68ואחרי השלימו עניין זה הזהיר עוד על כל מיני ע"ז ועל כל דרכי משמשיה באמרו "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם". ופרט לנו מעשיהם ואמר שלא ימצא בינינו מה שנמצא ביניהם כאמרו "לא ימצא בך מעביר בנו וביתו באש קוסם קסמים מענן ומנחש ומכשף: וחבר חבר ושואל אוב או ידעוני ודורש אל המתים: כי תועבת יהוה כל עשה אלה ובגלל התועבות האלה יהוה אלהיך מוריש אותם מפניך: תמים תהיה עם יהוה אלהיך". שלם תהיה עמו "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קסמים ישמעו לא כן נתן לך יהוה אלהיך: נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך יהוה אלהיך אליו תשמעון". קשר הכתובים האלה קשר אמיץ וחזק ומחכים כל פתי וכל סכל אשר הוכה בסנורים אשר הוכו עמי הארץ. וזה שבהם הודיענו השם ית' מהות ע"ז ומהות הנבואה ומה שיש ביניהם מתכלית הרוחק. וזה כי המענן והקסם עובד ע"ז בלא ספק כי מאחר שהוא מפיל כל כחותיו וענינו תחת העונות הנה הוא מתמלא מן העונות. וכן הקוסם הוא המסמן על עצמו עניינים או על זולתו אחר מה שעושה מן המעשה הידוע כמשמוש החול או האבנים או גוהר לארץ וצועק או מסתכל במראה של ברזל וכיוצא בשגעונות שהשוטה המאמין בם שומע מפיו דבריו במקרה ומאמתם בלי דעת. ובעונותינו הרבים קצת חכמים בזמננו זה טעו אחר הבליהם וחשבו שיש בענייניהם ממש מפני כחות הכשוף שזכרו אצלם. ובמדע זכר הבקי בהם 69ז"ל אשר למדם לדעת לא לעשות עניין כל מאלה בהלכות ע"ז וחקת הגוים, ומשם תבינם.
ואמנם אמרו נביא מקרבך וכו' יורה על אמתות דברי כל נביא שאם דבריו (מסמיכים) [מסכימים] עם דברי משה הנהו כמוהו בדעת אחת תוריית בכל מה שיאמר אם לא יטה ימין ושמאל מכל דבריו. וכן כתיב "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו: והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו: אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא ציויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא: וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו יהוה: אשר ידבר הנביא בשם יהוה ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו יהוה בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו". יש לי צורך גדול מאד להאריך בעניין זה יותר משאר עניני ספר זה. וזה מפני שהוא עניין הנבואה. ואקדים הקדמה ואומר כי כמו שאי אפשר לבחון חכם אלא על פי חכם אחד נביא בקי במין חכמתו וגדול ממנו, כך אי אפשר לבחון נביא השקר אלא על פי נביא אחר גדול ממנו בנבואה. ולפיכך היתה הסכמת המקובלים לבלתי היות נביא השקר נידון אלא בבית דין הגדול והוא בית דין של שבעים ואחד זקנים הנקראים סנהדרין גדולה והיו בהם נביאים. וכבר טעו בזה הנוצרים בהיותם טוענים עלינו שיש"ו שקראוהו משיח נהרג שלא כדין מפני שהיה גדול משופטיו ודייניו. אחר שנאמר עליו "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" (ישעיה נב' יג'). וכן שפטו החכמים בפירוש דבר זה ירום 70מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת. ואם כן מי ידינהו וכי דנו את משה בעת בואו וטענתנו. ותשובתנו להם היא זאת אמרנו להם האתם מודים לנו היום אשר דברי משה הנמצאים אתנו היום בלשון הקדש הם דברי ההבלים שלכם ושהם הועתקו ליונים תחלה בכתב יוני בלשון יון ומזה הועתקו אליכם בכתב לעזי בלשון לעז ויאמרו לנו כן הוא באמת. ונאמר להם אם כדבריכם כן הוא, מי שהכל מודים לדבריו שהם אמת הצטרך לעדים אחרים זולתנו וזולתכם. ומה צורך לבחינה היש בחינה אחר ההודאה. ויאמרו לא. ונאמר להם אם כן איך הבאתם ראיה מעניין ואיך דמיתם שני דברים שאינם דומים זה לזה. והנה משיחכם המזויף לא הודה לו בזמנו שום חכם מחכמינו כי אם גלויי בלויי שקראתם אותם קדושים מפני שנתפתו אחרי דבריו. ולא עוד שהרי אנחנו היום בגלות ביניכם ויכולתכם עלינו חזקה וידכם תקפה עלינו ואנו מודים שאנחנו בני הורגיו. ואין לנו פחד מכם על זה כי אנו בוטחים בשם ובאמת. ואנו מקשים כל היום עמכם על דברי משיחכם ועל דברי תלמידיו במה שחברוהו בעניינו. וכשנעמיק עמכם מעט וימצא בכם חכם ושומע טענותינו בביאת הגואל ובתנאיו מיד חוזר בו ואומר לשומעים שאסור להתוכח עמנו בעניין יש"ו. ומה שקרה לו ברצונו היה ואין בזה טעם במותו. אבל משה הודה שלא מת ברצונו אבל נענש בסלע במים עם היותו מיתתו נשיקה ולא ידע איש את קבורתו. ואיך ידמה עניין מי שלא ידע איש את קבורתו שוה לעניין מי שנהרג בבית דין כנביא השקר. ונחנק ונתלה בעל כרחו לעין כל חי. והתורה אמרה "כי קללת אלהים תלוי". ואיך יאמר להורגיו אלהים אני היש בושה גדולה 71
והנה בסנהדרין סודות נפלאות בענייני הנביאים והרב מורה צדק גלה בו פלאות במשניות שלו שהם פירושי המשנה וכל שכן בראשם, וכן במדע ובמורה, ומהם תבין כל הכוונה. ואמנם ארמוז לך קצת בבחינת נביא השם בדורנו זה בין כל נביא שיקום בין באליהו בין במשיח. וזהו דע שהנביא כבר יקרא משיח בהכרח מפני שמושחים אותו עם השמן העליון הנקרא 72שמ"ן המשח"ה אשר בו ממש"ש הנבי"א ובו משמש בשמו"ת. ואמנם המשיח באמת צריך שיכללו בו שני עניינים יחד. א' שימשח תחלה מהשם בנבואה מופלאה. וב' שימשח אחר כן עוד מהשם ומבני אדם שיקבלוהו עליהם למלך גדול מכל המלכים שקדמו לו. וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ בנגלה ובנסתר. וזה מפני רוב הדבקו לשכל האלוהי וקבלו כח בחזקה. כעניין משה ויהושע ודוד ושלמה. ועניין המשיח הכל יכירהו, על כן אין צרך להודיע פה ענינו יותר מזה מפני שעתיד להגלות במהרה בימינו. ואמנם בחינת כל נביא שענינו כשאר נביאי האמת או המשיח טרם התגלותו לכל, הוא שיהיה חכם גדול בידיעת השם ועשיר גדול בלבו, וכובש את יצרו הגדול והחזק והתקיף והאמיץ. והוא כובשו תחלה לרוב יראת שמים שבו בטבע, ואחר כן כובשו בהיותו עשיר שמח בחלקו ואינו משגיח בהבלי הזמן בהשגחה מזקת למציאות שכלו אתו. ואחר כן כובשו מצד חוזק חכמתו המחייבת לו תכלית אהבת השם וחשקו בידיעתו. וכל דבריו וכל מעשיו כשיבחנו ימצאו כלם לשם שמים, ונפשו חשקה בתורה תמיד. זה האיש והדומים לו לא תצטרך אתה או אני או זולתנו מן הדומים לנו להעלות על דעתינו ועל ידיעתנו עם היותו בלתי מתפאר שמא הוא נביא שמא אינו נביא. אבל הדין נותן שנחזיקהו לנביא בכל ענייניו וקל וחמר אם הוא מתפאר בנבואה שאין לנו צורך לבחון אותו בבחינה אחרת זולת הנזכרת. ואמנם הנבואה נחלקת תמיד בנביאים למדרגות רבות מתחלפות ואין צורך להאריך בזה יותר מזה.
73וראה אמר סמוך לעניין הנבואה דבר הרצח ההורג בלתי דעת כדי להינצל מדם נקי תמיד. וכבר דברנו בו במקומו מה שמספיק. וזכר אחר זה עניין עדים זוממים ואחריו חזק לב אנשי המלחמה וצוה לבטוח בשם תמיד עם שמירת התורה והמצוה. וצוה לחלושי הלב לשוב מפני שיש טינה בלבם. ואמר "ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". כמו שנאמר בתחילה בכלל לכל בלשון הקדש "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם". והטעם לכך "כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם". רמז ליהושע ואחרי כן אמר "כי תקרב אל עיר להלחם עליה" ולהמשיך עניין השלום עם הערים הרחוקות. אבל על הקרובות אמר "רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל נשמה". ונתן טעם ואמר "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם". וצוה על עץ השדה לבלתי השחיתו אם ראוי לאכילה ואם לאו ישחת. רמז לכל ראוי לעבודת השם ושאינו ראוי. ועל כן רמז בו "אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא", כי אינו חייב זולתו ידוע ענינו. ועוד זכר החלל והעיר הקרובה ועגלה ערופה. והכוונה בכל לאמר בלשון הקדש במקומו "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". שפכה כתי' שפכו קרי. ידינו מלא, יד אחת כיד רבים כשפיכות דמיו. "כפר לעמך ישראל אשר פדית יהוה ואל תתן דם נקי בין עמך ישראל 74ונכפר להם הדם" ואומר "אתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני יהוה".
פרשת כי תצא למלחמה
זכר עניין יפת תאר כאמרם ז"ל ירדה תורה לסוף דעתו של יצר הרע ואין יצר הרע בעל תורה. אבל תורת השם קושרת אתו עם כל חייליו וצבאותיו בכבלי ברזל תוריי שהוא יותר חזק ממנו. וזכר סמוך לה עניין שתי נשים אהובה ושנואה רמז לו ייצר. וקורא פה ליפת תאר אהובה באמרו עליה וחשקת בה. ועל כן אמר "לא יוכל לבכר" אפילו אם ירצה "את בן האהובה על פני השנואה הבכר". מה כתיב בתריה "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" שהוא חייב בסקילה. והבא אחריו נידון בחנק "כי קללת אלהים תלוי". והשבת אבדה ועזר בהמת ראה בנפלה ושנוי המלבוש אם יתחלף והראשונים אם לא יקוימו הם תועבת יי'. והמרחיק עצמו מן התורה והמצוה הוא נתעב ונאלח. ואמנם שלוח הקן הוא סוד הספירות עם העליונה והנשמר בה טובה טוב לו עם אריכות ימים. ודע שיש בזו הפרשה מצות רבות פרטיות ונכללו בה מהן בפסוק אחד ומהם ברבים.
וכבר הודעתיך שלא חברתי זה הספר להודיע בו פשטי המצות ולא פרטיהן, כי אם להעירך בו על קצת עניינים שהם מכלל סתרי תורה ומכלל טעמי מצות. לא מטעמי כולן כי מטעם אחד של מצוה אחת יובנו כמה טעמים של מצות רבות והפשט אינו סר ממקומו. כי אמת הוא בעניין המצות ואמת היה ואמת יהיה 75תמיד כל ימי עולם ותוחלת המצות והחקים והמשפטים אינה נעלמת אבל כל היא גלויה לרוב החכמים. ועל כן ראוי לקיים כל מצוה וכל חק וכל משפט כפשט. ואמנם גלוי הסוד וידיעת אמתתו הוא ליחידים תוספת מעלה על המעשה גם כן. ולפיכך מה שאמר בעניין מעקה וכלאים וחרישה והשעטנז וגדילים שהם חמש מצות בחמשה פסוקים, אין צרך לפרש טעמים. מפני שכבר באו טעמים רבים על כיוצא בם שגלו אלה עמם. והכל מופלג בנגלהו אך נסתרו יותר מופלג ממנו אצל כל חכם שלם. ועניין מעקה יורה על עמקה של הדירה ועל צבות המקום הנקרא ג"ג. ואמרו לגג"ך לגלות בו סוד השם המיוחד שהוא גג"כ ונחלק י"ג י"ג, רמז להרכבת כב"ד עם מר"ה. ולפיכך אמר בטעמו ולא תשים דמים בביתך והוא סוד שתוף כב"ד ע"ם הק"ל בעבור היות הק"ל הפ"ך הכב"ד ודעם. "ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו". הנפל כתי' והוא סוד סנדלפו"ן אשר סדנו נפל ומניע הל"ב הכב"ד כנג"ד הק"ל כי טבע הלב קל וכבד. כי סנדלפו"ן שסודו כר"ס הוא עשוי בצל"ם כס"א הכבו"ד גם צב"ע טב"ע הל"ב דומה לו. וכל צב"ע מורכב משני טבעים טב"ע טב"ע ועל כן הלב בעל שלשה טבעי"ם כדמות העפר המורכב מן האש ומים ורוח. והנפילה לעולם היא ממעלה למטה כדמות הג"ג כנגד הקרק"ע שהם הדמות יסודו"ת העולם. ומזה תבין שיש לעולם ג"ג וקרק"ע ושמם צפו"ן ודרום וסודם הגלגל מעלה ומוריד ימין ושמאל מעלה ומוריד סיבובו. והנה כבר גליתי לך בזה סוד העולם.
76ואמנם דע שהשמש כשנוטה אל צד צפון יקרא עולה והוא מתקרב אל הישוב ומחמם העולם מלמעלה עם כח האש והמים מתקררים מלמטה. וכשחזר ונוטה אל צד דרום יקרא יורד והוא מתרחק מן הישוב והעולם מתקרר מלמעלה מפני רחק תנועת האש מיסוד האויר והמים מתחממים מלמטה. ומתקופת ניסן מתחיל לנטות ועולה עד סוף המזרח הצפוני. ומתקופת תמוז חוזר לצד המזרחי ומתחיל עוד לנטות ויורד עד סוף המזרח מתקופת תשרי עד תקופת טבת. ומתקופת טבת חוזר למקומו לחצי המזרח. וככה מתגלגל תמיד בד' חלונות הרקיע. בתקופת ניסן יוצא מחלון תעלומה ועולה. ובתקופת תמוז יוצא מחלון נעמון וחוזר. ובתקופת תשרי יוצא מחלון נוגה ויורד. ובתקופת טבת יוצא מחלון בלגה וחוזר ועולה. אמר קהלת "וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח". ואמנם הוא החל בהליכתו מתשרי כדי לשתפו עם כח הירח שאנו מונים למולדות מתשרי ולתקופות מניסן. וחדש השמש ל"י תק"ם וחדש הירח אי"ב תשצ"ג נמצא שזה יתר על ל' יום י' שעות ומחצה. וזה חסר מן ל' יום י"א שעות ורביע וי"ז חלקים. וסימן חסרון השעות ט"ב וסימן חסרון החלקים ר"ע. ואם כן שני החסרונות הם סימן ר"ע וסימן ט"ב והם שניהם כוללים חסרון תשלום שעה אחת מסך תשצ"ג שסודו רא"ש הטו"ב ר"ע וכן רא"ש הר"ע טו"ב. וסימן כל חצי שעה רמ"ז טו"ב ור"ע במזגי"ם ובנפ"ש ודעם.
77ואמנם גליתי לך כל זה על מה שכתוב "כי תבנה בית חדש" שהוא בסודו כי תבנה בי"ת חד"ש לי"ב חדש"י השנ"ה, תעשה מעקה לגגך ועשית עמקה לראשה ולא תשים גופה בבית סִבָּתְךָ ולא תשים טפה בבית הטפות ולא תשים חלון בבית חלונות ולא הגוף בגופות הבית. כי יפול הנפל ממנו כלומר השמר מחילוף המזג בכח השמות ותן לכל דבר ודבר חקו הראוי לו. והוא טעם איסור זרע כלאים ואפילו בפעל החרישה כי הוא רמז להזהר משתוף הטהור עם הטמא. ושור וחמור זה טמא וזה טהור. ועניין לא תחרש בהם יחדיו כמו לא תחרוש על רעך רעה והוא יושב למטה אתך והוא סוד "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו" מצרפי שמות יחדיו שטן עם מזל חבר כלאים אל שעטנז ותמצא בשניהם טבע מלאך ושטן וממנו תבין כי מלאך האמת הוא מלאך המות בעצמו. וכך הדין האנושי נותן שמוטב שימות אדם עם האמת, כי אז עת מותו היא עת חיותו ממה שיחיה עם השקר. כי אז חייו הם סבות למיתתו אשר אינה טבעית לו. ולפי זה רמז "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" גדלים כתיב. ודע כי בחברך כלאים עם שעטנז ותכיר מהם עז"י שסודו גדלי"ם ישאר בידך משניהם מלאך שטן. ושניהם מתגדלים יחדיו בטבע על ארבע כנפות כסותך על ארבע נקודות הראש אשר תכסה בה. כנף הארץ היא נקודת התקופה ושר הראש. ואמנם ראש תקופה הוא סוף תקופה ושם כח הצמיחה וההפוך. ועיין עניין מוציא שם רע על בתולת ישראל שסודה כנסת ישראל ומענשו תכיר הסוד. וכן מענשה "ובערת הרע מקרבך" וכן שני הנואפים נאמר בם "ובערת הרע מישראל", ועל הזונים השניים אמר גם כן "ובערת הרע מקרבך". וחיובן 78מרשות המארשה, אם נאנסה היא פטורה והאונס חייב והבתולה אינה כן שלא ימות אחד מהם בעדה. וגלוי כנף האב מבואר מהכסות ופצוע דכא וכרות שפחה דין הוא שלא יבוא בקהל יי' בין לפי הפשט בין לפי נסתרו שאין בו כח להוליד ובגופני כן הרוחני. וכן ממזר מום זר ולא יקרב בעל מום ולא איש זר ונאמר על עמון ומואב "לא תדרש שלומם וטבתם כל ימיך לעולם". ונתן הסבה באמרו על דבר אשר לא קדמו וגו'. וסבה שנית "ואשר שכר עליך" וגו' "לקללך ולא אבה יהוה אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך יהוה אלהיך". [בלעם] לבעם לב עור עמון מונע, מואב הדם, הם בנים לבנות לוט וללוט מואב ליט עמון קללו לוט ליט וקלל ויהפך מזל טלה שהוא מזל דם והוא מגדל דם עז טלה עז דלי. הנה מזגי גדי דלי לשבתי את הקללה לברכה באה הנקבה לזכר פנים ואחור. והסוד "ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה לברכה" ויהפך יי' אלהיך לך מהאהבה נקבה לזכר "כי אהבך יהוה אלהיך" פירוש הפך לך אהבה חלושה לאהבה חזקה כלומר אהבה תלויה בדבר הפכה לך השם לאהבה שאינה תלויה בדבר שאין למעלה הימנה.
"לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יהוה". הפלא בזה שצוה שלא לתעב האח המבקש מידם אחיו ושלא לתעב מצרי. והוא אמר עליהם "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". וצוה לבלתי השיב את העם מצרימה אבל עם האמת הכל צדק ויושר כי 79צדיק וישר הוא והטעמים יוכיחו. כי אחיך הוא כי גר היית בארצו על כי נותן הדין הישר המצדיקך עמם שלא תתעב אחד מהם. והם קבלו דינם על מעשיהם ואתה נקי מהם כי האח והגר דין לאהוב ואסור לשנוא אחד מהם. "כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע" לשמור דרך הטהרה החיצונות והוא קל וחמר לפנימית. והטעם "כי יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". וסגירת עבד לאדניו הוא סוד בריחת כח מהכחות אל השכל שאין ראוי להחזירו לאחור כלל. וזהו עמך ישב בקרבך וכו', והקדשה והקדש רמז לנפשות שלא תזנינה ולא תנאפנה וליצרים שלא ינאפו ולא יזנו. אך כל אחד יתחבר לאחד הראוי לו ולא לזולתו. על כן אמר זונה ומחיר כלב הרמוזים הם תועבה לקבלם על נדר כי כחם נמאס. "כי תועבת יהוה אלהיך גם שניהם" ששניהם הם זונה וכלב קדשה וקדש. כי הקדשה זונה והקדש כלב, וקראו כלב מפני שהוא חם מאד ויקשר בעת זנותו וכן זה נקשר בזנות. ותדע זה מאמרם ז"ל שלשה שמשו בתיבה ושלשתן לקו, חם נתקלל ארור כנען כלב נקשר עורב מזריע בפיו. והאומר לרבו ע"ה פרנסני ככלב וכעורב לא רצה להתכבד בתורתו ושם לפניו במזון כאחד מן החוטאים שבעולם ואעפ"כ נתפרנסו בתיבה. וידוע שהמבול סבתו היה שבוש השמוש כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. למ"ד של לנכרי תשיך בה רמז גדול והיא כמגדלה מבנות לאחריה וזו היא צורתה ל.
80וסוד לנכר"י לרע מרע תשיך ולאחיך לא תשיך והברכה תקבלה על זה מהשם "למען יברכך יי' אלהיך בכל משלח ידך" וגו'. הלמד רמז לכח התלי שהוא הנחש הנושך החוזר לאחור לפי כחו העליון ומעיין בתחתונים למפרע. הנדר ראוי לשלמו וכל שכן האלוהי. "מוצא שפתיך תשמר" מ' ריש שטה. ביאת הכרם רמז ידוע בביאת השדה והוא כח היין והלחם. וכבר נגלה כחם ממלך שלם על כן המותר אסור ואכילת ענבים בתאוה לשבע מותרת על דרך סוד יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. "ואל כליך לא תתן" ואל יסודך לא תתן אכל אכול לשבע נפשך כמו שנאמר "צדיק אוכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר" (משלי יג' כה') אפילו אחר אכילתם. והקמה היא מביאה לידי קיום הגוף וקטפת מלילת טפות עם הטפות גופות עם הגופות בידך. וחרמש רוח מציר לא תניף לח תעיין על קמת רעך על עמק עצמתך. תק"ם חצי שעה ר"ע רביעית ך' ר"נ מהם עולים שעה אחת. ספ"ר כריתו"ת חסר ו' כתיב סת"ר נסת"ר גט שמו אגרת שמו ספר שמו. ועל כן כותבין את שלשתם באמרם ספר תירוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין. וגרושה שהיתה לאיש אחר "לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אחרי אשר הטמאה". זה סוד הנפש החיה עם המדברת שגרשה כח שכלה ונבעלה לזולתו הנה עבדה ע"ז ואינו יכול להשיבה כי הנבעלת לערל קשה להפרד. החתן "נקי לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". סופי תיבות נק'י יהי'ה לבית'ו שנ'ה שם המיוחד חתום בו ומה יעשה יהפ"ך כ"ל האותיו"ת. "ושמח את אשתו" שאתו אש"ר לק"ח ע"ץ הדע"ת רא"ש הגפ"ן המשמח אלהים ואנשים, אש"ר לק"ח נפ"ש אח"ד ולפיכך נסמך לו "לא יחבל רחים 81ורכב כי נפש הוא חובל" רמז לחתן הנזכר בסוד הפוך חב"ל. והנה סוד רחים ורכב רוח כרבים ועל כן אמר שלא יחבלנה כי נפש הוא חב"ל בלב"ו. כי בנפש הוא לבו, לב בנפש כמלך במלחמה וסמיך ליה גנב נפש אשר היא הלילית. "ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך השמר בנגע הצרעת לשמר מאד ולעשות" וכו'. על פי הכהנים הלוים וזכירת מרים לגלוי ענש הצרעת ותדבר מרים וכו'. לעבט עבטו לטבע טבעו בחוץ תעמד וכו' רמז לשני הכחות חיצון ופנימי. "ביומו תתן שכרו" רמז לגמול העליון שאין הקב"ה מקפח שכר שום בריה. "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו".
כבר ידעת מאמר חכמינו ז"ל לפי עניין זה הכתוב על דרך פשטו שקימוהו לפי מה שזכר בו יחזקאל בין צדיק לרשע ובין בעל תשובה לתוהא על הראשונות, אלא שהם דקדקו במלת איש ואמרו עד שיהיה איש כלומר בר מצוה שהוא בן י"ג שלמים ושיתחיל להיכנס יום א' בשנת י"ד. וסימן להם אם ל"א יגי"ד וישא עונו שכן נאמר בכלל הכתוב ההוא קרוב לסוף פרשת ויקרא "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו". לוא כתיב מלא ראה איך זכר שמיעת קול ועדות וראיה וידיעה ואין זה כלו מסור כי אם לבעלי הדעת. רמז ונשא אנוש עד שיהיה אנוש שונא עונו. ובסוד כפרתו נאמר והתודה מפני שנודע כי (אונו) [עונו] ענשו. ולולי היות האדם משכיל בכח תחלת יצירתו, ואחר י"ג שנה נכנס בחשבו"ן כלומר בהשלימו בשני"ו חצי השם וגם כן בימיו בסוד יום אח"ד שזה י"ג וזה י"ג ויהיה כולם בש"ם 82יהו"ה, לא היה נותן הדין הישר שיקבל גמול ועמו בעצמו לפי מעשיו הנמשכים אז אחר דעתו ומה שקורה לחיצונים בנגלה הוא בעצמו קורה לפנימיים בנעלם. ומפני הדין בא אחר זה "לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה: וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה". עניין הגר והיתום והאלמנה והלוי הוא ידוע בכל מקום. והוא שהגר שנכנס תחת כנפי השכינה ועזב כל קרוביו ושכניו ואוהביו לכבוד השם הדין נותן להשגיח עליו במדת רחמים. והיתום שנעדרו מנהיגיו וכן האלמנה שנעדר בן זוגה ממנה ראוי לרחם עליהם. ועל כן משתפם ברוב ענייניהם בעניין רחמנות. וכן הלוי אשר אין לו חלק ונחלה יי' הוא נחלתו, והוא חייב לשרתו ולברך בשמו. ואם כן דין הוא לתקן לו כל צרכיו בכלל ובפרט מכלל עון העם ומפרטיהם. וזה כלו הוא רמז לארבעה כחות הנפש. שהא' דומה לגר והוא שלא היה ממין כחותיה אבל נתחדש אצלה ונכנס תחת כנפי המנהיג ושב ממין כחותיה וסוד ג"ר אב"ר והוא מיוחד אצלה. והב' דומה ליתום שנעדרו מנהיגיו וסוד יתו"ם שפכו דמו גם הוא שופ"ך דמ"ו. והג' דומה לאלמנה והוא סוד מי שבעליה מסיר השגחתו ממנה ומניחה בסוד היות מספר אלמנ"ה כמספר הטפ"ה הטוב"ה. ויהיה שתוף שלשת הכחות הרמוזות הנקראות ג"ר יתו"ם אלמנ"ה כשתוף שלשת העניינים האלה שהם אב"ר שופ"ע הטפ"ה הטוב"ה כי כלו מציאות טוב. וזהו הדבר הצריך בפנימי של הפנימיים לפני לפנים להתנהג עמו במדת רחמים מפני היות אלה העניינים לפני לפנים חלושים בחיצונים ובפנימיים. ודע כי כמו שאלה השלשה הם חלושים בענייניהם 83כן השלשה המתדמים להם תחלה הם חלושים בטבעם. ועל כן הם צריכים אל חיזוק וכמוהם בעצמם הפנימיים, אבל מה שלפני לפנים הוא קל וחמר שהם צריכים אל חיזוק יותר אמיץ מכלם. והוא הכח השכלי הדומה לטפה וצריך לשמירה ולחיזוק ולגדול עד שישוב מה שהוא בה עפו"ש חידוש עניין חזק וחיזוק האבר וצרכו אל קשיו אינו צריך לביאור והיותו גר בארץ נכריה וצרכו אל מדת רח"מ י"ם הוא מבואר גם כן. ומאלה יהיו נכרים הפנימיים כי כן הכח השכלי כזר ונכרי וגר בבואו בעולם הנפש והוא שפע אשר נשפע מן העליון שבעליונים עד שקבלו התחתון מן התחתונים והדמיונות באלו העניינים קשים ומשונים. והד' לו"י וסודו שהוא כח ח"י נעלם בד"ם ומשמש בו את השם ית'.
וכבר פרשתי בהם יותר מדאי למשכילים היודעים את עצמם ומכירים את קונם ואינם מתרצים בזה העולם ההבלי סופם מודיעם ומעידם על מהותם ושהוא כלו דמיונות מבית ומחוץ. ושכחת עמר הקציר בשדה ופאת הזית ועוללות הכרם על שלשתם נאמר בכל אחד ואחד מהם לגר ליתום ולאלמנה יהיה. ונתינת הטעם בעמר "למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך", ובה גלה לנו כי עשיר המצוה היא סבת הברכה על כל פנים. ושתי המצות כלל אחריהן "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" ונתן טעם בם ואמר "על כן אנכי מצוה לעשות את הדבר הזה". וזכירת יציאת מצרים מעבדות לחירות סבה לאמונת השגחת השם בנו מכל העמים. ועל כן חתם בה בזה המקום באמרו וזכרת כי עבד היית. ועתה תיבשר שבע מלכיות 84על אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה. אנכי רמז לאמרו "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". ששם רמז עניין העבדות לעשות רמז לחתימת מעשה בראשית. "אשר ברא אלהים לעשות" והוא רמז "לעשות את כל דברי התורה הזאת". ורמז אמרו הדבר ברמז אמרו "כי קרוב אליך הדבר מאד". ועל כן אמר שם בפיך ובלבבך לעשותו. ועניין משפט הצדיק והרשע בדינם והכות הרשע את הצדיק בשביל הדין והיותו מוכה ונלקה ארבעים חסר אחת. כל זה ידוע שהוא רמז לשני היצרים יצר הטוב ויצר הרע ששניהם הושם להם שם הקדש כתר על ראשם ועליו יש ביניהם מלחמה חזקה. "לא תחסום שור בדישו" רמז בדישו יצר טוב ונקרא שור מפני שהוא הראש הראשון לקרבן. "מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו". וסוד היבמה והיבום הנרמז בעניין יהודה ותמר כלתו באמרו לאונן הבא תחת בנו הבכור "בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך".
ומה שגלה הכתוב בעניין הסוד הוא פרט אחד כולל עניין גדול ולדעת קצת חכמי הקבלה עניין היבום הוא עניין מופלא והוא מגלה סוד העיבור. והוא מה שמביאין ראיה עליו מאמרו "וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו שחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו". ונאמר "וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גם אותו". ומגזרה שוה ומריבוי אנו למדים כי ער ואונן שניהם מתו בסבת השחתת הזרע. והוא מה שנזכר במבול "ונשחתה הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס". כי אין לך 85חמס גדול מזה הנקרא חטופין ח' טפין וח' גופין שכל גוף הוא ח' טפין כלומר ח' נקודות עם ו' פיאות וממנו ס"ם ח' ח' מ"ס ביצ"ו הכח והוא מלא הלב ועל כן כתיב "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". כמושחת ארצה וכבר הגידו רבותי ז"ל דבר זה מפורש באמרם כל המוציא שכבת זרע לבטלה כאלו מביא מבול לעולם. זה מבול גם הוא משחית שנאמר "ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ". כי שני העניינים נקראו משחיתים הארץ. וכן "ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר". למבו"ל בגימ' חמ"ס והרמז "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ". ונאמר "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ". ראה היות הקש"ת שהיא השר"ש למציאות נפ"ש חי"ה והוא סוד ש"ש כנפי"ם החתומים עם חצ"י הש"ם והוא הסוד כלו. ומן הקשת תכיר סוד של אלהי"ם המורה על מדת הדין הקשה בסוד שתוף שני כחות יחד ל"ב ומ"ח מ"ח ול"ב. אשר שניהם הם שני מלאכים דיינים על ענין הזר"ע שהו"א הטב"ע וההשתתפות בשנ"י השמו"ת יהו"ה אלהי"ם בשתוף כב"ד עם מ"ח ול"ב. וזהו סודם ה"א מ"ח ל"ב כב"ד, "המל"ך יהוה צבאות ראו עיני" (ישעיה ו' ה'). והוא באח"ד ומי ישיבנו (איוב כג' יג') הרי ראשי תיבות וסופי תיבות נאמרו נשאר ב' רמז לשני חלקי היום שהם מד"ת יו"ם ומד"ת ליל"ה בסוד כב"ד יב' שעות חלק א' וי"ב שעות חלק א' רמז וסימן להם "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב' ב' יב'). ואמנם הדם בכב"ד הוא כ"ח הד"ם חיי אדם וממנו השדה חיה. ד"ם ג"ל מגדל מזל מגדל עוז שם יי' ביצ"ו חצי חק.
86ואלה סתרי היצירה ועל כן באו ג' עניינים יחד בכח אחר המבול והם שפיכות דמים וע"ז וגלוי עריות. וסוד הקרבן קדם להם, "ויבן נח מזב"ח ליהוה". זיו המח הלב זיו הלב המח זיו החמה הלבנה זיו הלבנה החמה זיו החכמה הבינה זיו הבינה החכמה. מזב"ח ליהו"ה מח זבל כבד, מח לב או כבד, לב בלשון לעז ק"ל, קל או כבד, מח בלב הכבד, לב הכבד במח. וכך צריך לצרף אותם העניינים הגדולים כלם. וכך צריך לצרף ער שהוא רע כמו נח חן ונח מצא חן, ויהי ער בכור יהודה רע וכו'. וכך צריך לשתף ער אם אונן שסודם און נער אם רעיון רע זנן. והסוד בכלל כח שכב"ת זר"ע הוא היא בכב"ד רמז הרכבת חשך ער בהרכבת קללה וברכה במדת יום ומדת לילה כח שכבת זרע בכבד בהויה "ביהוה חסיתי" (תהלים יא' א'). ואם כן מה שנאמר בעניין בעז עם רות ועם נעמי על סוד הגואל בדרך היבום, "ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי". והיות שם הראשון מחלון ושם השני כליון באמרו בשניהם "ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון". נשותיהם שהן גם כן נכריות שם האחת ערפה ושם השנית רות. רמז בסופי תיבות ארבעתן "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנ"ה" (קהלת יב' ז'). מחלו"ן רו"ת כליו"ן ערפ"ה, ערכ"ם השם בערך מופלג וסדרם בסדר מגלה הנעלם והוא סוד כפ"ל הרעיו"ן הפ"ך לרעיו"ן כפ"ר העליו"ן לרחמנות"ו. והסוד המגלה כל זה הכללי הוא מאמר נעמי לכלותיה "העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים". ונאמר "ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה". רות עם נעמי, רעיון מת, נער ימות, ימי נערות, רמז 87אל ימי נערות. והסוד "שובי אחרי יבימתך" כי יבמות היו שתיהן זו לזו. ושנוי השמות וטעמיהם עיקר גלוי הסוד "אל תקראנה לי נעמי קראנה לי מרא" והטעם "כי המר שדי". וראוי היה לכתוב מרה בה בחלוף המר. והסוד הא' מתחלף וכן "למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי". גזרה ענה מן נעמ"י מני"ע מן תנועה נעמי מרא מאמין רע ונזכר פה שדי לענין הזרע שהוא סוד פריה ורביה. י"ד פעמים ש' עולים מ"ב מאות סימנם ד"ר. והנה שד"י מדב"ר וסודו גבריא"ל שגי"א כח שד"י תקיף צלם אלהי"ם רום כל חי מדבר הוא כולל. ועיין העניין של כל המגלה רעב בית לחם, שדה מואב, קציר שעורים, שבלים, עמרים, צביתים, לקוטים, קציר חטים. כל העניין שבה כולל עניני אכילה ושתיה ורעב וצמא ותולדת ומות ותמורת איש תחת איש. והוא סוד פריה ורביה ורמז באמרו "סורה שבה פה פלוני אלמוני" כשלא זכר שם הגואל מפני שצפה ברוח הקדש שלא יגאל גאלתו. רמז למיחוי שמו מפני שהשם כיוון "להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו". ועל סוד היבום נאמר שם עניין "אשר ילדה תמר ליהודה", כי בעז היה משבט יהודה. ונולד מתמר פרץ, פה רץ והרצון נקרא כן מצד עניין מרוצתו. ושם כליון כלה כי ערפה שבה אל עמה ואל אלהיה. "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל". תמר עם יהודה י"ד התמורה. "ויאמר הגואל לבעז קנה לך וישלף נעלו", גן נעול רמוז בנעל היבם ועל כן אמר שם אחתי כלה. "ויתן יהוה לה הריון ותלד בן" מכלל שאם היתה שבה עם יבימתה לא היה
"ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה בלשון הקדש מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי". מ"ב תוך שני יודי"ם. "ועמד ואמר בלשון הקדש לא חפצתי לקחתה". "וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו" ויקרה תהיה אצלו יקרה יותר ממנו בעל כרחו, רוק הנכר לבית דין. "וענתה ואמרה" זה בלשון הקדש ודאי "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל". כאן נעלם כל הסוד לפי נגלהו וכאן נגלה כלו לפי נסתרו, וזו היא צורת מצרפו:
ב י ת
ח ל ו צ
ה נ ע ל
ועל כן הנעל חוץ לבית, ראה תוכם סוד עליון, "ולא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" ודעם. בי"ת חלו"ץ לנע"ה, בחוץ ענה לתלי. היבמה הנבעלת מיבמה נאמר בה "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל". על זה נרמז אש"ר תל"ד יקו"ם, קום דת ישראל, קיום דת שראל, יתקדשו מראל, ראש התלי מעלה, ראש התהלה מעלה, ראש המעלה 89תהלה, ראש המעל תליה, תלי שר העולם, עולם שר התלי. ע"ל ש"ם תלי. אחיו המת ב' חיה המת. כלומר השני החיה הראשון שמת בתולדת אש"ר תל"י קדמ"ו, אשר תלד יקום. המת הוא התל"י בעצמו כן זה אחיו בעצמו כי הוא אחיו ובנו ודעם שהם הענף והפרי עם השרש משותפים יחדיו. ועל כן סמך לזה אחר עניין "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו". "כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבשיו". רמז מבשיו, משיח נחש בשמיו. הוא מקום הכלי לתולדה, חבר שני עניינים יחדיו ר"ל עניין היבמה המבקשת היבום שהוא אחיו של אישה ועניין זאת השנית השולחת ידה במבושי אח אישה, שכל ישראל אחים. מהם ממש ומהם קרובים ומהם רחוקים. ותבין מהם למה נאמר על זאת "וקצתה את כפה לא תחוס עיניך" ועל זאת "וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו" בשם בי"ו ותקצ"ה. כפה הפך הכף ולפי השיתוף נרמז עוד, "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה לך בבית איפה ואיפה גדולה וקטנה, אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך". והטעם "למען יאריכו ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך". עיין בשיתופים האלה המופלאים וראה שתפו כי"ס עם בי"ת ונאמרו בזה אב"ן ובזה איפ"ה וסוד זה חמ"ה וזה ג"ו לבנ"ה וסודה בגופ"ה בסוד מציאות המ"ח בטפ"ה וכן הטפה במח והנה אב"ן המ"ח. ואמנם איפ"ה כוללת המ"ח והל"ב וסוד גדול"ה חצי איפ"ה כי היא חצי צ"ו וקטנ"ה חצי ש"ם ומשניהם שמ"ו ידי"ע. אב"ן ואב"ן ג"ן וג"ן בכיס"ך בגימטריא אב"ן אב"ן יום יום. איפ"ה ואיפ"ה בגימט' ב' עולמים, קבו"ץ. גדולה 90וקטנה בגימט' כאיפה ואיפה, ירח, בגבורה. איפה ואבן הפכים לפי המני"ן. שלמה וצדק, עשרה, קץ מדה שלו, קצו של הדם, קץ המולד ש' ש' קץ הלמוד רוח אלהים רוח מח ולב.
דע כי הצירוף הוא סוף הלמוד כלו והוא סוף כל המולדות וסוף כל התלמוד. וכשיתחברו שני צירופים ויורו שניהם על הפכים לפי המניין ותהיה ביניהם קושיא בין ריבוי ספירה ומיעוטה ותיפרד ההבנה זו מזו עד שתקשה זו לזו בין לפי ההקדמה הגדולה בין לפי ההקדמה הקטנה, לא תתחייב מהם לעולם ידיעה שלימה וצדק. ולפיכך צוה השם ית' שכל אות ששמה אבן בלשון ספר יצירה, להיותה לך אבן שלימה וצדק ולא תטה בה אל גודלה להוסיף על מה שראוי במה שיתחייב אצלך מהבנתה. ולא אל קטנות לגרוע ממה שראוי. ואם תעשה ככה שתתקיים מה שנאמר בכתוב לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו בסברה זו יאריכו ימיך בעולם שכולו ארוך הנקרא אדמת קדש. והוא אשר יי' אלהיך נתן לך כי מתת אלהים היא. ועל הסר מדרך האמת ומן השלמות הצודקת ומן הדרכים הנמשכים אחריהם עליו נאמר "כי תועבת יהוה אלהיך כל עשה אלה". רמז למלת אלה אלהיך. ועל כן הודיע ואמר עוד כל עשה עול, כבר באר לנו מפורש שכל אלה מעשים ממש ובעבור זיכרון מעשה העול. ולפרסם שם בעליו סמך לכל זה אמרו "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" באמרו שם במלחמתו "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם", במקום מד"ה רפ"ה נמצא הוא קשה להלחם. ונאמר עליו "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא 91אלהים". רמז באמרו הנחשלים כח נחשול שרו של הים שנאמר עליו "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב". בזכות הר חרב אשר בעבורו עברו ישראל הים בחרבה. ועל כן כתיב "כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". ונאמר "מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר". ולזכרון דבר זה אמר פה "והיה בהניח יהוה אלהיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". עמלק הוא היה בן אליפז בנו של עשו ושם אמו תמנע. והכתוב מעיד ואומר "ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק". ומתוך שכתוב "עמלק ישב בארץ הנגב" יתכן לפרש בו ואליפז הוא אליפז התימני. וכן רמז לקרוא שם בנו תימן והפלא הוא בהיותו נלחם בנו עם היותו דרומי ואינו צפוני. ולא עוד אלא שהוא אדומי והשם אמר לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. וכן כתיב "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל". ונאמר "הלוא אח עשו ליעקב ואת עשו שנאתי" (מלאכי א' ב'). והוא אומר לנו לא תתעב אדומי ואיך לא נשנא למי שהשם אמר לנו שהוא שונא אתו. ואמנם עמלק שנצטוינו עליו לאמר תמחה את זכר עמלק, נתן הסבה והורה הטעם לחיובו מפני מעשהו הרע אשר עשה עמנו בדרך בצאתנו ממצרים, ומפני שכחו בחרב שנאמר ועל חרבך תחיה. ונאמר פן בחרב אצא לקראתך, נאמר כנגדו ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. כי גם אנחנו כחנו כח החרב שנאמר "וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים" וכו' (תהלים קמט' ו'). ומפני שצונו השם 92ואמר לנו לבלתי הלחם בעשו ועמלק מבניו הרע לנו, התחייב מיתה על זה.
ודע שיש פה נפלאות השם בירושת הארץ הנפרדת למשפחות האומות אשר השגחת השם בהם נבדלת מזו לזו ורחוק מאד מהשגחתו בעמו. כי אין בני הפילגשם אשר פלג להם השם שמות של טומאה שוים עם בני אנשי רוח הקדש שהם בני הגבירות שמסר לנו השם ברחמיו שמות של טהרה בכל דרכי התורה. וסוד הירושות תדענו מאמרו ית' לנו על עשו ועל מואב ועל עמון, שלא להלחם בם על ירשת הארץ. באמרו "כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר". "כי לבני לוט נתתי ירושה" וכן לעמון. ואמר "כי לא אתן לך מארצו ירשה". וגלה מנהג ההשגחה הגופנית באומות לפי הירושות בהזכיר גרושת אומה מפני אומה. באמרו על ארץ בני מואב "האמים לפנים ישבו בה". "ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם כאשר עשה ישראל לארץ ירשתו אשר נתן יהוה להם". וכן בבני עמון נאמר "וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירושה: ארץ רפאים תחשב אף היא רפאים ישבו בה לפנים והעמונים יקראו להם זמזמים: עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם יהוה מפניהם ויירשום וישבו תחתם: כאשר עשה לבני עשו היושבים בשעיר אשר השמיד את החרי מפניהם ויירשום וישבו תחתם עד היום הזה: והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתר השמידום וישבו תחתם". ראה והפלא מן הירושות והנחלות וגירושים אומה 93מפני אומה. והבן זה מאמרו "לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה יהוה אלהיך מורישם מפניך" וכו'. מכל אלה העניינים תבין מה שעתיד להיות לעתיד לבא לפי דרך התורה. ורבותינו ז"ל אמרו אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שתתמלא סאתה. וממה שהיה בימינו שנגרש מלך מפני מלך ואומה בורחת מפני אחרת כברוח החלש מפני הגבור, וכברוח טלה מפני אריה, יבין המשכיל המעיין הכרח בוא זמן בריחת האומה השוכנת בארץ אבותינו מפנינו במהרה בימינו. וכזה יקרה במחשבות האדם שהאחת בורחת מפני האחרת וביצרים גם כן והיא המלחמה החזקה שבמלחמות.
פרשת והיה כי תבא אל הארץ
אחר שהשלים משה רבינו ע"ה ענייני המצות החל להגיד לנו מה שראוי לעשות בבואנו לארץ. ואמר "לקחת מראשית כל פרי האדמה" וכו' "ושמת בטנא". "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום ליהוה אלהיך כי באתי" וכו'. עד סוף כל ההגדה המעולה ההיא הנאמרת בלשון הקדש מן "ארמי אבד אבי" עד "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי הארץ אשר נתתה לי יהוה". "ושמחת בכל הטוב" וכו'. ועוד "ואמרת לפני יהוה אלהיך בערתי הקדש מן הבית" עד תשלום הפסוק "השקיפה ממעון קדשך" וכו'. והתפלה "וברך את עמך ישראל ואת האדמה" וכו' בעניין המעשה. הנה בכל זה העניין גלה לנו ית' סוד הספירות, והחל מראשית בסוד א', ומ"ם 94באחרית בסוד י'. ואחר שגלה זה כלו אמר "היום הזה יהוה אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים" וכו'. "את יהוה האמרת היום" וכו'. "ויהוה האמירך היום" וכו'. "ולתתך עליון" וכו'. ראה כמה מעלות טובות למקום עלינו וצונו לאמר "שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום". "והקמת לך אבנים גדלות" רמז לאותיות הנראות במראה הנבואה. "ושדת אותם בשיד" רמז לשם שדי. "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך" וכו'. כל זה צוה לעשות בהר עיבל וצוה לבנות שם מזבח אבנים שלמות להעלות עליו עלת ושלמים. ונאמר "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היט"ב". שם הקדש שעליו כל הכוונה באר היטב. בברכ"ה סימן לגאולה בארכו ואברכך באלף הששי לשנות היצירה בתשלום אלף ומאתים ועשרים ושתים שנה הבית. מיד החל להודיענו סוד הר עיבל והר גריזים. אלה יעמדו י' אהל מועד לברך. ואלה יעמדו ו' י' אהל מועד על הקללה. "לברך את העם" עם ברכת האל י' ו' י'. הנה באר היטב בע' לשון ה הי היט היטב, ד"ם כב"ד, ד"ם ודי"ו, אד"ם וחו"ה, הכ"ה והל"ה, דינ"ו לבקר משפט, קו"ל ר"ם שלו"ם לכל ישראל. ואין צריך להאריך בעניין הברכות וכל שכן בקללות. שאי אפשר להוציא דבר מהם מפשוטו מפני שהם היתד שהכל תלוי בו. עם שני עדים שהם ארו"ר המ"ן ברו"ך מרדכ"י. והכלל שהברכה עבודת השם סבתה והפכה מחייב ההפך עד "ואין קנה: אלה דברי הברית אשר צוה יהוה את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב". והפלא הוא אמרו "ולא נתן יהוה לכם לב לדעת ועינים 95לראות ואזנים לשמע עד היו"ם הז"ה". ג' שמות הקדש מנהיגים היו"ם הז"ה תמיד בג' חלונות שסודם,
כו כו כו
ושם הדין גם כן כולל ג' שמות אלה
כוין כוין כוין
כוללי"ם פורטי"ם
א' רו' ר'
ב' רו' כ'
אבר"ך את יי' אשר יעצני סימן אלף ומאתים ועשרים ושתים. הכתי"ר שלש"ה בכח אש רוח מים, כח אש רוח במים, בי"ת תוכם, דבר דבר. רמז ממצוא חפצך ודב"ר דב"ר, ארך ורחב חמשים. ארך ורחב ברכה וקללה, וכן ארך ועמק י' עקב לארך רחב ועמק.
קבו"ץ אר"ך ורח"ב
ארו"ר ברו"ך
הברכ"ה והקלל"ה ברכ"ה
שמי כלי זכרי
זכרי כלי שמי
שק"ר וכז"ב
בקשו זכר בקשו ברכה
ארך אור אור
חשק ברכה ברכה כתו
96ברוך אתו
אב קיו"ם עתו
נקדה עתו ה'
השמ"ש ארור"ה ברוכה
אש דם יצר
צרף ותדע ותשכיל ממוצא דבר בתוכם ו"ו וכן כתיב "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון". ואם כן עם היות שם שמירת דברי הברית והמעשה כלי, אין תכליתם אלא להשיג המעשים בשכל שכך נתן הטעם על זה כלומר הכוונה בכל מה שצויתי לכם לעשות היא למען תשכילו. ועל כן אמרו חכמים ז"ל לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. כי המעשה הוא כחמר והשכל עליו כצורה לו. ואם יש זכר ואין נקבה אין תולדת וכן אם יש נקבה ואין זכר אין תולדת. ואם כן התולדת קודמים לו זכר ונקבה ומקריהם כחבור והעיבור והדומים להם. וכך אמרו עם כל זה, תלמוד מביא לידי מעשה ואין מעשה מביא תלמוד. על כן סוד שניהם התלמו"ד והמעש"ה, מורה שהם ראשי"ת לכל. והוא סוד ב' ראשית והוא חקוק באמצע שני יצרים וזה כי
א' ב'
יצר שני עצמים
שם האחד רו"ר וסודו כשוף ת"ו
ושם האחד רוך וסודו כמו שהוא
והוא הפוך קו"ש א"ב רך או קשה
וכאלה כן הנשארים והבינם.
97פרשת אתם נצבים
"אתם נצבים היום כלכם לפני יהוה אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל: טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך". ראה חלקי המנהיגים וחלקי המתנהגים איך חלקם כסדר היצירה. ואמנם כל דעתו ודעת התורה היא על אזהרת ע"ז ועל דרך השמדה מן הארץ. כמו שאמר "פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה: והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרו"ה א"ת הצמא"ה", למען ספות תור"ה ומצו"ה. "לא יאבה יהוה סלוח לו" וכו'. "ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה יהוה את שמו מתחת השמים: והבדילו יהוה לרעה" וכו'. "ואמרו כל הגוים על מה עשה יהוה ככה" וכו'. "ואמרו על אשר עזבו את ברית יהוה אלהי אבתם" וכו'. "וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים לא ידעום ולא חלק להם". "ויתשם יהוה מעל אדמתם" וכו'. עד סוף הענין "הנסתרת ליהוה אלהינו והנגלת לֹנֹוֹ וֹלֹבֹנֹיֹנֹוֹ עֹד עולם לעשות את כל דברי הזאת". י"א אותיות מנוקדות מלת לֹנֹוֹ עליה ג' נקודות רמז אל ג' ספירות ראשונות וסודם אלהים וֹלֹבֹנֹיֹנֹוֹ עליה ז' נקודות רמז אל ז' ספירות העולות מהראשונות וסודם ובנ"י אלהי"ם והנה הסוד מפורש.
הנסתרת השרש נסתר ונגלה
והנגלת הקשת נגלה ונסתר
98הת' נסתר ות' נגלה חבר אלהים א' וי' תמצא בכללם האותיות שהם זהרורי"ת התאויו"ת שר היצר הוא השרש. על כן הוא נסתר ונגלה. אות ע' עליה נקודה אחת רמז אל סו"ד אלהי"ם ובנ"י אלהי"ם שהם יחד חייבים לעמו"ד לעשות את כל דברי התור"ה הזא"ת אמצ"ע האותיו"ת. וסוד אמצ"ע עשרי"ם ושתי"ם אותיו"ת. ואם כן הנה זה מפורש לעשות את כל דברי האותיות עשרים ושתים אותיות. והנה י' ספירות נקודות עליונות אלהים ובני אלהים לנו ולבנינו. ע' סוד הנה יסוד כ"ב אותיות י' סו"ד ע' אומות ע' לשונות. רמז שבעים לשונות הוא בעצמו רמז צירוף האותיות. כי פנים ואחור רמז אל מלת א"ת וסודם חזרו מפני פנים ואחור בטפט"י, חבר הכל א"ת כ"ל דבר"י התור"ה הזא"ת ותוכל לעשות ארצות ותדע לעשות תאר המלאכה לעשות חותם בראשית ברית מלה ארבע חיות רמז ומ"ל מלאכתו מעלה ומטה ארצו"ת לעשות טוב ורע וברכה וקללה ד"ת באר"ץ. ולפי מה שרמזתי זכר בעניין התשובה מילת הלב שהוא עיקר כל הברית. וכלל בה כל המצות באמרו הכתובה ובאמרו כי המצוה הזאת. ובתשובה תלה קבוץ גליות. והנה היות כבר עברו הברכה והקללה ואין דבר חסר כי אם תשובה מאתנו ומילה מהאל ללבינו. שהיא סבת אהבתינו את השם בכל לבבינו ובכל נפשינו למען חיינו. והאלות תתגלגלנה לאויבינו שאי אפשר לעולם האדם בלתי טוב ורע וברכה וקללה ומות וחיים. כמו שאי אפשר למינו בלתי צדיקים ורשעים ובינוניים ובלתי אמת ושקר מעורב. ועל כן תלה הכל בבחירתינו ואמר לנו "כי קרוב אליך הדבר מאד דבר האדם בפיך ובלבבך לעשתו". ואמר עוד "ראה נתתי לפניך היום את 99החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע". ואמר לנו שהכל תלוי בידינו ואין הכל כי אם לאהבה את השם וללכת בדרכיו לקיים האהבה בינינו ובינו ולשמר מצותיו וחקיו ומשפטיו וכל הנמשך עמו. "ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם". ראה שאין כל חיזוקי התורה אלא מפני פחד עבודת ע"ז. "הגדתי לכם היום" וכו'. "העדתי בכם היום" וכו'. "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את יהוה אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו". וכל זה למה "כי הוא חייך וארך ימיך" וכו'. וכבר הביאו רמז לתחיית המתים מאמרו לתת להם, והרמז "אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם" רמז לשמו המרובע באותיותיו והן ד' אותיות. י' פע' י' ק', ה' פע' ה' כ"ה, הרי כהני"ם. ו' פע' ו' ל"ו, ה' פע' ה' כ"ה הרי הלוי"י. והסוד אדנ"י כה"ן לו"י.
ואחר שהשלים משה אלה העניינים רצה לחזקם בכל כחו עוד וחזק לבם בשם תחלה ואחר כן חזקם לעמוד כנגד אויביהם בכל כחם ושלא ליירא מהם כלל. ואמר "חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי יהוה אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך ואל יעזבך". וזה מצד שהגבורה בלב. ולפי דעת אחת הלב מוציאה לפעל אחר רוב למוד המלחמה בשאר המדות כלן. וככה אמר ליהושע חזק ואמץ. ורמז "מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות: בבוא כל ישראל לראות את פני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם" הקהל את העם" וכו'. "למען ישמעו ולמען ילמדו 100וייראו את יהוה אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". הוא שרמזו למעלה והכוונה שהשמיעה סבת הלמוד והלמוד סבת היראה לשם והיראה סבה לשמירת המעשה. ולפיכך רמז באמרו "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את יהוה אלהיכם" וכו', עד אמרו לרשתה. ורשת פרושה על תבור וכן תשר"י הוא רשת"י, אבל ניס"ן סימנ"י. ושניהם כוללים הרא"ש עם הזנ"ב של תני"ן על פי כח שעה אחת שסודה תתר"פ והיא פתר"ת כל החלומות וכל הנבואות, גם תפר"ת כל בגדי המציאות שתי וערב.
ואחר שנשלמו כל העניינים הגידה לנו התורה התמימה שהסכים השם עם משה בכל מה שדבר מן אלה הדברים עד לרשתה. באמרה אז אחר כל דברי משה "ויאמר יהוה אל משה" וכו'. שלא בא בו בזה עד כאן. "וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד: וירא יהוה באהל מועד בעמוד ענן ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל". אז הודיע השם למשה עניין העם לעתיד. ואמר לו "הנ"ך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו: וחרה אפי בו" וכו'. ואמר "ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה: ואנכי הסתר אסתר פני" וכו' "כי פנה אל אלהים אחרים". ראה איך גלה השם ית' סוד אמיתת ההשגחה בנו בזה העניין כלו. וכתיבת השירה לעד גם התורה כן, וגם כל זה פשט הכרחי קבוע. "ולמדה את בני ישראל שימה בפיה"ם" קבל"ה על פה. וכן עשה משה שנאמר "ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני 101ישראל". וכל העניין עד כתבו ואעידה בם ריש שטה את השמים ואת הארץ העליונים והתחתונים עדים לנו ולשם שהוא הדיין המכריע בין שני היצרים הנלחמים תמיד. "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם".
פרשת האזינו