יֵצֶר הָרַע
12 הפניות ב־2 ספרים
אוצר עדן גנוז
… שאמרו ונעשה לנו שם פן נפו"ץ. והענין 'ונעשה לנו שם' 'מלשון שעונה' ועל כן 'נענשו משלוה' לשם זה אשר ממנו מדת השלו"ם באה, ונפל ביניהם בלבול ונפוצו והבלבול היה 'בלב' שהוא 'בבל' והוא שנער וסוד שניהם לב בן רשע. כלומר בן יצר רע "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" מנעריו כתיב חסר כי הוא רע מכל שמשיו ועליו נאמר בהיותו רשע "מושל מקשי"ב על דבר שקר כל משרתיו רשעים" (משלי כט' יב'). כי לא יתחייב פועל רע אלא מלב רע וממחשבה רעה שהוא משכנה וכשהוא …
… ממונה ע"ל הטב"ע. ופעולותיו דמיוניות כפעולות הקוף שדמיונו קרוב לדמיון האדם וכל הנמשך אחר פעולותיו הוא דומה לו ושמו קוף כמוהו והוא חיה בצורת אדם וחייו חיי הקוף שהם חיים מדומים. ובהיותו יו"ד והוא ראש לשם השם יורה עליו שם מספרו שהוא עשרה וסודו יצ"ר הר"ע אלא שהוא שומר השע"ר שלא יבואו בגן עדן חיות רעות וקופים כאנשי דור הפלגה ודור המבול שהוא גבו"ל מפל"ה גם קצ"ו ידוע לעב"ד עולמי"ם והוא יו"ם מימי"ם. וכריתת הברית הנה ענינה ענין הטבע כלומר שטבע השגת האדם את …
… להשקות את כל פני האדמה. ולא אמר ואד יעלה מן המים. וזהו סוד השם שהוא הו"ד וא"ד שממ"ה ודאג"ה, ה"ו ד' ו"ה פנים ואחור בה"ו בה"ו תה"ו ובה"ו, ל' כבד, זהו ת"ל, נפ"ש, רו"ח ברו"ח, שק"ל. ועל כן תמצא אבנ"י שי"ש טהו"ר בגימ' יצ"ר טו"ב ויצ"ר ר"ע, וזה בעשותך מן יי"ן ע' ומן ה"א ו' ומכל ש' יצ"ר וסודם קש"ר טו"ב ור"ע. וסוד כל קשר שש מאות והם א"ש בעצמם ונסתרם שק"ר ואמ"ת.
ודע כי מספר כל אחד מהם שהוא של"ב אותיות סודם "יצ"ר ל"ב האדם רע מנעריו". ומספר כל אלפא ביתא שלימה אלף ותצ"ה, וסימנם מלכות. ורמזם "כי א"ת המל"ך יי צבאות ראו עיני" (ישעיה ו' ה'). וכשתדע סודם 'את"ה מל"ך' כי 'את"ה יוד"ע' 'א"ת הידו"ע'. והנם 'דע"ת אהו"י' …
… עליו והוא נהנה מזיו השכינה ושב שטנו אצלו עבדו ומלאך המות מחיה נפשו, כי נשמר מליגע בה כמו שנאמר באיוב "אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר" (איוב ב' ו'), שאינה ממין גופו שהוא תחת רשותו תמיד, שהוא נתנו והוא לוקחו ושב יצרו הרע טוב לו. כי בסבתו הנפש לומדת ומתחכמת ומבינה ויודעת ומכרת ומשגת את קונה מתוך ידיעת שמו המורה על פעולות כל נפש ונפש בכל איש ואיש כפי מדותיו ומעלותיו וכפי השתדלו בידיעת השם. ולפי שהודיענו זו הידיעה בכלל ואמר שהיא …
הנה צרפתי לך צירופים שמה"ם תוכ"ל להפ"ך מדות חמה ולבנה שנהפכו בשם. ועל כן אחר שהוא מדת יום ומדת לילה וסודו שד"ה ושדות צריך גלגול, והוא ש"ם ש"ר הפני"ם יהו"ה מתהפך תמיד, כי שמו יהו"ה מטטרו"ן שר הפנים. וממנו היתה שכב"ת זר"ע הויה והוא שר צבאות בתנועת הגלגל, אשר במלכות מתהפ"ך תמי"ד. ואני אהיה מלאך המות ואמיתהו ליצר הרע בכח השם, וכן עשה דוד כשאמר "ולבי חלל בקרבי", וכן תעשה גם אתה. והסוד שרציתי לגלותו לך אשר בעדו יחדתי זה החלק האחרון שהוא תשלום השלשים הוא זה,
אור השכל
והעד שאחר שהעבירות סבתם יצר הרע, והוא באמת הדמיון הפועל הרבה בזמן הבחרות ומעט בזמן הנערות, ואין לו פועל בזמן הזקנה להוציא דבר לפועל. ואם יש לו מציאות בלב הזקנים הוא לפי הרוב בכח, ר"ל במחשבה לא בפועל, כי הכח חלש לצאת לפועל. וזה שהסבה …
… עליהם ולא לגרוע מהם. ואם תאמר בדעתך שאחר שעלה אדם אל המעלה העליונה מהן והיא התכלית האחרונה שהיא ידיעת ה', מעתה מה צורך מהן. הנה הראיתיך שצריך אליהם האדם כל ימי חייו, מפני שהן לא נצטווינו עליהן לשמרן, אלא כדי לעמוד בכוחם נגד יצר הרע, ולהחזיק כח יצר הטוב. ואחר שלא ייפרדו מן האדם כל ימי חייו שני היצרים, הנה אם לא ישמור המצות התהפך בו כוונת השם, ואולי ישלוט טבעו על שכלו עת מן העתים, ויפסיד כל מה שהרויח כל ימי חייו. ועוד אתה רואה מהשם …
… הכולל מדה כנגד מדה, חברם ותמצא שי"ב. ודע שהוא לרמז ש'שת י'מי ב'ראשית, ויוצא מכלל שם בן י"ב מצורף שלם שסוד חציו אינ"ו גו"ף, וסוד חציו הנשאר ול"א כ"ח בגו"ף. והגלגול שמי שית בראשית והסוד שמי נסתר ברא וכתר, שמי שני יצרים ברא שני יצרים שמי המיוחד והמפורש.
… ורמז "כי אתך אני להצילך נאם יי" (ירמיה א' ח'). וחבר שמי שסודו שכ"ל עם בר"א שסודו אב"ר והוא רב"א, ותמצאהו בכ"ל רא"ש והוא רא"ש בכ"ל, ואם תמצאהו בצורה תמצאהו בחומר, וכשתמצאהו בחומר תמצאהו בצורה בסוד נר באש, וכלל הסוד שני יצרים בחומר שני יצרים בצורה. והרי התגלה לך סוד ששת ימי בראשית, והוא סוד "שש כנפים, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף" (ישעיה ו' ב'), שהם הפנים שהם בראש והרגלים שהם למטה והכנפים אשר ידי אדם תחתיהם שהם באמצע פנים שתים, …
… וגם הוא ש"ם היו"ד כמו שזה מי"ן היו"ד, חבר שניהם ותמצא סודם אד"ם ש"ם המי"ן, גו"ף ע"ל צור"ה צור"ה ע"ל גו"ף ושניהם מתים. אך בהשתתף אליהם שם המיוחד שהוא ש"ם החיי"ם נמצא השם מחי"ה המתי"ם. והכלל יצ"ר הטו"ב ויצ"ר הר"ע הוא ש"ם מחי"ה מתי"ם תתצ"ג. חשוב עוד עניין ה"א ו"ו ה"א ותמצא חבור כולם על הדרך הנזכר עולה ע"ד שהוא בעצמו דיי"ן. ועל כן אמרו רז"ל (אבות ד, כב) הוא עד הוא דיי"ן שסודם ה"א ו"ו ה"א ע"ד ודיי"ן. ואמנם הסוד המבואר …
… כן היתה התורה לאות והיתה התרה לאות גם הקשרה לאות, כי גלגלי התורה היצרים גם גלגלי היצרים התורה, ואין היצרים כי אם מחשבה, וכל מחשבה ספירה בסוד חשבון ומספר, והכל תלוי במספר וחשבון, והעד השכל הכולל היצרים. ואם הם שנים יצר הרע ויצר הטוב הרי שר"ק. ואם תאמר הם שנים קדומים הרי זה שק"ר שאינם כי אם קש"ר, ושמם תדעהו מן פ"ר ורי"ש הכוללים באמת י"ד אותיות שהם ז"ז. והנה ח' אחריו ר"ק והוא צרי בעצמו, וכן ש' אחריו ר"ק וגם הוא צרי בעצמו.