§42והנה אבאר לך אני מה שאמרו הפילוסופים כולם באלו העניינים הג' הנחלקים לי"ב חלקים לפי הכרח הדבור כמו שהוא מפרש בהגיון. והוא עניין צחות הדבר והוראת אמתתו בכל ספר וספר מספרי ההגיון. וזהו אשר פירש הרב בעניין נבואות, כאשר לא יבין לשון אדם אע"פ שישמעהו מדבר וידע כי זה הנשמע הוא קול אדם לא ידע כוונתו. וכן אמרתי לך אני שכל מי שיודע יותר מאמיתת לשון המדבר הוא אשר יבין יותר מכוונתו. שהנה משה רבינו ע"ה אמר "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". ואמר אחר זה "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים". ואמר אחר זה "ויאמר אלהים יהיה אור ויהי אור". ואחר זה הורה לנו כי הטוב שבכל הנברא הוא האור כי בו התחיל לדבר בפרט המציאות הנברא בהויה, ר"ל במלת "יהי ויהי", שזו לעתיד וזו לעבר, ובו התחיל לומר "כי טוב". כמו 33שאמר "וירא אלהים את האור כי טוב". ואח"כ אמר שהבדיל בינו ובין אשר הוא החשך. וכבר ידעת מאמר קהלת "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך" (ב' יג'). וכן תבין מזה אמרו "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם" (ישעיה ט' א'). למה, "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו' כג'). ונאמר על אשר "לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו" (תהלים פב' ה'). וכן כתיב "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו" (משלי ד' יט'). וכתיב "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" (משלי טו כד'). ומכל זה תבין כי החכמה היא האור והיא אמיתת החיים.

§43ואם כן הנה אנחנו מסופקים במה שכתוב "ויאמר אלהים יהי אור" איזהו אור הוא. וכבר ידעת שהגוים אומרים כי זה האור הוא "לוציפיר". וזהו שם האור הנסתר בלשון לעז וקורין אותו מלאך הממונה על יצר הטוב, ומביאין ראיה מן "וירא אלהים את האור כי טוב". ויאמר זו עדות ברורה כי זהו יצר הטוב שכבר קראו טוב, אם כן הפכו חשך והוא רע. והנה הנביא רמז דבר זה באמרו "יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע" (ישעיה מה' ז'). וקראו שלום מפני שהוא שלם ואוהב ורודף שלום, ר"ל יצר טוב. אך יצר הרע בעל מלחמה לעולם. וכן כתיב "עת מלחמה ועת שלום" (קהלת ג' ח'). ודע כי שתי הפעולות אלה הן כאור והחשך הפכים, ועל כן התייחסו אל זה. וכן נאמר על עניין קריאת הסכל, עם הארץ, שהוא חשוך מן התורה. כי עַם הוא תרגום, ועברי מלשון חשך, כי תרגום מלת כהה, עמא, ועברי "איכה יועם זהב" (איכה ד' א'). ואחר שזכר 34היות האור טוב זכר שהבדיל השם ביניהם וקרא להם שמות. וידעת כי הרב קרא לעניין הנבואה יום ואור בראש ספרו ולהפכה לילה חשוך. והנה רז"ל אמרו על האור הנברא ביום הראשון שהוא אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. וכבר ביאר לנו הכתוב סוד ההבדלה "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה" (בראשית ה' א'). והסכמת ההבדלה אצלנו להורות על חלילת סבוב שבעת ימי בראשית. והנה אמרנו בה אחר ברכת מאורי האש, "המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה". שזהו סדר ההבדלות. והשתכל אמרם בית שמאי אומרים "שברא מאור אש", ובית הלל אומרים "בורא מאורי אש" והסוד הנסתר, כי הקושיא בין שניהם בין שברא כבר בין שבורא, וכן בין מאור ובין מאורי, שזה לשון יחיד וזה לשון רבים. והיודע טבע האש ידע כי אין לאש כפי הנראה אלא מאור אחד. והסכימו החכמים שהלכה כבית הלל, והוא להורות בדבריו שהש"י בורא תמיד להורות כי יש לאש מאורים רבים.

§44וזה סוד אמרו "ודבריו שמעת מתוך האש" (דברים ד' לו'), שהוא שוה "כשמעכם את הקול מתוך החשך" (דברים ה' כ'). גם מאומרו בסוף העניין סוד הבריאה הפרטית הראשונה "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". וחתם כל ששת ימי הבראשית בחותם אחד והוא "ויהי ערב ויהי בקר". ולא חתם יום השביעי בחותם ערב ובקר לסוד מופלא ומכוסה. וזה כולו וכל הדומה לו אם הוא כפשוטו יובן מהרה, כי המובן ממנו בלי ציור עניין מושכל הוא כל מה שהמון העם מודים בו. והוא כי השם 35ברא בתחילה את השמים ואת הארץ, והארץ היתה כשנבראת תהו ובהו, כלומר לא היתה מיושבת שעדיין לא נברא אדם. ואמנם מציאות תהו ובהו בארץ הוא בעבור היותה ג"כ חשך והוא על פני תהומה של הארץ, ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ואחר כך ברא השם האור וראהו כי טוב והבדיל בינו ובין הפכו, וקרא שם לשניהם, וזכר שהשם על שניהם אחד, והוא יום. זהו המובן מפשטי העניין ההוא הנזכר בראשית הבריאה.

§45אמנם הנסתר שבו יש עליו אפשרים רבים, שזה יפרש כן וזה יפרש כך ויסבול הכל. ואם כן צריך האדם חכמה שיוכל להשיג כוונת המחבר מתוך הבנת לשונו. כי מדבריו יבין אדם כוונתו על כל פנים או יהיה מתקרב לאמיתת הכוונה. כי אין ספק שידיעת אמיתת כוונת כל מחבר ספר הוא העניין העמוק שבכל העניינים, כל שכן עניין חכמה וכל שכן כוונת המחבר חכמת אלהות, כל שכן בחבור העליון שבחבור. הוא חבור הקודם האלהי חבור משה רבינו ע"ה, שאין כמוהו בכל חבורי הארץ. ועל כן כל עניין שיורה עליו היותו הפך מן המורגש או המושכל מכחישו או סותרו, צריכין אנחנו לדקדק אחר העניין ההוא הרבה מאד בעיון דק. עד שנוציא כל עניין ועניין לאורה ממה שאפשר להשיגו, וממה שנראה לנו שאי אפשר להשיגו בשום פנים, אבל הוא מכת הנמנע אצלנו עניין השגתו, נניחהו במקומו כאשר נניח המשא הגדול הכבד מלסבלו על כתפינו אחר היותו מן הנמנע אצלנו לסבלו שהוא יותר מכדי כוחנו ויכולתנו. אך בהיות הדבר אפשר בשום צד מן הצדדים להשיגו נטריח עצמנו 36בלמודו ונשאלהו לחכמים ונחקרהו מהספרים, עד שנדע אמתתו או עד שנסיר מעל דעתנו הספקות כולם או רובם.

§46ומפני זה אודיעך כי כל עניין שהוא כתוב בתורה לא ימלט אצלנו היום מהו. מהיותו נאמר על מה שכבר עבר או על מה שעתיד לבוא או על מה שהוא היום. ואמרי על מה שעבר כעניין אדם וחוה ודורותיהם כולם עד נח ודורו ועד אברהם ודורו ועד יהושע. כמו שכתוב בספרו בתחילה "ויהי אחרי מות משה עבד יהוה ויאמר יהוה אל יהושע בן נון" (יהושע א' א'). והנה ספור התורה על בריאת העולם ובריאת אדם וחוה, שבריאתם משונה משאר בריית הטבע, לא יתכן אצלנו להביא על זה מופת בשום פנים. כי הוא היה מזמן פלוני אשר אנחנו אומרים היום שיש לעולם חמשת אלפים ול"ו שנים שלמים בחדש אלול זה שאנחנו בו היום. אמנם זה החבור אצלנו מקובל לא מושכל ולא מורגש, ואם החדוש מפורסם באומות גם הם מקובלים מזה. אך מצאנו שאין מספר השנים שוה לנו ולהם. אמנם השווי לנו ולהם הוא בהאמנת היות העולם מחודש, והיות אדם הראשון נברא מן העפר שלא מאב ואם גם היא כמונו. כי הנה היום לפי הטבע לא ימצא דבר כיוצא בזה בכל המציאות. ולפי זה הדעת צריך אדם לדקדק אם קרה זה העניין לאדם לבדו ולחוה אשתו לבדה, או אם קרה כיוצא בזה לאחד מכל בעלי חיים שטבעם להוליד מן הזרע, או אם נבראו כולם יחד על דרך היות התולעים נשרצים מן הארץ למינם. אך במוצאנו כתוב בתורה "תוצא הארץ נפש חיה למינה", וכן על כל בעל חיים נברא נאמר עליו לשון כלל המין, כאשר נאמר גם כן זה 37הלשון על כלל הצמחים באמרו "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו". אמרנו כי זה הוא להורות על ההשגחה הכללית שעליהם, ולא על הבריאה לבד. ואמנם באדם ההשגחה פרטית בבריאה מאמרו "נעשה אדם" ולא אמר יעשה אדם מן הארץ, ולא תוצא הארץ. ואע"פ שכבר אמר אומר "תוצא הארץ נפש חיה" זו נפשו של אדם הראשון, שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה", וכן כתיב בבראשית רבה.

§47ואמנם יש לנו מזה ומכיוצא בו הערות נפלאות אך מופתים אין לנו על דבר מזה, שאחר שיש לדבר כמה שנים שעבר אינו אצלנו מורגש. וגם בראותנו היום שאין דבר מתחדש אצלנו ולא יוצא חוץ לטבע ולא חוץ [לשכל], הנה נשאר מה שעבר אצלנו אמונת קבלה אבל לא מורגש ולא מושכל. ואין ידיעה כי אם במושכל או במורגש שהמושכל מעיד עליו, ועל זה יבואו ספקות הרבה בלבבות. וגם מפני שאין נביא מורה לנו מופתים מורגשים או מושכלים היום, עד שנדע אמיתת מה שקבלנוהו מאבותינו ע"ה ומרז"ל כלומר מספריהם המועילים. ועל כן נשאר עם הקבלה במה שעבר, אמנם במה שהוא היום גם כן כשהוא עונה אל מה שעבר. כגון היותנו אנחנו בני יעקב אבינו ע"ה, והערלים בני עשו הנמול במילה והערל בלב, והישמעאלים בני ישמעאל גם כן הנימולים במילה ובמקצת הלב מצד אמונת היחוד, זה אין מי שיכחיש שהעניין לא כן היה כאשר ספרה אותו התורה. כי הנה אנחנו על זה והשכל אינו מכחיש דבר מכל זה. ואם כן אין לנו דרך להכחישו.

§4838ואמנם מה שעתיד להיות כגון ביאת הגואל וממשלת ישראל גם זה אין השכל מכחישו, ואינו נמנע שכיוצא בו אנו רואים בכל יום באומות, שאלה שולטים על אלה לעתים. ואין זה עניין שהטבע מכחישו אבל הטבע האנושי גוזר היותו כן. וגם הדברים שהם עומדים קימים כגון "ואהבת את יהוה אלהיך" ועניינים רבים כיוצא בזה מן המצוות וגם עניינים רבים שספרה תורה עליהם היום שהם טבעיים ואין ההרגשה מכחשת אותו ולא השכל. ועל כן נלך בענייני התורה והמצוה אחר הדברים שההרגשה והשכל מעידים עליהם. ואם יש בהם דבר שנראה בתחילת מחשבת המשכיל שהוא כנגד שכלו, והקבלה צווחת עליהם שהעניין ההוא מן הטבע או חוץ להיקש, לא נשגיח בהרגשה ולא בשכלנו. אך נאמר כי אין יכולת בנו להבין החכמה הגדולה הזאת אשר אין שכלנו משיגה בשום פנים, ונהיה חושדים שכלנו תמיד. כמו שאמרנו בחידוש העולם והיה חושד תמיד שכלך שלא תדמה. וזהו העניין בעצמו שספרתי לך גם אני כי שכל האדם מועט ולא יושגו האמיתיות אצלו כמו שהם, בלתי נבואה, והבן זה מאד.