מפתח השמות
השני מחמשת המפתחות, על ספר ואלה שמות, שלא חובר, כדברי אבולעפיה, אלא בעבור המתנבאים לבד. את שמו הוא נותן לו אצל שם בן ע"ב: זהו המפתח שעליו קרא לחומש השני מפתח השמות, אשר בו מפתחות השם. הוא הולך אחר הפרשיות ומאריך בארבע בלבד: בואלה שמות — הכוונה, הרצון והבחירה שהן ראשית הנבואה, השמות הנגלים והנעלמים, ושם בן כ"ב, בן מ"ב ובן ע"ב; בוארא, בא ובשלח — המכות והזכרת השם בנשימותיה; ואת שבע הנותרות הוא כולל יחד ומקצר, כי כוונתו, הוא אומר, להעיר לבות הישנים. הוא מודה שיראו בו ובבאים אחריו חיבורים ולא פירושי התורה, ושלא היה משלים את שאר הארבעה אילולי חלו פניו בכתבם השבעה שקרא להם שבעת הנרות; לבא אחריו הוא קורא מפתח הקרבנות, ובסיומו נקטעים דבריו.