בְּחִירָה (בְּחִירַת הַשֵּׁם)

… בעל חקר למי שאין לו חקר בפועל. כי הנשארים משכלי בני אדם אין להם חקר והנמצאים משכלי השמים יש להם חקר. ועל כן היתה ראויה זאת הפעולה המעולה הנכבדת המיוחדת מכל פעולות המציאות להיותה מיוחסת לאלוה ית' שמו. ועל כן בחר השם במין האדם להיות חלקו בפעולתו יותר ממה שבחר בזולתו מן העליונים ומן התחתונים, וזה מצד שכלו. ועל זה אנו יודעין כי השכל הפועל בנו שכל פועל בפעל הוא אדון כל העולמים, ולא זולתו מן השכלים הנפרדים כולם. ואם זה השכל אשר לנו הוא עשירי הוא …

… מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא' ט'). ואחר שהדבר הוא כן, הכל מודים שמבחר כל הלשונות מאז היא לשון הקדש. ועל כן נודע מה שנודע בה לנביאים בסוד השם המפורש, מה שלא נודע לזולתם מאישי מין האדם. והנה גם הטבע גוזר עוד שיהיה השם בוחר בדבר אחד מיוחד מכל פרטי העניינים, כמו שבחר בערבות מכל הגלגלים. באמרם שבעה רקיעים ברא הקב"ה בעולמו ומכולם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא ערבות, והוא השביעי אלא ששם ערבות משותף. והנה הנראה מכל כוכבי השמים שהשם בחר בשמש מכולם, והנראה מהיסודות …

… וגם הבדל ענייני עצמו מענייני עצם זולתו תכלית ההבדל אשר אין הבדל גדול ממנו, כמו שנאמר בחלק הקטן הבא אחר זה. ואמנם בזה אודיע בו איזה אותיות הם שנתייחדו להיותם שם לו ית' שמו. והוא שנאמר שהאותיות כולן כ"ב, ובחר השם מהן כשהודיע זה לבעלי הלשון ד' אותיות, ובא להורות בם מציאותו. וראה שלא היה אפשר להורות על מציאותו המיוחד כי אם בשם מיוחד, וצוה את משרתיו הכהנים לברך בו את עמו המיוחד המובחר משאר אומות, כמו שנבחר שמו משאר אותיות, ואע"פ שכולן הן אותיותיו, כמו …

כל זה הורה על היותו יתברך ראשון ואחרון, כלומר ראשית שאין לו ראשית ותכלית שאין לו תכלית, הוא ראשית לכל נמצא מאתו, והוא תכלית לכולם. שכלם נבראו בעבור התגלות מעלתו לברואיו. ולפי זה העניין צוה השם ליחד לשמו כל בכור, שהוא מורה על ראשית כח המציאות האנושי, כמו שנאמר "ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני" (בראשית מט' ג'). וצוה עוד ליחד לשמו העשירי, להורות על תכלית מה שאפשר להגיע בו מן המציאות לעדות שהוא הכל. ומפני שמן א' …