1...ואמנם שם זה הוא סוד כולל כל הויה. ודע כי חשבונו חד"ש והוא מרב"ע וחציו אינו גוף ותשלומיו לא כח בגוף, ושניהם שוים בגימטריא. וכן אינו זיו גלגל ולא כח בזיו גלגל. והכריחני העניין לגלות לך דבר נסתר מאד והשמר מהטעות בו שלא תפסיד האמונה בעדו. כי כוונתי להרחיק דמיונך ולהעמיד שכלך באמונת הידיעה האמיתית אשר היא ההשגה השכלית. והוא שתדע כי השם ית' וית' לעד אינו גלגל החי ולא כח בגלגל החי. וגדול מזה שתדע כי השם ית' אינו חי הגלגל ולא כח בחי הגלגל. וזה אשר בא עליו המופת על היותו נפרד מן העולם בתכלית ההפרד אלא שהשגחתו מחוברת לעולם בכללו, כמו שאמר הרב, ועל השגחתו נקרא חי העולם. והבן זה מאד מאד.
ומספר אותיות השם הזה בכללו 'חם' 'מח' 'בא מאד' 'כוכב' והבן גם זה. וכלל י"ב שמות עם מ"ח אותיות ועם שי"ב מספרי האותיות עולים שב"ע, וסימנם "שבע ביום הללתיך" (תהלים קיט' קסד'). והוא בהזכרת שם יחיד אשר 'הוא שכלי' וממנו 'גלגל האש', והוא שנאמר עליו ותהלתו 'מלאה הארץ' (חבקוק ג' ג'). פירוש ותהלתו 'גלגל הצורה' ובריתו מן ה'ציור יומי' שסודו אם האיש ומורה על 'עבור הגוף' ועל הגוף אשר 'על המרכבה', אשר הוא איש מלחמה גם 'יהו"ה שמו', והוא 'מחדש ההוד' אשר ממנו 'חן שדי'. כי הנה סוד ית' בשם י"ה 'מצויר יהו"ה' כי אם הגלגל הוא 'אש היומי' והוא 'צל מהאור' גם הוא 'צלם האור' והבן זה מאד. כי הוא 'הדבור הקים' וכמדומה לי לזה יתחייב 'מחויב הצורה' והוא 'הדמיון מהדבור'. כי יתחיב אור מצל וגם יתחיב צל מאור. וזהו סוד החומר הראשון הנקרא '2אור וחשך', שסודם 'רואה ואינו נראה', ובו 'זכר שדי' הנקרא 'שכל הפועל' קורא הדורות 'מראש'. ו'ישראל' לבדם אם משפיעם 'שכל הפועל' 'אשרם' 'נשמה העלולה' 'והגוף והנפש' על 'ראשם', היא 'אם הגופות'. והבן כל זה ותתבונן בו שגם הוא 'דם בגופות'.
| והנה עתה אודיעך למה נקרא זה השם שם | ש | מ | מ | פ | ר | ש |
| המפורש וגם שם המיוחד. ואם הוא חצי | י | מ | מ | ה | ש | י |
| השם למה יקרא בכתבו, כלומר י"ה. ואם | נ | נ |
הוא מלא למה יקרא בכנויו שגם הכנוי המלא התכתר בשם זה מפרש שהוא כתר המשכיל יהו"ה. למה נקרא שם המפורש, מפני שהוא מובדל ומפרש משאר השמות המוסכמים. שזה שם נסתר בטבע מוטבע בכבד וגם בלב ובמוח. אמנם מה שהוא כבד מפרש, ומה שהוא לב ומח כנוי. והנה לב וכבד שוים והם כח לבד מוכנים לקבל דין ביד מח משתי משתי שהם שנים והם אחד. והנה זו 'נבואה', 'והאבן' 'והחמה' עדים. והיות זה השם 'שם נסתר' תבין זה ממלת 'תשמיש' שגם הוא עניין נסתר. ואין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו 'ראשי פרקים', המורים על 'שם תאר' 'ארבע מרכבות' 'של תורה', שבהן יעלה אל 'מעלות השמים', ויבין כי 'שכל הפועל משכיל', והוא 'שר אמת' ובידו 'כח בראשית', ונקרא 'שכל הפועל הנשמה' 'לתועלתה' 'בכח רשותה' 'של תורה'. שכבר הודעתיך שבתורה ברא אלהים את השמים ואת הארץ. וזה הסוד יובן מן בראשית אלהים ברא את השמים, ותבינהו בסוד 3שם שדי הנקרא שר הפנים מפורש אדנ"י. ועניין זה הוא מפני שזה השם הנכבד שהוא מורה על שכל גלגלי הוא במספרו עשרי"ם ושש"ה וסודו כת"ר תור"ה, כמו שפרשתי בספר 'אור נברא' שסודו 'רוח מדבר' 'זכות וחובה', ואע"פ שאינו דבור הוא 'חמר דבור'. ואחר קבלו השפע מהגלגל החוזר חלילה מגיע אל התכלית שהוא תקון 'כלי משכיל', אשר 'מדבר בדבור' ומקבל דבר יהו"ה אשר הברכה באה מאתו בכדור בכח 'כתר תורה' הנזכר, המונה 'שערי המשוש' מן שם 'עשרים וששה' שהוא 'מפרש תורה' 'לתועלת הפרי' כדי לקימו בתמידות נצח נצחים. ולמה נקרא מפרש גם כן בעבור היות זה השם מפרש במציאות עצם דבוק הנפש עם יוצרה, בסוד זה השם כשהוא מצורף פנים ואחור כזה הוה"י או כזה היה"ו. וזה סוד מציאות מהות הנפש, בסוד יצר טוב ויצר רע. וסוד 'מפורש' לעד שמספרו 'יש ויש' שהוא שכל הפועל. וכן 'שם המפורש' בגימטריא 'השם הפועל הנפש' והוא תכלית 'מצות הנפש', כי 'שכל פועל הנפש'. ואם לא תשכיל הנפש את משכילה אשר היא פועלת ומציירת לא תקרא הנפש בשמו, כי שמו משכיל. וכן הנשמה היא שכל האדם.
והנה שלש אמות אמ"ש אמתו 'שם המפורש' ושם המיוחד, כי שמו המפורש והנפש דבקים וקשורים קשר אמיץ בעת היצירה. והיא 'נפש ישראל' והוא 'ראש עת', וממנו התבונות ברוב, שכן 'מכתבו בראש' כאשר 'סבתו בראש'. וכן כתוב "אהיה אשר אהיה" 'שם המפורש'. ומאלה הרמזים תבין עניין כוונת פירוש זה השם ועליהם בנה בניניך ומהם קנה קניינך. וכבר הודעתיך 4כי אין כוונת אלה הדברים כולם המצורפים וכיוצא בהם כי אם להוציא מה שבכח הנפש לפועל. ועתה אודיעך למה נקרא זה השם הנכבד באותיות אדנ"י ולא באותיות אחרות. דע כי חצי השם שהוא ראשו וסופו הוא חצי זה שהוא תוכו. כי ראש זה אלף וסופו יוד וזו עדות על היות הש"י ראשית המציאות ותכליתו, כמו שאמר אלף ראשית המספר ואות י' תכלית המספר.
ודע כי זה העניין לפי הטבע הוא שהאחד הוא ראשית המספר ואינו מספר. ושנים הם ראשית מספר הזוגות מפני שיצאו מראשית המספר שהוא אחד. ושנים הם הרכבת שני אחדים כי כל מספר הוא באחד בכח והאחד הוא בכל מספר בפעל. וזה דומה לאמרם לא ימצאו בלתי אחד מפני היות השנים נמצאים בהרכבת האחד והם שני אחדים, אבל ימצא אחד בלתי שנים וזה מושכל ראשון. והנה שנים הם באחד בכח והאחד הוא בשנים בפעל. וכאשר קרה להיות אחד ראשית המספר לאחדים, והשנים ראשית מספר הזוגות, והשלשה ראשית מספר הנפרדים, והארבעה זוגות, והחמשה נפרד, והששה חשבון שוה, והז' שלם, והח' זוג מרובע, והט' חשבון עגול, והי' תכלית לאחדים וראשית לעשרות, כן קרה להיות ק' תכלית העשרות וראשית המאות. ולא מצאנו בלשוננו יותר ממספר ארבע מאות שהוא ת'. כי כבר ידעת שאותיות מנצפ"ך מפי צופים הם, לא מכלל הלשון אלא תקון סופרים. כי לא יתכן לפי הטבע האמיתי להיות שום לשון בפחות מן כ"ב אותיות ולא יותר מהן, כאשר פירש בעל ספר יצירה באמרו אמ"ש שהן 5שלש אמות, וגם בג"ד כפר"ת שהם ז' כפולות, הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק שהם י"ב פשוטות. וסימנם א"ב א"ו י"ב וכללם אהו"י. והנה ד' במקום ת' וגם מ' במקום אחת מהם ג"כ. כי אבג"ד השלימו חשבון האחדים בכללם, וכן יכל"מ השלימו העשרות וגם קרש"ת השלימו המאות. ואין בלשוננו סימנים מיוחדים, כלומר אותיות לחשוב בהם מארבע מאות והלאה, כי אם בהרכבת שני אותיות ת"ק ת"ר ת"ש ת"ת שהם חמש מאות שש מאות שבע מאות שמונה מאות. והנה גם בהגיענו אל ת"ת אין לנו סימנים בהרכבת שתי אותיות כי אם בשלש והם תת"ק תת"ר תת"ש תת"ת. ומזה והלאה בארבע תתת"ק תתת"ר תתת"ש תתת"ת וגו'.
ולפי זה הדרך נשלם החשבון בסוד אותיות התורה במלת מד"ת כלומר דמ"ת שהם ארבע וארבעים וארבע מאות. והלשונות האלה ראשיתם ארבעה כי ארבעים יצאו מארבעה. והנה יש להורות על הרבוי, וכן הם ארבע עשרות כמו שהמ' ארבע מאות. ואמנם הצופים שמו במקום ת"ק אות ך', ותחת ת"ר ם', ותחת ת"ש ן', ותחת ת"ת ף', ותחת תת"ק ץ', ותת"ר מנו א' מפני שבה נשלם חשבון המאות כלומר מאל"ף ועד ת"ו ומהן ועד אלף חלילה. ע"כ מנו במקום תת"ש או אמור תתר"ק א"ק להורות על אלף ומאה. והנה כן בכל המספר כי לא מצאנו יותר מזה כתוב בלשוננו, אך העניין המוסכם בלשון הוא נמשך אחר המוטבע לעולם ברוב ענייניו. כי הלשון הוא עניין מוציא מה שהוטבע בנפש בכח אל הפעל והיא המסכימה, כי לא יוכל להיות האדם שלם לעולם מבלתי אמיתת מציאות הכח הדברי. 6ואם הושלם בכח המדמה בתחילת היצירה כאשר הזכיר הרב בעניין דרכי הנבואה בחלק הב'. וע"כ יהיה זה בלמוד סימני האותיות, ואחרי כן בהשיג סוד ההסכמה בהם, ואחר כן בהשיג סוד הטבע בה שהוא הציור במציאות עשרים ושתים אותיות. ואמנם הסכמת קריאת לשוננו לשון הקדש מכל שאר הלשונות המוסכמות, כי זו היא הסכמה נבואית מורה על דרכי התולדת ועל סוד המערכת. וכן קריאת השמות לאותיות אחר היותן מצוירות כגון אבג"ד ששמם אלף בית גימל דלת. וכן כנוי מספרם אחד שנים שלשה ארבעה. כי כל זו הידיעה תוליד בנפש ענייני חכמות מופלאות, ולולי היות זה העניין ארוך מאד וצריך פירוש גדול מן הנמצא כתוב בכל זה הספר, וגם לולי היות עוד זה העניין זר מאד בעיני רואיו מעניין הספר לפי מחשבת רוב המעיינים והוא מעניין הצרוף, הייתי מפרש מה שצריך לפרש בו. ואע"פ שכבר רמז ממנו מעט ר' אברהם בן עזרא ז"ל בספר צחות ובספר השם הנכבד. ואמנם אני יודע שכל מי שאינו מכיר זה הדרך ואפילו למד כל ימיו מקרא ודקדוק ותלמוד וחכמת הפילוסופיא וחכמת הכישוף וחכמת הרפואות, לא יוכל לדעת דבר מדרכי צורת הנבואה באמתתם. כי זאת היא תכליתה וראשיתה, כל שכן שלא יוכל לדעת את השם. ומפני זה הוצרך הרב להביא לנו קצת בספרו מזה, והוא שדבר בסוד עניין השם המפורש ועם כל זה לא יתכן לי שלא ארמוז ממנו מעט שיועיל למי שמבקש להכנס בחכמה זו. ודע כי צורות אותיות שהם כ"ב צורות, החמר שלהם הוא ידוע שנקראו דיו. וסוד דיו הוא מצורף יוד, ולשון דיו מן די, ולשון יוד מן "יודו ליהוה חסדו". והנה 'השם המיוחד' הוא מורה אם 7כן שיצא 'היוד מחמשה', וכן 'הוד מהמשיח' אשר הוא מההוד. וכל זה כי 'המשיח מודה' שדבורו ושיחתו הוא מכח השם המיוחד אשר אתו בטבע. והוא המוליד הדבור והמוציאו מן הכח אל הפעל. והפתאים לא ירגישו מאין בא להם הדבור, והם כבהמה שהיא מוציאה קול בדמיון הדבור ואינה מרגשת מה הוא זה הטבע שבה. והנה 'היוד מה"א'. והסוד נודע בצרופו ונקרא שם 'מלא' על עולם 'מלא', וסוד מספרו 'דם או דיו' והוא 'הגלגל' 'המחויב' 'מהחיוב', ואם יש בם 'דם זך' תבין זה. והבן סוד העולם הזה נברא בה"א ומה"א ביו"ד ומיו"ד תבין סוד השם המיוחד ועליו בנה, כי איני רשאי לגלות יותר מזה. אמנם המיוחד מפורש והמפורש מיוחד והבינהו מאד מאד.
ודע עוד כי השם הנכבד מלא, יו"ד ה"א ו"ו ה"א וכללו דם ולבדו יהו"ה, ודיו מספרו, הרי שניהם דם ודיו שבשניהם האדם ומן הדם הוא חי כי הדם הוא הנפש, ומן הדיו הוא מדבר כי הדיו הם האותיות הנמצאות בלשון ואמיתת מציאות האדם היא ממציאות 'אדם וחוה' שהם 'אבי ואמי' והם 'דם ודיו', וזה סוד היצירה והבינהו. והנה א"י הם ראשית ותכלית המספר בטבע כל לשון מוסכם כפי היצירה, ונשארו א"ד ותוך השם ה"ו. והנה המיוחד אהו"י היוצא מן 'אדנ"י יהו"ה', והנשאר הדין. כי 'הוא דין יה' והיודע זה הסוד 'יהיה אדון' מושל בכל השפלים ונקרא 'מלאך' 'האלהים'. ועל סוד כנוי נקרא זה השם אלהי"ם סודו י"ה מלא, שהוא יו"ד ה"א, שאמתתו יהו"ה הוא די. וחבורו אד ואדי והיודע האד והאד שממנו הוד ואד, וסודו חותם וחתום פעול ופועל יוצר ויצור בדמיון אור ועין על דרך אות 8והבנה. כי המות הוא החמר וההבנה מציירתו, כי היא צורת חומר האותיות המצויירות בנפש אחר הולדם מצורות המכתב. והנה שם זה התחלתו מן תכלית המספר, כלומר מן עשרה. וזה סוד גדול מכלל סודות עשר ספירות בלימה, להורות כי השם ית' כולל כל ספירה והוא אינו ספירה, אבל בו כל הספירות, כי לא ימצאו מבלעדיו, וכחו וקיומו והודו משפיעם. ואמנם היות ה' אחר י' הוא סוד גדול, כי י' נולד מה' והוא להורות כי י' ספירות הם ה"ה הרי י', ה' וה' עשר ספירות חמש וחמש כלומר חמש וחמש נעשים עשר. והורה תחילה על החבור הנמצא יחד, ואחר כך הורה על שורש מציאותם, ושכּל מורכב יש לו מרכיב. והנה י' מורכב מן ה' וה' ועל כן הורה עליו בחבור תחילה, בסוד יו"ד. ואמנם היות זה השם מכונה ביו"י ר"ל בשלש נקודות המורות על ג' עשרות ייי' אין זה כי אם לעניין גדול, והוא סוד החותם המצוייר למעלה הנקרא חותם שלמה, שהוא תהום השלם כאשר זכרתי בעניין המספר בעלת אב"ג שהם ג' ראשיות כל מספר. כי סרני הגלגל צריכין צד שלישי והוא צד הגלגל התנועה הסבובית בצורה זו:
EMBED PBrush
9ועל כן קבלנו שצריך לכתוב צורות שתי האותיות השוות בצורתן זו אחר זו ואחת למעלה משתיהן, להורות על ההקפה המסבבתו. והסוד בהיותן ג' צורות ודבר אחד כסוד השכל והמשכיל והמושכל ודעם. וכבר בארנו שמציאות ג' יודין הם רמז ברכת כהנים שראש ג' פסוקים שבה הם יי"י. והם "יברכך" "יאר" "ישא", ושם ג' שמות מיוחדים אחר ג' תיבות הללו להורות על אמיתת הברכה, לברך מה שעבר, ולהאיר מה שעומד, ולישא העתיד. ולשמור העניין אשר היה שמו, ולחון העניין אשר הוא עתה והוה שמו, ולהשלים העניין אשר הוא מוכן לבוא. ויהיה שמו על פי סוד אתמול היום מחר, כעין אב"ג החוזר חלילה במציאות. כי 'החכמה' היא 'החללה' המצויירת על 'הגלם', והוא 'מגלה' סוד הגלגל 'בסבובו', בזמן 'היה והוה ויהיה'. ששלשתם מעידים על תמידות, על השם ית', ושאין לו שנוי זמנים. כי הוא אינו נופל תחת הזמן שהוא ברא את הזמן. ואל תטעה באומרך, היה, לומר והלא מורה על זמן, כי אמיתת הזמן ומהותו הוא ממציאות התנועה. ואמיתת התנועה ומהותה היא ממציאות הגוף המורכב מן הגלם והצורה. ומה שאינו גוף ולא כח בגוף הוא הדבר המעולה שבכל המציאות. שהוא בורא כל גוף, והגוף מוליד התנועה, ומן התנועה יתחיב הזמן. ואין זמן כי אם חלקי תנועה הנקראים רגעים דקים בחלקי החומר הראשון המקבל הצורה הראשונה אשר הוא מקבל חלוקה עד אין תכלית, כלומר שלא ישאר מן החמר מהות דבר בשום פנים. כן הזמן אם תחלקנו תמצאהו שלא ישאר ממנו אפילו רגע קטן, עד שלא יהיה לו מציאות. שהנה בהבטל התנועה הראשונה יתבטל כל מציאות הגופים הנמצאים בעולם. 10כי אין [הם] בלתי כח מתקימים וגם בה נפסדים התחתונים כאשר ממנה מתהוים. כי ההויה התחתונה היא סבת הפסד צורת החמר החקוקה בו ההוה אחרת עליו. וזה יהיה בלא זמן בהכרח כי הנותן הצורה אינו נותנה בזמן מצדו, אבל תמיד. ואע"פ שהחמר מקבלה בזמן כי הזמן הנקרא הוה אשר בהויתו הוא תמיד, הנקרא נמצא באמת כשאין בהויתו שנוי בדבר. וע"כ השם ית' אין הויתו כשאר ההויות שמהן הווין תמיד, ואין הויתו זמנית ולא פעולתם מצדם ומהם, ואין הויתם ופעולתם זמנית ומהם הווים ונפסדים, והויתם ופעולתם זמנית כמונו הדרים בעולם השפל, וכל אשר אנחנו בו ושהויתנו ופעולתנו זמניות. ואע"פ שהם תמידיות בכלל והכלל הויתו תמידית הוה.
הנה מצאנו בכל ספרנו כי זה השם מנוקד בשתי דרכים על פי עזרא הסופר ורוח הקדש לעד, אשר הוא אש מבעיר שם הארבעה בלב האדם. והנקוד הוא, שוא חולם קמץ. וגם כן שם אדנ"י מנוקד כמותו, אלא שבעבור האל"ף נוסף בזה פתח, כי אין אותיות אהח"ע מקבלות שוא נע לעולם. ועל כן בהיותם במקום תנועה משתתפין עמהם אחד מג' והם פתח או קמץ או סגול. והנה בזה שוא פתח וחולם וקמץ. והנקוד השם השני הושם נקוד אלהי"ם והוא בכל מקום שוא וסגול וחולם וחיריק, ובזה אין בו כי אם שלש נקודות.
והנה גם כן ג' אותיות של השם המיוחד נקראות ונזכרות, ויובן מהן עניינו ליודעי אמיתת הלשון. וכן משני הכנויים שהם אד"ני אלהי"ם יובן עניין גדול. שאלה הם דבקים בפעולות, 11ומפני הדבקים בעולם נקראו כן שהם כטבעים. כי אדנ"י הוא שם נגזר מן האדנות כמו שאמר הרב, ומורה רבוי פעולה ושולטנות מנהיגים. וכן אלהי"ם מורה רבוי כוחות. ולא ימלט אחד משניהם מכפל או מרבוי, כי כל י"ם הוא מורה רבוי תמיד בלשון הקדש. וכן כל נ"י מורה רבוי שולטים עלי שנים או יותר. ועל כן נאמר "הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו" (תהלים קלו'). ואחריו נאמר "הודו לאלהי האלהים", ואחריו נאמר "הודו לאדוני האדונים". והרב פירש כי האלהי"ם הם המלאכים שהם בכחם מנהיגים הכל. והאדונים הם הגלגלים אשר הם אדונים לכל גוף זולתם להנהיגו בכוחותיהם. והשם למעלה מהכל כי הוא המלך על הכל ית' שמו לעד.
ואחר שהעניין כן, כל שם שהוסכם בלשון הקדש אשר הוא קדש ויודעיו קדושים, הוא שם מורה על תואר פעולה ועל כח נשפע על הנפעלים המקבלים הכח ההוא מאתו ית'. או הוא שם מורה על שלמותו ית' לפי מחשבת המדברים ולפי כח השגת שכליהם, עד שיוכלו לצייר דבר בשלילת התארים. כי מהגדת השלמות יובן עניין הרחקת הגשמות והדומים לזה. ודע כי מה שנאמר בפרקי ר' אליעזר בן הורקנוס אשר זכרו הרב, והוא אמרו עד שלא נברא העולם היה הקב"ה הוא ושמו אחד בלבד. מורה מלת היה על זמן כאשר אמרתי, ומורה עניין הוא ושמו על תואר נוסף, אין הכוונה בהם מה שהמחשבה הדמיונית חושבת כי אם המובן מהם לפי השכל. והוא כי אמרו היה, אינו להורות על זמן אלא קדימת הויה חיובית בלא זמן. ואמרו הוא ושמו, אינו להורות על אותיות נכתבות, כי השם שם לכל דבר 12ודבר שבמציאות אינו האותיות המצויירות אלא העניין, והוא לסימן. וע"כ הוא השם נשוא במחשבת הקורא והנקרא ובלשונם, ואם יהיה השם ההוא שם מוטבע, העצם ההוא, הוא הנושא את השם, ויהיה השם ההוא בעצם ההוא, טבע או צורה, ואם הדבר הנושא השם נפרד מחומר אין לו שם נוסף על מציאותו, אבל מציאות הוא עצמו ועצמו הוא שמו ושמו הוא הנמצא עמו, כלומר מעלתו, ולפי העילות יהיו המעלות, ואם הדבר עלול תהיה מציאות קיומו במציאות שם עילתו. וע"כ יהיה הוא ושמו בלבד מפני מעלתו. מאחר וכאילו אמר היה בהקב"ה ומעלתו בלבד, וכן פירש הרב לפנים בפרק (ס"ד) באמרו "ופעמים ירצה בו עצמו ית' ואמתתו כמו, ואמרו לי מה שמו". וע"כ יש לך להבין שכל שם שהוא מוסכם או משותף או מושאל או מסופק וכדומה להם כולם נגזרים מן הפעולות. ושם השם ית' אינו אחת מן הכתות האלו. וע"כ לא נוכל לדעת אמיתת עצמו אך נבין משם זה שהוא השם המיוחד לו ית', עניין חיוב הויה לבד, והוא שלא נבין זה משם אחר מכל שמותיו הנכבדים. והעד שם שד"י שעניינו שבו די ואין לו צורך מזולתו בדבר. וזה השם מודיע לנו סוד הנגלה והנסתר בשם 'שי"ן דל"ת יו"ד' שעליו שם דת ודין גם 'אש מדת הדין' שהיא אש זרה. וע"כ צריך המעיין בו ליזהר מן הכח הראשון הנשפע עליו מאתו שהוא 'שפע השטן', והוא אם כן 'דמות השטן', ועדי נגד יי' ונגד משיחו. וכבר ידעת כי הגוף בהמה, והנפש אור, והשכל שפע. כי האדם בבשרו ודמו כבהמה, והנפש באור הגלגל שהוא המנהיג הבשר והדם, והשכל כשפע המנהיג הגלגל באורו. כי הגלגל גוף ונפשו אור חי מצייר בשכלו ומציירו שכל נפרד, 13כמו שביאר הרב זה במופת. וכן האדם משולש בעולם, גופו מעולם הזה השפל, ונפשו מעולם הגלגלים, ושכלו מעולם השכלי, והבן זה. ודע כי ע"כ חותם השם חתום עליו משולש. וכבר ידעת במופתים רבים כי העולם השכלי שכל, והגלגלי משכיל, והעולם השפל מושכל. והאדם מורכב משלשתם בעת צאתו יורש את שלשתם. כי בתחילתו הוא משכיל, ובאמצעיתו מושכל, ובאחריתו הוא שכל. וכוונת יצירתו להיות שב שכל משכיל ומושכל כמו שביארנו זה והבינהו.