תּוֹעֶלֶת
18 הפניות ב־2 ספרים
אוצר עדן גנוז
ואחר שהדבר כן ואני כוונתי בו התועלת למעיינים בו עם השלמות, כמו שעשה [שלמה הע"ה] ספר חכמה מכל הקודמים, וכמו שיעשה [כל חכם], מן הדין הוא לרואיו שידינוני לכף זכות בכל [ענין ומקרה] שימצא בו. ומפני היותי מקנא לכבוד השם במה [שזכרתי ולא] כחכמי דורנו המנהיגים המון ישראל …
אור השכל
… מחשבותיו הקודמות לקבלת השפע ההוא. וגם יתכן שיחדש אצלו השפע העליון מחשבות אשר לא קדמו לו ויכריחוהו להוציא עניינים לפועל, מהם הנהגות אנושיות כוללות, ומהם פרטיות מועילות או מוכרחות להקדימם לפני המועילות, עד שתמצא התועלת שוכנת במשכן חזק מדביק הכוחות ההכרחיות עם הכוחות המועילות. כמו שמחנך הנער במעשים שהם הקדמות לחכמות המושכלות, מפני שהמעשים ההם הם משכנות השכל. ונמצא שאם אין מעשים הגונים אין שכל, שאחר שלא ימצא השכל משכן לשכון עליו לא ישכון עליו כלל. ואע"פ שאין …
ואמנם כבר קבל בעל הבית התועלת ההכרחית לו מהעניינים אשר בבית מפני ששכן עליו האור, והוא שבו השיג בראות עיניו מה שהיה בבית, ותקן כל דבר בו בעוד שהאור שם, וכשזז ממנו אחר תיקונו זז. אם היה בעל הבית זריז והשכיל שהאור ייפרד בלילה מהבית עד שגנז בו מה שראוי לגנזו, ועד שגלה …
… שזה החיבור יועיל להם מאד, ולדומים להם בהיותם שומרים מצות הספר הזה עד שיביאם מה שאכתוב בו אל השגת השכל הפועל, אשר השגתו היא גם כן מביאה לידי קבלת הדבור מפיו. ואם ימנעם מונע מזו המעלה העליונה חס ושלום, הנה יועילו בזה החבור ג"כ תועלת שפע שכלי שבו ישכילו, וישיגו סתרי תורה וטעמי מצות בכלל. והנה אם כן לא ימלטו בעדו משום תועלת רב או מעט, ומפני שהשפע הרב מביא לידי חבור ולידי דיבור יתכן שיקבלו מספרי זה דבר, עד שיחשקו להידבק בסבתם …
החלק הראשון-כולל חמש אותיות והם א'ב'ג'ד'ה' ואותם כוללים חמשה חלקים מסומנים באותיות א'ב'ר'ה'ם', ובהם אכלול חמשה עניינים. הא' אשר סימנו א' יכלול עניין גדר כל פרצה. והב' אשר סימנו ב' יכלול מהות תועלת הגדר. והג' אשר סימנו ר' יכלול הכרח מציאות התועלת. והד' אשר סימנו ה' יכלול טעם הכרח המועיל, והה' אשר סימנו מ' יכלול עניין הפסד העדר הגדר. ונמצא שראוי לקרא שם זה החלק הראשון בכללו גודר פרצות.
והחלק השני-כולל חמש אותיות והם ו'ז'ח'ט'י' ואותם כוללים חמשה חלקים מסומנים באותיות ס'פ'ר'ד'י', ובהם אכלול חמשה עניינים. הא' אשר סימנו ס' יכלול עניין כלל כל המצות, והב' אשר סימנו פ' יכלול מהות תועלת המצות. והג' אשר סימנו ר' יכלול הכרח מציאות תועלתם. והד' אשר סימנו ד' יכלול טעם ההכרח בכללו. והה' אשר סימנו י' יכלול עניין הפסד העדר המצוה. ונמצא שראוי לקרא שם זה החלק השני בכללו כולל המצות.
והחלק התשיעי-כולל ארבע אותיות והם ו'ה'י'ה', והם כוללים ארבע חלקים מסומנים באותיות צ'ד'י'ק', ובהם אכלול ארבע עניינים. הא' אשר סימנו צ' יכלול קשר הכוחות העליונות והתחתונות בשם, והב' אשר סימנו ד' יכלול דמות השמות שבהם קושרים ומתירים, והג' אשר סימנו י' יכלול איכות הקשר וההיתר, והד' אשר סימנו ק' יכלול תועלת הקשירה וההתרה. ונקרא שם זה החלק התשיעי בכללו סוד איסור והיתר.
… כן אז תהיה פעולתו פעולת בעל שכל. וכל מה שיהיה השכל האנושי יותר שלם באיש המכוון אל התועלת, תהיה התועלת יותר גדולה לפי עניינה. וכל שכן שתהיה יותר חזקה ושלימה אם תשתתף קצת מהכוונה השכלית האלהית עם כוונתו, שאז תגיע אל המכוון מהות התועלת.
… הנצחיים. הנה זה האיש בעשותו כן הגיע הוא וכל השומעים לדבריו והנמשכין אחריו אל תכלית התכליות בתועלת, שאם מהות כל תועלת בכלל הוא טוב, בהכרח זאת התועלת היא שהגיע אל מה שהיתה בעבורה יצירת האדם בעולם השפל. ואם כן מהות תועלת האחרונה שבכל התועלות והנכבדת שבהן היא השגת החיים האחרונים הנצחיים שכוונת כל התועלות הראשונות והאמצעיות היתה להגיע אל זאת האחרונה הנזכרת. ואם הגיעה נשלמה הכוונה העליונה בה. ואם לאו נעדרה הכוונה והיתה לבטלה. וידוע שמשים התועלת האחרונה בכלל …
… וגם לדעת מאמיני היות כל זה בטבע, כבר הכריחם הרגשם וחייבם שכלם להודות שזה התיקון דומה לתקון מכוון. ואע"פ שאין שם כוונה נופל עליו בזה. ואין לנו צורך להקשות עליהם במחשבותם כי כוונתנו רחוקה מכוונתם. ואמנם אם לא היה בעבור הכרח מציאות התועלת לא היה שום דבר מתקיים, כמו שתאמר שהמזון הכרחי לטבע כל ניזון ואם לא היה בו תועלת הכרחית לקיומו לא היה נמצא. ואמנם חמשת החושים הכוללים הכח המרגיש הם לחי לתועלתו. ויש מהם הכרחיים, כלומר שלא יתקיים בלעדם זמן אחד, ויש מהם מועילים …
בעבור שהתועלת הכרחית לפי כוונת הממציא את בעל התועלת כמו שזכרנו, יראה כי ההכרח הוא הטעם בעצמו. אבל עם טוב עיון יתבאר שהטעם זולת ההכרח, וזה כי ההכרח אם היה אפשר להעדירו היתה מציאותו לבטלה. ואם היה הכרח בלתי מועיל לא היה ממציאו בעל הפועל בכוונה ורצון. אבל טעם ההכרח הוא שראוי לבקש מפני מה היה הדבר הפלוני הכרחי בתועלת הדבר הפלוני, ונתינת זה הטעם הוא מכלל דרכי סתרי התורה וסודות המציאות. ושמע עניינו בכלל.
… כן טעם הכרח המועיל מבואר הוא, שהוא להגיע אל מה שכוון אליו בעל התכלית. כי תחלה עשה הדבר ואחר כך המציא לו תועלתו, ואחר כך עוד המציא לו הכרחי לקיומו, ואחר כך המציא לו התכלית. ואם כן התכלית הוא סבת ההכרח, וההכרח הוא סבת התועלת, והתועלת סבת מציאות הנמצא. כלומר שלא נמצא דבר בלתי תועלתו והכרח מציאות הממציא הביאו להמציא הנמצא ותועלותיו ואשר הוא הכרחי לו, כדי להגיע אל תכלית כוונתו שהיא הסיבה הראשונה, והיא האחרונה בעצמה. וזה מספיק בזה המקום לפי כוונתנו בזה …
כבר זכרנו שכל גדר הוא מכוון מהגודר וכאשר הוא מכוון אל תועלתו, והתועלת מגיע בשמירת הגדר ובהיותו מכוון כראוי. כן הנזק מגיע בהעדר תועלתו המכוונת. וכאשר תהיה תועלת הגדר גדולה לפי עצמותה ומהותה או קטנה, תהיה גם כן העדרת התועלת ההיא כשיעורה למפרע מפסדת ההשגחה וההנהגה לפי הגודל והקטנות בערכם. …
באמרי שכל מצוה קשורה בחברתה והעולם כולו לעד, שכולו נקשר קצתו בקצתו. והוא כולו איש אחד כאברהם ונתן באישות וגוף האדם לעד שני, שכל איבריו נקשרים קצתם עם קצתם. ופסוקי התורה לעדים שלישיים שאלה נקשרים באלה. ייוודע מזה סוד מהות תועלת כל מצוה ומצוה, כמו שייוודע גם כן מהקשרים הנקשרים יחד הנזכרים מהות התועלת מציאותם והקשרם זה בזה. וזה שהתועלת באה שיכוון בו תועלת יתכן שיהיה נמצא בתחילת העניין או בתוכו או בסופו או בשלשתם או בקצתם. רק בעניין המצוה שכל …
ידוע שאחר שתועלת המצוה היא להמשיך דעת האדם לעבודת השם ולהגיע להשגתו ית', ואם לא היה מציאותה הכרחית לפי טבע האנושות לא היה השם מקדימה להשגה. ואחר שהתועלת היא תכלית המצוה הנה מציאות התועלת הכרחית יותר ממציאות המצוה. והתועלת נחלקת לחלקים ידועים קצתם בעולם הזה וקצתם בעולם הבא. ואם כן הנה התבאר לך שזה הקשר דבוק, ר"ל קשר הכרח מציאות המצוה וקשר הכרח מציאות תועלתה. וזה מבואר ואין צריך להאריך בו ביאור.
מבואר הוא שאדם שהוא משיג את קונו ושומר מצוותיו וירא ממנו, הוא אשר ראוי לומר עליו שבעבורו נברא העולם מצד אחד. ומי שראוי לומר עליו שהעולם נברא בעדו יתבאר מהרה שיש טעם גדול מצד טבעיו להמציא לפניו מצוות הכרחיות ומועילות. וזה שאם לא היו המצות מכריחות את האדם ומיישבות דעתו, אין לך בכל בעלי חיים חי יכול ויודע להושיע כמו האדם. ולפיכך לא היה אפשר מבלעדי מצות משלימות החסרים ומחסרות מהמותרים, עד שיסודר כל חסר בסדר שלם. והמוסיף …
אחר שנודע שתכלית תועלת המצוה היא להביא את בעליה לידי חיי העולם הבא, אם כן הנה הפסד העדרה כנגד הווית מציאותה. על זה רמזו במאמרם "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה" (אבות ב' א'), כלומר תדע שכמו שהתועלת גדולה כן הפסדה גדול. ומה גדול הפסד המצוה בהיותו סבת הפסד חיי העולם הבא, אשר הוא הפסד אשר אי אפשר למצוא אבדתו עוד לעולם, כמו שאי אפשר להפסיד מה שהוא רווח בעדה לעולם. ואחר שהקדמנו שני הפרקים הראשונים הנזכרים על עניין הכרחי וגם מועיל מאד לכוונתנו, נשוב לדבר עוד בשמנה החלקים הנשארים בעזרת שד"י.
… לו בם, ועונה אל מה שהוא בו. גם יודע שהמחבר כיון להשלים שתי הקצוות בדבריו במקום שאפשר לעשות כן בזה הנרמז. שהנה יש לנו עדות מורגש מהפיזור של האומות, ומשנוי הלשונות יש לנו עדות מושכל שהעניין היה כפשוטו. והתועלת הכללי בזה הוא לדעת דרכי העונש והגמול הבאים מהשם בהשגחה על הכלל לפי מעשיהם ולפי דבריהם ולפי מחשבתם, ששלשתם נכללים פה. ואמנם התועלת הפרטי למיוחד בזה הוא להשיג הנסתר הרמוז אליו בהשגות, אשר שם גמולו ועונשו ושאר הגמול והעונש אצלו פחותים כנגד …