§11מפתח הספירות זה הוא החומש הרביעי והוא מגלה סתרי הספירות ואע"פ שכבר נרמז בספר השלישי כי הפקודים הנספרים אצלנו ספירות הם ומספרים נמנים בכוונה עם שמות השבטים ואי אפשר שלא יכלול כל ספר וספר מן הספרים החמשה עניינים אחרים רבים זולת מה שיורה עליו השם הכולל שקראנו לו, שהנה קראתי אני שם זה הספר הרביעי מפתח הספירות, ויחשוב השומע שאין בו שום עניין מעניין הספירות, אבל כשיגלה סודם יפקח עיניו ויראה שראוי היה זה השם הכולל לרוב כללי זה הספר הרביעי.

§2פרשת במדבר סיני

§3הנביאים כולם השיגו אמיתת מה שראוי לאדם להשיגו מעניין הבורא והנברא, ולא השיגו העניינים הגדולים ההם אשר השיגו מצד רוב עיונם אבל השיגום מצד שפע הנשפע על נפשותיהם אחר עיונם בעצמם ובשאר הנבראים עיון מופלג עם רוב לימוד החכמות המקובלות. כי השפע האלהי הנקרא דיבור באמיתת לשוננו, ועניינו הנהגה נוטה אל תרגום "וינהג את הצאן אחר המדבר" "ודבר ית ענא בתר מדברא". השפע ההוא בעצמו הוא הנקרא אצלנו זיו השכינה ואור ה' ובית ה' ומקדשו וכיוצא באלה השמות והדומים להם. ולפי שנקרא בשמות רבים נקרא בשתוף שמות אשר יורו על עניינים נכבדים בלשון הקדש כגון כבוד ה' גם נקרא בשם שכינה ונקרא בשם ה' ובשם אלהים 2ובשם שדי ובשם אדני ובשם יה ובשם צבאות ובכינויים אין חקר. ואמנם כלם יורו על האצילות הנאצל מהשם ית'. והשפע הזה אינו משתנה בעצמו לעולם כי השפע שנשפע על משה רבינו ע"ה הוא השפע בעצמו שנשפע על כל הנביאים כלם ע"ה והוא בעצמו ששופע על הצדיקים והחסידים מכל אישי מין האדם. ואמנם השפע ההוא האלהי הנכבד בעצם אמיתתו אין שום שם כולל אותו, כי השמות הנקראים לנמצאים הם ג' מינים ראשונים. האחד שם העצם והשני שם המקרה והשלישי מורכב מין שניהם. ושם העצם הוא המודיע אמיתת מהות העצם כשהוא שם המין או שם הסוג, אבל שם העצם האישי אינו מודיע דבר ממהות העצם מפני שאינו נשוא עליו ולא בו. ואין לשפע הנזכר שם מיניי ולא שם סוגיי כל שכן, אבל יהיה לו שם מקריי. הוא דבר שחשבו רבים שיש לו וטעו בו מפני שאינן משיגין דבר במהות השמות ואינם יודעים להבדיל בין מהות העצם ומהות המקרה אשר במהותם שהם שניהם כללים תחת עשרה מאמרות שהם עצם אחד ותשעה מקרים וככה חייבם טבע המציאות. ואם תחת שם העצם אין השפע העליון לעולם נופל כל שכן שאינו נופל תחת שם המקרה וקל וחמר שלא יפול תחת השם המורכב משניהם שהדבר כן. וכבר השגנו שפע נמצא ועל פיו השגנו שה' ית' שהוא סיבתו הראשונה נמצא מחוייב המציאות בבחינת עצמו והעדרו נמנע והשגתו אותו אפשרי. וראינו שטבע השגתו אותו בבריותיו חייבנו עליה בחיוב גמור שנחקרהו, גם צונו בה בחזקה על כל אשר צונו ה' ית' עליו ותלה השגת כל איש ואיש ממנו לדברים באפשרות ובכח רחוק והטביע בכחינו צורת ההשגה. התחייבנו על כל זה 3להתקרב תמיד אל השגתו ית' ולא מצאנו לפי כשהשגנו מהותינו בכח שפעו ית' שיש לנו דרך להגיע אל צורת ההשגה השכלית כי אם על פי דבור בלשון מפני צרכינו מקבל זה מזה וזה מזה. ומצאנו בטבע הלשון כ"ב אותיות יוצאות מן ה' מקומות הפה והם משותפות לפי המבטא בה' דברות הנקוד. ואי אפשר לפי טבע המבטא לבטא בשום אות בלתי מורכבת גם אי אפשר לבטא בשתי אותיות יחד.

§4ומפני שטבע מהותינו גזר שנהיה חיים ומדברים וסופינו למות ואין המות כי אם פרידת המורכב ואנחנו מורכבים בגויתינו ממהות החמר הראשון ובנשמותינו ממהות הצורה הראשונה, חייב בעל טבעינו המרכיבנו בזו ההרכבה האחרונה להיותינו מכירים אותו. ומפני שלא היה אפשר לנו להשיגו אלא בהשפיעו עלינו אורו ית' האיר לנו בו והחיינו עמו כאמרו "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" (תהלים לו' י'). ובראותו ית' שהכרח טבענו גוזר להשיגו ולא היה אפשר בלתי כלי דבור הקדים המצאת כלי הדבור בנו לדבור, והקדים הדבור להשגה והורנו ית' דרך לקרוא ההשגה השכלית הנבואיית האלהית בשמות רבים מתחלפים כדי להקרב כחנו אליו בהשגה ההיא. אבל הודיענו בם אמיתת הדבור ומהותו בנו להשיג הנברא כמו שהוא משיגו ית', כי הוא ית' בהשיגו עצמו משיג כל הנבראים ומשיג כל הברואים בשם עצם מהותינו. וכשנשיג עצמו נשיג מצד היותנו מכלל כל הברואים ומצד היותנו מורכבים מכלם שאנחנו כלם. ונשיג מצד היותנו חותם כל נברא ואחרית כל מורכב שיש לנו דרך להשיג מציאות ממציאנו, ונדע מזה כלו 4שאחר שאנחנו מורכבים מכל הנבראים ולא יפול עניין נברא אלא על בעל חמר נושא צורה שיש שם עניינים מרכיבים אלו ההרכבות כולן. ואע"פ שאותם המרכיבים אינם מורכבים מחמר וצורה ואינם בעלי חמר כלל השגנו שבהם עניינים שיתדמו הברואים להם בם כגון ההרכבות וכיוצא בהן. והתחייבנו מהיותנו אנחנו ארוכים לבריות המורכבות שיהיה הדבר המשפיע זיוו עלינו אחרון לעניינים האלהיים שהוא בדמות המורכב מולם.

§5ומפני זה מצאנו טבעי העניינים, מספרים מתגלגלים על עשר מדרגות. והתורה הבאה לנו כפי המשפיע מעוררת אותנו אל זה תמיד, אמרנו על פיה שזה המשפיע עלינו טובה הוא עשירי לעניינים הנבדלים העליונים. וכן מצאנו אשר הוא הקטן בהשגתו את סבתו הראשונה על כן גלה לנו הוא בעצמו אשר מציאותו אצל העליונים בדמות מציאות מספר העשרה במדרגת האחדים. והורנו עוד שעניין השגתינו אותו הוא כדמות עניין השגתינו מציאות י' הנמצאת כוללת כל נמצא לפניה מן א' ועדיה. והוא סוד מאמר "אנכי" שעניינו לפי סתרו הוא שבא להודיענו שזה המשגיח והמדבר אתנו הוא עשירי והוא ראשון. והנה תדע שעל שני עניינים ראשונים בא נ"כ תוך א"י והאחד מהם היותו כ"ן הפוך, והאדם אילן הפוך ועניינו הפוך יכנ"א וסודו י' כ"ן א' ופירושו השתכל בשכל העשירי אשר י' מורה עליו ותכיר ממנו אשר הוא כראשון, כי בעשירי כ"ן הפוך. ושניהם נספרים בספירות ויש להם סופר והסופר איננו הנספר ולא עצם המספר. ובזה יהיה ראוי לחכמי הספירות המקובלים 5מן עשר ספירות בלימה שהיו משיגים ומכירים ויודעים באמת אשר הסיבה הראשונה לכל ית' וית' שמו אינו ספירה כלל אבל הוא הסופר הספירות העשר אשר עשירית היא הקטנה מהם בצורתה בעצם השגתה את הסופר ואת הספירות אשר היא אחת מהן, והיא הגדולה מהן בספירה והמורכבת בכולן והקטנה מהן בעצמה. וכן דעת חכמי הקבלה כמו שאמרתי, ולפיכך צדקו באמרם ששם הסבה הראשונה אין סוף.

§6והעניין השני הוא כי סוד אנכ"י אנ"י כ' כלומר אנ"י יו"ד והוא כאילו אמר לנו אני עשירי. ואמנם קבלנו עוד שסוד נ"כ הוא מ"ל ויהיה הסוד שזה השפע הנשפע מהסופר נכלל ועובר מא' לי' כלומר מן הראשונה שבספירות אל העשירית לה. פי' מן המחשבה אל צדק ובהן תהיה מחשבת האדם צדקת כלומר כשתולד מהמחשבה חכמה, וממחשבת החכמה תולד בינה וממחשבת החכמה והבינה-גדולה שהיא מדת החסד ויתגדל החושב בם ומכולן גבורה ויגבר כח החושב שהוא החושב שהוא הסופר הספירות ותולד מהן האמת. מיד התפארת מתגלה בחזקה ומביאה את האיש המשיגה להתפאר בה ולהתפאר בנבואה על פי האמת, אלא שהנבואה היא מדרגת השגה בעצמה ועל כן המשיג באמת דומה ליעקב אבינו שנאמר "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז' כ'). ונמצאו י"ב מזלות מתנהגים תחתיו שכן כתוב "קרוב יהוה לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת" (תהלים קמה' יח'). ולפיכך נאמר ששמו של הקב"ה אמת שנאמר כי "אלהים אמת" (ירמיה י' י'). והוא יוצא מסוד יה"ו מרובעים תמ"א והוא הוא. ואם 6כן האמת עם ה"א הידיעה הוא שוה אל שם הקדש מלא שהוא יהו"ה.

§7ואחר שהוא כן כבר תדע מי הוא המדבר לנביאים בשם והוא השם, לא לפי קריאת השם בשם כשאר הקרואים אלא בשם החותם החתום על הכל. ודומה לו האדם שהוא חותם כל הנבראים בעצמו והוא האדם והוא האמת. כי ד' שהוא ארבעה הוא ארבע מאות במדרגה שלישית, ועל זה סוד אד"ם שעל הכסא הוא סוד אמת שהוא חותם אמת ויציב ואמת ואמונה הבא אחר סוד תכלת הדומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. ושם אות ד' לנגד ת' ששמו ג"כ ר"ל בחילוף ד' לת' כלומר דל"ת לתי"ו. ולפי מה שזכרנו מן האמת ושתולדתה מן הספירות החמש הקרובות לה יתחייב היות תולדת הנצח מהאמת, וזה שהיודע האמת הוא מנצח אפילו מערכת המזלות והכוכבים וגם הוא מתברך משם אל שדי. והנצח יולד הוד ממנו וזהו עניין "ונתתה מהודך עליו" ואם תשתף עם הוד הכח הראשון והאחרון שהורו עליהם א' עם י' יושלם בם השם כולו יו"ד ה"א. וזה מפני היות ההוד בדמות שוק ימין שסודו סנפירינו"ן ס"נ פי"ר ינו"ן שאין שמאל למעלה. שנאמר "ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב" הנה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כולן נרמזין בזה הכתוב שהוא שתוף חצי הגוף עם חציו, יד ימין ויד שמאל שוק ימין ושוק שמאל והאמת ביניהן בין ט' לי'. והספירה התשיעית סוף הספירות העליונות התשע, והיא האחרונה שבהם וכלן בה, קראה בשם כל כשמה יסוד בה הברית מילה ומשם כח פריה ורביה ומשם 7מקור השפע והברכה. ולכן נאמר "ויהוה ברך את אברהם בכל". וכמו שהעניין בגוף כן הוא בנפש ועל כן אמר (בבא בתרא טז) בת היתה לאברהם ובכל שמה ואמרו שהיא החכמה והיא שנית לספירות לפנים ודומה ליסוד שהיא שנית לספירות מאחור. ולפיכך בא אחר הברכה עניין זווג יצחק על ידי אליעזר שהוא כח הזרע. וכמו כן בהשבעה "שים נא ידך תחת ירכי" כלומר שים כחך ביסוד שהיא תחת הירך, ועל כן הוא משביעו בשתי הספירות הנכללות עם האמת כאמרו "אשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ" בלקיחת אשה לבנו. וכללם וט"י וסודה כ"ה תברכו בשלשת הספירות בסוד יה"י אור ועל כן נאמר "כי כל בשמים ובארץ" (ד"ה א' כט' יא') כי הספירה העשירית שהיא השכינה ושמה צדק היא שהשגחתה בארץ ושמה ג"כ כל. והתשיעית שהיא יסוד עדיה הגיעה ההשגחה השמימיית והשגחתו בגלגל הירח וצריכה הי' לקבל מן הט' לקיים התולדת והוא לשתף שתי ההשגחות השמימיות והארציית בזכר עם הנקבה להוליד בנים. ומזה העניין הנרמז בספירות לפי ההשגה בם ולפי קבלת האיש כח מהם לפי הידיעה באמת השמות יתעלה ויתגדל כח נביא אחד על כח נביא אחר. ומפני שהנבואה נחלקת אל מדרגות, רצה השם יתע' שבעל המדרגה העליונה שבם לפי דורו של הנביא יהיה אומה מתחת אומה במצותו לגרש אחת מפני אחרת ולפעמים יזדמן שהאומה האחת תכלול אומות רבות כשבעה עממים הנכללים תחת שם כנען. ועל כן שם כלל כל ארצם זכרתו התורה תמיד בשם ארץ כנען.

§88ומזה תבין שהגואל יוציא את ישראל מתחת ידי ארבע מלכיות שהם אדום וישמעאל ויוון ובבל. ואמנם בבל כולל אומות רבות "כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ". וההשגחה האלהית הארציית היא על ידי הספירה העשירית ושמה צדק והיא המלכות והיא הכל והיא המנהגת כל מן האדם על דמות ד' חיות שכנגדן ד' מלכיות וכנגדן ד' כוסות בזמן החירות. וזהו סוד מעשה מרכבה שמהן יתחייבו כל המרכבות. וארבע חיות הקדש הם אדם אריה שור נשר וארבע פנים לאחד וארבע כנפים לאחת מהן. והפנים והכנפים שמות משותפים כמו שבאר לנו מורה צדק ז"ל ונאמר על ארבעתם "ודמות פניהם פני אדם" (יחזקאל א' י'). ומזה תבין סוד ההשגחה וסוד המשגיח וסוד המושגח ותדע שההשגחה משותפת בין המשגיח והמושגח, והסתלקותה מבדלת ביניהן. וישוב בעד הסלקותה המושגח מושגח בכח, אם קרוב ואם רחוק, ויראה שכך יקרה למשגיח בעצמו. והוא כן בלא ספק בהיות שניהם גופים, אבל בהיות זה גוף וזה בלתי גוף לא יקרה העניין ההוא למשגיח שהוא כלי גוף מפני שאפשר להיות שם מניעה מצדו אבל המניעה היא מצד הגוף לבד. והעד שהעניינים העליונים כולם אין להם מניעה מפעולתם לא מצד הפועלים ולא מצד המתפעלים ויתחייב מזה להיות פעולותיהם נצחיות מתמידות על צורה מיוחדת לכל אחד מהן בעניינים הכללים אשר בעולם השפל. ומכאן תבין שהשינויים בהשגחות אינם בעניינים הכללים הנשואים על החמרים כצורות ודומיהן אך הם על הפרטים. ולפיכך תוכל לדעת שהמופת הנבואיי לא יתכן להיות כי אם בחלקים הפרטיים הנופלים תחת המינים ולא על דבר נופל תחת הסוגים בשום פנים.

§99ואם כן המשיג הנבואה הוא הגורם התחדשות ההשגחה על עצמו ועל עמו, מצד היותו מסיר מונעי מציאותה כמי שמפיל קיר מונע אור הנר אשר בחדר זה ובהפלתו מאיר גם בחדר זה על דרך משל. ומפני שהעניינים השפלים הם אצל כל איש ואיש ממנו נחלקים לארבעה עניינים ראשונים אשר אזכירם נחלקה ג"כ ההשגחה שכל איש ואיש ממנו צריך אליה כל ימיו כל רגע ורגע מהם אל ארבעה חלקים. והעניינים אשר לכל אחד ממנו לפי מהותו הם הגוף ומה שהוא פנימי ממנו שהוא העניין המעמיד גופו הנקרא נפשו או רוחו. והוא הכח הדברי המשיג השגותיו פעם בכח ופעם בפעל ומה שהוא פנימי מן הפנימי והוא המעמיד נפשו על דמות מה שנפשו מעמיד את גופו. ומה שהוא חוץ לשלשת ענייני האיש הזה הנזכרים שהם גופו נפשו ושכלו, ואלה שלשה עניינים אשר באים בעצמו, צריכים בטבעם אל העניין הרביעי בכלל מפני צרכיהם אל קיומם. והוא שנודע שקיום גוף נתלה תלייה קרובה באויר תמיד הבא יצא בו והיוצא ממנו דרך חורי הנחירים או חור הפה העונה אל הסנה ובמזון בבואו לעתים בו ובצאתו ממנו. והנה בו שוב המזון זה וניזון בקצתו, ואל זה צריך שתדמה העניינים שהנפש צריכה אליהם והן שמקימין עצמה במדותיה ודומיהן. וראוי שתדע כמו שהמזון מועיל וממנו מזיק, והמועיל לגוף הוא הטוב לו, והמזיק הוא הרע לו כן המדות לנפש יש מהם מועילות ומזיקות לה והמועילות הן הטובות והמזיקות הן הרעות. וכמו שיש במזונות עניינים טובים עד התכלית והם הזנים בשיעור הראוי כלחם וכבשר וכיין לבריאים לשמור בבריאותם ולקיים חיותם ויש בם נוטים אל טובם אבל אינם טובים כהם כפירות ודומיהן ויש 10בם נוטים אל רעתם ואינם בתכלית הרע, כי אינם מביאין לידי מות אבל מביאים לידי חולי ממנו קרוב להתרפאות וממנו רחוק ויש בזה גם כן מחייבים המות לאוכליהם כמיני סמי המות. כן במדות הנפש בעצמן יש בם כל הדומה למה שאמרנו וממה שאמרנו בחיצוני תבין הפנימי. וכמו כשהבריא בגופו מתקיים במזון הטוב עם שמירת איכותו וכמותו וזמנו ואיננו צריך לרופאו, כן בעל המדות השלמות הטובות עם שמרו ענייניהם אינו צריך לחכמי המדות שהן רופאי הנפשות. עד שיקרה להם מקרה מצד מן הצדדים ויצאו משווים ותחסר דרך ידיעת עניין רפואתם מבעליהם שאז יצטרכו גם הם כל חכם לשוב הנטיה או היציאה מן הראש אל אמתת השווי או חכמה יותר חזקה מאד מחכמת הרפואות. וכל התורה כפשוטה כוונתה לשמור שני מיני השווי והבריאות הגוברות בגוף ובנפש ובהם יתנהגו הבריאים שהם הצדיקים והחסידים ומספיקים להם לשמר בריאותם ולקיים חיותם.

§10ואמנם מאלו העניינים השנים לא יוכל המשיג להשיג בריאות העניין השלישי שהוא העניין השכלי, אבל צריך בו כל איש ואיש ממנו אל שני עצמים חיצוניים ממנו שהאחד מהם גוף איש חכם שלם מקובל מסתרי התורה. ואחד מהם השכל הפועל שאינו גוף ולא כח בגוף והוא המשפיע על האיש שפע נבואיי. ועל כן לא יספיקו פשטי התורה לשמור זו הדרך ולהראותה לנו אבל נצטרך בזה אל ידיעת סתרי התורה. ולפיכך יחלקו הדרכים האלה עוד אל חלקים רבים מאד. והנה כבר לך שלשת העניינים אשר באישי. ואמנם העניין הרביעי הוא כל נמצא 11זולתו וזולתו מן הנמצאים כלם שהם חוץ ממנו, מהם התחייב הוא, כלומר שגופו חלק מן הגופים ונפשו מן הנפשות שהם רוחות בגופים ושכלו מן השכלים שהם אינם לא גופים ולא רוחות בגופים. אם כן לפי ארבעתם ענייניו של האיש צריך אל ארבעת מיני השגחה, א' השגחת גופו ב' השגחת נפשו ג' השגחת שכלו ד' השגחת מה שהוא חוץ משלשתם מפני צרכו אל קיום שלשתם בהם. וגופו צריך אל רופא הגופים בצאתם משיווים להשיבם לשיווים או לשמור בריאותם עם הנהגת השווי. ונפשו צריך אל רופא הנפשות שהוא חכם מחכמי התורה לשמור בריאותה או להשיבה אל השווי בנטותה ממנו כמו שזכרנו. ושכלו צריך אל מניע מקובל מסתרי התורה מחוץ, אל מעורר פנימי לפתוח לו השערים הסגורים לפניו בסוד אמתת הספירות והשמות, שהבריאות השכלית היא השגת מדת התפארת המחייבת הנבואה ההתפאריית מצד השגת האמתיות, והחולי הוא העדר זה. והנטייה אל הבריאות היא הנהגה והשגחה מורה דרך בריאות שהיא לימוד החכמות השכליות הקודמות לנבואיות בזמן הלימוד ובטבע האנשות. שאין הנבואה שורה אלא על החכמים השלמים הכובשים את יצרם בגבורת חכמתם והמסתפקים במה שהנחיל להם הש"י מטוב העושר החיצוני. והנטייה אל החולי היא האמנת עניינים מדומים שאין המדמה משגיח לחקור אמיתתם. והמות היא העדר שני העניינים הנזכרים שאין שם לא אמונה לא מדומה ולא שכלית. וההשגה הרביעית היא הכוללת המצאת שלשת העניינים בכלל ושמירת קיומם, ומזו הכללית מקבלת כל פרט נמצא מציאה ושמירת קיום מדת זמן אחר בעולם השפל, וכל 12עליון מן הגופים ומן הנפשות וגם מן השכלים הנפרדים מזו ההשגה האלהית נמצא ונשמר בקיומו תמיד.

§11ויש תחת העניינים כולם חכמות מופלאות אלהיות וסתרי התורה רבים אין חקר להם. ואני כללתים לך בדמות הקדמות אל מה שאומר אותו לפני התחילי בפרשה הראשונה של זה הספר. והוא מה שיעדתי לך בספר ויקרא בפרשת אמור אל הכהנים לדבר בו ולגלות לך דעתי בעניין הספירות עד סופה בכלל. ואצטרך להודיע לך תחלה דעת שתי הכתות, שזכרתי הספר השלישי הנזכר בעניין הספירות ואומר לך במה הם משתוות באמונתם בם ובמקרים משתנות, ואחרי כן אגלה דעתי בם לך הנמשכת אחר קבלתי. ואחר שתשמע דעתי ותבין ממנה במה היא שוה לדעת שתי הכתות או לדעת אחת מהן ובמה היא מתחלפת משתיהן או מאחת מהן אז תבין יראת יי' ודעת אלהים תמצא ואז תכריע בין שלשת הכתות.

§12ואמנם אני מודיעך שדעתי בם היא דעת כל הנביאים כלם באמת בלא ספק, אבל אתה קח מהן מה שתרצה שהרשות בידך בכל זה וכיוצא בו אך חקור האמת בם ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. והנני מקדים לך הקדמה כוללת שלשת הכתות מאחר ולי צרך הכרחי להקדימה מפני שהיא יסוד לאמנת שלשתן לפי מה שאומר בהן בעניין הספירות אע"פ שכבר רמזתי מהן מקצת עניינים בקצת מקומות בג' הספרים שקדמו לזה הספר.

§1313הקדמה-דע שאמונת שלשת הכתות היא אחת בשהעולם מחודש, אבל היא מתחלפת בשלשתן באיכות חידושו. ודע שאמונת שלשתן עוד שוה בשהתורה קדמה לעולם, אבל היא מתחלפת במקצת הקדימה. ודע עוד שאמנת שלשתן שוה בשכל התורה כלה שמותיו של הקב"ה, אבל מתחלפת בצורות הויתן. ואמנם בעניין אמונת שלשתן בספירות הוא אשר הודעתיך לגלות שלשת הדעות בם ושווים והתחלפותם, אבל לא היה אפשר לי לפי דעתי לגלות לך דבר זה בלתי הקדימי להן זו ההקדמה הקטנה בכמותה והגדולה באיכותה בשלשת יסודי אמונה שבה, שהם חדוש העולם ומציאות התורה ומהות השמות. וזה מפני שאם לא יודעו אלו השלש יסודות תחלה לא יצוייר דבר מן הספירות לפי מה שראוי לציירו.

§14ואחר שהקדמתי לך זו ההקדמה בכללה אשוב להודיעך התחלפות האמונה משלשת הדעות על שלשת היסודות בפרט, ואחר כך אודיעך התחלפותם בספירות. דע שהכל מודים שהעולם כולו מחודש מכחו של הקב"ה אשר הוא הסבה הראשונה לכל נמצא והוא הדבר שאין יודע מה הוא אלא הוא ית'. והוא אשר אין לפניו ולא עמו ולא לאחריו שום נמצא דומה לו ואין בכל הנמצאים כלם מי שישיג ממנו ית' דבר קטן או גדול כי אם שהוא נמצא מחוייב המציאות בבחינת עצמו ושהעדרו נמנע ושכל נמצא תלוי בו והוא אינו תלוי בזולתו. ואי אפשר להפילו תחת דבר נמצא נקרא בשם מן השמות. על כן כל שלם וכל חכם וכל נברא ידע והשיג שאין קרבתינו אל השגתו ית' כי אם על דרך אחת, והיא הנקראת השגת שלילה 14מופתית. וזו היא ידיעת השם בשם שהיא ידיעה אמתית לבדה בהשגתו ית', אבל השגת בריותיו היא נחלקת לפי האנושות לג' חלקים והיא השגת כל איש ואיש ממנו מה שלמטה ממנו ועצמו ובהשגת עצמו נשיג מהות מה שלמטה ממנו בשמות מחויבים עליו לפי אמתת מהות הדבור והציור ביצור, ונשיג מציאות סבות מציאותינו אשר הן למעלה ממנו, אך לא נשיג מהותם. על כן תהיה השגתינו בכל מה שנשיג מהם על דרך שלילה ג"כ בשמות מורים מה אינם, לא בשמות מורים מה הם. ונבדלה ההשגה בתכלית ההבדל זו מזו, כי זו על דרך חיובית וזו על דרך שלילית. ואמנם ההשגה האמצעית שהיא השגת מהותינו היא מורכבת משני העניינים ר"ל אשר ממנה חיובית וממנה שלילית. כי השגת מהות גופינו חיובית והשגת מהות נפשנו שלילית וידיעת מהות כל דבר הוא בידיעת סיבותיו באמרנו מה הוא האדם, ותהיה התשובה לפי גדרו בשהוא חי מדבר. וכל גדר מחובר מסוג ומבדיל והחי סוג לאדם והמדבר מין לחי. וזהו שהבדלו משאר מיני בע"ח שאינם מדברים והוא מדבר, והוא הבדל עצמיי לאדם מפני שהדבור שהוא צורתו המקיימת אותו על היותו אדם הוא הפנימי לו והוא ציור ההשגה, לא הדבור החצוני לבד. כי אע"פ שגם הוא הבדל הוא מצד היותו תאר לו מצד סגולתו, והסגולה אינה עצמיית לבעליה אבל היא מקריית כוללת קצת המין או כל המין כדרך לקצת אישי מין אחד וכשחרות לעורב עם היותו סגלה כוללת מינים אחרים זולת מינו. וידיעת מהות הדברים היא ידיעת מהות עצמותם בסבותם הכללית או ידיעת מהות מקריהם באמיתת סבותיהם הכלליות גם כן. ואין במציאות כי אם עצם או מקרה והעצם ממנו כללי 15וממנו פרטי וג"כ המקרה ממנו כללי וממנו פרטי. והעצמים הכוללים שהם הסוגים והמינים אין להם מציאות חוץ לשכל, על כן יקראו מושכלות מפני שיש להם מציאות בשכל ואין להם מהות עצם נמצא חוץ לשכל. אבל העצמים הפרטים הם אשר יש להם מציאות בעצמם חוץ לשכל והם שיקראו מורגשות גם מדומות בהעלמם מההרגש ויקראו נעלמות והן הנראין בחלומות. וכן עניין המקרים בעצמם אך לא ימצא מקרה לא בעצם ולא ימצא עצם בלא מקרה.

§15ואמנם העניינים הנבדלים שהם המקיימים העצמים והמקרים אחרי שנאצל מהם ונמצאו מכח מציאותם אין שם עצם נופל בהם וכל שכן שם מקרה. והם עניינים בלתי נמצאים בלתי מורגשים ובלתי מדומים בעצמם אבל הם נמצאים מושכלים בשכל, גם מציאותם בעצמם מעולה מהשגתנו אותם. על כן הם למעלה ממנו בכל צד ואנחנו אמצעים ביניהם ובין כל מה שלמטה ממנו מצד היותנו מורכבים מאלה ומאלה. ואנחנו אישים נמצאים הווים ונפסדים מפני קיום המין האנושי ומצד היות כל איש ואיש ממין האדם הווה ונפסד אין הבדל ממנו בינינו ובין מה שלמטה ממנו, ההווה והנפסד בא באישיו כמונו. ועל כן היה ההבדל האמתי בינינו ובין כל בריות שבעולם השפל, הדבור, שהוא ההשגה השכלית שבעבורה לבד כסגולה מיוחדת לנו המציאנו ממציאותו ית' והבדילנו בה לבד מכל שאר אישי ההוויה וההפסד. והיא סבת השארות הנשאר ממנו אחר המות שהוא נעדר מקבלת ההפסד והוא הניצל מן המות לבדו. והתחייב מזה המבוקש להציל מן המות מה שהמות 16תכליתו, הוא באיש המבקש הנמנע אשר לו טבע קיים ואי אפשר השתמרו. על כן כל חקר שהוא חכם ומבקש להציל מן המות מה שנתן בו כח להנצל ממנו, ואע"פ שהוא בו כח אפשרי רחוק אחר שאינו נמנע, הוא אשר ראוי להקרא איש אלהים ועבד יי' וחקירתו מחייבת לו ההשגה והחיים הנצחיים כשהיא לכוונת החיות החי והמית המת. וכל מה שאמרתיו בעניין זה אין שום חכם שלם מקשה עליו, אבל הקושייא בין חוקרי ההשגה מן המקובלים בעניין הספירות היא מתחלפת באיכות התחדשות הבריות מאת השם באמצעות הספירות. והוא שהכת האחת מאמנת שהעולם מחודש מהאלוה ית' מעת היותו בכח הספירות, וזה הכת מאמנת שהעולם קרוי מחודש אבל הוא קדמון בעצם הוייתו הכללית. והכת השנית מאמנת שהעולם קרוי מחודש מהאלוה ית' לפי ציירו אותו מעת היותו ית' אך תמול שלשום על דרך משל וחדשו בפעל על ידי הספירות הנאצלות מאתו ית' ג"כ. וזו הכת מאמנת שהעולם קרוי קדמון בכח ומחודש בפעל. ושתי הכתות האלה הן הפכיות באמונה זאת ושתיהן טועות באמת ובאמונת איכות חידוש העולם.

§16ואמנם דעתי ואמונתי אני בדבר זה היא אמונת הכת השלישית, והיא דעת כל חכם מקובל שלם ודעת כל הנביאים והיא זאת. דע שהעולם קרוי מחודש וקרוי קדמון, קרוי מחודש מצד היותו נברא, וקרוי קדמון מצד שאינו נברא כשאר הנבראים. והבורא המחדש הזמנים המושכלים חדשו בזמן מושכל כללי לא בזמן פרטי. ומפני שהזמן אצלנו הוה נפסד כאישי המינים והיום והלילה חלקים מחלקי הזמן הווים ונפסדים והאור מורה על 17היום, וכבר חלקוהו לי"ב שעות, והחשך מורה על הלילה והיא ג"כ נחלקת לי"ב שעות אחרות ונקראו שניהם יום אחד. וכל שעה חלקוה לאלף פ' חלקים שהם אלף ושמנים חלקים. לפיכך אמרו החכמים כלם שהזמן נמצא והוא מושכל, אך קצתם אמרו שהוא מושכל נמצא בשכל ואין לו מציאות בעצמו חוץ לשכל במינים הנשואים על האישים ובסוגים הנשואים על המינים שיש להם מציאות בשכל ואין להם מציאות בעצמם חוץ לשכל כמו שאמרנו לפני זה העניין. וקצתם אמרו שהזמן נמצא ובאמת שהוא מושכל לנו בציירנו מהותו, אבל מפני היות הזמן מקרה נשוא על התנועה והתנועה מקרה נשוא על גוף הגלגל, והגלגל מתנועע תמיד בכללו, ותנועות קצת חלקיו מורגשות לנו, והשמש שהוא סבת האור בהראותו הוא המבדיל בין היום והלילה, לפיכך יקראו הזמנים החלקים מתנועותיו המורגשות ימים נמצאים, וזמני העלמותו יקראו לילות. ולפיכך יתכן לומר שהזמן מושכל בכללו ודומה למינים ולסוגים אבל מפני שהזמן אינו גוף אך הוא כח בגוף ואינו מכלל המקרים שבעולם השפל כלו במציאות בהרכבה המשגת את כל הגוף בעצמם עם היותה מקרה, ובמציאות המשגת את כל נמצא מן הנמצאים המחודשים בעצם אמתתם. אבל הוא דומה למקום מצד אחד ואינו דומה לו מצד אחר, ודומה למספר מצד אחד ואינו דומה לו מצד אחר, ודומה למאמרות מצד אחד ואינו דומה להם מצד אחר, ודומה בקצת ג"כ לשאר מיני הכמות. על כן שמוהו מכל שבעה מיני הכמות ואמרו שהוא אחד מהם והבדילוהו להיותו ממין הכמות המתדבק וקראוהו מחזיק בגופים ומקיף בם. ואמרו חכמי המחקר כי העתה הוא החלק הקטן שבכל חלקי הזמן והוא 18הנקרא הזמן העומד. והעתות הן העוברות והן העתידות לבא, ובעתה ידבקו חלקי הזמן העובר והעתיד. ודומה העתה מן הזמן אל הנקודה מן הקו כי בנקודה ידבקו חלקי הקו, והקו והשטח והגוף הם שלשה עניינים שהזמן נמנה עמהם לרביעי רק המקום שהוא חמשי להם מדמה לזמן יותר מהם.

§17ושבעה סוגי הכמות שהזמן אחד מהם, החמשה מהם מתדבקים והם הקו והשטח והזמן והמקום והגוף, והשנים מהם מתפרקים והם המספר והדבור. ואמנם ארבעה מהם שהם הקו והשטח והגוף והמקום הם מקומים מחלקים שיש להם הנחה קצתם אל קצתם, והמשל בהם שכל חלקי הקו מפני שהם נמצאים יחד יאמר עליהם שהם מונחים בהנחת אחת אלה עם אלה, וסדורם מוגבל בהם יחד ונדבקים יחד בגבול אחד. וכן העניין בחלקי השטח ובחלקי הגוף ובחלקי המקום, כי חלקי המקום נמצאים מצד היותם ממלאים חלקי הגשם יחד, בין שיהיה המקום הוא הדקות שהגשם ממלאו, בין שיהיה המקום הוא המקיף בגשם מחוץ. ואמנם המספר והדבור והזמן שהם שלשת מיני הכמות לא היו חלקיהם יחד ולא יהיה כל אחד מהם מוגבל בחלקיו ולא יהיה כל חלק וחלק מחלקיהם דבוק בכלל מכל אחד מהם בצד מוגבל. וזה שעשרה שהוא חלק מחלקי המספר הכללי לא ידבק חלקם שהוא חמשה, בחמשה השניים שהם החלק השני מן העשרה הנחלקים לשני חלקים שוים בגבול משותף. ולא הארבעה בששה ולא השלשה בשבעה ולא השנים בשמנה, והחלק הקטן השלם שבם הוא האחד והגדול מהם הוא התשעה ולא ידבקו אלה באלה. והאחד כמספר דומה לנקודה בקו ולעתה 19מן הזמן, והאחד הנזכר והנקודה והקו והעתה לא יקבלו חלוקה. ועל כן כל מספר הוא באחד בכח והוא ככח ר"ל שהוא נעדר בלעדיו. ובהמצא המספר ימצא בו האחד בפעל, על כן נאמר אנחנו שאחד אינו מספר אך הוא ראשית כל מספר והשנים הם ראשית כל מספר הזוגות והם זוג ראשון והשלשה הם ראשית מספר הנפרדים והם נפרד ראשון. ואם כן אין האחד זוגי ולא נפרד ועל כן אינו מספר, שכל מספר הוא זוג או נפרד. ויש מי שחשב שהאחד הוא נפרד ואינו אמת באחד שהוא ראשית כל מספר, אך הוא אמת באחד הנספר שהוא איש לעצמו נפרד משאר אישי מינו. ועל זה טעו רבים באחד ולא הבדילו בין המספר והנספר בו וכל שכן שטעו באחד שאינו לא מספר ולא נספר.

§18וכזה בעצמו קרה להם בזמן שהעתה הנמצא לשעתו הוא ראשית הזמן ואינו זמן כל שכן זמן העתה שהוא איננו מכלל שאר העתות אבל הוא ראשית לכולן והוא שהתורה קראתו ראשית והוא שנאמר עליו "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" והוא קל וחמר כשזה הדבר הנקרא ראשית העתות הוא הנצחי הקיים והוא סבת מציאות ראשית הזמנים שהן העתות הדומות בזמן לאחד במספר וכן הדבור שנאמר עליו "בדבר יהוה שמים נעשו" הוא ראשית כל הדברים והוא סבת מציאות ראשית הדברים והתחלת התחלותיהם והחלק הקטן הנמצא בפה בדבור הוא הזכרת אות אחת מהזכרה משותפת ביציאת הפה עם הקול ועם הרוח ולפיכך הטועים באמיתת מציאות הזמן יטעו בו בחשבם שהזמן שהוא התחלת ההתחלות 20של הזמנים הוא בעתה מהזמן והקצת מן החכמים המודים בזמן שהם שזכרנום באחרונה הם שקבלו מן הנביאים סוד הזמן ומהותו והנה בחשבך שהעולם נברא בזמן העתה ושהעתה ההוא הוא בעתה הזה תנועה בו תמיד כי העתה הזה כבר קדמו לו עתות רבות שהם ממינו אבל העתה ההוא לא קדם לו שום עתה ודומה זה לאדם הראשון כי כשתרצה לדמותו לאחד מאנשי מינו תתחייב להאמין שקדמו לו במציאותו אב ואם וכן לכמה דורות לפניו אבל כשתצייר אדם הראשון שלא נולד כתולדת מולד כל איש מן הבאים אחריו ותצייר לו אשה נבראה מצלעו ולא נולדה מאב ואם .... (יש שני דפים חלקים חבל על דאבדין) וסימן המאות והעשרות הנשארים שרי"ם וסודם שרי צבא שמרי החיל ושרי הכוח שרים שמרי המח כשרי אחיה שכלם היו אחים. וכלל רמז האלפים משה ואהרון בחלוף ב"ו בסוד ב' רבתי עם ו' רבתי הנזכרים למעלה בשני הראשים. ולפי המספר הנזכר בכלל יהיה סודם יחד אקנ"ג והם מלאכי החיל מלאכי המח, וכלל אחר מלאך החן והוא מחדש הנשמות וככה חדש הנפשות וכלל רבויים מחדשים השמות. וזה מבואר לך שאם כבר קבלתה התורה תהיה ממחדש השמות ותהיה נקרא אצל העליונים מחדש הנשמות.

§19ואמנם כלל מספר פקודי הלויים הוא הכלל הנזכר בכתוב מבואר שהם כ"ב אלף שנאמר "כל פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרן על פי יהוה למשפחותם כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף". וזה המספר הוא רמז לכ"ב אותיות שתחלתם אלף וסופם תו. וכשתיקח מזה המפקד הנזכר אלף תו 21ישארו עשרים הרי הכל מפורש בשטר והכל כ"ב אלף, ומפקד העדפים מסוד החלפין אשר הוא על מספר כל בכור זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה הוא מספר שלשה ושבעים ומאתים. סימן להם רג"ע כממריה וסודם ארבע ורמזם ארבע אותיות הקדש שהם יהו"ה גם אהי"ה אשר שרשם אהו"י ומהלכם הפוך והוא הישר יוה"א, שים תוכם דל"ת ויושלם השם יו"ד ה"א וסודם כב"ד והוא המקור הראשון לכח הנפשות השלש אשר לאדם. וסודם יו"ב בה"א אחרון עם ראשונו וראשון עם אחרונו לפי סוד חלוק הספירות מן א' עד' ה' לפנים ומן י' עד ו' לאחור ודעם, כי הם מורים באמת על ארבע ספירות מיוחדות כוללות ההמצאה וההשגחה בכל איש ואיש מאישי מין האדם הנבחרים והמיוחדים לידיעת השם בשם והם השרידים אשר יי' קורא.

§20ואלו הן הספירות המחשב"ה והגבור"ה והתפאר"ת והצד"ק והראשונות הן שש והן תוך אלו הארבע. שלש בין השתים הראשונות, שתים שכליות והן החכמ"ה והבינ"ה ואחת נפשיית והיא הגדול"ה. ושלש בין השתים האחרונות ושלשתן גופניות והן הנצ"ח והיסו"ד וההו"ד שמציאותן בעולם הקטן שוקיים ומכריעם בינתיים, ובאמצע זרועות ומכריע בינתיים, ובעליון אזנים ומכריע בינתיים והכל תשעה הם. ואמנם הספירה העשירית היא מכללם מצד אחד ואין מכללם מצד אחר על דמות אגד האתרוג עם ג' מיני הלולב כמו שרמזנו למעלה במקומו בספר שעבר. ואמנם אמרו בכל אלה העניינים של המספר "במספר שמות" שהוא לזכרים רמז למעלת השמות ולגבורת זכר מזכריהם בסוד זה שמי וזה זכרי זה שם י' וזה זכר 22י' וחבור ו"י זכר לנביאי האמת והצדק, וחבור א"ה זכר לחכמי הקבלה הקודמים בזמן לנביאי השם וכוללים הלמוד במחשבות וגבורות תמיד. ולולי הם היתה הנבואה בלתי נמצאת ואע"פ שהנביאים קודמים להם במעלה אין הנבואה שורה אלא על חכם וגבור כלומר על מי שמתגבר תמיד בחכמה ומבין השקלים לעדפים וכן מערכת הדגלים ומסעיהם ומחניהם רמזים מופלאים באמיתת הנבראים אשר מהם יושג עניין אמיתת מציאות הבורא ית'.

§21והנה ארבעה מחנות שכינה ושריהם אוריאל לפני, רפאל מאחרי, גבריאל משמאלי, מיכאל מימיני ושכינת אל על ראשי, רמז לפסיעת שאחרי התפילה עם נתינת השלום אחר ברכת השלום. ודע זה "והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם" ומטה יששכר לימינו ומטה זבולון לשמאלו סימן להם לתולדותם דה"ו כלומר רביעי וחמשי וששי ליעקב מלאה. ודע כי לא נזכר בבני האמהות השתים שהן רחל ולאה עניין ייחוס תולדותיהם ליעקב בבניהם השמנה שהם ו' ללאה, ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון וב' לרחל שהם יוסף ובנימין. אבל יתייחסו בני השפחות השתים שהם בלהה וזלפה ובניהן דן ונפתלי גד ואשר ליעקב, כלומר אע"פ שהם ב' לבלהה וב' לזלפה והם בני השפחות המיוחסים ליעקב. והנה דגל שני לנסיעות המחנות הוא דגל מחנה ראובן תימנה לצבאותם, והחונים עליו מטה שמעון מימינו ומטה גד משמאלו ושנים יסעו. כי מחנה ראשון נאמר עליהם ראשונה יסעו, ונזכרו פה ב' בני לאה עוד ובן אחד ראשון לזלפה שפחתה ונאמר "ונסע אהל 23מועד מחנה הלויים בתוך המחנות כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם". והם בעצמם הדגל והאות והמופת והסימן על כן לא יצטרך להזכיר בם דגל כי הדגלים ארבעה ושכינה בתוכם וכן היסודות ארבעה ושכינה בתוכם וכן הכל. וסוד לוי ג' והוא שלישי ליעקב מלאה. ועוד דגל אפרים ימה ועליו מטה מנשה ומטה בנימין וכולם בני יעקב ומיוחסים לרחל מצד אחד מפני היות אפרים ומנשה בני יוסף וכן רחל. וג"כ בנימין בן רחל ומיוחסים ללאה מצד אחר והוא מפני שאמר יעקב לשני בניו הראשונים לו כמו שאמר "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". והנה בדגלים נחלק שבט יוסף לשני חלקים ולא נזכר הוא בהם והיה אחד ממנו ממלא מקומו והשני ממלא מקום לוי אחיו אבל עם הפקודים נזכר יוסף שנאמר "לבני יוסף לבני אפרים" ומנשה לבדו נזכר. תעיין בסדר הפקודים תמצאנו כולו מתחלף מסדר הדגלים והוא רמז מופלא. וע"כ אכתבם שניהם לך, סדר הפקודים ראובן שמעון יהודה יששכר זבולון אפרים מנשה בנימין דן אשר נפתלי, וסדר הפקודים השני גד יהודה יששכר זבולן אפרים מנשה בנימין דן אשר נפתלי.

§22וסדר הדגלים עוד יהודה יששכר זבולון ראובן שמעון גד ולוי תוכם אפרים מנשה בנימין דן אשר נפתלי. וזה צרוף השמות הוא רמז לסדר צירוף האותיות ג"כ. וזה סדר הנשיאים השני יהודה יששכר זבולן ראובן שמעון גד אפרים מנשה בנימין דן אשר נפתלי. והנה סדר הקרבנות כסדר הדגלים בעצמו וסדר הנשיאים הראשון שהם הפקודים הראשונים אינו כסדר אחר מהם. והנה עוד דגל מחנה דן צפונה ונקרא מאסף לכל המחנות 24כי "לאחרונה יסעו לדגליהם". ועליו ג"כ אשר נפתלי, ודן הוא בן בלהה ואשר בן זלפה ונפתלי עוד בן בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר שהכל הם בניו וזה סוד גדול ומופלא ומכוסה.

§23והנה עניין ייחוס התולדות לאבות בלבד יורה על זה על היות תולדות הנפעלים לפי מה שהם מיוחסים אל הצורות המעמידות החמרים. מפני שהם שורש ראשון למציאה ולפיכך זוכר כל בכור זכר ולא זכר הנקבות, והעד שעם היות ג"כ דינה בת יעקב לא נבדלה אל שבט מפני היות דינה כדין החומר להיותה נקבה וחותמה שקוע והיא בה נחתמת לא חותמת. ואחר זכרו עניין פקודי ישראל ופקודי בני לוי חזר לסדר עבודת הלויים וחלקם תחלה לג' חלקים, גרשון וקהת ומררי. כי שלשתם היו בני לוי בן יעקב והוא שלישי לבנין. ואחר חלקם עוד לעבודה למשפחותם וזכר כל עבודה ועבודה כפי מה שהיתה ראויה לכל אחד ואחד מהם. וייחדם בלתי התחלפות לחנות סביב למשכן העדות ולשאת את המשכן ואת כל כליו ולשרתו. ולפיכך אמר להם השם "ובנסוע המשכן יורידו אותו הלויים ובחנות המשכן יקימו אותו הלויים והזר הקרב יומת". וצוה עליהם לשמור משמרותיהם, ואמר אחר שסדרם "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלויים וזאת עשו להם וחיו" וגו'. ראה כמה הבדלות הבדיל הבדל אחר הבדל עד שאמר אפילו על בני קהת "ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו". ופי' המתרגם 'כד מכסן ית מני קודשא ולא ימותון'. מפני שכתוב לפני זה "וכלה אהרן ובניו לכסות את הקדש ואת כל כלי הקדש בנסע המחנה ואחר כן יבאו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש 25ומתו". ואם להם כך איך לא יהיה כן לזר הקרב. וזאת ראיה נכונה על שמירת קרבת ההשגה ברוחניות והוא שאם בקרבת הגופים שנתקדשו יקרה זה כל שכן שיקרה יותר רע מזה בקרבת הרוחניות, כי כשיהיה בלתי שמירה רבה, "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל יב' ג').

§24פרשת נשא

§25הנה עוד פקד אל הלויים איש איש על עבודתו ועל משאו, ומפני שהמחנה כולו קדוש וטהור צוה לשלוח ממנו "כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש". ונתן טעם לשילוחם באמרו "ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם". והכונה בכל להורות על רוב אזהרה על התקדשות וטהרה. ועוד מפני צורך מזון הלויים צוה לתת האשם וחמישתו לכהן שגם הוא כן לוי וכן התרומות הקדושות. ומפני היות הצורה המיוחדת לחומר מיוחד ראויה לו לבדו ולא לזולתו הגיד השם דרך הבחינה, אם זנתה אשה עם איש "ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והיא לא נתפשה". והברירה היא אחר עבור על איש רוח קנאה והכהן בוחן אותה בכח השם המפורש כמו שמפורש בפרשת סוטה כולה מראש ועד סוף. והוא עניינם מופת מקובל באומה ואע"פ שאין היום כהן בוחן. ועניין אומרם תולין לה בכך וכך הוא עיקר הסוד הנעלם, ויודע זה למבין שהוא מגלה עניין השגת הנפש את השכל. והוא שמאחר שהנפש מייחדת עצמה מכל וכל לקבל קדושה וטהרה מהשכל בטבעת האמת ואין הנפשיי נוטה ממנו ולא שוטה ולא מועלת בו מעל, מיד בכח 26השם החקוק במיעיה מתעברת ממנו בכח רחוק זכריי ונהנית מזיו השכינה ומתברכת. ואם תטה מן האמת ותשטה-ותמעול הדבר מתהפך בה. והרמז על זה אמרו "והעמיד את האשה לפני יהוה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת". ואחר השוטה הורה עוד על פרשיות חוקה בעניין הנזיר והפרשו מן היין ומכל ענייניו והודיענו קרבנו והורה דרכו ואיך ישתה הנזיר יין אחר עשותו מה שצוה עליו לעשותו ואמר "זאת תורת הנזיר" וגו'. וסמך לפרשיות ברכת כהנים בשם המיוחד וזכר ענין הברכה ומהותה ואמר "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם". ואין צורך פה להשיב עניין צירוף האותיות בברכה שכבר הודעתיך שאי אפשר לברך לבלתי ידיעת השם ואי אפשר לדעתה כי אם אחר ידיעת דרכי ספר יצירה ונסתריו. וזאת הברכה היא מצרפת משלוש,

§27הנה זאת הברכה היא בעלת נ"י אותיות ובעלת א"ב פסוקים וסימנם נבי"א ותיבות י"ה הרי נבי"א י"ה של הברכה שמצאו חזון מיי' והכל החכמה שהיא הברכה בעצמה עם ידיעת שם בן י"ב אותיות שכך מספר השם המיוחד משולש על דרך היה והוה ויהיה בשכמל"ו. וסכום חשבון ס' אותיות שבה עולה יחד 27אלפים א' ב' ושבע מאות ושנים עשר (מחשבון האותיות עולה 2718) סימן להם ב' שבתי סוד להם בית האוצר. ורמז לאותיות שבה משתמשין פ' כה"ן אומ"ר בלח"ש א"ם שחו"ר יהפ"ך לב"ן א"ם לב"ן יהפ"ך שחו"ר, כי הברכה בזה מפורש האילן. ואמנם סכום החשבון הנזכר עולה כסכום אלפי ישראל שהם ת"ר אלף, ואלה המספרים מורים על אמתת מהות הספירות. ותבין זה מסוד הש"ם הכולל באמתתה זמ"ן ומני"ן יוצא מכאן זמ"ן עם נו"ן זה סוד החמ"ר ועם זמן בעצמו עולה שמ"י זה שמי לעולם. וכן כתוב אחר הברכה "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". וענין "ושמו" כעניין אשר תשים לפניהם שעניינו פירוש השם המפורש. ומספר א"ת שמ"י, השמו"ת אשר הברכה באה בהם. ומספר זה הפסוק במניינו עולה אלפים ומאה ושלשים וששה וסימן להם משה ידבר והאלהים יעננו בקו"ל. ואותיות ואותיות כ"ח והוא פסוק א' ותיבותיו ח' וסימנם והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים ב"ו. ודע כי הברכה והקללה הם חותמות של שם המפורש שבהם העולם נדון ומהם הטוב והרע מתפשטים. והברכה היא שפע הטובה ויתרון כחה, והקללה היא חסרון הטובה וגרעון כחה. והשם צוה לחלק את שתיהן על שני הרים כאמרו " ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל". וזה הם חרבן וזה הם בניין כי הכחות מתהפכות והרוחות נערכות וכסדר הן הולכות בממשלות ובממלכות ועל פי המדבר נסמכות בחי ובצמח ובמתכות וכל העולמות אחריו נמשכות בקללות ובברכות. ולפיכך נחלקו י"ב שבטים בהם שמעונ לוי יהודה יששכר יוספ בנימנ, אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים. ואלה יעמדו 28על הקללה בהר עיבל ראובנ גד אשר זבולנ דנ נפתלי. ודע כי הכל תלוי בשם כי הברכה ה"א פעמים שאומרים לעם ברוך בשם השם והקללה ו"ו פעמים שאומרים ארור אשר סופם אמן ועוד ה' פעמים אחרות. והשם שראשו יו"ד הוא שורש הברכה בעדות ברכת הכהנים. אמנם אלה ואלה הם ע"ח וסודם החכמה כמו שכתבתי על ג' שמות שכוללים הברכה לה"א ולה"א. ולפיכך נאמר "ויהפך יהוה לך אלהיך את הקללה לברכה כי אהבך יהוה אלהיך". ודע כי מספר י' ברכות וי"א קללות עולה רכ"ה והוא אחרי"ו וסודם מז"ל מאזני"ם, ויצא מכלל חצי השם הראשון מורה על עצמו בחשבון המרובע י"ה פעמים י"ה. ומספר ויהפ"ך עולה קכ"א וסודו מז"ל טל"ה ויצא מכלל חצי השם השני מורה על עצמו בחשבון המרובע ו"ה פעמים ו"ה והכל תלוי בשם. וכבר רמזתי לך פעמים לפי ענייניו אלו שהכל תלוי בידיעת השם שהוא תכלית כל הכוונות כמו שהוא ראשיתם בתוכם והוא המכריע כל הדיעות והבוחן אותם. ואיני צריך להאריך בקרבנות שבאו אחר ברכת כהנים על ידי י"ב נשיאי ישראל. ובסוף הפרשה הזאת אחר הקרבנות נאמר "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הפרוכת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים וידבר אליו". זה הפסוק מאיר עיני עורים ברמזיו כולם. ואמרו ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו מעוררינו לדעת כי אהל מועד מדבר עם משה לפי הסוד הנעלם והוא אד עולם אשר ממנו עולה אדם לדבר אתו. וישמ"ע א"ת הקו"ל מלא"ך המו"ת מבש"ר מדב"ר אלי"ו אד"ם ב"ר לו"י דב"ר מאלי"ו. ודרך פירשו מלת מדבר כמו מתדבר. מע""ל הכפר"ת ער"ל מתהפ"ך

§28פרשת בהעלתך

§29צוה השם יתעלה להדליק ז' נרות המנורה, רמז לז' כוכבי לכת ג' נרות מפה כנגד שבתי וצדק ומאדים, וג' נרות מפה כנגד לבנה כוכב נוגה, ונר אחד בין כולם כנגד חמה שהוא תוך הכוכבים הששה הנזכרים. ואלו הז' כוכבים הם שערי העולם בראם השם מקשה כמנורה וכנגדם בשנה מתגלגלים ז' ימי בראשית וכנגדם בנפש פועלים שבעה שערים בראש ומתפעלים זה מזה לפי קבלת כל אחד מהם מחוץ ומחבריו. ודע כי המשכן מלא בעולם והכל מצוייר בו, ומערכת השולחן בו כמערכת המזלות בגלגלים, שש מערכות מלחם הפנים מפה ושש מפה. וכן כל דבר על כלל מערכת המחנה הנסיעה כולה "על פי יהוה יחנו ועל פי יהוה יסעו". והחנייה בעליונים היא על דרך הסתלקות השגחתם מהמושגח ונסיעתם היא התנועה אל החזרתה חלילה אל העניין. ושאר פרטי המשכן כבר בארוהו הרבה מהמפרשים אל מה נתדמה בו כל דבר ודבר עד שמי שהיה מעיין בתבנית המשכן ובתבנית כל כליו לא היה 30צריך חכמת שמים כי ממנו היה יודעה. והיום החוקרים שאינם משגיחים בדת אין להם דרך להשגה האלוהית כי אם אחר עיונם בחכמת שמים על חכמת הלמודים אשר אחריה חכמת הטבע ואחריה חכמת האלהות. כי מלאכת ההגיון אינם מכללם אך היא כלי להכנס באלה החכמות בדבור עם שמירת הטעות והשגיאה מפני הנגדיית הנמצאות במחשבות הדמיוניות ובנביאות בפה ובנכתבות בספרים. ואמנם אנחנו היום משכן מצוייר לפנינו ולא חכמת שמים ולא טבעית ולא אלוהית, והרחיקונו חכמינו ז"ל מחכמת ההגיון ודרכיה וקראוה חכמת יונית, ואמרו מנעו בניכם מן ההגיון והמפרש בניכם על עצמכם טעות הוא בידו מצד אחד. הנה אנחנו עם כל זה לולי מציאות התורה התמימה אבדנו כולנו אבדנו. ואמנם עם רחמי השם בה הנה התורה מורה לנו היום הכל מצוייר לפנינו עליונים ותחתונים וכולם ניכרים לנו על פיה כשנרצה להמשך בה אחר הכוונה האלהית הנבואית ונעמיק בה כראוי כמו שאו' 'הפוך בה והפך בה דכולא בה וכולה בך וכולך בה ובה תחזי ומינה לא תזוע' (אבות ה' כב'). וזה כי בעיונינו בנסתרות היא תעריך לנו אור נרותיה.

§30וזה כי הנרו"ת ה"ם התור"ה בעצמה כי היא מאירה לכל רוח משש קצוות ומד' פינות העולם והיא האמצעי"ת בין הכל בגימט'. ובעניין לולי הקבלה מה אנו מה חיינו, וע"כ נאמר ברוך המקדים רפואה למכה. וזהו מה שרמז אליו הנביא באמרו "לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו ולעמרה דמינו" (ישעיה א' ט'). וסוד הותיר לנו שריד כדבר התורה והלשון 31ולפיכך צריך לעיין בהבנת התורה על דרך שיכיר אדם עצמו בה כמי שמעיין במראה לראות פניו ועצמו וזולתו בה, ומשם יעלה הרואה בה בעיון אל הכרת קונו ית'. ומזה הכלל העיוני אמרו בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבע"ת הנרו"ת, אשר הם יורו דרך תנוע"ת הבש"ר אשר עליה נחתמה תור"ת הנשב"ע בסוד אמרו "ובו תדבק ובשמו תשבע". כי כל נברא מושבע בשמו ומושבע מלשון שבועה, ג"כ שבועה קיום והכל מתקיים בשמו. ומספר יאיר"ו שבע"ת הנרו"ת א"ל מו"ל פנ"י המנור"ה יאיר"ו שבע"ת הנרו"ת אל מול האמת יאירו כחות המשפט שהם דלת כחות. "וזה מעשה המנורה מקשה זהב" וכו' כולה היה גוף אחד מצוייר בולט כולו. וסוד מקש"ה מת"ה מכשפ"ה ועניינה בא להורות שהגוף אינו חי בעצמותו, יהיה איזה גוף שתרצה ואפילו גופי השמים. אבל החיים המחיים את הגוף החי הם זולת הגוף, כי הגוף הוא הדבר המורכב מחמר וצורה והחומר אינו חי בעצמו ולא צורתו חיה בעצמה. ועל כן היסודות הארבעה אינם חיים לא מעצמם ולא מצד זולתם ולא בצד המורכבים מהם בדומם ובצומח. אבל החי והמדבר הם חיים מצורות צורותיהם שהם הנפשות המגיעות אליהם מנפשות העליונים. וחיי החי המרגיש מעידים על היות שם חיים שגם הם צורות לחייהם. וגופי הנרות אין להם אור בעצמם אבל יש בתוכם ג' עניינים, א' גוף הפתילה, ב' גוף השמן, ג' גוף האש. ובהתחבר שלשתם יחד יתחייב מהם מציאות האור, ותכליתו להאיר לעיני הרואים, ואורם להשיג בו מציאות הגופים ותאריהם. ואלה העניינים כולם רמזים להשגות העניינים האלהיים המשותפים עם האנושיים בספירות והדומים 32להם. ואיני צריך לתאר למה הם דומים כי הם מבוארים בעצמם לכל משכיל. ואמנם אומר "כמראה אשר הראה יהוה את משה כן עשה את המנורה" אשר היא נ"ר האד"ם וסודה נ"ר וד"ם יש"ן ונרד"ם עם היות עניינה המאו"ר הגדו"ל מורה שהשם ית' מראה לנביאים צורות אש מוגשמות מהם למראית העין ומהם להבנת הלב וכל שכן למשה רבינו ע"ה.

§31ועוד צוה השם לטהר את הלויים ולהקרבם לפניו ולהבדילם לו ית' באמרו "והבדלת את הלויים מתוך בני ישראל והיו לי הלויים ואחר כן יבאו הלויים לעבודת אהל מועד" וכו'. ונתן טעם להבדלתם לו באמרו "כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אתָם לִי: כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אתָם לִי: וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבד אֶת עֲבדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקּדֶשׁ". הנה באר באלו הכתובים סוד כהנים ולויים וישראלים ועניין רצונו ית' בבכורות  ובחליפיהן שהוא המיר בכורי מצרים משרתי הכהנים. ואמנם תכלית הכוונה בעבודה ובבכורה אמרו ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש, ולהורות על זמן עבודתם גלה סודם בשם כה"ן באמרו "זאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבא צָבָא בַּעֲבדַת אהֶל מוֹעֵד: וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבדָה וְלא יַעֲבד עוֹד: וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבדָה לא יַעֲבד כָּכָ33ה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרתָם". הנה באר שעבודתו היא כ"ה שנה בלבד ולסוף חמשים שנה ישוב מצבא העבודה רמז לשנת הגאולה. וע"כ סמך לעניין זה יציאת מצרים והפסח ופסח שני לטמאים רמז לאנשי הגלות שהם בארץ טמאה  כאמרו "איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח ליהוה".

§32וכבר ידעת שזאת ההלכה שאלוה הטמאים למשה והשיב להם "עמדו ואשמעה מה יצוה יהוה לכם" מלמד שנעלמה ממנו הלכה באותה שעה, ובמקום שהודה על גנותו הורה על שבחו, כלומר שעם היות העניין נעלם ממנו לשעתו גם השם נענה לו מיד בכל עת שרצה לשעתו. ורמז בעניין סוד הישועה, וע"כ באה נקודה אחת על אות ה' בחקה גדולה (הנקודה על אות ה' שבמלת רחקה, במדבר ט' י') לפיכך שנה וע"כ זכר הדורות. ודע כי זמן הגלות נשלם בסוף ה' אלפים שנה בלא ספק ומן שנה ראשונה של האלף הששי התחיל זמן התשועה ברמז א"ו בדרך רחקה לכם או לדורותיכם וכן א"ו אז יכנע לבבם הערל וכו'. וכבר רמז עניין זה בימי הבריאה ואמר כי יום החמישי נבראו בעלי חיים מימיים ויום הששי נבראו בעלי חיים ארציים והכל למיניהם, חוץ מן האדם שלא נאמר בו למינו מפני שהבריה האחרונה היא לאיש העשוי בצלם ובדמות ועל כן השלימו והשליטו על הכל. ונזכרה הוצאה בארציים ושריצה במימיים רק נפש חיה נזכרת בשניהם ובאדם צלם ודמות ונאמר ג"כ ויהי האדם לנפש חיה והצמחים לשניהם לאכלה.

§3334ודע מהלך מחזור הירח נשלם בל"ה שנה אחר ה' אלפים ונשלמו לו רס"ה מחזורים כמספר שמו שהוא סה"ר שנאמר "שררך אגן הסהר" (שה"ש ז' ג'). והחל לשמש מסימן אלו"ה כלומר מראש ה"א עם ל"ו שהם ה' אלפים שנה ושלשים ושש יתרות עליהם, וכן השמש נשלמו ממחזוריו פ"ק מחזורים בסוף שנת מ' אחר ה' אלפים שנה. נמצא כי אחר תשלום נ' שנה אחר ה' אלפים שנה ליצירה יהיה הירח בן י"ה שנה והשמש בן י' שנה. והוא סוד אמרו יה"י מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים. והוא הוא סוד אמרו יהי אור ויהי אור שהם שני המאורות, ובאה מלת יהי להפך המספר שאם תאמר י' לשמש נשאר ה"י לירח ואם תאמר י"ה ללבנה נשאר י' לחמה. וע"כ נאמר ויה"י להעיר כי זה האלף הששי. וזו הדרך עמוקה ורחוקה מהפירוש הנמצא בתוך הפשט ועל כן אין צריך להעמיק בה עתה בזה המקום.