קַבָּלָה

ועם היותי בלתי מזהירך על קבלה זאת שידעתי בך שכבר קבלת בשלמות והיא אתך ידועה בפועל ומתפעלת ממך בכח קרוב אל הפועל, ואם כן אינך צריך אזהרה עליה. עוד היה אצלי להעירך עליה כדי שתשתדל בפעלתה עד שתוציא מה שבידך בכח אל פעל שלם ויהיה אצלך כדמות הנעה והערה ואצל זולתך תהיה …

… שאמרו רוב חכמי ספר יצירה בדורנו זה, ובמה שעבר מחכמי הגלות, לא בארו בו מה שצריך. מפני שקצתם לא הורונו דבריהם שהיו מקובלים ממנו, וקצתם הורונו שהיו מקובלים ממנו ומסתרי תורה, וקצתם פירשוהו על דרך פילוסופית. ואלה בקשו לעוור עיני פקחים אבל המקובלים האירו עיני העברים העורים. ואלה שמות מפרשי ספר יצירה אשר ראיתי פירושיהם ובחנתי דעותם בו כפי שנויים והם י"ב פירושים. א. פירוש ספר יצירה של ר' סעדיה גאון זצ"ל שחברו בערבי והועתק לעברי ודבריו בו הם משותפים קצתם על דרך המדות לפי התורה …

… אל ידיעה אלוהית נבואית. והנה זו הדרך השלישית עם רחק מציאותה היא מעולה מהשתים הקודמות, עם קירוב מציאותם ועם קלות השגתם. ואמנם מפני שמציאות זו הדרך רחוקה ומעוטה לא הוצרכו רוב החכמים למנותה בכלל הידיעות, ואמרו שהקבלה לבד לרוב החכמים מספקת כאילו היא ידיעה, מפני שרבו עדיה מכל צד. ואין ספק שאינה מספקת אלא למשתדלים להשיג מה שבכח האדם להשיג, ראוי שיחשבוה בלתי מספקת עד שיבחנו כחם בא אם יוכלו להשיגה, ידלגו ממה שהיו בו אל מה שלא היו בו, ואם לאו דין הוא שיעמדו …

דע כי טרם שאדע שום קבלה בספר יצירה גם אני הייתי חולק חלוקה חזקה וקשה על אמתתו. ולכשקיבלתי מה שהיה ראוי לקבל בו לכל בעל קבלה, ר"ל מה שלא היה ראוי לשום חכם להיותו חסר מידיעתו, חזרתי בתשובה בו. וחלקתי על חולקיו כמו שראוי לעשות לכל שלם. כמו שנאמר "עזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם" (משלי כה' ד'). וזה בראותי ענין מהות הדברים …

… ומופלאים. אבל כונתי היתה להודיעך כי אלה העניינים כלם אין צורך ולא הכרח לשום מקובל להכחישם כי אינם מזיקים כלל בדרך הקבלה. אבל אני אומר שידיעתם מועלת מאד לחכמי הקבלה ועוזרת לאמת דרכיה המופלגים בלא ספק. וזה מפני שראיתי מקובל בלתי חכם חושב שהשם פועל באדם מבלתי אמצעי כלל בין השם ובינו בכל דבר שבעולם. בין בשכלו בין בנפשו בין בגופו ובניו ואשתו בין בממונו מכל צד. ולא סבלה דעתי לעזבך בזו הטעות הגדולה כי אש היא עד אבדון תאכל. ועל כן רמזתי לך מה שרמזתי ואוסיף לומר לך מפורש …

… יקראו כח השכל בשם יי ויאמרו שהוא נלחם תמיד עם האברים, וכחות הנפש העליונים הם בני ישראל, וכחות הגוף כלם הם המצריים. וראוי לכל חכם להמשך אחר הנוצח בסוף, ואחר מי שנראה ממנו שאין מי שיוכל לעמוד כנגדו במלחמה. והחמישית על דרך הקבלה והיא על הדרך שאמרו בספר הבהיר, מאי דכתיב "יי איש מלחמה", משל למלך שהיו לו דירות נאות, ושם לכל אחד מהם וכלם זו טובה מזו. אמר אתן לבני דירה זו ששמה אל"ף, גם זו טובה ששמה יו"ד, גם זו טובה ששמה שי"ן. מה עשה אספם כלם השלשה יחד ועשה מהם …

… ואין בידו מאזני שכל לשקול בם האמונה ההיא אשר קבלה בימי קטנותו, אשר לא היה אפשר להיותו מאמין זולתה לפי מיעוט שכלו. שאם לא היה מקבל שום אמונה היה נשאר תמיד כבהמה בצורת אדם. ראוי עם כל זה אחר הגדיל שכלו שיחקור וישים דעת באמונתו המקובלת, וילמוד עד שיוצאנה לפועל מושכל. שעל זה נאמר "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו" (משלי יד' טו'). ואם הוא תמיד באמונה מקובלת בלתי מובנת לפי הראוי להבין בה על פי המושכל האלהיי, הנה הוא עודנו עומד בפתיותו …

… הזאת המיוחדת דבר אתה כל מה שדבר, ובמכתבה צוה לכתוב כל מה שיכתוב, ולא עוד אלא שמה שנאמר שנכתב על ידו על שני לוחות אבנים, בין יהיה הדבר כפשוטו לבד, בין יסבול הנגלה והנסתר יחד. ויהיו שניהם אמת, או האחד מהם, הנה נכתב בלשון הקדש שהקבלה נמשכת עד היום קיימת. ואם יאמר אומר אמת היה, אבל ראה האומה בלתי ראויה לאותה המעלה, והחליפה באומה אחרת, והחליף חוקיה ומצוותיה ובא ומעטם והמיר מכתבה. הנה האומר דבר זה הוא בעצמו מודה על מעלתה ועל מעלת לשונה ועל מעלת מכתבה …

… אשר שם גמולו ועונשו ושאר הגמול והעונש אצלו פחותים כנגד אלו. שאלו נפשיים ואלו גופניים, ולא כללנו זה העניין בתוך דברינו אלה, אלא לעורר דעות המשכילים אל אמיתת הדברים. שזה החיבור לא חובר כי אם לבעלי שכל, שקבלו הקדמות כלליות בקבלה התוריית המיוחסת אל השם יתברך בפועל. ומפני שדברינו היו בעניין יצירת האדם והכח הדברי שבו המוכן לקבל המושכלות, ולצאת לפעל עם שפע השכל המשפיע עליו בעודו בעל חומר. והוצרכנו להודיע סוד חומר היצירה, על כן כללנו בתוך עניינו סוד דור הפלגה …

והנה אלה הג' עבירות באו להורות על ג' ספירות הידועות בקבלה, שהם מחשב"ה חכמ"ה בינ"ה. והם הם החכמה והבינה והדעת ושלשתם מורות על מה שראוי להאמין בשם ית'. כי החכמה גוזרת לבלתי עבוד ע"ז. והבינה גוזרת לבלתי שפוך דמים ממי שנברא בצלם אלהים. והדעת גוזרת לבלתי גלות ערוה …

כל מי שיש בידו שום קבלה מידיעת השם ורוצה להשלים שכלו עמה ולהוציא קבלתו מכח מקובל אל כח מושכל צריך שלא תתבהל נפשו על מה שיראה בספר זה. ואם תתפעם רוח קבלתו יקרא אל יוסף פותר החלומות, או אל דניאל אשר הוא מימינו ויפתור לו חלומותיו. ולא תהיה נפשו עגומה עליו, בראותו דברים עמוקים בתחלת מחשבה. ואם לא …

דע בני והבן כי אותיות השם הם ארבעה, אהו"י, ונקראו בכללם אותיות ההעלמה. על דרך "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" (שמות ג' טו'). ונאמר בקבלה לעלם כתיב, כלומר שראוי להעלימו. ועל כן היו אותיותיו אותיות ההעלמה. זהו המובן לעם, אבל לנעלם אינו זה, כי אם לעלם הוא דבור משותף. ועניינו האחד הוא עניין ההעלם, והשני הוא עניין המעלה, והוא שאותיות השם ראוי לעלם, כלומר …

… הדורות. והדור מיוחס לדרים בעולם והעולם מיוחס לזמן והזמן מיוחס לעולם. והמעלות הם זכרו וממשלתו וכסאו, וזכרו נמשך לשמו, וממשלתו נמשכת למלכותו, וכסאו נמשך לעצמו. והדורות נמשכים לעולם ולזמן, ואלה ההמשכות הנזכרות ידועות לכל משכיל מקובל. והנני רומז סודם לבעלי השכל, אין ספק שהנמשך אחר הממשיך, הנמשך פחות ממנו בהיותם משני מינין. אבל בהיותם ממין אחד יתכן היותם שווים במעלה, ואע"פ שאינם שווים במציאות. ומפני היות הנמשך או הממשיך אחד מהשלשה …

… שיורה עליו יהיה שם מורה על מציאותו או על הבדל שבו נבדל מזולתו. וזהו מנהג הוראה על העצמים הנבדלים בהבדלם, או יורה על תואר מיוחס אליו, או על היותו פועל, או על מה שידמה שום שלמות בתחילת מחשבה אצל ההמון, אשר אין להם השגה במציאותו כי אם בקבלה. ואם כן הנה יהיו כל שמותיו נמשכין גם כן אחר השם המיוחד לו, כמו שכל נמצא נמשך אחר מציאותו, ויהיה השם הנכבד והנורא הנקרא שם המפורש לבדו ראשית לו כל שמותיו. כמו שהוא עצמו ראשית לכל העצמים, והוא כולם בפעל, …

… נבחר א'. והנה אלה הד' הם אותיות השם, והם אשר מציאותם בכל. וכל גלגול מתגלגל על שם המיוחד אין בו שום שתוף מאות אחר כלל, כי אם מאלה הארבעה, והם הם לבדם אותיות השם המיוחד. ואחר שהודעתיך זה שמע מה שאומר בהם בסתריהם לפי הקבלה בחלק זה.

… לבחון בו לבות המשכילים ולצרוף ולברר וללבן בו כח שכלם, היה הכרח לכסותו ולהסתירו ולהעלימו. והורכב על זה מאותיות ההעלמה, ולא היה נעלם תכלית העלם, אפילו המשכילים בעיונם אליו לא היו יכולים להשיג ממנו שום דבר. והיה השם נמצא אצלם על דרך מקובל לא על דרך מושכל. אבל היה הכרח שיהיה משותף בין שתי קצוות כדי להשלים בו שני מיני בני אדם, שנאמר עליהם "אדם ובהמה תושיע יי" (תהלים לו' ז'). והם שכלים וסכלים אלה בכח עיונם בשם, ואלה בקבלם עליהם שהוא נמצא. והכסילים נאסרה …

… לו התנועה הישרה כמו כן להורות על שממנו התחייבה גם היא. והנה לא תהיה הזכרתו שלימה בלתי ניגוני הנשימות הידועות לו, שהם יורו על כוחותיו, ועל התחייב ממנו כל כח כללי או פרטי שבמציאות. כי זאת ההשגה בכללה היא הנקראת על פי הקבלה האלהית המושכלת ידיעת השם באמת.

… השם לבן עזרא, שכתב בם ענייני הנקוד לפי הדקדוק. גם רמז קצת מהסודות ואין לנו צורך להשיבו פה, וגם לא לשנות מה שאמרו אחרים, וכבר חודשו גם כן ספרים רבים על עניין זה מזמן קרוב מאד על פי אנשים חכמים מחוכמים בסתרי קבלת ידיעת השם. ובסומכי על מה שנאמר באלה הספרים והדומים להם על עניין הנקוד לא אאריך בו, אבל אגלה לך סתרי הנקוד הנרמז בשם הנכתב בחלק שלפני זה בלבד, ואודיעך עניין גלגולו. שאני כתבתי השם בצורה שלא ידע כל אדם לקראה, שאין …

… אלהי"ם, והיא חלם. ועוד ח"ת למ"ד מ"ם הרי מדת"ם חל"ם, והנוסף תפ"ד והכל החכמ"ה דע"ת י' ראשונ"ה, ובעבור היות חולם מלא הוא הראשו"ן, והוא סוד החכמה אשר היא ראשונה לכ"ל, היה ראוי להיות הוא הראשון בכל הנקוד של שם. והוא שם השם הוא שר הפנים כמו שהקבלה מעידה בסוד השלשים המורים על היות הם השלשה בעצמם, וממנו התחייב מציאות היות הנפש בחומר. אם כן דין הוא להיות מה שכולל השלשה שמות הראשונה הוא המניע התנועה הראשונה אשר היא למעלה מהכל. וזהו סוד כל, ומפני שחצי השם מנוקד ונזכר בכל מקום באות הראשונה …

… לדעת כמה יאריך במבטא כל אות ואות. וזהו סוד ההזכרה. ומפני שאלה כולם הם צריכים עניין ארוך אקצרם במסירת קבלה לבד. ואע"פ שהייתי יכול לתת טעם לכל אות נזכרת, מפני מה תאריך זו כזו או זו יותר מזו או זו פחות מזו. אבל צורת הקבלה מספקת להזכרה, כי מי שהוא חכם הוא יבין מדעתו. ואחר זה עיין מאד בצורת הבטויי.

… מיד ואם לא תראה ולא תשמע עזוב הדבר בכל אותו השבוע. וטוב עוד להזכיר פעם אחת בשבוע כדמות רצוא ושוב שעל דבר זה נכרת ברית. ומה אוסיף להודיעך שכבר ידוע הוא שאם אתה חכם מן הרמוז תבין הסדר כולו, ואם תרגיש בך ששכלך חלוש בחכמה או בקבלה או רעיונך חזקים בהבלי הזמן, אל תזכיר את השם פן תוסיף לחטוא. ודע שבין דף של יו"ד לדף של ה' תוכל להנשים כ"ה נשימות לא יותר, ובלבד שלא תפסיק בינתיים לא בדבור ולא במחשבה. וכן בין ה"א לו' ובין ו' לה"א רק פחות …