כשער כ"ח
כאוהלוחות מעשה אלהים המה ר"ל שמציאותם טבעית לא מלאכותית. דע כי מה שארז"ל בעשרה דברים שנבראו בין השמשות, קבלנו שסודם עשרה דברים נבראו בשני השמות, וזהו סוד גדול מאד. ודע כי שני השמות הם יהו"ה אלהי"ם שכל העולם נברא בהם. והסוד בהיות מספרם שווה כ"ף ו"ו והוא כ"ו פ"ו וגם חצים יו"ם ושניהם יו"ם יו"ם. ותבין מאמר "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום" (משלי ח' ל'), להורות על ימי בראשית ועל אלפים שנה הנזכרים על דרך הסוד הנעלם. ועוד קבלנו כי בין השמשות מורה היות זה בלא זמן, כי בין השמשות פירוש שעתו כהרף עין. ודע כי הוא אחר כל הבריאה, כי האדם נברא ביום הששי בשעה ראשונה כמו שפירשוהו באמרם, כינס עפרו. ולא מצאנו בתורה דבר נברא אחריו ואלו נבראו בין יום... (נראה שחסר כאן כמה עמודים) ...היא הסכמה גמורה. ואתה יודע כי מלות ברכת כהנים לא בדיתים אני מלבי, אבל הם היו מלות נמצאות נאמרות על עניין אחד. ואני החזרתים לעניינים שלי מפני הטעם אשר זכרתי בראש הספר, והוא היות זה השם כולל ג' שמות הקדש. וכל זה לצרכי מן השמות ההם. גם כבר נתתי טעם בקראי לו שמות פרטיים. כן תדע שכל מסכים לשון יקדם לשון ללשונו בהכרח, כי אדם הראשון יודע היה שבעים לשון, כי השבעים לשון כולם נכללים תחת כ"ב אותיות. וע"כ קרא אדם הראשון שמות למה שקרא לו שם. וכבר ידעת מאמר חז"ל חכמי הדעת והתבונה, שהשם ית' קרא שמות לאור ולחשך כמו שכתוב, "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה". וכן "ויקרא אלהים לרקיע שמים". וכן "ויקרא כבאלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים". וכן "ויקרא את שמם אדם ביום הבראם".
ודע כי אלה השמות שנאמר עליהם בבאור שהשם קרא להן שמות, יש להם סודות נפלאות אינם כפשוטם בשום פנים. ונזכרו להודיענו אמיתת סתרי הלשון וסודותיו. והוא שהשם ית' לא קרא לאלה העניינים השמות הנזכרים לפי ההסכמה כי אם לפי הטבע. וזהו סוד הכתב, והעד על היות שֵם כתב נאמר על העניין הטבעי, שאמרו במשלים "קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך" (משלי ג' ג') והבן זה כולו. וכן "וכתבתי על הלוחות" שהם משני לוחות אבנים. וכן נאמר "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" (שמות כד' יב'). והנה הכתב והמכתב והלוחות לפי זה הדעת עניינים טבעיים, והלשונות הסכמיות, וגם צורות הכתב הסכמיות. אף צורת כתיבה מרובעת קרובה למוטבעת ומציאותה דומה לטבעת עגולה ומשוקעת המולידה מדפוסה צורה בולטת אשר הכל קולטת ולא מתרבה ולא מתמעטת. וכתיבתנו זאת, צורה לובשת וצורה פושטת, והיא מצוירת על החלק ואינה לא בחותם ולא כמו חתום כי אם צורות מסומנות להכיר בהן מה שראוי להכיר. וכבר ידעת כי כל צורה גופנית לא תמצא כי אם באחת מאלה השלשה דרכים והם, צורה בולטת וצורה שוקעת וצורת חלק. והבולטת מולידה את השוקעת והשוקעת מולידה את הבולטת וצורת החלק אין לה ולד, מפני שהיא חלק ואחיותיה כל, והוא צורת סוד הכתב והמכתב והלוחות והבן זה.
כגודע כי הכתיבה אשר אמרתי לך שהוא דומה לדבר הטבעי הוא כמו שאגיד לך. והוא כי הדיו דומה לחומר כמו שאמרתי למעלה. והחמר מקבל צורה מן הארבע צורות הטבעיות הנקראת, צורת הדומם וצורת הצומח וצורת החי וצורת המדבר. ואין בטבעו לקבל צורה אחרת כי אם אלו מן הצורות המורכבות. וגם צורות העפר וצורת המים וצורת הרוח וצורת האש מן הצורות הפשוטות. ואל תטעה באדים ובלפידים ובברד ובשלג ובקרח וברעם, כי אלו ממין היסודות הם רובם, והתחילו להתעבות ולהתעכר ולהתרכב. ואע"פ שיש מהם שלא הורכבו כי אם לפי שעה וחזרו מיד לטבעם כגון האדים והעבים וכיוצא בהם. וכבר זכר אריסטוטוליס ענייני מציאותם בספר אותות השמים. וכן העניינים הלחים כגון היין והשמן והדבש והחלב כולם מכלל הדומם הם, ולא יבראו מן החומר השפל, כי אם אלו הצורות הטבעיות הנזכרות בכללן. וצורתן הכללית קיימת וצורותיהן הפרטיות חיות או מתות הן הוות ונפסדות וחמריהן הפרטיות פושטים צורות ולובשין צורות. וזה כולו מפני היות החומר הזה אחד וצורותיו כולן צורות בולטות. ואם כן הצורה המולידה אותן היא צורה שוקעת ר"ל המיניית המולידה לכל מין ומין שלמינים. ואם כן הצורה ההיא דומה לחותם הזהב השוקע המוליד בשעוה צורה בולטת כמו שפירשנו בספר יצירה בעניין פירשו. וגם הנה רמזתי ממנו מעט כי החותם השוקע הוא אחד והנחתמים החתומים ממנו הם רבים, וכן הצורה המינית אחת כללית, והפרטיות שהם תולדותיה הן רבים. וכן הדיו הוא חמר מקבל כל ציור ובכלל הציור מקבל כל צורות כל כתב, והכתב נחלק לשבעים לשון כדכמו שארז"ל שבעים כתבים יש לו להקב"ה בעולמו, וכן שבעים לשון וכן שבעים שרביטי מלכות. ודבריהם נחמדים ותחתיהם עניינים נפלאים. וכתב עברית היא אחת מהכתיבות, אך הצורה הכוללת כל כתב היא צורת הדבור הטבעית הדבקה בפה שהיא חקוקה בלב בעת היצירה. והעד שאילמלא לא היתה זאת צורת האדם לא היה האדם מדבר, ולא היה עיקר מציאותו הדבור. שאתה יודע כי מהות האדם חי מדבר וצורת החיות נשלמת בהרגשות וצורת הדבור נשלמת בהשכל וידוע.
והנה אם כן מציאות "כ"ב אותיות שהם חקוקות בקול חצובות ברוח, קבועות בפה בחמשה מקומות, אהח"ע בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ" (ס"י ב' ו'), הם נמצאות באדם מציאות טבעי ובלוחות מציאות מלאכותי הסכמיי. וזה בכל כתב ובכל מכתב ובכל לוח, אך הכתב והמכתב הנמצאות בלוחות הנבראים בין השמשות שנאמר עליה, "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות" (שמות לב' טז'). ונאמר עוד במקום אחר, "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" (שמות כד' יב'). עם מה שקדם בכתוב הראשון באמרו בעניין הלוחות, "והלוחות מעשה אלהים המה". ואח"כ אמר "והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות". ועוד אמר על הכתב "כתובים באצבע אלהים". מאלה כולם תבין שאלה השלשה עניינים אחר שהזכיר בשלשתם אלהי"ם הם מעשים טבעיים. והסתכל אמרו בלוחות מעשה אלהים ובמכתב מכתב אלהים ובכתב כתובים באצבע אלהים, ותבין מזה סוד מעשה הנאמר בעניין "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" (תהלים ח' כהד'). וסוד מעשה לבנת הספיר, וסוד מעשה בראשית, וסוד מעשה מרכבה, וסוד נעשה אדם, וסוד נעשה ונשמע. ודע כי "יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשה יהוה" (תהלים קז' כג). ובדעתך זה "וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יהוה כי נורא הוא" (שמות לד' י'), תדע באמת כי הכתב והמכתב והלוחות הם מעשים טבעיים בלא ספק כשאר מעשה בראשית. כמו שאמר הרב ז"ל, אמנם פירש אונקולוס כאשר פירש על מלת אצבע, אצבעא, ולא הוציאו מפשוטו, הוא לסוד נפלא. ולא יעלם אצלי שנעלם זה מן הרב כמו שזכר שם, אבל נראה שלא אמר זה אלא כדי שלא יתגלה הסוד להמון.
ואחר שהוא לא גלהו גם אני לא אוכל לגלותו מפורש אבל ארמזנו ברמז קל להבינו למשכילים. והוא כי אמרו "לוחות כתובים באצבע אלהים" (שמות לא' יח'). אמר הרב עליו כי אונקלוס נטה בו אל פירוש זר שתרגמו "כתיבין באצבעא דיי". ואמר שרצה לומר על זה שמלת אצבע מורה על כלי שכנוי שמו אצבע, והוא כלי נברא. והכלי ההוא הוא אשר חקק הלוחות ברצון השם שם עניין אחר והוציאו מפשוטו והורה כי מכה היא וכאן לא הוציאו מפשוטו. ואמנם זה מפני היות האצבעות חמש מפה וחמש מפה, ולא נודע באיזה מהן הלוחות חתומין אם בימין אם בשמאל. זכר אצבע להסתיר הכח הנמצא על שני הלוחות בשתי מדות שמספרם אצבע, וכללם ארבע מחנות שכינה, והבן זה. ודע שעל כן נכתבו בשתים שהן ארבע, וכל ארבע י' וכל עשר תכלית וכל תכלית קדש, בהיות תכלית אמת מכוון לכלל תכונה הראשונה. ואחר שהעניין כן נאמין למה כושהעידה התורה עליו במציאותו ר"ל בהיות מציאות המכתב בלוחות טבעי כשאר מעשה בראשית כולו. ישתבח בעל הכוונה הראשונה והאחרונה אשר העלים והסתיר סתריו וסודותיו מלבות בני אדם המשתדלים לעמוד בעולם השקר ולהאריך בו ימים לשוא. וגלה סודו אל עבדיו הנביאים אשר הם תאבים להתעדן במעדן התורה ובזיו השכינה. כמו שנאמר "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים" (עמוס ג' ז').