לו...ובאמת כי בהפרד הנפש מן הגוף מעלתה מעולה ממעלת הגלגל בעל החומר, והיא גנוזה תחת כסא הכבוד שהוא למעלה ממנו. וכבר הודעתיך למעלה סוד ש"ר צבאו"ת בדרך הקבלה. אמר על הז' שהוא אדנ"י לשון חנינה ורחמים ונ"ל מפני שמורה אדנות ומנהג האדון הטוב להיות מרחם על אדניו עבדיו. אמנם אני לפי דעתי כבר הודעתיך שהוא מורה צדיק, וידוע כי הצדיק הוא שקבל שפע מצדקה כמו שהודעתיך על המיוחד שמורה צדקה בסוד העולם הגדול. ועל כן נקרא צדיק על שם התואר מפני שנמשך גם כן אחריה תמיד. וגם דברים אחרים הודעתיך בו. ונאמר על הח' שהוא המיוחד ואומר בו מה שפירשו רז"ל עליו בעניין כדכתיב כהנים ביום הכפורים והוא שאינו נאמר אלא במקדש, ואפילו כהן גדול. ובעת שהיה לזמתחיל להזכירו עונין אחריו בשכמל"ו בקול גדול למען לא ישמעו פירושו שהיה מזכירו י' פעמים ביום הכיפורים במקדש. והמעמד עליו למה כ"ש המיוחד וביום המיוחד ולמה י' פעמים ולמה במקדש ולמה כהן גדול. כי יש בכל זה עניינים נפלאים וסודות עליונים קדושים דרך הקבלה. וכבר העירותיך עליו מה שהיה בידי להעיר.
אמר על הט' שהוא קדוש והוא סוד השומע מפי שרפים וכרובים כמו שאמר הכתוב "וקרא זה אל זה" וגו'. אמנם לא מצאנו לרז"ל שאמרו שאסור למחקו ולא הבא אחריו שהוא הי' והוא מלך. אמנם אמרו שהם כינויים והרי הם כשאר אותיות הקודש ומותר למחקן. והוא כמו רחום וחנון נאמן צדיק וכיוצא בהם, שהם תוארים וכינויים נגזרים לפי הפעולות. והסוד המקובל כי קדוש אצלנו הוא, ומה שנאמר בספר יצירה ברל"א שערים שסימנו אמ"ש, וסימנו מצד אחר רא"ל, וזה עומד על האלפא ביתא וגם סודו עוד חיות הקודש למעלה מהכל והם ראשית וסימנם בראשי"ת, אל תקרא בראשית אלא ברא שית, והוא בצרוף ברא"ש ת"י, והוא בלשון יון אלהים ברפה על התיו ונקודה צירי. וסודו אחרת מכל הלשונות כי הלשונות כולם נכללות תחת הלשון שבכולם והוא לשון הקודש הבנוי בכ"ב אותיות ובחמש הברות שאזכור לפנים בעז"ה, כי אין דבור ולא כתוב זולתו ולא שינוי האותיות שהם קדוש שהוא לשון הקודש, קו"ף דל"ת וי"ו שי"ן. והוא "תי" בלשון יון תי"ו יו"ד, והוא שנטו או שנתו בלשון לעז הוא שי"ן נו"ן תי"ו וי"ו או טי"ת וי"ו. וכן אם תזכירו בע' לשונות אין אותיותיו כי אם לחלשון הקודש והכל עניין אחד, אלא שזה הלשון שמוכן בו לזה היודע ואינו מוכן לזה שאינו יודעו שם, לכך לזה העניין המופלג כי יש בו סוד גדול מאד. והוא נודע מפסוק, "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא' א'). ואח"כ בכלל, כלל אף שפת כל הארץ. וגם נודע מפסוק הנאמר על ימות המשיח, "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהוה לעבדו שכם אחד" (צפניה ג' ט'). וידוע לכל ששבעים לשונות נכללים בלשון הקודש כאשר אמרנו.
אמר על הי' שהוא מלך ומורה על ענייני המציאות שהוא מלך מלכי המלכים ית'. ואחר שזכרתי לך פירוש של הי' שמות כאשר אמר הגאון ז"ל אזכור שם של י"ב ושם של י"ד ושם של מ"ב ושם של ע"ב ואח"כ שמות של מלאכים המשרתים לפניו ית' כאשר זכרם הרב המורה. ואלו הם לפי מעלתם והם עשרה, חיצונים אמצעים פנימיים, חיות הקודש, אופנים, אראלים, חשמלים, שרפים, מלאכים, אלים, בני אלים, כרובים, ואישים.
כבר ידעת שאלו השמות כולם מורים על ריבוי עצמם להודיע שאין בם אפילו אחד מיוחד באחדות כבוראו, אלא כולם מורכבים. אע"פ שהן גם כן רוכבים ושולטים על מה שלמטה מהם. ואמר הרב ז"ל כי חיות הקודש הוא שם נגזר מחיות וקדושה. וכן נראה כולם נגזרים לפי פעולתם, ולפעמים מכונים בשמות מורים יותר בפירוש הפעולה כגון רפאל על הרפואה, גבריאל על הגבורה ועל אישות מלשון גברא, וסמאל על הצפוני שהוא היצר הרע. וכן רובם מושגים מתוך שמותם לטבתחילת המחשבה מאיזה מקום הם ומה פעולתם. ולפעמים מכנים אותם מתוך גימט' ומתוך נוטריקון ומתוך צירוף האותיות. כגון שד"י, שהוא בגימ' מטטרו"ן. פ"ר, בגימט' סנדלפו"ן. והאחד רוכב והשני מורכב. ודע זה כי הוא סוד גדול. וכיוצא בהם הרבה כגון סנדלפו"ן בסיני דלה פני, מטטרו"ן הוא נוטר, חשמל חשות ממללות והוא סוד גריזים ועבל, והוא ר"ת ח'כמה ש'לום מ'לכות ל'בוש, וכיוצא בהם הרבה, וכגון צבאות בצירוף אות הוא בצבא שלו וכן הרבה.
ומדברי חז"ל יש לך להתעורר מאד על כל דברי הקבלה. והקש על כל מה שזכרתי ומה שלא זכרתי כי הכל הולך אל מקום אחד. גם כן תתעורר בתיבות אע"פ שלא יהיה שם עצם ולא שם תואר כי יש בהם גם כן סודות נפלאות. ותתעורר גם כן על שמות בני אדם הנמצאים בתורה כי רובם נמצאים כתובים מפורשים מה הם בעצמם. כגון אדם מאדמה, חוה אם כל חי, קין קניתי, שת שת לי אלהים זרע, נח ינחמנו, אברהם אב המון, יצחק מצחוק, יעקב מעקב, עשו עשוי, אדם על האדום, ראובן ראה, שמעון שמע, לוי ילוה, יהודה אודה, יששכר שכרי, זבולון יזבליני, דן דנני, נפתלי נפתולי, גד בא גד, אשר אישרוני, יוסף אסף, בנימין בן אוני, משה משיתיהו, גרשם גר, אליעזר בעזרי. והקש על אלו כי הם כולם מלאים מרגליות ובהם סודות יקרים. ואלו הם דברי הקבלה וכל טעמי התורה נכללים בקבלה בידיעת אמיתת העולם, לא זולת זה לפי דעת הכותבים שמות לשנאה ולאהבה וכיוצא בהם בענייני שגעונות אשר אין בהם לא טעם ולא ריח. וכבר העירותיך על אמיתת ממציאות המורגש והמושכל בכללו, ועל טבע האדם החיצון והפנימי, ועל דרכי הנבואה הנגלים והנסתרים התלויים באותיות ובמילות ובחשבון, כדי להודיע ענייניהם מכל צד. והנה התורה היא אמצעית עץ החיים כמו שאמר הכתוב "ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע" (בראשית ב' ט').
ועתה אעוררך בכלל דרך חתימה. ודע כי הנפשות אשר בשפלים הם [ג'], והנפשות אשר בעליונים הם ט', הרי לך כללם הנמצאים בעלי הנפש שהם ג"ט. ואשר בעליונים הם ט' גלגלים שהם מגלגל הלבנה עד גלגל המקיף, ואשר בשפלים הם הצומחת והמרגשת והמדברת. כבר ידעת כי אין נעשה דבר אלא לבעבור דבר אחר. כגון נפש הצומח שבאדם הנמצא בטבע קודם נפש המרגשת, עבור נפש המרגשת. ונפש המרגשת שנמצאת בטבע קודם נפש המדברת, ונפש המדברת גם כן נמצאת עבור דבר אחר והוא השכל. כי הנבזה נברא בעבור הנכבד, ובו נמצאו ט' נפשות בכללם בגלגלים להשיג בהם בשכל, כאשר נמצא השכל בנבראים להשיג בו את הבורא ית'. ועל כן צריך המשכיל השלם להפשיט צורת ג' נפשות הנזכרות כפי יכולתו, ולהתלבש בצורתו השכלית הנמצאת עמו, להשלימו בהשגת הבורא ית' והנבראים כפי יכולתו. ולא שיטריחוהו לסבול מה שלא יכול, לפי שכל יתיר כנטול דמי. כי ידוע הוא שצורת הנפש הוא השכל, כמו שהנפש צורת הגוף. וכן כל האותיות כולן גופניות והניקוד בהן בנפשות אשר הם חמש הברות שהם: קמץ, צירי, חולם, חיריק, שורוק, וסימנם נוֹטָרֵיִקוּן או לגבולותיה וסימן חשבונם קץ הנפלאות בציורם מאזה: אָ אִ אֹאוּ אֵ, ואין דבר מבלעדם, ואין דבור ביותר מהם, והם כוללים ג' עולמות עליון תיכון תחתון. וכן הדבור נחלק לג' חלקים שהם קול ורוח ודבור. וכן ארז"ל "דמי נקודה באור באותיותיהם כנשמתא בבריתא". ובירושלמי אמרינן "נקודה דאוריתא במלה דמי באותיות כנשמתא דדמי בגופי דאיניש", ר"ל דומה הניקוד באותיות כנשמה בבריות. ועיין אמרם כנשמות בגופות שאין תכלית הכוונה בהם לבד אלא במה שיבוא אחריהם.
והיא ההבנה כי הבינה בעיניהם בשכל עם הנפש, שהוא משלים אמיתות, כלומר שאין תועלת ואמיתות ושלמות בגוף ובנפש בלתי מציאות השכל, כמו שאין תועלת ואמיתות ישלימו באותיות ובניקוד בלתי הבנות ענייניהם. והנה מן הידוע שאם לא לבשה הנפש צורת השכל לא נשלמה עם הממציא אותה ית'. ואין מציאותיה טוב בלא דעה, כמו שאמר הכתוב "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי יב' ט'). ובהפך זה ר"ל במציאות השכל בנפש בעודה עם הגוף אמר, "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהלים קיט' עב'). ר"ל טוב לי במציאות התורה הנתונה מפיך שהוא השכל, מאלוף הנפש והגוף, כלומר מרוממות שניהם. ודימה הנפש לזהב והגוף לכסף. ודע זה כולו והוא מופת על מה שהודעתיך בעניין השמות מבלתי הבנת ענייניהם. והוריתיך דרך משל מה שהייתה כוונתי בקריאת שם הספר הזה ג"ט, על עניין הרחקה מהדברים אשר אין תכלית כוונה נכונה בהם. והתבונן מה שאמרתי, כי תכלית המבוקש מן האדם להשיג מדברי הנביא מה שהוא נסתר ונעלם בתוך ענייני התיבות מבוהשמות, עד יוודע מהם מכל צד השגת תכלית האחרון שהוא ידיעת השם ואהבתו ויראתו. והש"י למען שמו יזכנו להשיג סודות תורתו התמימה וסתריה, למען נמצא חן בעיניו מתוך ידיעת שמו ודרכיו. כמו שאמר הכתוב "הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך" (שמות לג' יג').
הסבר המהדיר: תם ונשלם שבח לבורא עולם.
גט השמות
\* MERGEFORMAT2
גט השמות
\* MERGEFORMAT2