1הקדמה
(חסר עמ' ראשון ועוד עשר שורות קצרות).... וזו היא (.) הדרך שהיא לבדה דרך הנבואה עד היות שמה קבלה גם כן. אע"פ שהיא רחוקה מצד אחד מן הקבלות הראשונות המקובלות להמונינו וחכמינו, על כל פנים הקבלות ההם הם בעצמם שרשי הקבלה הזאת המאחדה והם יסודותיה ועיקריה. שאלמלא הם לא היה אפשר שתמצא זאת בשום פנים בעולם. ואם כן מזה הצד שני המינים הנזכרים הם הקרובים מזו הקבלה. ואמנם הצד המעיד שהם רחוקים ממנה גם כן הוא היותם חושבים שאין אחר מה שקבלוהו מן התורה והמצוה שום דבר מזה שהוא אתם מהם, הוא התכלית האחרון המביא....(דלגתי עשר שורות קצרות ראה צילום כתב היד) רחוקים גם כן מאד (..) מדרך זו שהיא לבדה (..) הוא מצד היותם חושבים שהתורה והמצוה הם משלים וחידות לעניינים אחרים. "אלה ביין שגו ובשכר תעו" (ישעיה כח' ז'). וזה הביאם לומר שלא ימצא בם תועלת ואין צורך להטריח דעת שום אדם בהם בשום צד וכאילו הם אצלם הבלים במשלים. ויש מהם שמאשימים מחבריהם ואומרים שאם היו חכמים היו כותבים חכמות כמו שכתבו האלו הפילוסופים. אבל מדבריהם תמצא הראיה שנתבלבלו דיעות המחברים ואע"פ שאנחנו קוראים נביאים וחכמים ואין זה כי אם טעות גמורה בידנו. וגם אין ראוי להמשך אחר דבריהם כי מה תועלת בהגדת מה שכבר עבר מימים קדמונים אצל החכמים. ומזה הצד הם בתכלית הרוחק מן האמת. ואולם הצד שהם גם כן קרובים מאד אל האמת הוא היותם אוהבים החכמה וחוקרים דרכיה בכל צד ובכל פנה. ואלו נתגלה להם על דרך החכמה שהתורה והמצוה הן מורות ומצוות לנו ללכת בדרכי החכמה ומגידות לנו סתרי חכמות הטבע ועומק חכמת האלהות הנקראת אצלנו חכמת מעשה בראשית וחכמת מעשה מרכבה, כבר היו שמחים מאד לדעת זה בלי ספק. ומזה הצד הם קרובים אל זו הדרך מאד. ודע שאלה הדרכים השלשה אנו מיחסים התנועות אליהם בדמות שלשת תנועות ראשונות של המציאות שהן ליסודות ולגלגלים. ונקראו שלשת2ן תנועה מן האמצע ותנועה אל האמצע ותנועה סביב האמצע, אחת לעפר ולמים, ואחת לאש ולרוח, ואחת לשמים, זאת עולה וזאת יורדת וזאת מסבבת. וכן שלשת מיני החכמים הנזכרים והנמשכים אחר דרכיהם לפי היחס שיחסנו אליהם, וזה שאלה שלשתם יחד להם שלש תנועות בעניין האמת והן כך, [תנועה אל האמת] תנועה מן האמת ותנועה סביב האמת. והביאור בזה הוא שכבר נודע שכל תנועה משלשת התנועות הטבעיות היא שתים עד שהן שש בכלל. וזה כי העפר והמים עולים בהכרח ויורדים בטבע, והאש והרוח עולים בטבע ויורדים בהכרח. והגלגל גם כן יש לו שתי תנועות אחת מזרחית הכרחית ואחת מערבית טבעית.
וכזה בעצמו יקרה לתנועות הרצוניות הנזכרות בלימוד הנזכר, וזה כי הרבנים עולים ומתקרבים אל האמת מצד השתדלותם בתורה ובמצוה ויורדים ומתרחקים מן האמת מצד היותם חושבים שאין להם טעם ולא סבה אחרת אחר מה שחושבים הם. והפילוסופים עולים גם כן ומתקרבים אל האמת מצד השתדלותם בחכמות ויורדים ומתרחקים מן האמת מצד היותם מבזים התורה והמצוה. והמקובלים אשר הם המתנבאים לבדם מסבבים סביב האמת על דמות מזרח ומערב שהם שני מקומות מורים על האור ועל החשך שנקראים יום ולילה. והוא שיקרה למתנבאים בעת השתדלם בבקשת הנבואה שינועו מחשבותם לקבל שפע מן השכל הפועל. ופעם יציץ עליהם אור מאורו וזיו מזיוו וזהר מזהרו בין רב למעט, ואז יאמר עליהם שהם באור באותה העת שבה השיגו לבד. והאור ההוא הנאצל מהשכל השופע על הנפש החכמה ונראה זריחתו בה, ויהיה יום כדמות זריחת החמה מצד המזרח ויכריח הנפש לקבל כוחו. ועל זה נאמר "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" (תהלים לו' י'). ופעם יקרה להם שיניעו מחשבתם גם כן וישתדלו לקבל ולא יבוא להם דבר ממנו כלל. והנה יאמר עליהם אז "לילה לכם מחזון" (מיכה ג' ו'). וכך נאמר גם "נביאיה לא מצאו חזון מיהוה" (איכה ב' ט'). ואמנם שני המינים הנזכרים הם שלמים מצד היותם מתקרבים אל האמת כמו שזכרנו. והם חסרים 3מצד היותם מתרחקים מן האמת כמו שאמרנו, ומצד קרבתם ראוי לומר עליהם "וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל" (ירמיה ג' טו'), כלומר שהשם יחדש להם נביאים שיורום במה הם טועים וילמדום דרך האמת ויקבלוה עד שישובו גם הם בעלי דעה והשכל. שכך נאמר במהלל ההשגה "השכל וידוע אותי" (ירמיה ט' כג'). אבל מצד היותם מתרחקים מהאמת ראוי לומר עליהם "ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים" (איוב לז' כא'), "לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו" (תהלים פב' ה') וכיוצא בזה, כלומר ועתה אתה בני ראה גם ראה מאיזה כת משלשת הכתות האלה אתה. בחן עצמך בשלושתם והבין מהם אחר איזו מהן ראוי להמשך ותדע ותשכל מן מוצא דבר כי המין הראשון שחלקנוהו לשני מינים שהוא כולל המונים ורבנים כל אחד מהם יחלק עוד למינים רבים מאד עד שהגיע החלוק אל אישים מצד התחלק האמונות והדעות הרבות המשתנות והמחלפות הצדדים בעניינים המשתפים את האדם עם השם ית'. והם הדרכים הנקראים מדרגות אנושיות אמיתיות עליות ותחתיות, מהן סבוביות מהן הולכות לפנים ומהן חוזרות לאחור מהן עולות ומתקרבות לעתים ומהן יורדות ומתרחקות לעתים.
ואמנם כבר שיער כל בעל קבוץ בשכל, שאחר שאין המין כי אם קבוץ אישים מורגשים פרטים מקובצים בשכל, ואין להם קיבוץ מורגש חוץ לשכל, שכל איש ואיש ממנו הוא לעצמו כמין למציאות. וקיבוץ איבריו עם כוחותיהם כולם הם גם כן עניינים מושכלים לשכלו כשישוב משכיל שלם בפועל, ואין כוחותיו כולם מורגשים לו. אבל מפרטי איבריו ומאישי כוחותיו יכיר כל כלליהם. וביאור דבר זה שחמשת חושי המרגיש שהם הראות בעיניים, והשמע באוזניים, והריח באפים, והטעם בחך ובלשון ובשפתים, והמשוש בכל הגוף והוא מיוחס לראשי אצבעות הידיים שהם קצוות אחרונות עם האחרות אצל הגוף רק שהם בעלי הפעולות. "כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח" (בראשית יד' ג') שהוא מצורף הלח"ם. הנה הם כולם התקבצו בגוף אחד מיוחד סביב טיפה אחת אמצעית בעלת שא"ר עם חמ"ץ ה4נקראים עץ הדעת. ועל כן היא טיפה סרוחה אשר סופה חדשה והיא פרוסה ספורה על פי הסופר שכתב זרע האדם ביד חוט השזרה שהוא חוזה השטר ושמו שרביט הזהב. ואמנם זהו טפוח הסהר ונברא מן טיט מלא וחסר שהוא טיט החיה הנמצא תחלה בכבד והוא כח בהויה והנה העולם טבורה. והנה עץ הדעת שמר הטפה ועליה חקוק שם פרטי והוא שם ע"ז שהוא שר גופים שר כל גוף שר גוף האדם. וכל שר נשפע משפיע מתק הטיפה ועץ הדעת טפה מתוקה מטה תקופה על פי השמש שהוא התמר שממנו הלילה הנקרא גלם חמה ולבנה המודיע חכמה ובינה וחוזר תמיד חלילה. ולפיכך ילדה תמר ליהודה תאומים שלמים פרץ וזרח, ומהם יודע סוד טפ"ה סרוחה אשר בה האהבה מלאה וחסרה וסודה משג"ל בשמא"ל והוא אש עב. וכל זה יתבאר עוד במקומו ביאור יותר רחב מזה לפי עניינו.
ואמנם הנה נבאר ונאמר שהחושים החמשה הנזכרים הכוללים כל השגה גופנית שהיא אישית ופרטית יש להם ארבע כוחות צוריות טבעיות. והן כח העירוב וכח הצמחית וכח החיות וכח הדיבור וסוד כולם ה"ד, ונמצא הכל נקשר על ע"ת. וזה הכלל יתגלה מן ע"ץ שהוא סוד המזג המעורב כמזג מים עם יין. ונמצאו החלקים מעורבים בעירוב יסוד עם יסוד גם מולד עם מולד גם הכנה עם הכנה. והסוד כי שם עץ הוא ז"ה בחילוף א"ת ב"ש והוא י"ב במספרו ובחילוף א"ת ב"ש עוד מתחלף והוא ש"ם. ואמנם מצד אחד מספר ע' שבעים גם ה"ם שבע"ה, ומספר צ' תשעים גם הם תשעה. והנה ז"ט והם זו"ג שעולים י"ו והנה הראשון סודו הו"א והשני סודו הי"א ונוסף מזה על זה ד' וחסר מזה (זה מזה) [על זה] ד'. ולפי הדרך האחת המזג השוה בם ד"י ד"י והפכם י"ד י"ד ומספר קשרי כל י"ד י"ד י"ד הם. והנה זה קשור על ה' ה' אצבעות הידים, והרמוז עליהם "ולכל היד החזקה" (דברים לד' יב'), "וירא ישראל את היד הגדולה" (שמות יד לא'). וכשתדע שם הי"ד תכיר הסוד. ועוד נודע שיש י' תוך מי"ם גם יש י' תוך יין ושניהם מיניי"ם מן י' נמזגים, כי המוסיף על זה י"י וזה חסר מזה י"י בסוד חיבור חמה עם לבנה, שזה הוסיף על זה כ' וזה חס5ר מזה כ'. וכן חכמה עם בינה זה המוסיף על זה כ' וזה חסר מזה כ' כדמות מים עם יין. כי זה ז' עשרות וזה ט' עשרות ויתרון זה על זה ב' עשרות וחסרון זה מזה ב' עשרות. וגם שם הקדש שווי חלקיו בחצי י"ג י"ג שסודו אח"ד אח"ד, ויתרון זה על זה וחסרונו ב'ב' שהם יחד ד'ד'. והנה כבר התבאר זה. ואמנם עי"ן הוא ק"ל ה' שמות, צד"י הוא ק"ד ד' שמות, עי"ן עוד שנית ק"ל ה' [שמות], תי"ו הם י"ו שמות הרי עץ הדעת גלוי מסוד הדם ומסוד הידים.
והשתכל בו בכל צד ותבינהו. וכאשר התגלה לך עניין מהות האדם בכלל והיותו נברא בכח השמות, וידעת שאתה כללי למציאות מצד אחד ופרטי לו מצד אחד, ונודע לך בביאור שאתה כבר היית מכלל ההמון הנזכר שהוא חלק משני המינים הנזכרים שהם ההמונים והרבנים, יתחייב מזאת הידיעה שידעת שתדלג ממדרגת ההמון אל מדרגת הרבנים. ותהיה אצלם פרטי מצד אחד וכללי מצד היותך כולל כל דעותיהם הכלליות. ואין ראוי שתיפרד מהם עד שתשיג זה. ואחר היותך כללי ביניהם שוב עוד למדרגת הפילוסופים והיה ביניהם פרטי והשתדל גם כן עוד לשוב כללי יודע כל מחשבותיהם בכלל. ועוד שוב לעלות למדרגה אחרת והיה פרטי בין הנביאים והתנבאת עמם ונהפכת לאיש אחר, וחזקת והיית לאיש שסודו ל'בן א'דום י'רוק ש'חור. וכשתהיה מתנבא והולך בדרכי הנבואה ופורש מכלל שאר העם ההולכים בחשך, השתדל עד שתשוב בין הנביאים כללי ור"ל בזה שתהיה מקבל שפע משפע השכל עד שתכיר שזולתך מדבר בך במראה או בחלום. כמו שנאמר על זה "אם יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו" (במדבר יב 'ו'). ולא כל פרט מתנבא ישוב נביא כללי בהכרח עם כל השתדלותו, אך יתכן שישאר עם התנבאותו ועם היותו פרטי לנביאים כבר הוא כללי לעצמו וכבר הרויח ריוח גדול במציאותו, והוא שעלה למדרגה העליונה שבמציאות האדם לפי שלשת המינים שחלקנו מין האדם אליהם. ולפיכך הדין נותן לך ולכל הדומים לך ממבקשי השלמות באמת שישמור זו המצוה שצוו השלמים ללכת בה. ועל זה רמזתי עניין זה הפסוק שבו 6התחלתי זה החיבור והוא הראשון. ובשני לו רמזתי מה שנדבתי לך לחבר לך ספר בקבלה. ובשלישי רמזתי עניין היות השם מגלה לנו זאת הדרך על ידי משה למען ספר שמו בכל הארץ. וברביעי רמזתי כוונתי ושכל מה שאני עושה מזה הוא לכבוד השם יתעלה. ובראשי הכתובים רמזתי שמך שלמה ובתוכם נרמז שם אביך משה ובסופם שם מ"ה מ"ה ויותר מהמה בני הזהר וראשי תיבות שניות מלא"ך. ואתה שלמה בני "דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש יהוה וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד" (ד"ה א' כח' ט'). ואחר שהקדמתי במה שראיתיו ראוי להקדימו לכוונת זה החיבור שקראתיו בשם "שומר מצוה" בעבור שתי סבות כמו שאפרש, אחל לדבר בספר לפי מה שכוונתי לדבר בו בעזרת שדי ואחלקנו לג' שערים. כל שער יכלול עניין מענייני הקבלה. ואמנם כל בניינו יהיה כולל ג' פסוקי ברכת כהנים ואחל בכל שער מכתוב אחד מהם, והשם יעזרני בם ורואיו ידינוני בשכלם לכף זכות.