81רמזי ספר יצירה
82דרכי הקבלה הידועה למקובלי הנבואה הם רבים מאד, ומתוך שהמקבלים הם במדרגות רבות נחלקים זה מזה נקראו הדרכים ההם רוח. שהרוח בטבעו נחלק למחלוקות רבות, גדול וחזק בינוני שווה קטן וחלש. ונקראו מים שהמים יש להם טבעים משונים ומהם מרים ומהם מתוקים ומהם כך ומהם כך, וכן המקבלים יש מי שמתחכם וחכמתו מרה לו ויש מי שחכמתו מתוקה לו. וכן שנויים אחרים רבים בהם ונקראו אש דמות פעולות האש שגם הם פועלים כמוהו טוב ורע מות וחיים. וכן נקראו בשמות הרבה מושאלים כאלה לדמות אותם בפעולותיהם לפעולות הנפעלות מאלה. והמשכיל לוקח מן הטוב ומן החיים וחי בהם, והסכל עושה ההפך. ועל זה אמר הנביא ע"ה "מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי יהוה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע יד' י'). הנה כבר גילה הנביא כל הסוד והוא יושר דרכי השם, ועם כל יושרם אין הפושע יכול להנצל מהכשל בם בעצמם. ומי ראוי שיכשל בדרך הישר, כי אם העיור, שאין לך עיור גדול מן הפושע, ואין לך פקח גדול מן הצדיק. על כן, במה שבו הצדיקים משכילים, בו בעצמו הרשעים נכשלים. והנה ראה עקיבא, מה שראה אָחֵר, וזה השכיל וזה נכשל וזה אמר שתי רשויות ולזה נאמר שלום שלום. אבל "אין שלום אמר יהוה לרשעים" (ישעיה מח' כב'). ורמז נכנס בשלום ויצא בשלום, וזה נכנס לתרבות רעה ויצא לתרבות רעה. וסתרו שלום לימיני ושלום לשמאלי, והימין כנגד השמאל והשמאל כנגד הימין. והנה סוד השמאל הוא שלום והוא מושל ודעהו. והנה סוד הימין סמו"ט וכל השומר סמו"ט לעולם לא ימוט. וסודו ראשי 83תיבות, ס'ור מ'רע ו'עשה ט'וב בק'ש שלו'ם ורדפה'ו וסופי תיבות הנשאר שמ"ו. והרמז שלום שמו של הקב"ה שנאמר "ויקרא לו יהוה שלום" (שופטים ו' כד') והוא שם לו, תראה במה נכנס ובמה יצא. ואחר שהדבר כן בעת שתכנס הזהר בך ואל תהרוס הגבול הקדוש לעלות אל יי' פן יפרוץ בך עד שתתקדש מכל טומאה. והטומאה הגדולה היא סכלות הלב בהכרת הצורות הקדושות העליונות ובהכרת אמיתת השמות המעידים על מציאותן ועל כוחותיהן ועל פעולתן בכל. ויש טומאות רבות אחרות למטה מאלו, ואם לא תסיר כל טומאה ותטהר בעצמך, וכל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר, וכל דבר אשר יבוא במים תעבירו במים וטהר, איך תהיה טהור.
וידוע שהנפש אע"פ שאינה אש טהרתה באש, והגוף אע"פ שאינו מים טהרתו במים. ואם לא היתה הנפש חזקה יותר מן האש בבואה להטהר באש היתה נשרפת בו, ואם לא היה הגוף חזק יותר מהמים בעברו במים היה נפסד. רק מפני שהאש כללי והוא בעל מינים רעים, והנפש מצד אחד כמו אש ומצד אחר אינה אש ממש, ימצא אש שהוא שורף אותה וימצא אש שהוא מהנה אותה וימצא אש שהיא מנהיגהו. על כן בהתקרבה אל מה שלמעלה ממנה תהיה אשה שאצל עליונה שורפת אורה כמו שנשרפות נפשות נדב ואביהו בהקריבם א"ש זר"ה, שסודה מד"ת הדי"ן והיא הנפ"ש והחכמ"ה, כמו שנאמר עליהן בקבלה גוף קיים ונשמה נשרפת. ורמז ינוקא דהוה קא דרישא במעשה מרכבה יצא אש מחשמל ושרפתו (חגיגה יג.). והוא שגלה השם הסוד העליון באמרו "בקרובי אקדש" (ויקרא י' ג'). והנה הוא 84חסר ו' "בקרבי" כתיב, בסוד "על כי אין אלהי בקרבי" (דברים לא' יז'). חשבהו ותבינהו. וכן אקד"ש סודו א"ש ד"ק וכללו קש"ה, מדת הדין קשה.
וכבר רמזתיו בסוד נשימ"ה שהוא שם ידוע, והשם יכפר חטאתינו, ובהתקרבה למה שלמטה ממנה תנהיגהו כרצונה וגם בהיותה בינתיים תהנה מזה ומזה. וכן הגוף אע"פ שטהרתו במים אם יכנס בגבול שהוא נמנע ממנו יצלול וימות, ואם יכנס בשיעור יטבול ויטהר, ואם לא יכנס כלל וגם לא יטמא אין הזק אם לא יטבול. ועל כן השיעור מ' סא"ה, והסוד מ' וס' שבלוחות בנס היו עומדין. וידוע שהנפש אין טהרתה במים כי הנפש עולה ליי' ועל כן טהרתה בדבר עולה, על כן "ריח ניחח אשה ליהוה". והגוף אין טהרתו באש כי הוא יורד "ולא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה". ועל כן טהרתו בדבר יורד שהוא יותר קרוב למינו. ואמנם השכל הנמצא בין שניהם והוא מכריע בינתיים שהוא הדבר הרוחני. על כן בהפרד הבינוני שהוא אשר היה משים שלום ביניהם, והוא רוח הנשימה הנכנס ויוצא באפים, כמו שאמר "ויפח באפיו נשמת חיים", שהסוד שנים חי מת. והוא כי הרוח האשי הוא חי והמימי הוא מת והמכריע לא חי ולא מת כי אם בכח, ובעת הפעל אם יחיוהו יחיה ואם ימיתוהו ימות. הנה פרידתו גם כן סבת חיי הנפש ומיתת הגוף, אם זכתה הנפש בעברה באש ונטהרה ונפשטה מכל הכוחות אשר תחתיה המונעים מעלתה או פרידת הרוח היא סיבת מיתת הנפש והגוף יחד. ועל כן נאמר בשתי רוחות שאחת עולה ואחת יורדת בקהלת (ג' כא'), בפסוק "מי יודע רוח 85בני אדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ", זו לטבעה וזו לטבעה. ועל כן מותר לשחוט הבהמה והדומים לה כי נפשה מן הארץ. כמו שנאמר "תוצא הארץ נפש חיה למינה", וזו נפשו של אדם הראשון. כי אחת יש לו תחתונה בהמית, ואחת יש לו עליונה שכלית, ואחת יש לו אנושית מדברת. השכלית שמימיית והבהמית ארציית והמדברת רוחנית. על כן קול ורוח ודבור, וזו היא רוח הקדש בצאתה לפועל.
על כן החל בעל "ספר יצירה" בעניין נתיבות החכמה שהם עניינים אלהיים. ואחר כן זכר ספרים וספר וספר וספור וספירות ואותיות שהם נתיבות אלוהיות ואנושיות, לדעתם בם החכמה האלוהית להעלות הרוח אל העליונים ולהדביקה בם. ואחר כן זכר היצורים כולם ואיך נוצר כל יצור ויצור עם כוחו המיוחד לו מצד החכמה האלוהית המשותפת עם האנושית. והיצור כולו דבר בהמי חמר מת בטבעו בלתי חכם. וידוע שאע"פ שכל חכם חי אין כל חי חכם, ואפילו אם היה החמר חי, אם כן כבר היה אפשר שלא יהיה חכם לפי מה שהקדמנו, אבל לא היה נמנע מפרטיו אבל מכולו היה נמנע, אחר שאין הכרחי להיות כל חי חכם, כל שכן שידענו באמת שהוא דבר מת בטבעו וכשישתתף אליו דבר חי אז יחייהו, ובהפרדו ממנו ישאר מת כאשר היה בתחילה. ועל כן הנה העולם נחלק לשני חלקים ראשונים, ואחד ממוצע בינתיים. [הראשון] הוא דבר חי וקיים תמיד ולא ישיגוהו מות לעולם בשום פנים. [והשני] דבר שהוא מת לעולם בטבעו לא ישיגהו חיים לעולם, [והממוצא] דבר 86שישיגהו חיים ומות לעתים, והוא שתוף חלקי העליונים עם חלקי התחתונים. על כן הנפרדים מהחמר לעולם חיים, והחמר הנפרד מהם לעולם מת. והחמר המשותף אל חלקיהם בחלקיו כי בכללו לא יתכן שהוא פעם חי ופעם מת, על כן המשותף נופל תחת הזמן, ומה שאינו משותף אינו נופל תחת הזמן. ואם כן בהכרח כל משותף פרטי הוא, וכל נפרד כללי הוא. על כן אינו נופל תחת הזמן. וחלקי הדברים הנופלים תחת הזמן הם החלקים האפשריים שנופל על כל חלק שהוא נמצא בעל צורה בכח ואפשר שימצא ואפשר שלא ימצא.
ודע כי הפילוסופים חשבו בעבור זה האפשרות שמצאו בחלקים שאין השגחת השם עליהם. וגלה ספר יצירה זה הסוד מבואר והודיע שהשגחת השם עצומה בחלקים גם כן כפי מה שהם כמו שהיא עצומה בכללים כפי מה שהם. ואם יש הבדל גדול ביניהם אינה נעדרת מהם, וזה ידענוהו מאמרו שבשמו חתם הקצוות השש, ובאותיות ובספירות נברא כל דבר. עד שאמר שכל הדבור וכל היצור יוצא בשם אחד, ונתן טעם הבריאה לכל משכיל להבין איך נוצר ונברא כל דבר ודבר מהמציאות הכללי והפרטי הנחלק לחלקים כלליים ופרטיים. ועל כן בעיינך בסוד הספירות יתגלו לך מהם כל הממשלות הראשונות העליונות, שנאמר עליהם "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" (קהלת ה' ז'). ובעיינך בסוד האותיות ובחלקיהם יתגלו לך מהם הממשלות האמצעיות הרוחניות אשר בהם חקוקות וחצובות כ"ב אותיות. ובעיינך בסוד היצור יתגלו לך ממנו סודות 87המרכבות הגופניות. ומשלשתן תכיר מעונו ותשיב יוצר על מכונו.
ואמנם אחר דעתך אלה הדברים ויתעלה ויתגאה שכלך להשתכל בעליונים, השתכל. אבל "אם רץ לבך שוב למקום שלכך נאמר רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית" (ספר יצירה א' ז'), ועל דבר הזכרת דברות שהן ספירות מספרות. ועל כן בשמעך מהן קול דברים יהיה שובך במהירות אל (ועת) [הדעת] האנושית, ואחר כן אליהם והסתר פניך מהם, ובגלגול זה אם תברח מהם, תברח אליהם חללה כמראה הבזק, כמראה העגול, בסוד הקשת שהוא בצורת חמר ראשון שהוא מקבל המראים כולם הקבועים במציאות, כמו שהחמר מקבל הצורות כולן. וכמו שאלה חמש כך אלה חמש, וכמו שאלה ב' עליונים וב' תחתונים כן אלה. ואמנם מה שזכר בספר לפי הסדר ל"בנת"יבו"ת, ואמנם שהם פלא"ו ת' חכמ"ה, הוא רמז למעשה בראשית ולמעשה מרכבה מדרך "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". שהיא ספירה הנקראת ספירת הלבן והוא רמז לשלג שתחת כסא הכבוד שממנו נבראת הארץ. שסודו "כי לשלג יאמר הוי ארץ" (איוב לז ו'). וביאורו י"ש ג"ל ה"ו וכללו ראוי להשיג משד"י. וזו היא הברית הנקראת בראשי"ת מצורפת עם מْ טْ טْ רْ וْ נْْ וסודו נתגלה ב"מ ת"ן תורה. והוא סוד גדול איני רْשْאْי לבארו מובן כי יש בו חْרْםْ פן יפרץ פרץ. וחש"ך ואו"ר שני עדים נאמנים. ואם תדע להשיגו יחלשו שדים שכנגדך, כי הם חלושי כח כנגד כחך הגדול ותבטל כל כשוף ממך. ודע כי הכשוף נברא מן תה"ו שהוא י"ש מאי"ן 88ועליו רמז יו"ם הכפרי"ם אשר הכהנים הי"ו מכפרי"ם בו כל חטאת השנה שהיא חלק הזמן. על כן נאמר בסודו יום אחד זה יום הכפרים שסודו יום הספירה. והסוד א' מיוחד וזהו שם הגלגל אשר אْ דْ נْ יْ שْ מْ וْ והרמז "יהוה איש מלחמה יהוה שמו". רמז יו"ם ד"ן א"ש ורמז יו"ם השו"ה. ואם כן השם הוא שם הכינוי המנהיג את הגלגל פנים ואחור בכח השם המיוחד השוכן.
ואחר כן אמר חקק. דקדק להבין מזה ר"ח וחברם אל י"ה ותבין סודם. כי כל דבר ודבר עשוי באמצעות השמות החקוקים עליהם לפי האותיות. וזהו סוד חקיקה כי צ"ב אותיות הוא בצבא שלו, וזה הסוד יתגלה לך משם בן מ"ב מ"ב מ"ב המצורף עם השם המיוחד בצורת ש"ש כנפי"ם לאחד. והסוד כ"ף זכות וכ"ף חובה ולשו"ן ח"ק מכרי"ע בנתים, ועל כן חמ"ש כנגד חמ"ש, אמ"ש כנגד אמ"ש, והשאר ד"ו מ"ה זה לזה מתאחדים ג"ב ל' ג"ב, חו"ל קד"ש דם דת. כי חתם חול בכל קדש בם חתם קדש בכל חול. חלק רוח ומים, חק מים לרוח, חק רוח למים. "חק נתן ולא יעבור", ועל כן חלקו רחמים, והסוד חלוק חמרים, כי חלקו חמר האדם שהוא חמר ודם, ועל כן דם מרוח גם רוח מדם. והבן אלה העניינים הם פלאות חכמה כי יש מאל"ף הכחו"ת וממנו קבלנום ועליהם בנה בתים.
בשלשה ספרים. בספירה של שם משלש בכ"ו, ועל כן ספ"ר ו' ספ"ר ו' ס"פ ו"ר משולש בסוד שמ"ו. והסוד שם ו' יסע שם ו' 89יבא שם ו' יט, וזהו סוד השם המפורש באמת. טב"ע אי"ן לח"י וכולם אח"ד אח"ד אח"ד ט"ל יוצא משם ו"ז כ"ו, וכן שלש"ה ספרי"ם, כ"ו, ה' חכמ"ה ה' תבונ"ה ה' דע"ת, והסוד שלש"ה ה"ם הש"ם. הנה זכר ונקבה בזכר ונקבה בראם ועל כן סוד ההויות כך, חק"ק י"ה חצ"י ז"ה חצ"י ז"ה ועל כן חצי השם ככל השם, לכך השם חצי השם, חצי השם י"ה בכל השם יהו"ה, כי כל השם הוה משהיה חצי. ואלה הם גלגוליו והבינם.
עשר ספירות בלימה. ואלה הם עשר ספירות מהאלוה, שכל האלהות מעושר מערשו. וזהו שמו מיוחד תי"ד קדי"ש אינו נאמר כי אם בעשרה, ט' מתגלגלים וא' קטן שהוא י', ועל כן תשעה קטן קבלה מסוד י' רמז ואם הוא קטן הוא גדול מכולם כי הוא שליח צבור זקן, זקן חלוש ביצר. וכך צריך שיהיה שליח ציבור חלש ביצרו לשבח יוצרו בציור של ח"ת, ש"ל חש"ק. וסימניך "כ"י ב"י חש"ק ואפלט ה"ו אשגב ה"ו כ"י ידע שמי" שד"י עמ"י.
ועשרים ושתים אותיות. סודם א"ר, אמצע כל העולם, אמצע העולמים, אלף רש, שר אלף. והוא סוד ישראל, סבוב המצות הם כולם תורה, סימן ותהר, הוסף ו' ועשרים שהוא קשור עם עשר ספירות בלימה והוא הקושר והקשר והתר שווים יעלה כתר"ו, וכתר עיר שמו "ורשעים בחשך ידמו" (שמואל א' ב' ט'). ואם שמו עיר יהיה אז מפורש ומפרש ספירות אותיות ומפרש לעם אותיות התורה. והכל או"ר מלא רוח הקדש שר ואלוף. ואמנם סוד שכל הפועל והוא או"ר העולם כולו רוא"ה ואינ"ו 90נרא"ה וסודו אור וחשך מאיר לפקח, ואין העיור יכול להשתמש באורו כי הוא אצלו אור חשוך. וכח ראשו בכח ראשי שמו יזרעאל בחלוף ש"ז. אור הוא נהר אינו נהר הוא אור אינו האור אינו נהורא ונהורא עמיא שרא מקטר חרצין ושרי קטרין מפשר חלמין וגלי רזין דרזא דנא גלי לי. ואמרו יסוד י' יסו"ד בכח ילי והוא כלל לכל. וה"ו יל"י סי"ט על"ם שלש אמות שלש מאות הרי ש', תשאל שמו מ"צ פ"צ סוד מ"צ ו"ה צ"פ י"ה להשתכל בצפיי"ת מרכבה בהוי"ת המרכבה צופה וממיר משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. על כן מציצה במילה, כי י' ספירות במילה י' ספירות בפה י' ספירות ביסודה בסבוביה סתרי פיו במילה סתרי מילה בפיו סתרי הויה בפה סתרי פה בהויה בעטרה שעטרה לו אמו. על כן ג' אמות דמות ג' אבות כי האבות הן הן המרכבה א' ה' ו' י' ד' אות יות גם האבות הן עשר ספירות בלימה א'ב'ג'ד' על כן של ש מאו"ת, של מקראות, אות של שם, שלש אותם, שתף אמ"ש יום, יה"ו רמז אני יי' הו"א שמ"י, אבל עוד שתף "אני יהו"ה הו"א שמ"י" ועיין סופי תיבות ומצא שם. ועיין בראשי תיבות ותמצא האיש, חבר אני עם שמי ותמצא הוצאת יש מאין, והסוד איש מאין שיאמין בשם מלאכו מטטרון.
דע כי שלש אמות אמש הנזכרות הם אלף מם שין, וסודם אל מם מם שני, וכל מם יסוד. על כן אמר כ"ב אותיות יסוד, ותבין משם פניאל נפלאים מעשיך יי'. והסוד אלף מם שין מנשים לאף, וזהו מאמר "אלף רוח חק מכריע בנתים" (ספר יצירה), ומצורף חור פאל, כלומר כח חריף ודק. הנה מ"ש הוא ספר 91פרס או סם רם או מס מר קבוע, וזה סוד מס"ר ל"י כי ממירים תמיד השמות זה בזה כי זה קשור בזה. ועל כן אמר "וכולן אדוקין ז"ה בז"ה" (שם).
ודע זה ומי שמוסר את השם לכלי רקם בלחש לשבח בו את היוצר הוא כמו בן רקם, גם שוט"ה הי"ה כנע"ר שמסר דבר גדול למי שאינו הגון. "נזם זהב באף חזיר" (משלי יא' כב'). והיה לאף ולחמה ולקצף גדול. והנה אמש סודו מקרא כלומר רוח של אדם מכריע בין המקראות להוציאם. ועל כן סודו א'דם מ'לאך ש'טן. ואם כן מ"ש הוא סוד שתי המדות העליונות, ושלשתם דמו"ת אד"ם. ועל כן אדם מכריע בנתים, זכה שב מלאך לא זכה שב שטן, וזה סוד העליונים והתחתונים. והנה השטן עולה ומשטין יורד ומתעה נוטל רשות ונוטל הנשמה. ומן מאמר נוט"ל רשו"ת ונוט"ל נשמ"ה תשיג סוד מטטרו"ן לשו"ן הלשונו"ת, כלומר מנהיג כל הלשונות מערבב ומחס"ר לכל אדם אשר הוא בעל ד"ם ר"ע, והוא בעצמו חכ"ם מדב"ר לכל מי שיש לו לב טוב, ויכול להתפאר עם לבו לומר לבבי ער, והוא שמח בעם רב, כמו ששמי ברב עם הדרת מלך. והוא בעל חמש "כי המשפט לאלהים הוא" (דברים א' יד'), והוא מלאך האלהים. ובעבור המשפט שהוא דן הרשעים בגיהנם י"ב חד"ש מפני שלא ידעו שם בן י"ב שסודו חד"ש, נקרא אצלם שטן ומלאך המות ויצר הרע. ובעבור שמחדש רוח נכון ולב חדש במשכילים, נקרא מלאך האלהים. ומפני שמדבר עם הנביאים בדמות אד"ם, נקרא אדם, בסוד "דמו"ת כמראה אד"ם עליו מלמעלה" (יחזקאל א' כו'). ועל כן סוד שמ"ו וסוד שמ"א וכף זכות 92עולה מלמטה ממים מחסד מלבנה ומצדק, וכף חובה יורדת מלמעלה אש מאש מן המשפט. "כי באש יהוה נשפט" (ישעיה סו' טז'). ואילמלא מקרא כתיב לא היה אפשר לאמרו. וזה אמת כי סוד נעלם הוא, וממנה קשה וממנה רפה. כי מדת הדין של מעלה קשה מפני שהוא מהמשפט השוה הנידון בתשרי במאזנים של צדק, כי הוא דין ישר. ומדת הדין של מטה רפה מפני שהיא מהמשפט השוה הנידון בניסן בפלס של פסח ברחמים. ועל כן משם התחלת משיבת הימים והוספת האור בעולם, וחסרון הלילות והחשך מהעולם, בסוד מדת יום ומדת לילה על פי אור וחשך ויום ולילה וערב ובקר החתומים בתחילת היצירה והבריאה ביום אחד. וכן בצורה זו הארבע תקופות, כי השנים למדת רחמים רפה וקשה. ומסוד השם המיוחד תדע זה בצורת היותו מרובע, היות בו ב' אותיות שוות, ואחת בתכלית הקרבה להן והיא ו', ואחת בתכלית הרחק מהן וכשתשווה אלה השנים ותחברם ישיגו את הרחוק בשווי.
והיודע סוד העבור שהוא סוד שנה ידע סוד העבור של העולם וסוד העיבור של הנפש. כי על כן היו כל האותיות כ"ב והיה שם השם מצד אחד יהו"ה ומצד אחד אהי"ה. כי הספירות הם מן א' עד י' והם ה' כנגד ה'. ועל כן נוסף ו' בסוד "ואהיה אצלו אמון" (משלי ח' ל'). וסוד אמון הוא סוד ארבע אותיות בסוד, שם תפארתך. ובסוד "שמן תורק שמך" (שה"ש א' ג'), והן ארבעה אותיות. כי שם אות, סובל זכרות ונקבות. "והיה לאות", "אות היא לעולם". והסוד, באות ה' ברא העולם כמו בה' בראם, והוא י"ה, וסודו א'ב'ג'ד'ה', ה' ספירות, וכן י"ה, יו"ד 93ה"א. הנה ה' הוא לבדו כל השם. גם מדרך רבוע ה' שהוא כ"ה, שים עמו מלואו שהוא א' שרבועו בעצמו הרי אכ"ה, וסוד העבור אכ"ה הכ"א. וכן ו' הוא אהיה א'ב'ג'ד'ה'ו', והסוד של השם הוא כך, א'ב'ג'ד' א'ב'ג'ד'ה' א'ב'ג'ד'ה'ו', י' י"ה יה"ו. והתיבות ד'ה'ו' וצירופו הו"ד, והוא סוד השם המשולש המתגלגל ברבועו שהוא שם גדול ונורא. ומתגלגל בסימני י"ה מכל צד ואפילו באלכסוניו להורות שבו השם משגיח בעולמו מכל פנה ומכל פאה. והנה בגלגול זה השם שסודו ל' הוה כ"ו היה י"ו יהיה, יעלה הנסתר ויכל"ו וסימניך "ויכלו השמים והארץ". וסודו ע"ב הוא גלגול חסד והשאר גלגל הרי גלגול גלגל, גלגל גלגול. והוא אהי"ה והכל חל"ק, לק"ח, והנסתר יהיה הוה מ"ו לו"י יהו"ה היה הוה יהיה, וכן כלח לו לוי. וזה יובן סודו ממאמר שב"ט לו"י לא עבד ע"ז לעולם.
אמנם אנו"ש הוא אשר נאמר עליו "אז הוחל לקרוא בשם יהוה" (בראשית ד' כו'), והיה זה כנגד זה. גם אליהו הנביא הוא משבט לוי, כי הכהן הוא לוי, וישראל הוא תחת הכהן והלוי, שהכהן, כהן לוי ישראל. תוך התיבות ש"ר הו"א, ראשי תיבות כל"י והוא שם מן ע"ב, סופי תיבות נל"י, שלשתם שר הוא יכללני. כהן ולוי וישראל, וה"ו יל"י סודו נודע לכן ראשו וה"ו יל"י. והלוי הוא לוי וישראל. והישראל הוא ישראל לבד. אם כן הכהן הוא אחד והוא שלשתם, והסוד כי ישראל הוא כלל אומה נבחרת מבין כל האומות ונבדלת לעבוד את השם בעבודה מיוחדת מובחרת ונבדלת מכל עבודות האומות. ומהכלל ההוא השני הנבדל מכל האומות אשר היה כללם יחד נכלל בשם המין 94שהוא שם אדם. בסוד שמ"א ד"ם, גם שמ"א ד"י, כי אמ"ש עם אש"ם דדי"ם מבדילים ביניהם, כי שניהם מעש"ה מרכבה, בסוד ש"ם בש"ם. הנה יצא מהם כלל אחד יותר נפרט, והובחר והובדל לעבודה מיוחדת מובחרת מובדלת מעבודת הכלל הראשון, ומעבודת הכלל השני. והכלל הא' כולל ע', והכלל הב' כולל י"ב, והג' הוא שבא אחד מי"ב, והד' הוא משפחה אחת משבט, והאחרון הוא איש כללי והוא הכהן הגדול מאחיו, ואינו משתנה כי אם בדורות. כן במציאות הכלל הראשון רוח כללי והוא רוח הקדש, וממנו רוח פרטי, וממנו ומהפרטי מים, וממנו ומשני הפרטים א"ש, וממנו ומשלשתן יסד מעונו.
הנה כבר רמזתי לך סוד האמות שהן אמ"ש שכוללים שלשת מיני אדם. והם, אנשים מלאכים שדים, וכן הנפרדים המדברים עם הנביאים הם מתהפכים בצורות משונות לפי מזג כל נביא ולפי מקומו ולפי חכמתו ולפי מחשבותיו ולפי זמנו ולפי דורו. באמרם פעמים אנשים פעמים נשים פעמים מלאכים פעמים רוחות. עד שאפילו על משה רבינו ע"ה נאמר קרוב לכיוצא בזה. כאמרם, על הים ראהו כגבור עושה מלחמה, ועל הר סיני ראהו כשליח ציבור מעוטף בטליתו, והראה לו קשר של תפילין, מסוד "וראית את אחורי" וכו'. וכיוצא באלה הם רבים כי כולם הם מדרגות להשגה השכלית הנבואית שהיה יכול לסבלה כל נביא ונביא כפי מה שאמרנו. ועל כן נקראו אישים מלאכים שרפים אותם שראו הנביאים, וכיוצא באלו השמות. ואמנם העיקר רמזו בעל הספר באמרו נמצא כל היצור יוצא בשם אחד. ורבים אמרו אמ"ש, א'ויר מ'ים ש'מים, 95ואחרים אמרו, טוב רע, ושלום מכריע בנתים, ואנחנו קבלנו עוד אמ"ש, א'ופן מ'לאך ש'רף. ועוד קבלנו יותר מעולה מכל הנזכר והוא הנראה לנו האמת. א' אמ"ת ש' שקר מ' מכריע, וסוד מכריע הוא שם. גם זו קבלת אמת משותפת במעלה אם זו א' אותיות מ' מספרים ש' שמות, וזה בצורה זו אב"ג הן ג' אותיות בעלות ג' צורות משונות זו מזו ולהם ג' מספרים משונים זה מזה, והם אח"ד שני"ם שלש"ה, ולהם שלשה שמות אל"ף בי"ת גימ"ל. ואלה השלשה עניינים אי אפשר שום נמצא להמצא בלעדיהם מכל הבריות, ר"ל אין בריה בלא צורה ואין בריה בלא מספר ואין בריה בלא שם.
הנה כבר ביארתי לך דעתי בסוד אמ"ש, ואם הוא סוד גדול מופלא ומכוסה, ועיין בהם וקח מהם הטוב. אין לי צורך לדבר בפשטי הספר ולא לפרש ענייניו על צורת שאר פירושי המפרשים אותו, כי יש מהם רבים שפירשו זה הספר אשר הוא כולו מיוסד על סתרי תורה ועל סודות היצירה ועל מדרגות המרכבה ועל כל דרכי הנבואה, לפי מה שהורגלו לפרש פשטי הכתובים. ויש מי שפירשו על דרך העניינים הטבעיים, ויש מי שפירשו על דרך משל וחידה. ואמנם המשל הוא בדמות דמיון להודיע בו דבר אחד. וזו הדרך היא הקרובה לדרכי זה יותר מכל הדרכים הנזכרים. ואמנם דרך פירושי זה בזה הספר הנכבד הוא על צורה אחת זרה מאד אצל מי שלא רגיל בענייניה, ולא זרה בלבד אלא שהיא קרובה אצלו להכחיש אמתתה. ורובם יכחישוהו לגמרי הכחשה גמורה, עד שלא היה ראוי להראות לרבים מן המתחכמים מאנשי תורתנו. ואולם 96דרכי זאת היא דרך הקבלה האלוהית הנבואית. ועל כן היא זרה מעמנו היום בזכות הנבואה בעצמה. כי אחר אשר לא ימצא המעיין בספר הזה רב שימסור לו דרכי הקבלה הנבואית בו, וגם לא ימצא ספר רומז הדרך ההיא כי אם אחר עיון רב, הנה זה יהיה עניין גורם הכחשת האמת על סתריו. ואמנם אני לא מפני זה אמנע מלומר בו מה שהורוני מן השמים על קצת דרכיו והמבין יבין.
ועל כן לא אביא ברמזיו כי אם כללי הדברים וקצת מהפרטים, עד שיספיק פירושי למי שאוהב דרך יי' זאת. ושמע מה שאומר אותו אחר זה, והוא שאגיד שכל זה הספר נבנה על שלש יסודות ואלה הם. ל"ב נתיבות של השם הנקרא כבו"ד והו"ד, הנחלקות לג' ספרים, כבו"ד הו"ד ב' הו"ד. והסוד ל"ב ל"ב ל"ב, שהוא צ"ו, והם לבב לבב. וזהו היסוד הראשון. אבל היסוד השני גם כן בעל ג' ספרים והם, הו"ד הו"ד הו"ד, שסודם מ"ה, חבר מ"ה עם צ"ו תמצא מצו"ה. ודע כי זה היסוד השני הוא שגלה לנו סודו כשקראו עשר ספירות בלימה, והוא בעצמו סוד י"ה שהוא הו"ד. ועל כן חלקו לה' וה' שגם הם י', והנה החצי והם י"ה מל"א שסודו אלהי"ם. הוא י"ו ד' ה"א שהוא כ"ו מלא, כ"ף ו"ו כ"ו (כ"ו) [פ"ו]. הנה אם כן סודו ד' יוה"א וכן הו"ד י"א ויהיה חצי השם ככל השם. ועוד אם י"ה שם שלם, הנה חציו שהוא ה"א מרובע עולה שם שלם, ויו"ד גם כן שם שלם. ועל כן סוד יו"ד וה"א הוא כבוד והוא לב, גם הו"א יו"ד. על כן ל"ב הו"א יו"ד ספירות, כי כל לב יוד הוא, ויהו"ה לעד נאמן. והו הוד והבן זה כי הוא סוד גדול. ואמנם היסוד השלישי 97גם כן הוא עשרים ושתים אותיות יסוד, והם משולשות, אמ"ש, בג"ד כפר"ת, ה'ו'ז'ח'ט'י'ל'נ'ס'ע'צ'ק'. ועל אלה העניינים השלשה כל העולם נתיסד, וזה עונה לזה ולא ימצא זה בלא זה, ר"ל השם והספירה והאות.
ועל כן גליתי לך סוד אמ"ש הפוך, ש'ם מ'ספר א'ות, וכל ספירה מספר. וכבר העירותיך על היות זה כולו נמצא באות, על כן סוד צ"ב או"ת שכל צבא סודו אות וכל אות סימן, ורמז ליצירה. כי כמו שכל סופר בידו עט ובו מוריד טפות מחמר הדיו, ומצייר ברוחו הצורה אשר יתן בחמרו, והיד כמו גלגל חי מניע וקושר הקולמוס המת, שהוא כלי לו לשפוך הטפות על הקלף, שהוא גוף מוכן לשאת החמר והצורה, כן כמו זה בעצמו עניין היצירה בעליונים ובתחתונים, והמבין יבין כי אין רשות לפרש. ועל כן הושמו האותיות לסימנים ורמזים לצייר בם חמרי המציאות וצורותיהם ותאריהם ומניעיהם ושריהם ופקודיהם ורוחותם ונשמותם. ולפיכך נכללה ונחלקה החכמה באותיות ובספירות ובשמות, ואלה מורכבים מאלה. כי כל שם הוא מחובר משתי אותיות לפחות. וזהו שם י"ה שהוא כולל אותיות שתים, גם כולל כל הספירות באות ראשונה, ובעבור שהספירות כולן בצורת גלגל מקיף בכל ונחלקו לשני חצאים ה' כנגד ה' והחצי הוא חשבון עגול בדמות כדור. על כן היה אות שני לשם ה' מחובר עם י' ונעשו שניהם שם אחד, גם היו חצי שם בדמות צורת י' עם ה', שהיו"ד שלם וחבורו שהוא חצי י' והוא ה' השלים השם שהוא חצי השם. ובעבור שהחשבון העגול גם כן היה עם ו' כמו שהיה עם ה' חובר ו' אל השם 98ונחתם בשם יה"ו מצורף עם אמ"ש, כל הקצוות שהן ו', והיה עוד נוסף על השם. והוא מה שכבר חובר לי' לפניו ולא אחריו ושבזה האמצעי בעצמו אחרון לכל השם. ובעבור שיורנו דרך ההתהפכות הנמצא במדות האלוהיות אשר מצדם יתהפך כל מה שיתהפך בינינו, הושם אות אחרון שווה לאמצעי. וכאשר התהפך והתגלגל מזה הצד האחד בגלגול שווה, היה גם כן התהפכותו בזה הצד האחר הפוך ישר, כדי לגלגל עליו הצורות השלש הנקראות הויות הכוללות כל הזמנים. ולפי הצורה ההיא הישרה אשר נמצאת הפוכה ה"ה אל גלגול יו"ד כאשר נמצאת עם גלגול הו', הורנו בזה כאילו היה זה הגלגול מתגלגל בשני האי"ן על י"ו סביב סביב. ועל כן נוסף במבטא על אות י' ו"ד, כי הד' הורה על ד' חיות וי"ו הורה על י"ו פני החיות. ושתי הרוחות המניעות אותן שהן רוח החיה ורוח האדם שעל הכסא הן ה' ה' ספירות ה' גופניות וה' רוחניות.
ודע כי כל שם הוא להורות בו על עניין עצמיי או מקריי, ונחלק לחלקים רבים. והשם הוא מושם על הנמצא להורות עליו שהוא נמצא. ויש שיורו על מהות הנמצא כשם אדם, ויש שיורו אל כלל כשם חי, ויש שיורו על פרט כשם אברהם. והנה שם אדם ושם חי כלל, אבל שם חי כולל יותר משם אדם. והוא שכל אדם חי ולא כל חי אדם, אם כן חי הוא כולל אברהם אדם חי. ואדם יותר כולל מאברהם ואע"פ שהכלל כולו ימצא בפרט המורכב מן הכלל. ועל כן מצד אחד גם הפרט כלל, כי באמרך אברהם כללת בן אדם. כי אברהם הוא אברהם ואדם, וכן כלל בו חי, כי גם אברהם ואדם וחי, כסוד כהן ולוי וישראל שרמזתי למעלה. 99ולפי זה הדרך הולך סוד השם המיוחד שאע"פ שהוא מיוחד לשם הוא כולל כל שמותיו ית'. ומזה הצד אע"פ שהוא יותר פרטי לו מכולם הוא יותר כללי מכולם, שהוא כולל את כולם ואין אחד מהם כולל אותו. והעד כי זה השם לבדו הוא השם המחובר מן מערכת המספר הראשונה. ועל כן הוא שם העצם ונחלק לשלשה חלקים שהם ארבעה. ואלו הם, י"ה יה"ו יהו"ה אהי"ה, וכמו שהא' והג' שווים כשיוזכר הראשון מלא במבטאו, כן הב' והד' שווים בספירה. וזהו סוד גימ"ל שהם שמות העצם לבדם. ואולם אדנ"י יש בו אות מכלל העשרות והיא נ'. וכן אלהי"ם יש בו שתי אותיות ל"מ. וכן שד"י יש בו ש' מן המאות. וכן צבאו"ת יש בו שתי אותיות אחת מן העשרות ואחת מן המאות והן צ"ת. ונשאר א"ל ויש בו ל'. וכן אלו"ה יש בו ל' הרי ל"ל, והסוד נמשל"ת לצ"ל.
ואלה עשרה שמות כנגד י' ספירות, ועל זה נקרא שם יו"ד, ד' לעצמים, ו' לכינויים, וכולם י' לפי צורה זו,
יה יהו יהוה אהיה
אל אלוה אלהים אדני שדי צבאות
ל' ל' ל' מ' נ' ש' צ' ת', והנשארים א' א' ו' ה' א' ה' י' א' ד' י' ד' י' ב' א' ו'. ומספר כולם יחד מני"ן עשר"ת. וסוד השלשה נשלם י"ה י"ה י"ה הרי נשלם אדם, והרמז כל אדם שלם, כל שלם אדם, וזהו כלל שם אדם. וסוד שם אדם הוא שכינה, על כן 100דמות אדם למעלה מהכל, כי הוא שלם מהכל. ואשר ידע ד' שמות העצ"ם כבר החכי"ם שכך מספרם. וכן כתיב "גלמ"י ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו" (תהלים קלט' טז'). וסוד ספרך הוא שמך. והנשארים מהמיוחדים המשותפים הם בסודם הבי"ן, כי האדם אם החכי"ם הבי"ן, ואם הבין החכים. ועל כן אמר ב"ספר יצירה" "הבן בחכמה וחכם בבינה בחון בהם וחקור מהם". כלומר שיהיה בוחן בספירות החכמה והבינה ויחקור מהספירות הבינה והחכמה וכך יכיר את בוראו בהעמידו כל דבר על בוריו.
וכשתחלק הסוד לשנים תמצאם בחכמה ובבינה, והנה סודם ק"ן בפסח במאזנים המעלה מתשרי ניסן מניסן תשרי. וזהו סוד מנין עשרת כי מקח השר בעשור והוא טלה לניסן הנאחז בסבך בקרניו, ושופרו תתקע בתשרי ובעשור כפרה, וניסן שהוא פלס שעשו ממזלו המצריים פסל הוא ראש השנה לחדשים. והנה הוא התחלה לתקופות אלדא בלהו וכו' הנמנים לפי מהלך החמה, שהשנים לה והימים תחת ממשלתה. על כן היום גובר באריכות ובכח וסודו אש ורוח לחמה ומאזנים שהוא מזל תשרי והוא זכרון האיל הנעקד הוא ראש השנה לשנים. והנה הוא התחלה למולדות שסודם אי"ב תצג"ש הנמנים לפי מהלך הלבנה שהחדשים לה והלילות תחת ממשלתה. על כן הלילה גובר באריכות ובכח וסודו מים ועפר ללבנה, חברם בראשי תיבות הששה ותמצא שבעבורם מעל אחר, בעבור שהכיר סוד על"ם אח"ר. והרמז "בניך ובנותיך שהם תולדות אדם נתונים לעם אחר" (דברים כח' לב') ודעם. כי מהם תכיר מאמר ר' אליעזר 101ור' יהושע בניסן נברא העולם וכו' ובתשרי נברא העולם וכו'. ושניהם אמרו אמת כי הכירו הסוד ולא רצו לגלותו כי אם ברמז נעלם מאד. וזהו סוד ראשי הפרקים שהם ארבעה פרקים בשנה, ושאר הפרקים יתגלו לך מאלו שעל אבגית"ץ כח הירח הנקרא לבנה. מכאן ואילך חבר עד ד"ח תתע"ו לשנה פשוטה שכינה הכ"א תקפ"ט לשנה מעוברת. וסוד עבור, ארבעה רבוע מרובעת אשר ימיה שפה, שי"ן פ"א ה"א שכינה היא הנפש, שים אלד"א עם ש' הנה מספר דניאל אשרי המחכה, ראשי החכמה. ויגיע וייגע ויגיעת יגעתי ומצאתי האמן, לימים סלם סיני אש לה כמראה אש בית לה. סודו ידוע מן שתוף שבתי עם לבנה, ראש תוך סוף, ורמזים די לבעלי הרזים. וסוד ברי"ת יחי"ד עם לשון ועם מעור יתרון של מעורב, והסוד יתרון עולם כשר, שר כעולם, הגלגל העשירי, וזה סוד כל התורה כעניין "יש יתרון לחכמה" (קהלת ב' יג').
ונמנו הספירות באמצעות להעיר על פנימיותן ועל חיצוניותן, כלומר להורות בם צורות המדות העליונות והתחתונות שהם נחלקות בצורות רבות, גוונין גוונין בסוד דמות הקשת. מדת הדין קשה וקשה מהקשה, ומדת הדין רפה ורפה מהרפה. וזו חלושה מזו, וזו חזקה מזו, וזו מזו, וזו מזו. וכן בכולם בצורת האצבעות הפועלות העליונות הראשונות שהן י', וליד ימין אחד נבדל מנהיג גדול חזק, על כן שמו גודל. ואצלו ארבעה כל אחד מהן יותר רחוק ויותר חלוש ויותר מעט צורך לגודל ממנו, ועל כן היה הגודל הימני פועל ראשון וכנגדו השמאלי יותר חלוש ממנו וכן כולן. ולפי זה נחלקו ידי הכהן בשמונה אצבעות לד' 102חלקים בברכת כהנים. והגודל הימני לבד והשמאלי לבד, והסוד בב"א בב"א, ועל כן "קר"ץ מצפון בא בא" (ירמיה מו' כ'). והנה הם עם אצבעות הרגלים שהם י' כולם כ', חבר אליהם ב' בריתות באמצע הרי כ"ב. כן חלק האותיות ושים גודל ימין בצורת א', והשנים השווים זה ימיני וזה שמאלי, ואצבע צרדה באמצע שהוא הגבוה והוא השלישי לגודל, והקטון בצורת ה'. וכן ליד שמאל יהיה הקטון ו', והגודל בצורת י', ויושלם בהם שם השם ויוזכר ויצויר בצורה זו,
EMBED PBrush
ועל כן יו"ד היא בעלת שם כללי כמו קהלת יעקב, ויד קשרים בכל יד שהם רמז שד"י. והרגלים בעלי התנועה כמו שהידים בעלי המעשים, אבל הידים מורכבים מתנועה ומפועל. והנה בעל הברית הוא הלשון ופעולתו הדבור, והוא כלי מביא לידי חיי העולם הבא את המתנהג ממנו כראוי לו. והמילה הוא כלי מביא לידי העולם הזה לראוי ולמוכן, ושאר כלים לתקון אלה גם אלה לתקון אחרים, אך אות ברית חתום לזה ואות ברית חתום לזה. ואמר בסוף הספר "כרת לו ברית" וגו', "וקשר לו כ"ב אותיות בלשונו", מה עשה הוא ע"ה "משכן במים" בחסד, "103דלקן באש" בדין, "רעשן ברוח" ברחמים, "בערן בשבעה" במאור העין, "נהגן בי"ב מזלות" בהשגחת השכל. הא למדת שמתוך כך גלה לו את סודו. וכבר הודיעך שזה אחר עיון שכלי והשתדלות רבה מאמרו "וכיון שצפה" וכל הנמשך אליו וכו'.
ואמנם מה שזכר עמק הספירות וקראן בשם מדה שאין לה סוף כלומר תכליות אלו העניינים הם בלתי מושגים לנו. וכשנחקרם, תכליתנו שנדע מהם ונכיר בהם שאדון יחיד אמ"נ (אל מלך נאמן) מושל בכולן ממעון קודשו ועד עדי עד. ואמנם ציוונו שצפייתנו בספירות תהיה מאירה ובלתי מאירה, פעם נשיג ופעם לא נשיג. אבל להגיע אל סוף אי אפשר מפני שאין לספירות תכלית כי אם י', ולחבור י' על י' אין תכלית ואין סוף. כן לחכמת האדם יש לה סוף מצד המקבל ואין לה סוף מצד המשפיעה. על כן ראוי להשתכל בכל הספירות בדמות החיות ברצוא ושוב, כי זה טבע הנפש שהיא אחת מהחיות. והספירות סופן י' והוא תחילת העשרות וכן כולן קשורות זו בזו, וצריך לחזור תמיד לייחוד שאדון יחיד ואין לו שני, ולפני אחד מה אתה סופר. ועל כן צוה לבלום הפה מרוב הדבור בם, ולהשים רסן שכלי להרהור, ומאזני מדע לתאות אהבת השם פן תפרד הנפש מהגוף ברוב חשק, ותבקש נשיקות פיהו של המשפיע החכמה והאהבה. ואם רץ לבך שוב למקום, וכאשר חייב מיעוט ההרהור ומיעוט מרוצת הלב, כך חייב לבלתי עזוב המרוצה לגמרי, שלכך נאמר רצוא ושוב, מרוצה לעיין ומרוצה לשוב ולנוח, ועוד לשוב ולרוץ אך במשקל בינוני, בסוד חציו ליי' וחציו לכם. ועל כן אמר "ועל דבר זה נכרת ברית" לקיים 104המרוצה והתשובה, והיא הברית הנזכרת ללשון ולמילה שהלב מכריע ביניהן.
הנה עוד חזר ומנה הספירות ואמר שאחת מהן היא הדבור המשותף בקול ורוח, וקראה "רוח אלהים חיים". וזכר שהיא שמו והיא רוח הקדש, והיא באמת צירו"ף האותיו"ת הכולל שבעי"ם לשונו"ת הנמצאים בדבור הפה, וזו היא רוח הקדש הוא זיו רוח הקדש. "שתים רוח מרוח" אלה הנזכרים מהם רוחניים ומהרוחניים יצאו הגופנים. ועל כן אמר חק"ק וחצ"ב שסודם שד"י. והנה האותיות החקוקות והחצובות ברוח, ורוח אחת מהן, כלומר כל אחת מהן רוח, ורוח הקדש הן כולן רוחניות. וכן המים והאש שאחר שהן ספירות תחילה הן רוחניות ומהן נבראו הגופניות. ועל כן הביא ראיה מן מלאכיו ומשרתיו ומן רוח ואש. ואע"פ ששם מלאך ושם משרת משותפים בשם רוח ובשם אש. ואחר שזכר הארבע החל מן החמש וזכר על החתימות המצורפות שבהן חתם ו"ו קצוות. וזאת לך ראיה ברורה כי שם המפורש סודו מצורף, ותחת צירוף השם וצירוף כל האותיות הנכללות בשם עומד כל העולם.
ודע שכל הנמצאים אינם כי אם חמרים בעלי צורות, ר"ל כל מי שנופל עליו שם בריה. אך השכלים הנפרדים וההויות והמדות הנספרות בי' ספירות אינם בעלי חמר אבל פועלים בחמרים ונותנים בם צורות ומנהיגים אותם, ומתגלגלות הבריות בצורותיהן. ועל כן צורת אותיות השם הנקרא חותם היא מניעה 105פאת מעלה בצורת י' בראש והיא הקפה כדורית. וכן צורת ה' הקפה עיגולית מרובעת, וצורת ו' הקפה עיגולית מאורך לאורך. ושל ה' מרוחב לרוחב, ושל י' מעומק לעומק, שהיא מנקודה לנקודה. וראוי להיות שתי הנקודות מעלה ומטה המעידים על הגוף הנסמך על הרוח תחילה ראשונים ליצירה. כי הנקודה קדמה לקוים והם יוצאים ממנה. והקוים הרחבים ה' והארוכים ו', ועל כן החותם יה"ו. ולמטה האדם ארכו יתר על רחבו ועל כן חותמו יו"ה, ולכן י' והוא קדם לבריאתו. ובצורה זו כולן לפי צירופן אין לי צורך למנות הפרקים, כי כבר רמזתי לך בפרק הזה הראשון כלל כל הספר.
ואמנם אצטרך לרמוז עוד עניין גלגול האותיות הנרמז בו מפני שתועלתו רבה והשגתו עמוקה. והנה גלגלו המחבר (של ספר יצירה) על צורה אחת נראת מעט זרה. והוא שהחל מן א"ל ב"ת ג"ש ד"ר ה"ק ו"צ ז"פ ח"ע ט"ס י"נ כ"מ, וסיים בא"ת ב"ש. וידוע כי רל"א שערים צורת מהלכם ישרה לפי התחלתה ולפי סיומה פנים ואחור. כי התחלתה מן א"ב ב"ג ג"ד ד"ה וכו' עד ת"א, שהדבר חוזר חללה, וסיומה הוא הפך זה. ולדעת הכותבים רכ"א שערים שגם הוא צירוף נכון מצד אחד, גם כן שעושים אלפא בית אחת א'ג'ה'ז'ט'כ'מ'ס'פ'ק'ש' בת י"א אותיות, ואחרת בת כ"ב אותיות. ועוד מתחילים מן ב'ד'ו'ח'י'ל'נ'ע'צ'ר'ת' ומגלגלים אותם כך, ועושים בנתים א"ל ב"ם ג"נ ד"ס וכו'. הנה גם הם דרכם ישרה ונכונה, רק בעל "ספר יצירה" לא הפך השערים אבל גלגלם לבד. והנה השערים שלו עולים רמ"ב וסודם אריא"ל, כי אלפא בית אחת שם כפולה והיא א"ל ב"ם 106ג"נ ד"ס ה"ע ו"פ ז"צ ח"ק ט"ר י"ש כ"ת. והנה עד י"א אלפא ביתות, תמצא א"ל כמו שהיתה בראשונה ראשונית מלת א"ל, ותמצא התיבה האחרונה של השלישית ב"מ, וגם התיבה השנית של מילת א"ל של הפעם השנית שהיא באלפא ביתא השלישית לה, הנה היא גם כן ב"ם. ואחר כ"ב תיבות של ב"מ תמצא ג"נ מצד זה וגם תמצא ג"נ מצד זה. וכזו הדרך לכולם מן ד"ס עד י"ש כ"ת, כ"ב תיבות בין זו לזו מזה הצד, וכ"ב תיבות בין זו לזו מזה הצד.
ואמנם המהלך הראשון לעולם ימצא בסופו אל אלפא ביתות על צורת ב"ך. וקח אלפא ביתא אחת והנח אחת וכך תגלגלם ותמצאם. ואם תאמר הנה הראשונה שהתיבה שלה היא א"ל, תדע לך כי סודה גלגל. וכל גלגל חוזר פנים ואחור בסבוב בחזרת חללה נוטה, לא תכיר בו התחלה אבל ראשו הוא סופו וסופו הוא ראשו בצורת י' ספירות, אשר זכר ואמר עליהן "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן". וכן זה, דע כי א"ל שהוא ראש לכולן צריך שיכתב סוף כולן באלפא ביתא הראשונה בצורה זו, ב"ת ג"ש ד"ר ה"ק ו"צ ז"פ ח"ע ט"ס י"נ כ"מ א"ל, וכשתציירהו בצורת גלגל חוזר חללה בכ"ב אותיות מצורפות יחד זו עם זו תמצא י"א אותיות הולכות לפנים, וי"א אותיות חוזרות לאחור. ואשר הן הולכות לפנים הן א'ב'ג'ד'ה'ו'ז'ח'ט'י'כ', ואשר הן הולכות לאחור הן, ל'מ'נ'ס'ע'פ'צ'ק'ר'ש'ת'. והנה הראשונים מתגלגלים בראשי תיבות ובסופי תיבות לאחור. ועל דרך זו גם כן ראוי להקדים בגלגל, האלפא ביתא כולן, האלפא בית האחרונה שהיא א"ת ב"ש, שכבר רמזתי לך שהסוף הוא הראש והראש הוא הסוף. 107ובעשותך כן תמצא הכל בא כשורה ואין שם זרות כמו שחשב מי שלא קבל סוד מהלך גלגולי השערים המופלאים הנרמזים שם.
EMBED CorelDRAW.Graphic.9
והנה הכפל של א"ל ב"ם בא לרמז על הפוך הגלגלים ההם. כי א"ל ב"ם לא נרמז שם הפוך אבל כפול כמו שהוא, ובא לשם מבואר אלף עם כולן אבל לא כולן עם אלף. וכשתגלגלם ותתחיל מן אלפא ביתא השנית תמצא ראשי האלפא ביתות כולן על דרך אל"ף עם כולן, כאלה, א"ב א"ג א"ד א"ה א"ו א"ז א"ח א"ט א"י א"כ א"ל א"מ א"נ א"ס א"ע א"פ א"צ א"ק א"ר א"ש א"ת. והנה אלה א"כ אלפא ביתא הולכות בדין, ונשארה שם אחת יתירה. ועוד חשוב בי"ת עם כולן ותתחיל מן, ב"ג ב"ד ב"ה עד ב"ש של א"ת ב"ש. ועוד חללה 108חזור לראשון ותמצא ב"ת והן כולן תיבות שניות בדין, בי"ת שהיא שנית לאל"ף. ומזה הדרך נשארו ב' אלפא ביתות כי אלה הם ב' אלפא ביתות לבד. והנה תמצא בי"ת באלפא בית השנית ואינה ראש תיבה ראויה להיות ב"א והיא א"ב, כי זה מפני שאין שם ההפך, וכאשר בא בו א"ב, בא במקום השנים, במקום א"ב, ובמקום ב"א, ועל כן נפרד מחבריו. והנה בא גם כן מלת (ב"ם) [ג"ר] נוספת באלפא ביתא השלישית בסופה. והנה בעבור היות א"ב ראש אלפא ביתא והשאר היו ביתי"ן שניות הוצרך לחזור לאחור תיבה אחת, וכן קרה לכולן בדמות מה שקרה לבי"ת, שהנה ג"ד ג"ה ג"ו וכו' עד הסוף הם שלישים לאלפא ביתות שלהן, עד ג"ר, ובחזרת חללה לראש גם כן. הנה ג"ש תיבה שלישית כדין, אבל ב"ת שבאלפא ביתא שנית היא מילה שנית, כי העניין מתגלגל תמיד פנים ואחור כדי שיבואו א"ג בראש האלפא ביתא השלישית, גם ב"ג ברביעית, גם ג"נ בסוף החמישית והיא הכפולה הנוספת.
ואם כן הנה לא בא ג' בראשי תיבות כי אם י"ו פעמים וגם ג"נ כפול, ובאו מהן ב' בסופי תיבות והן א"ג ב"ד. וכך הדבר הולך ומתמעט מראשי התיבות ונוסף על סופי התיבות ומתרחק מפה ומתקרב מפה. וכן סוד כל האלפא ביתות כולם, והוא לרמז שיש במציאות האדם שתי פנים אחת קרובה לשם ואחת רחוקה ממנו. והמתקרב אליו הוא יתרחק מזולתו מעט מעט מדרגה אחר מדרגה, והמתרחק ממנו הוא מתקרב אל זולתו מעט מעט פחיתות אחר פחיתות. וזה כולו הוא נמצא בכח הדברי אשר הוא המתקרב או המתרחק. אבל שאר כוחות האדם הם רחוקים 109מהשם תמיד, ואין להם דרך להתקרב אל השם בשום פנים. ואולם יראה שגם הם מתקרבים או מתרחקים, מפני שהכח הדברי אשר הוא הכח הנכבד אצל כוחות האדם והוא בעל ההשגחה, נתן באדם להנהיג בו כל הכוחות שבו, מהן בחכמה ומהן בטבע ומהן בבחירה ורצון ומהן במקרה. ואם הכח הדברי שבו כח הכנה לקבל השגת השם ופעולותיו, נמשך אחר השגת השם ומשתדל בה עד שיצא בהשגתו אותו, מן הכח אל הפועל, מכריח ומנהיג שאר כוחותיו אשר תחתיו להמשך אחר העניינים המכריחים ענייני המציאות, לבלתי היותם בם ובזולתם יכולת למנוע ממנו מעלתו זאת העליונה ושלמותו האחרונה. ונמצא שכולם עוזרים לו בהשגה ומסייעים אותו, והם לו כמו כלים ומשרתים ועבדים שלכך נבראו, ונמצאו אתו באמת, לא למנעו מהאמת. ואם הכח הדברי נמשך אחריהם בהבליהם נמצא שמהפך כוונת השם שהמציאו להשגתו ושב כלי ושמש ועבד נמכר לזולתו ולא יועיל לעצמו ולא לזולתו.
ועל זה כשהשלים בעל הצירוף להזכיר כל דרכו רמז שם "צופה וממיר". והורה על סוד ההשגחה במלת צופה, ועל סוד התמורה של המדות במלת ממיר. ואמר "ועשה את כל היצור" שהוא החמר "ואת כל הדבור" שהוא הצורה כמו שאמרתי על הכח הדברי. ואמר שעשה את שניהם מחוברים יחד והשם על שניהם יחד ש"ם אח"ד. וסודו הוא גשמ"י, ורמזו סו"ד העבו"ר, ועניינו חמש"ה גם כן, מתאחדין ג"ב לג"ב ב"ג לב"ג. והרמז בן ב"ג ב"ג ובן ה"א ה"א שרמזו בסוף אבות הפוך בה והפך בה וכו', שהוא סוד ממיר, וסוד המירן צרפן. וכן שם אחד אדם 110באשה אשה באדם בו השם שם בהו נוצר בה בכל צורה האש באדם האדם באש, וכן האדם בצורה הצורה באדם. וזהו ממיר, שממיר זה בזה. ואמר "וסימן לדבר" נתן סימנים לתמורות, ואמר "כ"ב חפצים וגוף אחד", וזה נמצא באדם כמו שבאר לפנים והוא גוף אחד. ונמצא בעולם שגם הוא גוף אחד כולו נקשר קצתו בקצתו. גם נמצא בצורת השנה אע"פ שאין השנה גוף. וכבר אמר על כל אחד מהם שהוא מורכב מן כ"ב חפצים כלומר כ"ב עניינים והם שנבראו בם מן כ"ב אותיות. והאותיות נקשרות בם ומוכתרות בכתרי מלכות והן כולן עם הנמצאים רוחניים ונחתמים בשם יוה"א, שהוא סוד השם המפורש, וסודו כולל מספר כולם, והן הן אותיות העלמה אשר הם בכל והכל בם. ועל זה אמר אשר הכל יוצא בשם אחד.
והסוד, עשירי הוא, י' הו"א. וסוד הרוח האלוהית ששית היא ו' הי"א ו' הי"א ושניהם נכללו בשם שלם אחד מורכב במבטאו, וזהו סודו, י"י ה"א ו"ו ה"א, ואין כאן כי אם השבת יו"ד לי"י שהכל אחד, כי ו"ד הם י', ונגלה הסוד בחבור ו"ד שחושב לי'. והנה חבור י"ו הוא היא יורה על זו"ג שהוא גבו"ה הוה הוא היא. ואלה כולם רמזים נפלאים היא הוא היא. ורמז כי הדם הוא הנפש, "כי הדם הוא בנפש יכפר". דם ברית דם פסח ודם מילה, כי דם מילה מים דלה, גם דם פסח סם פחד והוא דם שה "ואיה השה לעולה". "ופחד יצחק היה לי". וחצי הדם זרק וחצי הדם שם באגנת, שם בחותם חצי השם גשם וחצי השם רוח מפזר ומניע הדם. ואי אפשר לגלות מזה העניין יותר מזה. ואחר שגלה כלל הדברים והורה על מעלת י' ספירות ועל 111מעלת כ"ב אותיות ועל חקיקתן וחציבתן ומשקלן ותמורתן וצירופן, וזכר בכלל שבם יצר כל מה שיצר מהנפשות המורכבות עם היצור וכל מה שעתיד לצור, שזהו סוד מעשה בראשית כולו הנקרא חכמת הטבע, חזר ופרט מה שכלל והורה צורת היצירה כולה.
וידוע לכל משכיל שאין שם יצירה נופל על דברים נפרדים מכל חמר, אבל נופל על מה שהוא בעל חמר, ר"ל על צורות החמריות כולן שהן הטבעיות. ועוד נקרא יוצר בראשית ולא נקרא בורא בראשית, כי מעשה בראשית לבד הוא מעשה הטבעיים כולם. וגם נקרא (ששה) [מעשה] בראשית וגם מעשה מרכבה שהוא חכמת האלוהות, נאמר בו מעשה מפני שגם הוא מעשה באמת, והוא קרוב לעניין האלוהי יותר ממעשה בראשית. אבל מעשה מרכבה הוא כולל העניינים הגבוהים הנעלמים מעיני בשר והנגלים לעיני השכל האלוהי. אבל אין השכלים הנפרדים מכלל המעשים הנזכרים, ואע"פ שהוא ית' בראם. וכבר נקרא יוצר החדש (אולי החרט) יוצר מפני החמר שפועל בו ונותן בטיט אורות כרצונו בהתגלגלו. כן השם עושה בכל החמר הראשון התחתון אשר צורותיו בעלות הויה והפסד כצורות הטיט, כי הצורות נשפעות ממנו והן קיימות בכללן והוות ונפסדות בפרטן. ובשוב הצורה האנושית הפרטית כללית גם היא קיימת נצחית, והיו האותיות הנכתבות בספרים בעלות הצורות הכלליות קיימות בכללן והוות ונפסדות בפרטן, ואין קיומן בעצמן כי אם בזכות כותביהן. ואותם שבלבבות גם הן, אין קיומן בעצמן כי אם במשפיען והוא השכל הפועל אשר הוא 112הוא הנותן הצורות בחמרים, והוא הוא המוציא השכל האנושי מן הכח אל הפועל על פי התורה. כלומר על פי האותיות החקוקות והחצובות בכל לב ולב של בני אדם אשר הם כלים לדבור, שהכח הדברי מדבר בם, ומצייר בם כל הציורים בצירוף ובהמרה ובשקול הדעת ובמספר ובספור ובכתיבת ספרים, גם בנתינת צורות מלאכותיות בחמרים. וכל זה להדמותן אל השכל הפועל במעשים, זה בטבעיים וזה במלאכותיים. וידוע שהמקרים משותפים לשניהם כלומר שמונעים לזה ולזה לעתים מהשלמת פעולותיהם.
וזהו סוד גדול והבינהו, וכשתעיין בדברי הספר תבין איך פרט מה שכלל, והוא שפירש סוד שלש אמות אמ"ש וזכר שיש להן יסוד זולתן. והן ב' כפות, כף זכות וכף חובה כלומר ב' מדות אלוהיות משותפות עם המציאות להנהיגו, המקיימות ההשגחה הגוזרת הגמול והעונש לאדם לבדו ובעדו לעולם, כי לא בלעדו. והן בעולם מדות שתים הפכיות, ואחת מכרעת ביניהן, והן ג' מדות בהכרח. ועל כן סוד שלש אמות ראשית לכל, וכן שלשת אבות שיצאו משלש אמות שמהם נבראו הכל, ועם הפכיהם יהיו ששה זכר ונקבה. והם בהכרח עולים בצירוף עד י"ב שש מפה מימינים ושש מפה משמאילים, ואחת מכרעת בנתים. ועל כן היו י"ג מדות נרמזות, ואם הן יותר זו היא צורתן תמיד, ר"ל שלש אמות ראשונות והשאר מורכבות מהן. וזהו סוד התחלת י"ג מדות שאמר בם שלשה שמות, יהו"ה יהו"ה א"ל. ובקריאת שמע נכתבו בצורה אחרת וגם היא לסוד גדול, יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה. ועל כן צוירו בחילוף אבג"ד לשמות, כוז"ו במוכס"ז 113כוז"ו, בסוד מזוזה. וסוד אלהינ"ו גלה הכל ואני אגלנו אחר שהשם גלהו והוא יכפר. יהו"ה אין לאו יהו"ה, כלומר המדות זו מורה וזו מכחשת. כיצד, חשוב שחטא אדם והתחייב כליה, השם שואל למדותיו שהם בדמות יועצים על דרך משל, ושואל לימינו תחילה, אשר צדק בימינו ומשפט בשמאלו. שנאמר "צדק ומשפט מכון כסאך" (תהלים פט' טו'). ושתיהן נקראות מדת רחמים ומדת דין. וקורא לצדק אשר בימינו יהו"ה בשמו, וכאילו אומר לו יהו"ה ומחול לאיש ההוא החוטא החטא שחטא. ויהו"ה הימני עונה ואומר הין, כלומר נמחול כי מדתינו למחול. ועל זו המדה נקרא השם מוחל וסולח ומכפר ונשא עון. ועוד שואל למשפט אשר בשמאלו וקורא אותו בשמו יהו"ה, ואומר לו, נמחול לאיש הזה החטא שחטא. ויהו"ה השמאלי עונה ואומר לאו, כלומר לא נמחול, כי מדתו שלא למחול. ועל זו המדה נקרא השם פקד עון וכו', קנוא ונוקם ובעל חימה וכיוצא באלה השמות אשר כללה אותן מדת הדין. וכן לפעמים שואל תחילה לשמאלית ואחר כך לימנית בדמות הלשון הנזכר על דרך חידה ומשל. שאין שם חס ושלום דבר מזה הדמיון אבל אם לא היינו מציירים זה על דבר גופני לא היינו יכולים לצייר שיש באדם השגחת גמול ועונש באים מהשם. ועם זה הציור תתקיים מה שכתוב בתורה מעניין היצירה ומסוד חידוש העולם וממציאות המופתים כולם ואמיתת כל המצוות וצורת הגמול לשומרי המצוות וצורת העונש לעוברי העבירות. בדמיון מלך יושב על כסאו ויועציו לימינו ולשמאלו והוא מכריע ביניהם ברצונו ובחכמתו. ואם אלה אומרים הין ואלה אומרים לאו שכבר הוא שאלם על כוונת כך, עדיין נשאר הדבר בו לשמוע 114לאלה או לאלה. "ויהוה (הוא) הטוב בעיניו יעשה" (ד"ה א' יט' יג'). רק אחת משתי הדעות לא תחסר או לגמול או להעניש. והגמול הוא לעובדיו והעונש למורדיו, רק המחילה על החוטא אשר זכרנוה הוא מכלל עניין היותו חסד מטה כלפי חסד. ועל זה רמזו כי י"ג מדות כולן רחמים חוץ מן פקד שהיא דין, ואילמלא היא לא נתקיים העולם. וכבר נאמר שאין שמאל למעלה אלא אלה מימינים לזכות ואלה משמאילים לחובה, וזהו מה שרמזו. וכאשר שואל על המחילה שואל גם כן על הגמול, וזה אומר נגמול זה האיש בכך וכך מפני כך וכך, וזה אומר לאו מפני כך וכך, כי זה מזכה וזה מחייב. וגם על העונש כשזה אומר נעניש זה האיש בכך וכך מפני כך וכך, זה אומר לאו מפני כך וכך, ושם הוא היפוך המדות.
וזה הציור שציירנו באלהות תשיגהו בציור עצמך עם מה שיקרה לנפשך עם שני יצריך, בעניין עשות מצוה או עבירה. ומה שניכר בשם הוא רוחני בבית דין של מעלה וגופני בבית דין של מטה. והגמול והעונש גם כן ממנו רוחני וממנו גופני. וכן מה שנזכר באדם בנפשו וביצרים, אשר הם יועצים זה לטוב וזה לרע, בדמות העניין הנזכר בשם ית' על דרך משל, גם הוא ממנו רוחני וממנו גופני. והמחשבה שהיא במקום בית דין של מעלה היא רוחנית ולה שני הדרכים. והמעשה שהוא במקום בית דין של מטה הוא גופני ולו שני דרכים. ועל כן הורכבה התורה מן הין ומן לאו, ומכלל הין אתה שומע לאו, כלומר מצות עשה ומן מצות לא תעשה. ולפיכך הושמו שתי בריתות באדם להיותם אמצעיים בין הזכות והחובה להכריע בנתים. 115אחת בפה והיא ברית לשון שבה נקשרו כ"ב אותיות, ואחת במילה והיא ברית מילה שממנה נבראו כל גופי האנושות בעלי התורה. והנה שאותה (הברית) שבלשון היא במקום העליון שהוא לבדו דיין אמת מכריע בין שני יועצים, אשר הם י' ספירות למעלה ה' כנגד ה' כמספר אצבעות הידים, ה' בימין וה' לשמאל. ואותה שבמילה היא במקום התחתון שהוא דיין מכריע בין שני יועצים, אשר הם י' ספירות למטה ה' כנגד ה' כמספר י' אצבעות הרגלים, ה' לימין וה' לשמאל. ושבלשון מביאה לידי חיי העולם הבא בדמות הרב המגדל הנפש במעלת חכמה ומוסר. ושבמילה מביאה לידי חיי העולם הזה בדמות האב המגדל הגוף ומוריש לו עושר וכבוד. והנה על זה הרמז, נאמר על התורה, "ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד". והנה האדם חייב להקדים בכבוד רבו ולהגדילו יותר ממה שהוא חייב להגדיל כבוד אביו, כי רבו הביאו לחיי העולם הבא ואביו הביאו לחיי העולם הזה.