יחשער כ"ז
מבואר הוא שכל דבור שכתוב בתורה שדבר השם למשה או לאחד מהנביאים, אינו דבור כדבורנו שהוא כולל קול רוח ודבור. אמנם הדבור ההוא הוא לפי שמע אזני הנביא, כמו שהגוף, הצורה הנראית במראה הנבואה אינו גוף כגופנו בעל ממשות, אבל הוא גוף כגוף הנראה לאדם בחלומו. אלא שזה הגוף הנראה לנביא מכיר הנביא בו שזה העניין בנבואה הוא רואהו. ואז ידע כי עניין הראיה ההיא אשר ראה הוא אמיתי אין ספק בו, כאילו הגוף ההוא הנראה הוא גוף נראה בהקיץ ממש. וכן יהיה לו הדבור הנשמע אליו, ממנו יבין כי זה דבר יי' הוא. וזה הדבר לא יוכל לציירו מי שלא הרגיש דבר מדרכי הנבואה. אמנם מי שהרגיש וידע אותו הוא יבין זה העניין, והוא חלק מחלקי החלום הנראה בלילה בהשיג החולם, כי זה שראה בחלום הוא, וגם רואה שמגיד חלומו בחלום לחברו ומבקש ממנו לפתרו, ופתרו לו גם כן הכל בחלום, ומחר בהקיץ יצא החלום ההוא לאור ביום כמו שנפתר בלילה. והנה כיוצא בזה עניין הנבואה בין בריאת גוף אדם בין בריאת שטן בין בריאת מלאך והבן זה. ואמנם דבר יי' הוא לפי השומע ולפי הרואה, לא שהשם דבר בכ"ב אותיות כי אין מי שידבר בדבור כי אם בעל לשון, ואין מי שיוציא קול מדבר באמצעות רוח כי אם בעל גרון, אלא אם כן היה הדבר יטבדמיון השומע הדבור שיראה המדבר בכח המדמה כפי הרגל ההרגשות החיצוניות בדמיון החלום כאשר זכרתי, או בדמיון המראה של זכוכית שאדם רואה צורות רבות בתוכה אך אין מציאות לצורות ההן מבחוץ ולא מבפנים, כי אם דמיון הצורות ההם המתחיבות ממציאות הצורות החיצוניות, ואם אין חיצוניות אין פנימיות.
כן כיוצא בזה החומר הראשון המחובר לנפש שהנביא רואה בו בעצמו, ועצם הצורות כולם הנראות לו והמדברות אתו. והעד על זה כי הנביאים רואים צורות משונות זו מזו ואפילו המלאך הרגיל לדבר עם האדם יראנו בעל כמה צורות. ואפילו השם ית' הוא אמר באברהם "וירא אליו יהוה באלוני ממרא". ואחר כן אמר "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו" וגו'. ואחר כך אמר "יהוה אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך". וכבר ידעת פירושו בו שאמר לגדול שבהם. וידעת מה אמר הרב בו והבין אותו מדבריו. וכן אחז"ל משה ראהו על הים כגבור עושה מלחמה, וראהו על הר סיני כשליח צבור מעוטף בטליתו כשהראהו קשר של תפילין. והם אמת ודבריהם אמת, ומהם תבין כל מה שאמרתי. וכן אמרו הרב וכן התבאר במופת, שאם היתה תכונה האחת מאלו התכונות באמת היה גוף בהכרח ולא היה אפשר להשתנות מתכונה לתכונה. וכבר התבאר במופת שהוא ית' אינו גוף ולא כח בגוף ואיך יראה כגוף כי אם בדמיון, וגם איך ישתנה כי אם בדמיון. כי מה שאינו גוף ולא כח בגוף אי אפשר לו להשתנות בשום פנים בעולם בשום מין ממיני השנוי. ואל תאמין לדברי כבעל הדמיונים השקריים שחושבים ומדמים כי זו היא מעלת השם ית' שישתנה כשירצה. שכבר הודעתיך שזה חסרון גדול לכל המשתנה, ולא עוד אלא שכמו שאי אפשר העדר האלוה ית' כך אי אפשר שישתנה השם לעולם. והעד שכל שנוי וכל תנועה מקרה וכל מקרה חסרון וכל חסרון פחיתות. (וית') [ויצילנו] השם מאלו הדמיונות המשגעות את הנפש ומכיוצא בם.
ואם כן יתבאר לך מזה כולו שדבר השם ית' המגיע לנביא ואפילו למשה רבינו ע"ה, אינו כאשר ידמוהו ההמון ההולכים שלא ישכילו מושכל כלל, אבל ימשכו אחר השגות מורגשות ומדומות ויחשבו כי מה שאינו מורגש או מדומה אין לו מציאות. אבל הדבר הוא בלא ספק כי השכל המושפע מהשם על הנביא פועל בנפש הנביא ובדיבורה ומהדבור הנשפע מהנפש, יושפע כח על הדמיון וידמה מציאות גוף מדבר, ויהיה הגוף ההוא המדומה נברא ומחודש לעתו. וגם דברו מחודש ומולד מתוך הנפש והשכל, ומודיע לנביא מה שראוי להודיעו לפי כוונת השכל האנושית והאלהית יחד והבן זה. ועל זה באר הרב כי כל דבור ואמירה ושליחה וקריאה וצווי שהם מיוחסים לשם אינם אלא להורות על הכוונה והרצון האלוהיים הקדמונים, לא נתחדשו עתה בעת שאמרם הנביא, אלא שהנביא לא הכירם עד עתה ועל כן הם כמחודשים היום. כעניין אמרם ז"ל, תנאים התנה הב"ה עם עולמו בששת ימי בראשית. כי השם לא נתחדש לו רצון אבל הכל נמשך אחר רצונו ית' הקדום והבן זה מאד.