מִסְפָּר

12 הפניות ב־2 ספרים

אוצר עדן גנוז

עמ' ז§13

והנה הספירות הן המחשבות והחשבונות והמספרים המושכלים ונחלקים לשני חלקים. חמש מהם נפרדים באחדים ואלה הם א'ג'ה'ז'ט'. וחמש מהם זוגות והם ב'ד'ו'ח'י'. והנפרדים מספרם כ"ה והוא סוד הברכה, והזוגות מספרם כ"י. ושניהם רמז מאמרי הנביאים שחלקום באמרם "כ"י כ"ה אמר יהו"ה". וסודם "הכ"ל הל"ך

עמ' מא§55

לך כי אם כ"ב אותיות לסמן בם הספירות, ומפני שהם עולים עד תי"ו לבד, הוצרכו הנביאים שהם הצופים בצפית המרכבה והוסיפו מנצפ"ך, כי צופים אמרום ועל זה קראום בשם צופים. ולפנים אודיעך מה טעם נכפלו אלה ולא זולתם. וכל מספר נמצא בכתובים היה עד חמש ולא יותר, והם אחדים עשרות מאות אלפים רבבות. כולן הולכים לפנים עד אין קץ ומתרכבים תמיד וגם כשחוזרים לאחור הם מתפשטים תמיד מן ההרכבה. וכן צריך לחכם לעשות בנפשו על קשרי המציאות כמו שנודע ממערכות המספר וממערכות העולם והשנה והנפש בכל, פני"ם ואחו"ר.

עמ' צב§149

מסודר מפני היות התוספת מתגדלת מן אחד אחד. שאם תוסיף על א' אחד יהיו שניהם ב' ואם תוסיף על ב' א' ישוב ג', וזהו הסדר השוה. וכפי מה שהיה הסדר שוה בתוספת בהתחילך מן א', כן יהיה הגרעון שוה בהתחילך מן ג' לאחור. וכך יקרה לכל החשבון השוה המורכב מן אחד אחד או מן שנים שנים, כגון ב'ד'ו'. או מן שלשה שלשה כגון (ב'ו'ט') [ג'ו'ט'], וכן עד אין סוף יקרא זה הסדר המורכב השוה. וכאשר הורכב מן הראש והלך על דרך התוך עד הסוף כן יתפשט עוד כשתתחיל להפשיטו מן הרגל ותוליכהו לאחור על דרך התוך

עמ' קמח§205

והנני מורה לך דרך שממנה תבין בקלות המספר המתחייב מדרך הצירוף הישר, עד כמה שתרצה ממנו לפי מה שכתוב למעלה כסדר זה אחר זה והוא זה. ראה אותיות הקרואים אבנים במספר כמה הם ותמצא שהוא זכר מהם ו' דרכים, והם ב'ג'ד'ה'ו'ז'. והבתים המתחייבים מהם שהם ה' אלפים מ' תיבות הם במספרם

אור השכל

עמ' כה§60

התייחס שמו אל המספר האחרון ומפני היותו ראשון במעלה התייחס אל המספר הראשון. ומפני היות פעלו בדמות הגלגל מתגלגל בסבוב עגול שהוא פועל באשר הוא הוה והיה ויהיה, כלומר חלקי מן האדם שהם אישיהם הפרטים המיוחדים, התייחס שמו אל המספר האמצעי העגול. והמספר הראשון הוא הקצה הראשון בדמות אדם הראשון. והקצה האחרון יורה עליו המספר האחרון אשר הוא בדמות אדם האחרון. והאמצעי שבשניהם אשר יורה עליו המספר האמצעי המיוחד, אשר הוא חמשה מצד אחד וחמשה וששה מצד אחר,

עמ' מב§85

ספירות, והם ו' פעמים א"י וסימנם וא"י זה מקום בינה, וכן תעשה לז' ויעלו קנ"ד, חבר קנ"ד עם ס"ו ויעלו ר"כ, והם כ' פעמים י"א, ועוד תעשה כן לי"ב ויעלו רס"ד, חברם עם ר"כ ותמצא דעת"י, וסודו במכתב"ך, סד"ר עצמ"ך, וזהו המספר המתגלל על כ"ב אותיות, שהם מרובעים בעצמם על עצמם שהוא שרשם כ"ב פעמים כ"ב, ויצאו מן אהו"י פעמים אהו"י, והם תפ"ד וסימן "ושמתי פד"ת בין עמי ובין עמך" (שמות ח' יט'), כי הוא חסר ו' והם ג"כ בסודו, נסד"ר הזמ"ן בגלג"ל,

עמ' מג§87

דע שהמספר הכולל מועיל מאד בכל מה שתרצה להשיגו, והמשל בו שאם אתה רוצה למצוא בו סוד מהות השכינה, אתה צריך לכלול מספרו תחילה בכלל המוכרח, כאמרך שמספר השכינ"ה בכלל הוא ש"ץ. ואחר שעלה בידך הכלל שמרהו תמיד. ואם הוא דבור מובן או בלתי מובן אל תשכחהו, אבל

עמ' סה§124

האחדים שהיא ראשית לכל המספרים. לפי היותה סימן למספר הראשון, שמצד אחד הוא מספר ומצד אחד אינו מספר. ולפיכך היתה אות א' ראויה להיותה שם לשם, כלומר להורות עליו עם הדבר הנכבד שבכל הנמצאים המיניים והסוגיים. ועוד נודע שהא' היא ראשית לארבע מעלות המספר, שהם אחדים שראשם א' בסימן רמוז, ועשרות שראשם יו"ד בסימן רמוז, ומאות שראשם ק' בסימן רמוז, ואלפים שראשם א' עוד בסימן רמוז, והוא חזרה חלילה, ועל כן נקרא האלף אחד. והנה בא להורות בזה שמי שהוא ראשית הוא בעצמו

עמ' עז§153

המשקל הוא שיהיה מספר האותיות שווה בשני עניינים. האחד בחשבון לבד לפי מציאותו, כגון אבגד"ה שהן ה' אותיות כנגד ה' אחדים. והמספר של שני העניינים בהיותו שווה משני הצדדים יקרא עניין שני, כגון השווי הנמצא בין אברה"ם ובין רזיא"ל זה וכיוצא בו יקרא משקל. והנה זה הדרך שווה לגימטריא מצד אחד והיא מצד שמירת המספר השוה בחשבון לבד. ואינו דומה לו מצד שזה שומר חשבון מספר האותיות בעצמם, ואין גימטריא שומר זה. על כן בהחליפך ש' בק"ר יקרא זה גימטריא, והחליפך ת"ק בש"ר יקרא זה משקל. וכן כל הדומה לזה הוא ההבדל הנמצא בין גימטריא ובין משקל, הנה כבר התבאר זה.

עמ' פז§166

יורו על גוף שלם, וכל תנועה היא דילוג נקודות מנקודה לנקודה, עד שהיו ב' נקודות או יותר מורכבים ונקראת הרכבתם קו, ונחלק הקוים למינים רבים ולסוגים. והנה הקו והשטח והגוף בעלי כמות, והנקודה אינה בעלת כמות, כמו האחד האמיתי במספר שאינו בעל כמות. והקו יורה על אורך וכן מן א' עד י' כדמות אורך. והשטח יורה על רוחב, וכן מן א' עד י' במרובעם יורו על דמות רוחב. והגוף יורה על עומק, וכן מן א' עד י' במעוקבם שהוא עיגולם יורו על דמות עומק, וזהו ציור שלשתן:

עמ' פח§171

קשר שהוא שקר ואמת. ואם כן הנה כל קושר אמת. ועל כן היתה התורה לאות והיתה התרה לאות גם הקשרה לאות, כי גלגלי התורה היצרים גם גלגלי היצרים התורה, ואין היצרים כי אם מחשבה, וכל מחשבה ספירה בסוד חשבון ומספר, והכל תלוי במספר וחשבון, והעד השכל הכולל היצרים. ואם הם שנים יצר הרע ויצר הטוב הרי שר"ק. ואם תאמר הם שנים קדומים הרי זה שק"ר שאינם כי אם קש"ר, ושמם תדעהו מן פ"ר ורי"ש הכוללים באמת י"ד אותיות שהם ז"ז. והנה  ח' אחריו ר"ק והוא

עמ' קטז§197

הנה כבר סיימתי לחבר לך מה שהכריחני השפע הנזכר הנכבד לדבר בו, ולכתבו בקצור כפי כחי וכפי מיעוט שכלי, ורוב מונעי מהשגת השכל. וכללתי כל העניינים בי' חלקים גדולים, ועלה מספר החלקים הקטנים ל"ח, ועלה מספר ענייניהם ל"ח, וסימנו באותיות ל"ח, וסימן כלל שלשתם מד"ע, ועם עשרה חלקים גדולים לסימן עדי"ם, וספרי מעיד על מדע"י שהוא חצי שמ"י, וזה סימן שלשת הדרכים יחד.