§387NoteEditor's note: ראשי תיבות מלמעלה למטה שם המפורש יהוה.

§388Editor's note: ספר חיי העולם הבא הוא המדריכנו לחיות את חיי העולם הבא כאן ועכשיו. ומהו העולם הבא? העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה (גמרא ברכות י"ז) שנאמר "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:" (שמות כ"ד י"א). שני התיאורים, הן הצדיקים היושבים, והן "ויחזו" בא לתאר לנו את מראה הנבואה, ובו נעסוק בהמשך. למעשה עולם הבא הוא קשר ישיר לבורא וזו דרך הנבואה.

§389Editor's note: 'פרוש' שווה בגימטריא למילה 'ירושלם'. רומז הרב על של בן ע"ב, נתייחס בהמשך. (הערה 41).

§390Editor's note: על מנת לאחוז בדרך זו של חיי העולם הבא צריכים בקיאות רבה בצירופים והיגויים. דרך הצירופים לא נידונת כאן בספרנו אך מוזכרת פעמים רבות כדרך העיקרית והתמידית המכינה את התלמיד אל המטרה. והיגויים היא הדרך המעלה את התלמיד במעלות הסולם עד הנבואה, והיא הנידונת כאן בספרינו. היגוי האותיות נעשה על אותיות מתוך השם המפורש, ובזה פותח הרב אבולעפיה את ספרו ועומד לברר לנו מהו השם המפורש. התרגלנו לחשוב שהשם בין ארבע אותיות י-ה-ו-ה הוא השם המפורש ונכון הדבר, אך מראה הרב ומוכיח מהגמרא שיש עוד שמות שהם בגדר השם המפורש.

§391Editor's note: הרב מביא קטע ממסכת קידושין שבו דנה הגמרא בשמות שהיו הנביאים מלמדים את תלמידיהם. הגמרא דנה בשם בן ד' אותיות ובשם בן י"ב אותיות ובשם בן מ"ב אותיות כמו שהביא אותם הרב

§392Editor's note: לימוד הנבואה התחיל מהאדם הראשון, ועובר במסורת מפה אל פה עד לאנשי כנסת גדולה שחיו לפני כ2500 שנה. ואחריהם מגיעים דור התנאים, ולימוד הנבואה נאסר באופן רשמי אך ממשיכים בהצנע ללמוד. וברבות השנים הדרך השתבשה ונעלמה ואותם התנאים מתעדים לנו אזכרות מן הלימוד. כמו שמביא הרב מן הגמרא בקידושין "שם בן מ"ב אין מוסרים אותו..." ואלו הארבע שמות שמזכיר כאן הרב הם השמות שהיו מלמדים את הנביאים, ועל כן קושר אותם הרב לשם המפורש. השמות הם ע"ב מ"ב י"ב (שם בן ד') י-ה-ו-ה. כל אחד נקרא שם בן ...(כך וכך) אותיות. במילה אותיות הכוונה לאות או לתיבה. הגדול מכולם הוא שם בן ע"ב (72) אותיות. שלמעשה מכיל ע"ב תיבות בנות 3 אותיות בכל תיבה. והוא פירוש על שם בן מ"ב (42) אותיות. שהוא פירוש על שם בן י"ב (12) אותיות, שלמעשה מכיל 12 תיבות בנות 4 אותיות בכל תיבה. והוא פירוש שם בן ד'. אך הרב לא הזכיר המפורש את שם בן ע"ב אלא קרא לו "ירו שלם" כיון שהגמרא בקידושין לא הזכירה אותו אך רש"י במסכת סוכה מביאו: (סוכה מה) "אני והו - בגימטריא אנ"א יהו"ה', ועוד משבעים ושתים שמות הן, הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח, ויסע וגו' ויבא בין מחנה, ויט משה את ידו, ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות, ומהן שם המפורש אות ראשונה של פסוק ראשון, ואחרונה של אמצעי, וראשונה של אחרון, וכן בזה הסדר כולן" עד כאן מרש"י, ובכך רומז הרב על הקשר בין "שם המפורש" ל"פרוש" של כל שם. וכן נראה שקושר "שם המפורש" לעניין שפורשים האותיות משם לשם או "פורסים".

§393Editor's note: ומסכם הרב כי באלו השמות משיגים ג' עולמות (מעובד משערי קדושה - כידוע מחלקת לנו הקבלה את השתלשלות העולמות לחמשה עולמות: 1.עולם אדם קדמון. 2.אצילות 3.בריאה 4.יצירה 5.עשיה. עולם אדם קדמון לרוב העלמו וצחותו אפילו אינו מקבל אות בשם ההויה רק הוא קוצו של יוד ואין אפשרות להשיגו. וכן עולם האצילות זכותו לא מאפשר השגתו. ולכן נשארו בידינו ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה), המקבילים למחשבה: הרעיון שבמחשבה, הפרטים שבמחשבה, התוכנית שבמחשבה. ואלו ג' העולמות נקראו בעבר 1) עולם המלאכים 2) עולם הגלגלים 3) עולם השפל. וכך מכנה אותם הרב.

§394Editor's note: ואלו ג' העולמות (רומז לנו הרב על ידי השוואות בגימטריאות) הם המעלות הנקראים ג' סעודות (עלמות=מעלות=סעודות=546). הג' עולמות רומזים על המעלות, אלו המעלות העולות בסולם העולמות, אשר יורדים עד אלינו בשבת אל תוך שלש סעודות השבת. וזה נפלא מה שרמזה לנו הגמרא שהבאנו בתחילת דברינו שהעולם הבא אין בו אכילה ושתייה, אך כשהביאה הגמרא פסוק אסמכתא לדבריה בחרה בפסוק "ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו". שכאן יש אכילה ושתייה, דהיינו שאפשר גם כאן בעולם הזה, לחזות בנועם השם דהיינו לחיות את העולם הבא.

§395Editor's note: וכן מחדד הרב את העניין בהביאו את הלימוד שלמדו חז"ל לגבי שלשת הסעודות בשבת, שנלמדות מפסוק אחד שבו מוזכר שלש פעמים המילה "היום". והוא הפסוק המדבר ב-מַן שירד להם ואספוהו בכל יום פרט לשבת, אלא ביום ששי אספו כפול ולא הבאיש להם. כפי שאבאיש למי שניסה לשמור בימות החול מיום אחד למשנהו. ועל כן אומר להם משה, "אכלוהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאוהו בשדה" המן כפי שאומרים חז"ל הוא "לחם אבירים" הוא מה ש"אוכלים" מלאכי השרת. רומזים לנו חז"ל, המזון ש"אוכלים" המלאכים יורד מעולם המלאכים עד לעולם השפל והוא המזון שאכלו במדבר. "חומר טעינת המצברים" של המלאכים הוא החומר ש"טוענים" בני ישראל במדבר.

§396Editor's note: הצירופים וההיגויים גם הוא המזון שלנו על מנת לחזות בנועם השם. מסביר הרב "מַן" בגימטריא "מים", טל הוא מים. אלו האדים העולים מן האדמה בימות החמה כפי שעולים אדי המים בימות הקור מן הים, חוברים יחד לעננים ויורד שפע המטר להשקות את שיח השדה. כך בקיץ עולים האדים מן האדמה, יורדים ומתיישבים על שיח השדה להחיותו. תפקיד האדמה להצמיח את גידוליה ומספקת היא להם מעפרה ומימי הגשמים. ובקיץ שאין מטר כוספת האדמה למטר ובכיסופיה עולים מתוכה "מיין נוקבין" (מי נקבות) העולים ומתחברים ב"מיין דכורין" (מי זכרים) ויורדים על הצמחים כטל. זהו פעולה הנובעת מן הטבע בכל מקום, כן הדבר בבעלי החיים, הנקבה כוספת לזכר ובכיסופיה מעלה מי נקבות והזכר חש בכיסופיה ומוריד מי זכרים. ומכאן ובזיווגם מושכים נשמות חדשות לעולם. ורומז על זה הרב במילה אחת והיא "כסא" יש בכסא שני ניגודים שהרי יושבים על הכסא ואז הוא מכוסה, מאידך שמו כסא דהינו שהוא מכסה. וכן רומז על זה יחזקאל בנבואתו "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה". כך המן היה בחינת כסא שהטל ירד והמן עליו והטל עליו. כפי שאומר הרב. וכן מוסבר בגמרא (מסכת יומא  דף ע"ה) "כתיב ותעל שכבת הטל, וכתיב וברדת הטל. אמר רבי יוסי ברבי חנינא טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמו שמונח בקופסא דק מחספס".

§397Editor's note: כך מחזיר אותנו הרב אל שם מ"ב, ונסביר. אומר הרב את דברי הגמרא "וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים" (חגיגה י"ב) הטל מרמז אל המתים שהרי המתים שוכני עפר וכפי שהאדמה בכיסופיה גורמת להיווצרות הטל אשר מחיה את גידוליה, כן שוכני עפר בכיסופיהם מעלים מ"נ שבעזרתו יקומו לתחייה. ומביא הרב מדברי שלמה המלך "כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מהומה". לא נבאר כעת את כל תמיהת הפסוק, אלא רק מה שנצרך לעניינינו. משה רבינו יוצא לאחיו ורואה איש מצרי מכה איש עברי "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל". מסבירים המפרשים שיסתכל משה ברוח קודשו על דורותיו של המצרי עד סוף הדורות, וראה שלא יצא מהם כלום, אז הרג את המצרי. ואיך הרגו? בשם המפורש. איזה שם? שם מ"ב. שאיתו גם מחיים את המתים. ועל כן אומר שלמה שהחיים יודעים שימותו כדי שישכנו בעפר וייכספו לקום ויבואו לחיי העולם הבא. אך המתים כמו אותו מצרי לא יצא ממנו מאומה. וכך מביא אותנו הרב לעניין הצירופים. שזהו השם מצטרף כפי שאסביר במקומו. ועל פי הסוד "יחיה את המתים שבתוכנו" אלו האותיות. גלגל האותיות הרדום שהעיסוק בצירופים יחיה אותו. ועל זה נעמוד רבות במקומו.

§398Editor's note: וכיון שגלגל האותיות קם לתחייה מכאן צריך את עבודת ההיגויים. ומסביר אותו הרב דרך שם ע"ב. ולפני שנוגע הרב בשם ע"ב, בלימודו רומז עליו דרך הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהֹוָה". הפסוק הזה נאמר לפני מעמד הר סיני, בו יורד השם על ההר וכל העם מתנבאים ורואים במראה הנבואה את הקולות. ונשוב לפסוק הנה אנכי בא אליך בעב- אל תגיד בעב אמור ב-ע"ב. בעבור ישמע בעבור=ע"ב. בעבור ישמע=ריו (ע"ב3X). בדברי=ריו. וגם בך=כ"ב (אותיות) הפסוק כולו רומז על שם ע"ב.

§399Editor's note: ועוד מביא הרב פסוק אדיר, "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל". לכאורה נראה פשוט אך נתבונן בו לעומק ונגלה פלאותיו. זהו הפסוק המקדים להכריז על עשרת הדיברות. אומרים חז"ל (הוריות דף ח') "דתנא רבי ישמעאל "אנכי" "ולא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום". לכאורה ידענו שאת כל הדברות שמעו העם מפי השם. אך לאחר שתי הדיברות נפלו העם כמתים מהלם העוצמה וביקשו ממשה "וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת". ונשוב לפסוק הראשון "משה ידבר", אם הכוונה משה ידבר אל העם למה "והאלהים יעננו בקול"? יכול משה לשמוע בשקט. ואם בקול? שוב העם ישמעו ויפלו. אלא מסביר הרב וכבר מובא זה גם במפרשים וכן בזוהר מה הכוונה בקול? הכוונה בקולו של משה. בא הפסוק לתאר לנו חלקים מהנבואה. שהנביא מוציא בפיו את דבר השם והקול היוצא מפיו נשמע לנביא כקולו, או כקול רבו או כקול אביו. משה מדבר והאלהים עונה לו דרך פיו של משה ובקולו של משה. וממשיך הרב בדרך הצירוף ללמד "משה ידבר" שאֵלו האותיות בונות תיבה נוספת, "שם הדברי". מהו הביטוי "שם הדברי". הוא "דברי השם". (השם-כבר מוזכר בתורה: (ויקרא כ"ד י"א) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶה. ומדוע? כי ידבר בגימטריא רי"ו. ריו=216. שם ע"ב הוא 216 אותיות. רי"ו בגימטריא גבור"ה כפי שרומזת הגמרא, "דתנא רבי ישמעאל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". מזה מפי הגבורה? גבורה=רי"ו, שם ע"ב. הכוונה בנבואה שמענום. ושואל ועונה הרב מדוע בא כאן הכינוי "והאלהים" ולא שם ההויה? ראשית כיון שאלהים הוא הגבורה. אך "והאלהים" = הוי"ה מל"א. שם ע"ב מלא הוא רי"ו אותיות, ובמקומו נסביר בהרחבה. ומסיים הרב את ההקדמה. בציטוט מתוך דברי אליהו הנביא, "וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". ואם ניגש למקום להתבונן בהרחבה בדברי אליהו נגלה פלא עצום. לא רק מתנבא אליהו. אלא בדבריו מלמד אותנו את מלאכת הנבואה, וגם בה נעסוק רבות. ועד כאן ביאור ההקדמה.

§400Editor's note: אחרי שלמעשה הבנו שבעזרת השם המפורש אנו יכולים ליצור קשר אליו מתעוררת השאלה מי הוא? כיון שאנו מוגבלים בגוף ההשגות שלנו הם בכח הדמיון, ובכל שאלת זהות שעולה בנו אנו מנסים להלביש צורה. ציטוט מעמוד ראשון- להודיע סוד יחודו יתברך שמו. כאן פותח הרב את ספרו להוביל אותנו אל ה"שם" מבלי שנשתמש בדמיון. "נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב". קנין השם הוא הקנין האמיתי כיון שהוא קדמון ונצחי לא יחלוף. אך לא כן הזהב והכסף. וכן "מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְהֹוָה בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב". השם הוא מבטחו של הצדיק.

§401Editor's note: "אמיתות האמונה הישראלית"- כך פותח הרב ואין זה המקום לדון בהיקף האמונה רק אגיד שאמונה אינה הרגשת הלב אמונה מתבססת על מערכת נתונים והוכחות. אמונה, אמן, אמת, מילים נרדפות. ישראל עלו במחשבה עם ישראל עמדו במעמד הר סיני. האמונה במעמד קבלת התורה השתרשה בכל העולם, האמונה הישראלית היא כפי שמתאר אותה הרב בהמשך, שנבראו שלשת העולמות מאין ליש. וכל זה קרה על פי גזרתו של הבורא ברצון קדום וקבוע אשר לא משתנה ולא מתרבה. מה שאומר שאין אנו יכולים לדמות את יחודו ולהשיג את מהות יחודו וכל שכן לא את מהות עצמותו.

§402"יחודו"-הכוונה שמו או שמותיו. יחוד מזכיר אחדות, אחד, יחד, יחיד, ועוד. וכדי להבין נתייחס לשם הויה י-ה-ו-ה.

§403ההיגויים, אותם קולות וצלילים היוצאים מפינו, נחלקים לשתי קבוצות: עיצורים ותנועות. כשהוגים את העיצורים, נעצר זרם האוויר ונחסם בחלל הפה. למשל האות פ' שנעצרת בשפתיים או האות ש' שנעצרת עם הלשון. בהגיית התנועות לעומת זאת, נע האוויר וזורם בלי הפרעה ועצירה, היישר מהריאות דרך חלל הפה החוצה. כך למשל אנו הוגים תנועות כמו בָּא מִי מָה בוֹ. אותיות אהו"י הם התנועות. השם בחר לשמו אותיות יהו.

§404ישנה חלוקה נוספת של האותיות המובאת בספר יצירה: שלש אימות א'מ'ש'. שבע כפולת ב'ג'ד'כ'פ'ר'ת'. שתי עשרה פשוטות ה'ו'ז'ח'ט'י'ל'נ'ס'ע'צ'ק. השם בחר לו אותיות מן הפשוטות ולכן נקרא "הפשוט".

§405אות א' היא גם מאותיות התנועה, אך היא לא בקבוצת הפשוטות לכן לא נמצאת בשם הויה.

§406ושבים לייחוד- חיבור אותיות השם או כמה שמות נקרא ייחוד. זוהי אחדות שלא ניתנת לפירוק. על כן נקרא השם אחד ( זכריה יד) יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. העוסקים ביחודים מגלגלים אותיות משמות השם במחשבה בלבד אין להוציא אותם בפה.

§407"לציירו", ציור-הרב אבולעפיה משתמש לרוב במילה לצייר בצורה מדויקת, להבדיל מִמְּדַמֶּה המילה צייר באה מִסֵפֶר יצירה: "וצר בהם נפש כל היצור ונפש כל העתיד לצור". מפה בא הביטוי עולם היצירה.

§408במקורות נמצאת המילה "צור": (שמואל א' ב' ב') אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. רש"י: אין צייר כאלהינו, הצר צורה בתוך צורה. עד כאן רש"י. המילה צורה מוכרת כחלק מחומר וצורה. צורה ללא חומר נקראת שֵׂכֶל נבדל (מחומר). דוגמת מלאכים.

§409השכל שלנו לא יכול לתפוס צורה נבדלת מחומר כיון שכח המדמה פועל בשכל. וכדי לקרב ההבנה אל השכל אתן דוגמא. התעוררה מחלום שבחלומי ראיתי פיל. כשאני מנסה להבין איך ידעתי בחלום שזה פיל, האם ראיתי את החדק שלו. לא ראיתי! וכך מתברר שלא ראיתי שם פרט המצביע על פיל מי שגרם לתחושתי בחלום הוא הלב שצייר לי פיל.

§410עולם היצירה הוא רוחני כמו שבמחשבה אני חושב לאכול גלידה אך לא נתתי שום פרטים מזהים. לעומתו מדמה הוא השתמשות בכח המדמה מחויה קודמת, אוטו נוסע ברחוב מקביל אלי ולפתע נסתר מעיני על ידי כמה בתים אני כבר רואה בדמיוני את האוטו אחרי שיעבור את הבתים המסתירים.

§411מכאן שכח המצייר מתקשה ביותר לצייר את יחודו ובפרט את מהותו. מהות היא הנשמה שִנ מה, כפי שרמז רש"י רק הבורא יכול לצייר צורה בתוך צורה.

§412NoteEditor's note: ואנו שבים לחפש לדעת אותו. ואומר לנו הרב שרק בדרך השלילה נוכל להתקרב. ראשית נרחיק ממנו מידה גופנית כפי שרוצה הדמיון. אך מאידך אנו רואים שהנביאים והחכמים והפילוסופים עמדו על מהותו והביאו ציור דמיוני גופני ממנו. אך כל זה היה למען נשכיל, שהשכל צריך להשכלתו ציור גשמי. עד שאפילו הנביא בעת שנשפע עליו הנבואה מצייר וממציא גוף מדבר אליו. ומוסיף הרב להקדים לנו שהנבואה נשפעת מן השכל הפועל על פי צירוף האותיות. ולא כאן המקום לפרש אותם, ונתייחס אליהם במקומם. והנביא יודע שאותו הגוף אין לו מציאות כלל אלא כולו שכלי ומתגשם בהשגתו ויוצא לפועל.

§413Editor's note: אך עבודתנו היא הדבקות בשם ואנו יודעים שהשם יתברך אינו גוף ואינו כח בגוף לא יתגשם לעולם, דהיינו מה שמפעיל את גופנו הם כוחות נפשיים אשר הם משתלשלים משכלים נפרדים מחומר, שגם הם לא גופים ולא כוחות בגופים.

§414Editor's note: אז מה שנשאר לנו לעשות להתחבר ולהתקשר אל אותו הכוח הפועל בנו והוא הנפש אשר היא כח יוצא משכל נפרד אשר נקרא מחצב הנשמות, כיון שהנפש היא נצחית באם נתחבר אליה נהפוך לכאורה לנצחיים שזה בלתי אפשרי באופן תמידי בגוף. אך מה שאפשרי הוא הידבקויות רגעיות כעין עצירת הנשימה לזמן מוגבל וההידבקויות האלו נקראות חיי העולם הבא.

§415Editor's note: אומר הרב כמה שורות קודם: אפילו הנביא בעת שהשיג הדיבור הנבואי הנשפע מהשם י"ת ב"ה וב"ש.... אי אפשר שלא יצייר מה שהשיג בצורת גוף מדבר... אבל הוא דבר שכלי כולו והתגשם אז אצלו בעת השגתו... וכאן אומר הרב: שפעו בורא אמצעי אחד גופני והוא מלאך בעת נבואת הנביא. עד כאן דבריו. והוא פלא עצום וסוד נשגב שהרי המלאך שנברא הוא יציר פעולת הנביא שהפעיל כיסופים בחינת מים נוקבים והשפע האלוהי הוריד מים דכורים. וכל זה בחינת זיווג עיבור והולדה של המלאך. (וראה עוד בהערה הבאה)

§416Editor's note: ומי שזוכה לרגעים אלו של התדבקות בנפש-חי כעת את חיי העולם הבא, ואז זוכה להשיג מהות הנפשות בה (כיון שפעולת הנפש היא שווה לכל הנפשות, זוכה להשיג כל הנפשות). ומכיר את השכל הפועל אשר למעשה אינו כח אלא פועל מכח המשיג. כפי שנברא המלאך משפעו של השם יתברך בעת נבואת הנביא. למעשה השפע הזה עומד מוכן בבריאה בכל עת ומה שמפעילו הוא גילויו על ידי הנביא. (גילוי הנביא נקרא בשפת הקבלה התעוררותה דלתתא - התעוררות מלמטה, או כפי שהסברנו אותו בכינוי מיין נוקבין, אלו כיסופי המקבל המושכים אליהם את השפע.

§417Editor's note: וכאשר הנפש זוכה להכיר את השכל הפועל שלמעשה הוא הסיבה לקיומה (דהיינו להכירו שהוא ככל השכלים הנפרדים) וממילא כבר יודעת מציאות השכלים, ובעזרת ידיעה זו משכלת מציאות הבורא. תהליך ההשכלה נעשה על ידי שדבקים בשכל על ידי הקדמות (אלו ידיעות) זוכים להשכיל. שגם השכלה זו היא מוגבלת להכרת מציאות הדבר, אבל לא מהותו. כיון שמהות אפשר להשיג רק בדבר שהוא שווה לו בעצמותו. ואת הכל ברא השם יתברך לכבודו. דהיינו הבדיל עצמותו מהכל כיוון שאחרת היה הכל בטל אליו ומתבטל.

§418Editor's note: אך ההכרה של הנפש היא עצומה עד שיכולה להבחין ולהשיג ההבדל שבין כל נפש כפי מקומה. וכן ברום השכלה יכולה להשיג הנאה מזיו השכינה יותר מחברתה. כפי שאומר המדרש שהקב"ה עושה לכל צדיק וצדיק חופה הראויה לו ונותן לו גמול לפי מעשיו.

§419Editor's note: מכאן אנו נכנסים לבירור חדש ומקיף סביב המילה "מעשה" אשר מביא אותה המדרש פעמיים, אחד מעשה השם, ושני מעשה הצדיק. ונקדים לספר שהמילה "מעשה" משותפת ל"סודות", דהיינו לסתרים: סתרי מרכבה, סתרי בראשית, וסתרי עריות.

§420Editor's note: כיון שאנו רוצים לזכות להדבק בנפש אשר היא קשורה בעשיה נבוא לדון בזה. נאמר בתורה (בראשית י"ב ה) "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן". – ואת הנפש אשר עשו בחרן-רש"י הפשטן מגלה כאן סוד עצום באומרו, "הכניסן תחת כנפי השכינה" אחר כך מכסה דבריו בהמשכם "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום לכך כתיב אשר עשו". לעניינינו שאנו רוצים לקשור את הנפש בעשיה יש לנו מקור נאמן כפי שנאמר כאן על "עשית נפש" על ידי אברהם. והתורה עוזרת לנו בעשיה אלוהית (בראשית ה' א') "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ". – בדמות אלהים עשה אותו - מה אלהים בורא אף האדם בורא. ומהי הבריאה היא עשית נפשות.

§421Editor's note: אומר כאן הרב וזה המעשה רז הוא אצלנו, והסוד מוסתר בתוך דבריו כשאומר "כי כן השם עשה את האדם ישר" למעשה זה ציטוט מקהלת ז': לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים. אומר רש"י הקדוש במקום: לבד ראה זה מצאתי –שבאה לעולם תקלה על ידה. אשר עשה - הקב"ה את האדם הראשון ישר. והמה - משנזדווגה לו חוה אשתו ונעשו שנים ונקראו המה. בקשו חשבונות רבים - מזימות ומחשבות של חטא. עד כן מרש"י. אדם הראשון נברא ישר מה האלהים בורא אף הוא בורא אך משנזדווגה לו חוה פגם האדם ביושרו. וכעת מהי התכלית, התכלית היא הדבקות בשם ואיך נדבקים בו? נאמר  וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן". הדבקות היא הזיווג הזיווג הוא הידיעה. על כן הדבקות בשם היא ידיעתו שנאמר דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ.

§422Editor's note: השגות השכליות באות אל השכל מהשכל הפועל שזהו שפע הבורא והם באות לאדם על מנת שיוכל לשתף אותם למי שראוי שזה נקרא לעשות נפשות. אף שהנפש לכאורה היא לא גוף, אך הרי כל דבר שהוא למטה מהסבה הראשונה יקרא עשוי ונברא וקנוי.

§423Editor's note: סתרי עריות לא שמענו ממנו עד שבא הרב ופתח בפנינו סודו. הגמרא דנה בעריות לאחר שהמשנה בחגיגה (יא עמוד ב) אומרת אין דורשין בעריות בשלשה מנסה הגמרא להשוות את דיני העריות למקומות נוספים בתורה ולבסוף דוחה רב אשי את כל הרמזים ומביא סברא (ציטוט) "אמר רב אשי מאי אין דורשין בעריות בשלשה אין דורשין בסתרי עריות לשלשה מאי טעמא סברא הוא בי תרי כי יתבי קמי רבייהו חד שקיל וטרי בהדי רביה ואידך מצלי אודניה לגמרא תלתא חד שקיל וטרי בהדי רביה והנך תרי שקלו וטרו בהדי הדדי ולא ידעי מאי קאמר רבייהו ואתו למישרי איסורא בעריות אי הכי כל התורה נמי עריות שאני דאמר מר גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם אי הכי גזל נמי עריות בין בפניו בין שלא בפניו נפיש יצריה גזל בפניו נפיש יצריה שלא בפניו לא נפיש יצריה". ומן הגמרא נשארנו סתומים בהבנת המושג סתרי עריות, היכן כאן הסוד. והנה שפך עלינו הרב מים זכים טהורים ונפתחו עינים אל הסוד תחילה אומר הרב שזה חיבור החומר אל הצורה בהמשך יגיד לנו הרב "וסתרי עריות הם ביאת נחש על חוה" מכאן כבר ניתן להבין את דברי הרב שסתרי עריות יש בהם גם מעשה מרכבה וגם מעשה בראשית אקדים את רמזי הרב ואומר שסתרי עריות הם ערבוב המינים ומזה בא המבול שנאמר "השחית כל בשר את דרכו". רומז רש"י במעשה העורב שסירב לצאת מהתיבה (רש"י) יצוא ושוב - הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו שהיה חושדו על בת זוגו כמו ששנינו באגדת חלק (סנהדרין קח). שהאי על מנת לערב מינים נצרך לשינוי מעשה בראשית והרכבות חדשות.

§424Editor's note: מראה לנו הרב שהחבור של אדם וחוה נעשה על ידי הקב"ה כמו החיבור של החומר והצורה הוא מגיע לעולם כאחד וכן החי. ויותר נשאיר בידי הרב לפרט.

§425Editor's note: והנחש היה ערום-מאין הגיע הנחש. "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" אומר רש"י שזה היה עוד לפני החטא לומד רש"י מהמילה ידע שהיו"ד מנוקד בקמץ לשון עבר. ברגע ההפרדה של חוה מאדם מגיע הנחש שהרי "ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאוה לה" (רש"י) המשיל הרב את אדם וחוה לחומר ולצורה, שאדם הוא הצורה וחוה משולה לחומר. הקב"ה מדבק את שניהם (החומר לצורה) כפי שדבק את אדם וחוה. ה"דבק" הוא הנחש. עד שלא נפרדו, אותו המדבק קשור בחומר זה נקרא החומר הראשון "היולי". בעולם המחשבה הוא ה"רעיון" אך ברגע ההפרדה (בגילויו) הרעיון גווע הוא הופך לטמא ומטמא. ואז כדי להתקיים הוא מגלה לחוה את תענוג המשגל וברגע המשגל, למעשה טומאתו שזה הוא, נדבק בחוה. זוהי הזוהמא שנדבקה בה והיא מתחברת אל בעלה. וכך הופך ה"דבק" לנחש. אך מאבד את "ידיו ורגליו" (כפי שהישן בלילה נדבקת בו הטומאה לידים ורגלים) ונשאר הנחש ערום מכל חית השדה. ועל כן נאמר "כיון שנבראת אשה נברא שט"ן עמה" (ב"ר יז' ו').

§426Editor's note: בתוכנו ממש.

§427Editor's note: הקדמון גימ' העצם.

§428Editor's note: אותיות הקדש בגימטריה 1232, ובגימטריה מגולגלת שהאֶלֶף חוזר לאָלֶף, האָלֶף שהוא אחד + הנותר שהוא 232 = 233=כח דן העולם

§429שכל הפועל הוא שפע הבורא הנמצא מתחת לגלגל הירח שהוא ישראל בגימ' שכל הפועל. "חַיָה אַחַת עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ וּשְׁמָהּ יִשְׂרָאֵל" (בריתא דרבי עקיבא)

§430NoteEditor's note: המקור לרעיון שכאן, הוא ספר יצירה.

§431Editor's note: רוח מים אש שלש אימות אמ"ש כך מונה אותם ספר יצירה כספירות אחת רוח [הקדש] שתים רוח מרוח [הקדש] שלש מים מרוח ארבע אש ממים. וכאן כפי שכבר אמר הרב קודם צריך להיזהר מהפכי המידות.

§432Editor's note: הכוונה בניקוד בלתי מובן שכל אות מנוקדת כפי שנשמעת בהברתה. דהיינו אל"ף תמיד תהיה קמץ ובי"ת תהיה צירי ושי"ן תהיה חירי"ק וקו"ף תהיה חולם ונו"ן תהיה שורוק. כך שאם נקח את שלשת האותיות הראשון (דהיינו השם הראשון) משם ע"ב הם ינוקדו כך וָָָָהֵוָָ ולשם הזה אין מובנות זאת כוונת הרב באומרן "בניקוד בלתי מובן".

§433Editor's note: שלשת הפסוקים נמצאים בספר שמות פרק י"ד פסוקים י"ט כ' כ"א. עיין בסוף ספר הצירוף (מחשבת חושב) שם אני מסביר את דרך צירופם.

§434Editor's note: אל"ף של אנכי מתחלף באֶלֶף לפי אי"ק בכ"ר עד טצ"ץ שזה 999 (ט=9 צ=90 ץ=900 יחד 999) זהו דרך ספירת המספרים על פי האותיות ואחרי 999 בא אֶלֶף ועל מנת שלא לסמן את המספרים בהרבה אותיות אנו הופכים את האֶלֶף לאָלֶף לדוגמא אנחנו נמצאים כיום בשנת 5782 ובאותיות אנו כותבים כך ה'תשפ"ב. וכך אנכי האָלֶף הופך לאֶלֶף יוצא אנכי 1080 שזה 5 פעמים יר"ו. יר"ו הם מספר האותיות בכל מערכת ואז 5 המובנים הם 1080 וחמש הבלתי מובנים גם 1080.

§435Editor's note: הרב פתח את הספר במילים אלו: "פרוש השם המפורש ושמו חיי העולם הבא וסוד מספר אותיות ירו שלם" ירושלם הוא סוד שם ע"ב דהיינו רי"ו שלם שהיו"ד החסר הוא רמז לעשרה מערכות של ע"ב כפי שיבוא בהמשך.

§436Editor's note: כעת מדבר הרב על המזכיר את השם השני או אחד מהשמות הזוגיים אשר בעיגולים. שעם כל אות מזכיר את האבר שבו נמצא האות, ראש הראש, ראש התוך, סוך הסוף, וכו'. ואקדים למה שיסביר הרב במקומו: כשאומר המזכיר לדוגמא תוך הראש הֵֵ, תוך הראש הוא המח, המזכיר מתבונן בעיני שכלו באמצע מוחו בנקודה האמצעית שבמחשבתו ועליה האות ה' חקוק ושומר מציאות נקודת המח, ואז כשהוגה בפיו תוך הראש ואם לא קבל מענה ממשיך והוגה הֵ למעשה שחרר את מציאות מוח הרוחנית ממנו. ובתשע ההזכרות שחרר את שלשת הנקודות הרוחניות בראש, ושלשת הנקודות הרוחניות בחזה, ושלשת הנקודות הרוחניות בבטן. ועל זה אמרה הגמרא רבא ברא גברא שדריה לקמיה דרבי זירא ואמרת הגמרא ולא הוה קא מהדר ליה אומר רש"י שלא היה בו דבור (שלא נברא שלם), ולכן אם חס ושלום טעה באחד האברים יהיה נתק בצורה הנבראת.

§437Editor's note: אפתח פתח גדול להסביר את השתלשלות עשרה השמות של ע"ב. אסתייע במדרשי חז"ל ובסייתא דשמיא. שם ע"ב הידוע מאות בשנים עוד לפני הרב אבולעפיה. מזכירו התנא רבי נחוניא בן הקנה שחי בתקופת בית שני דהיינו כ1200 שנה לפני הרב אבולעפיה וכך נכתב בספר הבהיר: (סימן קי) השם היוצא מן השלשה פסוקים ויסע ויבא ויט (שמות יד יט כא) אותיות הפסוק הראשון של ויסע כסדר הפסוק נסדרות בשם, ואותיות הפסוק השני בהיפך הפסוק נסדרות בשם, ואותיות הפסוק השלישי שהוא ויט כסדר הפסוק נסדרות בשם כמו הראשון שהוא ויסע, ובכל אחד ואחד מהפסוקים ע"ב אותיות, נמצא שבכל שם ושם מע"ב שמות היוצאים מאלו השלשה פסוקים שהם ויסע ויבא ויט שלש אותיות, אלה הם ע"ב שמות היוצאים ומתחלקים לג' חלקים כ"ד לכל חלק, ועל כל חלק מג' חלקים שר גבוה עליהם, ועל כל חלק יש לו ד' רוחות לשמור מזרח ומערב צפון ודרום ומתחלקים ששה לכל רוח, נמצא לד' רוחות כ"ד צורות, וכן לשני וכן לשלישי, וכולם חתומים בהוי"ה אלהי ישראל אלהים חיים שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו הוי"ה בשכמל"ו. עד כאן לשונו. הרב אבולעפיה מפתח עשרה שמות היוצאים אחד מתוך השני ולא נמצא לזה אח וריע וקרוב בשום מקום ונשאלת השאלה איך הגיע הרב להבנה זו. בעוד מספר עמודים יגיד לנו הרב: אלה הדברים הנפלאים כולם אשר כתבתי בעיגולים היוצאים מהשם הנכבד והנורא (להודות לשבח לפאר שמו יתברך) בהשגחה שכלית ובהשגחה אלוהית ובצורה נבואית. על פי רמזים רבים שמוליך אותי הרב אנסה ללכת בדרכו ולפתוח דרך להבנתה. שם ע"ב הוא אחד מהשמות המפורשים אשר אומרת הגמרא בקידושין (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עא/א) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע דכתיב זה שמי לעולם לעלם כתיב רבא סבר למידרשיה בפירקא א"ל ההוא סבא לעלם כתיב רבי אבינא רמי כתיב זה שמי וכתיב זה זכרי אמר הקדוש ברוך הוא לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת תנו רבנן בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים תניא אמר רבי טרפון פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כהן גדול ושמעתי שהבליע שם בנעימת אחיו הכהנים אמר רב יהודה אמר רב שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא. עד כאן מהגמרא. חסר לנו כאן שם ע"ב ובגמרא סוכה אומר רש"י: (רש"י על סוכה דף מה/א) אני והו - בגימטריא אנא ה', ועוד משבעים ושתים שמות הן הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח ויסע וגו' ויבא בין מחנה ויט משה את ידו ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות ומהן שם המפורש אות ראשונה של פסוק ראשון, ואחרונה של אמצעי, וראשונה של אחרון, וכן בזה הסדר כולן, השם הראשון והו וי"ו של ויסע, ה"א דכל הלילה, וי"ו דויט, ושם השלשים ושבע הוא, אני, אל"ף דמאחריהם, ונו"ן ראשון דהענן בחשבון של מפרע, ויו"ד דרוח קדים. עד כאן לשון הזהב של רש"י. למרות שלאורך הדורות הסתירו מאוד את אלו ארבעת השמות הנקראים כל אחד שם המפורש ויש שניסו לטעון שרק שם בן ד' הוא שם המפורש אך לא כאן המקום להאריך בזאת. אבולעפיה טוען לכל אחד מארבעת השמות כ"שם המפורש". עכשיו יש לנו הסכמה מרש"י שר התורה גאון הגאונים צנוע וענו כמשה רבינו.

§438Editor's note: כל הניסים שנעשו אשר הם למעלה מן הטבע מיוחסים אל השם יתברך אשר הוא משדד מערכות, וכך שם ע"ב משדד מערכות.

§439Editor's note: אומר הרמב"ן: אל שדי- ורבי אברהם פירשו בשם הנגיד ז"ל מגזרת שודד, כלומר מנצח ומשודד מערכות השמים - וזהו הנכון, כי היא מדת הגבורה מנהגת העולם. עד כאן דבריו. רמב"ן על בראשית פרק יז פסוק א.

§440Editor's note: שם ע"ב נבנה משלשה פסוקים (שמות י"ד יט' כ' כא') העוסקים בקריעת ים סוף כל פסוק בן ע"ב אותיות. כשמתבוננים בו אין לא שום משמעות מובנת לא מילים ולא משפטים מובנים, זהו שם סגולי הפועל בשדידת מערכות השמים. ובאותם האותיות מספרת לנו התורה על קריעת ים סוף, מכאן בונה הרב אבולעפיה את עשרת השמות ואין הוא פותח לנו דרך ברורה להבנה. ומכאן אנסה לבאר איך פעל הרב בחכמתו.

§441Editor's note: אומר המדרש: דאמר רבי שמעון בן לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם.

§442Editor's note: אומר הזוהר הקדוש (חלק א דף ב/ב בְּרֵאשִׁית), רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר, אַשְׁכְּחָן אַתְוָון בְּהִפּוּכָא. בֵּי"ת בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר. ב' בְּקַדְמִיתָא הַיְינוּ בְּרֵאשִׁית. בָּרָא לְבָתַר. אל"ף בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר. אל"ף בְּקַדְמִיתָא הַיְינוּ אֱלֹהִים. אֶת לְבָתָר. אֶלָּא כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד עָלְמָא, כָּל אָתְוָון הֲווּ סְתִימִין, וּתְרֵין אַלְפִין שְׁנִין עַד דְּלָא בְּרָא עָלְמָא הֲוָה מִסְתַּכֵּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִשְׁתַּעְשַׁע בְּהוּ.‏ תרגום: בראשית, רב המנונא הזקן אמר, מצאנו אותיות בהפוך. בי"ת בהתחלה ואחר כך. ב' בהתחלה - הינו בראשית. "ברא" לאחר מכן. אל"ף בהתחלה ואחר כך. אל"ף בהתחלה - הינו אלהים, "את" לאחר מכן. אלא כשרצה הקדוש ברוך הוא לעשות את העולם, כל האותיות היו נסתרות. ואלפים שנה טרם שברא את העולם היה מסתכל הקדוש ברוך הוא ומשתעשע בהם. ועוד מן הזוהר (דף כד ב) ואלה הם שנתבאר שהקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבן. ולכן הארץ היתה תוהה ובוהה, איך בורא הקדוש ברוך הוא עולמות להחריבם? יפה היה שלא לברא אותם! אלא ודאי כאן יש סוד.

§443Editor's note: וכעת נזכיר בקצרה את שלשת המדרשים 1. אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם 2. טרם שברא את העולם היה מסתכל הקדוש ברוך הוא מסתכל באותיות ומשתעשע בהם. 3. שהקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבן.

§444Editor's note: אומר רבי חיים ויטאל בתחילת "עץ החיים": כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו, ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית', האציל נקודה אחת הכלולה מעשר. עד כאן דבריו. מגלה לנו רבי חיים ויטאל סוד עצום: רצונו-זוהי התורה שהייתה לפניו עוד לפני בריאת העולם.

§445Editor's note: אומר המדרש בעשרה מאמרות נברא העולם ושואלים האם לא יכל לברוא את העולם במאמר אחד? מאמרות אלו רומזים על המדרש בונה עולמות ומחריבן. עולם הראשון "יהי אור". אומר הרב אבולעפיה: שם בן ע"ב תיבות יוצא מן הפסוק ויסע ישר, ומן פסוק ויבא הפוך, ומן פסוק ויט ישר, וסימנך יה"י אור וסוד 'אור' בגימ' 'העולם כֻלו'. עד כאן מלשון קדשו. והנה לך, העולם כולו נברא ממאמר ויהי אור. אך יש עוד תשעה מאמרות שבכל אחד מהם נברא העולם כולו. וכך היה מחריב עולמות עד מאמר עשירי וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. ובהמשך, וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי. דהיינו זה הנוכחי (העולם הנוכחי) טוב מאד יותר מכל אלו שהיו קודם.

§446Editor's note: כעת ניגש לחבר הכל יחד. מסתכל הבורא באותיות הסתומות אשר אין בהם סיפור ובורא אור. יש עולם יש סיפור, אך לא נחה דעתו ומחריבן. מחריבן כמשל למצרף שוב האותיות לשם סגולי שני שאין בו סיפור, ובו במאמר שני נוצר שוב עולם, ויש שוב סיפור, וככה חוזר עשר פעמים, פעם נוצר שם סגולי בלי תוכן מובן ופעם עולם עם סיפור, אלו הם עשרה השמות של ע"ב. ואם נתבונן בהם נמצא שהאי זוגיים דהיינו השם הראשון השלישי החמישי השביעי והתשיעי לא בעלי מובנות, ואילו השם השני הרביעי הששי השמיני והעשירי בעלי מובנות ומחולקים כביכול לשלשה פסוקים, ונביא כמה דוגמאות. תמיד ניקח שלשה שלשה מלמעלה למטה כפי שמופיעים בעיגולים (בסוף הספר) עיגול ראשון בשם השני "האלוה זיוו" עיגול שני "כללי לי אדי" בשם הרביעי עיגול ראשון "הוד מהלליו" עיגול שני "איך כה ידום" שם הששי, עיגול ראשון "סלהו וזכהו" עיגול שני "אב ואם ביה"ו". שם השמיני עיגול ראשון "סמר אל יהוה" אומר הרב, אלו אותיות "אליהו מסרה" (לנו), עיגול השני "חוב עשה פלא". השם התשיעי כך נוצר, ויסע ויבא ויט ישר (אין הפוך) לכן הראשון בשם התשיעי הוא ווו והשני ייי וכן הלאה. ובשם העשירי מתחברים ארבע שלישיות ועולה ביושר "מהמילה ומהירח" אחריו "לילה עקב האדם". עד כאן דרכיו של עשרת השמות ע"ב.

§447Editor's note: מזכיר הרב את דרך הצירוף וסותם חוזר הרב לאורך הספר להדגיש שעבודת הצירופים היא החשובה ביותר להשיג את מדרגת הנבואה אך לא מלמד אותה כאן, ורק בספרו אמרי שפר" נלמדת דרך הצירופים. אמרי שפר הוא ספרו האחרון בשנת 52 לחייו לעומתו חיי עולם הבא נכתב בשנתו הארבעים של הרב נראה שחשש לבאר את הדרך כיוון שאז בזמנו, היחס לחכמת הצירופים היה כחוכא והיטלולא (לשון לעג) אפילו לרוב החכמים (גם כיום המצב לא שפיר. ואולי הבין הרב שזה ספרו האחרון ואזר כוחו ומלמד שם את חכמת הצירוף.

§448Editor's note: הרב עסוק ומתעסק בכל ספריו על להעביר אלינו את הידע הנדרש על מנת להגיע למדרגת הנבואה, (ולכל הסכלים שחושבים שהרב לא מתעסק בענין המצוות ובתיקון מידות ובדרך השתלשלות העולם בדרך ספירות פרצופים ייחודים וכוונת סיבתו כיוון שמטרתו האחת והיחידה היא לתת לנו דרך אל הנבואה שהיא הדבקות בשם. וסומך שכל אחד יקיים את מצוות בדקדוקם ויתקן מידותיו ויעלה בעזרתם אל הדרך המביאה אל הדבקות בשם. אך עדין צריך התלמיד להוסיף ולקשור את ידיעתו בספרים נוספים החשוב ביניהם הוא ספר יצירה (אשר חיברתי עליו ביאור קצר ותמציתי, ואם יהיה בכוחי אולי אצרף אותו בסוף הספר). בתוך הזוהר ספרי דצניעותא אשר בא לפתוח פתח לספר יצירה והאדרות באות לבאר את הספרא דצניעותא למרות שהלשון בשלשה האלו קשה וכן לשון ההסברים כדאי להשקיע בהם מאמץ. נצטרך ללמוד ולהכיר את מהות הנפש, ורבו הספרים (גם כאן אני עסוק בחיבור ארוך שעדין לא הגיע לסיומו). בענין מרכבה וסתרי תורה אשתדל בעזרת השם במקום אחר כאן בספר לבאר ענין אחד בענין סתרי עריות.

§449Editor's note: חוזר הרב שוב אל שלשת העולמות והם עולם השפל עולם הגלגלים עולם המלאכים. מחברי הספרים דאז חלקם מזכירים את העולמות: אצילות בריאה יצרה עשיה (במיעוטם את העולם החמישי הנקרא אדם קדמון. וחלקם משתמשים בשלושה עולמות עולם השפל עולם הגלגלים ועולם המלאכים. וגם אלה כמו אלו הכירו את שתי השיטות. לעניינינו אולם המלאכים מקביל לעולם הבריאה (יש מאין). דהיינו עולם של שכלים נפרדים מחומר, עולם הגלגלים מקביל ליצירה ועשיה (יש מיש רוחני) עולם השפל מקביל למלכות שבמלכות שבמלכות שהוא העולם הגשמי.

§450Editor's note: מלאך הוא שליח השם אשר ניתן לכנותו "כח". אומרים חז"ל, אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל. אותו המלאך הוא מכוחות הנפש הצומחת. ולאדם שיש לו מלאך המוציא את מחשבתו מהכח אל הפועל ופעמים יקרא מטטרון ופעמים שר הפנים (המוציא את המחשבה מפנים) פעמים יקרא שר המחשבה אצל משה נקרא שר התורה יפיפה, כל זה הוא הכח המוציא מן הנעלם אל הגלוי מן השכל מקיף ואז הוא שכל נקנה במחשבה כפי הביטוי מהכח אל הפועל. כח זה מסור לנשמה ומקומו בשכל. כפי שאומרים חז"ל אדם גימטריא אב+אם,=דם, חלק אביו ואמו והקדוש ברוך הוא שהוא החלק הנשמתי הוא א' של א"דם, ובו כל הכוחות הפועלת בנפש השכלית.

§451Editor's note: העצם-לא כאן מקום בירורו אך בכמה מילים: החומר היולי הוא חומר בלי צורה. עצם רוחני הוא בלי צורה. וכל דבר שאינו עצם נקרא מקרה. המקרה הוא דבר שבא במקרה ובהזדמנות. מקרה-לעולם לא יהיה קדמון אך עצם כן, לכן לוקח הרב את הקדמון ומחליפו בעצם אשר שניהם בעלי אותה הגימטריא דהיינו יש להם קשר בשורשם. גן הוא הגוף הנטוע בנפש ועדן היא הדעת קדמון נצחי היא השם יתברך! שאין לא ראשית ולא תכלית. עשר הספירות הנאצלות מן האין סוף הם עשר ולא אחת עשרה (ספר יצירה) דהיינו הדעת אינה בין עשר הספירות ואנו אומרים כשהאדם מחכים דהיינו חיבור בין ספירת החכמה לספירת הבינה הוא רוכש דעת מכאן שהיא ספירה מולדת רומזים לנו שיותר בפנימיות בתוך האין סוף נמצאת הדעת יותר עמוק מן העשר ספירות. מכאן מובן דברי הרב שאומר השם הוא דעת! כיון שהוא יתברך נשאר נסתר גם אחרי שנאצלו עשרת הספירות אשר מהם מקבלים אנחנו טיפה מן מידותיו ושכליו (רצונו) אך (דעתו) הדעת לא מתגלה, זה הוא! ולכן נאמר גן עדן "מקדם". כמו שרומז החכם מכל אדם, קדם מפעליו מאז (היא הדעת).

§452Editor's note: נראה לי הכוונה לאלו השמות: יהוה, אדני, אל, יה, אלוה, אלהים צבאות, שדי, יהוה צבאות, אהיה.

§453Editor's note: יהוה אדני אלהים=קע"ז=גן עדן.

§454Editor's note: שלשה עולמות הם: עולם השפל עולם הגלגלים ועולם המלאכים. אם נבוא להקביל אותם לעולמות הנכתבים בכתבי האריז"ל אצילות בריאה יצירה עשיה ובקיצור אבי"ע יש יותר מדעה אחת לגבי המקבילות היותר נפוצה עשיה שפל, יצירה גלגלים, בריאה מלאכים, אצילות רב הנסתר על הגלוי.

§455Editor's note: אל עולם גם הוא גימטריא קע"ז ומופיע פעם אחת בכל התנך: (בראשית כא' לג') וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵל עוֹלָם. תענוג לצדיקים ולנביאים, אולי הכוונה תענוג=החכמה האלהית=529, ואז החכמה האלהית (כגן עדן) לצדיקים ונביאים.

§456Editor's note: העולם=אדני אלהים. וגם קנא וקומה אשר הרב צריך אותם לקמן.

§457Editor's note: עשרה עשרה=1150 ובחזרת האֶלֶף לאָלֶף=קומה, העולם, שמצביעים על עשר ספירות.

§458Editor's note: א' עד י' אלו עשר ספירות לדוגמה ב' הם שנים, שנים בגימטריא 400=ת ולקמן דורש הרב את המילה בראשית=בראשי שנים המילה בראשית חסר לה רק ת' בסוף כדי שתהיה שווה לבראשית, ובא המילה "שנים" להשלים ונקשר בראשית לראשי שנים.

§459Editor's note: ממשיך הרב לצרף את השמות האלוהיים כ"ו ס"ה שהם "יהוה אדני", וכיון שאומר ב' שמות כוונתו, פעמים כ"ו ס"ה=מלאך האלהים=אל קנא=יעקב. ואומר ונסתרו כסה"ו הכוונה בנסתרו לרוב הוא המילוי לדוגמא משה במילוי מ"מ שי"ן ה"א ונסתרו הוא רק המילוי שזה מ'י'ן'א=מאין. וכאן כ"ו ס"ה-91 והוא חציו של מלאך האלהים וכסה"ו הוא רומז על נסתרו.

§460Editor's note: שהרי בק"ם למפרע סופי תיבות אברהם יצחק יעקב, ובא"ת ב"ש שד"י, ש' נגד אברהם, ד' נגד יצחק, י' נגד יעקב.

§461Editor's note: כל השמות שמביא כולם שמות נרדפים למלאך (כח) מט"ט אשר תפקידו להעלות את המחשבה טרם התגבשותה כמחשבה מה שנקרא אותיות סתומות אל הגילוי דהיינו הופכם למחשבה. פעולה זאת נעשת באופן טבעי, כמו שפעולות רבות נעשות בגופינו כגון חלוקת הדם עיכול המזון וכו' ולכן נקרא שַׂר הַפָּנִים שמעלה מהפנים אל החוץ. ונקרא גם שר המחשבה.

§462Editor's note: ביטוי זה מופיע כבר בגמרא אמר ליה זהו מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי בקרבו (סנהדרין דף לח/ב). שמו מטטרון ורבו (הקב"ה) שנקרא שד"י שניהם בגימטריא שווה.

§463Editor's note: וסוד ש'=מצפץ=רוח אלהים (יהוה בא"ת ב"ש=מצפץ). והוא באמת-הכוונה רוח אלהים הוא השם באמת כפי שהרוח לא מתגלה אלא נראים מעשיה על מה שהיא פועלת, כך השם לא נראה ורק פעולותיו נגלים.

§464Editor's note: כאן מחבר הרב את השם מצפץ עם שם ההויה ונשאלת השאלה מדוע לא חיבר הרב באופן ישיר מצפץ עם הויה והיה מקבל 'כ"ח רחמי"ם'=326. למעשה רוצה הרב להשתמש בחיבור מ"צ עם ו"ה ופ"צ עם י"ה כדי לקבל מצו"ה וצפי"ה כדי להראות לנו את הקשר ל-יפיפה שר התורה. יפיפה=צפיה, מצוה רומז אל התורה שנתנה לנו על מנת לקיים את המצוות. אך רוצה הרב להראות משהו עמוק ונפלא. יפיפה שר התורה הוא שמלמד את משה את התורה (כמו שכותב הרב בהמשך). אך המושג צפיה רומז על הצפיה במרכבה היא השתכלות הנביא במראה הנבואה. משה לומד ומקבל את התורה בנבואה, שר המחשבה מעלה לו את הנסתר אל המחשבה ולכן כאן נקרא "יפיפה". ועל כן מצוה עם הויה שווה "כח הרחמים" (כח) מלאך הרחמים מגלה לו את התורה, והו"א שד"י כפי שלאבות נגלה להם בתורה ע"י "אל שדי", וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי.

§465Editor's note: בראשית ברא אלהים-אותיות-בא"ת ב"ש יארר אלהים,

§466Editor's note: יארר=יש מאין=411 ומתוך הפסוק אני שמי-אותיות-יש מאין,

§467Editor's note: שם יהו"ה אותיות הויה מצביע על הויה תמידית כלומר יש מאין,

§468Editor's note: מציאה, הכוונה מציאות. מציאה=מצוי=עולם=חכמה ובינה=חכמה ולבנה=146. על השם נאמר, מחוייב המציאות הוא המציאות! הוא מצוי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. חוזר רבינו כמה פעמים בספריו על המשפט הזה "חכמה ובינה=חמה ולבנה". וכיון שבא כעת לידי אל החמציהו! רבי שמעון בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה לכי ומעטי את עצמך (חולין דף ס/ב). ואני אומר, צריך להגיע אל המדרשים אם רעיון מפותח ולמצוא הסכמה עליו במדרש, לרוב לא מספיק דרוש אחד. כיון שכך שָׁתְלוּ לנו חז"ל את הסודות וכמה מדרשים יבואו לבאר סתרי תורה (סוד). החמה היא החכמה והלבנה היא הבינה. אז באה הבינה לפני הקב"ה ושאלה אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד? (לבנה וחמה שני מלכים-חכמה ובינה) והכתר (ספירת כתר) שמעלנו לאן יַפְנֶה את שפעו. אנו מתבוננים כעת ברגע שנאצלו הספירות מן האין סוף והשפע צריך לירד מן הכתר לספירה הבאה, והחכמה והבינה נמצאים מימינו ושמאלו של הכתר מתחתיו על קו אחד. ועונה לה הקב"ה לכי מעטי עצמך, דהיינו החכמה תקבל מהכתר, ואת מהחכמה. וכמו שרבו המבארים לבאר (על מנת להרחיק את מי שלא ראוי) "נענשה" נביא עוד מדרש (בבא מציעא דף נט/א) אמר ליה רב פפא לאביי והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה. (אשתך קטנה תתכופף ותלחש לה). וראו איזה פלא אומר רש"י (גאון הגאונים) אתתך גוצא - אשתך קטנה כפוף עצמך ושמע דבריה. מדוע הפך רש"י את דברי הגמרא שאמרה כפוף ותלחש לה, והוא אומר כפוף ושמע דבריה. איך מתחבר דרוש זה לדרוש הקודם? אתתך גוצה-היא הבינה, אשתו של החכמה, כמו שאומרים המקובלים, חכמה ובינה פרצופים אבא ואימא החכמה פרצוף אבא והבינה פרצוף אימא (חלק הארי של הזיווגים הם זיווג אבא אימא, י"ה חצי משם הויה בזיווג עליון) אז כך פונה הקב"ה אל החכמה אשתך קטנה היא הבינה שהתקטנה על פי צווי השם תתכופף ותלחש לך. נבוא להסביר מהו החכמה ומי הבינה (בעוד כמה עמודים ישתתף אתנו הרב ברעיון הנוכחי) החכמה היא הספירה שאוֹגֶרֶת את כל הנתונים שצברנו (כמו "הָרְד דִּיסְק"-סליל הזכרון במחשב) והמחשבה בעזרת השכל מחברת בין שניהם, הבינה יודעת לחבר מנתון קיים לנתון אחר, מה שאנו קוראים למוד דבר מתוך דבר. שניהם נצרכים זה לזה כפי שנקראים בפי החכמים תרין רעין דלא נפרדים. אז השכל בעזרת הבינה פונה לחכמה ובעזרת הנתונים ולימוד הבינה המחשבה מתבארת. ורש"י בגאונותו הבין את ההסתרה של החכמים וברמז דק מן הדק הפך את הענין. כשהעניין יחזור אלינו שוב על ידי הרב, נעמיק עוד קצת פנימה ועתה די לנו.

§469Editor's note: מאי"ן-מחלק את המילה לשתים מן א"י כוונתו בחכמה מא' עד י' כבר הזכרנו מא' עד י' הם בחינת עשר ספירות דהיינו קומה. התיבה "איזה" מחולקת, ונמצאת כך מספר פעמים בנ"ך (18 פעמים). ואמר הרב: "ואי" באה לצורך סימן כלומר מא' עד י' זה מקום בינה. כלומר החכמה היא קומה שלימה מא' עד י' וזהו מקומה של הבינה (כמו שהזכרנו שני אהובים שלא נפרדים.

§470Editor's note: ממשיך הרב להעמיק ולבאר מהוא? מקום בינה-מִבֵּין קומה, כלומר מִבֵּין עולם היכן הוא בין העולם? בין המקום. לכאורה אנו רואים נקודה חדשה בין החכמה ובינה ביניהם ממש אך היא סתומה וחבויה, וגִלוּיָה היא הדעת. אומר בעל "דגל מחנה אפרים" רבי משה חיים אפרים מסלדיקוב: וירא אלהים את האור כי טוב. ואיתא במדרש כי טוב לגנזו וגנזו לצדיקים ובו משתמשין צדיקים בכל דור ודור (חגיגה י"ב.) עיין שם, ושמעתי מאא"ז נ"ע זללה"ה (הבעל שם טוב) היכן נגנז האור ההוא, ואמר שהשי"ת גנזו בתורה. ולכן משתמשין צדיקים בכל דור ודור באור ההוא היינו על ידי התורה שיש בה אותו האור שיכולין להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו. עד כאן דבריו. אותה הדעת שרוכש הצדיק הוא האור הגנוז דעת עליון הוא החומר הראשון הוא יש מאין הוא זמן נברא שאין לא קשר לזמן שלנו שנקבע על פי תנועת השמש שנתלתה בשמים ביום הרביעי לבריאה, ואור הגנוז נברא ביום הראשון ויהיה אור. ועל כן ממשיך הרב להגיד כשנשיג שתי בחינות אלו זמן ומקום נשיג את החומר הראשון.

§471Editor's note: ממשיך הרב לבאר סתרים דרך הצירופים הפעם לוקח את משה ואליהו לשניהם לא נמצא מקום קבורתם או נוכל לומר ששניהם עולו בסערה השמים. משה במילוי מ"מ שי"ן ה"א, המילוי לבד מצורף "מאין". ואליהו במילוי אל"ף למ"ד יו"ד ה"א ו"ו ובמילוי ל"פ מ"ד ו"ד א' ו', וממיר הפ' בשתי ממי"ם ובצירוף מתקבל "אדם ומלמדו" וכשמוסיף "בן" שהוא גימטריה אליהו מתקבל "בן אדם ומלמדו" רומז הרב שהלימוד שקבל משה בא על ידי יפיפ"ה וכעת המלמד הוא אליהו כמו שמזכיר הרב בנבואת ישעיהו ונחה עליו רוח אלהים כעת הלימוד בא מרוח אליהו שהוא האלוהי.

§472Editor's note: מגלה הרב איך הגיע אל עשרה שמות ע"ב ואומר ראשית בהשגחה שכלית שבשכלו העלה את רעיונו, ואחר בחן אותו דרך הטבע הטבע=אלהים וגמר המלאכה נעשתה בנבואה. (וכבר בארנו באורך בהערה 41).

§473Editor's note: המבאר אותיות אברהם.

§474Editor's note: הפסוק במשלי ג' אומר כך: בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ. הדבר נפוץ אצל מחברי הספרים לדרוש פסוק ולא לצטט אותו. אומר רבנו במקום "יצור לבך" "תצפון אתך", ובזה נותן לו תוקף יותר אישי, הוא מדבר ישירות אל הקורא.

§475Editor's note: שוב משתמש רבינו בגימטריה מגולגלת. ואולי כעת נסביר את הרעיון על דרך הפשט. האותיות מתחלקות לשלש קבוצות אחדים עשרות מאות, אבגדהוזחט, יכלמנסעפצ, קרשתךםןףץ, האותיות הסופיות נספרות במאות אחרי הת' שהיא ארבע מאות באה הך' והיא חמש מאות עד הץ' שהיא תשע מאות. ואם נחבר את האחרונה מן האחדות עם האחרונה מן העשרות ואם האחרונה מן המאות נקבל ט'צ'ץ' בגימטריה 999 המספר הבא הוא 1000. אך כיון שאין לנו אות לסמן את ה1000 האלף תהפוך ל1 (א). במידה ונגיע ל2000 היא תהפוך ל2 (ב). וכך נוכל לסמן את המספרים הגדולים לדוגמא אנחנו היום בשנת 5782 לבריאת העולם ואנחנו מסמנים את השנה כך: ה' תשפ"ב וכך אנו משתמשים במספרים גדולים לצורך גימטריה הנקראת גימטריה מגולגלת. אותיות הקדש=1232 232+1=233=עץ החיים.

§476Editor's note: כ"ב אותיו"ת הקד"ש=1254 א+254=255=נה"ר.

§477Editor's note: בתוך הפסוק יש לנו את המילים מעד"ן א"ת הג"ן שהם בגימטריה האמת גן עדן.

§478Editor's note: אותיות הקדש שבהם נברא העולם מקבלות שִׁפְעָם מרוח אלהים חיים (בקטע הבא מתייחס הרב לזה) ורוח הקדש יונקת משפע הנשפע על אותיות הקדש ואותם האותיות הבאות ברוח הקדש יש בהם כח מצייר על ידי צירופים עד שבצירופם הם פרים ורבים כלומר מולידים שפע רוחני במשיג.

§479Editor's note: כעת חוזר רבינו לגן ומעמיק. כבר זכרנו את הדעת הקדומה היא הנמשלת לנהר המחובר. עדין אין ספירות ואין אותיות סתומות. ולפעמים נקרא עצה, ובהשתלשלותו נקרא טיפי מוחין אשר מגיעים עד הכליות ועל כן נקראים עצות יועצות אשר שם הזרע. (בראשית ב' טז) וַיְצַו יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ... וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. 'עץ הדעת' 'עצה דעת'. כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע. הדעת הוא דמיון לחומר הראשון. והבא אחריו העצה והוא הרעיון הוא החומר הראשון. והשם יכפר.

§480Editor's note: ויחזקאל קראו אופן אחד, מתגלגל מאחד יחיד ומיוחד.

§481Editor's note: סנדלפון קושר כתרים-הכתרים אלו תגי האותיות כעין כתרים  התגין רומזים על השפע היורד מהמשפיע אל האות בחינת הנהר המשקה את האותיות ומטיל בהם כח, אותו הכח נקרא סנד"ל אשר הוא "יסוד קדמון" וזה קיומו. בָּרוּךְ הוּא אֱלהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבודו, וְחַיֵּי עולָם נָטַע בְּתוכֵנוּ.

§482Editor's note: כל זה מתבאר לקראת סיום הספר בעמוד ק"ע בציור הריבוע והטרפז והדברים המובאים אחריו.

§483Editor's note: בהמשך אומר הרב י"ה מלא הוא יהו"ה, כשממלאים את אותיות י"ה מקבלים יו"ד ה"א ובגימטריא הויה. אך קודם עושה לנו הרב חשבון אחר, אלהים הוא יה מלא, כאן משתמש הרב במילים יה מלא שהם גימטריא 86=אלהים רוצה הרב להראות לנו את הקשר בין שם יהו"ה לשם אלהים, כמו שאנו אומרים יהוה הוא האלהים. וכמו שמביא למעלה בפסוק שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד.

§484Editor's note: וכפי שקושר שם הויה לשם אלהים כך קושר הלב למח שעל שניהם שורה השכינה.

§485Editor's note: ושהו"א אלו"ה קדמו"ן-חוזר למה שאמר בעמוד קודם- סנדלפו"ן פוע"ל הגו"ף. (שניהם גי' שווה)

§486Editor's note: הרעיון הזה בא מספר יצירה שאומר: נמצא כל היצור וכל הדבור יוצא בשם אחד. רוצה רבינו לבאר, שמשתי אותיות ויותר אפשר ליצור מילה דהיינו שתי אותיות לא זהות הם היסוד לכל המילים. כך יודעת המחשבה שלנו לעבוד כפי שהמחשב עושה את עבודתו בשיטה בינארית. (סימנים אפס ואחד, או פלוס ומינוס) על כן כל צרוף של שתי אותיות יהיה יסוד למילים שהוא נמצא בהם. (ונאלמתי דומיה).

§487Editor's note: "נער" אשר בא מהפסוק חנוך לנער על פי דרכו. כאן משתמש רבינו בגימטריא פחות נפוצה אצלו, אך עושה אותו פעמים ספורות בספריו נער=320 דרכו=230 הקשר ביניהם אותם מספרים בסדר שונה (עוד נראה זאת בהמשך).