§15358וכבר הקשו עלי רבים בעניין חדוש העולם וחשבו עלי שאמונתי באמונת אריסטו בקדמות וחלילה, חלילה לי מזה ומכיוצא בו. כי הוא לא השיג דבר באמיתת התורה ומהקבלה הנבואית. ועל כן שגג באמונתו וטעה במה שחשב טעות גדולה, עד שהביאו עיונו החלוש להאמין אמונת שוא בענין העולם. ואיך לא יכחישנה היודעה וכל שכן זולתו אחר שהוא רואה שצריך לגלגל בה כל התורה כולה, שהיא שמותיו של הקב"ה. וצריך לחדש בה כל אות ואות ובכל תיבה ותיבה נפלאות 59מחודשת מעת לעת. וצריך לעיין תיבה אחת ולקושרה באחרת, ועוד להניח השניה ולבקש שלישית לקושרה עמה. ועוד באחרת פעם בחצייהם פעם בראשיהם פעם בסופיהם. ופעם במספריהם ופעם בתמורותיהם עד שצריך שיצא מכל מחשבותיו הראשונות ויחדש אחרות חדשות מגולות מהן תמיד זו אחר זו. ועם כל זה שיעשה, כל עוד ששם הקדש החתום בתוך דמו לא ירגיש עד שהתנועע ממקורו וממקומו ולא ברח מפניו דמו במדת הפחד עם מדת השמחה עדין ולא עלה בידו דבר מכל ההשגה הנבואית.

§154אבל זה ידוע כי כשיתחיל השם שסודו ד"ם ודי"ו להתנועע בתוכו וירגישנו, כמי שמכיר מקום באבן שבתוכו, ואז ידע שידיעת השם פעלה בו. והתחילה להוציאו מן הכח אל הפועל. ומכאן ואילך יהיה נידון במדות כולן אחת אחת. וצריך שיעמד חזק במלחמתם כי הם שלוחי עליון בוחנים ומנסים כחו. כאמרו "כי מנסה יי אלהיכם אתכם" (דברים יג' ד'). ויזהר שלא יהרהר בע"ז לעולם שאם לאו הוא נאבד מן העולם הזה ומן העולם הבא. ויתפלל ויתחנן תמיד לשם הנכבד להצילו מבחינת המדות, עד שיצא זכאי מב"ד העליון ויזכה בב"ד התחתון ויאריך ימים בעולם הזה ויזכה לחיי העולם הבא. שזה אומרם ונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. כמו שנאמר "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים" (משלי ט' יא'). "ארך ימים בימינה 60בשמאולה עשר וכבוד" (משלי ג' טז'). ונאמר "את מספר ימיך אמלא" (שמות כג' כו') ורבים בהם.

§155ואחר שהודעתיך זה, איך יוכל אדם לכתוב השרש בשום פי' שיפרש על דרך "ספר יצירה". כי הנה אני קבלתי ולמדתי עליו י"ב פירושים וכולם עדין מחוץ לפי אמתתו. ואני פירשתי אותו בפירוש ארוך מעט וקצור הרבה לפי ענייניו ואם הייתי יודע באמת שיש ביניכם שום אדם שהיה יכול להבין מה שהייתי כותב כבר הייתי משלים רצונך במה שבקשת. ואמנם אני מסופק בזה וה' העלים ממני ולא הגיד לי ורצוני ללכת שם בשנה הזאת או בשנה הבאה על כל פנים אם יגזור השם ית' לגלגל רחמיו עלי ואז יחדיו נמתיק סוד היודעים יש צ"ו אמן.

§156וממה שרמזתי לך בענין ההשגות הגשמיות אשר כחותיהם הם שלוחים חלושים לחושים תוכל להבין מדעתך ענין ההשגות הדמיוניות והשכליות. ולא אצטרך לפרוט אותן כמו שפרטתי הגופניות לגמרי. ועל כן אתחיל לרמוז לך קצת קבלות מספר יצירה ומן האלפא ביתות, ולא אכתוב פרטיהם כי אם קצת מכלליהם.

§157'בשלשי"ם' 'מעש"ה מרכב"ה' והיא הרכבת 'ש"ם בש"ם' אמ"ש עם אש"ם. 'ושתי"ם' ספירות שהן 'מחשבו"ת' 'ספריות' מלשון חשבון ומספר. נתיבות-נ' תיבות, כ"ה לחצי 61ה'שבטים וכ"ה לחצים השני. והם מעידים על נ' שערי בינה ואלו הם נחלקים בחרוזים ברמזים. הבינני ופרש לי יב' בני אדם (כ"ד) נפשות הן וכלל אסרוני בגיד ודם.

§158הבינני ופרש לי שנים עשר בני אדם נפשות הן וכולל אסרני בגיד ודם ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי גד ואשר יששכר זבולון יוסף בנימין

§159מספר ראשי תיבותיהם תזכ"ר, ומספר סופי תיבותיהם א"ל תשכ"ח. מספר תיבותיהם שמו"ת ה"ם וכלל שלשתן יחד ג"ן בעד"ן המעידי"ן על כל מה שאמרתי לך שהשמות הם החרוזים 'פלאו"ת חכמ"ה'. 'שר"ץ' הרמוז למעלה ליל 'שמרי"ם' שמרי"ם לילי סוד פלאות חכמה. הוא סוד 'עת קץ' שהוא 'סתר' ס"וף ת"וך ר"אש, 'שד"י שמ"ו' תוכם אח"ד סופם שני"ם. 'החכמות אל"ף' 'פלאות החכמה' חקו"ק י"ה יהו"ה צבאו"ת בשמו"ת שמו. פי' מאזנים טלה כמו שרמזנו בשני המזלות שהם א"ו שהם מ"ט שנרמזו בסוד יהי ויהי. שלש"ה ספרי"ם החכמ"ה התבונ"ה הדע"ת חקוקים על יהו"ה ספ"ר וספ"ר וספו"ר שלש אמות שהם שלשה שמות שמ"ו שמ"ו שמ"ו ספו"ר ספו"ר ספו"ר.

§160וכבר הודעתיך למעלה סוד רכ"ה עם קכ"א שהוא שמ"ו של הקב"ה יתברך. ומשם תבין זה, עשר 62ספירות בלי מה. אור אור עשרים ושתים אותיות יסוד, אור הלילה-'יהי ויהי' 'יום'. שלושים ושתים עם עשר ועם עשרים ושתים הם ל"ב עם ל"ב נבוא"ה חבור ל"ב עם ל"ב בחבור בכ"י עם בכ"י, זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביו"ם הברא"ם. וקר"א זה אל זה ואמר. וקר"א א"חת ר"כה ו"אחת ק"שה. אמר אש מים רוח, ר"אש מ"לין א"מר אמ"ר וראשי תיבות הפוך בעינן בענין זה הוא סוד כל הספר. ויותר עמוק מן הקודם לקחת צורה זאת באותיות בשתופיהם ובצרופי צרופיהם.

§162ראה איך נקרא בשווי באורך וברוחב וכן כמוהו קבלנו סוד שלש מכות מעשר מכות של פרעה והוא סוד ר' יהודה היה נותן בהם סימנים.

§164הנה כבר אתה רואה שאלה השלשה הנזכרים בסימנם ג' ו' ט' שהן שלישית וששית ותשיעית, כי הן בלא ספק 63שלש שלש שלש והעשירית שהיא אחת נפרדת לבדה ובה כל הסוד שבספר היצירה תלוי. והוא שקראה השם נג"ע שנאמר "עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה" (שמות יא' א'). רמז לגלות ראשונה "כשלחו כל"ה" (שם). סימן לסוף גלות אחרון שהוא בסוף הכ"ל רמז בשלחו. ולחש"ך קרא לילה הוא שם השט"ן. גם לילה שמו שהוא המלאך הממונה על ההריון המניע  זרע הלבנ"ה. "גרש יגרש אתכ"ם מז"ה" (שם), 'מד"ת הדי"ן' שהיא 'מכת אב"ן' כלומר 'מכת המ"ח' והרמז אמרו "ומושב  בני ישראל אשר ישבו בממצרים ל' שנה ות' שנה" (שמות יב' מ').

§165ועוד אמר "ויהי בעצ"ם היו"ם הז"ה" (שם מא') שסודם 'רפא"ל' הנקרא 'אי"ש' והוא שרפא את אברהם. "יצאו כל צבאות יי מארץ מצרים" (שם), כ"ל צבאו"ת יי הם (בגימ') עשר"ה. וכן הוא החשבון הוא חלק לתל"ת שעולה עשרה פעמים 'אלהי"ם' שהוא שם 'כול"ל' והוא 'כנוי' למדת הדין והוא בי"ת די"ן ש"ל מט"ה והוא כולל שני חמרים ושתי צורות 'תה"ו ובה"ו תה"ו ובה"ו' 'נפ"ש נפ"ש' מימיית וארציית כמו שרמזתי למעלה. בסוד ה"ו שהם כנגד ב"ג והם גבוה מעל גבוה שומר והם ד' שסודם כ"ו כ"ו כ"ו כ"ו ארבעה שמות ומהם דמים שזכרתי לך אשר דינם דק מאד.

§166וכשתכתבם 64כך בצורה זו ו"ך ו"ך ו"ך ו"ך תמצאם כבד שסודם ב' אלפים וכ"ד ב אלפי' עם ה' כשהם ד' פעמים כבד חוזרים אל כבד אחד שהוא שם אחד. על כן כתוב "הוא הלילה הזה ליי" (שם). לפיכך אמר בסוף "ליל שמֻרים לכל בני ישראל לדרתם" (שם), 'לדרת"ם' 'לצדי"ק ת"ם' 'צ"ד ל"י תק"ם'. 'צ"ד' 'טפ"ה' והוא 'חלו"ן' כמו שרמזתי למעלה בסוד העבור. שמרים לכל בני ישראל פלאות חכמה לכל 'אילנ"י בש"ר' שהם 'בנ"י ישרא"ל' שהם 'מלאכ"י בש"ר', והנה 'מיכאל בשר' של ישראל. וכל 'איל"ן' 'מאכל' הוא 'מלא"ך'. על כן סוד דניא"ל אילן רביעי והוא מלא"ך רביעי שהוא לאדנ"י וזהו מיכא"ל גם מיכאל ודניאל שוים במספרם.

§167'חש"ך אפל"ה' 'כ"ח ש"ל הא"ף'. והנה חשך היא מכה תשיעית ואין לה מציאות כעשרת הדברים שהם כולם אור. שנאמר "ולכל בני ישראל היה אור במושבֹתם" (שמות י' כג'), 'אור בשמותם', 'אור במ"ב שמות'. והנה "שלש"ת ימים" יום ולילה שסודם סמא"ל רמז לשלשת ימי אפלה שלא נברא בהם עדיין דבר שמיימי מאיר. כי ברביעי נבראו ממד"ת מאר"ת "אמרת יי צרופה מגן הוא לכל החוסים בו" (תהלים יח' לא'). ונאמר בו, נטה ידך 'על השמים' (שמות י' כא') 'המתי"ם'. נטה ידך 'שטר הדין' 'ירד השטן' על השמי"ם 'רוח השטן' הממית. "ויהי חשך על ארץ מצרים 'וימ"ש חש"ך' (שם) אשר 'כח"ו שמש"י' אשר '65ש"ם כ"ח שו"י', י'מח ש'מו ו'זכרו ושמו כשם 'ארץ מצרים' ויהי חשך על יש"ו הנצר"י.

§168וזה סוד הגאולה ומפני שעשר ספירות מתבארים מן התורה מסתרי עשר מכות שכל ספירה פועלת שנוי טבע בעולם ובשנה ובנפש, אני צריך לדבר בם בראשי פרקים ועיין בם בתורה מאד. והעניין הראשון הוא שהשם אמר אל משה "ראה נתתיך אלהים לפרעה" (שמות ז' א') י"ה מלא לעפר ה'. כי משה הוא השם הנקרא א"ל שד"י השומר ד' ליחות הטיפה הכללית הראשונה האמצעית שהיא פי' המעיין הנקרא שרשי האילן.

§169והליחות הם ארבעה ואלו הן ד' צבעיהם אדומ"ה שחור"ה לבנ"ה ירוק"ה וסוד סופיהם 'מקר"ן' כתי' 'מפריס' 'ספרי"ם' כמו שרמזתי למעלה.

§170ואהר"ן רמזנו סוד מבלתי רשו"ת וש"ם הוא שמ"ו יהוה כמו שרמזתי י"ה ו"ה וכך הוא חצ"י הש"ם. הנה אהר"ן והוא הא"ץ הוא המלא"ך המהי"ר וסודו א' מהי"ר מש"ה. ושניהם הם הראשי"ם ובידם הש"ם המאי"ר לארץ ולדרים עליה. והוא שאמר למשה "ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ז' ג'), אשקה את לב פרעה סם המות עד שישוב לב כבד. שנאמר "כבד לב פרעה" (שם יד'). ועוד אמר למשה ולאהרן "כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנ"ו לכ"ם מופ"ת" (שם ט') מפלאות הכשפים, כלומר 66מנפלאות הכשפים אשר הם חכמ"ה. תנו לכם מופת מרעיש האומות וסודו מרשיע האות באמצע שבעים אומות.

§171ושנות משה מספרם לשון הקדש ושנות אהרן מספרם שלוש לשון הקדש. והנה הוא גדול ממשה שלש שנים והוא סוד "שלש שנים יהיה לכם ערלים" (ויקרא יט' כג'). שדרשו בו, בתינוק הכתוב מדבר ששואל ומשיב ובחמשית לומד מקרא. וכבר נאמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו. ומשה אמר ואני ערל שפתים פי' כבד פה וכבד לשון אנכי.

§172ובכח לשון הקדש משולשה יכול אדם לשנות הטבעים אשר תחלתם כח התלי בראש ובזנב. ועל כן "קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין" (שמות ז' ט'). לא אמר יהי תנין אבל אמר יהי לתנין. ובפעלה אמר "ויהי לתנין" (שם), רמז לסוד יהי אור ויהי אור. ואהרן פעל זה הפעל תחילה. וסוד "ולפני פרעה ולפני עבדיו" (שם) לפני העפר ולפני הלבנה, כלומר לפני המקיף והמוקף. "ויקרא גם פרעה 'לחכמים ולמכשפים' (שם יא') 'לחיים ולממיתים' כי המכשפים הם המתים ודורש אל המתים אל המכשפים. חרטמ"י מצרי"ם פועלים ברוח טמאה, 'חרטמים צרים' 'חרטמי מים מרים' 'חרטמי מצרים' 'ממיתים בני אדם' 'ממיתים נאבדים' 'מזנים כשפניים' 'שרי יום ולילה'. הם "חרטמי מצרים בלהטיהם". כאן רמז 67ללהט החרב המתהפכת מיום ולילה מלילה ויום מאור לחשך מחשך לאור.

§173והכל גלגליי וזמניי ועתיי, 'בלהטיה"ם' 'בדמיה"ם' כמו רמז לחותם היצירה ויהי כן, אבל הם בלא הויה לבד בעשיה. ואמרו "ויהיו לתנינם" הוא (הנברא) ביום ה' חסר י' וסודו שמיר וזו ההויה אינה על פיהם. 'איש מטהו' 'ישו הטמא'. וע"כ כתיב "ויבלע מטה אהרן את מטתם". מטתם כתיב הוא 'דם התלי' 'דם המת' 'דם המכשף' 'דם משמין' הוא 'המנשים'. והבן אלה כולם ומיד התחייב מזה ויחזק 'לב פרעה' 'ערף הלב' 'בעל העיר' 'עפר הכבוד'. ועוד החל לפעול פעל ראשון אחר שוב המטה תנין ואחר שובו מתנין למטה כי כך היה צריך להיות הפעל הראשון בגוף המטה בעצמו עד שיתהפך ויתפעל על פי 'משה ואהרן' כלומר על פי 'אדם הראשו"ן'.

§174ואחר כך "ויבלע מטה אהרן את מטתם" (שם) לא את התנינם כי לא עמדו כי אם כרגע ושבו אל טבעם הראשון. על כן צוה השם למשה לאמר "לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה" (שם), הנה המציא הים. "ונצבת לקראתו על שפת היאֹר" (שם) ראש המכשפים הוא ממית הראש "והמט"ה" שם הקדש (אדני). "אשר נהפך לנחש" (שם) אשר גלה כל הכשפים שהם כח התנין אשר מהפך ברכה וקללה על פי שמו הגדול "תקח בידך" שכבר התהפך כחו ודעהו.

§175ודע 68כי צורת ן' הנמצאת באות שלישית של שם שטן היא נון של שם אהרן. והושמה לחותם בחשן המשפט ונתהפכה במלת נח"ש עם חש"ן, רמז להם ונ"ח מצא ח"ן "תשואות חן חן לה". ואמנם שש קצוות (קצוות) חתומות בהם שלש פאות (פאות) מזה ושלש פאות מזה, והרמז בא"ש "כי באש יי נשפט" (ישעיה סו' טז'). ג' מפה ש' מפה בסוד דג"ש רפ"ה.

§176ולפי דרך זו צריך שתתעורר תמיד על העניין הזה ואל הדומה לו בעניין עשר מכו"ת הלב של פרעה שהיה כבד בטבע העפר, והיתה קשה ערף לפי כח האלוהי שהקשהו והכבידו שנאמר "ואני אקשה אל"פ (את לב פרעה)... כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו".

§177והעד אֹמרו "למען שתי אתתי אלה בקרבו". ועוד שם אֹמרו "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם 'כ"י אנ"י יי'. 'מלא"ך יי' 'איל"ן כב"ד' 'מכבי"ד ל"ב או"ב' וידענ"י מבטל הכשפים הנקראים ל"ט ומהפך כחם עם כח ט"ל ומט"ר. שסודם מחובר עם די"ו הוא מטטרו"ן 'ש"ר הפני"ם' 'ש"ר העיני"ם' 'ש"ר הקלי"ם' 'ש"ר הפע"ל' כמו שרמזתי למעלה.

§178ועיין 69שבדם נאמר, "ויעשו כן חרטמי מצרים בלהטיהם". וכן בצפרדע הנברא מן עפר הגוף. ורמזו עליו שהוא צפור דעה וטבעו הוא שיצעק תמיד. ובדם נאמר "והי"ה ד"ם" שהו"א ד"ם כב"ד. ועל הצפרדעים נאמר "והעל את הצפרדעים" זה בהויה, הוא בשנוי עצם המים. ואפילו בחלק הנמצא בעירוב מזג של העצים ושל האבנים. וכן נאמר "ויהי דם בכל ארץ מצרים". אחר אמרו "ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם", ונהפכו המי"ם לד"ם מד"ם מיל"ה. והוא האות הראשון הנגזר מסוד אדם 'מילה' והיא האות הראשון הנגזר מסוד 'היסוד'.

§179והנה המכה הזאת נרמזת בעשירית בעצמה והיא סוד ההבדלה, שאמרו בענין סוד איוב. (בבא בתרא טז'.) שאמר שמא נתחלף לך איוב באויב שמתני לאויב. אמר לו טפש בן טפה, של בכור לטפה שאינה של בכור לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי!? והנה כ"ל ד"ם טפ"ה והיא ד"ם ד"ם כמו שרמזתי למעלה. והסוד שכל טפה וטפה שהוא בורא ממנה בריאה היא מורכבת מארבעה דמים שהם ארבעה אדים.

§180אד  אד  אד  אד

§181אלה ארבעתם הם התחלת כל בריה. ודע כי בלשון יון שם החלק הדק נָי נָי נָי נָי. וכבר אמרתי לך למעלה כי ארבעה 70שמות הקדש עולים ד"ק והם חוזרים אל שם אחד. והנה אלה סודם די"ו מ"ר (4 פע' אדנ"י) והוא סוד ורדי"ם, וכשתחבר אליהם י' שמות הקדש יהיה סודם ורידים, והוא סוד ז' ור"ע הכולל ז' ורידים שהם נבראים ועומדים על שב"ע ספירו"ת ימי"ם, אשר עליהם נחתם כל מעשה בראשית.

§182ועל כן נודע כי הלב שהוא 'עליון ותחתון' חתום עליו שם זה"ב וכולל 'עשר מכות' וסוד זה"ב הנזכר ב' אלפים וז' פעמים ה', הרי 'הלב' נברא משם זהב. והוא חמש קללות גם חמש ברכות. והקללות ארו"ר ארו"ר ארו"ר ארו"ר ארו"ר והברכה או"ת או"ת או"ת או"ת או"ת. ועוד סודו זה אור אור אור אור אור עם שבע ברכות והן באות מן ה' פעמים אור שנזכרו ביום אחד שהוא יום ראשון עם מעשה בראשית, רמז לחמשה חומשי התורה. ועליהם נאמר 'אלה המצות' והנה העדות והיה הדם לכם לאות. וכן זה התחברות הצלם עם האו"ת הראשו"ן, והוא 'צלם התאו"ה' שממנו 'הצלת אומה' בהשגת האמת. והצ"ל שהוא 'ל"ץ יהי"ר' כסיל 'שמו' והוא רו"ח סמא"ל.

§183ובהרכבת 'ש"ם בשם' תכיר 'מעש"ה מרכב"ה'. וכשתדבק 'בברכ"ה' תדע 'הדר"ך' אשר תלך בה. וכשתשיג חכמת 'מכת הכִנִם' אשר היא 'מכת הדמיון', גם 'מכת הכנים' שהוא 'מכת הכסיל', לא יוכל לשלוט עליך כשפים לעולם. כי שתי המכות היו בענין מימיי. וזאת השלישית היתה ארציית שנאמר, "והך 71את עפר הארץ". והוא שאין השד יכול לברוא בריה פחות מכשעורה. ואעפ"י שהוא קולע אל השערה ול"ו יחטיא. ולא, נכתב בוו כי רמז הוא. ולא נאמר שהחרטומים בקשו להוסיף על מכת הכנים כמו שעשו בקודמות. ושלשה עניינים עשו לבד, הפוך המטה לתנין, והמים לדם, ועליית הצפרדע. אבל בכנים "ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו". אבל הודו בעל כרחם שזהו אינו ממין הכשפיות שלהם אך אמרו "אצבע אלהים היא", רמז לסוד הלוחות שנאמר בם "כתובים באצבע אלהים", שגם הוא ממין הנפלאות האלוהיות.

§184ובשבע מכות הנשארות לא נזכרו החרטמים שיחשבו לדמות פעולותיהם לפעולות הנביאים האלהיים אבל שתקו ועמדו משתוממים וסובלים המכות כשאר העם. ונאמר במכה הששית שהיא השחין "ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים". בחרטמם כתיב והוא רמז נאמר "בחרט אנוש" (ישעיה ח' א'), והוא סוד אמרו במעשה העגל "ויצר אותו בחרט ויעשהו 'עגל מסכה' (שמות לב' ד'). והוא 'סמך עגלה' שהוא 'גלם הכעס' והוא 'גלם כעסה'. והרמז להכעיסו במעשה ידיכם, והוא מם וסמך שבלחות בנס היו עומדים ונקרא העגל אלהי זהב (ס).

§185וכבר הודעתיך סוד זהב והנה סמכ. ואמנם נאמר שם כבד על ארבע מכות, באמרו ערב כבד, ברד כבד. 72וגם בארבה נאמר "כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן" (שמות י' טו') ולא נאמר כזה בשאר, רק בברד נאמר "לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי". אבל לא נאמר ואחריו לא יהיה כן שם גם כן כמו שאמרו בארבה שהיא המכה השמינית.

§186וחכמת חלוק המכות כחכמת חלוק הספירות ויובן החלוק מפשטי התורה וכל שכן מסתריה. וסוד המכות בגי' שתי"ם שתי"ם הם דצ"כ עד"ש באח"ב והם חתומים בצבאו"ת, נרמזו בסוד "ה'שבעתי א'תכם ב'נות י'רושלם בצבאות" (שיר השירים) שנרמזו ראשי תבותיהם בסוד הגאולה, באמרו שם "ה'יום א'תם י'צאים ב'חדש ה'אביב" (שמות יג' ד'). האי"ב מצורף האב"י רמז לאמרו "ואיב"ה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה" (בראשית ג' טו'). ואתה יודע כי תכלית עניין המכה הוא ענין התפילין, שנשלם הדבר בשתי פרשיות שהם סמוכות קדש והיה, והם כנגד שני בנים שואל והוא תם. בשאלת תם מהו אומר "מ"ה זא"ת ואמרת אליו" ז"ה אמ"ת (כי) "בחוזק י"ד היממ"ע" (שמות יג' יד') מצֹרף העמי"ם, רמז בגולה שכך גאלנו בחוזק יד מיד העמים.

§187וסוד יד 'יו"ד דל"ת' 'חות"ם' 'קדש וחול', י' שמות הקדש שהם ד' שמות מן הכנוי. והם ארבעה פנים פן פן פן 73פן. וסוד התפלין גדול ונודע מטטפת ועליו רמזים מופלאים וסודות עליונים ונרמזו בפרשיות בעצמן.

§188ואמנם הבן השני שאינו יודע לשאל את פתח ליה שנאמר בעבור ז"ה. והנה צוה לענות לזה בצורה אחת ולראשון בצורה אחרת שהוא השני באמת, כי בזה אמר "יי לי בצאתי ממצרים מבית עבדים". ויש הפרש גדול בין אמרו "בצאתי" ובין אמרו "הוציאנו". וזכר לזה פעל תורה ולזה פעל זביחה. ובכלל לזה אמר "ולזכרון בין עיניך" ולזה "ולטוטפות בין עיניך", לזה ידך ולזה ידכה לזה פדיון בכור ולזה שמירת החקה. ובחברך ז"ה עם י"ד תדע סוד השם. וכשתחבר אליהם ל"י תבין הסוד תאמר מיד ז"ה ד"י ל"י והרמז "יהוה לי לא אירא מה יעשה לי אדם" (תהלים קיח' ו'). "יהוה לי בעזרי ואני אראה בשונאי (שם ז'). "טוב לחסות ביהוה מבטח באדם (שם ח'). טוב לחסות ביהוה מבטח בנדיבים (שם ט').

§189ועתה אחי אשר בנפשי הנקשר בקירות לבי וחתום על רא"ש ראש. ראה גם ראה כי הבן השני שואל מ"ה זא"ת ונקרא תם. ופרעה ועבדיו אומרים מ"ה זא"ת, וישראל גם כן אמרו למשה מ"ה זא"ת עשית לנו, וכן השבטים אמרו מה זאת עשה אלהים לנו. וכל אלו נרמזו תחילה בענין בריאת האשה מן הצלע באמרו שם "זאת הפעם עצם מעצמי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת".

§190והנה 74נזכר ג' פעמים זאת, ובהם נרמז סוד מבש"ר הגלו"ת האחרו"ן עם ל"ב, ל' של זאת נוספת ועם ב' נוספת להשלים חבור ראש התורה עם סופה שסודם בשלשי"ם ומורים על מעשה מרכבה. והשאר א' רכ"ב שסודם ג' אלפים, רמז לאמרו "וידבר שלשת אלפים משל". והם אלף במספר, בענין תשר"ק אלף ועוד אלפים כי רכ"ב מספרו אל"ף אל"ף, והנה ג' אלפים שהם אלף ורכ"ב. והרמז "ויי בר"ך את אברהם בכל" היא שנת בר"ך שהם רכ"ב והיא בעצמה שנת כל, זו לחורבן וזו ליצירה. וסוד האלפים "ה"א לכם זרע וזרעתם את האדמ"ה" (בראשית מז' כג'). וכשתמנה אברה"ם ותפריד ממנו מספר כ"ה יהיה זרעך ישאר אבר"כ והרמז "ואברכ"ך ואגדלה שמך והיה ברכ"ה" (בראשית יב' ב'). רכ"ב אחר סוף ה' אלפים וסימן ואגדל"ה שמ"ך בהתישבות הגדול והמעלה עולה ה' וחמשי"ם והבינם.

§191וראה עוד כי מספר שנות היצירה מעת החשבון של היצירה עד סוף חורבן הבית האחרון הוא במספר יא"ב אותיות היא"ב האותיות וסימנים אלף. וכשתמנה ארבעת אלפים תמצאם א"ב אל"ף וסימני הזמן הנזכר ג' אלפים שנה ותתכ"ח שנה והכל אלף.

§19275ואם כן הנה קב"ע השם זמן, קב"ע שנה בסוד עק"ב "ואתה תשופנו עקב" (בראשית ג' טו') "בעקב עשו" (בראשית כה' כו') "עקב אשר שמע אברהם" (בראשית כו' ה') "והיה עקב תשמעון" (דברים ז' יב') "בשמרם עקב רב" (תהלים יט' 'ב') "בק"ע לגלגלת" (שמות לח' כו') "יאורים בק"ע" (איוב כח' י') בניס"ן. והנה עם קע"ב שנה המתגלגלים כ"ל שבע"ה ימים נשלם מספר ד' אלפים שנה ויהיה לנו בשנה הבאה מספר נ"א שהם אלף וחמשים שנה. חברם ותמצא נסתרם אד"נ. והוא המספר הנכלל מן י' ספירות מחוברים יחד. חברם שני המנינים ותמצאם עולים הזמן הנקב"ע שהוא בארך.

§193וזה סוד גדול כי החבור הראש עולה באב"ן. כי שם נחתם בחמ"ה ונתחדש א"ד במ"ח וסודו ד"א, והוא תרגום של מלת זאת, כי בפע"ם הזאת, בצל"ע הזאת. 'זאת הפע"ם' 'זאת הצל"ע' 'ח"ת הק"ץ' 'אהבת הצלע' 'אהבת הנעלם'. אהבת ג' שמות ס"ה ס"ה ס"ה, 'חשק הפנימ"י' 'בצלמ"ו הנפ"ש' 'בכספ"ו הנפש'.

§194והחבור השני עולה א"ב ורו"ח, בא רוחו של הקדוש ברוך הוא בעולמינו זה. והנה רוח הקדש שאמר עליו דוד המלך ע"ה "ורוח קדשך אל תקח ממני" (תהלים נא' יג'). והבן כל זה מאד ואל תתרשל מהלימוד ומהעיון בתורה על דרך זו וכל מה שלמודך עליו. כי אם הלשונות הסכמיות 76צורת האותיות העבריות בצורה הטבעיות הם אלוהיות והוא סוד אמרו "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת" (שמות לב' טז') כמו שרמזתי למעלה. אלא שהכח האלהי מהפכו אל כל צד והדם הוא הדיו שלו שבו כותב צורות היצורים כמו שאראה לך כשנתראה פנים. וכמו שרמזתי לך ה' בצורת ה'.

§195ועתה אדבר באלפא ביתות. דע כי הריגת כח הדמיון הרע  קשה מאד, יותר מהריגת כח החוש הרע. והריגת כח התאוה הרוחנית חזקה וקשה מאד, יותר מהריגת כח התאוה הגופנית. והריגת כח העדרים שהם הצאן והוא כח ההרגל קשה כמעט יותר מכולם. ואמרי הריגות ענין באלה כולם, הוא מפני שאין שום דבר מאלה, כי אם פרידה מזולתו אשר הוא הפכו. גם המות איננו כי אם פרידת הנפש מהגוף "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב' ז').

§196ודע שהריגת הדמיון הרע צריך כח אלהי וסייעתא דשמיא, מפני שהשם ית' חתמו בחותם שמו הנכבד והנורא. והאיש הנכנס להלחם בו להעדיר כח מלבו ומדם קרבו, מוצא מיד יוצאים לקראתו שנים עשר אלף מלאכי חמה. ורואה לפניו שדים אשר אין להם מספר, ושטן אביהם על גביהם 77וכולם מפחידים אותו ומבקשים להרגו. כמה שנאמר (שה"ש ה' ז') "מצאֻני השומרים הסֹבבים בעיר הכוני פצעוני" וכו'. וכל שיר השירים מלא מזה. ואמנם עם השבעת (השמות) ועם ידיעת ההזכרה, המזכיר המשביע מאחז פני כסא והשם פרש"ז (פרש שדי זיו שכינתו) עליו עננו. כמו שנאמר במשה, אחוז בכסא שלי ואחז בו ואז פרש עליו זיו שכינתו. והזוכה זוכה ואם בא לטהר מסייעין אותו וכו'. ואמנם חמשים שערי בינה הנזכרים למעלה שבסופם נחתם הקץ הם נרמזים בתורה בשמות הנִצלים מן התיבה שהם אב אחד ושלשת בניו.

§197'נח     שם     חם     יפת'.

§198שהם כוללים 'חמשי"ם פתחי"ם'. ונאמר "שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ" (בראשית ט' יט'). ומענייניהם הנכתבים בתורה יובן כל דבר על אמתתו. ואתה יודע כי פרשת בראשית נחתמה בענין נח ופרשת נח נחתמה בענין אברהם. והמיחסים מן זה ספר תולדות אדם וכו', דרכיהם הם אלה: אדם שת אנוש וקינן מהללאל יר78ד חנוך מתושלח למך. הנה ט' ספירות ואמנם חנוך הוא ספירה שבעית ונפרד, אבל נח הוא ספירה עשירית והראשית נאמר בו ז"ה תולדות אדם ושנה בו מעט, וזה דרכם כולם.

§200אלה תולדות נח  נח.  ואלה תולדות בני נח שם חם ויפת

§201אלה תולדות שם שם ויולד : ויחי : ויולד:

§203ואלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם וכו' וימת הרן בחרן ויהיו ימי תרח וימת תרח בחרן.

§204ראה והשתכל בהבדלים המופלאים הנזכרים באלה באי תולדותיהם ובחייהם ובהוית' ובמתת קצתם, ותבין מהם ההנהגה האלוהית בבני אדם וההשגחה העצומה במקצתם, והעניין שבין אדם לקונו ממנו בכלל וממנו בפרט. רק בעניין האבות ובתולדותיהם ובחייהם ובענייניהם כולם איני צריך להעירך עליהם שהם אברהם אבינו ע"ה.

§205ועדינו היום ההשגחה מפורסמת חזקה ועצומה תמיד בכל דור ודור ש"ל (שבח לאל), ואפילו בפשעים מאומתינו ליסרם, כמו שנאמר "כאשר ייסר איש את בנו יי אלהיך מיסרך" (דברים ח' ה'). ונאמר עליו "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם" (עמוס ג' ב').

§206ולפי 80דרך זו תעיין בכל דרכי התורה בכלליה ובפרטיה ואותיותיה ונקודיה וטעמיה וחילוף תיבותיה ופסוקיה וסדריה. וסתומות ופתוחות ומסורות וחלופי האותיות וחלופיהם וחלופי חלופיהם. והבט את האותיות וחלופיהם וכל הדרכים שדומים לאלה ולדומיה, ואז יתכן שתוכל להשיג בהם ההשגה הנבואית אם אתה ראוי לכך.

§207ולפיכך אעידך על דרכי האלפא ביתות שמהם התחייבו דרכי התורה ונתיבותיה כולם כאשר הם.

§208אב  גד  הו  זח  טי  כל  מנ  סע  פצ  קר  שת

§209בג  דה  וז  חט  יכ  למ  נס  עפ  צק  רש  תא

§210גד  הו  זח  טי  כל  מנ  סע  פצ  קר  שת  אב

§211דה  וז  חט  יכ  למ  נס  עפ  צק  רש  תא  בג

§212הו  זח  טי  כל  מנ  סע  פצ  קר  שת  אב  גד

§213וז  חט  יכ  למ  נס  עפ  צק  רש  תא  בג  דה

§214זח  טי  כל  מנ  סע  פצ  קר  שת  אב  גד  הו

§215חט  יכ  למ  נס  עפ  צק  רש  תא  בג  דה  וז

§216טי  כל  מנ  סע  פצ  קר  שת  אב  גד  הו  זח

§217יכ  למ  נס  עפ  צק  רש  תא  בג  דה  וז  חט

§218הנסתרות, נפלאות יש בם. וכללם צריך לסדר אותם בסדר נכון. וכתבתי לך אלה להראותך 81איך תנהיגם ותסדרם בסתריהם. והזהר מאד שלא תטעה בסדוריהם שכלך אל עין סדריהם פעמים רבות ואל תסמוך על קצתם, כי רוח הקדש בקרבם. ואם תזכה "יפתח יי לך את אוצרו הטוב, את השמים לתת את מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך" וכו' (דברים כח יב'). וצריך שתגלגלם ככה עוד עד הסוף. ועוד כזה,

§219את   כל  בש  ימ    גר  טנ  דק    חס  הצ  זע    ופ

§220תא   עז  צה  סח    קד  נט  רג    מי  שב  לכ    פו

§221פקח עיניך ועין לבך וראה מה נתפש ברשתות האלה ותבין כי כשתחבר ד"ק עם ד"ק ותהיה מדקד"ק על מספרם כמו שהוא מצוה לך ששניהם ציווי אחד, תמצא מיד שהם כוללים ח' שמות הקודש. והוא הרמוז בספר יצירה בראשו קק"ח הפוך. כי יש סכנה בהזכרתו ישר למבין שם מדת יצח"ק שהיא מדת פחד ומדת קנאה ששם מדת פינח"ס. ואם תכיר באר"ה של מרים ותדע כמות השקל שהוא עשרים גר"ה וסודו עשרי"ם גר"ה השק"ל והוא הר"ג נפ"ש הרשעי"ם הנכנסים בסוד החשו"ב, אז תכיר המדה.

§222ואם יברח דמך מלבך בהשגתה שהיא יציאה מן כ"ח אל פע"ל שוב למקום, שלכך נאמר רצוא ושוב. ועל דבר זה נכרת ברית, "ולא יהיה (בכם) [82בהם] נגף בפקד אותם" (שמות ל' יב'). כח אלהי הוא שהוא ש"ר מוש"ל על המנין. ואעפ"י ש"שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד ש"ר שלו"ם" (ישעיה ט' ה'). ועל כן כתיב "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" (שם) "ותהי המשרה על שכמ"ו" (שם) והוא חשבון כ"ו ש"ם ש"ם יהו"ה. וכך עולה מה שבתוך הרש"ת חשבו"ן, והוא נראה בחושי"ם. וסוד ד"ק ד"ק, ח"ר וכשתחבר עוד ג"ר עם ג"ר והוא חבור אב"ר עם אב"ר בסוד ג"ר ג"ר יהיה ו"ת. חבר שני העניינים יחד ותמצא סוד שניהם חרות על הלחות. וסוד ט"נ ט"נ שבתוך חולי"ה חולי"ה ובקצוות פאו"ת פאו"ת וסודם ימי"ן ושמא"ל שמא"ל וימי"ן והחבור או"ת וסי"ד סי"ד ואו"ת והם אות חקוק על יסו"ד. והסוד פ"ו פ"ו פני"ם ואחו"ר מ"ח ול"ב מלאך ושר. והנה "אמר ליי מחס"י" עד "כי אתה יי מחסי" (תהלים צא') שהם משני הצדדים זה מפה וזה מפה. וסוד כה"ן גדו"ל ועל פי"ו כ"ל חכ"ם מחכי"ם.

§223ומפני זה הכח נאמר "ויבל"ע מטה אהרן את מטתם" שכן כתוב עליהם ויהיו לתנינים מנין היוליות שכן 'אי"ש מטה"ו' 'אי"ן י"ש' שסודם שמא"ל. אבל 'לתנינם' ויהיו 'דומין לתלי' 'דומים לדמות' 'למין כשפים'. ולמה נקרא שמם כשפים מפני שהם מכחישים, 'אכ"ל מחש"י פמליא של מעלה'. אל תיקרי מכחישים אלא מחשיכים כח מושל על הפלאים. ואם כן הם מכחישים מציאות השם ית' שהוא מושל על הפלאים ועל האלפים. ומספר 'פמלי"א ש"ל מעל"ה' 'ה' המפורש'.

§224ודע 83כי כל המכחישו נקרא כשפן וכל כשפן הוא מכחישו. והמאמינו עליו הכתוב אומר "והאמין ביהוה ויחשבה ל"ו צדק"ה" (בראשית טו' ו'). מפני שהוא ק"ץ הול"ד סל"ם, סינ"י ה' שמות הקדש שהם י' פעמים אחד. רמז י"ה שהוא שם לעשר ספירות ה' כנגד ה', אדנ"י כנגד אדנ"י שהוא כפל ראשון והו"א ק"ל. וכן א' כנגד א' שהו"א כבד וסודו בו עם ט' חול צו חק. כך צריך שתעשה כזה אם תרצה להדמות לשם בדרכיו בכל התורה כולה ובכל השמות כולם עד שתחבר אות לאות ואחד לשנים ושנים לשנים ותפרידם גם כן פעם לחלקים שוים ופעם לחלקים בלתי שוים ופעם בתוספת ופעם במגרעת באלה הצורות הכתובות אצלך על אלפא ביתא של הרב ר' יצחק מבדרש ז"ה.

§229דע כי הדרכים הראשונים המסודרים בם הם רמז לכם ההופכים. והדרך הראשונה הישרה תתגלה מן השירה של הים והשנית תתגלה משירת האזינ"ו ו' זי"ן ה"א א' הזי"ו ל"ך זו זו זו זו גל גל גל גל וגזל. ואמנם זהו סוד להב החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים שהוא דרך ההשגה 84הנבואית עם האותיות. אלה ראשית דרכיו להמציא ממנו כל הלשונות וכל החכמות באמצעות מדות הספירות והחותמות ולהוריד בהם הכחות העליונות האלהיות ולהשכינם בארץ. כמו שרמזו שאברהם הוריד השכינה מערבות לערבות ויצחק הורידה יותר ויעקב הורידה לגלגל הירח עד שבא משה והורידה לארץ שנאמר "וירד יי על הר סיני". והכרבים שוכנים מקדם לגן עדן ובעל הכח השלם מנצחם בכח שם המפורש הנקרא שדי מנצח המערכות כולן. שנאמר "יי איש מלחמה יי שמו".

§230א  :  אב  :  אבג  :  אבגד  :  אבגדה  : וכן עד סופן

§231ב  :  בג  :   בגד  :  בגדה  :  בגדהו   :  וכן עד הכל

§232ג   :  גד  :  גדה   :  גדהו  :  גדהוז   :  וכן השאר

§233ד  :  דה  :  דהו   :  דהוז   : דהוזח   :  וכן כולן

§234ה  :  הו  :   הוז   :  הוזח  : הוזחט    :  יחד

§235ו   :  וז   :  וזח   :  וזחט  :  וזחטי    :  עד סופן

§236הנה אתה רואה באלה צורות האצילות ודמות השפע הנאל"ץ והנשע"ף מן הספירה הראשונה שהיא נקראת כתר עליון, אויר קדמון, שכל ראשון, מחשבה עליונה. שגם היא שפע שאינו ממינה, כמו שאין האלף נכתבת ממין הסופר שכותבה אבל היא (האות) צורה נשפעת מכחו והיא המעידה על 85כחו והשאר כולו ממין ידוע נאצל זה מזה. 'וקרא זה אל זה ואמר ק'ק'ק' יי צבאות מלוא כל הארץ כבודו'.

§237ודע כי שם הקדש חקוק וחתום על ארבע קרנותיו מהם ד' אותיו"ת אהו"י. וזהו סוד י"ו ה"א ונלקח הפוך והוא חתום הפוך על הדבר הנקרא כב"ד צו מחיי. וצריך למנות אותיות שהם סוד כולל "כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". שש"ת הם תשר"ק והיא אלף וסימנה א' י' של ימים היא רמז לחו"ר? (הו"ד) ונשאר מי"ם והוא מ"ן והוא מספר כ"ב (ז"ל כל האותיות שבטבלה) אותיות, שהם ץ' של עץ ה"א החיים גם צ' של צלם שהוא בעצמו עץ. והנה הענין הנקרא בו כדמות תיבות עולה ל' (ו' שורות בכל שורה ה' תיבות הרי הכל ל', גם א' נקרא תיבה) הרי צ"ל והחותם שהוא וזחט"י הוא מ' הרי צל"ם. וכלל כל המספר הכולל את כולם עולה הנפ"ש (כל 6 שורות הטבלה) ודע זה מאד.

§238וראוי שתדע שהחשבון הכולל את רל"א שערים, צריך לגלגלו אל כל צד שכך נאמר חזר גלגל פנים ואחור. והנה מספר הטור הראשון באר"ך כ"ל אבגדה"ו עולה כ"א. ואין לו מלות אבל יש לו ו' אותיות ואם כן הכל כ"ז והוא אכ"ו והוא בלשון יון שמע. ואמרו ז"ל שמע בכל לשון שאתה שומע. ומספר הטור השני באר"ך עוד עולה מ"ח ותיבותיו ו' ואותיותיו י"ב הרי י"ח והכל ס"ו. וסוד שני הדרכים "וכסא"ו 86כשמש נגדי" (תהלים פט' לז'). והטור השלישי עולה פ"ה ותיבותיו ו' ואותיותיו י"ח והכל ק"ג, סודו מזון וסוד מחנ"ה. והטור הרביעי עולה קמ"ב ועם י"ח לאותיותיו ותיבותיו הרי ק"ס וסודו ע"ץ צל"ם כס"ף קי"ן נקו"ד והכל ס"ק. והטור החמישי עולה הקס"ם וסודו ה"ר הכעס"ן הקדמו"ן העצ"ם המנוק"ד אד"ר באב"ר דר"א. ועם בי"ו (יח') הנזכרים הנה נשלם בהם סוד היר"ח שהוא הרח"י והוא סוד הריח והוא ברכ"א והוא סימן הגאולה. וכל הדרך הזה הלך באר"ך והשני הולך ברחב ומספריו כולם אכתבם לכם בין לאלה ובין לאלה ברמז. הרחב ל"ה נ' ס"ה פ"ה צ"ה ק"י הכל תל"ה. והארך כ"א מ"ח פ"ה קמ"ב ר"ה הכל ראש"ו. אעפ"י שתמצא חלוף פ"ה במקום פ"א גם קמ"ב במקום ק"כ גם ר"ה במקום קס"ה, דע שלא נפל זה פ"ה במקר"ה.

§239שם הארך

§240אגוי      יה       לה

§241בה   טי   ד    כי   נ

§242גז   יב  יח  כה  סה

§243דט    יה    כב    לפה

§244היא  יח  כו  לה  צה

§245ויג     כאל   מ    קי

§246אלה עולים אי"ש (אולי אש) שהוא מראה רוח הקדש וכן הכל. כי צורת העומק היא דמות רוח הקדש ודי ברמזה הוד והדר לפניו עז וחדוה במקומו. ורוח הקדש מלבשת הכל ועולה ויורדת בם 87ונמצאת בכל חלק וחלק מחלקי הכל. נאמר בצורת שם הרחב כ"א מ"ח פ"א ק"כ קס"א.

§247שם העמק

§248כא יח ל (לו) מה

§249סה

§250(יה)

§251עז

§252יד

§253באמרה בצורת היוד בכל האותיות ובנקודה בכל חלקי המציאות ובעתה, ובנפש בכל הגוף ובשכל בכל הנפש ובחום בכל חלק מחלקי האש ובלחות בכל חלק מהאויר. ועד כאן משל בלי שנוי והתחלפות דבר מאלה בעת בלתי עת, מפני שאלה כולם מוטבעים אלה באלה וכולם עליונים. אך הקור במים מתהפך בצורות רצוא ושוב ומקבל כח החום מן האויר ומן האש ומן השמש ומשתנה באיכותו מקר לחם. והאור יומיי והחושך ליליי וטבעו מתחלת בריתו קר ולח מקבל לחות מן האויר המקיף בו שהוא כצורה לו, והנו מקבל מעליונו ונותן לתחתונו. ואין צריך להאריך בזה כי זה מבואר לכל חכם משכיל שהוא מקובל ושלם במופתים ברורים מורגשים ומושכלים שדי בהם. וההתהפכות החזק ימצא בעפר. ועל כן היה שנוי צורות מתחלף ומשתנה בפרטים ובכללים בתולדות המתחייבים מן תנועות הגלגלים 88סביב היסודות ומן הכוכבים והמזלות והתקופות והמולדות הצמודות שהן לבריות צנים ופחים ומלכדות ורשתות ומצרות.

§254ואלה הם דרכי הסודות אשר ברומו של עולם עומדים ונרמזים במשלים וחידות לחכמי הנפשות המיוחדות אשר לשם תמיד מיחדות ולעבוד אותו בכל מיני העבודות הנחמדות בכל יום ויום מתבודדות, עד הכירם שרשי היסודות. ויש במציאות שלשה מינים בעניין הנזכר. יש מי שנושא ונותן בשיווי ויש מי שנותן ואינו נושא אבל מי שאינו נותן ולא נושא אין לו מציאות. והנושא והנותן פעם ישא דבר ויתנהו ופעם יתן דבר וישאהו ויהיה זה בו מתגלגל חלילה. ופעם ישא מזה ויתן לזה האחר, אבל לא למי שקבל ממנו.

§255וזה כולו גלגליי והעולם השפל הנושא כחות מן העולם הגלגליי והשכליי ואינו נותן להם דבר. והגלגליי נושא מן השכליי ונותן לשפליי. והשכליי נותן לגלגלי ואינו נושא ממנו דבר. ואם כן נדיבות השכליי היא על דרך חן וחסד ורחמים. וכל מידה טובה שאפשר להיות במי שהוא חונן לזולתו ומרחם עליו ומתחסד עמו ומוותר לו מטובו ומאציל ומשפיע לו ממעלותיו ואשר נמצא אותו לפי כחו ונדיבות הגלגליי איננה כל כך חזקה בשכליית משני צדדים. אחד מצד שאין עשרו כעשר עליונו ושני שאין המקבלים ממנו ראויים לקבל מה שקבל הוא בעצמו, 89וכל שכן נדיבות התחתונים שהיא חלושה בערך אל העליונות במה שמתנדב דבר מזה לזה.

§256ואם כן מה שימצא מהנדיבות האלוהיית על העולם השכליי אין ראוי להעריצו לנדיבות תחתוניו כולם, גם אינו ממינם. וזה ידוע לך ולפי זה העניין צריך שתחשוב שאין מתנות בני אדם מזה לזה שוה כמו שאין מתנות הנפש וכחותיה לחלקי הגוף שוות. שהרי חלקה שפעיה לכל האברים לפי כחה ולפי הראוי לכל אחד ואחד מהם כפי הסדר הטבעי לטובה הגדול הכללי הכוללה עמדתו וקיומו לזמן אחד הוא החיים. ועל כן יבטלו שאר טובותיה ממנו בהעדר חייו ויורה זה שהם היו סבת מציאתו אותו הזמן שנמצא.

§257וחיי גוף האדם נתנו לו כדי להתעלות מהם אל חיים אחרים מעולים מהם והם הנקראים חיי העולם הבא. ואם יעדרו אותם נעדרו אלה ואם נמצאו אותם הנה אלה נמצאים וקימים בסבתם וחיי העולם הבא לנפש המשכלת באים מעולם השכליי, כמו שבאים לעולם הגלגליי חיים מעולם השכליי. והושמו כחות התולדות הטבעית וכחות הגלגל הזמניות לשמרים ולשוערים על כל נפש ונפש של כל איש ואיש ממנו. וביד כל כח וכח טבעי שם קבו"ע וחותם רבו"ע במראות מתחלפות צבו"ע.

§258והחכמים 90היו מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם פעם אחת ב' שבו"ע. והתלמידים היו מתבודדים ומעיינים ב"ו עד שהיה מלחש להם. ורמז זה כי שם בן מ"ב משלים לפי הוצאתו מפסוק בראשית בשתי אותיות שבו ו"ב של ובה"ו. שסודו חו"ה ונחלק כך, ו"ב ה"ו. והמעיין בו קנאים פוגעים בו, אם הוא בועל ארמי"ת שסודו מתרי"א. ורמזה תמורה ושמה תרומה. וכן כתוב "ויקחו לי תרומה". והקבלה בו ויקחו לי תרומה ופירושו ויקחו לקדש תרומה, ודברי רבותינו ז"ל ויקחו אותי תרומה והבן כל אלה.

§259והרואה בו מיד יחזור בתשובה ויהרהר בבינה ויחזור ב"ו. כי בהפ"ך יהפך השם מן ב' של בהו עד ב' של בראשית. כי הוא סוד היות שומרי חותם השם ארבע אותיות הקדש, ב' שהם הגדולים במעלה ועל ב' של בראשית רבתי וב' מהם בסופה. וידוע ששם ארבעתם ד' פ' אד"ם והם פנים ראשונים. והרמז כשתגיעו לאבני שיש טהור, שסודו הטור השישי שהוא חותם ששת ימים, אל תאמרו מים מים.

§260והסוד שני פעמים אדם שהוא מים והוא בראשון רמז אל מים העליונים ובאחרון רמז אל מים התחתונים. ולפיכך אמרו כי מים העליונים תלויים במאמר שסודו באפר הנהפך להיותו פאר. תדע זה ממלת בראשית ומאמרם בראשית 91נמי מאמר הוא. ותרגומו בלשון ארמ"י הנרמזת בחכמת"א וסודו בכ"ח אמ"ת והוא מרובע החוזר שהוא בספר יצירה יה"ו שסודו כ"א אהי"ה ועליו נאמר שחותמו של הקב"ה אמת שנאמר "ויי אלהים אמת" (ירמיה י' י' ). וכן תמצאם בראש ובסוף, בראשי"ת בר"א אלהים וסודו בבא"א. והוא שהיה חסר מן החותם שסודו ב"ב ק"מ א' א'. והעד שמספרו חכמ"ה ובינ"ה והמופת על היות שם בן מ"ב אותיות יוצא מן בראשית ע"ד ו"ב ובהו היותו צריך אל שתוף כאשר תשמע. אבל הזהר בך שלא תבקש שכלך מן הכח אל הפועל עד שתקבל הדרך מפי אדם חכם שלם בקבלה שכבר הוציא שכלו הוא בו מן הכח אל הפועל וראה מראות אלהים.

§261וזהו הסוד האחד הראשון עליו. דע כי ראשי תיבות של הפסוק הראשון של התורה צריך לשתפו עם האחרון שבה ולקחת ראשו וסופו של הראשון והוא ב"צ וסופו וראשו של האחרון והם ל"ו, וזהו סוד "בצל"ו חמדתי וישבתי" (שה"ש ב' ג'). לא כמו שאמר רשעי ישראל הפושעים בגופם. וצריך שתשתף עם אלה מיד שתי אותיות מכל צד ר"א מן הראש ישר ר"א מן הסוף הפוך ותחברם ד' ד' אותיות. ותדע מהם למה נאמר "וינחם יי כי עשה את האדם באר"ץ" (בראשית ו' ו'). ולמטה נאמר "ויקרא אלהים לאור יום". לאו"ר ואם רץ לב"ך שוב למקום והזהר מלהט החרב פן יצא לבך בענין "ויצא לבם ויחרדו" (בראשית מב' כח'). ואמר ג' פעמים אות לב צא צא. 92ועוד חבר כאלה ד' אותיות מן הפסוק האחרון שהם ל"ב והם כוללים מספר אלה הח' אותיות, בסוד שם "לך יהוה הגדלה והגבורה" וכו' והם כ"ל כי כל בשמים ובארץ.

§262ודע כי תמצא ב' של בראשית רבתי להודיעך סוד האדם הגדול המורכב מחמר וצורה. ובתוך לב הבית נקיה קטנה קטנה כלומר נקודה בתכלית הקוטן ושמה דג"ש והיא הארץ, נקרא תהו ובהו שהוא בלב העולם בנקודה בתוך העגולה. ותחת הבית שו"א והנה דגש עם שוא שוים. ותדע מזה שיש תחתיו ב' נקודות שמניעות אותו בתכלית מהירות התנועה כדמות תנועת השוא, אבל הדגש שבתוכו מחזק את לבו "כי כבד לב פרעה" והיא מדת הדין קשה, ובו צד צפון פתוח אבל שלשת רוחות סגורות. ואחר קו העליון יוצא חלק קטן לאחריו, וכן אחר קוו התחתון יוצא חלק יותר גדול מעט מן הקו העליון. וזו צורתה בְּ מעידה צורתו זו אשר בריה זאת יש לה קצת השגה בעליונה הגדולה ממנה בתחתונה, איך אין פניה רואים מה שמאחריה. אבל השגחתה במה שיבא אחר מציאותה ומקבלת שפע ממנה שנעלם ממנה והיא המחשבה האלוהית שהמציאה עצמה. וזאת שמה מים והיא חכמה ומרכבת באדם וחוה והנה לבה בקרבה.

§263וזה סוד שלשת נקודותיה נקוד"ה בלבה לבדה נקוד"ה נקוד"ה יחדיו חבר מהם ק"ן אל 93ק"ן ותמצא סודם מלא"ך שטן וזהו דמו"ת. חבר עוד הנשאר הו"ד הו"ד הו"ד שהם י"ה י"ה י"ה ותמצא אד"ם. הרי דמו"ת אד"ם עליו מלמעלה כמראה דמו"ת אד"ם בצלם חי אלהים כשהוא חי בצלם אלהים. והכל בחשבון הספירו"ת עליו מלמעלה. והנה דמות יצא משתי מדות, כי צאתו היה משם י"ה כפול י"ה על י"ה הם רכ"ה בעולם, ותמצאם דמו"ת שהם מדות אלוהיות. וג' פעמים י"ה פשוט עולה אד"ם. והנה הראשון והנשאר גם כן הוא סוף מ"ב וזו צורתה וזו צורתה ב.

§264דע כי גם זו בצורת הראשונה בעצמה, אבל נשתנית ממנה מצד תנועותיה כי אין בלבה דבר רק יש על ראשה לפניה נקודה במקום תפילין לפניהם מעט. ושמה צי"ץ נזר הקדש וסודו קץ ומספרו מצד אחד נעל"ם פנימ"י, ומצד אחד אלף שהוא תשר"ק, והם מרכבה חוזרת לאחור מבריתה ומגעת עד עת ק"ץ ועליה קו ישר ברצועה שחורה ועליה שתי נקודות הנקראים זק"ף קט"ן.

§265דע כי שם מ"ב הוא הולך תחלה בצורה אחת מתגלגל מדרך ב' ב' אותיות כאלו א"ב ג' וכן עד סופו ויוצא מן בראשית בלא ספק. אבל לא על דרך שאמרו קצת רבנים אשר לא ידעו דרכו והחליפוהו. אך הוא יוצא בחילוף אחד ידוע אצלנו והוא דומה לענין חילוף 'מנא מנא תקל ופרסין' 94שגלגלוהו חכמי אמת המקובלים השלמים ז"ל רבותינו הקדושים קדשי קדשים. באמרם בסנהדרין בפרק כהן גדול בסוף מתנית' (עיין סנהדרין כב.) וכותב לו ספר תורה לשמו, בענין כתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמית על אמרו בסוד פס ידא די כתבא ולא כהלין כתבא למקרא ופשריה להודעא למלכא ושם נאמר אמר ר' שמעון חסידא, המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר "שויתי יי לנגדי תמיד". ולר' שמעון בן אלעזר דאמר כתב זה לא נשתנא כל עיקר ומאי ולא כהלין כתבא למקרא. אמר רב בגימט' איכתיב להון יט"ת (יא"ת) יט"ת פוג חמט ופריש ליה, מנא מנא תקל ופרסין. ושמואל אמר ממתו"ס ננקפ"י אאלר"ן. ר' יוחנן אמר אנ"מ אנ"מ לק"ת ניסרפ"ו. רב אשי אמר נמ"א נמ"א קת"ל פורסי"ן. ושמענו וראינו פו"ר סי"נ אבל דינו פורסי"ן. סוף דבר בין כך ובין כך הכונה כללה היא בשוה השם יוודע מתוך גלגולו ומתוך התחלפותו.

§266ואמנם יט"ת יט"ת מתחלף בא"ת ב"ש אבל כוז"ו במוכס"ז כוז"ו נתחלף אליו יהו"ה אלהינו יהו"ה באלפא ביתא דא"ב ג"ד וכולו בשיווי וכן אב"ג ית"ץ מתחלף באלפא ביתא אחת נעלמת והיא פותחת הלב מיד להבין אמתת השם המפורש יתברך. ואי אפשר ללמדה כי אם אחת בשבע ספירות שהן שבע מילות. וצריך לחלקה מארבע ארבע אותיות ויעלו כולם פ"ד אותיות 95שבו מ"ב עם מ"ב עולים ורמזם "ואעידה בם את השמים ואת הארץ". שהם כ"ב אותיות וצריך לשתפם עם הראשונים ויעלה דב"ק. חבר אליהם "א"ת דבר"י השיר"ה הזא"ת ע"ד תמ"ם" (דברים לא' ל'). וקחם על דרך וה"ו: יל"י: סי"ע: על"ם: היוצא מן ויסע וחברם וגלגלם ותמצא סודו. ואמנם סוד הממים מ' מ' מ' בלעז מצריצון מורטי וסוד הבית בל"ע ב' ב' ב' ב"ין ב"נריצון ב"ונא והם החותם ו' פעמים יה"ו עולים קכ"ו. וצריך לחשבם ד' ד' על מרכבת השם ואז יתגלה סודם שעולה אדם. כיצד הנה הם באמת ח' פעמים ה' שהם ראש חמשה וסופו. ויש שם תוכו, הנה מ' תוסיף עליהם ב' הנה בם וסודם כולם אדם קכ"ו וסודו אד"ם בעד"ן העליו"ן מְזַבֵחַ בנה מִזְבֵחַ.

§267ואמנם צריך שתבחן במצויירים הגדולים ותחלקם לשני חלקים שוים של השם בלבד והם ראש וזנב של שם בן מ"ב. הראש הולך י"שר ו"הזנב ה"ולך ה"פוך, וכן שם של בראשית כמוהו. וראה וחשוב ח' אותיות של זה וח' אותיות ורמז זה "משחקת לפניו בכל עת" (משלי ח' ל'). ורמז זה "בכל עת אל הקדש" (ויקרא טז' ב'). וסימן זה בכ"ך שהם מ"ב והם בשכ"ר. על כן בשכ"ר זאת של ברית מילה.

§268והאמת 96כי כ"ב מנינם ד' אלפים שנה ונשארו מהם השאר מספר א"ס אשר מספר כולם אד"ם והם סימן ליה שהם חמשת אלפים וארבעים שנה שבם נשלמה ממשלת השמש ופסקה מעל ישראל. כי ממשלתו הייתה לשבעת ימי בראשית בסוד צירוף הסימנים על הימים הכתובים בו. יום על דרך א"ב ג"ד הו"ז שעולה תכלית צרופם אלפים ומ' כמו שנרמז בספר יצירה. ושנות השמש במחזורו הגדול כ"ח שנה. וה' אלפים ומ' עולים פ"ק פעמים כ"ח וסודם מתגלגל ומתחדש כי נפל"ך פ"ק וסודו פע"ל. והנה 'חזו"ז' 'כ"ח' וכבדים מהלכו מן כ"ח אל פע"ל שהוא תכלית גלגולו. ובקץ הגלות יהיו לו י' שנה ויושלם כחו ויוסר שבטו ושבט מלכותו מעל י"ב שבטי ישראל. שכן כתיב "יצב גבלת עמים למספר בני ישראל" (דברים לב' ח'), ועדין יג"ע לב"י בראשי תיבותיהם ובסופיהם עוד בתמרי"ל בסוד מעש"ה מרכב"ה שהוא בשלשי"ם.

§269כי סוד תמ"ר הוא שמ"ש ויהיה סודו תמ"ר לב"י שמ"ש לב"י וסוד י' שנה יתרים שס"ה. וראה תוך הצורה של השם ויצ"ו רמז אל המצוה הראשונה "ויצו יי אלהים" וסוד צוו"י ראשון, הוא אמצעי ולפי ההפוך מן הסוף לראש הוא אחרון. והנה ויצו במספרו יהו"ה אלהי"ם, חלקהו בשיווי ויהיה נ"ו בדמות נ"ו, וסודו שעשועים יו"ם יו"ם ו"ו ימי"ם. ומי יוכל לספר שבחיו כי רבו מלספור ועם כל זה נחתם יצירה תב"כ ע"ב ג"ב כ"ב ל"ב כ"ב גכ"ח ז"ל זע"ה. טוב לעמת רע ורע לעמת טוב מטוב ורע מרע 97הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב טובה גנוזה לטובים ורעה גנוזה לרשעים.

§270וכן צריך להזהיר הרבה במשפטי המדות מכל צד והשם ברחמיו יפתח לבך בתורתו עם כל ישראל, ולבנו עמכם עד שנראה בנחמת ציון בשנת החמשים. ויקיים בנו מקרא שכתוב "וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יוב"ל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו" (ויקרא כה' י'). זה הפסוק שאחריו "ברכת יהוה היא תעשיר ולא יסיף עצב עמה" (משלי י' כב').

§272מין הטעמים ומישב המתנועע ושם נק' העליונה חל"ם וסוד החכמ"ה והבינה וכולל הראשון הנברא מן ג' שמות המורות על גשמות שלש אמות אמש וסודו ש' שלש מאות. והנר בעין 98חשמ"ל וסודו רוח אלהים חיים והוא חתום כמ' "פתוחי חותם קודש ליי" (שמות לט' ל'). ושם הקו העליון שמו רפה ומורה על מדת הדין רפה. ודמותה כמק' (כמקיף) סביב האות וחוצה לה ג' נקודות שזכרנו.

§273כך צריך להבין כל סתרי התורה על דרך זו שהיא קדש קדשים ויותר עמוק מן הקודם הוא. כי סוד שם בן מ"ב זה דרכו הנכון והישר לכל והוא כמו שתראהו פה שתצטרך להבינו מפורש. כי בו הגאולה באמת בלא שום ספק בעולם, ואין לך מופת גדול מזה המופלא.

§274תם ונ85שלם תהלה לאל עולם.