Aller au texte
LivresRechercheIndexÀ propos

אור השכל

Or ha-Sekhel
Sommaire
הקדמהp. 1–7חלק א' עניין א' סימן א' כולל גדר כל פרצה.p. 7–9חלק ב' עניין ב' סימן ב' כולל מהות תועלת הגדר.p. 9–10חלק ג' עניין ג' סימן ר' כולל הכרח מציאות התועלת.p. 10–12חלק ד' עניין ד' סימן ה' כולל טעם ההכרח המועיל.p. 12–13חלק ה' עניין ה' סימן מ' כולל הפסד העדר הגדר.p. 13–16חלק ו' עניין א' סימן ס' כולל כל המצות,p. 16–21חלק ז' עניין ב' סימן פ' כולל מהות תועלת המצות,p. 21חלק ח' עניין ג' סימן ר' כולל הכרח מציאות תועלת המצוה.p. 21–22חלק ט' עניין ד' סימן ד' כולל טעם הכרח המצוה ותועלתה בכלל.p. 22חלק י' עניין ה' סימן י' כולל הפסד העדר המצוה.p. 22–23חלק כ' עניין א' סימן ב' כולל סתרי הלשונות.p. 23–29חלק ל' עניין ב' סימן ן' כולל סוד הלשון המובחר שבכל הלשונות.p. 29–32חלק מ' עניין א' סימן ש' כולל עניין יצירת האדם.p. 32–39חלק נ' עניין ב' סימן מ' כולל כ"ב אותיות.p. 40–41חלק ס' עניין ג' סימן ו' כולל חילוקם.p. 42–43חלק ע' עניין ד' סימן א' כולל כל המספרים.p. 43–45חלק פ' עניין ה' סימן ל' כולל חלוק שווה.p. 45–49החלק ה'p. 49חלק צ' עניין א' סימן א' כולל סוד השמות.p. 49–53חלק ק' עניין ב' סימן ב' כולל עניין הפעולות.p. 53–58חלק ר' עניין ג' סימן ו' כולל דרכי המלות.p. 58–59חלק ו'p. 59חלק ש' עניין א' סימן א' כולל אותיות שם המיוחד.p. 60–64חלק ת' עניין ב' סימן ל' כולל עניין הוראת אותיות השם.p. 64–74חלק ת' עניין א' סימן ע' כולל צירוף האותיות.p. 74–76חלק ש' עניין ב' סימן פ' כולל תמורת האותיות.p. 76–77חלק ר' עניין ג' סימן י' כולל משקל האותיות.p. 77חלק ק' עניין ד' סימן א' כולל גימטריא וחבריו.p. 78–79החלק הח'p. 79חלק ה עניין א' סימן ז' כולל הזכרת השם בניקודיו.p. 79–83חלק ו', עניין ב', סימן כ', כולל סתרי הנקוד.p. 83–89חלק ה' עניין ג' סימן ר' כולל שיתוף האות עם הנקוד.p. 89–93החלק הי'p. 108חלק ו', עניין א', סימן ל', כולל השגת השכל.p. 108–110חלק י' עניין ב' סימן ב' כולל צורת השגת השכל.p. 110–111חלק ה' עניין ג' סימן ר' כולל תואר דבורו עם כל מי שדבר אתו.p. 111–112חלק י' עניין ד' סימן כ', כולל ההבדל אשר בין המשיגים והמתנבאים.p. 113–114חלק ה' עניין ה' סימן ה' כולל ציור הכרח השפע המביא לדבר ולחבר.p. 115–117אור                                השכלp. 117
Livres
Otsar Eden Ganuz · אוצר עדן גנוזOr ha-Sekhel · אור השכלIsh Adam · איש אדםImrei Shefer · אמרי שפרGet ha-Shemot · גט השמותGan Na'ul · גן נעולHa-Melammed · המלמדHotam ha-Haftarah · חותם ההפטרהHayyei ha-Nefesh · חיי הנפשHayyei ha-Olam ha-Ba · חיי העולם הבאMafteah ha-Hokhmot · מפתח החכמותMafteah ha-Sefirot · מפתח הספירותMafteah ha-Ra'ayon · מפתח הרעיוןMafteah ha-Shemot · מפתח השמותMafteah ha-Tokhahot · מפתח התוכחותMatsref ha-Sekhel · מצרף השכלNer Elohim · נר אלהיםSefer ha-Ot · ספר האותSefer ha-Berit · ספר הבריתSefer ha-Hayyim · ספר החייםSefer ha-Hesheq · ספר החשקSefer ha-Yashar · ספר הישרSefer ha-Melits · ספר המליץSefer ha-Edut · ספר העדותSitrei Torah · סתרי תורהShomer Mitsvah · שומר מצוה
אור השכל · חלק ל' עניין ב' סימן ן' כולל סוד הלשון המובחר שבכל הלשונות. · p. 29–32 · aboulafia-writings.com/books/or-hasekhel/p/29

§6429חלק ל' עניין ב' סימן ן' כולל סוד הלשון המובחר שבכל הלשונות.

§65הנה כבר הודענו עניינים כללים בלשונות וביארנו שהשפע האלהי מניע את כולן והיא סיבת מציאותן, והוא המוציא אותן מן הכח אל הפעל. ואחר שהוא כן, צריך להודיע אם כולן אצלו שווים או בלתי שווים. ואחר שכולן הן פעולותיו ונאמר שידוע הוא שהם שווים אצלו מצדו, וגם הם שווים אצלו מצד מציאותם. אחר שחומרם הוא הדבור הכללי, אשר הוא הנותן בו צורות פרטיות, והם ההשגות המשכלות מהדבור. וגם אחר שההשגה שווה הכל שווה, אלא שההבדל בין הלשונות יהיה בדמות ההבדל אשר בין האומות, ובדמות ההבדל אשר בין מכתבם. וידוע שכל אומה שהיא בעלת תורה ומצות וחוקים ומשפטים צדיקים יותר מזולתה, היא נכבדת יותר אצל מי שמשפיע על הכל. וכל מה שהתרחקה האומה מן הדת הכללית הנרמזת, היתה יותר רחוקה ממי שהוא סבה ראשונה להשפעת הדת שהוא השפע האלהי המניע הדבור הכללי. וכבר התפרסם באומות שאומתינו היא האומה הראשונה אשר קבלה תורה מפי הגבורה, ואין שום אומה מכחשת זה. ומה שהכל מודים בו והתפרסם כבר אין צריך להביא עליו ראיה. ואם כן מי שעניינו היה אצל המשפיע מעולה משאר חבריו, לשונו ג"כ מעולה אצלו משאר הלשונות. והעד שבלשונה של האומה הזאת המיוחדת דבר אתה כל מה שדבר, ובמכתבה צוה לכתוב כל מה שיכתוב, ולא עוד אלא שמה שנאמר שנכתב על ידו על שני לוחות אבנים, בין יהיה הדבר כפשוטו לבד, בין יסבול הנגלה והנסתר יחד. ויהיו שניהם אמת, או האחד מהם, הנה נכתב בלשון הקדש שהקבלה 30נמשכת עד היום קיימת. ואם יאמר אומר אמת היה, אבל ראה האומה בלתי ראויה לאותה המעלה, והחליפה באומה אחרת, והחליף חוקיה ומצוותיה ובא ומעטם והמיר מכתבה. הנה האומר דבר זה הוא בעצמו מודה על מעלתה ועל מעלת לשונה ועל מעלת מכתבה בעל כרחו.

§66ואחר שהודה על העיקר בא והקשה עליו, מפני ראותו חסרון שלשת המעלות הנזכרות היום ממנו, וגם אם לא נקשה עליו בעניין החסרון המורגש כי אם היינו מכחישים המורגש, לא היינו יכולים לאמת המושכל, שהמורגש קודם לו בטבע. ואע"פ שהמושכל קודם למורגש במעלה, כמו שהתבאר בדרכי חמש הקדמות. אבל גם אנו נודה על האמת שהיום שלשת המעלות חסרות ממנו, אבל לא על דרך חלוף אחת מהן באחרת. רק הדבר דומה למי שהיתה אצלו מרגלית נחמדת, והיה רוצה להנחילה לבנו, ובתוך הזמן שהיה מורה לבנו דרכי העושר כדי שיכיר מעלת המרגלית ותהיה נחמדת בעיניו, כמו שהיא נחמדת בעיני אביו, בא הבן והכעיס את אביו. מה עשה האב לא רצה לתת המרגלית ביד אדם כדי שלא יפסיד בנו ירושתו אם ישוב וירצה את אביו, אבל השליכה בבור, כי אמר אם לא ישוב בני איני רוצה שיירשנה, ואם ישוב איני רוצה שיפסידנה. וכל עוד שלא ישוב תהיה גנוזה בבור, וכשישוב מיד אעלנה מן הבור ואתננה לו. וכל עוד שלא שב היו באים עבדי אביו והיו מכעיסין את הבן בכל יום ויום, וכל אחד מהן היה מתפאר שאדוניו נתן לו המרגלית. והבן לא היה חושש כי לא היה בו דעת. אחר זמן כל כך הכעיסוהו עד ששב, ומחל לו אביו והעלה המרגלית מן הבור ונתנה לו. כשראוה עבדי אביו כך מיד נפלו על פניהם ובושו משקריהם לפני הבן, והיה להם הרבה לעשות עמו עד שימחול להם הכעס שהכעיסוהו ברוב פיוסים. כן קרה לנו עם האומרים שהשם החליפנו בם, שאין לנו פה להשיב כל זמן שאנו בלתי מרצים את השם כאשר חטאנו לו. ואולם בשובינו ובהשיבו גם הוא את שבותינו, ייבושו מביישנו מפנינו בראותם אשר שב ה' 31את שבותינו, ואשר שברו וקבלו דמיון היה, ואנו לקינו בעוונותינו ונמרקו עד כלותם.

§67ומפני שאין אנו עדין היום באותה המדרגה שאנו מצפים לעלות אליה בכל יום, עדין המחלוקת במקומה עומדת למי החמדה והאמת, הלנו אם לצרינו, עד בא המכריע הדולה המרגלית מהבור ויתננה לאשר יחפוץ, לנו או להם. ואז יתברר האמת תכלית הבירור, ותשוב החמדה לבעליה הראויים לירש אותה הנקראים בנים, ותסור הקנאה והשנאה ותבטלנה המחשבות המדומות מהלבבות, ויראה כל איש ואיש את כל אחד ואחד מאישי המין כאלו הוא חברו, וחברו הוא עצמו כמו שהאדם רואה כל אבר ואבר מאיבריו שהאחד הוא זולתו, וכל חלק מהם אצלו הוא הכל. ואז ישוטטו רבים ותרבה הדעת, ולא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה', כי כלם ידעו את ה' למקטנם ועד גדולם כמי"ם לי"ם, "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא' ט'). ואחר שהדבר הוא כן, הכל מודים שמבחר כל הלשונות מאז היא לשון הקדש. ועל כן נודע מה שנודע בה לנביאים בסוד השם המפורש, מה שלא נודע לזולתם מאישי מין האדם. והנה גם הטבע גוזר עוד שיהיה השם בוחר בדבר אחד מיוחד מכל פרטי העניינים, כמו שבחר בערבות מכל הגלגלים. באמרם שבעה רקיעים ברא הקב"ה בעולמו ומכולם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא ערבות, והוא השביעי אלא ששם ערבות משותף. והנה הנראה מכל כוכבי השמים שהשם בחר בשמש מכולם, והנראה מהיסודות שהאש המובחר מכולם ולמעלה מכולם, והנראה ממיני המתכות שהזהב המעולה מכולם, ומבעלי החיים השוחים שהלויתן המעולה מכולם, ומהאילנות התמר המעולה מכולם ומהמעופפים הנשר מעולה מכולם, ומההולכים השור בביתים הנקראים בהמות, והאריה בבריים הנקראים חיות, ומכולם האדם, ומהאדם ישראל, ומישראל שבט לוי, ומשבט לוי הכהן הנביא. הנה כבר התבארה הכוונה שרצינו להודיע בזה החלק השלישי, שמבחר כל הלשונות היא לשון הקודש.

§6832חלק הד'-סימני אותיותיו מ'נ'ס'ע'פ' חלקיו חמשה וענייניו חמשה והשם ש'מ'ו'א'ל'.