§3פרשת אלה הדברים

§4"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב". זכרה התורה דברי משה לישראל והמקום אשר דבר להם בו והודעתנו שהדרך היתה קרובה מאד מחורב עד קדש ברנע ומספר מהלך הדרך י"א יום כמו שנאמר "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע". והגדתנו שאין עניין עיכוב ישראל במדבר אל בעבור חיזוק הנפש והגוף ועמדו שם מ' שנה. ואמנם הכל בכוונה אלוהית ובהשגחה מופלאה והמדות האלוהיות אינן מכריחות אבל הן מכריעות. שאם לא היה העניין כן לא היה שם מן הדין לא גמול ולא עונש וככה ידע כל שלם שאינו בעל מום באמונתו שעיקר בריתו של אדם הוא שבחירתו תלויה בידו והכל חתום בלבו בשני חותמות המלחמה אשר בין שני יצריו והמכריע ביניהם הוא השם הדיין אחר שמעו כל טענות הנלחמים השנים שהם בעלי הדין. ואמנם יש שם שני עדים כשרים והם שני שרים משגיחים ורואים תמיד עניין המלחמה מראשה ועד סופה, והם שבא עליהם בקבלה שהם שומרי מן האדם ושמם מיכאל וגבריאל. וגם שני שרים אחרים בוחנים בין היצרים ושמם אוריאל ורפאל, והם לבחון עדים שנויים מפני פחד עדים זוממין, והם ארבע מחנות שכינה, 4והדיין הוא מכריע בינתיים. ונזכרו השנים ונעלמו השנים כאמרם ז"ל רמז לזה שני מלאכים מלוין לו לאדם וכו'. ואמרו שמיכאל מים וגבריאל אש במדרש הצלת חנניה מישאל ועזריה מן גו אתון נורא יקידתא. ונמצא מזה שהמים דרומיים והאש צפוניית גם אוריאל אויריי ומזרחי ורפאל עפריי ומערבי ושכינה שמימיית ועליונית רומית ומלאך המות תהומיי וארציי ותחתון. והנה ז' ספירות עם הנקודה האמצעית אשר משם מקור הכל. ומפני שישראל נטו בצד שמאל ועשו העגל רמז להם ודי זהב שהוא המשמאיל ובחינתו באש והתורה ניתנה באש וההר בער באש והדבור בא מתוך האש. והשם נאמר עליו אש אכלה הוא אל קנא, והקנאה מדה ממדות האש ובין הכעס ובקשת הנקמה. והעגל שאמר עליו אהרן "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה" אמר עליו משה "ואשרף אותו באש ואכות אתו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל הנחל הירדן מן ההר". וכן כתיב "ויקח את העגל אשר עשו וישרף (אותו) באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל". ובמדה שאדם מודד בה מודדין לו כי בחירת המדות והמעשים כבר ניתנה במתנה אלוהית לכל אדם ואע"פ שיש שם מסייעים לבוא ליטהר ופתחין לבוא ליטמא אין שם מכריח, כי אם מכריע על פי הדין הישר. ועל כן התוכחת משברת לב האיש הטוב ואינה יכולה על לב האיש הרע. ולפיכך בא ספר התוכחות לשבר לבן של ישראל בשנת הארבעים בזמן קרבת המות למנהיג. וזכר הזמן ההוא באמרו "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם". זו ראיה ברורה שהתוכחות ההן לא אמרם 5להם משה מדעתו אבל השם צוהו לאמרן להם. ואמרו "אחרי הכתו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי", היו הכל כפשוטו אמת. אין דרך קצת נסתריו נעלמת ממנו היום ש"ל (שבח לאל). והנני מגלה עתה מקצת קבלתי בו והמבין יבין.

§5דע שכבר קבלנו שמשה רבי' ע"ה מת בשבעה באדר והוא ברביעית החדש, ולפי דעת מיוחדת הוא בעצמו זמן לידתו. והזמן ההוא הוא סוף שנת הארבעים והוא החל לדבר לישראל בעשתי [עשר] חדש באחד לחדש והוא ידוע שהחדש הבא אחריו שהוא אדר הוא נגדיי לחדש אלול. וזה מזלו מזל דגים ויסודו יסוד המים השלישי מן סע"ד (סרטן עקרב דגים), לפיכך התחלת החמה מן טלה שהוא מזל האש הראשון. והיודע דרך מהלך התלי, יודע שראשו הולך ישר לפי מהלך המזלות וזנבו הולך הפוך. וזה כי בהיות ראשו נכנס בחלק ראשון מטלה יהיה זנבו נכנס בחלק ראשון ממאזנים, ויהיה הרוחק לעולם בין ראשו וזנבו פ"ק מעלות שכוללים ו' מזלות. כי סוד שם ו"ו כולל סוד י"ב מזלות. וכשתשים ב' סדנים לי"ב מזלות א' מדרום גם א' מצפון יתגלגלו י' מזלות ה' ממזרח למערב דרך רומו של עולם, גם ה' ממערב למזרח דרך תהומו של עולם. ויהיה סימנים ה"א ה"א ויושלם כל זה המהלך על פי השם כדמות מחוגה אשר לה נקודה אמצעית אחת ושני קוים עם ב' נקודות רודפים זה אחר זה תמיד, והרוחק ביניהם שוה לעולם והקו האחד הולך לפנים בערך אל השני שהולך לאחור. וסימן יו"ד של שם הוראה על שולטנות השם על כל תנועות העליונים והתחתונים בין על 6צורת תנועות י' מזלות שזכרתי בין על מקומות התגלגלותם שהם ו' קצוות בין על תנועות ד' יסודות. וזהו סוד החותם שהשם חתום על הכל. והבא להנבא צריך שיגע בחותם ויהפך תנועתו מצד אל צד. ואמנם בהכנס ראש התלי עוד בחלק ב' מטלה לפנים יכנס זנבו בחלק ב' ממאזנים לאחור להשוות הריחוק. וסימן ריחוקו פני"ם אל פני"ם ודעם כי שניהם כוללים השנ"ה וסודם שי"ן ובהם נתלת המחשב"ה בכח הספיר"ה. אם כן בהכנס ראשו בחלק א' של שור יכנס זנבו בחלק א' של עקרב. וכן הכל גלגל חוזר חלילה תמיד פנים ואחור וכ"ן הכ"ל גלג"ל חוז"ר חליל"ה תמי"ד. יתחייב מזה שיהיה פעל הזנב הפך מפעל הראש מצד תנועותיהם שהם הפכיות וזה שתוף מהלכם מ"ט ע"ש ג"ס ד"א ד"ב.

§6וזה מקום כשופו של עולם בהתקבץ כחות התלי בעגול בבניין ירחו ובמעים וכדמות צורת הנחש בהתגלגלו ובשומו זנבו מקובץ, תלך גופו עד שוב הזנב בנקודה אמצעית לעגול גופו, וראשו התחלת עגולו. וידוע שגלגולו הוא לשני צדדיו, והנה לפעמים יעמוד ישר כדמות מטה ומזה יבין המבין סוד הנחש של חוה וסוד הנחש של מטה משה וסוד נחש הנחשת. וזה סוד שתוף מהלכו זה הנזכר לפי היסודות רוח אש מים עפר, אש רוח עפר מים. הנה ח' מתהפכים וחוזרים חלילה תמיד. וגם ד' הנזכרים חוזרים עוד אל ד' הראשונים בעצמם והם רוח אש מים עפר. ובזה המהלך לא יתחבר יסוד עליון עם תחתון כלל ולא העולה עם היורד, אבל החבור הוא העליון [עם עליון] ותחתון עם תחתון. ואם כן צריך לחבר זה עם זה עד שנפעל זה 7בזה ויתפעל זה מזה. לפיכך יהיה זה על ידי המשרתים שהם ז' כוכבי לכת אשר הם אמצעיים בין המזלות ובין היסודות. והדברים אשר דבר משה אמרם ביום ראש חדש שבט שמזלו דלי והוא מזל יוסף.

§7וכתיב "ויקח משה את עצמות יוסף עמו". ויוסף היה סבת הירידה למצרים מארץ כנען ומשה היה סיבת העליה מארץ מצרים לארץ כנען. על כן היתה התוכחה ראויה בכחו של יוסף והוא שמזלו רוח. וכן כתיב עליו "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו". ועל זה בא גם כן ביהושע משרת משה, "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" שהוא מזרעו של יוסף. שנאמר "למטה אפרים הושע בן נון", ולפיכך דילגה המדרגה לאחור ממים לרוח וממטה למעלה. והנה היאור ומי מרה ומי מריבה הראשונים והאחרונים בצור ובסלע עדים על כחות המים וכל שכן ים סוף. ויורו על כח משה עליהם ופעם על הצלתו מכח המים על ידי תבת גמ"א שסודו דם. ויובן מסוד אמרו "ההפכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים" (תהלים קיד' ח'), ופעם על התהפכות כח המים בכח עץ. גם המ"ן הוא המי"ם, גם הו"א הלח"ם, ופעם על כח המטה המכה בצור, ופעם יורה על חולשת כח משה כשמחליף הדבור בהכאה כפי מה שבא במי מריבה בסלע. ושם הסלע צור ושם הצור סלע, אלא שנתהפכו המדות בין שניהם. וזה שבצור צווה להכות והכה במטה בצור ונצח והוציא מים, ובסלע צווה לדבר והמיר הדבור במכת המטה ונצחו כח הצלע אע"פ שהוציא מים רבים "ותשת העדה ובעירם". ואע"פ שמזל דלי רוח, צורתו היא מעידה עליו שהוא 8מעלה המים מהבור, וכשחציו מתמלא חציו השני מתרוקן. ואחר כן הדבר מתהפך שמלא ישוב ריקם והריקם ישוב מלא. ומאזנים שגם הוא רוח זו היא צורתו בעניינה, וכן גם כן תאומים שגם הוא רוח, ויובן זה מיעקב ועשו וממאמר "אמלאה החרבה" (יחזקאל כו' ב'). כי לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים וכן לעתיד עוד לא תתמלא ירושלם אלא מחורבנה של צור. וצור הוא שם מיוחס היום אצלנו לרומי רבתי שצור היא ירושל"ם ש"ל רומ"י.

§8ולפי מה שזכרתי הנה יודע סוד עניין אמרו "אחרי הכתו את סיחון מלך האמורי", והוא כי סיחון שם מורה על שיחתו של אדם. וסוד האמורי מלשון אמירה והכל דבור הביאו אל זה חלוף אמירה ודבור ושיחה בהכאה. ועל כן זכר בו "אשר יושב בחשבון" שהוא לשון מחשבה כמו שמספר מלשון ספר דברים. והסוד תלוי בספר וספר וספור, וכן עוג מלשון עג עוגה שהוא סבוב עניין מקיף. וסוד הבשן הוא סוד מיני התמורות, ה' מתחלפת בנ' לפי צירוף הנ"ך, וב"ש מתחלפים בא"ת ב"ש ואמרו בעשתרות הוא רמז בעשתי עשר חדש שזכר. ויש מי שאמר שהוא רמז לעשתרות באדרעי הוא במולד אדר הבא אחר שבט. ויש מי שאמר ששם ממשלת האדים הרעים מפני רבוי הלחות הגוברות בזקנה, כי חדש י"ב שהוא אדר הוא הזקן שבכל י"ב חדשי השנה והוא סוף כח האש שמתחיל מטלה עד שהוא הפך לו מכל צד. ואחר זה חזר עוד ואמר "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר". ורמז בקראו שם המקום ההוא עבר העברת הירידה מפני היות 9הביאה לארץ עליה. ורמז במאמר ארץ מואב בסוד צומ"א רב"א, והמובן מזה הוא שהתורה אינה מתבארת באמתתה למי שמתענג ומתעדן בהבלי העולם הזה, אבל היא מתבארת למי שכל יום ויום אצלו יום הכפורים שהוא יום צומ"א רב"א. ועל כן רמז בו במלת הואי"ל שם אליה"ו שאמר עליו אשרי מי שראהו בחלום.

§9ואחר שרמז כל זה החל לספר העניינים שכבר קרו בזמן שעבר, כדרך כל מוכיח. והחל בשמות הקדש ואמר "יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו אל הר האמורי ואל כל שכניו" וכו'. והוא העניין שרמזנו באמירה שהיא הדרך לאמתת ההשגה אחר הכותו כחות הסיחה כי זה היה אחר קבלת התורה. והוא עניין השגת עמקי הדבור עם מהירות התנועה אליו. והמשיך העניינים ההם כלם וספר מה שאמר להם הוא, ומה שענו לו הם ומה שעשה בעצתם, וספר עניין נסיעתם והליכתם והגיעם בקדש ברנע, שהוא שרש התנועה משותף עם תולדתה בר נע, ושם אמר לישראל עלה רש. וספר עניין המרגלים עם היותו מוכיחם שהיה מתמיד לחזק לבם תמיד בחוזק הבטחון כאמרו להם "ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם יהוה אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם ובמדבר אשר ראית" וכו'. ואמר להם דרך תוכחה "ובדבר הזה אינכם מאמנים ביהוה אלהיכם", וזה כי מאחר שראיתם בעיניכם השגחתו העצומה בכם מפורסמת איך תכחישוה. אלא שאתם קטני אמנה ואתם חושבים שהעניינים מקרים בלתי השגחה 10אלוהית וגרם לכם זה הסתלקות ההשגחה מכם, כמו שחשבתם מדה כנגד מדה. כאמרו "וישמע יהוה את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה" וכו' "זולתי כלב ויהושע". ואמר להם לא די לכם שקצף השם בכם אלא "גם כי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם". וזה רמז לסבת הכח האשי המנצח את המימי בעת רתיחה. ואמר להם שמיד בשרו השם בשתלמידו ימלא מקומו, באמרו "יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבוא שמה אתו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל". והמשיך זה עם ההבדל שבין הבאים שם, ראה מן התוכחת מספרת מה שעבר בהכרע ונמשכת אחר חוזק מה שראוי להאמינו מההשגחה החזקה האלוהית בעם הקדש על פי המדות האלוהית, פעם במדה קשה לפי חוזק לבות העם הנקרא קשה עורף ובית מרי ומקציף ומכעיס וממרה. וכיוצא באלו השמות הרעים שקרא משה והנביאים לישראל על נטותם באמונת ההשגחה אל צד מינות בה. כי אם אין שם השגחת עם מיוחד אין שם אמונה מושקלת בשקול דעת מושכלת, ומה תועלת במקובלת בלתי השגחת ממשלתו. וידוע שכל זה רמז לשמירת הפרטים בנפש שכלית, ואין תכלית נשיאת האשה לאיש אלא מפני החבור, ותכלית החבור עיבור ותכלית העיבור תולדת ותכלית זה למוד ותכליתו השגה ותכליתה קיום התמדת המשיג עם תענוג השגתו, וזהו עניין גלגל היצירה.

§10ומאמיני סוד העבור שהוא גלגול הצורות בחמרים מתחדשים יאמינו, שהשלם המשיג כיון שעלה שוב אינו יורד והשאר 11זולתו מתגלגל וזה סוד מקובל אצלם. וקצת חכמי המחקר האמינוהו. ואמנם זאת האמונה היא נעלמת מאד ואין עליה מופת רק דומה לאמונת תחיית המתים שאין לנו ממנה [אלה] מקובלת בלבד אך לא מושכלת. ואעפ"כ כל קבלה נעלמת ועמוקה שלא בא מופת לסותרה אין ראוי להכחישה גם [אם] אין שם הכרע אמיתי להאמינה. ואם יש שם דרך מורה על אמונה הכרחית והיא מפני סבה, תבוקש הסבה והכוונה בה ומשתיהן תוודע אמיתת כל אמונה.

§11ודע כי כל אמונה בתחלתה אינה אלא קבלת דעת המוסר אותה וחיזוקה המשכה אחר המסורת. ומפני שקצת קבלות מוטעות ויש מי שמאמין שהן רובן [מוטעות] ויש מהן עמוקות ונעלמות אשר לא תתבארנה אלא אחר חכמות רבות. ורוב המקבלים וכמעט כולם אינם משגיחים לחקור מהות אמונת קבלתם. לפיכך יקרה שתמשך קבלה אחת או רבות זמן ארוך ואע"פ שהיא שקר גמור. ואם לקבלת השקר המוטעה קרה המשך אריכות זמן רב כל שכן שהדין השכלי נותן שתמשך קבלת האמת זמנים אין חקר להם, מאחר שנודע שעל שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. ואמנם אם תהיה האמת נעדרת הכל נעדר, ואם האמת נמצאת הכל נמצא. ועל זה התחיל בה הנביא באמרו "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" (זכריה ח' טז'), וכן כתיב "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פה' יב'). וכל התורה מלאה מראיות על זה ואין האמת נודעת כי אם אחר טורח גדול והשתדלות חזקה בחקירת החכמות האמת מסתתרת תוכם. ואותן החכמות העמוקות הן נעלמות 12ומכוסות בלב התורה הזאת אשר הכל מודים באמתתה. ואין ספק כי בהרבות אוהבי התורה ותלמודה ובמציאות חוקרי נסתריה תמצא האמת ותתחדש ותתחזק תמיד. ועם מעוט מציאותם תחלש האמת עד שתשתכח כמת מלב ולא ימצא לה שם ולא זכר בלבבות כיום הזה בעונותינו הרבים. והשם ית' האוהב, והאוהב אותנו יגלנה לכבודו ויפרסמנה מהיום הזה והלאה למען רחמיו הרבים ויחזקנה בלבות אוהביו ויחליש כח אויביה שהם אויביו ויבשרנו בה לקיים בנו מה שאמר משה לישראל בהיותם יראים מאויביהם לאמר "לא תיראום כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם לכם".

§12פרשת ואתחנן

§13אחר שהשלים משה רבי' ע"ה עניין תוכחתו הראשונה ומה שקרה בינו לבין השם עם ישראל מעת נסעם מהר חורב עד נצחו שם מלכי האמורי סיחון ועוג. והודיענו למי מהשבטים ניתנה ארצם לרשתה עם היותם מעבר לירדן על מנת שיעברו חלוצים עם אחיהם לצבא והם שני שבטים וחצי. כאמרו "לראובני ולגד ולחצי שבט המנשה", בא להודיענו אחר זה איך בקש מהשם דרך תחינה ותפילה לעבור לראות הארץ. והודיענו שכבר נגזרה גזירה שלא יעבור שם. ואם למשה נאמר אחר תפילתו הנכונה "רב לך אל תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה" איך נבקש אנחנו שישמע יי' את קולינו ותפלתינו אצל רוב אנשי עמינו שחוק וקלות ראש. השם יכפר לנו ולהם עונותינו. ואין צריך פה לדבר בעניין התפלה הראויה והפכה שכבר 13האריך בעניינה רבי יעקב בעל המלמד ז"ל גם הרב רמזה בסוף התורה. ואמנם אחר שהודיענו מרע"ה תשובת השם לו על תחנתו הודיענו שהשם ית' הראה לו כל הארץ וראה אותה בעיניו לארבע רוחות העולם ימה וצפנה ותימנה ומזרחה. והחל מן המערב וגלגלו לצפון ומצפון לדרום ומדרום למזרח. והראה לו השם ית' זה הציור לפי עיון ראות עיניו בשלשה קוים שנים נוטים ואחד ישר תוך שניהם על דמות צורת אלף עשויה ממטה למעלה כזו,

§14NoteNote de l'éditeur: מזרח

§15Note de l'éditeur: דרום                       צפון

§16Note de l'éditeur: מערב

§17רמז בזה סוד היצירה בקיום ג' קוים עם ד' נקודות כנגד ג' כחות נמשכות זו אחר זו ונקשרו זו בזו יחד עם ד' יסודות, ואם גופו לא עבר הנה עיונו עבר וראה הכל. ואחר שראה שזו היא התוחלת האנושית החל לחזק להם הדעת אשר קבלו תמיד ממנו בהבנת האמת. ואמר להם "ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים" וכו', והתכלית "למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ". והורה על השמדת מאמיני השוא והבדיל את ישראל 14מהם. ואמר להם "ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כולכם היום". ובאמרו הדבקים הורה בו שאם אינם דבקים בשם אי אפשר לחיות חיי עד, כי דבוקם בשם הוא הסבה בהתמדת החיים הנצחיים. ואמר "ראה למדתי אתכם" וכו', מפני שכבר למדם התורה והמצוה שהיו עתידים להתנהג בה בקרב הארץ. ואמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם" וכו', הוא שספרתי לך תמיד שתכלית כל החכמות היא התורה, ממנה לפי פשוטיה וממנה לפי נסתריה. והוא אמרו "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת" וכו'. ועל כן הצורך להזהירם על שמירתה הרבה וכך אמר, "רק השמר ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך". מכאן אמרו, מלמד שאין אדם רשאי לבטל מתלמוד תורה שום עת מכל ימי חייו, או בפיו יזכור וילמוד או בלבו. שכך אמרו הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו. ואם הוא צריך ללמוד הוא קודם לבנו ובנו לבן בנו וכן השאר הקרוב קודם. ואחר שהזהירם על זה השיב עוד להוכיחם על דרך אחרת כמי שאומר למי שמתוכח עמו, כך וכך אמרתי לך וכך אמרת לי. ואם יש שם זולתם משותף עמהם אומרים עליו כך אמר לנו וכך ענינו לו וכך אמרנו לו וכך ענה לנו, וכך עשיתי אני וכך עשית אתה וכך עשה הוא. וככה דרך כל התוכחות בין הטוען והנטען משני בעלי הדין, ותכלית כל תוכחת הודאה על האמת. ואחריה כפרת עון ותשובה בינתיים, כאמרו ומודה ועוזב ירוחם. והנה בזאת התוכחת כתב לנו צורת ההשגה אשר השיגו בעמדם כאמרו "ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בער באש 15עד לב השמים חשך ענן וערפל וידבר יהוה אליכם מתוך האש קול דברים אתם שמעום ותמונה אינכם רואים זולתי קול". והמשיך העניין ועוד הזהירם ואמר להם לחזק השגתם והאמונה בה' "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יהוה אליכם בחרב מתוך האש". ואחר שהוא כן השמרו לכם "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כ"ל פסל" וכו'. וזכר בכלל מה שאינו ראוי לעבדו (דהיינו) הצורות העליונות באמרו "ופן תשא עיניך השמימה" וכו'.

§18ורמז רמז גדול באמרו "אשר חלק יהוה אלהיך אותם לכל העמים" וכו'. ואמר בן עזרא והמוסיפים להאיר אולי ידעו הסוד ולא רצו לגלותו לתלמי. וכבר ראיתי ספרים רבים אשר העתיקו מלת לתלמי וכתבו תחתם לתלמידיהם. וגרם זה הסופר הראשון בה, וסבת טעותו היתה שמצא נקודה על י' של תלמי וחשב שהוא מן המלות אשר נשלמות עם נקודותיהן כמלת אע"פ ודומיהן. ותכלית הגרמא שלא ידעו איך היה המעשה בתוספת בין ע' זקנים ובין תלמי המלך ששינו לו י"ח דברים וזה אחד מהם. והעיקר הוא שאמרו "אשר חלק יהוה אלהיך אותם לכל העמים להאיר להם תחת כל השמים". וכך כתוב במעשה בראשית להאיר על הארץ ובכך ניצלו מיד מלכות הרשעה. אך הסוד הוא להנהיגם מפני שאינם חפצים בהנהגה אלוהית, ואם כן די להם בגלגליית. אבל אנחנו ואבותינו שבחרנו בשם והשם בחר בנו מכל והבדילנו מהם להיות לו לעם, אמר לנו "ואתכם לקח יהוה" וכו'. כי בזה הורה על הבדלתו מהאומות ועל השגחתו העצומה בנו. ועל שאין אנחנו 16תחת ממשלת של בריה כי אם תחת ממשלת הבורא יתע' לבדו. ולפיכך השלים בכתוב בהוראת ההשגחה כאמרו "ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה". ואמנם אמרו אחר זה "ויהוה התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן" וכו'. והמשכת כל העניין ההוא הוא הוראה על התוכחה, כמי שאומר לבעל תוכחתו ראה כמה טובות עשה לך איש פלוני ואתה לא כבדתיו. שנכנסתי אני אמצעי בשלום לזכותך לפניו כעס עלי והרע לי ונענשתי בעבורך, ואעפ"כ אני מודיעך שאתה חייב להכיר טובתו. ועל כן הוסיף לומר להם עוד "השמרו לכם פן תשמרו את ברית יהוה אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל" וכו'. ונתן להם טעם למה שהוא סבת אבדתם בעברם על התורה והוא אמרו "כי יהוה אלהיך אש אכלה הוא אל קנא". כלומר ראה מה תעשה בעצמך כי בעל דינך אינו כי אם מקנא על עבודת זולתו וינקם ממך בעברך על בריתו אשר כרת עמך בחרב, והוא שקבלת עליך באמרך נעשה ונשמע שלא לעבוד זולתו. ולפי שידע העתידות אע"פ שיש בזה נעלם הודיעם מה שיקרה להם אחר בואם לארץ מחלוף עבדת השם. ואמר "כי תוליד בנים ובני בנים" וכו', וכבר אמרו כי ונושנת"ם ישבו בארץ. וראה איך מנו המונים דבר זה אמרו מאדם עד נח אלף שנים, מנח ועד אברהם אלף שנים, מאברהם עד יציאת מצרים ארבע מאות ושמנה וארבעים שנה. סימן לכלם ב'תמ"ח גאלה, ומ' שנה עמדו במדבר ותת"נ עמדו בארץ וע' שנה בגלות בבל ות"כ שנה בבית שני. הנה סכום זה הכלל כלו עולה ג' אלפים ותתכ"ח שנה, 17סימן להם ב"א תחת"ך א"ב האותיו"ת אל"ף. והנה עלה הכלל ד' אלפים פחות קע"ב שנה, זהו כלל החשבון הנזכר.

§19ואמנם יש לנו היום מזמן הגלות הזה ועד שנה זו שהיא שנת המ"ט ליצירה אלף ומאתים ועשרים ואחת שנה, סימן להם ארכ"א. חברם עם המספר הראשון ויעלה הכל המ"ט כמו שזכרתי סימן להם "מטה עזך ישלח יהוה מציון" (תהלים קי' ב'). והנה יעד להם אבדון ושמד בסבת עשותם שם תמונת כל. ומלת כל רמז לספירה תשיעית גם לעשירית, כאמרם "ומן אז חדלנו לקטר למלכות השמים והסך לה נסכים חסרנו כל" (ירמיה מד' יח'). מלכת כתיב ולנעלמות אין להם תמונה כי אינן גופות, ואין תמונה כי אם לגופות. ואין רצון השם לעשות תמונות לעבדן, ואפילו למחשבות שהם אמצעיים בינו לבינינו כי היא סבה לשכחתו ית' שאינו גוף ולא בעל תמונה. שכך קרה לקדמונים עד שאפילו האחרונים חשבוהו גוף אדם גמור, וטוענים טענת שני כרבים אשר הורו על שניותו שהשכינה תוכם, והם עדים לאחדות. ומחשבתם בטלה אצל מחשבת כל משכיל שלם אשר ידע השם במופת נחקר ותוריי מקובל ומושכל. וכל שכן בפשט התורה מבאר זה מפורש, ויעדם עוד שאחר השמדם ישובו אליו וישוב אלהים גם הוא יתע'. כאמרו "ובקשתם את יהוה אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". והמשיך ענין התשובה וקיימה בשהיא בקשת השגת השם ודרישת ידיעתו כמו שנאמר "דרשוני וחיו" (עמוס ה' ד'). וכן כתיב "ושבת עד יהוה אלהיך ושמעת בקולו". וכבר הודעתיך למעלה במה שעבר מן החבור ששמיעת קולו ית' הוראה על בקשת הנבואה ועל 18השגתה. ואמר שעם זו התשובה הוא עתיד לשוב ולרחם ולהפך הגלות לגאלה. והורה דרך ההשגה באמרו "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך" וכו'.

§20ודע כי מספר י' הדברים הראשונים באותיות עולה כת"ר והשניים יתרים עליהם מל"ך, הרי כת"ר מל"ך. והתיבות קע"ב בראשונים ובשניים קפ"ט. וסודם יחד שי"ת רמז להם בר"א שי"ת וזה סוד נסת"ר וענינו שנ"י יצרי"ם מכתרי"ם כת"ר מל"ך למכירם והכל כת"ר נסת"ר. וכלל אלה עם אלה מכתרי"ם כת"ר לא"ש, רמז להם ויטע אש"ל בבא"ר שב"ע, כלומר בעשר"ה. ונרמז עוד פה בעניין כי שא"ל נא, ולפיכך נרמז שם מאמר ענין האש כאמר "השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי". הנה גלה לך מהות אמרו ושמעת בקולו מפורש. וכן אמרו "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש". ועל כן אמר "וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהוה הוא האלהים" וכו'. א"ז יבדי"ל מש"ה "אז יבדיל משה שלש ערים" הבדיל לא נאמר כאן אלא יבדיל לעתיד לבא. כך נאמר במדרש ויש כאן רמז גדול לתחיית המתים והוא עניין היותם ערי מקלט "לנוס שמה רוצ"ח" שסודו ש"ד. "אשר ירצח את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמול שלשם", רמז לג' ימים שכנגד שלש ערים על דרך להט החרב המתהפכ"ת, שרוב הרוצחים הורגים בחרב. וכך נאמר על מלאך המות שהוא הורג את האדם בחרב שבה שלש טיפות. ומפני היות שם דרך עץ החיים נאמר "ונס אל אחת הערים האל וחי". וראה אמרו אחר 19הגידו שמות הערים "וזאת התורה אשר שם משה" וכו', ועוד אמר "אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון" וכו'. והנה המקום ההוא אשר בו נקבר שנאמר "ויקבר אתו בגיא בארץ מואב מול בית פעור". ודע ששלשת האחים אשר מתו בנשיקה שהם אהרן ומשה ומרים צריך לצרפם ומצירופם יתגלה נסתרם.

§21וזה סוד צירופם:

§23הם ראשונה מורים וסוד מורי"ם מדברי"ם וכללם מראים הראשונים. כי הצבעים הם שלשה מינים לבן ושחור ובינוני. והבינוני נחלק למינים מתחלפים נוטים לכאן ולכאן ואינם נוטים לא לכאן ולא לכאן. והצבעים קדם להם הזוהר שאינו בעל צבע ואין לו בעצמו שום מראה. ואמנם הוא מראה כל מראה מאחוריו, ודמיונם של הדברים המזהירים הוא כדמיון הדמיון שבו רואה הנפש כל דבר נעלם בדמיונו. והזוהר הדומה במראה הוא שנקרא מראה הנבואה, מפני שכך רואה בו הנביא מה שרואה כמי שמעיין במראות הצובאות. שרואה פניו ופני 20אחרים ועניינים רבים ותמונות וצורות כפי דמות מה שהם בחוץ, עד שיראה הנראה בתוכו, כי הוא בעצמו החיצוני ואין הפרש ביניהם. ובזו הדרך ייהפך לחי לראות את המת בדמיון, ממנו בהקיץ וממנו בחלום. והיא הדרך לכל השגה נעלמת מצוירת בעלת גוף. אך השכלית לא תושג לחי המדבר כי אם מושכלת לא מדומה. וההבדל שבין שתי ההשגות הוא שזו מגשמת מה שאינו גוף ומלבשת להתפשטות בגדים שתוכם העצם נסתר ועם זה מכסה הנעלם, וזו מסירה ההגשמה מן הגוף ומפשטת להתלבשות הבגדים שבהם היה העצם נעלם, ועל כן מגלה הנסתר. ראה כמה הבדל ביניהן שהרי זו משגת העצם ערום ומופשט מכל מכסהו וזו אינה משגת כי אם מכסהו לבד. ואם כן נמצא שזה הכח מפשיט וזה מלביש, וכן כל השגה הרגשית ראויה להקרא מפני זה אמצעית בין שניהן שהיא בעלת כח אחר שאינו לא מפשיט ולא מלביש אבל משיג המלובש מלובש והערום ערום. ולפיכך כשרצה משה רבי' ע"ה להודיענו אמיתת הנבואה ומהותה, ושדרכה להתגלות באמצעות הדמיון והשכל מפני היות האדם מורכב משניהם. והעבר עם העתיד מן העניינים כלם הם דברים נעלמים, וההוה הנמצא הוא דבר נגלה לבדו בשעתו. והמתמיד בו משיגו כפי מה שהוא כל זמן שהוא עומד, ותפול זו ההשגה תחת חמשת החושים. ומה שכבר היה בהר סיני בזמן שעבר אין לו קיום. והכוונה על הויתו היא קימת נצחית בעבור תשועת האישים המתחדשים, הצרך על זה בהכרח לספר לאשר היה לפניו לפני מותו זכרון מה שכבר עבר. ומה שהכוונה עליו קימת, להם ולבאים אחריהם ושהוא אחת לכל יחד מאז ועד עולמי עד כל ימי עולם. 21ועל כן נאמר "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". והחל לומר "יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחרב", הנה ספר להם מה שעבר. ועוד הודיעם שהכוונה במה שעבר היתה גם כן אחת עם מה שהיא אז ועם העתידה לבוא לזמן הבא אחרי כן. ולפיכך אמר להם "לא את אבתינו כרת יהוה את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים". זאת ראיה ברורה ונעימה שהתורה התמימה היא משיבת נפש, והיא ברית כרותה בינינו ובין השם להחיות חיי עד למי שדבק בו יתע' על פיה. וכן כתוב "ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כולכם היום", והוא עניין אמרו פה היום כולנו חיים, כלומר דבקים בו ית'. ונתן פה נועם לחיים ההם ושהם החיים הנצחיים. והוא שאמר להם "פנים בפנים דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש". הנה גלה מבואר שכלם השיגו הדבור הנבואי בהר מתוך האש הכחות המאירי"ם שהם הנכללים בשם הא"ש, וסוד מתו"ך הא"ש מתו"ך הצור"ה. ודע כי במלת הא"ש יש בה נפלאות תמים דעים וכל שכן במלות מתו"ך הא"ש וכל שכן במלות בהר מתוך האש, אשר תוך שלשתם האו"ת. ורמזם "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך", ועל כן נסמך אליהם דבור אנכי, כאמרו "אנכי עמד בין יהוה וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר יהוה כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר", והוא החל אנכי.

§24ועתה אגלה לך מקצת מאלה הסודות המופלאים ברמזים ובצירופים מופלאים. ואשוב לומר כי סוד אמרו לפני זה "פנים 22בפנים", ואשר באר בו המתרגם ממלל עם ממלל, מורה בשניהם עניין גמול מופלג לפי מספרם וזה כי אמרו פנים בפנים מגלה בגימ' שהדבור היה ברו"ח הנאמ"ן וענינו ברוח הקדש. והסוד בו ברוח הקדש בו ברו"ח חכמ"ה ובינ"ה דבר יי' עמכם. וכן אמרו בתרגומו ממל"ל עם ממל"ל הוא בגימ' זכ"ר ונקב"ה. והוא כסוד דבוק ידיעתם בידיעת השם המיוחד שהיודע עם הידוע דומים לזכר ונקבה וכן המקיף והמוקף וכן המדבר עם השומע. וזה כי המדבר מוציא קול ומכניסו בחורי אזני השומע ותולדת הקול עם נקבי האזנים יקרא שמע וימצא נשוא בכח באזנים וכשיפעל בם הקול ויכניס רוחו הדברי בתוכם ימצא השמע נשוא בפעל. והנה הקול והרוח הדברי אינם גופים אבל הם כחות בגופים ונשואים עליהן פעם בכח ופעם בפעל. והכח שלשה מינים האחד מהם הכח הנושא את הגוף מצד היותו עצם מעמיד הגוף וזהו המעולה. והשני כח נשוא על הגוף והוא מקרה לגוף והגוף מעמידו בארכו או רחבו או עמקו. וכן הדומים להם מן הכחות הנמצאים עם הגוף כל עוד שהגוף הוה קיים. ואע"פ שישתנו אלו הכחות בו באורך מעט ובינוני ורב, ונוטה אל המעט ונוהג אל הרב, עם כל זה ארך הוא, אלא שיש ממנו מיוחד וממנו מורכב כללי. ואמנם הכח השלישי הוא שימצא בגוף לעתים בהרגשות שהם פעם נמצאים בכח ופעם בפעל.

§25וכבר דמו אותם לכחות יותר נעלמות מהם לפי נושאיהם או אמור שדמום לכחות נעלמות יותר ויותר. ואמנם יש אומרים שהפנימיות הם שדמום לחיצוניות כלומר דמו הנפשיות כדמות ודומיהן לגופניות ועוד דמו הפנימיות של הפנימיות כלומר 23השכליות הנשואות על הנפשיות אל הנפשיות גם אל הגופניות. ואין ספק שזה העניין עמוק מאד, ואמנם ממנו תתגלה כתיבת רוח הקדש וקבלוה לנפש. ועל היות עשרת הדברים נמנים פה בקצת שנוי מעשרת הדברים הראשונים ראוי לבאר פה מקצת דרך מדרכי הנבואה. והוא שאומר הנה כי משה רבינו ע"ה היה אמצעי בין השם ובין ישראל כאמרו ע"ה "אנכי עמד בין יהוה ובינכם להגיד לכם את דבר יהוה". ונתן להם טעם למה הוצרך להיות הוא אמצעי ביניהם ואמר להם שזה גרמה יראתם מפני האש ומפני זה לא עלו בהר. כאמרו ע"ה "כי יראתם מפני האש ולא עליהם בהר לאמר". וכבר ידעת מה שבא בדברי חכמים בעניין מגלה זה הסוד לפי הדברים הקשים. כאמרם ז"ל הר קשה ברזל מחתכו, ברזל קשה אש מפעפעו, אש קשה מים מכבים אותו [מים קשים עבים סובלים אותם]. הנה אלה ארבעה מינים קשים זה מזה וכל אחד לפי כחו וטבעו אצל מי שנלחם עמו נקרא קשה. וכן המשיכו העניין בשאר דברים קשים ומאלה תבין השאר. ואמנם הר וברזל ואש ומים הנחברים פה שמע סודם, והוא שכבר נודע כי הר סיני הוא הר חורב בעצמו ושם כרת השם ברית עם משה ועם ישראל. ומי שכורת ברית עם זולתו מכניס תחת בריתו תנאים ידועים. ואם יתקיימו התנאים כבר תתקיים הברית ואם לאו הברית מופרת. והתנאי קושר שני הצדדים לפי קיומו ובטולו, והתנאי שהתנה השם עם ישראל תחלה בהר חרב הוא אמרו ית' לפי קשר דבריו "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים" וכו'. "ועתה אם שמע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והיתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכו'.

§2624הנה זה הוא התנאי שצוה השם למשה להגידו לישראל וכן עשה ע"ה. "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר יהוה נעשה". כך ענו פעם ראשונה ושניה אבל פעם שלישית הוסיפו ואמרו "כל אשר דבר יהוה נעשה ונשמע". וזה היה בשעת כריתת הברית בחלק "משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח". ושם נאמר "ויקח ספר הברית" אשר סודו ברית השם, והנה סוד חלוק חצי הדם הוא חצי מדה וחצי הדם הוא וחצי מדה, וסוד חצי חק מדה. והנה חלוק שד"י לשנים חצ"י הד"ם הוא חצ"י שד"י וסודו שבעי"ם, רמז לשבעים מזקני ישראל ויש"ם ב"א גנ"ת חמש"ה הוא ש"ם אח"ד, גנ"ת חצ"י הש"ם, חצ"י הספ"ר. ויש"ם באגנ"ת ש"ו אב"ג יתנ"ם אבגית"ץ האר"ש הא"ש הרא"ש ה"ר א"ש הוא הא"ש המשותף בא"ש וברא"ש. וישם באגנת חצי הדם ואיב תשצג חצי הדם וזנ"ב הלבנ"ה שוים. חצ"י הד"ם פל"ג הזב"ל ל"ב הסכי"ל וכאשר זרק חצי הדם על המזבח כן זרק חצי הדם על העם. וסוד המזב"ח חז"ן, וסוד הע"ם הדמיו"ן. והנה חלק הדם לשני כחות בשעת כריתת הברית. וכך אמר "הנה דם הברית אשר כרת יהוה עמכם על כל הדברים האלה".

§27ואחר זה הורנו כי משה עלה אל ההר ויבא בתוך הענן, וקרא ההר הר האלהים. ודע כי סוד התור"ה הרתה"ו וסוד ה"ר האלהי"ם האר"ץ וסוד הספרי"ם השמי"ם. ולפיכך היו הזבחים זבחים שלמים לי"א פרים חשמלים זכים לכו פרים לספרין. וכן הוא אומר "כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר". ואם 25יאמר אומר הנה אם נלך על דרך זו לא נגיע אל תכלית אפילו בפסוק אחד, אומר לו לא, ואפילו לאות אחת ואפילו אם האות אלף שהרי נחשבה תשר"ק שהם אלף. והנה יכנסו תחתיה כל המספרים שאפשר לסמנם באותיות. שהרי טצ"ץ לא הגיע אל אלף כי אחד חסר מהם, ואם תמנה אלף בשלש אותיות אי אפשר מבלתי כפל אותיות כגון תת"ר או שש"ת. והנה יתגלגלו המספרים. וכבר בארתי לך שזו הדרך אין תועלתה ניכרת עד היותה חזקה מאד ביד יודעה וממנה יעלה אל עליונה מזה. וכן זו אחר זו מזו יעלה על זו. ואמנם התועלת של הגעת התכלית בה היא השגת הנבואה. ויש כמה אלפים ורבבות ראיות אמיתיות על זה בין מצד הטבע בין מצד מה שאחר הטבע. בין מצד הקבלה התוריית שהיא המעולה שבעולם אצל משיג שלשתן. ולפיכך אומר כי סוד הר האר"ש והוא סוד הרא"ש שהוא ה"ר א"ש וסוד ברזל ל"ב ר"ז או"ר ל"ב וסוד הא"ש פעפו"ע וסוד מי"ם ידו"ע, והנה ארבעתם סודם תור"ה. כי התורה שמה הר כמו שאמרתי לך שהיא הר תהו והברזל והאש שניהם תורה. שנ' "הלא כה דברי כאש נאם יהוה וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג' כט'). והפטיש הוא ברזל, והמים "הוי כל צמא לכו למים" שפירשום תורה.

§28ודע כי התורה היא כחמר לכל הדיעות והיא כצורה לכל הנפשות והיא כצורת הצורות לכל השכלים הנפרדים. כי התורה היא דבר יי' והיא כוללת עשר ספירות. ואמנם היא נחלקת לעניינים רבים כמו שאתה רואה חלוקה שהיא נכתבת בספרים. והיא נזכרת במבטא שפתים כלומר בפיות על פי 26הלשונות ואתה יודע עניין ריבוי התחלפות הלשונות והיא נחשבת נמצאת במחשבת הנפש. ואם התורה כך אצלנו חשוב מעתה איך ענייניה מתחלפים בשאר דרכי מציאותה הנעלמים. וראה התחלפותה במכתבים המצוירים, כאמרם ז"ל שבעים כתב יש לו להקב"ה בעולמו. וכן התחלפות הלשונות והמחשבות אשר כלן שם תורה כולל אותן. ולפיכך כשתראה בתורה דבר כפול בעניין משנה תורה בכלל או כעניין עשרת הדברים בפרט ותמצא בם שנוי רב או בעניין ספור אליעזר וכיוצא בו, ראוי שתדע שהספור ההוא מורה תחלה שהכוונה תלויה בשמירת העניינים לא בשמירת המלות והאותיות. כי ידוע שבעשרת הדברים הראשונים יש תיבות ואותיות חסרות מעשרת הדברים השניים. והיה מספר התיבות של הראשונים קע"ב ומספר אותיותיהם תר"כ והיה התוספת של השניים עליהם בתיבות על קע"ב סימן טו"ב והכל קפ"ט וסימנם עקיד"ה או אמור פקד"ה וסימנם באופני"ם גופני"ם. והתוספת באותיות על תר"כ סימן ידו"ע הכל תש"י. ולפי הבנת הכוונה הכל שוה כאמרם על כיוצא בזה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וכן האמורים כלם. ואמנם לפי הדרך העמוקה האחרת והיא היות כל התורה שמותיו של הקב"ה אין באלה חסרון ולא באלה תוספת אבל כל אות ואות הוא עולם בפני עצמו שלם. וכבר אמרו ז"ל שאם היתה התורה כתובה כסדר היה אדם יכול להחיות מתים. והעלימה השם בסדרה מפני פריצי הדורות וגלה אותה למי שראוי להחיות בה מתים. והוא אמרו עליה "היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות" וכו'. ונאמר "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר אליו 27מתוך האש כמנו ויחי". ושם נאמר "ושמענו ועשינו" הפך מן נעשה ונשמע בהקדים מלה לאלה. ואמרו שם "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמור את כל מצותי כל הימים" וכו'. מורה על היות רשות האדם נתונה לו מוחלטת בבחירתו ליראה את השם ולעבוד אותו או לזולתו. וכשאומר "וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהיכם ללמד אתכם לעשות בארץ" וכו' הגיד בזה מהות הדבר המצווה ואמיתת מציאות המצוה ית' שמו. ונתן טעם שהמצוה מכוונת בעבור היראה האלוהית, והיראה סבת אריכות ימים כאמרו על זה "למען תירא את יי' אלהיך לשמור את כל חקותיו ומצותיו" וכו'. ואמר בסוף "ולמען יאריכון ימיך".

§29ואחר כן החל בייחוד ואמר "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך". והשלים העניין בזו ההמשכה לידיעת הייחוד על הלמוד והדבור בו תמיד. וזכר עניין התפלין בעבור שהם על קשירתם יעידו על הייחוד באמרו "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך". ועוד קשר אל עניין המזוזה באמרו "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". ולפי מה שאנחנו בו מעניין הנבואה נדבר בו.

§30דע כי ידיעת הייחוד היא ידיעה עמוקה עד מאד. והדברים הנספרים במספר אחד הם רבים. ואמנם האמיתי אשר אי אפשר לייחדו יותר רק ממה שעולה במחשבת המשכיל הוא אחד 28מיוחד בתכלית הייחוד אשר אינו מתחלק בשום צד מן הצדדים לשניות וכל שכן ליותר מזה. ודמוהו לעתה מן הזמן וגם לנקודה שהיא החלק הקטן מן הקו. ואין ספק שכבר בארו החוקרים במופתים מושכלים שאין הקו מורכב מנקודות ולא הזמן מחובר מעתות. וככה יתבאר שאין המספר ממוזג מאחרים ואע"פ שלא יושכל זה בתחלת מחשבה אבל העולה על דעת הסופר המספר הוא שהמספר מאחר שנחלק לשני מינים והם הנפרד והזוג לא ימלט מהיותו מורכב מן האחד. ואתה יודע שכל קבוץ שאינו דבוק בחלק מוגבל ולא בצד מוגבל אע"פ שיקרא אחד איננו אחד מיוחד בייחוד המקובץ בכל חלקיו. והקבוץ הנפרד באחריו בקבוץ גרגרי החטה בשק אחד יקרא יחוד יותר מיוחד מקבוץ אלף אישים של המחנה האחד. מפני היות זה בחלקיו יותר עצור מזה. ואמנם קבוץ חלקי כסף חי או חלקי המשקים כמים ואש ושמן ודבש וחלב ויין וכיוצא בזה, הוא גם כן קבוץ מיוחד יותר מקבוץ החטה והדומים לה מכל ענייני הקבוצים המקובצים בשקים כמיני גרגרי שאר הזרעים והפירות. ואמנם עוד חתיכת זהב או כסף או נחשת וכיוצא בם באבנים המיוחדות בהכרת ההרכבה, כל חתיכה מהם היא ראויה שתקרא יותר מיוחדת מן הדברים כלם שזכרנו. מפני שחלקיה כלם מעוצרים בעצור חזק קשה מאד, על כל חלק וחלק ממנה להפרד מזולתו. ויש חלק שהוא מוקף מכל צדדיו מחלקים שמקיפים בו מכל צד. ויש חלק מוקף מקצת צדדים ונשארו קצת צדדיו בלתי מוקפים. והמוקף כלו יקרא כלו נעלם מההרגש והמוקף בקצת צדדיו יקרא המקצת המוקף נעלם והמקצת שהוא בלתי מוקף נגלה. ואם כן הנה הוא מורכב מנגלה ונעלם. ואמנם אין בקבוץ 29הזה האחרון הנזכר על דרך משל שום חלק שיהיה נגלה כלו כמו שיש בו חלק נעלם כלו. ומאמיני העצם הפרדי שהם המדברים שזכרם הרב ז"ל בסוף החלק הא' של מורה צדק בי"ב הקדמותיהם והוא ההקדמה הא'. יאמינו שאם נתיך זאת החתיכה של זהב בכור האש ונמצא המקובץ בייחוד הנחבר כבר שבא אל הקבוץ שקדם לו בדברינו והוא קבוץ כסף חי שחלקיו קלים להיפרד. זו אצלם ראיה שכל הדברים מורכבים מעצמים פרדיים והעצם הפרדי האחד מהם הוא שלא קבל שניות משני עצמים פרדיים. ובאמת שחכמי החוקרים דקדקו יותר מהם בזה ובדומה לו, עד שהביאו מופת שהעצם הפרדי ההוא, ואפילו אם הגיע אל תכלית הקטנות הנקודה הנחשבת בקו לא ימלט מהיותו גוף מורכב מחמר וצורה והוא ארוך ורחב ועמוק. שאם לא היה כן לא היה לו קיום בעצמו. ודברי החוקרים האלה הם אמיתיים והם נמשכים אחר השגות הנביאים שדבריהם דברי אלהים חיים. נמצא לפי מה שאמרנו שהדברים המקובצים כלם גופים מורכבים, ולא יושם ערך ולא דמיון בין הגופים המיוחדים הרבה או מעט. מפני שגוף הוא מורכב מחמר וצורה וישיגוהו מקרים, ובין הדברים שאינם גופים. וכל שכן שלא יושם ערך ולא דמיון בין הדברים שאינם גופים אבל הם כחות בגופים. ועל כן כל הקורא פסוק ראשון של קריאת שמע ולא שם לבו לא יצא ידי חובתו. ובמה יכוון לבו מי שאינו יודע סוד הייחוד בשלילה מופתית, שהרי בקראו את השם אחד הוא כופר בעיקר האמונה אם לא ידע להבדיל בין האחדים הנזכרים. ואם תאמר למה קראתהו התורה אחד, אומר אין זה יותר, זה מאמרו של יתעלה מדמיוני הפתאים וירח 30יהוה את ריח הניחוח וכו'. וכיוצא בזה שעל הכל נאמר בכלל דברה תורה כלשון בני אדם. וגם אמרו אחד הוצרך להורות בו שאין בו ית' שום שניות בעולם, אבל מה שאינו גוף ולא יקבל חלוקה בשום פנים ואפילו הוא כח בגוף (ראות) [כאור] הנר וכיוצא בו לא יקרא אחד אלא מצד הגוף שממנו נשפע. שאנחנו נאמר שזה האור הנשפע מגוף האש הזאת שבזה הנר הוא אור אחד. ואם הם שני נרות נאמר שאוריהם הם שנים. וכך נמנה האורים לפי מספר הגופים המאירים ואם יתחברו אלף נרות בחדר אחד וכלם מאירים כבר יתקבץ האור ויאיר בחזקה וכל מה שימעטו הנרות ימעט קבוץ אורם האחד וכל מה שירבו ירבה אורם. וזה יקרה להם מפני היותם נשפעים מגופים וכל גוף יהיה בעל שיעור ובעל מספר ובעל תכלית, וכיוצא באלה המקרים יקרוהו רבים ויתחייב שכחו ימשך אחריו. ואמנם מה שאינו גוף עם היות שפעו מאיר בגוף או במה שהוא כח בגוף הוא לא יקרה לו על זה שום מקרה מן המקרים שיקרו לגוף ולא ממה שיקרה למה שהוא כח בגוף. ולפיכך יתחייב מזה שהוא לא יפול תחת הזמן ולא יקבל חלוקה ואינו בעל שיעור ואינו נופל תחת סכום מספר לא נפרד ולא זוג, ואם כן לא יקרא רבים. ואמנם מסדרי מספר עשר ספירות בלימה נכיר הייחוד שהוא כסופר אותם ואינו נספר עמהם. ואחר שיושכל סוד הספירות אז יתכן שישכיל המייחד את השם בקראו קריאת שמע עניין השכל הנפרד. ויכיר ההבדל שיש בין השכלים הנפרדים העלולים מהשם ית' ובין השם יתב' שהוא הסבה הראשונה לכל נמצא. ובין השכל הפועל הנפרד העלול 31מהשכלים ומהשם ית', והוא שעל ידו יוצא שכלנו מן הכח אל הפעל הנבואי, והוא הרוח הנאמן הנקרא רוח הקדש.

§31והנביא הקורא קריאת שמע אומר לו שמע ישראל שסודו שמע שכל הפועל יי' אלהינו כלומר יי' שהוא סבה לנו ולך הוא יי' אחד. כלומר הדבר שאין לו שום שניות בעצם אמתתו ואי אפשר לפי הלשון לקראו כי אם אחד. והוא עונה ואומר ואהבת את יהוה אלהיך כלומר מאחר שהכרת הייחוד בכדי נתחייב לך מזה לאהוב הדבר, שהשגחתו שהוא סבה עליונה ראשונה לכל בכל מיני אהבה. ועל כן זכר הלב והנפש והמאד. ואמר [בכל לבבך] בכל נפשך ובכל מאדך, והלב הוא כולל הלב עם כל כחותיו הגופניות מפני שהוא שורש כל הגוף. והנפש הוא שם כולל צורת האדם שהיא הכח הדברי עם כל כחותיו. והמאד הוא הכח החיצון הכולל העשר וכל מה שנמשך אחריו מענייני השררה. וכדי לכלול לענייני האדם זכר אלו השלשה דברים ושתף עם כל אחד מהם מלת בכל, כדי שלא ימלט דבר מענייני האדם שלא יהי משועבד לאהבת השם. ומפני שהקדים מלת השם עיקר הבחינה באהבת השם כאמרו במשלי "מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות יהוה". ואומר "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה". ואומר "בלב נבון תנוח חכמה", "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת". וכן אמרו "והחי יתן אל לבו". והלב הוא כלי לבחירה ולרצון ולאהבה.

§32לפיכך הוצרך לחזור בייחוד ולשנות העניין ולתלות הדבר כלו על הלב. כאמרו "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על 32לבבך" והורה שהכל תלוי בלמוד. ולפיכך צוה עליו ואמר אחר צותו להיות הדברים על לבו עצמו שילמדם לבניו כאמרו ושננתם לבניך. ואע"פ שצוה ללמד לבניו לא פטר את עצמו מן הדבור בם שנאמר ודברת בם. ובעבור שענייני האדם בתענוגות גופו נשלמים בארבעה מינים זכרם ארבעתם. והם הישיבה וההליכה והשכיבה והקימה. וזכר הברית עם הישיבה והדרך עם ההליכה. ואחר כך פתח פתח אחד מופלג וצוה לקשור הדברים לאות על היד. ועוד צוה להיותם בהויה לטטפות בין העיניים ועוד צוה לכתבם על מזוזות הבתים ובשערים. כל זה כבר התבאר ענינו שתכלית הכוונה בכולו כדי לדעת את השם ולעבדו בלבב שלם ולהרחיק מחשבת האדם, אשר נאמר עליו "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" מכל מיני ע"ז ומכל דמיוניה. ובעבור שנודע לכל כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריך להפך מציאותו מכל רע לטוב. ועל זה רצה השם להודיענו הדברים בכלל כפי יכולת האזן לשמעם תחלה וכפי כח הלב לקבלם מהרה כפי המזדמן. ועל כן כל מה שזכר בתורה ובזה המקום עמה לפי פשטו הוא מכוון כוונה אלוהית והוא כחלב ליונקי שדים. והדרך העמוקה יותר בנתיבות התורה דומה על דרך משל למזון הטבעי כלחם והבשר והיין. והדרך המעמקת יותר ממנה דומה למן. ואשר מעמקת יותר דומה למזון הנהנה מזיו השכינה כמשה בהר מ' יום ומ' לילה. ואשר מעמקת יותר דומה למזון הנפרד הנצחי והוא השגת התורה כאמתתה על דרך השמות שהוא תכלית כל הנבואות לאדם.

§3333ואלו הדרכים והדומים להם כל מה שידלג המשכיל בהם מעניין לעניין יתקרב יותר אצל השם יתברך ואצל הנביאים והחכמים השלמים וכדי להעמיק בדברים מזה אל זה נמסרו רמזים רבים בתורה ומכללם היות עין של שמע רבתי וכן דלת של אחד רבתי. וסוד עי"נ דל"ת ע"ד ושנ"י עדי"ם הוא עד תמים והוא יודע דעת כלומר ידע דעתו. ע"ד בדב"ר ע"ד בעצמ"ו נחלק לשנים רפ"ב רפ"ב ולארבעה נאמ"ן נאמ"ן נאמ"ן נאמ"ן עבר"י ברא"ש עבר"י בזנ"ב. ראה זו הדרך והפלא מהשגת נסתרה ודע למה עין רבתי זנב למלת שמ"ע שהיא ראש הפסוק. ולמה דל"ת רבתי זנב למלת אח"ד שהיא סוף הפסוק. וראה שהנשאר משתיהן על ע"ד הוא א"ש בראשיהן גם מ"ח שהוא ח"מ תוכם. וסוד כללם מ"ח שע"ה וכוללים שני ימים שהם יו"ם יו"ם והם אד"ם חשמ"ל. ראה הוראת שתוף הזנב עם הראש על דרך סוד שע"ח אד"מ והתיבות שש והם ו' והאותיות יה"י הנה ויה"י. ומספר הכל אקי"ח וכל הכלל יחד א' קמ"ט וסודם מראו"ת בש"ר מיד"ת רחמי"ם או"ת. וסוד ואהבת בתאוה כלומר בחשק שכן המספר בתאוה וחשק או אמור חושק בתאוה וחש עד שתהיה באהבת השם חזק ואמיץ כאחד מן האבו"ת. שזהו רמז ואהבת, ועל כן זכר שלשה מיני אהבה בעניינים שלשה רמז לשלשה האבות שהם עמודי העולם כלו. והם אברהם יצחק יעקב בעלי בריתו של הקב"ה ומדותיהן שלש שהן אמת ומשפט ושלום. האמת היא מדת יעקב והיא דומה למדת העשר כי היא התפארת. והעשירים מתפארים בעשרם שנרמז בו אמרו בכל מאדך במדה השלישי כלומר בכל עשרך. וכן החכם היודע האמת מתפאר בידיעתו והוא העשיר האמיתי השמח בחלקו. כי 34האמת לחכמים בדמות העשיר לעשירים. והמשפט היא מדת יצחק ושמה מדת הדין והיא דומה למדת הנפש המהוה את כל הגוף ומתכונת תאריו כמדת אלהים המהוה את העולם כמו שהתבאר בראשית היצירה. ועל כן נרמז אמרו בכל נפשך. ומשפ"ט שוה עם הנפ"ש ה' נפ"ש ו' משפ"ט. והשלום הוא ענף נמשך ממדת החסד שהיא מדת אברהם אבינו ע"ה. ונרמז באמרו ואגדל"ה שמ"ך שמספרו כ"ח השלו"ם שואל חסד ילבש החסד. וכן רמז ואעש"ך לגו"י גדו"ל אך שלום כחסד ואם תעיין במספר ארבע תיבות אלו תמצא הסוד יחד. "ואעשך לגוי גדול ואברכך" שמספרם באברה"ם כחס"ד כשלו"ם כלומר שתי המדות המופלגות יחד הן מדה אחת קשורה זו בזו ולא תפרדנה. כי השלום היא שלמות מדה והמדה השלמה המביאה לידי רוח הקדש ועושה שלום בינינו ובין אבינו שבשמים. היא מדת החסידות שנאמר "אז דברת בחזון לחסידיך" (תהלים פט' כ'), ומפני שנאמר בספר יצירה לב בנפש כמלך במלחמה, ונאמר שם תמורת שלום מלחמה, ונא' בקהלת עת מלחמה ועת שלום וחתם השלום בזכרו העתים לפיכך זכר בהתחלה הלב ואמר בכל לבבך והחל בו וכפלו וסיים בו. עוד באמרו "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך". והוא נרמז באמרו "ומלכי צדק מלך שלם". כי הצדק ענף קרוב יוצא משרש החסד והוא מלך השלום. וכך אמרו ז"ל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר "אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם". והנה שפט"ו בגימ' נשמ"ה ולפיכך נאמר לאברהם "ואתה תבא אל אבותיך בשלום". ושלשת מדות האבות קשורות זו בזו עד שהן דבר 35אחד מהן, כי שלשתן נרמזו באברהם וכן ביצחק וכן ביעקב. עד שהתשעה נכללו באחת והיא אמונת הצדקה האלוהית. שנאמר "והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה". וכתיב "ושפטו את העם משפט צדק". והנה ביעקב נאמר "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת". ונאמר "ועשית עמדי חסד ואמת". ונאמר "ויעקב איש תם יושב אהלים" איש שלם צדיק גמור צדיק בן צדיק בן צדיק. ואמנם אמרו ושננתם לבניך רמז לאמרו ונושנתם כי בו ו' אותיות כנגד ו' של ונושנתם. וזה כי תלמוד תורה הוא סבת ההתישבות בארץ הטהורה.