עָרְלַת הַלֵּב

… תליא, באמרם בכיוצא בזה אם אין חכמה אין בינה ואם אין בינה אין חכמה, דהא בההא תליא. כי בחכמה מציאות הבינה והבינה מגדלת החכמה ובה קיומה. וגם התיחסה הערלה אל שפתים, ערל שפתים. ואל האזנים כי ערלה אזנם מלשמוע. ואל הלב ואל הבשר, ערלי לב וערלי בשר. ונאמר "כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט' כה'). אם כן המילה הזאת ובריתה לא תתקיים עד שיהיו ארבעה אברים אלה נמולים. הערלה של בשר תחילה ואח"כ ערלת האזן. שלא תהיה אטומה משמוע וטמאה מלקבל …

… הדמים "וכל זר לא יאכל בו" (ויקרא כב' יג'), וכן "וכל ערל לא יאכל בו" (שמות יב' מח'). ובקרבן "והזר הקרב יומת" (במדבר יח' ז') והערל כזר הוא אצל השם. והסוד כל לב אטום מלקבל הוא זר אצלו, ועל כן צוה מבואר "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י' טז'). ובא בעניין התשובה שהיא סבת הגאולה וסוד הקבוץ. "ומל יהוה אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את יי אלהיך בכל לבבך בכל נפשך למען חייך" (דברים ל' ו'), ואמר למען חייך יורה על היות המילה הנגלית …

… והבן זה מאד. וסוד די"ו הוא סוד יו"ד, וסוד ד"ם סוד יו"ד ה"א ו"ו ה"א, ופירושו גם הו"א יו"ד הו"א, אלא שאלו המיתוהו בלבם וכסוהו עם דם הלב אשר לא מלו הלב עד שתתגלה העטרה הסובבת בו ועודנו ערל. ועברו על מצות "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י' טז'), והפסיד הייעוד הטוב שהוא "וערפכם לא תקשו עוד" (שם) בסוד הקשת. שהוא הסיבה הקרובה הפועלת למציאות האדם, והיא מצד השני הרחוקה מצד החומר. לפיכך התחייבו מיתה, אשר הם המיתו בקרבם מי שהיה סיבת …