מַעֲשֶׂה

… הנהגות אנושיות כוללות, ומהם פרטיות מועילות או מוכרחות להקדימם לפני המועילות, עד שתמצא התועלת שוכנת במשכן חזק מדביק הכוחות ההכרחיות עם הכוחות המועילות. כמו שמחנך הנער במעשים שהם הקדמות לחכמות המושכלות, מפני שהמעשים ההם הם משכנות השכל. ונמצא שאם אין מעשים הגונים אין שכל, שאחר שלא ימצא השכל משכן לשכון עליו לא ישכון עליו כלל. ואע"פ שאין לעצם השכל צורך ולא הכרח לשכון במקום, שהשכל אינו גוף ולא כח בגוף וגם אין לו בעצמו יתרון בשכנו …

… שכן אחר כך. ובעבורם נעשים המעשים שהתנועה בם קרובה. ועל כן חלשו תנועות הזקנים עם הזקנה. ואחר שהוא כן מה עבירות יעשה הזקן החלוש. ואם תאמר יוכל לחטוא בפיו ובלבבו אחר שהעבירות נמצאות בשלשה מקומות ראשונות, שהם הלב והפה והמעשה. הנה תשמע כוונתי בזה בחלק השני. ואולם המצות אשר יחשוב לקיימם ידוע שהן נמשכות כולן אחר המצוה האחת המיוחדת, והיא סוד הדבור הראשון שבעשרת הדברים. וכל העבירות כולן נמשכות ג"כ אחר הדבור השני. וכבר אמרו רז"ל …

ומה אוסיף להודיעך בעניין כלל המצות, שאני יודע שאם אתה בעל שכל תבין כוונת השם בכל המצות אחר זאת ההערה הנרמזת בזה החלק השני. ואם לאו כל מה שאני מנגן באזנך בעניין שמירת המצות אני דומה לפניך כמנגן לפני הצלמים. ואחר שהודעתיך זה כולו אשלים לך עניינו במה שייעדתי להודיעך אותו בזה החלק מעניין היות האיש הזקן יכול לחטוא בפיו ובלבו. והוא בעניין הדיבור והמחשבה, שאחר שהדיבור הוא ההבדל שבו נבדל האדם משאר בעלי חיים, גם המחשבה היא מסגולות האדם ומהנכבדות שבסגולותיו. הנה יתכן לחשוב שחטאם גדול מחטא העובר על המעשים והוא אמת מצד אחד. והנה מודיעך אני זה כולו בקצור.

דע שהאדם ראוי להיות נדון על העניין שבו יוכל להשלים חפץ קונו יותר מעת שלא ישלים חפצו, ממה שראוי לדון אותו על העניין הרחוק מחפץ קונו. והעניין הקרוב אל חפץ השם יותר הוא המעשה הטוב. והראייה על זה שהשם ית' אע"פ שדבורו היה שלם בעצמו ומחשבתו שלמה אצלו עד שהוציא דבורו ומחשבתו לפועל מלאכתו אשר עשה לעין כל חי לא נודעה שלמותו. ואע"פ שאין לו צורך בכך, הנה אנו רואים שחפץ בזה. וכבר עשה עד שהכירו הנבראים מעשיו הנפלאים. ואם לא היה בעבור מעשיו מי היה משיגו מהמשיגים אותו. ואע"פ שהמעשים גם משותפים עם המשיגים והמשיגים ג"כ עשויים.

… שיוציאנה לפועל, ובטובה הפך הדבר. ועל זה רמזו רז"ל "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ומחשבה רעה אינו מצרפה למעשה עד שיעשה מעשה" (קדושין מ.). וזה מכלל מדת הרחמים. ועל כן אין התכלית הנחשבת והנדברת נכרת בלתי המעשה, והמעשה הוא המוציא התכלית לפועל כפי מה שנדבר ונחשוב, ולבעל השכל הטוב כבר כללתי לו סוד כלל כל המצוות במעט דברים לפי העניין.

… באדם, הוא החומרי הנקרא גוף. והמכריע ביניהם הוא השכל המשפיע עליהם, והוא נבדל מהם. מפני שהדבור משותף בשניהם בגוף ומשותף בשניהם בנפש. וכן המחשבה נחלקת לשתים בשניהם, אחת רוחנית שכלית ואחת גופנית דמיונית, וכן המעשה נחלק לשנים טוב ורע.

… הדבור בם לחציים, ויהיה חציו אמת מצד הנמצא, וחציו שקר מצד הנעדר. וכן ברובו ובמיעוט יהיה הכל לפי הנמצא והנעדר, וכן הטוב והרע והברכה והקללה יובנו מהנזכר בדבור, בדמות האמת והשקר וחלקיהם. וכן המחשבה בעצמה, אבל המעשה כולל טוב ורע, אבל אין אמת ושקר נופלים עליו בעצם כי אם במקרה. כאמרך פלוני כתב ספר פלוני, שאמר בזה אמת או שקר במקרה. כלומר שחוזר אל העניין הפועל ואל הפועל, אם היה הפועל הרמוז ממעשיו על ידי הפועל, אם הנפעל אם לאו. אבל …