נְדִיבוּת

2 הפניות ב־1 ספרים

אוצר עדן גנוז

עמ' צ–צא§147
הראותהשמעהריחהטעםהמשוש
הגאוההאהבההכעסהשמחההנדיבות
הענוההשנאההרצוןהדאגההציקנות
הבשתהרחמיםהקנאההשלוההגבורה
הגהותהאכזריותהחריצותהחרטההמרך
עמ' קסד§228

הנפש נמשכות אחר מזגי הגוף. ואמנם זה בטבעיות, אבל המדות הנפשיות ר"ל במדת הנדיבות והדומים לה כבר יש שם דבר שיגבירנה ויש שם דבר שיחלישנה, עם היות מדת הגבורה והפכה מן המדות הטבעיות במדת התאוה והדומים לה, ר"ל כי מדת הנדיבות שהיא מדה נפשית צריכה אל מדת הגבורה שהיא טבעית להגבירה. וצריכה עוד אל דבר אחר מחוץ שיניענה והוא ההרגל. כי ההרגל על כל דבר שלטון. וזה הענין ההרגלי עניינו ידוע, שלפי מה שיהיו האישים שאדם שוכן עמם ומתמיד עמהם, כלומר אנשי ארצו שיש לו משא ומתן עמם. וקרוביו יותר