74סוד ברית מילה
יש לך לדעת תחילה המספר הקבוע על זו המצוה בשמה והוא תרי"ב פ"ה, ורמזם ארב"ע חיו"ת. ופירוש הדבר כי האדם 75ראשית בריתו היא מן שלשה דברים שהם מותרים ואסורים, ר"ל מותרים במקומם ואסורים בזולת מקומם, מותרים בזמנם ואסורים בזולת זמנם, מותרים בגופים ידועים ואסורים בזולתם. והדברים ההם השלשה הם, ע"ז וג"ע וש"ד. ודע כי מאלה השלשה נברא כל אדם חוץ מאדם הראשון שלא נברא מאחד מהם. ותדע שכל עבודה שהיא בלתי מפורסמת לכל שהיא ראויה לעבדה היא ע"ז אצל פרטי האומה בכלל. ועל כן נאמר, מאי עבודה זרה, זו עבודה שהיא זרה ממנו. ואל תשים לבך למה שחושבת כל אומה שהיא לבדה עובדת את השם וזולתה עובדת עבודה זרה. כי האומה שהשם דבר עם נביאיה היא שכל חכמי שאר האומות מודים שהשם למד לאומה ההיא המיוחדת לו ית' עניין עבודתו באמת. ומי שתופש דרך אחרת הוא טועה, ולא יתבאר בלא ספק זה הטעות עד שיבוא אליהו שהוא הנביא שהיה חי בזמן הנביאים ועודנו חי ויתגלה, ויגלה בנבואה מי טעה ומי לא טעה.
ועל כן שמו אליהו הנביא שאמתתו ידועה מאותיות שמו בהחלק שני השמות לשלשה, בראשונה ב' ואחריו ד' ואחריו ד' וסימניך בד"ד. ואמנם הוא מתגלה בכל ברית מילה, כל שכן שמתגלה בכל ברית לשון. שכל מכת"ב מלא סודו ברית לשון. וסוד ברית המילה, ב"ן, הוא שב"ת, אשר צורת"ו בכל, והוא ד"ת רחמי"ם. ואם כן מדת רחמים מברית המילה. ואמרו שממנו נברא כל אדם, הוא, שאם אין עבודה שהיא זרה לפרסום לא תתעבר האשה. ומנהג עובדי עבודה זרה משאר האדם כמו הכשפנים, היא לעבדה בסתר. וכך התורה מעידה "ושם 76בסתר" (דברים כז' טו'). וכן המזדווג לאשה עושה בסתר בכל יכולתו אפילו במותרת לו כל שכן לאסורה לו ששניהם גונבים דעת הבריות ומתכסים מהן בכל כוחן. ואם כן הפועל הזר ההוא ע"ז הוא. וכן כתיב "להצילך מאשה זרה" וגו' (משלי ב' טז'). ואם אין שם גילוי עריות בין שניהם לא יתחברו גוף לגוף, ואם לא יתחברו איך יצויר מהם ציור תולדה שאין מציאותה כי אם מהזווג. ואם אין שם שפיכות דמים לא יולידו, כלומר שפיכות דם האיש שהוא זרע לבן ושפיכות דם האשה שהוא זרע אדם. וכן כתיב על מי שפועל השפיכות ההוא בטל ממנו שהוא "כרות שפכה" והבן זה. ועל זה העניין הוצרכנו לברית מילה לרמז שהכח המשולש בנו בשלש עבירות החמורות שבתורה השלכנום מעלינו ובטלנום מלהמצא עמנו מקטנותנו, רמז לזכירה אצלנו שבעת שיפתנו היצר לעבור על אחד מהם שנשיב לו, כבר לקחת חלקך אין לך עלינו דין ודברים שכבר מעת חיותנו פרענו לך חובך, והנה לנו עדים ברית המילה וברית הלשון. וכל זה מפני שכך דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך ועבוד ע"ז והולך ועובד.
ואין ספק כי אחר אלה ההערות אשר העירותיך אליהם על פי סוד המצוה האלוהית הזאת ששמתיה לך בצורת יסוד לכל המצוות, תוכל לבנות אתה עליה ועל כל חברותיה בתים גבוהים ועליות מרווחים. כי זאת היא דרך יי' לכל חכם. דע שהרבה פעמים יבקש מי שהשיג דבר מן העניינים הנפלאים להורות על מה שקבל, ועל מה שהשיגו אצלו בכתב או על פה, וימצא 77מונעים רבים מזה. וזאת היתה כוונה אלוהית לבלתי עבור המשכיל הגבול אשר נפלו הראשונים, אלא שכל מי שהשפע נשפע יותר עליו מזולתו וחסרו מונעיו יותר ממונעי זולתו, הוא אשר יכתוב ויאמר על כל פנים יותר מזולתו. ועל כן אין ראוי להאשים האמרים בין בכתב בין על פה, כי הכל לפי הכח ולפי מיעוט המניעה או ריבויה, יהיה המונע מצד השכל או מצד הטבע או מצד הרצון או מצד ההכרח, אשר הוא המקרה. וזה הדבר בהשיגי סתרו לא מנעני הרצון מלגלות כי אם ההכרח. ועל זה הארכתי לפעמים במקומות ולפעמים קצרתי בתכלית הקוצר לפי החכמה ההיא לפי הזמן והמקום והאישים. ועם זה אין ראוי שתאשימני אם אאריך ואם אקצר, כי אכתוב מה שאכתוב בספר הזה אשר נקרא שמו "נר אלהים" לפי המזדמן לי בין רב למעט. ואמנם בהשלימי כוונתי בזה העניין שתשמע אצטרך לרמוז לך רמזי "ספר יצירה" בראשי פרקים שישלימוך בע"ה.
ועתה שמע מה שאומרהו בכלל כל דברי, והבן מאד עומק סתרי העניין הזה, גדול הערך ורב המעלה. אשר הוא יסיר מלבך כל ספק בתחילת מחשבה, והוא יהיה עניין כולל כוונות נכונות עליונות ותחתונות. והוא שצריך לך שתדע ותאמין שכל אמונה שאין עמה ידיעה מספקת ללב, המקבל דברי זולתו, יהיה רבו או חברו או תלמידו או יקבל מספר כתוב, אין האמונה ההיא אמונה שלימה, כל שכן שאינה ידיעה כלל. ועל כן אם אין הקדמות לאמונה לא תתקיים תולדתה בלב, ואם יש לה הקדמות ממין חכמה אחת ואין לה הקדמות ממין תולדתה לא יתקיים 78בשרשים ההם הפרי הנולד, מפני שלא נולד ממנה אבל מזולתה. והפרי ממזר אצל המאמין, ואע"פ שהוא לא יכיר זה לפעמים. וזה דומה למי שזרע חיטים בשדהו ובעת הקציר הלך וקצר בשדה חברו וטעה בין שתי השדות ולא השגיח במה שקוצר. וקצר זולת מה שזרע ויצא ותקן ואכל וחשב שחיטים אוכל והוא היה אוכל שעורים כבהמות. כן זה המקבל מתוך שהוא סומך על מה שהקדים לו מחכמה אחת או יותר ממין אחד או משני מינין או יותר מהם, יחשוב שכל מה שימסר לו בחכמה אחרת שהיא זרה מחכמותיו. ואולי ביניהם ההבדל שהוא יבינהו ויחשוב שהתולדות שנולדו לו מזאת החכמה הן הן תולדות חכמתו הקודמת, ואין הדבר כן בשום פנים. אבל כל חכמה וחכמה צריכה אל שרשי מינה, ואמנם שרשי זולתה הם לה לעזר ולהועיל בצורת כלי האומן למלאכתו, אבל אינם שרשי חכמתו ולא פירותיה. והמופת על זה שאילו היו הקדמות חכמה אחת שרשים להוליד מהם פירות ותולדות מכל חכמה, היו ההקדמות מהם מחכימות לבעל התולדה האחת, וממנה היה יודע כל החכמות מיד בלא למוד ובלא הקדמה. והיו אז כל ההקדמות והטרחים לבטלה. ומזה תדע עוד שכל חכמה וחכמה צריכה הקדמות גדולות ולמוד רב להוליד ממנה תולדות האמונה והידיעה בה.
הנה תמצא איש שלמד מקרא כל ימי חייו והוא בקי הרבה, וכבר הקדמותיו הולידו לו תולדות חכמה בה. ואם תשימהו לקרוא בתלמוד "מאימתי קורין את שמע בערבית", ותאמר לו שיפרש לך בו פרק אחד, הנה יהיה סכל גמור בו. וכן יקרה 79לבעל התלמוד עם בעל המקרא. והנה הלשונות לעדים קרובים להביא מהם ראיה מופתית מושכלת מאד, שמי שידע לשון אחת לגמרי לא יבין דבר מלשון זולתו כי אם שידע שהוא מדבר לבד.
ואחר שהקדמתי לך זאת ההקדמה העליונה ראוי שתדע שלא תתקיים לך שום ידיעה באמיתת אמונת הקבלה עד שתבנה לה יסודות חזקים סובבים כל בניין חזק. שאם הם חלשים ותבנה עליהם עליות יפלו העליות עליהן, ויפילו גם אתהן. ואם רץ לבך להשיג תכלית אחת בלא הקדמה, דע שאתה מתרחק מן הנכונה. וכל מה שתחשוב להתקרב אל האמת בלא ההקדמות הראויות לחכמה ההיא שאתה משתדל בה להשיגה, אין ספק אצלי שתתרחק מאמתתה תכלית הרוחק. וכל מה שתוסיף להתקרב היא תוסיף להרחיקך ותפסיד עצמך ממנה וממה שהיה בידך בתחילה, ותשאר קרח מכאן ומכאן. ואם כן החכמה הנכונה היסודית העליונה הישרה בדרכיה היא שתוסיף בהקדמותיה של כל חכמה שאתה חוקר סתריה, ותוסיף עסק ולמוד בהן. כי הן מיסדות מעלות חדריה בלבך עד שיתקע בלבך סודה כיתד תקועה במקום נאמן ואז תצליח בכל דרכיך ואז תשכיל.
ואחר שהודעתיך מה שהייתי מחוייב להודיעו לך מצד אהבתי האמת והאמונה המושכלת, ומצד רצוני להועילך בדרך החכמה, אינו נשאר בעדי עניין תועלתך ואם ישאר בעדך, האשם עצמך ולא זולתך. כי מי שחוטא לעצמו הפסדו בעצמו ולא בזולתו. 80והסכל כשיכשל יאשים זולתו ולא עצמו, והחכם לא יכשל, ואם יכשל עת מן העתים במקרה יאשים עצמו ולא זולתו. על כן בסמכי על טוב שכלך אגלה לך קצת סודות ורמזים שהם פלאות חכמה ב"ספר יצירה" על דרך ראשי הפרקים ואתה תבינם מדעתך בע"ה.
ואמנם אתה צריך אל תנאי אחד שתתנה עם עצמך עליו. והוא שבכל עת שתשתכל בספירות שלא תדבר בם בפה אחר שתתחיל להוציאם לפועל. שאם היית עושה כן היו מושכים את פיך עד שהיית מדבר כמשוגע, והשומע את דבריך היה קורא עליך "חסר משוגעים אני" (שמואל א' כא' טז') בתמיהא. אבל מאז בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ועוד שוב וחזור חללה אליהם בצורת רצוא ושוב, כמו שאגיד לך לפנים. ודע כי אני לא אכתוב לך כל מה שידעתי ב"ספר יצירה" על פי הקבלה, אבל ראשי פרקים יספיקו לך בו. כמו שאמר שלמה החכם ע"ה "תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסף לקח" (משלי ט' ט'). ויהיו לך דבריי מאירים עיני שכלך אם תרצה ללכת בדרכיי אשר אורך בו מה הם ואיך תפעל במה שתפעל בו. כי אחר שהדרכים רבים איך הייתי יכול להורות לך הדבר הנכבד הזה אלא כך. ואמנם אני אבחר הדרכים הקצרים שאני יודע שמספיקים לך ואעזוב הארוכים החמורים, ויהיה לך בזה שתי תועלות, אחת להמעיט גוף הספרים, ואחת להקל עליך מהדבר החמור. כי אחר שאמסור לך המפתח שבו תפתח השערים שפתחתים אני בו ונכנסתי בם עד חדרי חדרים, הנה גם אתה אם תמצא חן בעיני מי שאמר "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר 81ארחם" (שמות לג' יט'), הנה ידעתי כי אז תבוא אל בית יי' העליון ותחיה לעד.
ומעתה אני מחל להקדים הקדמה אחת קצרה לפני התחילי בספר הנכבד הנקרא "ספר יצירה" המיוחס לאברהם אבינו, שסודו אמר"י נבוא"ה כמו שנגלה בסופו, וכמו שראש ספר יצירה שסודו יצ"ר ספיר"ה, ורמז יצ"ר היצרי"ם, וההקדמה ההיא היא מועלת מאד במה שכוונתי לגלות אחריה. ואמנם ראיתי אנשים רבים חולקים על קבלה זו רצוני לומר על היות זה הספר מחובר על פי אברהם אבינו, וידוע אצלנו בקבלה שלא יתכן שינבא שום נביא מנביאי ישראל בלתי ידיעת השם השוכן בלבו, והוא לא יוודע כי אם לפי סדור הנסתר שב"ספר יצירה". שבו ישיג הנביא הסדר בנסתר, ומשניהם ידע שם המסדר וידבר אליו וישיב לו, ואז יורהו הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה. ואם תאמין שאברהם נביא השם היה, תתחייב להאמין שידע סתרי הספר ובו פעל ועשה כל מה שעושה וסופו של הספר מוכיח על תחלתו. ואם כן אל תפלא על היות הוא בעצמו המחברו. וההקדמה היא שבמקום שתראני משים על האות או על התיבה נקודה אחת או הרבה שתבין מיד שהיא רמז להעירך אל סוד גדול ועיין בו מאד עד שתוציאהו לאור ותבינהו. ואחר שהעירותיך על זה אْחْלْ לבْאْרْ רْמْזْי סْפْרْ יצْיْרْה.