מפתח החכמות · פרשת ויצא יעקב · 3 · pp. 80–96 · aboulafia-writings.com/books/mafteah-hahokhmot/p/80
§7380ומה שבא בענין תולדות יעקב ועשו בפרשת תולדות יצחק לפי המחקר הוא משל לשני היצרים הנבראים בבטן אחד. וזה טוב איש תם יושב אהלים, משמע בית אולפנא מבקש תמיד ללמוד תורה, ואחיו איש יודע ציד איש שדה חיצוני ויעקב פנימי. "כי ציד בפיו" חוזר אל יצחק שהיה מראה לו אולי ישוב בתשובה. ולא אמר ששונא את יעקב שזה קל וחומר אם לעשו היה אוהב כל שכן ליעקב. ואם תאמר לפי הפשט למה רצה לברכו אם כן הוא כדבריך, אומר לך מפני שאם היה מקבל ברכתו היה חוזר בתשובה. ויש אומרים שהיה חושב עליו שהברכה ראויה לו ועל כן נאמר לפני הענין "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת", כי לא ראה כראוי. מפני שקדם לזה ענין "ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה" ונסתלקה רוחו ממנו וכמעט היה טועה בברכה. והנה טעה בראות ובמשוש באמרו בראות, ותכהין עיניו מראות, ובמשוש וימשהו ויאמר ... והידים ידי עשו. ולא הכירו ולא טעה בשמע, שכבר אמר
הקול קול יעקב
. ולא בטעם כמו שנאמר
"ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו
". ולא בריח שנאמר
"וירח את ריח בגדיו ויברכהו
". וסוף ברכתו
ארריך ארור ומברכיך ברוך
. וזהו ענין אמרו
81לעשו
ואברכהו גם ברוך יהיה
, כי לא הורשה לקללו. וענין הקללות שבתורה הן על תנאי לא מוחלטות כי זה לא היה אפשר. וברכותיו של בלעם בעל כרחו מפני מאמר
לא תאר את העם כי ברוך הוא
. וזהו ענין ההשגחה האלוהית שהרי כבר יעד השם הברכה לאברהם וקימה בקיום מופלג ביצחק וכל שכן ביעקב שהיתה מטתו שלימה והוליד שנים עשר שבטים צדיקים לפי הוראת פשט הספר.
§74סדר ויצא יעקב
§75ומה שנכתב בפרשת ויצא מענין הסלם כבר נאמרו בו דברים רבים בפירושים ובמדרשות ובמורה ובמלמד. וכבר זכרנו גם אנחנו בענין הדומה לו שהוא ענין ונהר יוצא מעדן מה שלא יהיה נעלם מן החכמים. ואמנם נוסיף הנה קצת דבר ונאמר בכלל שהתורה התמימה שהיא מחכימת פתי עם היותה עדות נאמנה בינינו ובין השם יתע' לא נתנה כי אם להוציא כח שכלו של אדם לפועל. וכל מי שיצא שכלו מן הכח אל הפועל הוא שראוי לומר עליו שבעבורו נתנה התורה. ואחר שהוא כן איך היה אפשר שתנתן התורה כי אם על ידי מי שהעיד על עצמו אשר לא קם נביא עוד בישראל כמהו. שאם היה קם כמהו לפניו או בזמנו או אחריו היה שם הרהור גדול ללבבות וחשד מופלא. ואם יאמר אומר כמו שכבר נאמר לי מפי גוי אחד חכם על דרך שאלה. האבות וכל מי שקדם למשה לפני מתן תורה נשלמו בשלמות שכונה התורה אליו בעת שנתנה ומאז ועד עתה ומעתה ועד עולם, או לא נשלם אחד מהם. זאת היתה שאלת 82הגוי והבנתי מדבריו שרצונו לומר לי, שאם נשלם אחד מהם בלתי תורה אם כן מה צורך אליה, ואם לא נשלם אחד מהם מה צורך לספר עניני אנשים בלתי שלמים כדי להשלים בספורם כל מי שאינו שלם. ואם לא בא ספורם כדי להשלים החסרים הנה הספור כלו לבטלה. ושמע תשובתי אשר השבתי לו אשר ראוי להשיב לכל שואל זה כמוהו, על דרך "ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו" (משלי כו' ה'). מפני שהיתה שאלתו בדברי תורה והיה בעיני בשאלתו זאת בדמות אפיקורוס, וכבר צונו רבותינו ללמוד במהירות מה שנשיב לאפיקורוס גוי. ולא עוד אלא ששאלתו היתה בפני יהודים וגוים רבים, והיו בהם חכמים כי בדרך ויכוח היינו מדברים שנינו לבדינו ושאר העם היו שומעים על תנאי שלא יענה מהם שום אדם לעזרני ולא לעזרו. ואען ואומר לו, אחי! דע לך שלפי האמת הראשונים הנזכרים בתורה לשלמים וקצת מהם עמהם שלא נזכרה שלמותם היו שלמים בלא ספק בלתי זאת התורה שבידינו היום לפי פשטיה. אמנם שלמותם היתה לפי נסתריה אשר נודעו על דרך המחקר וראוי להאמין עם כל זה שהשלמויות בבני אדם אינם שוות, אבל הם מדרגות בהם כל איש ואיש מהם כפי מה שהוא. ואז הבאתי לו ראיה מענין הסלם שנאמר בו "ויחלם והנה סלם מצב ארצה" וגו' "והנה יהוה נצב עליו ויאמר" וגו'. ושאלתיו אם זה החלום חלום של נבואה אם לא. ויאמר כן. ואומר לו אם מה שבא בו הוא כפשוטו שיש סלם ממש כסלמות הנמצאים אתנו יהיה מזהב או מכסף או מנחשת או מאחד משאר מיני מתכות או מעצים או מאבנים וכיוצא בם. ורגליו בארץ אבל מראשו ועד רגליו מהלך חמש מאות שנה ועליו השם נצב 83ומשם מדבר עם העולים והיורדים בו. או אין דבר משל מכל זה כפשוטו אבל הכל משל. ואמר לי שלפי דעתם הוא וכל חכמי הגוים מאמינים כי הכל משל. ואשאלהו עוד ואומר לו, ואחר שהוא משל למה הוא משל ומה הכונה בו. ויען ויאמר לי בעל כרחו שהוא משל שכוון בו השם להודיענו בענינו בדברים מעטים אמתת המציאות כלו, והכונה בו להשלים חסרונינו. וכאשר שמתיו בתוך הרשת אשר פרשתי לו ותפשתיו בלשונו עניתי לו עוד כי זו היא דרך הנבואה שבמעט דברים היא משלמת החסרים. ואם כן עם היות הראשונים שלמים היתה שלמותם שלמות אחר שלמות. כי השלמות היא בטבעו של אדם והוא שישיג השכל הפועל עם היותו רודף החכמה וחושק בה חשק חזק ואמיץ. וההשגה היא מדרגות גם כן בהכרח מפני טבע האנושות וחסרונו בתחלת הויתו מהשלמות. וזהו ענין הסולם שהוא משל להשגת השם בלא ספק מתוך ידיעת אמתת המציאות. והמעיינים בו קראה אותם התורה מלאכי אלהים. ומפני היות להם מדרגות בהשגות, זכרה בם עליה וירידה, להורות שיש מהם קרובים מאד לפי האנושות מן האלהות. ויש שהם רחוקים מאד והם עוד במדרגה התחתונה ואעפ"כ מלאכי אלהים הם. מאחר שנמנו מכלל אנשי הסלם שבו עולים ויורדים בני אדם הנקראים מלאכי אלהים. והעד "ויהי"ו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו" (ד"ה ב' לו' טז') ורבים כהם. ואמנם שאר האדם אשר לא נמנו מכלל העולים והיורדים בסלם אינם מלאכי אלהים. ולפיכך עם היות כל אחד מן הראשונים שלם היה השם מחדש לכל אחד מהם דרך שלמות בקלות. ואמנם ענין התורה שכולל סיפורים ומצות הוא 84להורות דרך השלמות יותר בקלות. וזה יורה על מעלת התורה ועל מעלת המקבלה מהשם ועל מעלת האומה המיוחדת להיות סגלה לשם מכל העמים, המקבלת זאת התורה השלמה. וספוריה באו בה בתחלה להודיע יחס האומה הזאת ולהורות מעלת אבותינו עם השם. שהרי כשנגלה השם ליעקב בענין הסלם לא אמר לו אני יי' אלהי השמים ואלהי הארץ ולא כיוצא בו. אבל אמר לו "אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק". ואחר כך אמר לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". ומצותיה באו בה להבדיל זו האומה בחקים ומשפטים ידועים לה ונעלמים מכל האומות שהן מביאות אותה להבדל ולהקדש מכל עם בעבודת השם. והיא הדרך שידעה אברהם אבינו על פה לא בכתב. כעדות הכתוב האומר "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו'. ובבא משה נכתבו הענינים ההם כדי שימצאו בכתב כמו שהיו על פה. ואם כן לא היה בהם שום דבר לבטלה והשם יתע' רצה שתתפרסם מעלת זאת האומה הקדושה לעיני כל העמים, והתנה עמה כי כמו שהוא יתע' מעלה אותנו במצותיו ובתלמוד תורתו לעיני העמים כן ישפילנה לעיניהם ויפזרנה ביניהם בארבע כנפות הארץ, אם לא ישמרו תורתו ומצותיו וחקיו ומשפטיו. והיתה למשל ולשנינה כי כן הדין נותן שתהיה שפלותה נגדיית למעלתה, כשעברו על מצותיה קרה להם מה שהפחידם בו ונענשו מאתו מדה כנגד מדה. אלא שהוא בעצמו אמר להם "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים" וגו'. ואמ' "וזכרתי להם ברית ראשונים אשר" וגו'. והנה אמר שבסוף ישיבם למעלתם באמרו בסוף התורה אחר הברכה והקללה "85והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה" וגו'. "ושבת עד יהוה אלהיך ושמעת בקולו" וגו'. "ושב יהוה אלהים את שבותך ורחמך" וגו'. "אם יהיה נדחה בקצה השמים משם יקבצך" וגו'. "והביאך יהוה אלהיך אל הארץ" וגו'. וכל הנדבק לאותו הייעוד הטוב להם והפכו לאויביהם באמרו "ונתן יהוה אלהיך אל כל האלות האלה על אויביך" וגו'. "ואתה תשוב ושמעת בקול יהוה" וגו'. ואם כן איך היה אפשר זה התנאי המופלג אשר התנה השם עם אומה אחת מיוחדת מכל האומות ונבדלת מהן תכלית ההבדל מבלעדי שטר ידוע לכל האומה והוא ספר התורה הנקרא בשם עדות. וזה לא היה אפשר בזמן האבות וכל שכן לפניהם שעדין לא היתה שם אומה מיוחדת לשם, אבל יחידים מכל אומה שהיו מתחכמים ונשלמים ונושעים. וכשנבדלה האומה ורבתה והיתה לגוי גדול שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף שהיו יוצאי מצרים במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים. אז היה ראוי לחדש לזאת האומה מצות וחקים ומשפטים צדיקים כדי להשלימה בכללה עד שלא יחסר ממנה קטון וגדול שלא ישלם כפי מה שהוא, עד שימנו כולם יחד כקטון כגדול מאנשי הסלם הנרמז. זאת היתה תשובתי על שאלת הגוי הנזכר. וכיון ששמע דברי אמר לי יישר כחך כי עניתני כשורה, ויש לי ימים רבים ששאלתי זאת השאלה בעצמה לחכמי ישראל שהיה להם שם גדול בחכמת התורה ובתלמודה ואחד מהם לא יישב דעתי בתשובתו כמוך. ומאותו יום והלאה נדר על עצמו לקבל ממני שום דבר מסתרי התורה והתאהב עמי. וקבעתי בלבו חץ חשק ידיעת השם עד שהודה 86ואמר משה אמת ותורתו אמת. ואין צורך לגלות מענין הגוי יותר מזה.
§76הנה כבר התבארה דעתי לך בענין הסלם מתוך השאלה והתשובה. ודע כי אמר השם ית' ליעקב בחלומו זה "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" וגו'. ואחריו בא מיד "וייקץ יעקב משנתו" וגו'. ונאמר "ויירא ויאמר מה נורא" וגו'. כל זה היה רמז לענין גלות ישראל ולגאולה בסוף כמו שאמ' "והשיבותיך אל האדמה הזאת". שכן אמרנו שנאמר בסוף התורה "ושב יהוה אלהיך את וגו'. והביאך יהוה אלהיך אל הארץ" וגו'. ואחר שהעירותיך על זה לפי הקבלה אשר אין החכמה מקשה עליה, בזה גם כן חל עליך להבין עניני כל הפרשה בין בענין הצאן בין בענין תולדת הבנים וארבע נשים. והמעיין בכללים שקיבצנום לפי הפשט בפרשה זו יוכל להכיר כל דבר על בוריו בקלות. ואולם צריך שתתעורר על היות הבנים כמספר המזלות ולהן אחות אחת ושמה דינה. והמדות הן י"ג אבל אחת מהן מדת הדין וי"ב מהם מדות רחמים. והצאן שם להמון העם ורועם הוא הרב המנהיגם. ושם לבן ואדום אדום ולבן דמות חמה ולבנה וצורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד. והשמים נקראים כסאו של הקב"ה שנאמר "השמים כסאי". והתרפים הם אלהי לבן שנאמר "למה גנבת את אלהי". ושם אלהים שם לכחות והוא משותף ממנו לעבודה אלוהית אמתית וממנו לע"ז וגם ממנו למלאכים ולמנהיגים ממין האדם. והגל והמצבה שהם בניני אבנים הם עדים על הכחות המושלים הגוברים לפי המדות האלוהיות. ותרגום גל, יגר 87ותרגום עד, שהדותא. שתף יג"ר עם ע"ד ותמצא גיד רע וסודו ממזר הזרעה זה הרע זה הוא הרע רמז לרעה ערלה. שתף עוד ג"ל עם שהדות"א ותמצא תאוה דשגל וסודו תאות המשגל כי בה קשר לבן כחו של יעקב. והעד אמרו לו "אם תענה את בנתי ואם תקח" וגו'. ועל כן ייחס המשפט לאלהים באמרו "אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בנינו" וגו'. ועל כן אמר "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" שהיא מדת הדין. והנה יום הדין לעד עד יום הכפורים שהוא אסור בתשמיש המטה שגם הוא אחד מחמשה ענויים ואין שם יום אסור כזה לכלל ישראל זולתו בכל ימות השנה מן התורה והוא יום הגורלות. כפרים כפורים גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזאזל. ועל כן אמר "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה". וגלה הסוד באמרו "ויקרא שם המקום ההוא מחנים" שסודו מאזנים המושלים כפלים והוא מזל תשרי שסודם ראשית לבדם. והנה החל בפרשה מענין מלאכי אלהים ובם סיימה.
§77סדר וישלח וישב
§78ועוד החל להמשיך ענין שליחות מלאכים וחילוק חייליו ועמו לשני מחנות רמז לענין המלאכים שזכר ורמז לענין מחנים שראה. ואמר אחר החלוק הזה "אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה". וענין ההאבקות היה במראה הנבואה בלא ספק. וענין גיד הנשה ואשר על כף הירך והיותו רמז לאיסור אכילה מסוד ענין המשגל שעליו 88נשבע. ועל זה נאמר אחריו כי עשו בא מיד אליו וישקהו נקוד כולו וכבר החליפו בו קוף בכף. וזה הלך לשעיר וזה לסכות. וענין דינה בת לאה עם שכם בן חמור וכל הדבק לו ידוע מתוך שם דינה ושם שכם ושם חמור אביו. וזה כי הענינים האלה כשילקחו על דרך הפילוסופיה מיד יקשרו זה עם זה לפי הדרך הכללית לא לפי הפרטית. וכשילקחו לפי דרך הקבלה לא נניח מהם אות אחת בלי צורך. ואמנם יתחייב מזה רוב האריכות וזהו מה שאנחנו בורחים ממנו ועל כן יספיקו הכללים בכל צד. ונאמר כי שם אל שדי אשר נאמר ליעקב בשנוי שמו, ואין בין ישראל ובין אל שדי אלא ד'ר' שזה דין וזה רחמים שריאל שדי אל. וכבר התבאר שזה השם הוא הממונה על פריה ורביה ולפיכך אמר עמו "פרה ורבה". וענין אלופי עשו זכרנוהו למעלה ומה שבא בפרשת וישב יעקב והוא ענין תולדות יוסף ומקריו עם חלומותיו הוגד לו כדי להודיענו סוד החלומות ומהותם בכלל. ושיש שם דבר שהוא בעל החלומות ומגיד ומספר בם ענינים מופלאים צודקים ועתידות נוראות והוא בעצמו בעל הנבואות ומודיע העתידות במשלים וחידות. והנה השמש והירח נמשלו לאב ואם וי"ב כוכבים נמשלו לשני עשר אחים והם י"ב מזלות. ואע"פ שכל מזל ומזל מהם כולל כוכבים רבים. וענין מכירת יוסף וירדתו אל מצרים אחר הולדת פרץ וזרח מתמר ומיהודה בזנות, כמו שנאמר "ויראה יהודה ויחשבה לזונה" וגו'. הודיענו בזה כל הכתובים הנקשרים עם זה איך היה מנהג הקדמונים לפני מתן תורה ברוב עניניהם והזנות היה אצלם קשה מאד מפני שהוא מן הענינים המפורסמים כאמרם על דינה "הכזונה יעשה את אחותינו". 89ונאמר כן "ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז". ונאמר עוד "זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף". והיתה שומרת יבם לפי הפשט כמנהג קדמון. והנה יוסף שמר עצמו מאולת איש אע"פ שאמרו אין אישות לגוי. ואמר לה "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים".
§79סדר מקץ ויגש
§80ויתע' וית' שמו של הקב"ה המביא עצות למרחוק אשר יעץ ומי יפר, הלא פעל ועשה כל זה לסבב סבות לקיים החלומות הקודמים. ומי עמד בסוד יי' עד אשר ידע גלגולי נפלאותיו הנגלים כל שכן הנעלמים. ראה גם ראה שענין היותו מושם בבית הסהר היה סבה קרובה לקיים חלומותיו על ידי חלומות כמו כן, כמו שהוגד לנו לפי הפשט בחלום המשקה ובחלום האופה ובחלום פרעה הנשתנה פעמים, עד שהתגלגל עליו מה שכתוב בפרשת הרעב והשבע שהיא פרשת ויהי מקץ. ואם תקח את אלה הכתובים על דרך הנסתר הפילוסופי יהיה הרעב "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי יהוה" (עמוס ח' יא') וכל שכן שיהיה זה על דרך הקבלה. וצבירת הבר היא חכמה רבה לפי ענין שאר העם אשר לא ידעו לצבור. ובא להודיענו כי סוף צבירת וקבוץ החכמות הוא מביא לידי היות המקבץ מרבה והמפזרים ממעטים. וסוף המקבץ האוסף אשר יוסף שמו להיותו מושל ושולט וכל עבדיו נמכרים לו אחר היות גם הוא בתחלה נמכר לעבד. ועל זה אמר החכם מכור עצמך 90לעבד כי למחר ימכרו לך אחרים לעבדים ותקום בלי הון. והשתכל בחלומות ותראה שהמספר בם שוה כי יוסף ראה בתחלת חלומותיו אלומים ועל פי השכלים נתעלה. ואחר כן ראה השמש והירח ואחד עשר כוכבים, ויצא כפשוטו במספר ובדמיון. והמשקה ראה שלשה שריגים והפותר אמר זה פתרונו, "שלשת השריגים שלשה ימים הם" הנה המספר שוה. והאפה ראה שלשה סלים והפותר פתר ואמר, "שלשת הסלים שלשה ימים הם" והנה המספר שוה שלשה במקום שלשה. ולא עוד אלא שאפילו בגימטריא הם שוים כי שלשה סלי"ם בגימטריא שלשה ימי"ם הם. ופרעה ראה שבע פרות טובות ואחריהן שבע פרות רעות ופתרונם היה שבע שנים שּׂבע, ושבע שנים [רעב]. ואחר כן ראה שבע שבלים טובות ואחריהן שבע שבלים רעות ונאמר על שניהם "חלום אחד הוא". ולא בא המשנה הזה והכפל כי אם להורות על המהירות. והנה הודיענו הכתובים גם כן שמן הראוי על האדם הוא שבזמן יכלתו וכחו שיתקן לעצמו מה שימצאהו בזמן חולשתו, בין בענין העולם הזה בין בענין העולם הבא. כמו שאמרו ז"ל כל מי שלא תקן בערב שבת מה יאכל בשבת. ואמרו התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. והנה על ידי זה הנזכר ירדו אבותינו למצרים וגלתה לנו התורה התמימה שהשם ית' מסבב סבה בעבור סבה, וסבה בעבור סבה תמיד ועושה דבר בעבור דבר. ואע"פ שיראה מקצת הסיפורים שהענין הוא בא על ידי אדם, הגידה לנו התורה שאין הדבר כן, למען יבטח אדם בשם בכל מעשיו, כמו שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. וכן הכתוב אומר "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך" (משלי ג' ו'). ונאמר גם כן 91בדברי חכמינו חיי ובני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ועוד הם אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וזהו הראוי להאמין. ועוד אמרו הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר "צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם" (שם כב' ה'). והנה כתוב "בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תשען" (שם ג' ה'). והנה ראוי גם כן מצד הדין לאדם שיחשוב שכל טובה שתגיע לנו היא מאת השם ואע"פ שהוא מגלגלה. וכל זה גמול שגומלנו השם מאיזה צד שיהיה. וכל רעה שתגיע לו ראוי שיחשוב שהיא מאת השם על צד ענש לפי הדין במשפטו הישר. ואע"פ שהוא יודע שהוא בעצמו גלגלה על עצמו עד שהגיעה לו התלאה ההיא. ואם כן דין הוא שיאשים עצמו ואל יזעף לבו אל יי' כמו שנאמר "אולת אדם תסלף דרכו ועל יהוה יזעף לבו" (שם יט' ג'). ואלה הענינים דקים מאד ועמוקים הרבה והם סודות אשר היודע אמתתם חייב להסתירם מפני עיני העטלפים אשר אינם רואים ביום מפני בהירות אור השמש ויחשבו שהם רואים בלילה. והדבר קל וחומר שאם ביום אינם רואים כל שכן בלילה ואין זה אלא לחולשת עיניהם. כך זה אין אנחנו רשאין לגלות סוד מסודות התורה ולא סתר מסתרי המציאות ולא העלם מהעלמת מהות האדם מפני היות שַם דבר בלתי ראוי לגלותו, אלא מפני חולשת דעת המקבלים שהם רוב חכמי התלמוד אשר בזמנינו זה. אשר לא סרו מן המורגש וחשבו שהם קבצו כל חכמה מושכלת ויקראו רוב המדומה מושכל. כי לא ידעו להבדיל בין קדש לחול ואיך ישמרו שבת ומועד וכפור.
§8192ראה ויתבונן כמה היתה דרך יוסף הצדיק ישרה. שכל מה שצער את אחיו לא כוון בו אלא כדי שימחל להם עון מכירתו ושנאתם אותו חנם. שהרי סופו הוכיח על תחילתו, שאם היה עושה כל מה שעשה על דרך נקמה היה יכול להרגם כמה אלפים פעמים או ליסרם ביסורים קשים. ולא עשה דבר מזה אבל נחם אותם "וידבר על לבם". וכשהתודע להם כמו שבא בפרשת "ויגש אליו יהודה" אמר להם ועתה על תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי וגו'. ואמר עוד וישלחני אלהים לפניכם וגו'. ואמר עוד ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה וגו'.
§82סדר ויחי יעקב
§83ובסוף פרשת ויחי יעקב נאמר ויראו אחי יוסף כי מת אביהם וגו'. והנה מענהו אל תיראו כי התחת אלהים אני ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה וגו'. ועתה אל תיראו אנכי אכלכל וגו'. ומה אוסיף לדבר באלה הפרשיות אחר שהודעתיך מה שהורנו הפשט מהם בכלל, ואחר שגליתי דרך הנסתר בכלל אחד מהם. כי ממנו תבין שאר הכללים וכל שכן שהודעתיך כללים רבים שמהם תתעורר להבין השאר כלו. והברכות שבאו בענין פרשת ויחי יעקב כלם משלים בלי ספק. והנמשל קל להבין למביני המשלים והחידות וכל שכן למי שהוא בקי בחרוזים ובפיוטים ובמליצות, שהם בעלי המקרא והדקדוק והחכמה. וכל שכן למי שידע דרכי משלי חכמי לב וחידותם המופלאות המובאות בתוך התלמוד מפוזרות ובמדרשות ובאגדות מקובצות. כי חכמינו הקדמונים ז"ל 93שלמים היו בשלמות השנית שזכרנו והיא שלמות החסידות וכל שכן בראשונה שהיא הצדק. ויש מהם שהגיעו אל קצת מן השלמות השלישית כמו שרמזו על קצתם ואמרו פלוני ראוי היה שתשרה עליו שכינה כיהושע בן נון אלא שאין דורו ראוי לכך. וכיוצא בזה אמ' הרבה וגלו לנו בו שהדור מונע זו המעלה בקצת זמנים מן הראוים לה, ואל תפלא מזה כי הוא ענין הכרחי. ואחר שהשלמתי לדבר בי"ב פרשיות הכוללות כל ספר בראשית והוא הספר שקראתי שמו ספר החכמות, אשלים דברי בענין אחד מעולה כללי כולל בכלל כל מה שבא בספר הזה לפי כוונת המחבר שהתבארה לי כונתו בו בהקדימו אותו לפני הגידו לנו ענין מולדתו ודרכיו בכל מה שעשה. והענין הוא זה, דע כי האדם בטבעו לנטות אחר מזגיו בהכרח, ויוסיף לו ההרגל כח טבעי בהיותו דומה למזגיו, ותוסיף לו החכמה כח טבעי והרגלי בהיותה דומה אל מזגו והרגלו. והמשל בזה הוא שאדם אחד שמזגו גובר על כל מזגיו הוא דמיי, והדם הוא רוחני אויריי. וזה המזג גוזר שיהיה בעליו חם ולח כדם החיוני. וחמימות הדם אינה שורפת כחמימות האש אבל מעמדת את הגוף בריא מפני שלמות האויר הטבעיי שבגוף שטבעו לעלות למעלה, ולחות הדם יורה על זכות הטבע. וזה האדם הנה הוא נדיב בהכרח ונפשו חוזה ורואה דרכי הנדיבים ושמחה לה להרגיל עצמה בהרגלם, עד שתגבר נדיבות זה האיש ברוב הרגל עם הנדיבים. ועוד זה האיש נפשו הנדיבה הביאתהו להתחבר עם החכמים הנדיבים ולמד עוד מחכמתם עד ששב חכם כמותם בצלמם וכדמותם. הנה חכמתו עזרתו והניעתו אל תוספת נדיבות עד שהיה זה האיש נדיב בשלשה דרכים 94מופלאים, בדרך הטבע ובדרך ההרגל ובדרך החכמה. והנה נשלם זה האיש בתכלית השלמות במידת הנדיבות. כיצד, הנה היה זה הנדיב נדיב בטבע בתחלה, והיה חסר מאמתת מהות מדת הנדיבות מפני שהיה הולך בדרך הנדיבים, אבל לא הורגל עמהם עד שילך בדרך מדתם זאת כראוי לה לפי אנשי הרגלה. וכשהחל ללכת עמם ולמד מהם הרגלה הראוי, הלך בה בדרכם לפי מה שהם. אבל עדין הוא חסר משלמות זאת המדה עד שילמוד מפי חכמי המדות מהות הנדיבות, ויושלם בה ולא יוסיף עליה ולא יגרע ממנה. ואז יקרא בה שלם בתכלית השלמות. ועל זה המשל שהמשלתי לך במדות הנדיבות תמשיל כל המדות בישרות מהן ובחסרות וביתרות. והן תמיד שלשה דרכים לכל מדה ומדה. ואמור מדה טובה ומדה רעה ומדה בינונית. ושים הבינונית מדה ושתי הקצוות טובות ורעות. תאמר כי מדת הנדיבות היא ישרה והיא הבינונית, ומדת הפיזור היא טובה למקבלים ורעה לבעליה, ומדת הכילות היא רעה למקבלים וטובה לבעליה. נמצא שעם זה שתיהן רעות בבחינת אמתתם ונשארה אם כן הבינונית זאת לבדה שהיא ישרה והיא טובה לבעליה וטובה למקבליה. וכזה תדין בכל המדות לפי מערכותיהן ושים לכל מדה ומדה גם כן עוד שלש מדרגות, אחת טבעית ואחת הרגלית ואחת שכלית. ודע שמהשלשה היא השלמה שבכולן בשהיא טובה וישרה. ואחר שאמרתי זה אומר עתה כי משה רבינו ע"ה היה שלם בכל מדותיו מצד טבעו ומזגו השלמים. וגדל בין הגדולים והורגל להיותו נמשך אחר דרכיהם עם מה שהיו מזגיו עוזרים אותו. עד שגבהו דרכיו מדרכיהם כגבוה שמים מארץ. והיתה שלמותו רחוקה משלמותם כרחוק 95מזרח ממערב. ועוד עם כל זה למד חכמות מופלאות וקבל סודות אלוהיות עד שנשלמו כל מדותיו בו בשלשת דרכי השלמות בתכלית מה שיהיה אפשר לו לקבל שלמות אנושית למעלה מכל נולד. והכריחוהו שלמויותיו אלו כלן להיותו משלים זולתו בשלמויותיו. והודיענו דרך היצירה והבריאה כולה והגיד לנו כי הרבה מבני אדם היו שלמים במזגם, והרגלם הרע וסכלותם הביאום אל תכלית החסרון. והרבה מהם היו שלמים במזג ובהרגל וסכלותם מנע מהם השלימות. והרבה מהם היה הרגלם טוב ומזגם רע והיו סכלים בהכרח. וכיוצא בזה כלו חלק לנו בסיפוריו דרכי קצת בני אדם. ואמנם תכלית מה שהודיענו בכל זה היה שאין שלמות בשום פנים למי שלא התחכם במעלות המדות, והיה זה סבה להם להתחכם גם כן במעלות השכליות. והורנו בזה מאז עד היום ועד עולם, לנו ולאשר קדמו לנו עדין, ולאשר יבואו אחרינו, שהדרך אשר ישלם האדם בה וראוי להמשך אחריה היא דרך האבות ודרך בניהם הבאים אחריהם בכל דור ודור. ואם לא היה מגיד לנו דרכיהם מי ממנו היה יודע איזה דרך נלך בענינים אלה. ואם כן ההכרח הביאו להקדים לנו עניני הכללים ומקצת הפרטים השלמים והחסרים עד שנניח דרכי החסרים ונקח דרכי השלמים. ואחר כן היה מן הדין שיודיענו מולדתו ונפלאות פעולות השם עמו טרם מולדתו, כלומר מעת היותו בבטן אמו ובמולדתו ואחר התגדלו. וכל אשר קרה לו עם השם לו ששלחו ועם האנשים אשר נשלח אליהם יהודים וגוים יחד. והנה על זה החל בספר השני בענין שמות השבטים להודיענו בן מי היה משה ומאיזה שבט היה. ולא הגיד לנו שהיה מן השבט 96שהמלכות ראויה לו אלא מן השבט שנבדל משאר השבטים בקדושה ובטהרה. ואשר נאמר עליו שהוא לבדו יי' הוא נחלתו ונבדל להיותו קדוש הקדושים והוא שבט עובד את יי' תמיד. הנה כבר השלמתי כל מה שכוונתי לדבר בו בכלל בענין שזכרתי, ונשלם בזה הספר הראשון כפי היכולת וכפי הצרך אצל כוונתי בו. שבח לאל המחונן אמונים שזכני להתחיל ולהשלים.