מוּרְגָּשׁ

… הראוי להבין בה על פי המושכל האלהיי, הנה הוא עודנו עומד בפתיותו ובהבינו אמונתו אשר קבל בקטנותו, הנה נעדר ממנה מקצת הפתיות ושב מבין. וכך עולה ממדרגה למדרגה מעט מעט, ושכלו מתגדל בכל יום ויום בעיינו בעניינים המושכלים אשר קיבלם מדומים נמשכים אחר המורגשים. ואין ראוי שיחשוד יולדיו או רבותיו ומלמדיו מפני שלא גלו לו סתרי האמונה בקטנותו כי לא נשאר  בעדם, אבל נשאר בעד חלישות שכלו. כמו שאין ראוי שיאשים מיניקתו אשר היניקתהו מחלב שדיה בעבור שלא האכילתהו שאר המזונות …

… שלא תעשה מעשיך על פי הבלי הזמן ומפני שהחמה נכרת לכל, יותר. ורוב ענייני בני האדם מתגלגלים משנה לשנה ומשתנים. גם כלל איברי האדם הם נמנים על פי השנים השמשיים. נרמז העניין להזהיר האיברים מהעניינים המתהפכים המשתנים מעת לעת כדמיון ההנאות המדומות והמורגשות, אשר הם כולם הבל ורעות רוח, עוברים לשעתם כענן בקר וכטל משכים הולך. ואין להם שום השארות הנפש בענייני האיש הפרטי, לא בעצם ולא במקרה כי אם רגע קטן מדומה.

ואחר שהודה על העיקר בא והקשה עליו, מפני ראותו חסרון שלשת המעלות הנזכרות היום ממנו, וגם אם לא נקשה עליו בעניין החסרון המורגש כי אם היינו מכחישים המורגש, לא היינו יכולים לאמת המושכל, שהמורגש קודם לו בטבע. ואע"פ שהמושכל קודם למורגש במעלה, כמו שהתבאר בדרכי חמש הקדמות. אבל גם אנו נודה על האמת שהיום שלשת המעלות חסרות ממנו, אבל לא על דרך חלוף אחת מהן באחרת. רק הדבר דומה למי שהיתה אצלו מרגלית נחמדת, והיה רוצה …

… וקל להשתנות ולהפסד. והוא דבר מחובר בפעולה מלאכותית, והיא הנפעלת בידי אדם, והוא יחס החומר הראשון התחתון. ויחס האבן יחס חזק שהוא חומר קשה להפעל ולהתהוות וקשה להשתנות ולהפסד, והוא דבר מחובר בפעולה טבעית, ופעולתו בלתי מורגשת ובלתי מדומה אבל מושכלת. והוא יחס החומר הראשון העליון. וכבר רמזם השם במקום שהורה עליו סוד צורת ההשגה האנושית באמרו "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא' א'). שבא להורות שההשגה נמצאת באדם בכח הדברי שבו, ושהכוונה שווה …

… תועלת בכל זה הספור ההמוני לזה המיוחד היודע כבר דרכי הנהגת המציאות. ולפיכך מבקש לדברים ההם דרך מועלת לו בם, ועונה אל מה שהוא בו. גם יודע שהמחבר כיון להשלים שתי הקצוות בדבריו במקום שאפשר לעשות כן בזה הנרמז. שהנה יש לנו עדות מורגש מהפיזור של האומות, ומשנוי הלשונות יש לנו עדות מושכל שהעניין היה כפשוטו. והתועלת הכללי בזה הוא לדעת דרכי העונש והגמול הבאים מהשם בהשגחה על הכלל לפי מעשיהם ולפי דבריהם ולפי מחשבתם, ששלשתם נכללים פה. ואמנם התועלת הפרטי …

… עבריהם מזה ומזה הם כתובים. ומכל צד נקראים פנים ואחור, כדמות ההשגה המעיינת פנים ואחור. והרמז על זה "אחור וקדם צרתני" (תהלים קלט' ה'), ואע"פ שאצל השם אינו דבור מהמינים הנזכרים, אצל הלב המקבלו דבור הוא. והעד על זה שהוא מופת אמתי מושכל ומורגש ומקובל, היות הדבור המחשבי שולח אל כל הפה דבור אשר אינו ממין דבורו, ולא ישתפם כי אם שם דבור. כמו שאמרנו עם תכלית ההבדל בעניין עצמותם. וכן עד שני גם כן היות הדבור המחשבי שולח דבור לכל מכתב באמצעות החמרים והכלים. …

איני צריך להאריך בביאור דבר זה, מפני ההקדמות שהקדמנו לך בענייני ההשגות. וזה שאחר שתדע שכל השגה אמיתית אנושית בכלל בין קרובה לשכל כמושכלת בין רחוקה ממנו כמורגשת, בין האמצעית אשר ביניהם כמדומה, כולן באות מהשם יתברך. אין ספק אצלי שלא יתרחק משכלך עניין ההבדל אשר בין כל משיג ומשיג. ואעפ"כ אעוררך על עניינו. ידוע שכל מי שרדף אחר דבר אחד להשיגו והשיגו יקרא משיג. וכל …

… תדע שמדרכי ההרגש תכיר דרכי הדמיון, ומדרכי שניהם תכיר דרכי השכל. ומפני שההרגש חיצוני פעולתו קלה להשיג, שגם פעלו חיצוני. ומפני שהדמיון פנימי ופעלו גם כן פנימי הנה הוא קל להשיג מצד רדיפתו ותנועתו המהירה. וכבר מצד שלא ישיג מורגש או מושכל שהם לבדם, וכל מה שהוא ממינם עיקר המציאות האמיתי כולו. והדמיון אינו משיג שום מציאות אמיתי לעולם, אבל הוא "חמור גרם רבץ בין המשפתים" (בראשית מט' יד'), פעם נוטה למורגש ושומר מציאותו מה שהשיגוהו החושים, ופעם נוטה …

… שהדמיון ישיג מה שבטבעו להשיג, ויראה מה שיראה בדמות גשמות מדומה רוחני משותף, ויקרא הכח ההוא איש או מלאך או כיוצא בם. ומפני שנראה להמון שהמושג במורגש יותר ראוי להסמך עליו מהמושג במדומה המשותף עם המושכל, הוצרכו הכתובים להעיד שהנבואות כולן מורגשות. והנה יהיה הדבר המושכל באמת מעולה מכל מושג. אבל אי אפשר לאמת דבר בלתי שתוף ולפי טבע כל אדם, כי שלשת ההשגות דומות בענייניהם לעניין החומר והצורה. כי ההרגש חומר לדמיון והדמיון חומר לשכל. וכבר יעבור הדבר …