בָּבֶל

… והשם צפן צפון בשני בתי"ם וקרא שמם צפו"ן צפו"ן, והוא רמז למאמר אנשי המבול בדור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם פן נפו"ץ. והענין 'ונעשה לנו שם' 'מלשון שעונה' ועל כן 'נענשו משלוה' לשם זה אשר ממנו מדת השלו"ם באה, ונפל ביניהם בלבול ונפוצו והבלבול היה 'בלב' שהוא 'בבל' והוא שנער וסוד שניהם לב בן רשע. כלומר בן יצר רע "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" מנעריו כתיב חסר כי הוא רע מכל שמשיו ועליו נאמר בהיותו רשע "מושל מקשי"ב על דבר שקר כל משרתיו רשעים" (משלי כט' יב'). כי לא יתחייב …

כמו שנרמז בסוד הפלגה מן ויפץ ומן בלל, כי כשתמצא זאת האומה בהודו וזאת בכוש, והיא בתכלית הרוחק מחברתה, והלשון של זאת מוסכמת לסביבותיה ושל זאת לסביבותיה. ואין זאת רואה לזאת ואין ביניהן משא ומתן, יהיה זה הרוחק שביניהן במקום סיבה להיות זו בלתי …

… בו ארץ שננערו בה מימי המבול מן "וינער ה' את מצרים", ואני קבלתי בו שהוא רמז לשוב הכוחות המושכלות אל הנערות במקום ששם הנערות. ועל כן אמר וישבו בה, שלא זזו מדרך הילדות והשחרות, והוא זמן בלבול הכח הדברי. "על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ" (שם  ט'), ונפסדה הכוונה הראשונה מההשגה. על כן אמרו שיזמו מחשבת הקבוץ, והקבוץ סבת הסדר השכלי ושמיעת הכוחות זה לזה, והמשך זה אחר סדרו של זה. אך הפזור הוא בהתהפכות הכוונות והדעות. ואחר שהורחקה מהם השגת …