1בשמך רחמנא
הצליחנו
| תהי ידך לעזרני בכל אות אשר אכתוב אלהי הצבאות |
| שנתי נדדה מעין לבבי בשמך ראתה נפשי פלאות |
| רפואה מצאה עמו וחיים גנוזים בו והוא ספר רפואות |
| קריאתו חקקתיה בלבי דברו החיה רוחות נכאות |
| צרור חיים למעלה או למטה היועיל בלעדי שמך ויאות |
| פרי חיים ועץ חיים ענפיו והוא שורש לכל שרשי תבואות |
| עצי עדן בתוך גנו נטועים זמורות הגפנים בו ברואות |
| ספר ספר וספור מחנותיו חלומות יודעיו כלם נבואות |
| נפשות נצרפו על פיו מצאתים טהורות באמונה לא טמאות |
| מרורות נמתקו מצוף דבש בו ידיעותיו שמה מופת והיא אות |
| לכל משכיל מקובל אמסרהו כמי שוטה מקום מנחת קנאות |
| כללו אכללה בקצת פרטיו לשונות יצאו ממחבואות |
| יגלו נסתרי עולם בעולם מליצותיו מאד יפות ונאות |
| טמונות בו תמונות היצורים נשימות אף בשם יוצאות ובאות |
| חרי אף רחמי אם נקשרו בו סתריו לאלפים הם ומאות |
| זכור משכיל ידיעת שם בתוך שם עלילותיו בך נגלות ונראות |
| ואפיך שני עדים כשרים פליאותם בכל רגע מצואות |
| הבלים לנחירים בחבלים צרופים בנשימות הכלואות |
| דמי הלב צפונים בחדריו קשירות הגויות דם מלאות |
| גויות הברואים הם בלי שם רשומות באשמות וחטאות |
| בשמך יה אני אבטח בכל עת שמי בהו ולך חן חן תשואות |
| אשר אכתוב אלהי הצבאות תהי ידך לעזרני בכל אות |
Editor's note: מעין לבך הסר אפר וברית טמאת פרה הפר
Editor's note: תוך לב טהור זה הספר זה מדמה אמרי שפר
בעצם 2היום הזה העול גבר על הלבבות והעול עבר על המחשבות ואפילו על ראשי הישיבות. עד אשר זעם על כל חי רוכב ערבות ויאמר להשחיתם פעם שניה מארץ נשייה לבלתי השאיר מהם בריה. כי חטאו לפניו כל בעלי גויה ובסוד פריה ורביה פקו פליליה ואדירי החפץ שבו מאחריו וישכחו סדריו אלופיו ושריו יודעיו ומכיריו, וימרדו בשמו ובזכרו פשעו וקצצו בנטיעות אשר לא נטעו ובים הסכלות טובעו. ובקול יי אלהים לא שמעו ואת יי לא ידעו. ומשם נסעו ויחנו בחון עשור וימירו את כבודם בתבנית שור, ויתנו יד לפושעים והחזיקו לב רשעים ויתערבו בגוים אשר סביבותיהם וילמדו מעשיהם וישלחו לשונם להקשות על ידיעת קונם והנגע עמד בעינם באמרם עם רב זדונם. אבותינו חטאו ואינם וחטאתם עצומה בהרחיקם החכמה ולא יזכרוה ועל לבם לא יעלוה וישנאו כל שלימי הדעות אשר יורוה ולענייניהם יגלוה. ומי זה בן מי זה הוא בן אדם כזה אשר יעמד כנגד כל נביא וחוזה אשר החכמה שכחו וחיי טומאת לבות כל חוטא זבחו. ואיך יאמרו הכלבים לחכמי הדור נבחו וגאון גליכם על שפה ימיכם שכחו, ואשר נמשכו אחיהם למען הביט אל מעוריהם והאמינו דבריהם לפי הכתוב בספריהם השם אמר עליהם אלהי הזהב עשו להם.
על כן ראוי לכל חי משכיל להתרחק מהם ולבלתי האמין בהבליהם כי כל הקורא בספר מן הספרים או שומע מפי זולתו מאמר מן המאמרים או דבר מן הדברים ומכיר שאין בו תועלת לפי מה שדעתו סובלת לא לשעתו ולא בכל ימי חיותו 3ואף כי אחרי מותו ראוי שיחשוב בה מה שראהו או שמעתו כחות מנביחת כלב אשר היא סגולה לו. ואמנם אם ידע או יחשוב שתועלתו אפשרית יאזין ויקשיב ודעתו אל לבו ישיב ויעמידנו חזק בטבעו כי כל דבור אשר שמעו יגיד עליו ריעו ומזה ומזה יוציא הפרי מגזעו ויכיר הצור אשר בלב נטעו ואז יועיל לו ולזרעו.
ואחר שראיתי אני זכריהו המחבר שהכל תלוי בקול ורוח ודבר ראה לבי את לבי ובקש לשבר היצר המקבר ואומר להתקבץ עם חכמי לב ולהתחבר וחילים לגבר ואחל לכתוב זה הספר הנותן אמרי שפר להכניע בו לבות בני עפר ואפר ולבעול על פיו בנות צלפחד בן חפר ולפיכך קראתי שמו "אמרי שפר" כי בו אשים אש בוערה בלבות הכסילים ובו אלהיב לבות המשכילים אלה באש חשבו ישרפו ואלה באש חשקו יצרפו.
ואחלקהו לשלשה מאמרים ולשלשה שערים ולשלשה חלקים. המאמרים אכלול בהם דעות חכמי דורינו זה והשערים אכלול בהם דעת חכמי ישראל הקדמונים והחלקים אכלול בהם דעות כל הנביאים כולם בכלל. ואחר כל אלה אכתוב ידיעה כללית כוללת כל הדעות הנזכרות הקודמות אשר עדיה הגיעה הכוונה האלהית בבריאת האדם בזה העולם השפל ועליה נאמר שנברא האדם בצלם אלהים ובדמותו וכל אלו הדעות החלוקות יהיה עניין החבור הזה בם בידיעת השם המפורש ובעניין כחו 4ופעולותיו בבריות הפרטיות ודרכו עם הכלליות ובמהות הגמול והעונש המתחייבים מאתו לכל הראוי לגמלו בעדו עם זכרו ולהענישו על שכחתו, עד שיודע מזה החבור למה נברא האדם ולמה נתנה לו תורה ומצוה כתובים על שני לוחות אבנים ולמה נתנה לאומה מיוחדת יותר בזויה מכל אומה ולשון בטבעה ולמה לאומתנו יותר משאר אומה ולמה קודם ולא אחר זמן מתן תורה ולמה בהר סיני ובמדבר סיני וכיוצא באלה השאלות והדומים להם שנסתפקו בהם המשכילים ונעלמו טעמי העניינים המורים על האמת.
ואע"פ שיש שם (שיש שם-הכוונה קיימים, לשון שכיח ברמב"ם) דברים רבים בשאלות רבות מענייני טעמי המבוקש שאי אפשר לכתבו בספר מפני חוזק טעמיהם וחולשת כח המבינים אין ראוי שנמנע ממה שאפשר לגלותו מלכתבו בספר בעבור מה שאי אפשר (לכתבם). ואע"פ שמה שנגלה יהיו מביניו מועטים מן המועטים ברבויים אני בוחר להחיות נפשות המועטים ההם ולא להשגיח ברבים שלא נשלמה דעתם עם היותם חושבים בעצמם שהם השלמים לבדם וזולתם חסרים אצלם. וזה אעשהו כדי להמשך אחר האמת. והמדה הזאת קבלוה הנביאים מהשם ית' וקבלוה החכמים מפי הנביאים ומספריהם הקדושים. ולולי חלוק מדרגות הנמצאים לא הייתי אני ולא זולתי מן המחברים יכול להביא שום טעם נכון על מה שזכרתיו שאגלה טעמו, והנני מחל בשם יי אלהי ישראל יושב הכרובים לדבר במה שאמרתי.