וִדּוּי

3 הפניות ב־2 ספרים

מפתח התוכחות

עמ' פא§77

"ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו". לוא כתיב מלא ראה איך זכר שמיעת קול ועדות וראיה וידיעה ואין זה כלו מסור כי אם לבעלי הדעת. רמז ונשא אנוש עד שיהיה אנוש שונא עונו. ובסוד כפרתו נאמר והתודה מפני שנודע כי (אונו) [עונו]  ענשו. ולולי היות האדם משכיל בכח תחלת יצירתו, ואחר י"ג שנה נכנס בחשבו"ן כלומר בהשלימו בשני"ו חצי השם וגם כן בימיו בסוד יום אח"ד שזה י"ג וזה י"ג ויהיה כולם בש"ם יהו"ה, לא היה

ספר המליץ

עמ' ט§8

כאמרו "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז' כ'). ורמז במלת במלת הוד"ו שם אהי"ה כי שני השמות העצמים אשר הורכבו משם י"ה והם יה"ו יהו"ה סודם הו"ד הוד"ו יוד"ו, וכן ודו"י הוד"ו הו"ד והרי י"ו אוד"ה יה"י יוד"ה. ואמנם ודוי השם הוא ההודא"ה וכן הוד"ו בשם אהי"ה הודא"ה ודא"י והנעלם הודא"י ועם ז"ה ד"י כאשר הו"א ד"י יתעלה וית' שמו.

עמ' כו§26

הקרבן. ועל כן זכר עגלה ועז וכבר רמז עזר איל בסוד שם הבן. ותלה אז השאלה בלב גם בעט, ולא בעז ולא בעת, וכל עז מזל והשואל בו עובד ע"ז. והנה עת בעצמו כי אין מזל לישראל. והנה הודיענו עתה כי כל דם תחילה הוא דיו ושב דיו במות דם בלי ודוי, כלומר בהיות הדם כלי כח מקטרג מהמשכיל. ועל כן ננקד למעלה להסיר כוחותיו ממנו, ואין לו לא טעם ולא נקוד והוא חוץ מטוריו. והוא רמז לעניין "והתוית תו" (יחזקאל ט' ד') תו תחיה תו של דיו, ותו תמות תו של דם. ואחר