מִצְוָה

… טעמה אמרינן על כל מה שברא [וכו'] חי העולמים, ולא אמרינן מה שבראת, אלא אנו מברכין להקב"ה שמשפיע חכמתו לחי העולמים זה והוא נותן הכל. ומאי טעמה אמרינן אשר קדשנו במצותיו וצונו ולא אמרינן וקדשתנו וצויתנו, מלמד שחי העולמים כלולים בו כל המצות כולן, וברחמיו עלינו נותנם לנו כדי לקדשנו בהם ואולי נזכה. ומאי טעמה, כי בשעה שאנו נזכה בעולם הזה לעולם הבא שהוא גדול ובידו אוצרות הנשמות, ובשעה שישראל טובים הנשמות זוכות לצאת ולבוא לעולם הזה, ואם אינם טובים …

והחלק השני-כולל חמש אותיות והם ו'ז'ח'ט'י' ואותם כוללים חמשה חלקים מסומנים באותיות ס'פ'ר'ד'י', ובהם אכלול חמשה עניינים. הא' אשר סימנו ס' יכלול עניין כלל כל המצות, והב' אשר סימנו פ' יכלול מהות תועלת המצות. והג' אשר סימנו ר' יכלול הכרח מציאות תועלתם. והד' אשר סימנו ד' יכלול טעם ההכרח בכללו. והה' אשר סימנו י' יכלול עניין הפסד העדר המצוה. ונמצא שראוי לקרא שם זה החלק השני בכללו כולל המצות.

ואחר שהשלמנו הי' חלקים לפי סדוריהם נכלול שמותיהם בסדר שווה יחד ואלה הם: הא' גודר פרצות, והב' כולל המצות, והג' סוד לשון הקודש, והד' סוד אותיות היצירה, והה' שלוש הדבור, והו' יחוד ה', והז' הפוך האותיות, והח' סוד מבטא השם, והט' סוד איסור והיתר, והי' צורת הנבואה. ואחר שזכרנום בכלל נשוב לפרשם בפרט כל חלק וחלק כפי מה שסובל מהפירוש, כאשר תשיג קצור יד שכלינו אחר היותנו בטוחים בכח העליון המעורר דעתינו לזאת ואם לא היינו ראויים לכך.

… "ישוטטו רבים ותרבה הדעת" (שם יב' ד'), מפני שאמר (עמוס ח' יב') "ישוטטו לבקש את דבר יי ולא ימצאו". כי משרבו הפרצים מנעו מהכהנים מלברך בשם ככתבו, אבל הסכימו שיברכו את העם בשם במקדש ככתבו ובמדינה בכינויו. והנה הפריצים בדעתם סוד השם היו פורצים גדר התורה והמצוה, והיו מפסידים האמונה כשהיו מגיעים לדעת שהאמונה האמיתית היתה הפך מחשבתם השקרית ומדמיונם הרע. וזה שהאדם המאמין דבר אחד ואין בידו מאזני שכל לשקול בם האמונה ההיא אשר קבלה בימי קטנותו, אשר לא היה אפשר להיותו …

… המדבר, או אמור האדם שגדרו חי מדבר מת לפי שתי הדעות הידועות. והנה כל מה שבין שתי הקצוות הוא סוג ומין בערך מעלה ומטה. וזה ידוע למי שידע מעט הגיון מן הדבור הפילוסופי. והבן מזה שאין לך דבר בכל המציאות בלא טעם. ואיך יתכן עם זה להיות התורה והמצוה בלא טעם, שאחר שלמציאות הפרעושים והכנים וביצי הכנים יש להם טעם בראותנו ג"כ מה שהן מצערין את האדם, כל שכן שיש טעם בדברים שהם ברומו של עולם, ר"ל לתורה ולמצוה. וכבר כתבו אנשי החכמה בספריהם שלכל מעשה יש ארבע סבות …

… ועל כן חלשו תנועות הזקנים עם הזקנה. ואחר שהוא כן מה עבירות יעשה הזקן החלוש. ואם תאמר יוכל לחטוא בפיו ובלבבו אחר שהעבירות נמצאות בשלשה מקומות ראשונות, שהם הלב והפה והמעשה. הנה תשמע כוונתי בזה בחלק השני. ואולם המצות אשר יחשוב לקיימם ידוע שהן נמשכות כולן אחר המצוה האחת המיוחדת, והיא סוד הדבור הראשון שבעשרת הדברים. וכל העבירות כולן נמשכות ג"כ אחר הדבור השני. וכבר אמרו רז"ל כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה. הנך רואה שכל התורה …

כל מצוה ומצוה מן תרי"א מצות אשר צוה לנו משה רבינו ע"ה על פי ה', כמו שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג' ד'), היא בכלל חברתה קשורה בסוד תורה, שהוא בגימ' תרי"א, וכן קשור"ה. וכן כתיב "את יי אלהיך תיר"א" (דברים י' כ'). וכן ויראת מאלהיך והוא סוד יראת שמים, וכן כתיב "יראת יי ראשית דעה חכמה ומוסר אוילים בזו" (משלי א' ז'). והנה תדע שנשארו מן תרי"ג …

… יעלו תרי"ג, וסימניך מש"ה רבינ"ו. שים כ' מן רבינ"ו עם מש"ה ויעלו שס"ה, וחסר כ' מן רבינ"ו וישאר רמ"ח, כתוב מש"ה רבינ"ו וצרפיהו ויצא לך י"ה מבשרנ"ו. והנה שס"ה מניינם כמניין ימות החמה ורמ"ח כמניין אברי אדם, ומה שהוא כנגד אבריך צוה השם לעשות בם מצות. כלומר לרמוז שלא נברא בך שום אבר כי אם לעבוד בו את הבורא לא לזולת זה, שהרי הם כמספר מצות עשה. ואם תעבוד בם לזולתו בעצם אתה עובד אלהים אחרים, ואם הוא מקרה הנה אלהים אחרים. ועל כן ראוי שתעבוד את השם, שהוא …

… אל תכלית כוונתו כשאכלו בכמות שוה ובאיכות ממוזג וחי בו. כן המצות אם עשה אחת מהן ועזב האחרת הקרובה לה בטבע ימצא שהפסיד הראשונה, ואם קיים השנייה צריך עוד לקיים הקרובה לה. ועל זה רמזו באמרם (אבות ד' ב') "מצוה גוררת מצוה", וכן העבירות זה דרכן כי "עבירה גוררת עבירה". ועל זה נרמז באמרם בעניין זה "שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה". ואם עלה ממצוה למצוה בין מקטנה לגדולה בין מגדולה לגדולה, יתכן שיושלם לו סוד התכלית האחרונה. וידוע …

ומה אוסיף להודיעך בעניין כלל המצות, שאני יודע שאם אתה בעל שכל תבין כוונת השם בכל המצות אחר זאת ההערה הנרמזת בזה החלק השני. ואם לאו כל מה שאני מנגן באזנך בעניין שמירת המצות אני דומה לפניך כמנגן לפני הצלמים. ואחר שהודעתיך זה כולו אשלים לך עניינו במה שייעדתי להודיעך אותו בזה החלק מעניין היות האיש הזקן יכול לחטוא בפיו ובלבו. והוא בעניין הדיבור והמחשבה, שאחר שהדיבור הוא ההבדל שבו נבדל האדם משאר בעלי חיים, גם המחשבה היא מסגולות האדם ומהנכבדות שבסגולותיו. הנה יתכן לחשוב שחטאם גדול מחטא העובר על המעשים והוא אמת מצד אחד. והנה מודיעך אני זה כולו בקצור.

… למעשה, ומחשבה רעה אינו מצרפה למעשה עד שיעשה מעשה" (קדושין מ.). וזה מכלל מדת הרחמים. ועל כן אין התכלית הנחשבת והנדברת נכרת בלתי המעשה, והמעשה הוא המוציא התכלית לפועל כפי מה שנדבר ונחשוב, ולבעל השכל הטוב כבר כללתי לו סוד כלל כל המצוות במעט דברים לפי העניין.

… ומצוה, כמו שייוודע גם כן מהקשרים הנקשרים יחד הנזכרים מהות התועלת מציאותם והקשרם זה בזה. וזה שהתועלת באה שיכוון בו תועלת יתכן שיהיה נמצא בתחילת העניין או בתוכו או בסופו או בשלשתם או בקצתם. רק בעניין המצוה שכל מצוה ומצוה עולם בפני עצמה יהיה התועלת בה בעת מציאותה בעבור עצמה תחלה. ואולי אחר כן תביא אל תועלת אחר שאינו נמנע מהיות במצוה תועלות רבות לפי כוונת המצוה אותה ית', ותהיה התועלת המעלה שבכל תועלותיה, היא המכוונת האחרונה מהשם ית'. …

ידוע שאחר שתועלת המצוה היא להמשיך דעת האדם לעבודת השם ולהגיע להשגתו ית', ואם לא היה מציאותה הכרחית לפי טבע האנושות לא היה השם מקדימה להשגה. ואחר שהתועלת היא תכלית המצוה הנה מציאות התועלת הכרחית יותר ממציאות המצוה. והתועלת נחלקת לחלקים ידועים קצתם בעולם הזה וקצתם בעולם הבא. ואם כן הנה התבאר לך שזה הקשר דבוק, ר"ל קשר הכרח מציאות המצוה וקשר הכרח מציאות תועלתה. וזה מבואר ואין צריך להאריך בו ביאור.

… אין לך בכל בעלי חיים חי יכול ויודע להושיע כמו האדם. ולפיכך לא היה אפשר מבלעדי מצות משלימות החסרים ומחסרות מהמותרים, עד שיסודר כל חסר בסדר שלם. והמוסיף יגרע עד שישתנה עניינו, והגורע יוסיף עד שימוזג דרכו. וזה כולו היה תחבולה אלהית כדי שיעלה העניין הטבעי הכולל יצירת האדם ברוב הנהגה ישרה תוריית, ויהיה כל איש סכל דומה לבעל שכל, עד שיושלם המכוון באישים היוצאים מהם לפועל. ואחר שהוא כן הנה התבאר טעם כל מצוה בכלל וטעם תועלתה וטעם הכרח …

אחר שנודע שתכלית תועלת המצוה היא להביא את בעליה לידי חיי העולם הבא, אם כן הנה הפסד העדרה כנגד הווית מציאותה. על זה רמזו במאמרם "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה" (אבות ב' א'), כלומר תדע שכמו שהתועלת גדולה כן הפסדה גדול. ומה גדול הפסד המצוה בהיותו סבת הפסד חיי העולם הבא, אשר הוא הפסד אשר אי אפשר למצוא אבדתו עוד לעולם, כמו שאי אפשר להפסיד מה שהוא רווח בעדה לעולם. ואחר שהקדמנו שני הפרקים הראשונים הנזכרים על עניין הכרחי וגם מועיל מאד לכוונתנו, נשוב לדבר עוד בשמנה החלקים הנשארים בעזרת שד"י.

… בא המחבר ספר יצירה יהיה מי שתרצה ז"ל, להודיע ליראי יי' ולחושבי שמו שכ"ב אותיות הם יסוד הדבור והוא גלגל עשירי, ר"ל גלגל האותיות והוא הגלגל המעולה שבגלגלים והוא גלגל ראשון במעלה, וקדם לכל גלגל במציאות, והוא גלגל התורה והמצוה, וכל העליונים והתחתונים מתנהגים על פיו. ועליו נאמר "בדבר יי שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים לג' ו'). וכבר קראו בעל ספר יצירה ספירה אחת ראשונה, ואמר אחת רוח אלהים חיים. ואמר קול ורוח ודבור זו היא רוח …