33השער השלישי-"ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום".
כתוב "שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום" (תהלים לז' לז'). תם ושלם הם שמות נרדפים נמשכים זה אחר זה. ותרגום תמים תהיה, שלים תהא. ומדת השלום היא מדת אהרן הכהן וכן מדת פינחס ומדת אליהו מדת שלום, וכן כתוב "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כה' יב'). ונאמר "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהלים קיט' קסה'). ונאמר "יהוה עוז לעמו יתן יהוה יברך את עמו בשלום" (תהלים כט' יא'). ורבים כהם במדת השלום אין להם חקר. ולפעמים ישותף עם אמת כאמרו "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח' יט'). ולפעמים עם צדק כאמרו "צדק ושלום נשקו" (תהלים פה' יא'). והרבה מהמדות משתתפות וכולם נקראים ונכללים בשם מדת רחמים. וצריך לכל מקובל שלם לדעת סתרי המדות ודינם ומשפטם, מפני שהם עיקר ושרש לכל החכמות והמדות לא יתכן שידעם המשכיל באמתתם כי אם בדעתו סתרי המצות שבתורה. כי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות. ולולי עניין המדות לא הוצרכנו אל תורה, ולולי עניין התורה לא הוצרכנו אל המצוות שהן מורות על המדות. והתורה הוא עניין נשוא על הלב וחקוק בו עם המחשבה והמצוה תלויה על האיברים. יש אבר נושא מצוות רבות ויש נושא מעט ויש נושא מצוה אחת. ואמנם יש למצוות כולן מדרגות זו למעלה מזו כמו שיש למלאכות אבות ותולדות. ואין ספק שהמצוה הראשונה שבתורה המעולה שבכולן והיא גם בכל המדות היא מצות ידיעת מציאות השם הבאה בראש עשרת הדברים. והיא הנה גילוי דבר השם המדבר ואומר לנו "אנכי" כי זה הדבור מעיד על שיש דבר נמצא ומדבר ואומר אנכי. ואע"פ שזה הדבור הוא מורכב מאותיות ונקודים וטעמים אינו בתורה כי אם בעל אותיות לבד, והתגין והכתרים הם להורות על היות שרש הכל תלוי בדבר נושא הכתר המורה על המלכות. כי מספר כל האותיות בכלל מל34כו"ת. והיות עליהן זינין שהן כתרין ותגין להורות על סתרי השמות המפורשים והכתרים המפורשים. ועל זה גילו רז"ל מלת אנכ"י באמרם א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית וכן צירופים רבים צירפו בם הקדמונים ע"ה, שהזכירו וידעו זה הסוד המופלג. ויתגלה עוד בשתי צורות אלו, אל"פ נו"נ כ"פ יו"ד, אחד חמשים עשרים עשרה. והנה האומר אנכי שתף עם הוראת מציאותו ידיעת שמו שהוא בעל שתי מדות יהו"ה מדת רחמים אלהי"ם מדת הדין. "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים
והורנו ית' בזה כי מדת הדין משתתפת לאחד מעשרת הקונים הידועים לכל מדקדק הכוללים תחילה יחיד ורבים. ואחר כך מורים על זכר ונקבה יחידים ועל זכרים ונקבות רבים. ובאמת שדינם היה לפי אמיתת המציאות אשר הלשונות חקוקות עליו, שהיו הקונים שנים עשר כמו שיתבאר מן החלוקה ההכרחית אשר המציאות מעיד על זה. והוא על דרך אלה השמות שאזכור, אני, אתה הוא. כל אחד מורה על יחיד זכר הרי שלשה, אחד נמצא מדבר בעד עצמו והוא אני. ואחד שמקבל הדבור פנים אל פנים, ואחד מדבר לו ואומר לו אתה. ואחד שאחרים מדברים עליו ומזכירים אותו במלת הוא, והנה הוא נעלם. ואם כן אלה שלשה יחידים נחלקים לשלש צורות ומתחלפות חלוף גדול מאד, והם שרש לכל הדבור. ובעניין הפעולות יתחלפו וישתנו לפי הפעל ולפי הפועל ולפי הפעול. ויתחלפו וישתנו לפי הזמנים גם כן על עבר ועתיד ועומד, שסודם היה והוה ויהיה. וכמוהו בחלוף יהיה והוה ויהיה, וכמוהו נפרד יה יה וה וה וה יה. וזהו דרך שם בן י"ב שבברכת כהנים. וכבר רמזנוהו למעלה ואמנם זכרנוהו יפה עוד מפני הנמצאים הנזכרים שמהם יתגלה עניינו של זה. ונשוב עוד ונאמר כי כמו שזכרנו שלשת היחידים המורים על הייחוד בשלש צורות של זכרות, כך צריך שנזכור שלשת היחידים עוד שיורו על הייחוד גם כן בשלש צורות של נקבות לפי הנמצאים. ונאמר שהם אנכי, א35ת, היא, וכמו שבארנו בזכרות כך צריך שיבין המבין אלה גם כן בנקבות. ואמנם מלת אנכי שמנוה בשם מורה על נקבות מפני שהשכינה אמרם בשם השם, "אנכי יהוה אלהיך" עם היות זה סוד גדול. כי השכינה היא הכבוד שהשכין השם בתוך ישראל עמו, ועליה נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה' ח'). והיא סבת הנבואה וסבת ההשגחה וסבת הברכה. והיא שפטה את ישראל תמיד ושמה דבורה. והמשכיל המקובל יבינה מסוד ברק בן אבינעם, כי על כן נאמר "ותשר דבורה וברק בן אבינעם" וכו' (שופטים ה' א'). ואע"פ שמצנו מלת אנכי, גם אני, משותפות פעם לזכר ופעם לנקבה, זה היה להעלים הסוג המופלג הנזכר. וכן מלת את הרגילו גם כן חכמי הלשון החרזנים שיתופה לפעמים לזכר ולפעמים לנקבה, מפני מצאם זה בספרי הנביאים בקצת מקומות. וכן מלת היא כבר הרגילו גם כן הנביאים לכתוב אותה בו' ולקרותה בחיריק, או לכתבה בי' ולקראה בשורוק. ומחליפים בקצת מקומות מלת היא במלת הוא ומלת הוא במלת היא. וזה גם כן לסוד גדול מופלא. וגם יקרא עוד במקומות שיכתבו נער מבפנים ויקרא נערה מבחוץ וכיוצא בזה בדברים רבים שמשנים העניינים לחידושים ידועים, ולעורר שכל חכמי הלשון לאמיתת שימוש הלשון ודרכיו המופלאים הרבים.
וכאשר דברנו ביחידים השלשה וביחידות השלש נדבר גם כן ברבים השלשה וברבות השלש. ואלה הם הרבים אנחנו, אתם, הם. ואלה הם הרבות נחנו, אתן, הן. והנה משתפים המדקדקים אנחנו עם נחנו לזכרים ולנקבות, אבל דינם באמת כדין נשים עם אנשים. וכבר נשתתפו הלשונות ונתבלבלו מדור הפלגה ועד היום וכך יהיו מבולבלות עד בוא הגואל שתשוב כל הארץ שפה אחת שפה ברורה. כמו שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם יהוה ולעבדו שכם אחד" (צפניה ג' ט') ולעבדו בשם אחד. ומפני שיצאו מן השנים עשר, שתי תיבות בשווי, מבואר שאין הבדל בם בין זכר לנקבה, והם אני עם אנחנו ששיתפנו עניינם עם אנכי ועם נחנו, התחייבו להיות ע36שרה קונים לבד וחסרו שנים מדינם. וכזה קרה לכל פעל עבר בלשוננו שחסרו מן השנים עשר נמצאים לפי הדיבור שלשה ונשארו תשעה לבד. שמר, שמרה, הנה שנים אחד לזכר ואחד לנקבה. שמרת, שמרת, זה בקמץ בת"ו וזה בשוא הנה שנים הרי ארבעה. שמרתם, שמרתן, הנה שנים הרי ששה. ואמנם מן הששה הנשארים באו שלשה במקום הששה. [אנחנו שמרנו שווה לזכרים ולנקבות הנה אחד במקום שנים]. והם שמרו שווה לזכרים ולנקבות הנה אחד במקום שנים. וכן שמרתי אחד במקום שנים הרי שלשה במקום ששה וכולם תשעה. ויש תחת אלה הדרכים נפלאות תמים דעים. ואלה הם עשרת הקונים המשותפים בשם אלהי"ך אלה"י שעניינם אלו"ה שלי אלו"ה שלך במקום אני ובמקום אתה הרי שני דרכים. וכן עוד אלה"י אלהי"ך לשון נקבות במקום אנכי ובמקום את הרי עוד שני דרכים. והנה ארבעה ליחידים שהם מדברים בעד עצמם ולזולתם שני זכרים זה לעצמו וזה לזולתו ושתי נקבות זו לעצמה וזו לזולתה לפנים. אלהי"ו אלהי"ה הרי שנים והנה ששה. אלהיכ"ם אלהיכ"ן הרי שנים והנה שמונה. אלהיה"ם אלהיה"ן הרי שנים והנה עשרה. אלהינ"ו לזכרים וכן אלהינ"ו לנקבות הרי שנים שהם אחד והנה שנים עשר שהם אחד עשר. והראשון גם כן שזכרנוהו גם הוא שנים במקום אחד שאמרנו בו אלה"י לזכר גם אלה"י לנקבה הנה הכל עשרה לבד, שהם במקום שנים עשר. והנה הושמו המדברים בעד עצמם לבדם האומרים אלוה"י גם אלוהינ"ו שניהם במקום הארבעה.
ואחר שבארנו זה נשוב לבאר סוד זה העניין שבא בשם האומר לנו "אנכי יהוה אלהיך". והוא שהורה לנו אמיתת מציאותו בדברו כמו שאמרנו, וגלה לנו שדבורו אתנו לעולם הוא משותף בשתי מדות ראשונות. וצריך שנזהר משתיהן בשעת הדיבור ולא נטעה בהן. וזה יתגלה מעניין משה באמרו "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הפרכת אשר מעל ארן העדות מבין שני הכרובים" וכו' (במדבר ז' פט'). שהם הורו על בוא הדיבור האלוהי לאדם בהכרח לפי טבעו ולפי אמיתת מציאותו וצורתו, מבין שני עניינים שהם בעלי עצם אחד מקשה בלי פירוד ובלי קצ37וץ נטיעות, על דרך שתי מדות אחת מימנת ואחת משמאילה והדבור מכריע בינתיים.
והנה מין האדם לעד ששרשו אדם וחוה שזה מצלעו של זה והם שנים והם אחד. ומהן התולדות כולן, והם רואים זה את זה פנים אל פנים. והמדבר עם מי שמדבר אתו פנים אל פנים עוד על דרך כלה. ולפיכך בא עניין ההשגחה המורה על ישראל בפרט מהאומות, כמו שאמר "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". והורונו שבמדת רחמים ובמדת הדין יחד, ידין אותנו תמיד כמו שדן אותם אז. ואנו צריכים להשמר משתי המדות יחד ששניהם בעלי ההשגחה. ובמדה שדן אותנו להיטיב לנו בה עצמה ירע לשונאינו שהם שונאיו, שכל אוהביו בין ממנו בין מן האומות הם אוהבינו וכל שונאיו הם שונאינו. ואם נשמור חוקיו ומצותיו כמשפט וכראוי גם ישמרנו אחר שיברכנו. ועל זה הודיענו זה הסוד כולו בעשרת הדברים שהגיד לנו הוא בעצמו ית' השם מהם. כמו שבא בקבלה "אנכי" "ולא יהיה" מפי הגבורה שמעום בדבור אחד, ששניהם בדבור אחד נאמרו. והמודה בזה כופר בזה והכופר בזה מודה בזה. ולא עוד אלא שכבר נאמר מבואר בקבלה כל המודה בע"ז כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בע"ז מודה בכל התורה כולה. ושרש כל התורה כולה הוא הפסוק הראשון שבעשרת הדברים, ועיקר ע"ז הוא הפסוק השני והוא קרוי לא תעשה. ואע"פ שאין בו עשיה כי אם הויה, כאמרו "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". ופני השם הם מדותיו וזולת מדותיו הכל ע"ז, וההויה היא למדותיו לא לזולתם. ואין מדותיו זולתו כי אמרנו מדות מורות על תארים, אין זה כי אם ייחוסים שאנחנו מייחסים לו ית' על דרך שנוכל להבין מציאותו תחילה. ואחר כך איכות השגחתו בנו ובעולמנו ובשאר העולמות כפי טבענו ויכולת מחשבותינו עד שניחדנו על הכל במלכותו וממשלתו. ושלא נייחס מעלותיו לזולתו כי כל מה שהוא זולתו מכל הנמצאים הוא מכלל בריותיו. ואם היו מדותיו זולתו היו בריות, לא ה38יו אלוהות.
ועל כן אנחנו אומרים שתאריו שהן מדותיו אינן דבר נוסף על עצמו בשום פנים. וכמו שלא נוכל להשיג מהות עצמו כן לא נוכל להשיג מהות מדותיו, אבל משמותיו נכיר פעולות מדותיו ממנו יותר בשלמות ית' אצלו. כי הוא הקרוב אליו יותר מכולנו ואשר לא ידע מהם דבר או לא ישגיח בהם בשום צד הוא הרחוק ממנו ית' בתכלית הרוחק. וסידורו במציאות למטה מסדר אישי מין האדם, ולמעלה מסדר אישי מין הקוף. ואמנם בינו ובין הקוף הפרש גדול, כי הקוף לא יגמל ולא יענש, וזה בא כדי שיגמל והנה יענש. ומזה הצד הוא יותר רע מהקוף וכל שכן משאר בעלי חיים שלא התקרב דמותם אל דמות אדם כמו הקוף. ואל תפלא בשנאמר במרכבה שיש שם פני שור ופני אריה ופני נשר ופני אדם ולא זכר שם קוף, כי אותו האדם הנזכר בכלל כולם באמרו ודמות פניהם פני אדם הוא פני הקוף. והעד אמרו דמות בכולם יחד. ועניין הקוף הוא שכל פעולותיו דמויות ודמיונות ודמיונו רוצה להדמות לדמיון האדם המתקרב אל השכל. וכל בריותיו של הב"ה רודפין להדמות זו לזו, ומפני רוב רוחק החלופים והשנויים שביניהם יתקרבו הקרובים ויתרחקו הרחוקים מן הדמיונות. והלא תראה שהיסודות הקרובים שבים ומתהפכים בחלקיהם מהרה מזה אל זה והיו הרחוקים הפכים בתכלית. כך צריך שתבין במדות השם שכל הפעולות מהן באות, ולפי זאת הדרך השתכל במצוותיך ובמדות הנשר והשור והאריה ותמצא במה תבדלנה מדותיך ממדותיהם ובמה תשתתפנה מדותיך עם מדותיהם. ומפני היותך אתה גוף צומח בעל חיים כמוהם תצטרך אל כל שיצטרכו הם אליו בכלל לא בפרט. שגם הם בקצת כללים גם כן יבדלו זה מזה. שהרי הנשר פורח ואין צרך לך ולא לשור ולאריה מן הפריחה באויר, אבל כל בעל חיים צריך אל מזון והמזון חלק מהיסודות. ואמנם אתה המדבר והם בלתי מדברים ר"ל מדבר משכיל בכח. וצריך שתוציא דבורך מן הכח אל הפועל עד שתהיה משכיל בפועל עם כח דבורך.
וזהו העניין אשר כיוון אליו השם בהבדילך מהבהמות, ובזה יהיה כל אדם נכלל עמך. ואמנם רצה השם עוד להבדיל39ך הבדל אחד מיוחד מן הראשון, והוא שעם היותך משותף עם כל אדם רצה ית' להבדיל אומתנו בכלל משאר אומות, עד שיהיה ערך ההבדל שבינינו ובין האומות כערך ההבדל שבין האומות לבהמות. ועוד רצה השם להבדיל מכלל המונינו שבט אחד להיות לו נחלה והוא שבט לוי. עד שיהיה ערך ההבדל שבין שבט לוי לשאר שבטים דומה בקירוב לערך ההבדל שבין ישראל לאומות. ועוד רצה השם והבדיל אישים מיוחדים משבט לוי וייחדם לו לעבודתו ייחוד מופלג. עד שיהיה הערך שבין הכהנים ללוים דומה לערך שבין הלוים לישראל. וכך נתייחדו העניינים אלה מאלה, וכאשר היה זה ככה לא גזרה חכמתו ית' שתינתן הברכה להמון עם ישראל אלא על ידי הכהנים המיוחדים ובשם המיוחד. כי זו היא הברכה השלמה באמת ובמקדש שהוא מקום הבחירה המיוחד אצל הארץ. ולפיכך תבין גם מזה העניין מכל צדדיו שהב"ה כל מדותיו זו על גב זו והן בלי פירוד ולא קיצוץ. ומפני שהיתה מדת השלום אחרית כל המדות צוה שתהיה סוף כל הברכות. ונאמר "סופך טב כלך טב". ולפיכך גם שלמה חתם כל ענייני העתים במדת השלום באמרו בקהלת בסוף העתים "עת מלחמה ועת שלום". וכן כתוב "יהוה עז לעמו יתן יהוה יברך את עמו בשלום" (תהלים כט' יא'). ולפיכך אנו מברכים שים שלום בברכה אחרונה שבשמונה עשרה והיא אחר ברכת כהנים. ולפיכך נאמר שאין אליהו בא לעולם אלא כדי להשים שלום בעולם. שנאמר "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג' כג') והכל כוונה אחת.
הנה כבר ביארתי לך עניין ברכת כהנים בקצור לפי כוונת זה החבור. וצריך שתכוון תמיד בעת שתברך בה את העם בשם המיוחד לכלול בשלשת הספירות השבע ספירות בנשיאת כפיך. ותהיינה עשר ספירות בשתי ידיך כוללים י"ב שמות הקדש בסוד ו"ו שהם ה"א ה"א. ה' אצבעות קשורות ביד א' שהיא יד שמאל גם ה' אצבעות קשורות ביד א' שהיא יד ימין. ותכוון בחל40ק האצבעות בלי פירוד וקצוץ לשתים עשרה מדות רחמים, ותדין בברית לשון מדה אחת שהיא מיוחדת לזכרון והיא פקד. והיא מדת הדין באחדותה כוללת כל המדות והיא נפש לכללן. ועל כן סוד מד"ת הדי"ן בגימ' הנפ"ש החכמ"ה והיא כולל"ת הטוב"ה ובה נתלו בלא ספק יסודו"ת החט"ה וסימנה בראש"י מד"ת די"ן קש"ה. ודע כי סוד נפ"ש חכמ"ה שהיא נפש חיים היא בראש. ואולם מדת הדי"ן היא המחי"ה המ"ת. ועל כן כף זכות היא כמדת הדין. ואם כן דין הוא שתשים דעתך לכלול הספירות כולן יחד עם היותך גם כן מכוון בהן אל אצילות כל אחת ואחת מהן באצילות האצבעות משתי הידים. וחלוקין א'ד'ד'א' גודל עם ארבע מימינים ביד ימין, וגודל עם ארבע משמאילים ביד שמאל. ועל כן יהיו עוד החלוקים ו"ו בצורת חלוף האצבעות א'ב'ב' ב'ב'א', ועוד ג'ב' ב'ג'. וכך יצירום הכהנים עד שיפרידום ויחברום וישנום ויחליפום ויגלגלו וישימו בהם לב. ויצירום בשבע ספירות שבראש אחד בעל שני פנים, ויהיו שבע ושלש שהן עשר. ובאלה הציורים הרבים יצירו היות העולם כולו אחד ומלכו אחד והוא מנהיגו לפי המדות. ולפיכך תבוא הברכה מיוחדת מאתו לעמו המיוחד לו בשם המיוחד לו ית' שמו לעד ב'ש'כ'מ'ל'ו'.
ודע שכבר רחקתי עצמי הרבה לכתוב דברים אלה ברמזים שהם מכלל סתרי התורה וסודות המציאות וסודות המצוות כולן, שאינן נאמרין אלא פה אל פה משלם אל מי שראוי לקבל השלמות פנים אל פנים אחר הבחינה והנסיון בכוונה של המקבל אם ראוי, ותכוון למסור לו, אם לאו. ועם כל זה ראוי המברך השלם הכהן הנזכר שיהיה מעוטף בטליתו ומוכתר בתפליו בשעת הברכה, מפני שיזכור מהשם יותר ויותר. ולפיכך אני רוצה להודיעך גם כן עוד עניין הציצית ועניין התפלין ברמזים. ואומר כי הציצית הנזכר בתורה כבר גלתה לנו הטעם מבואר באמרה "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה". ואמרה "למען תזכרו", ואמרה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר טו' לט'). ובא ב41קבלה, אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זו זנות. וכך אמרו עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה נינהו. וידוע הוא לכל מי שיודע דרכי הטבע שהעיניים רואות וחומדות לראות, והלב רואה גם כן מה שהעיניים רואות. אלא שאלה מבחוץ וזה מבפנים וזה פורט ואלה כוללים וזה כולל ואלה פורטים. והציור נאמר על שניהם. ואמנם התורה ייחסה שניהם בפרט לכל אחד מצד אחד ובכלל לכל אחד מצד אחד. כי אמרה "וראיתם אותו" הורנו שהכוונה בזה בעבור ראות העיניים תחלה, ואמרה "וזכרתם" הורנו על הלב שאין הזכרון מיוחס אלא לאבר פנימי. והזכרון שלשה מינים זכר וזכרון ושומר. הזכר הוא בלתי רצוף והוא עניין שיזכור אדם ממנו אחר עברו לעתים והוא בעת שישים דעתו עליו לבד לזכרו ועברה לו שכחה בינתיים ואחר השכחה הוזכר, זהו עניין זכר שזכרוהו החוקרים. ואמנם הזכרון אצלם הוא עניין דרישת הדבר בהתעוררות רצון כשיביאהו החושב אל מציאות אחר העלמו מן המחשבה לגמרי כאלו התחדש עתה אצל החושב. ומתוך כך זוכר שזה כבר היה עניינו כך וכך, והוא קרוב לזכר. אבל השומר מעולה משניהם שהוא זכר רצוף שאין שכחה בינתיים כלל ולא יצטרך להביאו אל זכרון, כי נזכר ועומד הוא וחקוק בלב בשלמות. והמעשה עניינו כדי להזכיר הדבר על דרך הזכר והזכרון, אבל השמור הוא שהמעשה צריך אליו והוא אינו צריך אל המעשה.
ולפי זה הסוד הגדול אשר בא בסוד השבת שהוא יום שכל מעשה אסור בו, אבל ימי החול הם ששת ימי המעשה. והוא בא בו "זכור ושמור בדבור אחד", מפני היותו כולל השמור שהוא זכר רצוף אשר אינו צריך למעשה לחזקו בלב כי חזק ואמיץ הוא בעצמו. והוא עניין הספירה השביעית הנקראת בשם היכל הקדש המכוון באמצע. כי הספירות השלש כל אחת ואחת בעצמה היא עומדת על דמות שלש נקודות שבשלשת זויות המשולש כצורה הזאת, △ וכשתשלש זאת על דרך רבוע כפול יעלו תשע זויות כ42צורה הזאת,
△△
△
ואע"פ שזאת הצורה היא באמת בעלת תשע זויות הנה היא גם כן בעלת שבע לבד, מפני שהזוית האמצעית היא כוללת שלש זויות והיא זוית אחת לבד ונשארו שש זויות והכל שבע נקודות, אחת שהיא שלש גם כן ושתים לכל רוח מן השלש כוחות. ואמנם הקוים הם גם כן תשעה שווים בארכם מצד אחד והם גם כן ששה מצד אחר. מפני היות כל קו שמקיף מצד צורת העגול חצי קו, ואם השלים העגול תמצא קו אחד מקיף בכל מה שבתוכו ויהיו ששה משולשים ונקודה אחת תוכם בצורת מרכז כדמות הארץ שהיא באמצע הגלגלים. והנה נחלק העגול לששה קוים ונחלקו קויו אשר יצאו מן הנקודה ועדיו לששה קוים גם כן. הנה שנים עשר כולם יוצאים מן הנקודה ומתפשטים במקיף, והכח יוצא ממנה ומתפשט דרך הקוים כדמות הצנורות של הנהרות והמעיינות והימים וכדמות הגידים שהדם הוא מתפשט בהם בכל הגוף ויוצא מן הלב. וכפי זאת הצורה עם שאר הצורות הידועות מדרך הקבלה היה עניין הציצית, והוא באמת לזכרון לכל המצוות מצד היות עניין הציצית, טלית שכל הגוף מתכסה בו. כמו שנאמר "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" (דברים כב' יב'). והנה אמרו פרט לכסות לילה ואמרו פרט לסומא, מאמרו "וראיתם אותו וזכרתם". ואין ספק שמי שמתעטף בו ביום ואינו רואהו הראיה הראויה לו לראותו והיא שמביאה לידי הזכרון לא יצא ידי חובתו הפנימית. ואע"פ שיצא ידי חובתו החיצונית. ומי שראהו גם כן הראיה הראויה ואינו זוכר ממנו כל מצות יי', ואע"פ שיצא חובתו החיצונה והפנימית לא יצא ידי חובת היותו קדוש לאלהיו עד שישתתף יחד בענייניו בשלשת הדרכים הנזכרים. שהם, "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה" "והייתם קדושים" (במדבר טו' לט'). ואם כן השלמות הוא בשלשתם בראות שבעיניים ובזכירה שבלב ובקדושה שבנפש המתקדשת לקבל הויה מחודשת מאלהי ישראל, כמו שאמר אחר כל זה "אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה 43אלהיכם" (שם).
ואם כן הראיה תחילה היא לעיין בצבע המעיד על הטבע, והוא שאמרו על זה מפני מה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. והצבע צריך שיהיה מדם חלזון שהוא דם לח וזן. והיודע סוד נחשול וסוד נחזול שרו שלים ידע זה הסוד באמתתו ומהותו. כי רקי"ע מצרי"ם וסוד י"ם אדמ"ה וסוד כסא הכבו"ד טב"ע הל"ב זה בתחתונים וזה בעליונים. וסוד רקי"ע עוד ערפ"ל והוא מי"ם מרי"ם וסוד תמרה ים קדמון וסוד חלזון חלד וזמן והוא מולד חזן למד חזון, וכהנה רבות מגלות זה הסוד. ומחמשה קשרים לכל כנף ושמונה חוטין תכיר זה הסוד. ואמנם סוד התפלין מורה בכלל שני מעשיו על סוד מעשה בראשית עם מעשה מרכבה. תפלין שליד שהן א"ד פרשיות בבית אחד נקשר ונתר הוה ונפסד ומתגלגל לעתים מורה על דמות מעשה בראשית. ותפלין של ראש שהן א"ד פרשיות בארבעה בתים קשר בלתי נתר הוה בלתי נפסד נמצא לעתים מקיף בראש ולעתים מסתלק מהקיף ונעשה בעל כנפים, מורה על דמות מעשה מרכבה ועל היות שכינה שורה ומקפת על הראש, ובהסתלקות שכינה מסתלקת משם. ועל כן שני שיני"ם בשני צדי המרכבה קבועים בה ימין ושמאל וצורת דלת בעור וצורת יוד חקוקה על מעשה בראשית המורה על עשר ספירות. וממה שנאמר בם הלכה למשה מסיני תבין המדות. כי סוד הלכה כולל קללה וברכה, שהרי ה"ל הוא סוף קללה בחלוף קל ל'ה', ואמנם כ"ה הוא סוף ברכה בחלוף בר כ'ה' והוא סוד הכל"ה הנזכרת בשיר השירים. והוא סוד "ששים המה מלכות" (שה"ש ו' ח'), "הנ"ה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה" וכו' (שם ג' ז'). והוא מספר האותיות שבברכת כהנים רמז שאמרנו למעלה. והנשאר משני העניינים לבקר מצורף. וכן כתיב "דינו לבקר משפט" (ירמיה כא' יב') שסודו הלכה תרגומו של "כמשפט הבנות" (שמות כא' ט') "כהלכת בנות ישראל". וכאילו אמר דינו לבקר הלכה שהוא מצורף לבק"ר די"ן ומשפ"ט כשחר שהוא דבר מבדיל האור מהחשך. ועל כן אמרו רצועות שחורות הלכה למשה מסיני שסודו מעניין "ו44רצה אדניו את אזנו במרצע" (שם ו'). שהוא עניין דק עושה חורים ונקבים. ומעניין שחרית והוא צור ועת רוח ושת ועדים נאמנים על דברי למבינים. ומה אוסיף לדבר ולעוררך עוד על אלה העניינים ועל כיוצא בם, כי אני לא כוונתי בזה החבור כי אם להעיר שכלך על השגת האמת כפי היכולת. וגם להועיל לזולתך בו בקצת רמזים והערות שרמזתי בו שידעתי שיועילו לשלמים ולא יזיקו לזולתם גם כן, ר"ל למי שלא נשלם. אבל ידעתי שיזיקו לפתאים ויחשבו ההפכים לישרים והישרים להפכים והאמת לשקר והשקר לאמת. ואני לא בעדם הנחתי מלומר מה שנתאמת אצלי עניינו שהוא אמת בלא ספק. ואע"פ שלא זכרתיו כי אם ברמז ובמקצתו דברתי בביאור כי לא נאבד אמונתנו מפני השוטים. ולפיכך צריך לכל משכיל שישים דעתו בכל מה שאמרנו בכל עניין ועניין ממה שדברנו בו בשלשה המצוות שבתורה, שהן מצות ברכת כהנים ומצות תפלין ומצות ציצית.
ואחר שהעירותיך על שהיה לי להעירך עליו והודעתיך הדרך אשר תלך בה באלו המצוות השלש צריך שתשים דעתך בהם ותקח ראיה מהן לשאר כל המצוות. ותדע שעניין ברכת כהנים הוא דבר תלוי בהזכרת הלב עם ראיית העיניים. ועניין התפלין הוא דבר תלוי בהזכרת הפה והלב והעיניים, שנאמר בם "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך" (שמות יג' ט'). ועניין שמם ט'ט' פ'ת' שסודם טט בגדפי שתים פת באפריקי שתים, גם עניין קשר של תפלין אע"פ שיתגלו ממספריהם סודות נפלאות עם כל זה אין סתריהם מותר ללמדם כי אם פה אל פה ואחר רוב היגיעה באמיתת דרכי הקבלה כדי שלא יפול בם עניין ידיעת האמת במקרה למקבל. אבל צריך תחילה להשתדל השתדלות רבה ועצומה בדרכי הקבלה ובנתיבותיה שהם הדרכים הפותחים שערי הלב להבין האמיתיות. וזה שכל מי שרוצה לבוא בעמקי האמת על פי הקבלה צריך שייסד תחילה יסודות החכמה והבינה בלבו, ועליהם יבנה אחר כך עליות מרווחות ויצפה אותם בזהב הדעת ויסגור ויפתח שעריהם ברצונו ובבח45ירתו על פי מפתחות השכל וישוט בים החכמה עם כח מחשבותיו בהיותן זכות ונקיות מכל טעות ושגיאה. ואמנם אלו העניינים כולם יקבלם כל מקבל תחילה על דרך קבלת הנערים, האותיות והניקוד וחבור האותיות עד שישובו תיבות וחבור התיבות עד שיכירו לקרוא הפסוקים. ומחבור הפסוקים ידעו הסדרים והפרשיות עד שיעלה כלל כל הספר וידעו זו אפילו בפרטיו. וידוע שאחר שידע הנער קריאת ספר אחד קל עליו לדעת קריאת שאר ספרים הדומים לספר ההוא מכ"ד ספרים. וכך יקרה בכל למוד בין במשניות בין בתלמוד בין בהגדות ובמדרשות בין בתוספות בין בחכמות בעצמן ואפילו במלאכות בעצמן. שיתקרב כל מקבל למודם אל הידיעה במה שהוא קרוב אל מה שלמד. ויתחילו לעולם עם הלומד בעניינים הקלים בכל מין ומין ממה שלמדוהו. ואחר כך יעלוהו מעט מעט מעניין לעניין מהקרובים המתדמים. ואם בשאר הדברים הוא ככה כל שכן שצריך לשמור זה העניין הטב46עי ההרגלי בנתיב הקבלה, שהיא הדרך המביאה ליודעיה אל מדרגות הנבואה בלא ספק. ובלכתך בדרך זו לפי הראוי ללכת בה ותחשק בנתיבה חשק אמיץ "אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל" (יהושע א' ח') ו"אז תבין יראת יהוה ודעת אלהים תמצא" (משלי ב' ה').
הנה כבר נשלם זה החיבור הנקרא "שומר מצוה", בליל חמישי בכ"ה לחדש אדר בשנת ה'מ"ז ליצירה שבח לאלהי ישראל. וחיברתיו אני אברהם הנביא בן כבוד הרב בר שמואל ז"ל המכונה אבו אלעאפיה מן תוטילה של נבארא בגלילות ספרד. לכבוד השם ית' וית' ולכבוד אמונת תורתנו הקדושה ולכבוד כל קהל עדת ישראל בכלל ולכבוד התלמיד הנעים ר' שלמה הכהן הנזכר למעלה יח' צו' בן כבוד ר' משה הכהן ז"ל הגלילי מארץ הצבי. שראיתי בו דרך ארץ וענוה ושפלות הרוח, וחלה פני לחבר לו זה החבור בעניין ברכת כהנים ולגלות בו קצת מסתריה. ומלאתי רצונו כפי יכולתי והמקום ב"ה יגלה לנו מצפוניו ויאיר עינינו במאור תורתו.
אמן.
שומר מצוה
Note de l'éditeur: א