רֵיחַ

5 הפניות ב־2 ספרים

אוצר עדן גנוז

עמ' פה§134

מלאו" (ישעיה א' טו'), וזה מבואר. ועל כן תרגום לא תרצח לא תקטול נפש. ומפני שהראות הוא סבת הניאוף כמו שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר טו' לט'), נאמר לענין לא תנאף. ומפני שהריח הוא שמש משותף עם הנשימה ר"ל בענין היותו תלוי בנחירים והנחירים בנשימה, יורו על החיים התלוים בהם. ובאף אדם מכיר השעות, והשעות מעידות על חדוש העולם והן הנפרדות והזוגות, והקרבן נקרב בעתים ידועות שהכונה בהם לרצות הכעס. ונאמר בעת

עמ' קא§159

לאיש, ואם כן כל מה שישכיל האדם מכל דבר ודבר מן הנמצאים, הוא לפי המורגש ולפי המושכל ולפי המקובל. והשגת המורגש תלויה בחמשת החושים שהם גופנים ר"ל כחות בגופים. והם הראות שהוא כח בעינים. והשמע שהוא כח באזנים. והריח שהוא כח באפים. והטעם שהוא כח בחיך ובלשון ובשפתים, שגם הן כלי הדבור. כי הטועם המר והמתוק שהם שתי הקצוות הרחוקות או מה שבתוכם כגון המליח והחמוץ והעפוץ והחד והדומים להם, כל אחד לפי מינו, לא יטעם אחד מאלה עד שיוכל להבדיל

עמ' שעח§585

(איוב לד' ג'). ועל הראות נאמר "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמש" (קהלת יא' ז'). וגם יריח דבר ויהנה ממנו ונאמר בו "עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בֹּו וְרֵיחֹו לֹא נָמָר" (ירמיה מח' יא'). וידוע כי הריח הוא בנחירים והוא במקום הנשימה. וההנאה והרצון והתאוה לשניהם ברדיפת זה אחר זה. והמשוש גם בו יהנו הגופים זה עם זה וימתק להם הטעם ההוא המשוש, עד שקראו הדבר המשגליי מאכל "אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ" (משלי ל' כ'), "כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל

אור השכל

עמ' יא§30

לא ישמע או לא יריח. כי הנשימה שבאף אינה הריח אבל הנשימה ששם החיים תלויים אינה מכלל החושים. והעד התתרות שאע"פ שאינו מריח הוא מנשם ואם לא ינשום ברגע קטן ימות. אבל אם לא יריח כל ימי חייו לא ימות בעבור זה, כי עניין הריח הוא שיריח ריח טוב או ריח רע או בינוני. והנשימה אם כן דבר אחר אינה הריח. אבל אם לא יטעם כבר היינו אומרים ג"כ שיחיה בלי טעם אחר שהמאכל אינו הטעם. אבל מפני שאנו רואים מי שלא יטעם לו האוכל שלא תתעורר תאוותו לאכול, ולא יוכל להעביר מזונו בוושטו,

עמ' קיג§193

שהם נושאים אותם הם, הראות והשמע והריח והטעם והמשוש. וההשגה שמשיגים הכלים הנזכרים הה' עם הכוחות הנזכרים הה' היא בכלל נחלקת לה' השגות כלליות. והן השגת הנראה כתפוח על דרך משל, והנשמע בקולו כשיבקע בכח חזק, והמריח כמוהו, והמוטעם כמוהו, והממושש כמוהו. והנה אלה ה' השגות בלבד אחד והוא התפוח. גם תהיינה ההשגות האלו בדברים רבים משתנים ומתחלפים אלה מאלה. וההשגה שמשיג הדמיון, שהוא המקבץ אלו הה' כוחות במח, היא חזקה בעת ביטולם