פֶּסַח

4 הפניות ב־2 ספרים

אוצר עדן גנוז

עמ' ט§15

הברית, אנו כורתים בבשר התאוה לכבוד השם ואנו מגלים העטרה וחותכים הבשר היתר שתי וערב ואתנו ברית שלום, ובמילה אנו חותכים אריגת השתי ובפריעה אנו חותכים אריגת הערב. והדם לנו לאות אשר על שתי המזוזות ועל המשקוף וראה יי את הדם ופסח על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתינו לנגוף ועבר יי לנגוף את מצרים (שמות יב'), והשאר מובן מזה. ומאמרו לנגוף יובן הסוד שהמשחית נוגף את הגופים. וינצל מההשחתה מי שהוא בתוך הבית בעת עבור הזעם. ולא נשחת האבר אשר הוא

עמ' רלט§357

ולפיכך יוסף הגלגל ברכ"ה במז"ל מאזני"ם גם יוסי"ף היו"ם וגם יוסי"ף בזנ"ב ברכ"ה. כי סובב נקבה הוא זכ"ר אשר בו נקבע"ה ברכ"ה גם ענ"ג או נג"ע במז"ל טל"ה על דרך מלחמ"ה מהלח"ם. כי סודו מזל דם וזה סודו מז"ל קמ"ח והוא מז"ל פס"ח שבו אנו שוחטים טל"ה או גד"י לתקן ט"ל הגי"ד שהוא שכב"ת הט"ל הדומה אל שכבת זרע שהוא כזרע גד לבן ועינו כעין הבדלח הנבעל ביחד על כ"ח הנדי"ב, שנאמר "שה כשבים ושה עזים". כי סוד שכבת זרע כולל שלשת המינים הראוים לקרבן והם כבש תר עז ונשארו

עמ' רסג§418

והבהמה גם כן הם בני אדם הדומים לבהמות כענין "אדם ובהמה תושיע יי" ורבים כמוהו, בסוד ארבע חיות המרכבה אשר כולם דמות פניהם פני אדם והם אדם וחיה ובהמה ועוף וכלם אדם. ועל הרקיע גם כן דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. ובפרשת קדש זכרון יציאת מצרים וענין פסח ואכילת מצה ומצות שמירה בבל יראה חמץ ולא שאור שסודם ראש מצח בסוד ע"ץ הדע"ת. ונאמר "והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך" ונתן הטעם ואמר שהכונה בכל זה היא אחת והיא כדי שתהיה התורה מצוייה בפיך, באמרו "למען תהיה תורת

אור השכל

עמ' לט§76

בדמות המין כולו וכל איש במינו, ואם מחליף דומה למין שממיר מינו. וזהו זר אצל הטבע כל שכן אצל הדעת שהוא אחר הטבע. וזוגו הוא בדמות עצמו ובשרו וזולתו זר אצלו. והשם כרת ברית לבלתי התקרב אל הזר ולברוח מן הערל. ועל כן רמז בפסח הבא להבדיל בין הדמים "וכל זר לא יאכל בו" (ויקרא כב' יג'), וכן "וכל ערל לא יאכל בו" (שמות יב' מח'). ובקרבן "והזר הקרב יומת" (במדבר יח' ז') והערל כזר הוא אצל השם. והסוד כל לב אטום מלקבל הוא זר אצלו, ועל כן צוה מבואר "ומלתם