§160100ראה שרשנו ביחסי האבות ותבין שתופינו עם האומות והבדלינו מהם. ודע שלא בא השם זה גימ"ל שסודו גלמ"י והוא גלם עשירי וכל לחם שהוא הגלם כלו חטה ורמזו ביו"ם טוב"ה הי"ה בטו"ב (קהלת ז' יד') שהוא טוב הטוב והוא מביט לסימניו בעצם היום הזה נכח פני יי'. והוא מגל"ה אזנ"ך לעמוד על אמתת החכמה והבינה עם ג' הויות הכוללים ו' אחדים ושלשתם כוללים שם אדני אחד אשר סודו ה"א .והשם המשלש מורכב מדרך שלשה עם ארבעה שסודם לב ראש השעה ראש לב השעה והוא סוד בראשית אשר הורה שהעלה בראש כלומר הנשימה בראש וסוד צירופו אשתבר"י והוא לשון יון שתי וערב שהוא בגימטריא מרבע ומשלש והוא ש"ר התועב"ה ובו תלויה ע"ת הבשור"ה מפני שכבר תע"ו ב"ה הכשפני"ם בצורת ד"ג. והוא שנאמר ברמוז "גד גדוד יגודנו והוא יגור עק"ב" 101רמז לזמן החרבן קע"ב שנה. גם סודו עוד שש"ה ושבעי"ם שתי וערב והם חצי השם ז"ו. ועל כן צריך לצרף השם מרב"ע ומשל"ש ושלישיתו ב"ע ורביעיתו ד"ן ורמז שניהם גן בעד"ן ושם חלקיו קד"ם ורמזו מקדם וכן קדם מפעליו מא"ז סימנו אחד ושביעי. הוא תהו אבל של מעלה שהוא ז"ו הוא בה"ו והארץ היתה תהו ובהו שסודם אזו"ז. והנוסף על ארבעתם במבטא לפנ"י יו"ן והסוד אין זו לפני זו ומספרם אורי"ם. תבין סודם מדרך הגורלות והפורים הוא לפור הוא הגורל שכן שם המפורש פועל בשני היצרים. והוא כדמות שלשת גופי הקובייא לשני שוחקים נלחמים לנצח זה לזה ושלשתם דבר אחד בעצם אבל הם שלשה דיינים שהם עצם אחד ושלשה אישים. ושני השוחקים נידונים על פיהם והם מדברים על יד נקודותיהם. ושלשה גופים הם מתגלגלים ומתהפכים לכל רוח ורוח בששה רוחות אשר הם מתוארים בם. ואלה פיותיהם או או או לשלשתם מעלה ומטה, בה בה בה לשלשתם מעלה ומטה במקום פנים ואחור, גד גד גד לשלשתם מעלה ומטה במקום ימין ושמאל. ודע באמת שאלה השלשה בניהם אש ורוח ומים נקודות האש הם אבג דהו, ונקודות הרוח הם אבג דהו וכנגדם אבד הגו אשר מהם נתהוה ואליהם חוזר חלילה. והשחוק קיים אלא שזה מרויח וזה מפסיד והשעה תלויה על שלש"ה פשוטי"ם אלה הנזכרים ונחלקת לשלשת חלקי הזמן בסוד שי"ן שי"ן שי"ן וסודם אי"ן פרט"י אין פרטי. ואמנם ששית השעה הוא ק"פ וסודו פנים גם פעל כי להם שש פעולות כאש שהוא שורף ומבשל ומשחיר ומלבין מקפיא ומתיך. כך דיני הנקודות מתחלפים בדיני נקודות הגלגל בשעה מן שבעה אל שבעה 102מעלה ומטה. וידוע כי צירופי אבגדה"ו עולים יחד תש"כ תיבות מתחלפות וחצים הפך לחצים ויחלקו בשיווי לשני חלקים ויעלו שי"ן שי"ן שין הפוך כנגד שין ישר. והנה שניהם שש פאות לפי צורת אות שין כזאת,

§161זהו סוד שרש האילן ההפוך כשמו ש  ר  ש ומספרו ש"ש כנפי"ם והוא ת"ת סודו קשת והוא ף' הנוסף על אל בשם אלף שסודו תלת"א. ואמנם סוד ראש חדש כולל שרש אחד וסוד ת"ת שנים שנים ומספר תש"ך ארבע מאות וממנו יתגלה סוד ארבע מאות וארבע שעניינו תג"א ועליו חתום קדש ליי' כתר לשם הזה הנכבד. וזהו סוד מי שכתב זרע האדם יציץ הדם חתום על המצח המורה על המצח פתוחי חותם, פתוח מת וחי כדמות צמר ופשתים אשר צמחו בלב שתי וערב. וסודם שני שמות יחדו שהם מפורש ומיוחד ורמזם ש"ת מצורפים אשר מהם מתים מפורשים שרמזם ת"ץ בסוד אבגית"ץ. כי אבג"י הוא זו"ג והעד עליהם הוא נאמן צמר ופשתים, יוודע סודם לכל מבין מתשרי ומניסן. וסוד מו"מ הוא סוף השם וסודו מולד 103תשרי ומולד ניסן ומספרם מולד ניסן ותשרי ועיקרם תגי"ן א' ראש"ו במ"ח זנ"ב בל"ב מתשרי ומניסן צמר צומח מבעל חיים והוא ענן יי'. ותוספת בטוי צמ"ר שתים אבל פשתים צומח מן השדה, והצמר ממנו חוטים קושרים כדמות קשרי הגידים וכל שכן חוט השזרה שהוא שזור שש משזר. והפשתים קושר גם כן אך הוא יותר קרוב אל פנימיות הצמיחה. תבין זה מן החלק הקרוב אל הגוף ועליו בגדי הצמר, ועל כן הותר המלבוש בשעטנז בגדילים לבד בסמוך זה לזה "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה" כי זה הפך הטבע. וסוד לא תלבש שעטנז, ללבש אש ע"ז שט"ן והוא כח הגבורה. והנוסף על פשתים הוא דמיון והדמיון הוא מלך השדים כשיושלם ושלמותו תלויה בעיון התורה על דרך השמות המדייניות שבם ימצא הכח האנושי משותף עם הכח האלוהי שתוף מופלג, והוא סבת השארות הנפש בטובה שבמעלותיה.

§162ועל כן לא יקשה עליך כל זה הדרך וכל שכן בטוי המלות הנעלם מן העין ונגלה בלב. וזה כי סוד בטוי הוא שרמזו השם למשה באומרו לו אני אעביר כל טוב"י וכו'. וכן רמז לו במלת אנ"י על השם. וראה דרכי צירופיו וחלוקיו ותפלא מהם ותשבח ותודה לשם עליהם שבח שלם והודאה גמורה לפי כח שכל האדם השפל הזה.

§164זו היא דרך הוראת צירוף השם הראשון הנקרא מרבע שייעדנו לגלות עניינו. והרמז על כללו "קטן וגדול ש"ם הוא" (איוב ג' יט'). והסוד שהוא בעל י"ב טורים כל טור וטור בעל י"ח אותיות שכוללים ו' שמות, רמז על סוד כל טור וטור והיה כל הנשוך והביט אל נחש הנחשת וראה אותו וח"י. וזה כי התנין הנזכר 105שהוא מ"ת ונקרא תל"י והוא מכש"ף בלי ספק, פעלו על ו' רוחות ועל רוח בעל ג' ריחוקים. ובכל י"ח שנה משלים מהלכו לפי מחזורו וכן לכל י"ב חדשי השנה. ומחזורו י"ח חדשים לכל מזל וכנגדם הולכים י"ח ש"ם ועל כן נקרא נח"ש ונקרא שרף ועקרב כמו שנקרא נחש, מפני שממית כשנושך ומפני היותו מת כנחשת מי שרואהו בצורת מת, הוא אשר יחיה. זה הסדר של השם הנחלק לד' חלקים, הוא כפל מן הסדר המסודר למעלה שאותו הוא מחלק לשני חלקים, חצ"י למעלה בעל ק"ח אותיות שהם ל"ו שם, סימן להם שם שם ל"ו ח"ק, לו שם חצי שם, חלו"ק לשנים. ושל מעלה יורד למטה ושל מטה יורד למעלה. ואמנם צריך לחלק ל"ו ש"ם שסימנו לשניהם, "שלום שלום לרחוק ולקרוב" (ישעיה נז' יט'), נחלק חלקי"ם חלקי"ם וכל חלק הוא חפ"ץ מצלי"ח כולל חצי סבוב. ועל כן נאמר שלום שמו של הקב"ה, והבן אומרו שם "ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים", ופה ויבקעו המים, ומן ויטה משה תדע שם מטה. ועוד ענין אומרו ח"ק ומ"ש פ"ט שסודו חצ"י סוד"ו של חפ"ץ הוא במספרו מלא וסודו גו"ף מדמ"ה. ועל כן קח גם אתה שמות קבועים ממנו וצרפם ותדעם. ואלה מהם, וה"ו יל"י מו"מ עש"ל ננ"א, ותמצא שסודם א"ש וענ"ן יומ"ם וליל"ה. ותבין זה מסוף הספר של ואלה שמות שהוא בפסוק האחרון שבו חתם הספר ההוא. והוא שכתוב "כי ענן יהוה על המשכן יומם ואש תהיה לילה לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם". רמז לשם ויסע ורמזו בכל מסעיהם ס' במקום ש' והוא מספר י"ה פעמים י"ה והוא מסעיהם וכל מים עסה לידיעת השם.

§165106ודע כי השם הראשון שהוא מתחיל וה"ו מסודר במערכתו לפי צורת רחב, וסוד השני מסודר לפי צורת ארך. והנה אי אפשר לצייר צורה הדומה במכתב אך ידענו שצורת הגוף השוה היא צור"ת הקובי"א שזכרנו שהוא גוף מעצם בעל שש פסוקים בשר"ש בש"ש כנפי"ם הכולל העצ"ם השש"י הנקרא משכ"ן קדו"ש בסוד ה"א אשר הוא בעל הפני"ם השל"ש. וסוד המי"ם המשלשי"ם חמים וקרים ופושרים מרים ומתוקים ובינונים זה באיכויותיהם וחלוקים רבים להם במקריהם, אך בעצמם מכבים האש שכנגדם. וזה מפני שהם קרים ולחים וכחם שם מוכח. והאש חם ויבש ובם נכללו טבעי חבריהם השנים עם היותם גם הפכים, אך נחקור כל זה על דרך ידיעת השם כי נשתנו הטבעים במים בשוב המרים מתוקים כסוד הלמוד בשלשת מיניו שהם תורה שבכתב, ותורה שבעל פה, ותורה כוללת יחד שהיא במציאותה דומה למה שבכתב ולמה שבעל פה. ועוד נשתנו בשוב הלחים יבשים בבקיעת ים סוף. והיודע טבע האנושות קל עליו להבין כל זה ולזולתו כבד, ולקצת העם נמנע. וידוע שכבר יצורף העניין באדם בצירוף השלכת שלש"ת הקוביו"ת שסודם נקודו"ת. וההתהפכות הוא מופלג לפי הפור הראשונה בתכלית המיעוט א'א'א' והאחרונה בתכלית הרבוי ו'ו'ו', יתהפכו בם כוכבי לכת שהם ז' בכ"א שעות. והאמצעית שביניהם הוא חסרון מהרבים ויתרון על המעטים. וסימנם החמ"ר שד"י והוא שד"י החמ"ר ה'וסף ח'סר מ'עט ר'יבה והתוספת הוא על הדבר והחסרון הוא מן הדבר, חבר מ"ן אל ע"ל, למע"ן, תדע מהם סוד כל נעל"ם. והמעטים הקרובים 107לאחרונים ב'ב'ב' והרבים הקרובים לאחרונים ה'ה'ה', אלה הלכו לפנים לפי מערכת המספר ונרבו, ואלה חזרו לאחור ונתמעטו והחסרון שוה ליתרון. על כן הושוו עם הראשונים והלכו גם הם מהלכם בכ"א שעות. וכן מה שלאחר ג'ג'ג עם ד'ד'ד הלכו בכ"א שעות. נמצאו לשלשתם שהם ג' עצמים ס"ג שעות וסימנם לג"ל, חבר העצמים עם השעות תמצא סודם גלג"ל וסימניהון גלגל הוא שחוזר בעולם. שכבר ישתתפו ויתערבו ויצרפו ויתגלגלו ויתחברו עד שיולד מהם כל מזג ומזג, ממנו מזוג בשיווי וממנו בתכלית הקצה האחד וממנו בתכלית הקצה האחר וממנו קרוב וממנו רחוק.

§166וכבר קבלנו בשם צירופים רחוקים בלתי מובנים, וצירופים קרובים מובנים, וצירופים שמובן קצתם ולא קצתם ובלשונות זרות, ולא הבנום בזה הספר כי די לנו באריכות ההכרחית המועלת אל תכלית זו. ואולי יחשוב חושב שכבר יצאנו מכוונתינו אבל החושב טועה שעדיין לא זזנו מן ואלה שמות ואעפ"כ כדי שלא לבלבל דעות המתחילים המעיינים בספר הזה נשוב לעניין הראשון. כי מי שלא יבין כל כוונתינו עד סופה ממה שזכרנו באריכות רב, אנו יודעים שלא יבינה. ולו ימלא עטנו כל הניירים והקלפים הנמצאים בעולם מאותיות נכתבות מדיו יתר ממי הים הגדול ומה שאמרנו בזה לפי האמת אינו כטפה הדקה הקטנה שבים העליון וכל שכן [שאין] לו שיעור בערך אל ים החכמה. ועל כן נשוב אל דרכנו הקל להבינו לכל מבין לשון יהודית שהיא לשון הקדש. ואמנם לפי פשוטי הספר בכלל בקצור אחד הסכימו שאין צורך כל כך לפי דרכינו זה, כי 108כלל הפרשה הראשונה לפי פשטיה היא שרצה הגואל הראשון להודיע כוונתו וענייניו לגואל האחרון וכל הנמצאים בין שניהם, ממי שמעיין בספרו היום או עיין לשעבר או יעיין להבא. והוא שאמר שסבת גלותם היתה מכירת יוסף, ומנה הבאים לגלות כמו שמנה היוצאים. ודלג המניין לאחור ולפנים (משבעים) [משבעה] עשרות לששים עשרות אלפים, והיה הגמול להחליף עשרות באלפים. והמשיך העניין עד בואו אל ספור התחלף הדעות עד שיעונו הגולים מפני שוביהם. והוצרך לגלות עניין הולדתו ומה שהתחדש בזמן התחדשות מציאות עצמו גם הוא עד שיודע שניצל מן המות על פי בת המלך עם עזר אחותו ואמו, ומן "ותשם בסוף" יודע סוד ים סוף, ומן "שפת היא"ר" נודע סוד השם הנזכר עם אומרו "ותרא את התב"ה" שסודה האו"ת בתוך הסוף, התוך והסוף ידועים למי שמכיר הראש כי ותשם סודו שמות וכל דבור ודבור מגלה הנסתרות וקושרם יותר ממה שנקשר הפשט אך הכל תלוי במעיין. ודלג אל עניין היות רשעים בעמו והם סבת בריחתו לטובתו וקשר עניין היותו מבקש להושיע עשוק מיד עושק "ויקם משה ויושען", וקצר בנשאו אשה ובלידת בניו ושב אל השרש ואמר שמת מלך מצרים ומיתתו גרם קרבת הקץ עם תשועת העם בכלל. והחל לגלות דרכי הנבואה בהתבודדותו כמו שזכרנו למעלה וגלה בה בכלל שראוי להשמר הרבה בדרכה וליירא מהבורא. ובזכות "ויסתר פניו" זכה ל"כי קרן עור פניו" ובזכות יראתו מהביט זכה שייראו מגשת אליו. והשאר כבר אמרנוהו למעלה ושניהם עניין אחד אך היראה מהביט סבת הסתרת הפנים והסתרת הפנים הפכיית ביננו ובין 109השם. ואחר הודיעו לנו עניין השגתו עם רוב חסרונה בתחלתה בערך אל סופה שנאמר עליה "כאשר ידבר איש אל רעהו" בא להודיענו שהשגתו היתה סבת צאת ישראל ממצרים עם תשובתם. ובקש אות לאמת נבואתו והוא חזוק ידיעת השם לעצמו ולעמו ולשונאיהם, וכלל מה שיודיע סוד המופת והוא מדרכי הקבלה כי אע"פ שהפשט פושט צורה ולובש צורה ישתנו בו הדעות והרואים אותו רבים. ויש מי שרואהו ערום מבלי לבוש והם הדרים במרחץ, ויש מי שרואהו שבגדיו סמרטוטים והם שוחקי הקוביא, ויש מי שרואהו שבגדיו בגדי סוחרים והם המתפללים, ויש מי שרואהו מלובש בלבוש שופטי המדינה והם המתפלספים, ויש מי שרואהו מתלבש בלבוש אנשי חצר המלך והם המתחילים בתכלית, ויש מי שראוהו לבוש בלבוש יועצי המלך, ויש מי שרואהו ולבושו ובגדיו בגדי מלכות ולובש כהוגן בגדי כהן גדול ומוכתר בכתר מלכות שהוא כתר

§167ואמנם כשהיה השלם יכול על עצמו לקבל כח הפשט כפי מה שהוא, לא היה צריך לשנות אות ולא נקודה ממקומה מכל פרשה ופרשה שבספר התורה כי המכתב כאשר הוא, בו הוא השרש. ועל כן שפת הקדש קדש קדשים לכל שפה ובה נברא העולם, גם על זה אין ספר התורה מנוקד אבל הוא מוכתר בתגין שהן כתרי מלכות מתחלפים. וסוד עניין המעיינים בתורה לעניין המציאות הנגלה והנעלם שיש בו דברים נגלים לזה 110ונגלים לזה ודברים נעלמים מזה ונעלמים מזה ודברים נגלים לזה ונעלמים מזה ודברים נעלמים מזה ונגלים לזה על דמות שמונה בני אדם כעניין נח ואשתו ובניו שיש בדבריו תוספת זו חסרון אפילו בקוצו של יוד שנאמרו עליו תלי תלים של [הלכות]. הוא אצלי כופר בעיקר התורה עם היותו בתכלית הרע. וכמה פתאים יחשבו שהנה בעת שכתבתי השמונה שמות של בעלי הח' לשונות שעשיתי זה בלא כוונה ובלתי מחשבה מסדרת מערכותם. ואני מודיע לכל שמחשבתם טעות היא בידם אבל אני כתבתי אליהם כונות ידועות ואין צרך לפרשם, ואם דברי כן מה יאמר אמר בדברי השם שהם כפטיש וכאש. והנה המשכיל כשידון שכלו אחר עניין אחד יתפשטו לו ממנו עניינים שאין להם חקר עד שלפעמים לא ידע באי זה מהם ידבק ואי זה מהם יניח וכל שכן בדברי השם, וכבר רמזנו זה בספר הראשון מזה החבור.

§168פרשת וארא

§169כוללת בתחלתה סוד ידיעת השם ושהוא סבת הגאולה, שכן אומ' השם "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני יהוה אלהיכם המוציא אתכם תחת סבלות מצרים". וכוללת מניין ראשי בית אבותם של שבטים והם ראובן שמעון לוי, כדי להגיד יחסו של משה והוא המעולה שבכולם. והוא המקריב הקרבנות והוא ממית בעלי חיים ומחיה בני אדם החשובים כמתים והם החוטאים. וסוד שלשתם הראות והשמע והריח, והוא שיאמת לך מעלת לוי בתולדתו. הוא עניין 111דברי אמם לאה שגזרה שם כל אחד מפעולה, כלומר כל שם ושם שקראה לכל איש מהם היתה אומרת כי לטעם כך וכך קראתי שם בני כן. ונתינת הטעם מורה עליו השם במלת כ"י מפני סוד א"נ כי הרמוז שם בדברי לאה ובדברי רחל ובדברי יעקב. והנה באה מלת כ"י בשמעון ג' פעמים ובראובן ב' פעמים ובלוי פעם א'. והנה התמעטו הטעמים מצד היות שם רח"ל כולל שני טעמים והם טע"ם טע"ם שעולים רח"ל והרמז עליהם "מעט מעט אגרשנו" וסימנו "המע"ט קחתך את אישי". והנה עוד תמצא כי סוד השבטים בכללם הוא היותם שני"ם עש"ר ועליהם נחתם שם השם שנאמר עליו ז"ה שמי לעלם. ואם תחליף ז"ה בא"ת ב"ש יעלה ע"ץ ומספרו שני"ם עש"ר כמספר זה בעצמו, והיה לו"י שסוד מא"ה הוא סוד שמ"ו שלישי לאחיו וסוד שני"ם עש"ר עש"ר שני"ם והם רביע מהלכם במדבר שם, ששם עכבום ארבעי"ם שנ"ה שהוא מהלך ערבו"ת והם שליש שני חיי משה וסודו ממל"ח כי סוד מ"ם מתהפך וכפלן אנו"ש וסודו אשנ"ו שעניינו בלעז ופירושו חמו"ר. ונאמר כאן "סלו לרוכב בערבות ביה שמו" (תהלים סח' ה'). ונאמר להלן על המשי"ח שסודו בי"ה שמ"ו כמו שרמזנו בראש זה הספר שהוא עני ורוכב על חמור, ועל עי"ר בן אתונות והוא נע"ר ב"ן אותיו"ת ושמו סנדלפו"ן ומטטרו"ן ונקרא יע"ר להנהיגו "עי"ר קטנה ואנשים בה מעט" (קהלת ט' יד'). והוא פ"רט"י ונקרא נע"ר לפי הנהיגו ערים רבות כלומר גופים רבים שהם י' בכללם לפחות ראויים להנהגה, ועל פיו הע"ת תע"ה. והעושים העגל בו' תעו בשש שעות "כי בשש משה", באו שש ולא בא משה על כן נדונו בזמן הגלות באר"ך 112לפי מהלכו. והרוכב עליו יקראו לפניו אבר"ך, ועל זה הסימן "אברך את יהוה אשר יעצני א"ף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז' ז'). וטבע לילו"ת הוא טבע כליות"י וסוד אבר"ך שהוא אלף שנים כנגד יומו של הקב"ה, ועוד רכ"ב שנים הם סוד אי"ק בכ"ר. וכללה של"ג שתחת כסא הכבוד שהוא טבע הלב וטבע הכבד והוא קר ר"ל בן. ואמנם לו קרבן בשם לוי שהוא קרבן לאה וסודו אש לבנה. והוא אמרם שניתנה תורה היתה כתובה באש שחורה על גבי א"ש לבנ"ה והוא סוד שם השלגי"ם הנעלמים והיא חתומה בלשון כי בעלת צור"ה לבנ"ה. וסוד א"ש שחור"ה חו"ש הרא"ש כמו שרמזנו וכשנולד לוי אמרה לאה עליו

§170ובזו השנה נשלם חבורם ובשנת מ"ט יותן לשקר מ"ט כי זמן הוגבל בו נשמט "כי באש יהוה נשפט" (ישעיה סו' טז') להשגיח בכל פרט ופרט על פי חשן המשפט ולפיכך ישוב לדרך המשפט. ונאמר כי הרואים דברינו דין עליהם לזכותינו ואפילו אם יועילו מכל ספרנו דבר אחד לבד. וראוי שכל משכיל יתעורר מן הפשט אל הנספר הנסתר בין שנקדנו עליו בין לאו ואז ידע למה היה המופת הראשון בהפוך הויה והשלכת מטה 113ויהי לתנין. ונאמר שם במעשה בראשית יהי אור ויהי אור ונאמר כאן בנתינת המופת בהפוך מה שנברא בטבע ההויות עם הזכרת שמותן יהי לתנין ... ויהי לתנין. ושם מעשה אלהים וכאן מעשה מש"ה ואהר"ן במצות הש"ם הנור"א הוא השם המיוחד.

§171וְשַם משה אלהים גם כן (אבל) לפרעה וכל שכן לזולתו מכל חכמיו, וְשַם אהרן נביא למשה. וסימן שנות שניהם אצב"ע בדברם אל פרעה על פי שם בן ארב"ע אדון כל רג"ע שהוא מרגל כל כחות האדם והשגת ארבע אותיות היא השגת אות מרגליות. וסוד השלך הוא פרעה ורמזו "השלך לפני פרעה יהי לתנין" סדורו, תרגום של יום שני יום תִּנְיָן שבו נבראו המלאכים אך ביום הששי נבראו השדים. וכשתמנה תנין תמצא שסודו התהפ"ך בבריאתו בעת שנתקלל במלת ארור, אשר שם לו השם בו ברכה בתחלה כשנברא בסימן אות ביום חמישי. שנאמר "ויברא אלהים את התנינים הגדולים" והוא שרץ. המים שהם ראשית לנפש חיה מימית, והארץ ראשית לנפש חיה ארצית, והלחם ארציי והיין מימיי. וכן נאמר באדם ויברא אלהים את האדם בצלמו ונזכרה בריאה בשניהם וברכה בשניהם "פרו ורבו ומלאו את המים בימים" לאלה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה" לאלה. ולאלה נאמר "לאמר" בברכתו, אבל לאלה נאמר "ויאמר להם אלהים" בברכתם. ויאמר תנינים תנינם, הגדולים הגדלים כתיב, וכן גדלים תעשה לך זה חסר י' וזה חסר י', וכן פה תנינם כתיב, ונאמר שהוא לויתן והוא הנחש באמת וכשנתקלל נגרש ממקומו והיה 114הוא ארור. גם האדמה ארורה בעבור האדם אבל לא האדם ולא חוה אלא בעצב ובעצבון, והדומים להם במזון ובתולדת שבו היתה הברכה. והנה פרו ורבו אל"ף, ש"ר לזה ש"ר ונחתמו עם תשר"ק ונלחמו ש"ר עם ש"ר ת"ק עם ת"ק ונשאר מ"ס כדי להשלים השעה. ולתנין הוא מולד ולדם האברים הוא למוד, יסוד לזה יסוד לזה מול לזה מול לזה אלף לזה אלף לזה סוד לזה סוד לזה רוח לזה רוח לזה. שווי שוה ביניהם גרל אחד יי' וגורל אחד לעזאזל, וזהו סוד כל קרבן כל סוד הקרבן. על כן התחייבה המלחמה בין מצרים ובין ישראל בין פרעה ובין משה ואהרן בין אלהינו יתע' מכל דמיון ומכל צלם ודמות ובין אלהיהם שהם צלמים ודמיונות ומשלים ודמיונות ורמזים וסימנים וסודות להשיג בהם כח ידיעת השם אשר הכל נהיה בדברו. וכשתספור לתני"ן תמצאהו עולה תק"ם והוא שמר חצי שעה. ונאמר עוד שמספר תני"ן יש"ר אשר התהפ"ך על פי כח להט החרב המתהפכת, ואם כן מנה שניהם ותשלים שעה אחת שהיא אלף ושמונים חלק מחלקי כ"ד שעות. והנה זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר. והנה י"ב לזה בחצי שעה וי"ב לזה בחצי שעה וכשתחבר שע"ה עם שע"ה יעלו שתיהם שתי"ם, וכל שתי שעות הן שתי"ם. יצא מזה שתכיר מזה סוד הרוחות באמ' "שתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף". וכאן יחלקו הכחות על פי בעל הרוחות ויהיו ו' שעות מראש חצי היום ועד סוף היום, ו' שעות מראש הלילה עד חצי הלילה, ו' שעות מחצי הלילה עד סוף הלילה. וכתשחלק לתנין לתנין לשני חלקים בלתי שוים תמצא מספר זה ניס"ן ומספר זה תשר"י, ומספר זה שמ"י שהוא תשרי כי מ' פתוחה מ', וסתומה

§172על כן תקיעת שופר של שה שלשה שברים בשלשה שרים וזה זכרי לדר לחשוק לזאת התורה הניתנת לנו לנחשים עד שנכיר כחותם וניתן הזכרון להמשיגים כלומר למשיגיהם. והסוד למשי"ג הכ"ל שהוא חש"ק ובק"ש זאת עד שמצא. וכתיב "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיהוה" (משלי יח' כב'). והנה משי"ג הכל"ל כבר קב"ל הצור"ה ופרי הקבלה. וכבר זכרנו מקצת מזה למעלה ומי שמצאה נקרא בעלה שכבר קדשה בטבעת עגלה עם שב"ע ברכו"ת שקושרים תשר"ק שהם אל"ף רבבות אליהן, ורמזו "ברבבות נחלי שמן" (מיכה ו' ז'). והקללה לחש בכח לחשיי והמטה נהפך ללחשיי נהפך הפכים והוא קנה המדה שהוא מטה נהפך לכל רוח. "ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן". הוא תוך אנכ"י הפוך לחכמים ולמכשפים לכל חיים ולמתים. והסוד הגדול שבו יובן שרשו ויקרא גם פרעה סבוב הרגעים סבוב הארבעים לאלהיהם חיים ומתים. לחכמים ולמכשפים לאלהיהם מתים וחיים כי כ"ל ח"י חכ"ם וכל מכשף מת וסודו שמנים. אחר ארבעים יום הולד מקבל צורת נקבה, ועל כן האם 116היולד"ת הכשפי"ם על פי הכשפ"ן בחצ"י הש"ם הכשפן אשר דמו הוא הנשפך, שכל שר שופך בדמים בכח פרו ורבו. ומורה כאן בקשתו על כחו וסותם אשר סת"ם הם נדו"ת סדורו דר"ש ומשנה מחנות תביא על זה מנחות כדי למצוא נחמות.

§173ומהכל הנסתרות מובנות מן דרש דרש משה שהוא חצי התורה בתיבות שמהם נשיג צורת החיה שהיא ה' שהיא היולדת בעלי ארבע צורות. ודמות פניהם פני אדם בד' חידות, ואלו הן ד' חיות יולדת זכר ויולדת נקבה ויולדת טומטום ויולדת אנדרוגינוס. וזה באור טומטום מוט מוט דמיון סודם סדו"ם "טמא טמא יקרא" כי הוא תלוי על נ"ס מדתו מדת סדום הוא בתכלית הרע ודעתו כפולה בשמו ושמו טמאה טמאה והוא בתכלית החולשה לא זכ"ר ולא נקב"ה שנו"י הטב"ע טוט מום מוט טום בלעז כי אין זה מדרך הפעל הטבעי שדרכו לפעול בטבע הטוב שאפשר להיות תמיד וזה לא יועיל למולדה ולא יצליח כי לא יוליד ולא יתעבר. ואמנם אנדרוגינוס הוא זכ"ר ונקב"ה בגימטריא וכבר יועיל ויצליח אבל שגם זה לא רצה המטביע שינהיג המציאות כך מתפשט אל שני העניינים יחד. ועל כן יהיו הנמצאים מעניינו מעטים, ואשר אנו רואים שהטבע חפץ בו ומנהיג ככה הוא שיולד מכח חבור אב ואם ברוב העתים זכר אחד שיקרא בנם או נקבה אחת שתקרא בתם, ואעפ"כ שאפשר על עתים רחוקים ובאישים מעטים ימצא שהאשה יולדת שנים או שלשה עד שבעה. "וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה אהרן את מטותם". זהו הכח הנורא שעל כל כחות כשפיותם הורו שיש שם כח שהוא מופלג 117מכל כחם ויש לו ממשלה ושולטנות על כל הכחות הנעלמות כולן. ולא עוד אלא שעניין הבליעה הוא הפך המעשה והוא התכת עניין צורה וצאתה מהויתה ושובה לאין. וסוד ויבלע ויבעל שלט ומשל על כשפותם כמו שבעל הבעולה מושל על הנבעלת. ושאר העניינים של המופתים שבאו בעניין עשר מכות אין צרך להזכירם כי אין כח באדם לכתוב מה שקבלו בהם לפי פשטיהם ופרטיהם, וכבר יובנו ענייניהם ממה שאמר ומן הנגלה יתגלה הנסתר.

§174פרשת בא אל פרעה

§175עדיין זו הפרשה כוללת עניין עשר מכות, כי לא יזכרו עד פה כי אם שב"ע מכו"ת. ועוד הוסף עליהן של"ש מכו"ת יורה על סודם על כח תחל"ת זמן בשני תיבות שראש"י תיבותיהם ש"ם ש"ם, ושבעתכם לפי שבועותכם אתם חייבים תמיד לשמור עצמכם מדין תור"ת הנשב"ע אשר קראתי שמכם בשם שבעת הנרות בראש ספר החכמות בהזכירי שמותכם. והוא שראוי שתשדלו לעיין בסוד השם הנכבד תמיד לפי הדברים שקבלתם מפי ומספרי. ומפני שזה הספר כולל השמות אגיד לכם פה מפני היות השנה הזאת שנת הגלוי שבעדה נכתב ספר תורה על הגוי"ל להיותו עד לגויה על שנת השמטה שבה תהיה התשועה גלויה. כרמז אומרו "גלוי לכל העמים ולהיות היהודים עתידים ליו"ם הז"ה להנקם מאויביהם" (מגלת אסתר ח' יג'). שהוא מז"ל הוי"ה אשר סוד שמט"ה ש"ה מ"ט עניין מה שרמזתיו אליו בכווני אל סתרי שמותיכם ודרכי שמות שרי המדינות 118שאתם דרים בהם בעת כתבי אותם. והנה סוד מסיני ענן, וסוד פלר"מ עפ"ר, וחלקי אתכם שלשה ארבעה רמז לבריאת עולם שנאמר על השרש הבא שהוא שער של אהב"ה וכללם בראשית. וסוד מסיני ניסן, וסוד פלר"מ עפ"ר וסוד סיקיליאה אריה, "בהר יהוה יראה". והרמז "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה" (תהלים עו' ט'). רמז לאי הראי כי אי הראי א"י מפה רמז לחצי האותיות ואמנם ה"ר באמצע וסודו מט"ה ומעל"ה מעל"ה ומט"ה. והנה סעדיה אברהם נתן שלשתם עדי הנסתר המנבא. ואמנם ארבעתם אחיטוב דוד שלמה רמז יש לי עליהם מכח העליונים בכח השם והוא אחד שלשה מודים לו זה מפני שהתחדש סדר אלוהי עליון והוא כי מב"ט אח"ד שלשה יהודים לו. וגם אצלי רמז באשר אתם כמספר שבע ספירות ונחלקים אצלי על תמונת שני שינים שבתפלין אחד בן שלשה ראשים ואחד בן ארבעה ראשים.

§176וזה גם כן אצלי סימן גדול על היותכם אצלי בדמות כתרי התפלין שהם התאגין המפורשים שנאמר עליהם שהם הלכה למשה מסיני. והם השיני"ם ואני כנגד האבות והאמהות קבלתי סודם רק להם סוד נעלם עוד בכל עניין הטוטפות ואין צורך פה לדבר בו כי לא מפני הסתרת עניינו נעזבהו עתה אלא כדי שנשוב אל עניינינו הראשון. ומן הראוי הוא לדבר כאן בעניין המכה העשירית מפני היות בעניינה דרכים מופלאים. ונתחיל לומר, בסוף המכה התשיעית אמר הכתוב "ויחזק יהוה את לב פרעה ולא אבה לשלחם", ערף הלב והוא המחזק והמקשה את הלב לבלתי שמוע בקול יי' ולבלתי שלח את עמו לעבדו כאשר 119אהב. ועל כן לא אבה לשלחם, לא אהב לשלחם, לחשמל, לקר לחם שהוא קר בכח חם בכח כלומר שהוא כח ברק כח במח. והעיקר יודע עניינו מדרך אומרו אז ויאמר לו פרעה הנקרא אשמדי, והוא אשר ממנו דם היצור הדם שהוא א"ש מט"ה א"ט הש"ם אל"ף ט"ת וסודו טפת ההויה או אמור הוית הטפה שחותם עליה מות וחיים, ובידה כח השם לחבר נפש וגוף בכח שם יהו"ה צבאות שהם שרי השכל, ובידם כלי הקשת וסודם נפש הנפש ויודעים סוד לשון הקדש סל"ה ועליו ברית החמר במקום חותם תהו שהוא שר החותמות עליו שליט הא שסודו חמשה ואלף כלומר אלף החמש אשר לו המשפט. וא"כ אין פרעה יכול לשלחם שעל כל זה וכיוצא בו נאמר ולא אבה לשלחם בחדש אלול מלא שהיה ראש חדש יום א' בחדש הזה. ונאמר "ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות". זה דומה לעניין מצות עץ הדעת שנאמר שם עם ההזהרה "כי ביום אכלך ממנו מות תמות". אלא שזה כפול וזה לאו ועניינו יודע, רק נודיע שעניין המות הזה גם כן הנה הוא על העולם הבא ממש, שמה ששלחו פרעה ואמר לו לך מעלי והורה שהוא עליו ושב לרדת עוד אליו והשתתף עמו ראוי הוא שימות, כל שכן כשהזהירו על כך על תוספת ראות פניו שהם פני העפר. כעניין אומרו על פני כל הארץ ומשה קבל דברו ואמר "כן דברת לא אס"ף עוד ראות פניך" בסוד לא אסעו"ד עוד, ראות פניך ראות עיניך, את רעיונך, אות ספרך שבו חתום שמך והוא אות המחשבה שהוא דבר משבח התאוה, מתאוה הקרי אשר הוא מת ואשר ירצה שיהיה קיים ובלתי מקבל מקרים ופגעים ונגעים בארבעה 120רגעים תהיה התורה אצלו שעשועים ולא יתחבר עם פושעים ורשעים ולא עם חסידים ונדיבים ושועים. ואז יתכן עם התחבר אליו רוח הקדש שיבדל מכל מקרה עד עת פרידת נפשו מגופו. שימות הגוף החי המת בסופו ותנצל נפשו מן המות.

§177ואמנם פרעה מן הדין היה שינוגע בעשר נגעים ועל כן אמר השם למשה "עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה". מזה כשלחו הוא כחו שלו הוא שכתוב עליו ולחשך קרא לילה, כמו שנאמר יצאו בני ישראל מארץ מצרים אתכם. ישלח מזה למשיח זה, וסימן כלה כבר כלה בכח קרוב, בכח כה תברכו והוא רמז לזמן הקץ אשר שם הכל כלה אתכם יגרש מזה יגר שם זה, והוא רז המשיג אשר יגרש השמות זה מפני זה. כעניין זה שמי וזה זכרי שסודם זה יזכרו וזה ישכחו על פי השם המדבר עמנו שסודו כולל עניין שתי המדות השומרות המציאות ושמם מדת יום ומדת לילה או אמור "שדה ושדות". כמו שנרמז בקהלת (ב' ח') ורמזו דש דוש תהו ושניהם שֵד ושֵד או אמור שַד ושַד שכך קבלנוהו על דרך להט החרב המתהפכת מפני אכילת עץ הדעת לארבעה חלקים כנגד ארבע רוחות העולם לפי כח הרגע שסודו ארבעה. כלומר מרע לטוב מטוב לרע מרע לרע ומטוב לטוב וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. על כן כתוב "ויאמר משה כה אמר יהוה כחצת הלילה אני יצא בתוך מצרים ומת כל בכור". וסוד כחצת הלילה, הצל כח התלי, כי החשך אינו כי אם צל והוא היות החשך גם כח שה כלומר כח טלה. ועל כן 121נאמר "כי אם צלי אש" שסודו צל איש ותמונתו ברקיע, ראשו על כרעיו ועל קירבו וכך נאכל ונתעכל. יהיה מובן בשמו גם כן שה עם טלה לשמט"ה ששני שמותיו היו ממונים על השמטה וכנגדו העט השלם ובו טעה שלמה בענין הנשים שנאמר בו "בהם דבק שלמה לאהבה" (מלכים א' יא' ב'). שהיו נשותיו עובדות ע"ז לפניו והוא היה שותק וע"כ גנהו עליהן הכתוב.

§178וידוע שהוא בכור פרעה כי הוא רוכב העפר. וגם הוא לפי פעלו בגוף האדם רוכב הערף על פי עפר הכרוב היושב על כסאו. והנה טלה הוא ראשון לי"ב מזלות וממנו עד גדי עשרה מזלות. ועל זה נאמר "מן הכבשים ומן העזים תקחו". והיותו צלי אש מאדים שהוא כוכבו, והנותר גם כן נשרף באש ששם כחו, ועליו ראש הדלי וכח הגדי הוא העפר. הנה א"ש ועפ"ר פרעו"ש א'חד ולא ש"ר נקב"ה שכחו בזנב התולדה והוא נקש"ר ב"ה ומשם נולד ישו הנצרי. ובעניין עד שקר נאמר "ובערת הרע מקרבך" והוא פרעה עם פיו הרע. ובערת רמז אל ערבות. ונאמר שם עוד "והנשארי"ם" הם אלה הנזכרים הראשונים והם הנקראים בשם יש"ו ומרי"ם שהם אלהי נכר הארץ בלא ספק. "והנשארים ישמעו ויראו" (...). "ולא יוסיפו לעשות" רמז לחותם התלוי בזמן לשעות בסוף בראשו עם ויכלו. וכן חותם יום הששי ישו הנצרי אבל חותם יום השביעי שהוא חצי השם הוא כח מלך המשיח והוא סוד החשמל שהוא חקר המלכים. ונאמר בסוף עניין דבריו "ויצא מעם פרעה בחרי אף" אחרי המול, מלאך ברח, ויצא מעם 122העפר בחרי אף, אף בריח, "אף ברי יטריח עב" (איוב לז' יא') "אף חכמתי עמדה לי" (קהלת ב' ט'). נאמר עליו שכך אמר שלמה ע"ה, כל חכמתי שלמדתי באף היא עמדה לי. והרמז על זה "כי יגרתי מפני האף והחמה" "ויחר אף יהוה" "חרה אפי" (איוב מב' ז') "ויפח באפו נשמת חיים" רמז לעניין "רוח אפינו משיח יהוה" (איכה ד' כ'). והוא סוד יגרתי רוח הקדש המנהיג איש ואשה שהם היצור והצורה וציור היצור אשר צירו היוצר הנקרא יוצר היצור בעצמו. ובעל ספר יצירה גלה סודו מבואר באומרו "חקקן חצבן שקלן המירן צרפן ויצר בהן נפש כל יצור וכל העתיד לצור". וזה מבואר מידיעת מהות האותיות וענייני צירופם.

§179וראוי לעוררך בסוד הזמן מאומרו ית' "ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר". והנה שני אחים שני שלוחים זה כהן וזה לוי וסודם מזל טלה והדמיון כלומר סבוב הדם והדמיון, והסוד ל"ה כוון כלומר שלשים וחמשה חלונות שחלוקם יוצא מכח ז"ה ז' פעמים ה', ורמזו "ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" ברכה עם ברכה הם שווים. וסוד זה מורה על יום הזכרון בסוד כפל זכר וזכר, וזה כי הגואל בבואו יביא בפיו הזכרת השם לאמר זכר זכרתי אתכם במקום פקד פקדתי אתכם. והרמז "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר". ואלה רמזי הזכרון בם הכל תלוי "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג' כב') "וזה זכרי" "וזכרת כי עבד היית" ואינך עתה עבד לזולתי "זכור ימות עולם" והוא רמז "123זכור את יום השבת" ועל זה נאמר "זכור תזכור ותשוח עלי נפשי" (איכה ג' כ'). והכל יורה עליו "תמחה את זכר עמלק" וכן "לא תשכח" כי שכחה היא סוד החשך. ואמנם סוד זכר לאור וסודו הזכרה מורה על ההרכבה.

§180ודע כי לא נזכר זכרון ביצחק מפני שסודו מדת הפחד, ואמנם נתלו כחותיו ביד בני בנו שהם י"ב, שהם תוקעים בשופר של איל בראש השנה כדי לערבב את השטן הדר בעליונים (ומעטה) [ומטעה] את התחתונים בכח הזכרת האות הראשונה של השם שרמזת השופר כדמותה. והרמת הקול בו לעדות ההזכרה, ומספר תנועות התקיעות חרות עניין הכחות. ואנחנו דרים בתחתונים ומנהיגים העליונים עם פינו על ידי העצם בזכרון שם העצם, והשופר פיו הדבק על ראש הטלה שהוא תגא שבו תלוי כל כחו, אנו מהפכין אותו ומדביקים זנבו על שפתינו. שהנה בו מביט למעלה אחר קבלו עקידה ומשימים אותו בהנחה על לשון הקדש בה נקשרות הכחות שלו על השפתים בעלי אותיות בומ"ף שהם בי"ת ו"ו מ"ם פ"ה אשר הם חתומים בשם המות לאחור. ומי שאינו מכירו הנה נמצא המום בפומו והמות בפיות. כי כן כתיב "חטאת פימו דבר שפתימו" (תהלים נט' יג'). וזו אחת מן המצות התלויות בפה כמו שנאמר "בפיך ובלבבך". וכן כתוב בתפלין "והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך". כן בחנה בסוד התפלה כתיב "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע" (שמואל א' א' יג') בסוד הלחש, כי יש בלי אמצעי ויש ממנו 124על ידי אמצעי והאמצעי פה הפך מן הלוחש והוא צעקת קול השופר.

§181ונאמר "עלה אלהים בתרועה יהוה בקול שופר" (תהלים מז' ו') ונאמר "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג' ו'). והוא גם סוד החצוצרות וזכרו לנו על רמז זה שצריך להתיז זי"ן של תזכרו הכל הערה על ז' ספירות שחבורם כולל כ"ח אחד ראשון ועבורם כולל הד"ם. והנה ז' כ"ח הד"ם והוא כמח"ט והוא סבה לכל בינה ודעת. ויודע כי החדש הראשון של השנה הוא חדש ניסן מזלו מזל טלה וכוכבו ביום טלה עם מאדים וכוכבו בלילה טלה עם עקרב והוא ראש התקופות של ארבע תקופות של השנה. וכנגדו ראובן בכור ישראל והמזל השביעי לו הוא מזל מאזנים וחדשו חדש תשרי וכוכבו ביום מאזנים עם שור וכוכבו בלילה מאזנים עם נגה. ומאדים בעלי המלחמות ונגה בעל השמחות. וברצותנו לשמוח ומנענו מאדים על כן נעמוד כנגדו לבטל כחו הטבעי מעלינו בכח שמירת מצות יי' אלהינו ונשמח כל ימי חיינו לפני יי' אלהינו. ועל כן הורנו השם בתורתו התמימה הדרכים שבהם נמלט מן הבור הזה שנלכדנו בו על ידי כחות הטבעים ורוחות הגלגלים ושריהם של הכוכבים, ונצא מעבודתם ונהיה עבדים לשם המיוחד לבדו אשר הוא תהילתנו ועטרת ראשנו ותפארת עמנו. ויתגלו הכחות עם השמות כלומר עם שם שה ושם עז ושם טלה וכבש ואיל וצאן. וכן מחילוק הדם על שתי המזוזות ועל המשקוף ומאכילת השה בחפזון בלמוד חזון ובסוד חזיון התלוי בפה כמו שיקרא שם הזמן פסח שסודו פה סח הוא ליי'. כשם הפסח כלומר פה מדבר ומשיח 125ליי' בשמו. והיות אכילתו בחפזון על מהירות הצירוף בשעת הלחש שירוץ וימהר המצרף להשליך חצי לחשו טרם שישליכם הוא עליו.

§182והאכילה סודה למוד בעדות קהלת (ב' יח') "כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני". ובעדות שאר חכמי התורה עם הנביאים בעניין "אכול את המגלה הזאת" (יחזקאל ג' א') והדומים להם תא אכולו בשרא שמנא כי רבא, כי הוא למוד חכמה מופלאה. ואמנם עניין אומרו "ועברתי בארץ מצרים" צריך ביאור יותר מהנזכר ויתגלה מעניין עולם שנה ונפש. והוא שזכר בסוד עולם "חקת עולם תחגהו", ואמר "ושמרתם את המצות כי בעצם היום הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם" רמז הזמן והשנה ומקצת חלקיה. ורמז עולם ואמר "ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם". ורמז על הנפש במזון "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". כי אין צרך מן המותר שאין הכוונה להחריב את העולם כמו שנאמר "לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעיה מה' יח'). רק הכוונה על עניין "וינערו רשעים ממנה" (איוב לח' יז') "כי אין חפץ בכסילים" (קהלת ה' ג'). "ולא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה" (יחזקאל לג'). ואלה המורדים כבר פייסם לשוב מחטאם בהיותם מחזיקים בעם יי' על לא חמס בכפם. והם הפשיעו בשלא שלחום חפשים בזמנם אחר תום קץ גלותם. והכנענים גם כן הרשיעו בתי עבודתם כמו שנאמר "לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה".

§183126ואין הקב"ה נפרע מן האומה עד שתתמלא סאתו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה ואין הקב"ה נפרע מן האומה למטה עד שיפרע מאלוהיה למעלה, שנאמר "יפקוד יהוה על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה" (ישעיה כד' כא'). ואע"פ שיראה בעניין מצרים להפך מפני הקדימו הכתוב "וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה". ואחר כך אמר "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהֹוָה". זה לתכלית החכמה של בעל החכמות כולן יתע'. והוא מפני היות פרעה אומר "לי יארי ואני עשיתני" (יחזקאל כט' ג'). שהיה אומר בלבו מפני שמלך על כל העולם כולו מסוף העולם ועד סופו שהוא אלוה לכל אלהי מצרים. שהרי בא שם אלהי מצרים ולא בא שם אלהי פרעה, והוא היה חושב שהוא אלוה ראשון לכל הנבראים. כטעות הנצרים היום בעניין ישו בן פנדוירא שסודו יש ממזר בן הנדה, והוא סוד החמר הראשון שהוא הבכור לכל נברא וגם הוא נברא ושמו משותף יש מאין אש מיין איש מין והוא איש והוא מין מבקש שיאמין בו כל המין לפי מציאות אישיו האנושיים שהם בעלי האמונה. ומפני היות פרעה חושב זה ההבל ושהוא אלוה בכור נאמר למשה על זה "ראה נתתיך אלהים לפרעה", החושב שהוא אלהים.

§184ולפיכך באומרו הנה "והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה", ועודנו מדבר כמו שנחשב לאלוה והם כל הבכורות האנושיות והבהמיות ועמהם כל אלהי מצרים שהם שרי מעלה וצבאותיהם וכחותיהם המכשפים העולם והשנה 127והנפש. ועל כן כלל בסוף שם אלהי מצרים שזה יורנו שפעל בם במדת הדין הקשה, ובזה בעצמו יקרה מכאן ועד שנתים בעניין המשיח עם ישו שעל כן נקרא המשיח אצל הנצרים היונים "אנדי כריסטוס" כלומר אדני האיש ההוא ברמז "דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות". ועניינו שיעמוד כנגדו להודיע לכל, שמה שאמר לנצרים שהוא אלוה ובן אלוה ואדם שזה היה שקר גמור. שלא קבל כח מהשם המיוחד רק כל כחו תלוי בדמות התלי שהוא תלוי על עץ הדעת טוב ורע. ועניין המשיח תלוי על עץ החיים והוא יתד שהכל תלוי בו. וישו נתלה תליה גופנית מפני שתלה עצמו באילן גופני. והמשיח נתלה יש לו היום ח"י שנה על דבר רוחני והוא השכל האלוהי ונשארו לו מימי תלייתו שנתים ימים. והסימן עליהם "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר" והוא שאותו החלום שנאמר עליו "ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו", היה סבה לצבור בר להחיות בו הצדיקים. כמו שנאמר "כי למחיה שלחני אלהים לפניכם". והסבה הראשונה גם כן הקרובה לזה היתה גם כן חלום המשקה והאופה שהאחד מהם נתלה והוא האפה שהוא רמז למה שצוה ישו בעניין הפת שהיא אצלם "קורפוש דיומניוש" שהם גופי השדים הפך מן דומינוש שעניינו רוחנים אלהיים לפי שקרותם. והשני שהוא שר המשקים והוא שר המכשפים המתים והוא חי חיה, ונאמר עליו שם ראש ושם שר. שנאמר "וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האופים בתוך עבדיו".

§185128ונאמר עוד "וישב את שר המשקים על משקהו ויתן הכוס על כף פרעה ואת שר האופים תלה כאשר פתר להם יוסף". וזה ראה חלום גפן גופני ואמר "והנה גפן לפני", ולא אמר על ראשו. וידוע כי המלאך אוריאל הוא בעל ג' פנים באפנים. כי לכל אחד מארבע מחנות שכינה ג' פנים יובן זה מסוד ארבעה דגלים לי"ב שבטים ודגל אמצעי למחנה לויה, הוא בסוד אמ' ששם האמצעי שכינת אל על ראשי. והחושבה גופנית לוקה בגופו מפני שחושד כשרים ונקיים מכל גוף חושבם גופים או כחות בגופים. ואין על הראש כי אם שכלים נבדלים מכל חמר אלא שהם כדמות כתרים למלך, כסוד עשר ספירות שכינה שהם כתרים כדמות תאגי ספר תורה שאינם מכלל האותיות אבל הם כבוד חונה על הגויה כדמות דברים באים וחונים על מקום על דרך משל. והעד כי הסופר כותב תחלה האות אחר כן הוא מכתירה. ולפי טבע הכתיבה יד הסופר מובאה ונמשכת מלמעלה למטה ואז מתחיל ממקום רחוק מעט ומושך הכתר והעטרה והתאגא ומדביקו בהמשכתו מלמעלה ומניעו עד שמגיע התאג שהוא בדמות קו ארוך ישר אל האות ונדבק בו. והוא להורות על השפע הנשפע מן הכח הנפרד מן גוף האות כדמות יד הסופר על דרך משל, וחונה ושורה עליו. וזהו סוד שכינה שורה עליו והוא כעניין חוט של חסד שנמשך מן השם עלינו, וכבר ימשך זה השפע לכל פאה שבא. סוד האפה שהוא שר האפים שר הנחירים, והחיות תלוי בפת האפוי שאפה אותו ומל בחום השר והוא שר האפן לפי הפאות וחוזר הדם ומנשים בנחירים אחר שהיה פת מחטה שהוא עץ הדעת לפי דעתנו ושרשיו מן השדה ומן האדמה. ועל זה חשבו השוטים שאלה 129הכחות הם אלוהות ועושים "שקדפיציג" מן הפת תאוות בשר, וסודו שקר אופציו כלומר עבודת שקר.

§186וכן בלשונם שם השבועה משותף בשתי לשונות בלשונינו ובלשונם, וקורים אותו שקר מנטו ועניינו שקר מנטו כלומר שהם משקרים שבועת שוא שלהם. וגם הסוד קורים אותו שקריטו כל מי שהוא קרשטו. והנה שאומר לו אתה שקר אתה כי שלשה בגימטריא הוא שקר וכזב כל חושב על השם שהוא נחלק לאישים שנים או שלשה או יותר הוא עובד ע"ז וכופר בעיקר. אבל הנביא שהוא גוף משלשה עצמים והשנים מהם מלאכים והם הגוף והנפש והאחד שפע שכלי אלוהיי וכבר יראה השם כדמות אדם ויתכן שיראהו כדמות שלשה אנשים נצבים עליו. ועל כן נאמר "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך". ונאמר בקבלה אמר ר' חייא הגדול, לגדול שבהם אמרו. והעד שקרא לשנים מלאכים כאומרו "ויבאו שני המלאכים סדמה בערב" ולזה קרא בשם יי'. ורמז ר' חייא הגדול שבהם אע"פ ששלשתם חיים לגדול הם החיים הארוכים, כי חייא מלשון חיים כמו שרמזו על זה בסנהדרין על המשיח בשמותיו ר' שילה או שילה שמו וכן האחרים. והנה שלשת הסלי"ם שלשת ימי"ם ה"ם בגימטריא. וכן גפן ג' פנים כמו שלשה שריגים כלומר ג' שרים, שכן כתיב שר"י ג"ם וסוד ג"ם בלשון יון בעילהוגם הוא סוד שלג וסוד לגש וסוד שלג משלשים בסוד גלש. והנה שם לג"ש נחלף ונקרא לכ"ש וסודו כל"ש צמח"ן, ומגולגל שכ"ל צמח"ן וזהו מהלך ז' כוכבי לכת לפי סדורן הראשון. כי כוכב חמה 130שהוא סופר ומצייר המקבל כחו הוא מוכן לקבל השכל לאדם בהתלמדו לעניין הצמיחה שבאילן שמעט מעט מתקבץ ומתגלה בו בגדולו הנעלם.

§187ועל כן "ובגפן שלשה שריגם והוא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים". ומן עניין אומרו "ואקח את הענבים" אחר אומרו "וכוס פרעה בידי (ואקח את הענבים) ואשחט אותם אל כוס פרעה", יובן עניין דרש (חז"ל) שחטה ענבים והביאה לו. (וכן) [ויין] המשומר בענבין מששת ימי בראשית. ועוד שר"י ג"ם הם שר"י גדו"ל כלומר שרי צמיחה וגדול. ואמנם "זה פתרונו" סודו זה פטרונו שפוטר הקשר העלם. שלשת השריגם שהם שרי מח גם שרי יובל שהוא שר מגיה כלומר מגוס מכשף, כי מגיה בלשון יון כשפים. ומן יגר ומן שם יגר שהדותא תבין סוד שר"י ג"ם. וזהו סוד שר"י ג"ם שר גן אשר נגרש מגן בכח מגן אברהם, והנה שר גן שר אבן שר חמה שר המח. ואומרו "שלשת ימים הם" והנה השריגם ג' שריהם שלשת ימים הם שבכל ג' ימים יש בהם ב"ע שעות. ובאמרו שלש"ת ימי"ם ה"ם, שש"ת ימי"ם לה"ם, שִּׂימַם עם ג' ויהיו ג"ו וחבורם ט' והנה טב"ע וסודו ג"ו ע"ב כלומר גוף בעל עובי שכל בעל עובי הוא גוף שכבר קבל ג' רוחקים קו ושטח וגוף כלומר ארך ורחב ועומק.

§188וסוד סלי חרי ימי ירח ומספרם רצחיי והם היו על ראשו. ועניין מאכל פרעה מלאך העפר, מעשה אפה מעשה פאה מעשה האף והחמה מעשה הטבע מעשה האלהים "כי את כל מעשה 131האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע". גם כוס הוא הטבע הכוס הוא שוה עם מאכל וכל מאכל הוא גוף נאכל על יד האפ"ה ובדעתך שהוא מלאך האלהים אשר בידו הכוס שסודו כ"ו ס"ה כסהו בסוד כסוי הדם וגלוי עריות. והנה הכוס הוא כלי שבו הדבר המרוה אבל מאכל הוא קודם לו בזמן מעשהו כעפר למים כן המאכל ליין. והאש הוא האפה והרוח הוא מדליק האש לפי כחו ואם הרוח גובר עליו וגוף האש חזק עוזרו ואם האש חלש הורגו ומכבהו כעניין הנר עם הרוח החזק. ואלו הם ענייני הטבע וסודיו לפי סתרי התורה בהשגת השרים והשדים עד שניצל המשכיל מידי כולם בכח ידיעת השם על פי התורה. והנה השני ישוב על משקהו לעשות מה שראוי כמשפט הראשון ויתחייב מעניין חלום פרעה הפתרון שיהיה נמשך אחר חלומות יוסף. מאלמים בתוך השדה ושבע שבלים להבדיל בין הטוב ובין הרע. ואמנם השבלים יורו על הצמיחה והפרות על החיות ואם כן חלום אחד הוא.

§189ותבין סוד פרו"ת עם שבלים מל"ב פרשיות שבתורה ותתחיל מן בראשית ועם היות זה בלתי מפורש. והעניין הנזכר הוא סוד שבע ורעב שעליהם שר מבדיל בין עב ועב והוא שר קיים קושר כתרים לקונו לקיומו להחיותו ולקיימו והוא שר מניין ששים קשרים. וזכור אומרו "לא תעשו כדמות שמשי שבמרום" (עבודה זרה מג.) שהם ששי"ם. וכל השיעורים מיוחסים אל ששים גם הם ששה כי ששים, ששה הם עם ששה ועל כן נחלק א' ה'. והרואה רואה כל בבואה ביבל"ו במ"ח ומספר ששים נחלק אל ל' והוא חציו. והנה ס"ל עד בואו אל חלוק ג"ו 132והנה סגול, נחלק א"ב לו"ס א"ל בו"ס. ושמו חניאל והוא גופי פ"י ו"ג כחותיו וכשירובעו יקרא חסדי אל ואם יוכפלו יקרא מיכאל וכשיופשטו יקרא אל שדי שדי אל קרדי אל קרדיאל הפף אלבוס שהוא גם הוא בוניאל נוביאל. ומשמו בחלקיו עם היותו אוריאל גם רזיאל ומחובר בגבריאל הנברא בצלם אלהים. ויורנו סוד צבע הטבע כאשר יורנו סוד טבע הצבע. יודע שחלקו הראשון אל וסודו ג' כ"ח כלומר בעל ו' כחות בסוד כ"ח א"ב. והנה חבור א"ל עולה עד רזיאל ח' פעמים אל והם עדים עדים ומספרם אחד אלף אחד, והנה ד' עדים אחד אחד אלף אלף ורמזם "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם: אֵיכָ"ה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה." והנה חבורם "בָּרֵךְ יְהֹוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְ'חַץ מָ'תְנַיִם קָ'מָיו וּ'מְשַׂנְאָיו מִ'ן יְ'קוּמוּן" ממקומ"י. והתחייב הקבוץ לבר בסבת החלום בימי יוסף. ויתחייב הקבוץ אם כן לברים שהם ברי לבב בסבת הנבואה. וסוד ברים רבים הנקראים צבו"ר רמז צ'דיקים ב'ינונים ור'שעים או אמור צדיקים בינונים וגם רשעים, לרבות רבוי הקבוץ של גליות אל אלפים ולרבבות רמז "עד כי חדל לספור כי אין מספר". ואמרו כחול הים לרמז לברכת פרו ורבו ולברכת "ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה". היא ארץ פרעה ארץ מצרים ארץ בעלת שני מצרים ארך ורחב, שנאמר לארכה ולרחבה. ועוד "הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך". שיהיו כולם סופרים כ"ז אותיות בכ"ה, והן ב' אותיות של ברכה בסוד כ"ה תברכו כ"ה ברכות. וכשתחבר אליהם כ"ה ן' על צורת הכפל יעלו ק' 133ברכות או אמור קוף ברכות גם מאה ברכות. גם זה רמז ועיני לאה שהם ב' רכו"ת כלומר ברכות מים אשר ילדה ששה בנים ליעקב.

§190מכאן שהסופר השלם שהוא הגואל עתיד לקבץ גליות כמו שמקבץ אותיות ומחבר ספרים ומספרים ומחדש ומספר חדשים לבקרים ומגלה הנסתרות ומרבה באלה הדברים לגלות ערות אלהים אחרים. מפני היות סוד גדול מפורש י"א א' י"ו חמר לאדם בקשר אהו"י חתום על חטה שמכפלה ומהרכבתה הראשונה יצא דם. והוא מן כב"ד על כי וד היא יוד הא וו הא כי ביה יהוה צור עולמים. ד' אותיות אהו"י הם יוד הא. הנה כב"ד מחובר עם כב"ד שני גופים א"ב וא"ם הנה יולד מהם ב"ן וסודו שב"ת והוא משתוף א"ת ב"ש תשר"ק עם א"ב ג"ד וסודו שר דק בת גא והוא וו הא. הנה עמו בן חי וכך יצא מן אבי ואמי בן ח"י כמוני היום כמו שיצא מן אדם וחוה. והנה גם כן תדע כי היהודי והגוי ע' אומות הי"ו מ"ט על פיהם והנה שני שרים שעל האדם אחד יהודי נימול ואחד גוי ערל ונחלק השם על שניהם בשיווי אח"ד אח"ד. והוא רמז שני השעירים וגורלם. ועתה כבר התגלה שהערל שב נימול גם כן שניהם יהודים ושמם מיכאל וגבריאל, זה שומר הגשמות וזה שומר הרוחניות. והם חנוך ואלהיו שהוא אליהו ושמו תשבי והם שני כשרים שרי העולם והשנה, כי העולם מורגש והשנה מושכלת והנפש עד שלישי ואני הוא "והי"ה הד"ם לכ"ם לאות". "והי"ה היו"ם הז"ה לכ"ם לזכרון". והעד הדם אשר בסף שסודו בלעם שר האדם והוא בעל הקוביא והשחוק והוא סוד קץ ק' 134קוביא עם שחוק. ועל כן אגדת אזוב נלקחת ונטבלת בד"ם אש"ר בס"ף, בספ"ר שבאד"ם שעניינו אגד שנים באזג"י ואט"ד.

§191והנה תגא מקיף ג"ז ד"ו שנים הם מבפנים ושנים הם מבחוץ ז"ג מבפנים ו"ד מבחוץ. ועוד ההפך א"י מבחוץ א"ט מבפנים והשתוף א"יט"א ט"אי"א י"א ט"א וכן שאר צירופים. וסוד שא"ר משותף עם חמ"ץ הוא עץ הדעת בשתוף ראש עם מוח, שהוא מגלה שתוף חמ"ר אש מים כלומר מטר שמים ורמזו "למטר השמים תשתה מים". ועל כן נאמר בברכה "ונתתי מטר ארצכם בעתו", ובהפכה "ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה" הוא סוד היוב"ל, פירוש המקום שבא ממנו השפע ששמו בשם השמים והוא המקור. יעצרהו ולא ישפיע מה שבכחו להשפיע ואז הוא סבת האבדון כאמרו "ואבדתם מהרה". אבל עם הברכה שהיא הבריכה העליונית ושם מקור המים המצמיחים והמולידים את החכמה בלב ברדתם מן המח אליו, מזה האדמה תתן את יבולה ועץ השדה יתן פריו. "מקץ שלשים שנה וארבע מאות" רמז אל עת קץ כי סודם מק"ץ ת"ל. וכן סוד "בעצם היום הזה" בעבור כי בסוד העבור אפשר למציאות התולדת ולחדוש הליד"ה בסוד שנת המ"ט עמים, והרמז "ויתן את המטעמים אשר עשתה ביד יעקב".