפשר לפרשם בספר אלא לרמוז. הוא שם אותה למפתח לכל ספר בחכמות האלוהיות והאנושיות, ועובר ממנה לפירוש הספר הראשון, ספר מליץ.נר אלהיםנר אלהים: ספר בראשי פרקים על "נסתרי הדבור" וגלגול האותיות, שכתב מחברו לנמען שהוא קורא לו "בני", וכוונתו בו, בלשונו, "לרמוז הדרך הראויה להקריאה לידיעת הגלגול אשר עליו כל כוונתנו, ואחריו סוד המצוות". הוא קורא לעצמו "נר אלהים", ופסוק שמו — "נר אלהים נשמת אדם" — עומד בראשו ושב בגלגול הניקוד השני כסימן למספר נ"ר. מסוד ברכת כהנים הוא עובר אל מוצאי האותיות מן הפה, אל הניקוד ואל הניגון, ומהם אל גלגול האותיות בשם יהו"ה, שהוא לדבריו "עיקר היצירה כולה"; אחריהם סוד המצוות כולן וסוד ברית מילה, "יסוד לכל המצוות", ולבסוף רמזי ספר יצירה — שלא כיוון, הוא אומר בחתימתו, לפרשו, אלא להודיע איך רמז בו מחברו את הדרך שהאדם מחויב ללכת בה כשירצה להימשך אחר השגת השם.ספר האותספר האות: ספר קטן שכתב מחבר הקורא לעצמו זכריהו במצוות יהוה — "כתב לך את הספר הזה החולק על מחשבות חכמי ישראל המתפארים" — כדי לגלות בו סוד יהוה הגדול, ושלחו לספרד. שמו ניתן לו במחזה החותם אותו, כשאיש זקן היושב על כסא משפט מצווה "כתוב את אשר ראית בספר וקראת שמו ספר האות"; האות היא האות החתומה בדם ובדיו במצח איש הבא מן המערב. הספר פותח בעשרים ושניים משפטים על סדר האלף-בית שבהם נשבע המחבר בשם, כותב את השם הגדול והנורא מפורש, מספר על זכריהו המבשר שנשלח לעמו, מעיד על המלחמה בלב בין הדם ובין הדיו, וחותם במחזה שלושת הגיבורים שהם שלושה מלכים. המחבר קורא לעצמו גם ברכהיהו בן שלויאל, והזקן, ששמו יהואל, קורא לו רואיאל החוזה; הספר נשלח "בשנת המח".ספר הבריתספר הברית: פירוש על ספר הברית החדשה של רזיאל, שהמפרש קיצרו מאוד וכללו בפסוק ימלך — האחרון לשלוש צורות השירה — שהוא לדבריו תכלית כל הכוונות. כוונתו לצרף בו צירופים רבים יותר משאר הספרים, מפני שהספר כולו מלא צירופים; והמחבר אינו המפרש, אלא ששמו כשם רבו — "ואין ספק שאם הוא אני גם אני הוא". מן הפסוק הוא מוציא את סוד תנועת הלולב ואת יכי"ן מראשי ימלך ויאמן וסופיהם, ומונה בספר עצמו אלפא ביתא של קינה בכ"ב פסוקים על דרך א"ת ב"ש ישר וכ"ב הפוך, ונקודי שמות משונים בארבעה חלקים — לפני הקינה, של הקינה, של השירה ושל אחריה. בסופו הוא מוסר את חותם הספר בראשי פסוקים — ברדהואל בן דבש מאל ספרדי מן תוטילה של נבדה — ומודיע שמכאן מתחיל ספר העדות.ספר החייםספר החיים: פירוש על ספר החיים, האומר שכלל לקורא את רוב סתרי הספר לפי כוונת מחברו — כוונה אחת בכל ספריו, והיא ידיעת השם, שאי אפשר להגיע אליה בלתי ידיעת דרכי צירוף האותיות. לדבריו נקרא ספר חיים בעבור "חי חי", וסודו שם מיוחד והוא סם חיים. הוא פותח בפסוק הראשון של הספר, "אמר רזיאל רוח ה' צבאות העיר את רוחי", ובראשי הפסוקים שבהם הודיע המחבר את שמו ושם אביו ושם יחסו — "אני אברהם בן שמואל אבו אל עפיה"; מספר על ארבעת התלמידים המתחילים שהתחברו אל רזיאל בפונון היא קפואה; מבאר את שני הכתבים ופתרונם; ומדלג אל שאר השמות ואל סתרי הנקוד. הוא פוסק ואינו מאריך בשמות, שכוונתו לפרשם, ועמם שם בן י"ב, בסוף חותם ההפטרה, ומודיע שיתחיל בספר הישר.ספר החשקספר החשק: חיבור בשלושה חלקים, שכל אחד מהם כולל שלושה חלקים קטנים, שכתב אבולעפיה "לאיש חושק", סעדיה בר יצחק, ועמו הבחור יעקב בר אברהם, כדי "להשלים בו העולם הקטן". הוא קרא לו "בשם החושק לאמיץ בו החשק", מוצא בגימטריא ש"חשוק" הוא "מקור חיים", ומכנה את עצמו נעתיאל בן רזיאל בן שלויאל. החלק הראשון מוסר את שם בן ע"ב במערכותיו ואת "הדרך המקובלת בהזכרת שם בן ע"ב" — ראש, תוך, סוף — אחרי הקדמה על החשק; החלק השני מגלגל את השם במערכה שנייה ומעמיד את צירוף האותיות כ"דרך קלה" שהנבואה הגידה, וחלקיו הקטנים עוסקים בדיבור שבפה ושבלב ובעשרת החשקים. החלוקה לשלושה היא כנגד שלושת מיני האותיות — שבספר, שבפה ושבשכל; החלק השלישי שהוא מבטיח אינו בכתוב, המסתיים במילים "השם יזכנו שיתגלה החסר מן הספר".ספר הישרספר הישר: פירוש לספר הישר — הספר הראשון שכתב רזיאל בצורת נבואה — והששי והאחרון לפירושי המחבר. רזיאל, לדבריו, קראו ספר הישר, שסודו שם שירה ישרה תפלה, על שם המעשה שקראו שם התנין, ונקרא בו בשמו הראשון, ברכיהו בן שלויאל. הפירוש, שאינו הולך בספר על הסדר כי אם בדילוגים, עוסק במקומות שרזיאל מונה, מצרפת וספרד עד דיבון ועכו, שכוונתם הנסתרת איברי הגוף; במראה שבה השיג סוד השם וסוד הנבואה; ובארבע התיבות שבהן חתם את ספרו, ובראשן יהו"ה: ידיעת המשיח וחכמת הגואל. בסופו מדבר מעט בסוד הנבואה, וכוונתו להשלים את העניין בחותם ההפטרה, חותם לששת ספריו של רזיאל.ספר המליץספר המליץ: פירוש לספר מליץ, ספרו של רזיאל הנביא, שהמפרש קורא לו מורי ורבי, ושהשכל האלוהי העירו לכתבו. על שמו הוא אומר שכל יעץ מליץ, ושהספר נקרא כך לעניין סינים, שם העיר שבה חובר. הפירוש עובר על דברי רזיאל פתח אחר פתח: עצתו למלך החדש, השכל האנושי, במלחמתו בשטן, המלך הגדול; מראה שלושה כוכבי לכת כשלושה מלכים נלחמים; אילן המדע ששמו חיים, כדמות סולם עגול הנקרא פלס העולם ומאזנים לאדם; תוכחת שכני סינים; והשם שהוא קורא עליון, הערוך בטבלה. המפרש, המתייחס בשם אבוברהים, אומר שיכסה ויגלה כרבו; בספר זה, האחרון שבשבעת הספרים, הוא פותח את פירושם, שייחתם בהפטרה, ומודיע שאחריו יתחיל ספר איש אדם.ספר העדותספר העדות: פירוש על ספר עדות — לדבריו הספר הרביעי לפירוש והשלישי לחיבור, אחרי ספר הישר וספר החיים. הפתיחה מספרת שרזיאל, בבואו לרומי, כשציווה האפיפיור לשרפו אם יבוא לדבר עמו, התבודד וראה מראות וחידש אז את הספר, וקראו "ספר עדות" — עדות בינו ובין השם אשר מסר נפשו למות בעבור אהבת מצותו, ועדות על השם שהצילו מיד אויביו. הפירוש אומר שרוב המראות שראה רזיאל נבנו על שם המפורש ועל חידוש התגלותו בימיו, מבאר אותן על דרך הנסתר ואינו מפרש את פרטי המשלים כי אם במקום ההכרחי, וחותם: "קצרתי לך סתרי ספר עדות כפי יכולתי". הוא מגלה גם שרזיאל שם בראשי הפסוקים שני פסוקים נסתרים, אלפא ביתא הפוכה החתומה בחותם אמת ושם בן מ"ב, ושבמראה זה אברהם, "והוא שם רזיאל".סתרי תורהסתרי תורה: פירוש לסודות מורה הנבוכים בשלושה חלקים, שכתב אבולעפיה לבקשת ארבעה ילדים שחוברו אליו במדרשו, ושתי כוונותיו: ביאור סבת חיי הנפש המשכלת וביאור עבודת השם מאהבה. נקרא סתרי תורה מפני שעם סודות המורה הוא מגלה גם קצת סתרי תורה כפי קבלתו; בראשו ראשי כל קע"ז פרקי המורה ול"ו הסודות שקיבל מפי רבותיו, וכל סוד נכתב במקומו עם סימני הפרקים שבהם נרמז או התגלה. החלק הראשון, אורח חיים, פורש י"ד סודות מצלם ודמות עד בלבול הדתות; השני, מקור מים חיים, י"ב מכח ופועל עד הנבואה; והשלישי, תוכחת חיים, י' מסתרי תורה עד עבודת השם מאהבה — שורש ותכלית כל כוונת החיבור. המחבר קורא לעצמו רזיאל בן שמואל אבו אל עפיא, ובסיומו הוא מניח את המורה לפני הקורא כגן עדן כמספר פרקיו ואת פירושו כזיו אחד כמספר סודותיו.שומר מצוהשומר מצוה: חיבור בשלושה שערים על מצוות ברכת כהנים, שחיבר אבולעפיה לבקשת תלמידו ר' שלמה הכהן בן ר' משה הכהן הגלילי, כדי שידע מה שהוא עושה בשעה שיברך את העם, ולגלות בו קצת סתרי תורה בידיעת השם. שמו הוא הכתוב שבו פתח, "שומר מצוה לא ידע דבר רע", ושתי סיבות לו: "שומר" — כי גבוה מעל גבוה שומר, ו"מצוה" עמו — על שם "לעבדה ולשמרה", תלמוד ומצוות. שעריו פותחים בפסוקי הברכה: הראשון מבאר אותה בדרכי הפשט, החכמה והקבלה הנבואית ואת הצירוף בכתב, במבטא ובמחשבה; השני במידות, בשם בן מ"ב ובמסירתו; והשלישי במידת השלום, בנשיאת כפים ובמצוות ציצית ותפילין שבסופו. בסיומו חותם "אברהם הנביא" שנשלם בכ"ה לחדש אדר בשנת ה'מ"ז ליצירה.