13פרשת ויצא יעקב
כוללת ענין הסלם שראה יעקב בחלום של נבואה בצאתו מבאר שבע והייעוד שיעדו השם להיות עמו תמיד אז בלכתו ובשובו. וענין הכירו קדושת המקום ההוא והוא לא ידע עד שנגלה לו סודו ואז אמר "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים". וזה היה פתרון החלום שראה על כן קרא שם המקום בית אל והיה שמו לוז. ואז בקש על ידי נדר לחם לאכל ובגד ללבוש כדי לעבוד את יי' באמרו "ושבתי בשלום אל בית אבי והיה יהוה לי לאלהים". וקרא שם האבן אשר שם מצבה בשם בית אלהים ונדר לעשר לשם כל אשר לו. וילך משם וקרה לו מה שנזכר 14מענין הרועים עד מצאו את רחל ובואו לבית לבן דודו. ולקחו שתי בנותיו לנשים עם שתי שפחותיהן ושמירת הצאן ולידת בניו אחר שבע שנים משמירת הצאן. ועוד עבודת שבע שנים אחרות בעד רחל וענין עבודת שש שנים בעד הצאן. וכל מה שנמשך מן החלומות שראה מלאך אלהים אומר לו דברים בעניני הצאן אחר מאמר יי' שאמר לו שוב אל ארץ אבותיך. וברחו בגניבת לב לבן הארמי מארצו עם נשותיו ועם כל אשר לו ורדפו אחריו והשיגו אותו בהר הגלעד אחר שבעת ימים. ובוא אלהים אל לבן להוכיחו על יעקב. וגניבת התרפים שהיו אלהי לבן על ידי רחל בתו. והתוכחה שבין יעקב ולבן והשבועה בכריתת ברית ביניהם והיות שם העד ללבן לשון ארמית יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד בלשון הקדש. וזו ראיה נכונה על שתי הלשונות האלו. והנה האבן הורמה למצבה ועמה אבנים רבות שמהם נעשה הגל באומרו "עד הגל הזה ועדה המצבה". והיות שופטים ביניהם לפי דברי לבן אלהי אברהם ואלהי נחור גם אלהי אביהם "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק". ויזבח יעקב זבח בהר בסוד הזבחים. ופגוע מלאכי אלהים הנקראים מחנה אלהים ביעקב במחנים.
פרשת וישלח יעקב
כוללת שליחות המלאכים לעשו ויראתו ממנו ותפלתו לשם שיצילהו מידיו ושליחת מנחה לו מברכתו. ועברו מעבר יבק והתבודדותו ומצאו איש מתאבק עמו עד עלות השחר ושנוי שמו על היותו נוצח "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". ועל שם שרית קראו ואמרו "כי ראיתי אלהים פנים 15אל פנים ותנצל נפשי". ואיסור גיד הנשה אשר על כף הירך מפני שנגע המלאך בכף ירכו "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו". ופגישת שני האחים עם כל חילם והפרדם בשלום זה מזה. זה הלך לשעיר וזה לסכות ובוא יעקב עיר שכם אשר בארץ כנען וקנותו חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה. "ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל". ויציאת דינה ונטמאה בצאתה ועשות בני יעקב מרמה ותחבולה על זה להתנות אותם להמול להם כל זכר כדי להרגם כי ביום השלישי למילה בהיותם כואבים והיות שמעון ולוי ההורגים כל זכר וישבו כל העיר ויבוזו הכל. ויעקב ירא מיושב הארץ בעד הכנעני והפרזי והשם הבטיחו ללכת ולעלות לבית אל לעשות שם מזבח לאל הנראה אליו בברחו מפני עשו אחיו. ואז צוה לכל חילו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם וטמנו אלהי הנכר. ועוד בנה מזבח בבית אל וקראו אל בית אל והוא שם המקום ההוא כי שם נגלה אליו האלהים בברחו מפני אחיו ושם מתה דבורה מינקת רבקה באלון בכות. ועוד נראה אלהים אל יעקב בבואו מפדן ארם ויברך אותו וקיים לו שנוי שמו באמרו לו, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל וברכו בשם אל שדי ויאמר לו פרה ורבה שזה השם הוא הממונה על פריה ורביה כמו שאמרנו למעלה בענין אברהם. וקיים יעקב קריאת שם המקום בית אל וקרוב משם מתה רחל בלדתה את בנימין. והשמות שנקראו לאחיו כלם לסבה ידועה לכל אחד כפי ענינו גם לזה בעניינו. ובעבור שנאמר על ראובן שהוא ראשון כתיב כחי וראשית אוני והוא בן לאה, קראה רחל את זה בן 16אוני כלומר סוף הכח כי הוא היה אחרון. וזה שמו ראובן ושם זה בן ימין. וענין ראובן עם בלהה והיות בני יעקב עם כל זה שנים עשר. ואלה הם, ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולון ששת בני לאה ושני בני רחל יוסף ובנימין ושני בני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי ושני בני זלפה שפחת לאה גד ואשר. אלה הם שנים עשר בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם. ותולדות עשו נזכרו אחרי מות אברהם יצחק ואנחנו כללנו זכרם בפרשת אלה תולדות יצחק בזכרנו לידת עשו כי הוא עשו והוא אדום והוא גם כן אבי אדום.
פרשת וישב יעקב
כוללת ענין יוסף וחלומותיו וגם תלאותיו עם מכירתו אל מצרים. וכוללת ענין יהודה עם אשתו ובניו שמתו וניצל מהם שלה וענין היבום שנפל מן ער על אונן ומן אונן על שלה וסוף דבר כוללת ענין יהודה עם תמר כלתו ולידתה ממנו פרץ וזרח. וענין יוסף עד שהורד מצרימה ומקרהו עם אשת אדוניו והצלחתו המופלאה וענין המשקה והאופה בחטאם לאדוניהם וענין חלומותיהם ופתרונם.
פרשת ויהי מקץ
כוללת ענין חלומות פרעה והיות שר המשקים מזכירו ענין יוסף פותר החלומות האמתיות כאמרו "ויהי כאשר פתר לנו כן היה אותי השיב על כני ואותו תלה". ואיך פרעה בשמעו זה שלח בעד יוסף והוציאו מבית הסוהר. ויפתר לו את חלומותיו וכאשר פתר לו כן היה והיות שני החלומות בעלי פתרון אחד 17ובסבת הפתרון נתעלה יוסף והושם לאדון לפרעה ולכל מצרים בסבת החלומות וקבוץ הבר. וענין ירידת אחי יוסף עשרה למצרים לקנות טרף לביתם. וכלל כל המקרה שקרה ליוסף עם אחיו והתחבולה שעשה להם בהתנכרו אליהם עד שתושלם כונתו במה שרצה לעשות עד בא בנימין אצלו והערים לו בענין גביע הכסף עד שישאר עמו.
פרשת ויגש אליו יהודה
כוללת ענין תוכחת יהודה עם יוסף בעבור בנימין וענין היות יוסף מתודע אל אחיו והיותו מסבב אז להביא את כל בית אביו למצרים. וענין היות שכינה שורה על יעקב אחר הסתלקה ממנו בשמעו כי עוד יוסף חי כאמרו ותחי רוח יעקב אביהם. והיות יורדי מצרים שבעים נפש וענין היות ישיבתם בארץ על פי פרעה כי אנשי מקנה היו. וענין היות יוסף קונה כל מקנה מצרים ומקבץ כל הונם לאוצרות פרעה ועד שקנה גם אותם ואת אדמתם והיו עבדים נמכרים לפרעה בלחם.
פרשת ויחי יעקב
כוללת ענין ההשבעה שהשביע יעקב את יוסף לקברו במערת המכפלה עם קבורת אבותיו והודה לו וקיים דבריו. ענין ברכת אפרים ומנשה ברוח הקדש וענין הקיבוץ שקיבץ לבניו להגיד להם בשעת מותו את אשר יקראם באחרית הימים. והחל מן ראובן ואמר דברים רבים לכל אחד כדמות חידות ומשלים וברכם ושנה סדר תולדותם בדבריו כי שם שמעון ולוי ויהודה אחר ראובן כסדר והוא דין שישים דן ונפתלי גד ואשר אחריהם 18אבל לא עשה כן. אמנם שנה עוד סדר אחר כי יששכר גדול מזבולן והוא הקדים זבולן ליששכר. ואחר כך שנה ושם דן וגד ואשר ונפתלי. ואמנם יוסף ובנימין סידרן במקומם כי שניהם אחרונים. וכל זה שעשה לענין גדול עשהו כי לא היה במקרה ולא לבטלה. וענין תיקון יעקב ודרך קבורתו וענין פחד אחיו של יוסף והשביעו אותם על העלאת עצמותיו ממצרים. הנה כבר נשלמו י"ב פרשיות של ספר בראשית לפי כלליהם כללים גדולים וכללים קטנים גם קצת פרטים והכל על דרך עניני קבוצי הפשטים כמו שיעדתי לעשותו. ועתה אחר שנשלם זה אשוב להודיע קצת מן הענינים הנזכרים על דרך הנסתר כמו שיעדתי לעשות וככה אעשה בכל ספר מהספרים הנשארים כי אכתוב תחלה כללי פשטיהם ואחר כן אדבר בנסתריהם בעזרת שד"י כמו שאמרתי למעלה שכך ראוי לעשות ואמנם אקדים עתה הקדמה אחת כוללת מאד לכוונתי.
הקדמה
דעו אתם אחי ורעי אלופי ומיודעי המעיינים בדברי אלה כי אמתתה של התורה היא על דרך שבה אדם יכול לקבל שפע הנבואה. ונתינתה לנו מהר סיני היתה על זאת הכונה המעולה אשר אי אפשר להיות שם שום כונה אחר זאת בשום פנים בעולם. והראיה על זה היא היותה מגדלת לנו הנביא על כל אישי מין האדם ומגדת שהשלמים שבמין האנושי אשר הם בתכלית השלמות הם הנביאים. ולמטה מהם במדרגות האנושיות לפי המעלות השלמים בחסידות 19הנקראים בלשוננו חסידים ולמטה מהם הצדיקים. ומן הנביאים הוא הכלל הכולל אישים שהיו צדיקים ונתעלו עוד ושבו חסידים, ונתעלו עוד ושבו נביאים. ושלשת המדרגות האלו ממין האדם הם הראוים שיאמן בם שהם לבדם בני העולם הבא בשלשת מדרגות מתחלפות גם כן. ואמנם זולתם אין שם דרך להאמין שיש להם חלק לעולם הבא כראוי. ודין הנערים שמתו קטנים ולא חטאו עדין כי לא הגיעו לזמן היותם בני מצוה הוא שלא יגמלו ולא יענשו עם האמינונו שהגמול האחרון הוא חיי עד חשקיים והענש חיים בלתי מושגים בחשק הציור. והצדיקים הנזכרים הם הנמשכים אחר החסידים ומבקשים להתדמות להם בחסידות והחסידים הם הנמשכים אחר הנביאים ורודפים דרכם ורוצים להדמות אליהם בנבואה. והנביאים הם הנמשכים אחר דרכי השם וחושקים בשכלם להדמות אליו, וחוקרים פעולותיו ודרכיו ומדותיו ושמותיו. וזהו אשר מביאם לקבל שפע ממנו והוא הדיבור הנאמר ברוח הקדש אלהית משותפת עם רוח הקדש אנושית.
ואמנם שם צדיק מורה על מי שנותן לכל דבר חקו כמו שיעשו קצת עמי הארץ שיתנהגו על פי החכמים אע"פ שהם לא למדו חכמה. ושם חסיד מורה על מי שהוא צדיק ולמד חכמה ונתחכם עד שיודע אמתת המציאות, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, והם אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר "ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ" (ישעיה ס' כא') 20ארץ חיים היא. ואם כן החסיד הוא צדיק וחכם ועל היותו קרוב לנביאים נאמר "אז דברת בחזון לחסידיך" (תהלים פט' כ'), ונאמר באבות האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות, מפני שבאותה המסכתא יש דברים מעוררים לב הצדיק ומורים לו הדרך אשר ילך בה ביושר. ואמנם שם נביא באמת מורה על מי שקבל הדבור האלוהי בין רב בין למעט ועל דרך האמת כי זה הדבור בא מרוח הקדש לנביא אינו בא אלא על ידי הדבור האנושי תחלה. ועוד אמרו בתורה "משה ידבר והאלהים יעננו בקול" וגלו סודו באמרם בקול בקולו של משה. ויתחייב ממה שאמרתיו בזה הענין שהצדיק בלכתו תמיד עם החסיד כדי שיקבל מפיו חכמות וילך בדרכיו ברוב חשק אמיץ שישוב חסיד בהכרח אם לא ימנעוהו מונעים חיצונים או פנימיים. וכן יתחייב שיקרה לחסיד עם הנביא עד שישוב נביא, וכן יתחייב שיקרה לנביא עם השפע האלהי עד שישוב דבק בו ויחיה ביום מותו. ואחר שהדבר כן נצרכה התורה להדריכנו בשלשת דרכי אלו המדרגות, המדרגה הראשונה בפשטי התורה המשלימים הצדיקים, ונמשכו אחריהם פשטי המשלים והחידות ופשטי המדרשות וההגדות והדומים להם מכל מה שיובן כפשוטן ממה שאין תכלית הכוונה עליו. שכבר אמרנו שאין תכלית כוונת נתינת התורה והמצוה והחקים והמשפטים בעבור שיהיו בני אדם צדיקים בלתי יודעים שום חכמה אבל עושים מעשי העבודות בלבד. אבל יש שם כונה שניה והיא שכוון השם עוד אחר ויהיו בני אדם 21צדיקים שילמדו עד שיהיו חכמים ובשמרם דרכי הצדק והחכמה יהיו חסידים.
ועוד יש שם כונה שלישית והיא שכוון השם עוד אחר שיהיו בני אדם חסידים שיתנבאו, כי זו היא תכלית ההשגה האנושית בעולם הזה ואליה כוון השם תחלה בבריאת האדם בזו הצורה. והעד אמרו בבריאתו, "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותינו". ועל כן אמר משה, "הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה". ועוד אמר, "ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני", כמו שאמר "ואדעך בשם". וכן נאמר עוד, "אם יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו". סוף הדברים כולם כי זו הדרך שהיא התכלית האחרונה לאדם ושהיא הכונה הראשונה לשם בהמציאו אותנו, היא מושגת בידיעת צירוף האותיות והשמות שהורכבו מן האותיות והפסוקים שהרכבו מן התבות שקראנום בכלל שמות, והפרשיות שהורכבו מן הפסוקים והספרים שהורכבו מן הפרשיות בכללם. כי הידיעה בכללים ואע"פ שנכללה מן הפרטים היא הידיעה המעולה. וזו הידיעה צריך הצדיק ללקחה בתורה כפשוטה כדי להשלים בה צדקותו, אבל אם יבקש להתחסד ראוי ללקחה על הדרך הנסתרת הפילוסופית. ואמנם אם יבקש עוד להתנבאות חייב ללקחה על דרך השמות והיא הדרך הנסתרת המקובלת על פי השכל האלוהי.
22ואחר שגליתי לכם סוד זאת ההקדמה המופלאה אם תרצו להגיע אל היותכם צדיקים לבד די לכם בלכתכם בדרכי התורה על צורת פשטיה. ואם תרצו להגיע אל היותכם חסידים לבד די לכם בדעתכם סתרי התורה על דרך חכמי המחקר עם היותם צדיקים גם כן. ואמנם אם תרצו להגיע עם מעלת התורה אל היותכם נביאים די לכם בלכתכם בה בדרכי הנביאים שדרכיהם לצרף כל התורה כולה וללקחה על דרך שמות הקדש מראשה ועד סופה. כמו שבאה לנו הקבלה האמתית עליה שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה מן ב' של בראשית עד למ"ד של לעיני כל ישראל. עם היותכם שלימים בשני הדרכים הראשונים הנזכרים. ואחר השלימי ההקדמה אחל לדבר במה שכללתי לפי הפשט בכלל שהיא דרך הצדיקים. ואחר כן אדבר בו עוד לפי החכמה הפילוסופית בכלל שהיא דרך החסידים. ואחרי כן אדבר בו לפי הקבלה שהיא דרך כל הנביאים ע"ה.
ואמנם אומר בענין פשטי הספר הראשון המשלים הצדיקים, הכוונה בו במה שבא מהגדת ענין בריאת העולם כולו היא מפני שהצדיקים הם חלק קטן מאד ממין האדם. וכל צדיק וצדיק מבני האדם כבר היה תחלה בלתי צדיק. וברצותו להיות צדיק צריך שיבדל בענייניו מענייני ההמון שמהם היה. כלומר שיבדל מחברת הפתאים וממנהיגיהם, וימשך אחר הצדיקים שכבר נבדלו גם כן מהם והרגילו עצמם זמן רב ללכת בדרך טובה ישרה ונכונה. ואם הפתאים הם אביו ואמו ושכניו וקרוביו ורוב קהלו או כולם, הדין 23נותן שיפרד מהם לגמרי ואפילו אם יתרחק מארצו. ואם יחשוב בלבו שבכל מקום שילך בו ימצא כמוהם יעמוד במקומו ויתבודד מהם או יתרחק מהם הרחקה יתרה עד שיראה להם כי הוא זר אצלם, עם היותו עושה עמם טובה או נותן להם דברים טובים כדי שלא ירגישו בריחוקו ובזרותו מהם. ויורם דרך אהבה ויוכיחם תמיד להטיב דרכיהם. ואם יאמר אומר ואיך יצדק הוא מהם והרי אין בקהלו צדיק אין דרך להצדיק עצמו כי זה טבע בני אדם הוא שיורו הדרך הטובה זה לזה. ואם אין שם מורה צדק, נמצא שאין שם צדיק. כמו שאם אין שם מורה חסד אין שם חסיד. ואם אין שם מורה נבואה אין שם נביא. ואם אין שם שפע אלוהי נסתלקה שכינה מביניהם לגמרי ואין חלק [אלוה] לאחד מהם. שהרי הם כלם בהמות ואע"פ שתאריהם ודמות פניהם פני אדם נבדל מינם ממין החמורים כהבדל מין הקופים ממין הדובים שאלה חיות רעות ואלה חיות רעות יותר מהם. ואם כן הכרח הוא שהרוצה להצדיק עצמו יבקש לו מורה ומלמד דרך צדק ואז יתכן שיצדק, זו טענת הטוען והיא באמת טענת אמת. אלא שצריך להודיע פה ביאור אחד והוא שעם היות טבע האדם שאינו לומד עד שילמדוהו, יש בין בני האדם אנשים זכי הטבע מצד מזגם הטוב, ויש ביניהם אחרים עבי המזג ומדין הזכים שיתחילו להתעורר מעצמם. וכשיורום מעט דרך ויפתחו להם שער קטן יכנסו הם מעצמם במקומות עמוקים ויוציאו ספיקותם לאור בקלות כל איש מהם כפי גזרת טבע מזגיו בזכות זה יותר מזה. ומדין עבי המזג להיות זה להפך והוא טעם היות 24להם רב ומורה ומלמד תמיד ופותח להם שערים רבים. הם כעבים עומדים ואינם יכולים להכנס בשערים שנפתחו להם כל שכן שלא יפתחו אחרים מעצמם. ואלה גם כן אחד פחות מחברו וכל אחד מהם כפי עובי חמרו במזגיו בתחלת יצירתו וכל מה שנגזר לכל אחד ואחד מבני אדם אלה בתחלת היצירה לפי ענין המזג, אין עליו דין אחר דינו הנגזר. ואם יש קצת תקון או קלקול מאחד מאלה הוא בקרבת המזג לא להפכו ולא להמירו מטוב לרע ומרע לטוב. וזה הקירוב עדין עם תחבולות רבות והנהגות ידועות.
ואחר שהדבר כן כבר יתכן שיתעורר איש או אישים מן הקהל מעצמו ויתנועע לבקש דרך הצדק. וזה יקרה לצדיק בבקשת החסידות שיתעורר מעצמו אליה וכן יקרה לחסיד בבקשת הנבואה שיתעורר מעצמו אליה. ואם לא היה זה כן כיון שפסקה נבואה מעמנו לא היה אפשר שתחזור לעולם. ודעת החושבים שהשם מעורר ומניע לזה ולזה אל אחד מאלה השלשה דרכים היא דעת אמתית על דרך אמרם בא ליטהר מסייעין אותו. לא על דרך גזרה אלוהית או הכרח חס ושלום, כי אין שם אלא הערה לראויים לבד בכל אלה. ולפיכך ניתנה התורה מפני היותה מורה שלשת הדרכים הנזכרים שהם דרך הצדק ודרך החסד ודרך הנבואה לכל תחלה ובכלל. וממנה יתעוררו שלשה מיני בני אדם הנרמזים כל איש ואיש מהם כפי כחו וכפי ענינו. והוצרכה התורה תחלה להשלים לבות הצדיקים בשלשה דרכים ראשונים הנתלים על הפשט ועל דומיו שהם הפשט בעצמו 25ראשון, ושני לו פירושו שגם דברי הפירוש כפשוטם, ושלישי לו הדרש והאגדה כשיובנו כפשוטם גם כן. וזה מפני שבעל הפשט לא גלה להמון שיש בדבריו נסתר ולא המפרש בעצמו שפירש דבריו ולא בעלי האגדה והדרש. וראוי לכלול אלו השלשה דרכים בשם הראשון אחר שהכל פשט. ואמנם יש שם דרך רביעי שהמדברים בה הוציאו את רוב התורה מפשטיה ולא העלימו עצמם מזה והם הדורכים דרך הפילוסופיאה, ואמרו שכל התורה כולה משלים וחידות. ועל דרך האמת יש שם דרך מקובלת מעולה מן השתים אלו הנזכרות שהן ארבע גם היא נחלקת לשלשה חלקים. החלק האחד הוא דרך הקבלה הראשונה ההולכת על צורת עניני ספר יצירה. והשני הוא דרך השבת האותיות אל חמרם הראשון עד שיצטרכו אל הנותן צורות חדשות. והשלישי מעולה מכולם והוא שביעי לכל הדרכים הנזכרים והוא שראוי לכל ההולכים בדרך זו לחדש לה עולם לשון והבנה. ואמנם שלשת הדרכים הראשונים משלימים לצדיקים ולהם מספיקים. והרביעית משלמת כל החסידים בין מן הגוים בין מן היהודים. ושלשת האחרונים משלימים את הנביאים מן העוברים וההוים והבאים. ואלה הם השבעה דרכים כבר דברתי בם באוצר עדן גנוז ובפירוש ספר יצירה ועוד אדבר בם פה ב"ה בספר המפתחות זה בקצת מקומות ממנו.
ואשוב עתה לומר כי מה שהתחלתי לדבר בזה הספר הראשון הנקרא מפתחות החכמות בענין כוונת התורה 26כפשוטה בהיותה מגדת לנו ענין בריאת העולם כלו בתחלת דבריה. מפני היות הצדיק חלק ממין האדם והאדם במינו חלק מן העולם כלו, היה זה מכוון בענין חכמה מופלאה מצד האדון הנותן לנו תורה. וזה מפני שאם לא ינתנו לאדם בתחלת קבלותיו אמונות מביאות אותו תחת כנפי השכינה ולא יסופרו לו עניינים שבם יכיר ממשלת קונו עליו ודיניו ומשפטיו עמו והשגחתו בו לגמלו ולהענישו אחר שהכל שלו והכל ברשותו, ולא תובא עדות ממה שעשה כן לפלוני ופלוני עבדיו ויראיו ואהביו שגמלם על מעשיהם גמול טוב הראוי לגמלם לפי מחשבת צדיקי המון העם בכלל, והעניש מורדיו לעוברי רצונו על מעשיהם הרעים לפני מותם, ושמר החסד לטובים לזמן מרובה וגמל בניהם ובני בניהם עד כמה דורות, ועשה ההפך למרחיקיו ולמכעיסיו, לא היה אפשר בשום פנים לבלי זאת התחבולה האלוהית המופלאה אשר היא חכמה שאין להרהר אחריה לפי טבע מציאות האדם לקבל שום אמונה לא הכרחית ולא אמיתית. והאמונות הם סבות מחזקות המעשים. ועל כן ראוי להקדימן לפני כל דבר, וזאת היתה הכונה בהגדת מעשה בראשית מפי השם ומפי משה על דרך הפשט, בהיות הימים המתגלגלים הקיימים במינם לפי המחשבות. והיה מן הדין שיבא הסיפור בם שיש שם יום אחד שממנו היתה התחלת הימים השבעה שהם שבעת ימי בראשית. והיה מן הדין להורות שכל יום ויום נברא בו דבר מחודש. ומפני היות האור דבר מעולה למרגישים ומועיל לעין כל חי יותר מן שאר התועלות המפורסמות לבעלי העינים והוא דבר כללי, 27התחייב על זה להיותו נברא ראשון מאין עם היותו מקרה נשוא על זולתו בהכרח. כי מי שאינו חכם אין לו דרך לצייר ההבדל שבין המקרה והעצם. ולא עוד אלא שכל אדם יחשב שמציאות החשך צריך אל נושא במציאות האור בעצמו. והחכם לבדו יוכל לדעת הבדלם הגדול ואינו קשה כדעת ההמון שיהיה אור מאיר לכל הארץ בלי גוף השמש. וכן חשך בלתי היותו ענינו מניעת האור מצד גוף הארץ. גם לא ידע ההמוני שהעולם כדורי אבל יחשבהו לחצי כדור או לשטוח לפי מה שהרגיש בעיניו ממנו. גם יחשב עוד שהארץ תחתית השמים כקרקע הבית והשמים כגג הבית. סוף דבר כי לא ישגיח בעולם איך הוא תבניתו אבל יקבל כל מה שיאמר לו שהוא בצורת כך ממה שלא יכחישהו הרגשיו בתחלת מחשבה. ולפיכך לא יקשה עליו ענין יום אחד ולא ענין האור והחשך שהם היום והלילה הנבראים בו ראשונים.
והנה אם כן אחר הברא השמים פשוטים בלי אור ובלי כוכבים ובלי שמש וירח ואחר הברא הארץ עם ההרים וכל הדומם ועם המים והאור והאש פשוטים מצמח וחי ומדבר, דין הוא לומר שהאור והחשך התחדשו אחריהם ואינם מהם כלל. ובעבור שהיתה התורה עתידה להפחיד ההמון העתידים לקבלה בענין ענש "ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה" בשביל עבודת ע"ז. והפך מזה בגמול "יפתח יהוה לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך לך את כל מעשה ידך". אשר כולם יעודים 28גשמיים חכמו נותניה האלוהי והאנושי להודיע לעם שביום השני נתחדש פעל במים שאין סבתו אחד מן המאורות, שהרי עדין לא היו בעולם. אם כן ענין המטר תלוי ביד השם לא ביד זולתו, ומעשי בני אדם יחייבו מעוטו ורבוייו וברכתו וקללתו המתחייבת ממנו. ועל כן נזכר הרקיע המבדיל בין המים העליונים והתחתונים. ובשלישי נעשה בו גם כן פעל המקוה כדי שתראה היבשה כי זה הכרחי בספור מפני ראותינו היבשה והים דבקים זה בזה. ואחר זה צריך עוד להודיע שגם הצמחים אין צמיחתם תלויה במאורות שהרי חיוב זה להאמן מצד המטר שהוא מורגש שהצמח צריך אליו להצמיחו, כמו שנקשר עם ענין "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו". ועם היות אלה אמונות הכרחיות והן גם כן אמיתיות בצורה מן הצורות כמו שנגלה לכם במקומו ב"ה. וברביעי נבראו בו המאורות והכוכבים רצה להודיע בזה שהענינים העליונים הנראים בעין הם ברואים כמונו. ואע"פ שקדמו לנו בבריאה והם יפים ונאים ומאירים אין צרך לעבדם שגם הם עבדים כמונו. כמו שרמז זה באמרו "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' ואתכם לקח יהוה ויוציא אתכם מכור" וגו'.
והנה הודיענו השם שאלה הדברים המאירים פעלם הוא למשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. לא שנבראו להיותם נעבדים ולא אמצעיים בעבודת השם אצל עמו, אבל שאר כל העמים אשר מציאותם תחת כל השמים הם יעבדום לפי 29פתיותם. והשם עשה כל זה, אבל לא בכונת כך מפני שבראם בעלי כחות מאירים ומושלים על הזמנים שהאומות נמשכים אחריהם. אבל אנחנו מעלתנו למעלה מן השמים ומכל צבאם בהיותנו עובדים השם כרצונו. ובחמישי נבראו בעלי חיים הימיים והאוירים להודיענו קדימתם אשר קדמו לנו בזמן הבריאה ובטבע המציאות. וכן בששי הגיד לנו שקדמו שאר בעלי חיים לאדם בבריאה כדי שלא יתגאה על הבריות כמו שאמ' יתוש קדמך בבריאת העולם. וכבר נאמרו בענינים אלו לפי פשוטם ולפי פירושם ולפי הדרש והאגדה דברים מעולים מספיקים לפי הכוונה. והנה פירוש רבינו שלמה ע"ה (רש"י) מופלג ופשט ר' אברהם בן עזרא ע"ה ופרושי התורה של הרב משה בר' נחמן ז"ל ולקח טוב של רבינו סעדיה ז"ל ורבים כהם בבראשית רבה ותנחומא והדומים להם מן המדרשות והאגדות.
ואמנם בריית אדם הגיד לנו השם שנוי ברייתו מכל הנבראים, והוא שהוא לבדו נברא בצלם אלהים ובדמותו. שאין במציאות מי שהוא מסופק אם יש לו חלק לעולם אם לא כי אם האדם. והוא בעל אפשרות בזה אבל שאר הנמצאים ממי שמציאותם למעלה מן האדם חלקם מחוייב ולא יוסיף ולא יגרע חלקם מאשר הם עליו. ומי שמציאותם למטה ממעלת האדם חלקם נמנע ואין לו מציאות בשום פנים. ואם כן נשאר האדם תלוי אפשרי אמצעי בין מי שחלקו מחויב ובין מי שחלקו נמנע. ולפיכך נתנה לו תורה מושכת אותו אם ישמרנה ישוב אל החלק המחויב ואם לא 30ישמרנה ישאר עם הנמנע. ונאמר שעם ברית האדם הזה נשלם הפעל האלהי בכל בריותיו והושם זה האדם הפרטי שהוא שורש כל המין רודה בטבעו. מפני היותו בעל צלם ודמות בכל מה שלמטה ממנו מכל אשר נברא עמו בעולמו. ובשביעי הגיד לנו תכלית מיוחדת והיא השביתה מהפעל, כי הפועל אחר השלימו כל מלאכתו נח ומעיין במלאכתו ושמח בה אם נעשית שלמה לפי כוונתו. וראוי להיות אותו היום שהוא יום התכלית יום מבורך ומקודש וכל שכן שראוי להיותו זכרון לכל הפעל. וכן היה יום שבת זכרון למעשה בראשית תחילה למקראי קדש ומפני שגם יציאת מצרים היא יציאה מפעל העבדות אל המנוחה אנו משתפין בקדוש זכר ליציאת מצרים. וכל שכן בהיות שני העניינים האלה ראשי האמונה שכלנו חייבים להאמינם בלי שום ספק. כי משניהם יתבאר ענין ההבדל שבינינו ובין שאר אומות העולם.
ואחר שנכללה הבריאה בדברים מועטים חזרה התורה להגיד לנו כל ענין האנושות והדבקות אשר בינינו ובין נותן התורה דבר אחר דבר, והוצרכה להגיד לנו תכליתנו כמו שהגידתנו ראשיתנו וזכרה ענין אדם וחוה ובריאת זו מצלע זה ומקום היצירה שהוא מקום המזון ושמו גן נטוע בעדן מקדם ובתוכו עץ החיים ועץ הדעת, ובו כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ונהר בעל ארבעה ראשים והגידה ההתרה שהותר אדם לאכל מכל עץ הגן ולבלתי אכול מעץ הדעת והוא עבר על מצות קונו ואכל על ידי אשתו שאכלה על פי הנחש ונתחייב מיתה על זה 31ונתקללה האדמה בעבור זה האדם, ונתקללו גם כן הנחש וחוה הם וזרעם אחריהם ונגרשו כלם מן הגן "וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים" והורה השם בזה אמתת הגמול והעונש לפי פשטי התורה על דרך המחשבה ההמונית, והוסיפה לחזק זה הדעת על ידי קין והבל וכל ידי הבאים אחריהם מן הקרובים בזמנם והגידה שנולד בן שלישי לאדם והוא בדמותו כצלמו וקראוהו אביו ואמו שת ואמרה אמו "כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין" ואחריו נולד אנוש ואמרו עליו שהיה עובד ע"ז אע"פ שאביו היה שלם כי אין מונע שיצא צדיק מרשע או רשע מצדיק אחר שרשות כל אדם נתונה להיות צדיק או רשע ואחר זה זכר לנו כמה ימי שני חיי כל אחד ואחד מעשרה ראשי דורות אשר היו מאדם ועד נח שהם אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למח ונח היה עשירי לאדם והוליד שלשה בנים שם חם ויפת וזכר עוד ענין שתוף בני האלהים עם בנות האדם ותולדותיהם כי "המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם" שהם בני הנפילים והחל להודיענו שהשם רואה מעשה בני אדם וכשעיין בם אחר התרבותם ראה "כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" ומיד נאמר "וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו" ושם דעתו למחותם מן האדמה וכן כתיב "ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה" כלומר אמחנו משרשו שהאדמה היא שממנה נוצר כמו שנאמר "וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה" נאמר הנה אשר בראתי להעיד על מה שנאמר ויברא אלהים 32את האדם בצלמו כלומר שהכונה בבריאתו היתה בעבור היותו בעל צלם והם אינם שומרים הכונה אם כן דין הוא למחותם. כי מפני הצלם נאמר "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" וכל שאר הנבראים בעולמו שהם בעלי חיים והם בהמה ורמש ועוף נבראו בעדו על כן לקו עמו ואמר על כלם יחד "כי נחמתי כי עשיתים" ושתפו במחוי בעלי חיים עמם להורות שאם אדם אינו שומר הכונה שבעדה נברא הוא שוה לבהמה והוא נאבד כמוה וכן כתיב "אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו" (תהלים מט' כא
הנה כל מה שבא מן הבריאה כלה ומן האדם שהוא תכליתה וחותמה, נכתב להודיע בו חכמת השם לאדם והשתוף שביניהם. והשמירה וההשגחה הבאות מהשם עליו בבחינת הדין אם ישמור מצותיו אם לא כדי לגמלו ולהענישו בדין הישר. וזהו הכלל אשר כללה אותו פרשת בראשית, והודיעתנו לפי מה שנראה מפשטי דבריה ענין כל הבריאה שמכללה האדם. ושאחד מיוחד היה, ראשון לכל מינו וגם הוא חטא לקונו. והוא בחטאו מת ונולדו לו שלשה בנים, האחד מהם שהוא הבכור הרג את אחיו מפני קנאת היות השם מקבל אחיו ומתרצה בו, ולא קבל מנחתו ולא נתרצה בו. ואע"פ כן נמחל חטא הרצח בקצת קללה שנתקלל. והורה לנו השם בזה שאין הכונה במציאות אחד משניהם וכשנולד השלישי שלם נמשכה הבריאה האנושית. ואע"פ שחטאו קצתם לא נתן הדין לדון הכלל בעבור 33הקצת. וכשחטאו כולם בלתי אחד שמן הראשון ועדיו עשרה דורות גזרת חכמת משפטיו למחות כל המין עם מה שנמשך אחר בריאתן לצרכו ולתועלתו ולהשאיר האחד אשר נצדק מכל המין להיותו עוד ראשון לכל המין הראשון. ונמשך ענין השארות הנמשכים אחריו בעבורו והם בניו ואשתו ונשי בניו אתו ואישי מיני בעלי חיים לשמור מינם מכלל מי שנצל מן המבול כפי מה שכללה אותו פרשת נח גם כן עד צאת נח עם כל מי שאתו מן התיבה.
וסוד הקרבן הנכלל דרך מנחה מבני אדם, ודרך עולה מנח, אלא שהמנחות אחת היתה מפרי האדמה ואחת מבכורות צאן בעליהן ומחלביהן. והראשונה בלתי רצויה והשנית רצויה, כי שני המביאים אחד היה רועה צאן ואחד עובד אדמה. ובעל העולה היה מתהלך את האלהים, וכשבנה מזבח ליי' ולקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח נרצה לו מעשהו. ונאמר עליו "וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסיף לקלל עוד את האדמה" וגו'. בוא וראה כמה גדול כח העולה שמשיב חרון אף השם לבלתי השמיד הבריות. וענין שפיכות דמים נתן הטעם באמרו "שפך דם האדם באדם דמו ישפך", למה מפני כי "בצלם אלהים עשה את האדם". וענין הקשת שהיא לאות ברית על המבול דרך שבועה נאמר עליה טעמה באמרו "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם" וגו'. וענין גלוי עריות הורה שסבתו היין ותחלת פעולתו מגלה עריות ומגבורתו קללה מתחדשת להם ולזרעו, והשומרים ענינו מתברכים. וענין תולדת בני נח וארצותם ולשונותם רצה 34בם להודיענו ענין היות האומות נבדלות זו מזו בדרכים רבות. וסבת זה מקום שכונתם בחלקי הארץ המיושבת גם בריחוק האנשים אלה מאלה ישתנו הלשונות ריחוק רב, ובקרבתם יתקרבו קירוב רב עד שיתדמו וימשכו בזאת הצורה תמיד. והנה אם כן בהיות כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים התחייב הקרבה והקיבוץ בין הנפרדים כמנהג עם אחד ושפה אחת ודעת אחת. ובהשתנות הדעות התחייב משנויים שנוי המנהגים ונפוץ הקרובים ופרידתם ויתרחקו זה מזה תכלית הרוחק. ויתבלבלו הלשונות ויתפזרו האומות כמו שקרה לנו בענין הגלות הזה. וענין זכרון ראשי הדורות משם ועד אברהם שהם עשרה דורות והם: שם וארפכשד שלח עבר רעו פלג שרוג נחור תרח ואברם שהוא אברהם העשירי. ונשלמו עדין מאדם עשרים דורות עשרה עשרה להודיע כמה ארך אפים לפניו יתב' וית' שמו של הקב"ה שאמר עליו הנביא "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו" (ירמיה לב' יט'). זהו מה שכללו אותו שתי הפרשיות הראשונות של התורה שהיא בראשית עם נח והושמו להקדמות כלליות אל מה שהיה עתיד השם להגיד לנו מעניני האבות ומזרעם אחריהם עד לידת משה ועד יום מותו ע"ה.
הנה הארכתי בענין שתי הפרשיות האלה בפשטיהם לפי כונת חיבורי זה שלא חובר לדבר בו בפשטי התורה כי אם לפי הכללים שזכרנו. ומה שבא מהם גם כן לפי הכלל היתה כונתי בו לקחת מכללו פרט אחד על דרך הנסתר, ואפילו אם יתחייב הפרט ההוא מן הכללים הרבים די לי בו לפי כונתי. ואחר 35שכללתי שתי הפרשיות האלו לפי פשוטם שקבצתים מפני רוב הקרבה שבין עניני שתיהן אחל לדבר בדרכי נסתריהם על שני דרכים דרך הפילוסופיאה ודרך הקבלה, ולפעמים אחברם ולפעמים אפרידם. אמנם אזכיר בכל אחד ברוב המקומות מאי זה מין הוא. ולא יתכן היות פרטי הנסתר כפרטי הפשטים כי יזדמן שיש תחת פשט אחד פרטי חכמות גדולות רבות כלליות ופרטיות, ויזדמן שיש תחת פשטים רבים כללים ופרטים חכמה אחת פרטית. וכיוצא בזה יתחבר למחבר לקצר ולהאריך לפי מה שימשכהו אליו הענין המכון בדבר. ואומר אחר זה כי תחלת מה שראוי להודיע בענין הבריאה על דרך המחקר הוא שאין דעת בעל שכל יכולה להביא מופת על קדמות העולם ולא על חדושו. כי זו הידיעה נמנעת מן האדם בטבע והיא מעמד שכל. והנטיה לאחת משתי הדיעות מפני שמיעת ראיות חזקות מטות הדעת אל אחת מהם היא נטית שוא וכזב ורמאות המחשבה מפני חולשתה. ומה שהוא כן דין הוא לקבל בו מה שבא ממנו לנו בקבלה מפי מי שהתבאר בשהוא קבל גם כן ענין הבריאה מפי השם כמו שקבלנוהו אנחנו מפיו לפי דבריו. ואין שם מי שיכחיש דבריו משלשת מיני השלמים שהם הצדיקים והחסידים והנביאים, ואין לחוש על זו זולתם. ואמנם מה שנקבל ממנו גם כן על דרך המחקר הוא מה שאמרו שהוא לפי מה שיובן לנו מתוך דבריו כשנחקור בם החכמה. והוא כי מענין אמרו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ כשהורה על היות לעולם כלו התחלה אחת שממנה נבראו הדברים הנקראים שמים וארץ. ונבין ענין שמים וארץ שמורים על העליונים ועל 36התחתונים. ונבין אמרו ברא אלהים לפי המחקר כאלו אמר ברא הסבה הראשונה לכל נברא מאלה הנבראים הנזכרים בכללם.
ואמנם לפי דרך הקבלה נאמר שכבר קבל שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה וכך קבלנו גם אנחנו מפיו. ונאמר שאחר שהוא כן וכל אחד ואחד ממנו נברא בעבור שישלים עצמו. ולא ישלים עצמו מצד היות העולם קדמון ולא מצד היותו חדש אבל ישלים עצמו אחר הבראו חסר מצד היותו הולך בדרך הצדיקים שהם שומרי התורה מיראה או מצד היותו הולך בדרך החסידים שהם שומרי התורה מאהבה או מצד היותו הולך בדרך הנביאים שהם שומרי התורה מיראה ומאהבה והם בתכלית השלמות. ודרך השלמת עצמו של הצדיק הוא לקבל מפי השלמים כל דרך מורה ענין השלמתו אחר שיתבאר לו שזה אשר ממנו מקבל הוא צדיק או חסיד או נביא. ואמנם החסיד בעל המחקר יבקש החכמה בבריאה, והדין נותן שלא ישגיח אם היא קדמונית או מחודשת. כי די לנו במה שיראה מחכמת השם בה יהיה זה מהיום או מאתמול או מימים שאין להם חקר. כי אנחנו כל איש ואיש ממנו בעל חקר ואיך נשיג דבר שאין לא חקר על תכליתו ואמתתו לפי דעת מאמיני הקדמות. ואמנם הנביא לא יבקש מכל התורה כולה אלא מה שמספיק לו להביאו לידי הנבואה. כי מה לו אם העולם קדמון או חדש וקדמותו לא תוסיף לו מעלה ולא תגרע מעלתו מצדה וחידושו גם כן לא יוסיף לו מעלה ולא יפחית מדרגתו. שאשר היה כבר היה, ונודע אשר הוא אדם וכבר נקרא שמו אדם. ואם כן מה שישלימהו הוא ענין השמות. והנני מביא לך משל על דרך הנביאים ויהיה זה לסימן ביד כל 37שלם שהוא מזרע בני ישראל שהם בעלי לשון הקדש אשר לה לבדה הכבוד והתפארת מכל לשונות הגוים והיא הכל ולה הכל ובה הכל. והמשל הוא זה, חשוב כי איש מאנשי רוח הקדש בעלי הרעיון הממציאים החרוזים הנשקלים שלח לך חידה אחת והיא זו שביקש ממך לבאר לו פירושה,
ויש"א משל"ו ויאמ"ר הביננ"י ופר"ש ל"י שנ"י עש"ר בנ"י אד"ם נפשו"ת ה"ן וכזול"ל אסרונ"י בגי"ד וד"ם.
ואתה בטוב רעיונך התבוננת במשלו וחידתו. ותחלת העיון בדבריו הוא ההשתכלות במה שיורה עליו פשט החרוזים. ופשטם ידוע ומבואר לכל מבין לשון הקדש והוא שענין אומרו לפי הפשט הבינני ופרש לי מורה על היותו שואל ממך הבנה ופירוש על דבריו כמי שאינו יודע הענין ששואל בעדו ומבקש לדעתו. או הוא כמי שיודע הענין ובא ושאל ממך פירוש כדי שישמע ממך אם אתה יודעו אם לאו. וזו היא דרך בחינת חכם לחכם. ואמרו שני עשר בני אדם מורה על הערת השואל במה ששאל כשהורה על מספר הנשאלים. ולא עוד אלא שהגיד לך מהותם באמרו שהם בני אדם. ואמרו נפשות הן וכזולל אסרוני בגיד ודם שכן התורה קוראה בבני אדם נפשות "בשבעים נפש ירדו אבותיך" וגו', "תן לי הנפש והרכש קח לך" ורבים ככה. ועוד כי הנפשות קושרות כל האיברים בגידים ושולחים המזון להם שהוא הדם וזהו הפשט. ואמנם הפירוש יורה שהוא מדבר על שנים עשר שבטים שנאסר להם לאכל גיד הנשה. גם לכל אחד ממנו אחריהם כמו שנאמר "על כן לא יאכלו בני 38ישראל את גיד הנשה". וכן נאסר להם ולנו הדם כמו שנאמר "על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם". וכבר הודעתיך שהפירוש גם כן הוא ממין הפשט שכוון בו להשלים הצדיקים. ואחר שידעת בו זה הענין ואמרת אותו לו אין ספק שהוא יאמר לך יישר כחך שעיינת ומצאת כונת הפירוש שכוון בו המחבר יהיה מה שתרצה. ואמנם עוד יאמר לך פקח עיני לבך וראה כי יש בו עוד דבר שני מעולה ויותר קרוב אל כוונת המחבר. וגם אתה תשתכל אז בדבריו בעיון יותר דק מן הראשון ותמצא בם כונת הנמשל ושדבריו היו חידה ומשל על דרך הנסתר הלקוחה על צורת הפילוסופיאה לשנים עשר מזלות. ואמרו עליהם בני אדם מפני שהם כחות נבראות מאדם שעל הכסא אשר על הרקיע מלמעלה. כמו שנאמר "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". וכבר נמשלו בחלומו של יוסף אחד עשר אחיו לאחד עשר מזלות והוא בשנים העשר כמו שנאמר "והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי". ובא בפתרון החלום בדברי יעקב "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך" וגו'. וזה המחבר לקח בחרוזיו המשל במקום הנמשל והנמשל במקום המשל. כי המשלים והחידות שומרים לפי הכונות כי אין בם הכרח להיות המשל תמיד משל לכל דבר ודבר מן הדברים המיוחדים. אבל אפשר שיהיה המשל פעם אחת משל לדבר אחד ופעם אחת משל לדבר אחר וכן רבים. ואפשר שיושם במקומות המשל בעצמו לנמשל גם להפך כי זה דרך המשלים והדמיונות שאין להם קיום בעצמם ואין להם הכונה מיוחדת עומדת בם כי אם במקרה לפי האישים המדברים בם ולפי הזמן 39והמקום. וזהו סוד להט החרב התהפכת לשמור את דרך עץ החיים.
והנה אם כן יפרש ההוא הפילוסוף החסיד אלה החרוזים הנרמזים כך, ויאמר כי זה החרזן רצה בחידתו עם פילוסופותו לעורר לב המתפלספים והורה להם במשליו כי י"ב מזלות הם י"ב משלים ושלטים על בני אדם כאילו הם י"ב בני אדם גם כן. וידוע שכל דרכי בני אדם נחלקו לפי דרך החוזים לי"ב בתים שבם כל השאלות תלויות וכל התשובות. ולפיכך קראם נפשות, שכל כחות הנפשות תלויות בם והם נפשות לנפשות בני אדם גם כן. ואמר וכזולל אסרוני בגיד ודם זה נאמר דרך משל על כח התאוה שהוא זולל ומבקש עוד מכדי ספקו תמיד. והמשיל כח הקושי והרכות בגיד ודם שזה קשה וזה רך והורה החרזן על עצמו דרך משל שהוא אסור וקשור תחת כח המזלות מצד גופו ומצד נפשו. ואמנם שכלו אשר בו הכיר בית הסהר והאסור בו על ידי זולתו והם המזלות שציירוהו ואסרוהו וקשרוהו אבר באבר במיתרי הגידים ובמזגי הדמים, הוא המתיר כל אלה הקשרים כמו שיתיר המשכיל השלם פתרון חידתו, ועל כן נתבהלו להעירו על זה כלו. ואמנם על דרך הנבואה עוד יבקש זה החרזן ממך כונה שלישית במשלו ויאמר לך היטבת לראות במה שראית בעיונך על הדרך השנית כמו כן אבל פגעת ולא נגעת עדין בכונתי האחרונה.
ואולם התעורר משנתך שהיא עוד אצלי שנת הסכלות והסתכל בעיון זך בר ונקי ועמוק ודק ומדוקדק ואולי תמצא סוד כוונתי. 40ואז תצטרך בהכרח לעיין בדרך השלישית הנזכרת שהיא דרך מקובלת לבני הנביאים והמה המתנבאים. ובעיינך בזה תמצא שאלה החרוזים בנויים על שמות שנים עשר השבטים והם חמשים אותיות שנכללו בשמותיהם. ואלו הן בעצמן, ראוב"ן שמעו"ן לו"י יהוד"ה ד"ן נפתל"י ג"ד אש"ר יששכ"ר זבלו"ן יוס"ף בנימי"ן. ואמנם אלה הם מצורפים בחרוזים בלי תוספת אות ובלי מגרעת. וזאת היא באמת דרך השמות האמיתית המביאה למתנבאים בה ולהולכים בקרבה להתנבא בעז השם. ואמנם יש דברים עוד רבים תחת זו והם חלקים ואישים למינה זה כגון ראשי תיבותיהם שמספרם תזכ"ר והוא תרכ"ז וסופי תיבותיהם במספרם א"ל תשכ"ח והוא תשנ"ט ותוכיהם גם כן במספרם ה"ם שמו"ת והוא תשצ"א. וסודם נ"ר ישרא"ל ושלשת הענינים במספרם עולה קע"ט וסודם ג"ן בעד"ן והכלל תזכ"ר מ"ה שמות א"ל תשכ"ח. וכיוצא בדרך זו יש גם כן בחרוזים גימטריאות וצירופים רבים מכוונים מן החרזן הדורך דרך הנבואה בם בעת שחברם. והנה כוון בדבור הראשון שהוא הבינני בצירופו בנין יה, והעד אמרו אחריו ופרש לי שסודו מפורש ורצה לומר הבינני ופרש לי בנין י"ה מפורש גם הבינני יעלה י"ב מפורש ומבואר. והנה ז"ה מפורש שהוא הוא מה שנזכר בשנים עשר על פי שם בן שתים עשרה. ועוד הבינני ופרש לי מנין בני ישראל הוא מנינם. ואמנם שני עשר בני אדם הם כ"ל שערי בינה ויהיה סימן כ"ל חמשים במספר נ', וסימן בני אדם אדני בם, אם יזכו לדעתו ואם לאו הם נאבדים. ואמרו נפשות הן ענינו אשר כל"ם שמו"ת במספר נפשו"ת, וככה סוד נשמו"ת כי ה"ם השמו"ת. והנה סתרם נ' שמות יש לאותיות 41השבטים וככה נפשות הם הם שמות אשר מהם השמות גם השמות מהם, וזה סוד גדול מבואר. וכן כתוב "נבחר שם מעשר רב מכסף ומזהב חן טוב" (משלי כב' א'). על דרך "ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני", והנה נבחר חן רב ודעהו. כי הוא כולל י' שמות הקודש, וכזולל זו כולל אחד כולל, והנה הוא גופי אסרוני בגדי ודלי אסרוני בגיד ודם שהנה גדי ודלי הם בתי שבתי הוא כוכבן של ישראל. וכפי אלה הדרכים הנרמזים פה נתן לי איש אחד משל כתוב בזו הדרך והנני כותבו בשמו.
Editor's note: ספור דודי שנים עשר שבטים בי"ב מזל ועם אבות שלשה
Editor's note: בניגונין קחה יין ביין ודין צרוף יקר אבן לראשה
וספרתי דבריו ומצאתי שהוסיף על ענין דברי שבטי ישרון עם אברהם יצחק יעקב שהם כ"ב אותיות. והראשונים שהיו חמשים עלו כלם ע"ב אותיות כמו שנזכר בתורה על האבנים שהן "על שמות בני ישראל". וכוון בו גם כן זה החרזן המתנבא אל מה שכון אליו הראשון בעצמו, כי דרך אחת לשניהם בזה. הנה כבר גליתי לך ענין זו הדרך השלישית ואם תבקש להתנבא תצטרך ללכת בה ובכל מה שנמשך אחריה שזכרנו. ואחר שהעירותיך על אלו הדרכים השלשה הכוללים דעות הצדיקים והחסידים והנביאים אומר כי יש דברים רבים שנקשרים ונמשכים לפי הפשט שאין כח בשכלו של אדם לקשרם בהמשכה ההיא בדברו בם לפי הנסתר. כי הנסתרות הן כלליות בהכרח והפשטים הם פרטים וזה מפני שהפשטים כלם בנוים על הרגשות כמו הפרטים שההרגשים משיגים אותם. ואמנם הנסתרים כולם בנוים על העניינים השכלים הכלליים, 42ויתחייב מזה שיהיו בפשטים חלקים רבים שלא יסבלו היותם קשורים עם המשכת הנסתרים על דרך המחקר רק על דרך הקבלה. אין שם אות ולא נקודה שאין לה מקום גדול מופלג כמו שאמרנו בענין קוצותיו תלתלים שאפילו בקוצו של יוד יש בו תלי תלים של הלכות. וכן אמרו על המגדל הפורח באויר שנאמרו עליו שלש מאות הלכות, והוא צוארו של הלמד העולה למעלה מכל האותיות. וידוע שיש בו שלש מאות אלף רבבות הלכות ויותר מהם כמה כפלי כפלים. ואם כן כל מה שנדבר בו לפי סתרי המחקר לא יהיה אלא כדמות מי שפותר חלומות אחר שהתבאר שהדרך ההיא היא דרך פתרון המשלים והחידות. כי כן הפשטים והפירושים והמדרשות וההגדות כלן משלים וחידות לפי דעת הפילוסופים השלמים החסידים. וזה שהפילוסוף יעיין בפשטים ויכיר שהם דברים נאמרים לטפשים ומופתו על זה הוא היות בתוך הפשט עניינים נודעים בתחלת מחשבה שאין כונת המחבר להודיע פשוטם, כענין אדם ונחש וחוה שאם ילקחו שלשת הפרטים האלה כפשוטם ראוי לשחוק מהם בתחלת מחשבה לפי טבע האנושות. והתורה לא כונה אל דברי שחוק אבל כונה אל חכמות נעלמות לגלותם לנו כדי להשלים חסרוננו עם ידיעתם. וכבר רמזו חכמים על זה באמרם שהיה הקב"ה שוחק על גמל ורוכבו, וזה הדבור מורה על שלמות חכמת חכמינו הפילוסופים החסידים ז"ל. והוא כי החכם בראותו שהפשט אין דעתו סובלתו יעיין בפנימיותו וכבר הוא יודע שכל דבור ודבור אפשר להוציאו מפשוטו. ואע"פ שיהיה המדבר פתי שלא כוון בו אלא לפשוטו כי מה הפרש בין החכם והסכל אם לא הדבר כן כי החכם דעתו כוללת עצמו וכוללת 43עוד דעות כל הפתאים שבעולם וכוללת גם כן דעות קצת החכמים והם אותם שחכמתם למטה מחכמתו. גם כשימצא חכם גדול ממנו הנה תהיה דעת זה הנזכר נכללת תחת דעת זה השני אשר התחכם יותר מזה הראשון. וכל שכן אם כן שראוי להוציא דברי חכם או דברי נביא מפשוטם אם אין הדעת סובלתם. והנה אמרו חכמינו במדרש משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, גוים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן. ואיך יקרא חכם שום אדם בעולם ממי שיחשוב שזה הענין הוא כפשוטו ושהנחש הנזכר בתורה בא על חוה והנה התורה לא זכרה אותו. והחכמים שזכרוהו הביאוהו מסוד מאמר חוה שאמרה
דע אתה האיש החוקר החכמה או הדורך דרך הקבלה כי החכמים כולם אשר היו מחכמי ישראל הקדמונים ז"ל קוראים 44חכמת הטבע מעשה בראשית. ובזה אין קושיא בינם ובין הפילוסופים מחכמי האומות. ואמנם הספק אשר נפל ביניהם הוא בקריאת מעשה מרכבה, והוא שהפילוסוף קורא מעשה מרכבה כל מה שכוללת אותו חכמת האלהות על דרך המעשים הגלגליים ומנהיגיהם ממה שאחר הטבע. והמקובל קורא מעשה בראשית ומעשה מרכבה מה שיקראהו הפילוסוף בעצמו כן מצד התחלות המציאות הטבעיים ומה שאחר הטבע גם כן, אבל מוסיף המקובל בזה שקורא מעשה מרכבה דרכי השמות והרכבתם וכל מה שנמשך אחריהם. והוא מה שלא נגלה לפילוסופי האומות ולא שמעוהו, בתחלת מחשבה יכחישוהו. כי יקרה לנביא שהוא בעל זה הדרך ברצותו לאמתה לחסיד, מה שיקרה לחסיד שהוא בעל דרך המחקר עם הצדיק בעל דרך הפשט ברצותו לאמת לו דרך הנסתר, כי יכחישהו בתחלת המחשבה. ואם כן כשתשמע ממני סוד מן הסודות על דרך המחקר, עיין בו לפי אמיתת המציאות. ואם תשמע ממני סתר מן הסתרים על דרך הקבלה עיין בו לפי אמיתת דרכי צירוף האותיות והשמות והנמשך אחריהם מכלל הדיבור. ודע כי הפילוסוף יעיין ביצור ובציור, והמקובל יעיין בדבר הכולל ספר וספר וסיפור וגם ביצור עצמו עם הציור כמו שהגיד לנו בעל ספר יצירה ע"ה שאמר הכל נכלל תחת שם אחד. כאמרו נמצא כל הדיבור וכל היצור יוצא בשם אחד. ואחר שהצעתי לך זו ההצעה הקטנה בכמותה הגדולה באיכותה לפי כוונתנו בזה החבור אשוב ליעודי הראשון. והוא שאדבר בסתרי שתי הפרשיות הראשונות הכוללים מעשה בראשית ומעשה מרכבה 45וכלל ענין האדם הפרטי והכללי וחלקי מינו על דרך המחקר, והשתכל בו מאד.
אתה האיש הפילוסוף החסיד האוהב החכמה לשמה, ראה והתבונן בדרכי השם הנאמרים בתכלית החכמה, איך הורנו בראשית דבריו שאדם חייב בחיוב אלוהי לפי אנושותו לדעת ענין מעשה בראשית שהוא חכמת הטבע. מפני שמזו הידיעה יעלה אל הידיעות האחרות המחויבות לאדם עוד בחיוב גדול מזה עד שיגיע ממדרגה אל מדרגה אל השגת השכל הפועל לפי דעת כל פילוסוף גם לפי דעת כל נביא. ואע"פ שמה שהורונו היה בדמות מספר בנין בית אחד, שגם כל העולם דומה לבית אחד וגם גוף האדם דומה לבית אחד או לעיר אחת. כמו שנאמר "עיר קטנה ואנשים בה מעט" (קהלת ט' יד'). שהוא משל לגופו של אדם. והנה אצל האדם העולם כולו משל לעצמו, ואמנם אצל העולם האדם לו משל. ונאמר עתה כי הבית הוא בנוי מחמרים מתחלפים והוא כלו בעל צורה אחת. ובעליו בונה אותו כשהוא בנאי וחכם ועשיר בתכלית מה שאפשר להיות מן הטוב והיופי והנוי. וחשוב כי אחר שבנהו ויישר בעיניו בנינו, החל לספר ספור בנין הבית לאחד הנכבדים מאוהביו, והגיד לו הכל קצתו על דרך כלל וקצתו על דרך פרט. ואהובו זה מפני הכירו מעלת בעל הבית ורוב חכמתו שראה בבנין ביתו, שמח מאד גם הוא להגיד בפרסום גדול מה שראה בו עם כל מה שספר לו בעליו הבנאי. וזה מפני שיכירו השומעים גם כן מעלת זה הבנאי החכם ויאהבוהו. ולפיכך נאמר על זה "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא". וגלה לנו במלת ביתי שהמשיל כל 46העולם לבית אחד כמו שהמשלנו אנחנו בו. כי מימיו אנו שותים ומדבריו אנו מביאים ראיות שראוי לסמוך עליהם. ואמנם ההגדה בבנין הבית בחמריו ובצורתו ותכונתו ותאריו ותבניתו ותמונתו הוא ענין ידוע מבנין הבית שבנה שלמה ומדברי יחזקאל ומדברי עזרא. ועל כן אין צרך להגיד הנה לפי מה שאנו בו ענין בנין הבית. גם מבנין המשכן יובנו נפלאות בדרך זו. וכמו שהמשלנו בבנין הבית וענין סיפור בנינו ויפיו וטובו לאהוב, כן ראוי להאמין שעשה השם עם משה בבנין העולם שהורנו השם ממנו כל מה שיכול משה לקבל השגתו ולדעתו. ומשה הוא המפרסם לאוהביו מה שראה בבנין העולם ומה שהודיעו השם ממנו. וזהו הענין שהביאו לכתוב כל מה שכתב בענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה בתחלת דבריו. וזה גם כן מפני היות הבאים אחריו אישים הוים ונפסדים ומינם קיים. ומין הספרים גם כן קיים ואישיו הוים ונפסדים כשהספרים אלהיים. וספר התורה עודנו קיים במינו וקיומו גם כן יהיה נצחי לפי אמונתנו בלא ספק לפי הקבלה, גם לפי החכמה אין דרך להכחיש נצחותו. שאע"פ שהאומות משתנות והלשונות מתחלפות וגם הכתיבות מתחדשות, עולם כמנהגו נוהג. ודבר שמשלים שלשת מיני השלמים ממין האדם כמו שזכרנו אי אפשר להשתנות. ואם יחשב בו שנוי אינו אלא לפי שנוי שלשת המינים הנזכרים. והנוצרים האומרים שמשיחם אמר להם עם תלמידיו שספר התורה אמיתי הוא ושראוי לכבדו שדבריו דברי אלהים חיים הם אלא שקצת מצות יש בו שאינם בפשוטם. זה היה מפני סבות ידועות והמשכיל יבינם בקלות כי היו תחבולות להמשיך לב הפתאים אל התרה מאשר נאסרו בחבליו קשר
סדר בראשית