נִקּוּד
21 הפניות ב־2 ספרים
אוצר עדן גנוז
וצריך שתבין כי ה' של שמנה נוסף, ולפי סדר הספירות [רומז] לסוד גדול. והוא שלא נשתנה בין זכר לנקבה כי אם בנקוד שזה נה וזה נה. ואמנם סגול מורה על ג' פעמים גל וענין מספר נקודותיו לע"ד בסוד הסגול שהוא לע"ד עם היותו פתח קטן כלומר פתח קטון לבא בו אל בית המלך. אבל הקמץ נקרא קמץ גדול והוא מלשון קומץ וכל הקומץ מקבץ תוך …
… הספרות של כ"ב אותיות המצורפות גלה זה המחבר באמרו, וסימן לדבר עשרים ושנים חפצים בגוף אחד. וזה בארו בחלוק כ"ב אותיות. וכאלה הנרמזים יש דרכים אין להם חקר יובנו יותר מהרה מן החלוק הזה ממה שיובנו משאר החלוקים. ואמנם הצירוף בלתי הנקוד אי אפשר להיותו פחות ולא יתר מן הנזכר לפי דרך כ"ב אותיות הנזכרות שהם א"ב עם ב"א וכיוצא בם כולם והתימה במה שסופקו קצת המפרשים במה שמצאו בקצת ספרים רכ"א שערים ובקצתם רל"א שערים ושניהם [אחד]. אלא שזה בגלגול פשוט כנכתב פה והוא רל"א וזה בגלגול …
… ומעשיו, כך יורונו האותיות והלשונות על שמותיו, אשר מהם הורכבו. ומה שיורונו עדיין יותר מזה הם הנקודים בהמשכנו בם אחר ההסכמות. כמו שאמרו חכמים ז"ל בספר הבהיר 'דמיאן נקודתא באתוותא כנשמתא דחיי בגופיה דאיניש'. כי הנקוד הוא אשר מניע האות, אבל במבטא לא ימצא אות בלי נקוד וכל שכן שאין נקוד בלי אות. אבל במכתב ימצא אות בלא נקוד ובעל הקבלה יקרא ויבין מדעתו ומתוך מה שכבר למד מהות הנקוד הראוי לכל אות ואות, עד שיקשרו הדברים. וכן במחשבה הנקוד עם האות נחשב יחד, כל זה מפני מחשבת …
… להזכרת השמות באמתתה בראשי פרקים עד שיספיקו לך דברי בהם ותבין מהם מה שראוי להבינו ואזכיר לך הנקוד תחילה. דע כי כמו שהאותיות בצורתן ובמספרם ובשמותם מורות על עניינים מופלאים כמו שאודיעך בד' אותיות ההעלמה, כן הנקודות בצורתן ובמספרם ובשמותם מורות על חכמות רבות נעלמות. ואלו הן צורות הנקוד הנמצא בספרים הנבואיים, אוֹ נקודה אחת על אות בסוף עליונותו. אִי נקודה אחת תחת האות באמצעיתו. אוּ נקודה אחת תוך האות לפניו בוי"ו. אלה הם הנקודות המיוחדות שאינם מורכבות. ואלה הן המורכבות …
אור השכל
והחלק השמיני-כולל שלש אותיות והם ה'ו'ה' ובהם כוללים שלשה חלקים מסומנים באותיות ז'כ'ר', ובהם אכלול שלשה עניינים. הא' אשר סימנו ז' יכלול סוד הזכרת השם בניקודיו, והב' אשר סימנו כ' יכלול סתרי הניקוד, והג' אשר סימנו ר' יכלול עניין שתוף האות עם הנקוד. ועל כן נקרא שם זה החלק השמיני בכללו סוד מבטא השם.
… רבים, כדי שלא יחשוב ג"כ היודע את השם שכבר פטר עצמו מכל מה שקדם בהכרח לידיעת השם, בהיות לאל ידו לעשות. אבל הראוי הוא לשמור שתי השמירות כי זו מקיימת זו וזו את זו כדמות הגוף והנפש, ששניהם צריכין זה לזה. וכדמות האות עם הנקודה, כי המציאות לשניהם יחד בזמן אחד. ואע"פ שהאות דומה לגוף והנקודה לנפש, שהרי הנקוד מניע את האות והאות מתנועע, והמדע להניע את שניהם דומה לשכל המנהיג הגוף והנפש יחד. הנה כשירצה אדם למסור קבלה אחת בידיעת השם …
… מהנמצאות בכל לשון התחייבו הנמצאות בעולם. ומפני שהתנועות עניינים מקריים צריכין אל מנהיג להנהיגם בבעלי החומר. והמנהיג צריך שיהיה נחלק לשני חלקים, אחד מנהיג ומתנועע עם המתנהג, ומנהיג בלתי מתנועע עם המתנהג, התחייב להיות באותיות המנוקדות, שהנקוד בם כצורות התנועות, עניין שלישי והם הדבר הנקרא טעמים וניגונים. והם לאותיות ולנקוד כנשמות, שגם הם מתנועעים עמהם בעת שמניעים אותם. אלא שתנועתם מקרית ותנועת האותיות עצמית. והתחייב על זה להיות לכל …
… שנמצא אחריו, והתחייב מרצונו הוא האלוה יתע'. ועל כן צריך שיורה עליו אות שיורה שכן עניינו עם הבאים אחריו, וזהו אות א'. כי א' הוא אות נמצא ראשון לכל האותיות במדרגה, ולא יתכן להזכיר אחד מהן במבטא בלתי א'. וכל נקוד שמניע אות עמו תנועת א' משותפת. והזכר כל האותיות מופשטות מכל הרכבה אחת ואחת, ר"ל מן א' עד ת', עם כל אחד ואחד מהנקודים. ותאריך בכל אות אריכות מעט ותמצא שהתנועה התחלתה משתוף א' עם אות ועם נקוד. ואחר צאת הברת האות מן הפה נשארה הנקודה …
… האות ואחת בראש האות מלמטה. נמצא שכל חמש הברות הן למטה ולמעלה ובאמצע, אלא שהאחד התייחד להיות עליון לבד, והאמצעי התייחד להיות באמצע. וציור למטה נקוד אחד נקרא בשמו ונזכר בהברתו, והשלשה הנשארים היו למטה, ושאר הנקודים מאלו הורכבו. וזה העניין יושלם במקומו בחלק השמיני בסוד מבטא השם.
… העניין האמיתי העליון. על כן הוצרך לגלות זה בצורות אחרות בלתי מובנות לפתאים ומובנות לחכמים. ועוד טעם שני מעולה מן הראשון והוא שהשם האמיתי לא יובן סודו בלתי גלגול, שהוא יורה שכל גלגול מאמיתת מציאותו התחייב. וגם לא יוודע מבלתי ניקודו הראוי לו, שבניקודו יכיר אדם סוד כל התנועות ושהוא סבת כל תנועה סבובית או ישרה. וצריך שתמצא בו תנועה סבובית בהכרח להורות על התחייב התנועה הסבובית ממנו. וגם צריך שתמצא לו התנועה הישרה כמו כן להורות על שממנו התחייבה …
אחר אשר השלמתי עניין הפוך האותיות הכולל, מעתה יתכן לנו שנכתוב מה שאפשר לגלות מסוד הזכרת השם. ודע כי אמיתת השם הוא כצירוף הראשון הנמצא בתורה, ואין בו שנוי כי אם בנקוד לבד וסודו י' שמות שלמים נזכרים בשתי צורות, ובכולן האות הראשון עומד ומתגלגל בנקודן. וחשוב שהנקוד הוא בדמות אותיות והוא בכללו חמשה נקודים. והתיבה בת שלש אותיות נזכרת פעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה, ואמנם …
… משמש"י. וסוד הצורה הרביעית בשנית שהיא ש'. הנה בכל ראש אחד, על כן אלף יתר שהוא שר אלף, וזה דרך פרטיהן שר כל יצר יצרים בחמרים מומר כלומר בכל חומר.ואחר שהודעתיך קצת מזה הכלל, אודיעך סוד תנועת האותיות עם הנקוד אחרי הודיעי אותך סתרי הנקוד הרמוז בשם כולו הנכתב בנקודו.
… וגם לא לשנות מה שאמרו אחרים, וכבר חודשו גם כן ספרים רבים על עניין זה מזמן קרוב מאד על פי אנשים חכמים מחוכמים בסתרי קבלת ידיעת השם. ובסומכי על מה שנאמר באלה הספרים והדומים להם על עניין הנקוד לא אאריך בו, אבל אגלה לך סתרי הנקוד הנרמז בשם הנכתב בחלק שלפני זה בלבד, ואודיעך עניין גלגולו. שאני כתבתי השם בצורה שלא ידע כל אדם לקראה, שאין קריאתה כמו שהיא כתובה בצורת שירה אבל קריאתה בצורה ישרה. ועל כן יספיק לך ברמז שאעוררך אל הקריאה כשורה והיא …
… חברם הרי שע"ח והם חשמ"ל. וכך ש' היא רו"ח אלהי"ם, והיא חלם. ועוד ח"ת למ"ד מ"ם הרי מדת"ם חל"ם, והנוסף תפ"ד והכל החכמ"ה דע"ת י' ראשונ"ה, ובעבור היות חולם מלא הוא הראשו"ן, והוא סוד החכמה אשר היא ראשונה לכ"ל, היה ראוי להיות הוא הראשון בכל הנקוד של שם. והוא שם השם הוא שר הפנים כמו שהקבלה מעידה בסוד השלשים המורים על היות הם השלשה בעצמם, וממנו התחייב מציאות היות הנפש בחומר. אם כן דין הוא להיות מה שכולל השלשה שמות הראשונה הוא המניע התנועה הראשונה אשר …
… אשר הוא החומר באמת, שהוא משותף בכל חומר. וכל יצר מורכב משני עניינים שווים תחתונים, כלומר שמתנהגים תחת הקדמונים שקדמו לו, והם כדור ונקודה עליונה אחת, ונקודה תחתונה שנית. ועל זה היה שווה בעל שתי נקודות, ומשתתף עם הפתח ועם הסגול ועם הקמץ, אבל לא עם השורק, ולא עם החרק, ולא עם החלם, ולא עם צרי. וידוע שהפתח משרת לקמץ, וצורת הפתח קו ישר בלתי נקודה, גם תנועתו ישרה כצורת תנועת הפתח שהוא בדלת, והרמז "והדלת תסוב על צירה" (משלי כו' יד'), כי צירה …
וכן הרב "המורה" אמר בארבע סבות התנועה, שהן השכל הנפרד המניע את השכל החושק המניע את הנפש המשכלת המניעה את הצורה הכדורית הדבקה לחומר. והורכב השוא משתי נקודות אחת למעלה בדמות חלם, ואחת למטה בדמות חרק. וכשתעיין בד' נקודים והם קמץ גדול ופתח גדול וקמץ קטן ופתח קטן ותשתף מציאותם בסימן "וספר כתב איש ריבי" (איוב לא' לה'). שהנה ספר כתב כולל ארבעתם, תמצא שהן שני קמצין ושני צרין, ואם תהפכם הנה תמצא שהן שני פתחין ושני סגולין. וזה כולו הוא מפני שההבדל …
הארכתי עד כאן באותיות להורות כי כל צדיק הוא דור שלם ועמו החכמה. והוא א"ב הנפ"ש וסודו בנפשו, ורמזו "נשבע יהוה בנפשו" (ירמיה נא' יד'). וכן דר שלם תזכור על שלשת נקודים הנזכרים. ונשארו עוד שנים לגלות סודם והם חרק עם שורק. והנה הם ב' נקודות אחת בין העליונה והתחתונה, כלומר אחת מכרעת בין חולם שהוא למעלה ובין חרק שהיא למטה. ועל כן ציור השורק בג' נקודות למטה להורות על קשר המציאות. …
והנה כל הנקוד השרשיי היא חולם, קמץ, צרי, חיריק, שורק. והם כוללים ח' נקודים שהם גוף שלם וכדור מקיף בכל והוא אח"ד. ובא ד' להורות על הרכבת ד' זוגות בעזרת ד' יסודות, גם ד' מהנקודים אין להם קו ויש לחמישי שהוא קו נקודה ועלה מספרם בסודם חצי חמישים שהם כ"ה נקודים, …
כבר התבאר לך שהאות כחומר והנקוד כרוח המניע את החומר. וההשגה בכוונת המתנועע, והמניע הוא בשכל והוא הפועל ברוח ובחומר. והתענוג שמקבל המשיג במה שהשיג היא התכלית. ואלו הן ארבע סבות הנמצאות לכל פעל נמצא בפעל. והנה החומר הוא הסבה הפחותה מארבעתן, והתכלית היא הסבה …
… וזה כדי להעתיק מה שהוא חקוק על ספר מהספרים ממקומו ולחקקו עוד בלב המעיין בו. וידוע שהאותיות אין להם תנועה בעצמם, ועל כן נתן השכל על פי הטבע כוחות בכלל הפה, להמציא האותיות במבטא בדמות מציאותם הנמצא בספר. והושמו לאותיות נקודות מורות על תנועתם במבטא בהעתקתם מן הספר אל הפה. ואם כן המתנועעים בעצם הם אותיות הפה, ובמקרה הם אותיות הספר. והשתתף אל זה הכרח מקום התנועות החלקיות, כי לא יתנועע שום מתנועע בלתי מקום ובלתי זמן. וחלקי המקום הם הרחוקים, וחלקי הזמן …
בשעה שתרצה להזכיר את השם הנכבד הזה החקוק למעלה בנקודו, קשט עצמך והתבודד במקום מיוחד, שלא ישמע קולך לזולתך, וטהר לבך ונפשך מכל מחשבות העולם הזה, וחשוב שבאותה שעה תפרד נפשך מגופך ותמות מן העולם הזה ותחיה לעולם הבא, אשר הוא מקור החיים הנמצאים המפוזרים בכל חי, …