צִוּוּי

… על ד' פועלים. והצווי מפני שהמקבלים אותם אינם כי אם ארבעה והם יחיד נחלק לזכר או לנקבה. ורבים נחלקים לזכרים או לנקבות, כאמרך בצוותך להם מצוות ראובן שמור זה הבית עתה או מחר. אבל על עבר לא יתכן לאמור שמור, שכל צווי עתיד ואינו עבר. רק יתכן להאמור לקיים ההוה עתה, אך התחלתו מעת המצוה ואילך או תעמוד או לאו, ואין שום מצוה כי אם פנים אל פנים. והבן זה שהוא סוד גדול מהגדולים שבכל התורה, כי מה שאני כותב פה אינו ריקם מהסוד, שאיני בא להעתיק …

וכן תבין סוד התחלת שלשת הכינויים של השמות שהם שמי שמו שמה כי סופן לעדות. וכן סוף הציווי בשלשה מהן גם כן, שמרי שמרו שמרנה. והתעורר מדברי אל השם ותשים מעלת השם המיוחד יתברך. ועוד הפועל מורה על עומד וכן הפעול עומד, ולא יקרא פועל אלא הפועל בפועל בעת הפועל. ואם פעולתו תמידית בלתי העדר גם הוא תמידי בלתי העדר. …

… יתחברו אחריו כל עשרת הכינויים, והיותו ד' מדרגות עם בכל"ם. ובהיותו מקור כולל כל זמן יורה על היות חומר אחד לד' יסודות, והוא משותף בכלם והוא מקור להן. וזה עניינו שמור ש' קמוץ הוא מקור, ושי"ן שווה הוא צווי. ומן המקור הראשון ומן הציווי תמצא שרש כל תיבה, ולא תמצא שום אות משמש עם הציווי. כי אם אות ו' והוא הנוסף, כגון צא ועשה וראה ועשה. וכשתוסיף בכל"ם תאמר כשמור בשמור לשמור משמור. והנה שב להיות שי"ן מנוקד בשוא בעבור התוספת של ד' אותיות. אמנם בהיות שם ו' …