גָּלוּת

… לדבר בצפון שהוא הגנב הנגב הנקרא דרום ושניהם צד. ואמנם צד צפון פתוח והבא ליטמא פתחין ליה. והבא ליטהר מסייעין אותו כמו שנאמר "ואת הצפוני ארחיק מעליכם" (יואל ב' כ') כלומר הבא (ליטהר), שמשכנו כמשכנו עד היום. ועל כן נשבינו ועדיין לא נפדינו עד שנסגור שעריו כמו שנצטוינו וננצל מידיו ומיד כל חבריו אשר כולם שובינו, השם יצילנו מידם. ואמר ולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כסאו הם משתחוים מפני שהרודפים אחריו הם שני מינים רמזם במלת כסופה ועשאה מורכבת להעלים הסוד והוא …

… כמו שהוא נמשך אחר דעת אלהיו ואחר רצונו ויתחדשו על פיו פלאי פלאות בהנהגה. אולי אם אומתו שפלה יעלנה למעלה מכל אומה ולשון. והתורה מלאה מראיות על זו הדעת אמתית, בין לפי מה שיורו עליו נגליה בין לדעת נסתריה. ואמנם יתכן שההשגחה הוסרה מזמן רב מהאומה ההיא וארך גלותה וצערה ועונייה, ונמסרה ביד הגלגלים להשגיח בה ההשגחות השפלות שלמטה מן [השגחה אלהית], מפני העדר האיש הנזכר מהמציאות כמו שנאמר, "וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה" (ד"ה ב' טו ג'). שאלו הן סבות לסלוק …

… מכתבינו אין למעלה ממנו והכל מתת אלהים. אבל הראיות השכליות הן שאחר שזו האומה דינה היותה מעולה אצל השם מכל האומות, ויותר קרובה אליו ית' ויותר מעיינת בענייניו ובמדותיו ובפעולותיו, והיא רחוקה ממנו בתכלית הרוחק, נותן סוד המשפט להיותה שפלה ופחותה מכל אומה ולמשל ולשנינה בעיני כל רואיה. ואין טענה אם כן למתוכחים עמנו בהביאם ראיה מפחיתותינו ושפלותינו ועניותנו. שעם כל זה האומה לא נפסדה מעלתה אצל השם בשובה אליו, אבל מבלעדי שובה לא אהיה אני מן הטוענים והמתעים לאמר עליה שהיא מעולה אצל השם …

… אחריהם כבר יתחייב בהכרח שידברו בשתי הלשונות יחד רוב המדברים יחד, או כלם, עד שכל אחת מהם לא תכיר לשונה הראשון איזה משניהם היה [ראשון] אלא אם יש שם כתיבת ספרים מבדלת בין זו לזו. וזה בעונותינו אנחנו עם אחד, כמעט קרה לנו מפני התפזרותינו בין האומות הרבות ובין הלשונות המשונים ששכחנו כל לשוננו וצחותה ודקדוקה ונעדרה כמעל מפני רוב אומתנו, ולולי כתיבת ספרינו היה הכל בלתי נמצא.

וראה איך היהודים הדרים בין הישמאלים מדברים בלשון ערבי כהם. והדרים בארץ יון מדברים יוונית והדרים בארצות הלועזים מדברים לועזות והאשכנזים אשכנזית והתוגרמים תוגרמית וכן השאר כלם. ואמנם הפלא הגדול הוא מה שקרה ליהודים בכל איסקיליאה שהם אינם מדברים בלשון לעז ובלשון …

… על פניהם ובושו משקריהם לפני הבן, והיה להם הרבה לעשות עמו עד שימחול להם הכעס שהכעיסוהו ברוב פיוסים. כן קרה לנו עם האומרים שהשם החליפנו בם, שאין לנו פה להשיב כל זמן שאנו בלתי מרצים את השם כאשר חטאנו לו. ואולם בשובינו ובהשיבו גם הוא את שבותינו, ייבושו מביישנו מפנינו בראותם אשר שב ה' את שבותינו, ואשר שברו וקבלו דמיון היה, ואנו לקינו בעוונותינו ונמרקו עד כלותם.