קזהפטרה
אמר רזיאל בן שלויאל הנביא בן בני הנביאים
רנו שמי השמים על מעשה יי' אשר נראה היום בירושלם ונגלה כבודו בהר קדוש בעמוד אש וענן. זה הספר לא נספר בשם מספר בעבור שנקרא חצי ספר והוא לרמז פרטי שסודו לעמוד כנגד עבוד"ה זר"ה בשם הפטר"ה, כלומר הפטרה היא זו מעבודתה כמו שרומז בסופה בעניין ע"ז עז"ז א"ל שאין לו נפש בפנים כי אם בחוץ. בסוד משלח את השעיר המדברה, כי "יעמד חי לפני יהוה לכפר עליו" (ויקרא טז' י'). כעניין סוד הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הירח. והנה צוה רזיאל בזה הספר להשביע עם יי' בשמו לקדשו ולקרא ספר זה בכל שבת פעם אחת אחר קריאת התורה בכלל קריאת הנבואות. ורמז בו גמולו אחר היות הסרתו ענש כל עם הגלות. והנה תדע כי סוד זה הספר הנקרא חצ"י ספ"ר הוא סוד חצ"י הש"ם והוא רמז למלכות מלך המשיח הנרמז בסופו של הספר בפסוק האחרון בשם משיחו בן שלמה. והוא המשיח בן השמאל המתהפך ממדת הדין למדת הרחמים. והוא בן שלום שנלחם בסוד חשמלים בלי לשון ונברא מאש לבנה והוא השטן הנשבע במעשיה. ולפיכך כלל זה הספר שהוא חצי כל הספרים, והנה חציו כפלם כדמות חצי השם שהוא כל השמות כולם. בין חציו הראשון ובין חציו האחרון. אלא שאי אפשר שישתמשו שני קחמלכים בכתר אחד שהוא שלשה, כי זכר ונקבה בראם, ולהם כתר אחד, אם לזכר כתר אינו לנקבה ואם לנקבה כתר אינו לזכר. ובעבור זה היה זה הספר עשוי בצורת חצי הספר ונקרא בשם נקבה. והנה ההפטרה רוח מים ורחמים או שד ורצח. ושם הפטרה הוא שם חיצוני לזה הספר כי בתוכו לא נקרא כי אם ספר זה אלא שנכלל להקרא ספר הבשור"ה, שסודו קש"ת נ"ח. ועל כן קראו קד"ש קדשי"ם בעבור שהוא ש"ת חקי"ם חדשים מופלאים במציאות, ר"ל שם המפורש שעליו נבנו כל הספרים. וזה גלה סתריו גלוי מופלג יותר מכולם בצד אחד מיוחד ונבנה כולו על שם מעשה דיו שהוא שם מורה המשיכה. וסודו משוער בשם אחד גם בחמשה. זה גלה רזיאל וראה והנה השם שהוא אל שדי ובמלואו עולה מטטרו"ן ש"ר הפני"ם. והוא שכת"ב זר"ע וחבר עם לב מרה שהם שמות החומר גם שמות הרחם שהוא ממיר הרחמנות ועל כן סודו שר צבאות בתנועת הגלגל והוא אש להט ונקרא פטרו"ן ממטרו"ן לנטרו"ן מתגלגל חלקת הגלגלת. כי הוא רוח סמאל וסודו מלא וחסר וכל מלא חסרו וכל חסר מלאו. וכן דברו אני א"ל שד"י א'חסר ה'מלא א'מלא ה'חסר. וזהו מה שיורה על תכלית היכולת ועל כן הש"ם ש"ל י"ה כחו שוה והחשוך והשכחו שוה, והנה די בזה ה"א.
ועל אלה הנפלאות כתב רזיאל רנו שמי השמים בראש ספרו. וסודם ראש סוף תוך, שר היום מנשים, טפה ראשונה דם אש. ועל כן הפשט הראשון אדם. ולפיכך יתחייבו הכשפים ממינות, והתחייב מינות מהכשפים. וראשיתם אלף אחד, כפי מה שנולד ממספר רנו שמי השמים. והכל ימצא בזרע שכתב שהוא הטפה קטהראשונה שלה כאשר חפץ ואמר אתננה מתנה ונתנה מתן והכשפנים מכשפים שהם משמשים בלהט החרב שהם ברואים כלומר הטל עם החרב פירוש הלח והגרב ר"ל הלח והיבש שהם תולדת החם והקר. והנה הם בחמה וקרה והמחשבה היא לעדות נאמנה עליהם שהם חשבון בחושים נחשבו לכח קרוב שהוא שם הויה בין שם מים בין שם רוח. ומפני אלו הרמזים והדומים להם נכתבה כל ההפטרה הזאת שרמזתי. וזהו מעשה יי' אשר אמר עליו אשר נראה היום וזכר מקומו והוא ירושלם של מעלה. אמר שנגלה בכבודו בהר קדוש והוא שם הר גבוה ונקרא בלעז מונטי ברברו. וסודו חזק הקשה והוא מעשה נס אשר חזק הנשימה גם יחזק הנשמה והוא שם הנעלם שם הנקם אשר שם הקץ המשקץ והוא הששי השקרי.
והנה הפך רזיאל כחו שהוא משכן הדמיון. והנה מונטי הוא הדמיון והוא עזזאל ובלעז מונטי. ועל כן נאמר עליו שהוא הר עז וקשה גבוה ותלול. והנה תלול הוא ללתו והוא כמו גבוה בלעז, והוא כהמן אשר לבו עז. ועל כן שם אסתר ראש שלשת התיבות. והנה יעלה מונטי המיני הימני והוא מינטו מעיד שהוא השקרי. וזהו סוד שַקְרַמֵינְטוֹ בלעז והוא שבועה של השבוע אשר על הנסתר א"ת שד"י. והנה מצאנו בזה שני היצרים של שניהם צורת הזהב בסוד "ועשית שנים כרבים זהב" (שמות כה' יח'). ועניין זהב מזהיב וסודם שם ושם שמושם מציר ומציר כי כן היו מעשה חושב לחשב ולחשב בלחש ובלחש וכאשר שלח שליח מיד שכח משיח, והסוד חש חש מל שב למוחש והיה הנסתר מתגלה לאור והנו נגלה בראות.
קיואמנם רזיאל התחיל בפסוק ראשון מן ר' ובשני מן ב' להפך בכוונה, ושב ב"ר ר"ב ובגד"ה ישר ועשה בר"ו. והסוד הוא שאמר לתלמידיו ברו לכם רב. ומי הוא מונטי והוא הדמיון, כי ראם בלתי הגונים לקבל ידיעת השם המפורש מפיו. והיו מצערים אותו ללמדו להם, ועל כן קרא שם ארצם עיב"ל כי הם הוכו בדמיון והיו בעלי הזנים והנם בעלי הזק כלומר בעלי הזוהמא הלחה והוא הכח הנזן והוא הזנן כלומר בעל זנונים ועם רתיחת דמם בטבעים הגופנים. איך יתכן לגלות להם דבר השם והלא נאמר "כבוד אלהים הסתר דבר" (משלי כה' ב').
והנה בחן אותם אם יחקרו ממנו סתרי הר קדוש החתום בספר יותר ממה שיחקרו ממנו החקוק בעפר ואם עפרות זהב לו. וכאשר השיג מהם שאינם ראויים לכך עם היותם מראים תאוה על זה בלתי בחינה אמיתית ובחנם בזאת ופתם בכלימה ונתפתו. ויעדם שילמדו ואחרי כן אולי ישיגו תאותם הדמיונית שהיא סוד השכר שהוא בעל גוף ונפש אם יזכו ואם לאו לאו. ואז נפרד מהם והלך לו עם ספרו זה הנכבד ברומי. ועל זה הוסיף עוד וכתב בראשי פסוקים ששה הר קדוש והוסיף לאמר פצח רנה כי הר קדוש עם ח' של פצח רנה הוא רוח הקדש ונשאר ממנו הצרפן. ולכך הוא אומר כי המשרה עליך נחתמה וידעיך ישישו בהודך ויעלזו בשמך שרים וסגנים. ואין זה בשום פנים לדעת כל משכיל נאמר על ההר כפשוטו. ואמנם אחר שהודעתיך בהכרח צורת הכוונה והיות הר קדוש חסר ח' שהוא שמנה הוא בלי נשמה, ובהצטרך אליו ח' ישוב חי ויקרא רוח הקדש. בטוח אני בשכלך מעתה שתבין כוונת רזיאל בהפטרה. קיאוכוונתי אני בפירושה וכוונתי שהיא אחת באמת בשאר ספריו כולם. ותדע בלא ספק שכל הכוונה בכל מה שחבר היתה למען פרסם סוד ידיעת השם לכל משכיל שלם ולמען ספר שמו המיוחד בכל הארץ, עד אשר יתקדש ויתברכו בו יודעיו. ועל זה יש לך לעיין בכל פרטי דבריו ובכללם כי מהם יתגלה לך עניין ידיעת השם וסוד ההשגחה כולה.
בימי מלך רומי אמר כי מל"ך רומ"י שהוא סוד ירושלם של רומי כלומר מלך מרומים שהוא שמ"ו ש"ל הקב"ה, אז ראה הוא מה שראה. כי טרם היות המלך ההוא מלך לא יתכן שיראה האדם שום מראה אלוהית. ועל כן אמר כי בזמן מלכו ראה מראה כבוד והיה זה בשנת אחרית הגולה. ועל האמת כי היות האדם בן ארבעים ראוי הוא לפי הטבע שיתחיל להיותו נגאל מיד הכוחות הגופניות, ויבין דבר מתוך דבר. וכבר רמזו זה באמרם בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. וכן רמזה עוד התורה ביצחק "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה" (בראשית כה' כ'). והוא סוד הארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר. והולד בבטן בהיותו בן ארבעים יום תושלם צורתו לזקוק העבור לזכר, ולכפל לנקבה. וזהו סוד מ"ם שהוא מולד. והנה כך הוא זמן הנדות בעבורם לג"ז לזכר לדם טהור ולדם נדות. והנה לנקבה סימן סוד"י והוא יסוד. ועל כן נאמר כי "ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה" (שמות לד' כח'). וכל שנותיו כמו שרמז בשם ה' נס"י. והנה השנה הנרמזת היא שנת קץ אד"ם שסודו מ"ה והנה ה"ם הארבעים שהם הרגעים שהיא שנת חש"ך שנתעלמו גלויים קיבשנתגלו עלומים. ובשנה ההיא שמש אל שדי ושב מאז שמשיאל הידוע להיותו שר כבתחילה. והנה התפרש מסוד שם שדי שהוא המלהיב הטבור ושמו רגעיאל וגם ארבעיאל, המחביר הדם המרכיב הלב המכריח הכבד המדביר המוח מהחי המדבר, כי הוא חכם מדבר ולו כח מרום והוא נקרא מחזור חמה. מפני זה הוא מלאך הירח ושמו המיוחד לו באמת מטטרון שר הפנים. ונתיחס אליו מרדכי היהודי. ועל כן נאמר אנחנו ארור המן כאמרו ברוך מרדכי.
והנה היתה המראה ההיא בזמן שנהפך הגורל שהוא על שם הפור המפורש הידוע כי שם הכח מפורש. והיה זה בחדש השלישי הוא חדש סיון בו' ימים בו, וזה בכ"ג בו במגלת אסתר, וזה עם זה הרי כ"ט ימים. והוא סוף הזמן והנה הוא יום מתן תורה לזה ומזלו תאומים פורים והכוונה להשיב הנדחים אל יוצרם. ועל כן אמר רוח נבואה ראיתי נסע מהר קדוש. כעניין "הרצים רוכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבוהלים ודחופים בדבר המלך והדת נתנה" (אסתר ח' יד') בסוד מתן תורה. ואמר שנשא עיניו וראה מרכבת מחנות משכן סביבו וד' דגלי חמדה בצורות עגולות סובבים למחנה חמישית והיא נפש כולן. והצורה מצויירת בדמות בתים מבית ומחוץ. והסבוב במדות ושמו יחד אור נשמה זהר השכינה. ודמות המחנות כדמות המשכן. ואמר שהיה בנתים חומר נושא כל הצורות והוא רזיאל והוא מוליך דגל והוא אות אצלו לבלתי הכות אותו כל מוצאו, ומראהו כמראה קשת עגול בסופו וניצוצי אורה, הם האותיות שהם מקיפי העיגול מהם עולים ומהם יורדים מראש עד סוף, קיגובתוכו נקודה חתומה בחותם י'. והנה נס בתוך נס ר"ל עגול בתוך עגול, אך חותם בתוך חותם סודו אות בתוך אות המחוברים ברוח ה'. ואמרו טהורי החיים הם המחשבות הסובבות על ידיעת השם ההוא המגולגל שהוא מצוייר כציור גלגו"ל. והוא שם בן ע"ב וכציור מ"ב למ"ב אלוה לאלוה. כי "גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" (קהלת ה' ז'). וזהו סוד אמרו ואף כי רוחם רוח ברוח בהיות הנאצל תלוי במאציל והמאציל במאציל גבוה ממנו עד הגיע הדבר אל מאציל שאין לו עליו מאציל והוא השם המחויב המציאות בבחינת עצמו יתברך שמו.
הר קדוש פצח רנה, כבר פרשתיו. ואמנם אמרו שהוא ראהו גבוה מכל ההרים הגבוהים אשר בארץ ומתנועע ממקומו ויוצא להלחם בכל שכחי שמו. זהו עניין רוח הקדש בצאתו לפעול דבר במדת הדין. ועל כן שמע עליו קול נורא מבהיל מן המדה ההיא האלוהית. ועם כל זה עיין לראות מזה העניין סודו והורה באמרו ושתי עיני פקחתי לראות מאין הקול יוצא. ואם היה זה בעיוני לבו שבקש לראות שום תמונה מדומה. והעיד מיד שאין שם תמונה. ולפיכך הוצרך להטות אזני לבבו לשמוע כל דבר שבא אליו משם כלומר באור קול הר קדוש. ואמר ששמעו אומר בחזקה ווי עמודי התירו התירו חשבי שמו, כי תורה חדשה אני מחדש בקרב גוי קדוש הוא עמי ישראל שמי הנכבד בתורה חדשה הוא. והוא לא פורש לעמי מיום הסתירי פנים מהם. ואם הוא שם נעלם הוא מפורש. ואז צוהו לבלתי הסתיר שמו מחקריו באמת וגלהו לו בקדושתו ובכתריו ובחלקיו קידובמערכותיו ובצורותיו, והודיעו הזכרותיו והראהו מנהיגיו גם משפיעי החיים בו לכל רוח. והראהו סוד קריאת ים סוף וסוד הים הגדול שהוא סובב הבית ומקיף כל פיאה, כמו שהראהו עוד כי הרוח הנבואי מפיח שסודו "כי רוח החיה באופנים" (יחזקאל א' כ') ומרחף על פני מימי הים. ואמר רקיע נורא בין הרוח ובין הים מבדיל בעביו בין שניהם כעב זך מאד ותחתיו ענן גדול ועליו האש הגדולה. ואמר קול ה' אלהים יוצא מתוך האש, והמשיך הענן כולו כך לפי המראה האלוהית אשר ראה בסתרי השם המפורש. ואני צריך עתה על כל פנים להעירך על כלל העניין ההוא בקצת צורות פרטיות, שאצטרך לציירם לך בהכרח כפי מערכות שמושי השם הזה, שהוא בעל רי"ו אותיות וכולל ע"ב שמות. ורמזו "ויעב"ר יהוה על פניו ויקרא" וכו' (שמות לד' ו'). וכל זה מפני רצות ללמדך דרכי השם ומערכותיו. ויספיק לך במה שאומר בו בראשי הפרקים כי זו היא הידיעה מחודשה היא עתה בעולם ונתחדשה מי"ב שנה עד היום, ועיין בצורותיה אלה:
| א נ כ י א ת י ב ד י מ | א ש ר ה ו צ כ מ א ר צ מ צ ר י מ מ ב י ת ע | |
| ל א י ה ה י מ ל פ נ ו י ה ל כ ח א ל א ר י מ ע |
קיזכל דבר שתראני מדבר בו לגלות לך סודו הוא מפני הודעת שם המפורש או מה שמביא אל ידיעתו והוא הקדמה לו. או הוא מעניין הגוף והנפש והשכל האנושיים. או הוא מעניין גוף העולם וכוחותיו הנפשיות והרוחניות. או הוא עניין גלוי מסתרי התורה שהיה כפשוטו לעניין נגלה הכרחי, ובנסתרו לעניין אמיתי, ראוי להעלימו מכל סכל מפני שני דברים. מפני שהעניין הנכבד אין ראוי שימצא כי אם לנכבדים והסגולות, ומפני שאם יודע כלל דבר קטן או גדול לסכל יהיה נבזה בעיניו כי לא יכיר מעלתו ולא יבינהו, וכל מה שתעלהו לפניו יתבזה בעיניו. ומה שתגלה למשכיל מזה יתכבד בפניו וישמח בו.
ועל כן אני שמח במה שאגלה למשכילים מזה על דרך שיבינוהו וישמחו בו, ואשמר ממה שיראה נבזה לסכל שלא אגלהו. ואמנם היות שם מורכב שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אד"ם שעל הכסא הנה זה אגלה"ו. אבל סוד אנכי יי' אלהיך והכסא אכסה"ו, וסוד הזק"ן הנקרא הנקב"ה מפני פחד הנז"ק אעלימה"ו. גם סת"ר אהו"י שהם אותיות העלמה על דרך ראש"י תוכ"י סופ"י, ראש"ו תוכ"ו סופ"ו, ראש"ה תוכ"ה סופ"ה, הרא"ש התו"ך הסו"ף, כל זה אסתירה"ו. כי הוא השם ההסתר"ה שעשה סוד המשל"ש ש"ל הש"ם, וכן סוד הפנימי הנעל"ם המסל"ס ס"ל הס"ם. כי כל אלה רמזים להתעלם מפני הרשע שהוא יצר הרע. כי הנה העלם תהו ובהו יתהוו בעולם, והנה העולם כמכוסה כסוהו מטה ומעלה ומטה האלהים בהם קיחלעד, והוא בעל מדה. וכאשר היה כן היה מהופך. ודע זה כולו והצריך לקשור עמו כי אינו נכתב מפני הסכנה.
ואחר שהעירותיך על זה אשוב לדברי הספר ואומר כי כל השמות המתגלגלות שהם שלשה והם שם בן ע"ב ושם בן מ"ב ושם בן י"ב, שסימנם "ואמרתי ללא עמי עמ"י אתה" (הושע ב' כה'). כללם עבדי"ם, וסימנם "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה' נה'). והנה לי פעמים עבדי"ם עולה יו"ד ה"ה וא"ו ה"א. וסימן שני "יקרה הי"א מפנינים" (משלי ג' טו'), היא פעמים יקרה עולים ככה. והנה היא יציר"ה היא מרא"ה נבוא"ה. וסימן שלישי בקם בלע"ם ל"מ פעמים ע"ב עולים אד"ם. וסוד בק"ם שד"י סופי תיבות לאבות, ורמז עבדי הם.
ודע כי שם ע"ב חקוק במח האדם ובחמה בעולם ובחכמה במדות שהן מדת יום ומדת לילה. ושם בן מ"ב חקוק בלב באדם ובלבנה בעולם ובבינה במדות שהן מדת רחמים ומדת הדין. ושם בן י"ב חקוק בכבד באדם ובכוכב בעולם ובדעת במדות שהן מדת הצדק ומדת המשפט. והמדות דנות יום ולילה על מות וחיים, ודנות אור וחשך על ברכה וקללה, ודנות ערב ובקר על טוב ורע. ולפי אלו השלשה עניינים זכר רזיאל שרפי קדש וחשמלי טהר ואראלי זהר. ואמר שהם רצים להבין מאמר, ואומר שהשרף שומע מאמרים שלשה, והחשמל מבין שלשה, והאראל יודע שלשה. ועל זה השלש הנזכר אמר ובצאת הקול העשירי מיוחד ומפורש בכל אדם להשמיעו ולהבינו ולהודיעו לו. והסוד שמע מבין ידע דרך יי'. ואמר כי דרך יי' נודע מהר סיני מתוך עשרת הדברים. והנה סודם כתר תורה, שהם קיטעשרי"ם ושש"ה, בצירוף עשר"ת הדברי"ם, שהם שער"י המדבר"ת, במד"ת ש"ר העי"ר. ואמר עוד בשני דרכים שסודם שלו"ש, מתנוע"ע, יש"ן וע"ר, ורמזם "ויהי ערב ויהי בקר", הוא תריכ"ו, וש"י ודש"י, חקר"י חקר"י, תארה על טעם, ענג על חשק, והנחלק תענוגים דגים, תענוג מגידים, וכל תענוג בעלי הבית, החתן והכלה. והנה סוד תה"ו, ת'ענוג ה'חתן ו'הכלה, אבל סוד בה"ו, ב'עלי ה'בית ו'הרגישה. ואם תעיין בם כראוי חי ראשי תבין סודם ותדע ששניהם אחים.
ואמנם זכר רזיאל ההדבקות בם שזכרם אחד אחד ואמר שכל אחד אחוז זה בזה בסוד השם. ואמר כי עשרה מאמרות נשמעות מהקול האחד המיוחד ומשם הברכה נשפעת. והורנו שהשם סדוריו עשרות כלומר מתגלגל מעשר לעשר ספירות ומערכיו מאות כלומר מן אות לאות והיא מערכת צירוף האותיות. וסתריו אלפים ורבבות כלומר מן אלף ועד יוד. ועוד כ"ו פעמים כ"ו עולים סתרי"ו, והנה י"ה פעמים י"ה מחוברים עם ו"ה פעמים ו"ה עולים מערכיו, גם ו"ה פעמים יהו"ה עולים סדורי"ו, ושלשתם פו"ר שמו משולש ומפורש. וכן י"ה פעמים י"ה שעולים רכ"ה, גם י"ה פעמים ו"ה שעולים קס"ה, הכל אנדרוגינוס והם זכר ונקבה. ועוד י' פעמים י' הם קו"פ, ה' פעמים ה' הם כ"ף ה"א, סודם הרופא וזה דבר אלהים. בפרי, עולם עולם, עלול מעמו. ועוד ו' פעמים ו' הם למ"ד ו"ו והם פ"ו, ועוד ה' פעמים ה' הם כ"ף ה"א. והנה סוד כולם קפ"ו כפ"ו פ"ו כפ"ו, וזה סתרם קוכין כוכין כוין כוכין. וסוד כל אחד נקודה מחוברת אל אחרת. והם גם כן קכו"ס או קלו"ן ר"ע או קכטוב והנו פועל מגלגל כולל מולל והוא על כסא ועל הכסא עלו. והנה כוקיף הוא אדום ואדם, והנה קינכו חמשה גם כוני משפך והוא מכשף והוא הטבע, וזה מקום והוא מוקם מנעלם מעולם וזה מומך. חבר הכל ותמצא על מקומו מקומו.
הנה כבר גיליתי לך דעתי וכבר ידעת שהשם הוא הפוע"ל באר"ץ טוב ורע. ואמנם כך כתבם והם בני בתי, והנה דעתי בן ביתך ואם אתה תלמיד הגון תמצא מקום רחמים והוא גלגול מעולם ועד עולם. כי השם יהיה והיה והוה מעולם עד עולם וזו דעתי. והנה מקומו מעל עולמו ופעלו מעל עולמו גם כל זה דעתי. והנה בזה דעתי ודעת כל חכם שוות, ואמנם מעולם עולם ועולם ומעולם המציא עולם וממציאה המציא מציאה. והנה הנמצא הוא הממציא והנמצא המציא עולם. ומחכמה ובינה המציא חמה ולבנה, וכן המח והלב והכבד אחד. ומהמלאכים המציא מלאכי חבלה והם מלאכי האדם, וממצוי המציא מצוי, והמלאכים מצוים המצוה ומצוי ממצוי הם מאין. ועל דרך האמת כל נמצא מאין המציאו וזו היא דעתי. וכל משכיל ידע דעתי בעיינו בה.
ואחר שפירש השם ית' לרזיאל וזכרו סתרי שמו עוד הודיעהו שלכבוד שמו ישוב וירחם על עמו. ואמר רזיאל שהוא קרא בהשבעות לעם הקדש במקומות הרבה לקדש את השם ללמדו וללמדו כראוי, כמו שאמרנו למעלה בעניין מצות קריאת הספר בכל שבת פעם אחת כסוד פעם אחת בשבוע. ואמר לעם בשם השם שכל חשקי חשק שמו ישמחו בו תכלית שמחה. כעניין קכאויהי "דוד מפזז ומכרכר לפני (הארון) [יהוה]" (שמואל ב' ו' טז'). ואע"פ שנאמר על מיכל אשתו "ותבז לו בלבו" (שם). כי על כן לא זכתה לבן ראוי למלך, וזכתה בו בת שבע. והמשכיל יבין זאת. וכן חייב כל משכיל שלם לבזות דיעות ההמון בענייני כבוד האל ולכבדם כשאר ענייני הבליהם אשר לא מעלים ולא מורידים כי המה הבל. רק רזיאל פירש עוד סוד השם יותר באומרו מפורש כי שם יי' הוא כבוד יי' והוא חש"מל מש"לח את השעיר המדברה, וזה כולו מבואר. ועוד פירשו יותר ואמר כי השעיר הוא השרף השורף את הדם ועל כן נצטוינו לעשות לו מה שידעת ביום הכפורים. והעיד עליו עדים כי שם יי' הוא גאל ישראל וגואל יהודה. והשלים הספר ואמר, וכל ישראל ויהודה הכינו לדרך צידה וכו'. ואמר כי "גואלנו יהוה צבאות שמו קדוש ישראל" (ישעיה מז' ד').
קכבחותם ההפטרה
דע שאחר ששמתי זה הספר לחותם לכל הספרים בכלל גם שמתיו בפרט כדמות חותם לכל אחד ואחד מהם, ראוי הוא לי שאפרש בו מה שאפשר לי לפרש ממעלת ידיעת השם הזה הנכבד שהוא באמת השם המפורש לבדו. לפי שאי אפשר לברר בשום צד כללי ופרטי יחד מה שיפורש מזה כמו שאודיעך בו קבלתי ודעתי, עד שתשיג ממנו עם ההשתדלות הראוי וההשתכלות המעולה מה שהשגתי אני ממנו בע"ה. ואם יעזרך השם תוסיף גם כן כמו שנאמר "תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסיף לקח" (משלי ט' ט'). וידיעת השם היא המוציאה שכלו של האדם מן הכח אל הפועל. ועל כן לבי שמח במה שהשגתי ממנו ואם הוא מעט הנו אצלי הרבה אחר שנודע לי שידיעתו היא תכלית ההצלחה האנושית אשר בעבורה נברא בצלם אלהים ובדמותו. וכאשר שמחתי עם מה שהשגתי ממנו הניעתני שמחתי עם השגתי הקצרה לכתוב ממנו מה שיועיל לזולתי מן הראויים לזו ההשגה, עד שתגיע לנפשם ההצלחה המעולה האלהית כל איש ואיש מן המעיינים כפי מה שהוא.
והנני מחל לדבר בשם השם ית' ויתע'. תחילת מה שצריך שתדעהו שהתורה הקדושה אמרה "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו". ואמרה שהאדם נעשה ונברא בצלם אלהים ובדמות אלהים, ולא זכרה שישנו נברא בצלם שם קכגהמיוחד ולא בדמותו, ולא זכר לו לאדם צלם ולא דמות. ועניין "ותמונת יהוה יביט" (במדבר יב' ח') אינו מזה המין, כי אותה היתה אמיתתה נבואה למשה לבדו ואינו עניין כולל המין בזה. וזה סוד המצאת האדם והוראה על מהותו. ומאמר "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" ונתינת טעמו מפני שנברא בצלם אלהים, עניינו לפי הנסתר שאם ההורג גוף זולתו ומפריד צלמו האלוהי ממנו הוא חייב מיתה, קל וחומר ההורג עצם אמתתו ואינו משלים עצמו שהוא חייב עונש של שופכי דמים. ועל זה רמז באמרו "שפך דם האדם באדם".
ואמנם סוד אלהי"ם הוא י"ה מל"א. וסוד א"ל מי"ה, י"ה מא"ל, והנו מל"א הו"ד, באד"ם ובא"ל. והנה אלהי"ם, בד"ם ובל"ב, אבל נבד"ל, והוא מבדי"ל, מ"ח ול"ב, ומחל"ב, ומחב"ל. ועליו נאמר הללוי"ה, הי"ה הי"ה הו"ה יהי"ה, והנו בכ"ל לב"ב, ונקרא הכס"א, גם הטב"ע, ולמו"ד, ומול"ד, כו"ס, פ"ו, פא"ה, ממא"ה, מ"ם ה"א, מו"ם, והכה"ן, והליל"ה. יסוד"ו גבו"ל אד"ם, אלהי"ם, בל"י ד"ם, מבדי"ל, הכונ"ה, כנו"י, כוי"ן. ועוד אלהי"ם, אלימ"ה, כמו"ך, ימו"ל, המהו"ל, המוה"ל, המטב"ל, הטב"ע, המבל"ט, א"ב וא"ם ל"ו, הבטל"ם. אלהי"ם, המבט"ל, הטב"ע, המוגב"ל, הי"ה אלהי"ך. והוא גלג"ל יו"ד, גלג"ל ההו"ד, גלגל"ך, כגלג"ל, נבד"ל. והנו גלג"ל די"ו, גלגל עשירי, תרו"ן, ששו"ן, טפ"ה ראשונ"ה, הגו"ף הראשו"ן, גלג"ל עשיר"י, גלג"ל שמרי"ם, שמ"ר גלגלי"ם, לדרו"ש הפל"א, לסב"ב המפלאו"ת, מפלאו"ת הטפ"ה, הארמי"ת, הרמאי"ת, התרומ"ה, התמור"ה, מהתור"ה, הגוזר"ת בכח"ה, גזרו"ת קכדהיהוד"י, מצל"ם ודמו"ת, מלמו"ד מצו"ת, ומלמד"ת עיו"ן, מלמד"ת קבל"ה, מור"ה בחי"י שע"ה, חי"י רג"ע שנ"ה, כ"ח ספיר"ה גימטרי"א, החמ"ש לארב"ע, הארב"ע חמ"ש בכ"ח, הארב"ע לחמ"ש.
כל אלה השערים שפתחתי לך מסוד אלהי"ם הם התחלה להעיר לבך אל מה שיבוא אחר זה. והוא שצריך שתדע כי השם הראשון ה"ו י"ה, והתיבה השנית ה"י ו"ה. על כן צרף הראשון ותמצא כי ה"ו ה"י, וצרף השנית ותשיג כי ה"י ה"ו, והנה לך בשם ארבע צורות. וסוד צירופם יהו"ה יהי"ה והו"ה והי"ה. וכשתערב תוכם הפוך מן הסוף עד הראש תמצא שני שמות ישרים. ועוד אם תערב ראשו וסופו של הראשון עם ראשו וסופו של אחרון תמצא שם אחד ישר. וכן תעשה לשנים האמצעים ותמצא שם שני ישר, הרי כולם ארבעה שמות ישרים. ועוד אתה צריך למצוא ארבעה שמות הפוכים, ועוד ארבעה שמות ישרים. צריך אם כן שתגלגל השם עם כל גלגוליו תחילה באותיות לבד ואחר כן בתיבות כל מה שסובל לפי מערכותיו, ויעלה מספרו י"ב שמות שלמים מגולגלים ומספר אותיותיהם מ"ח והם חתומים במח"י. ויורה שזה השם מחי"ב הדומ"ה המוד"ה וכל נמצא בשמו יחתם. ואמנם הוא מ"ת בחושי"ם וסודו מט"ה מתחד"ש מהד"ם מתחד"ש, ומספרו חד"ש והוא חד"ש מחשבותינו כי הוא אינ"ו גו"ף ול"א כ"ח בגו"ף והוא עול"ם עליו"ן, והוא חד"ש, בשב"ח, בי"ש, הו"א רו"ח אלהי"ם, אלה"י המחזו"ר, ואלה"י המזר"ח, אח"ר זמנ"ו, מחנ"ה רבו"א, בור"א הכוכבי"ם, חמ"ר נבוא"ה, מרא"ה קכהבנבוא"ה, גלג"ל מדב"ר, גלג"ל פוס"ק. וחבר שי"ב שסודו חד"ש, ש'שת י'מי בראש י"ת עם מ"ח תמצא סוד מחשב"י, ח"ם יב"ש, במשי"ח, שנ"י, חבר אליהם עוד י"ב הרי מחשב"י ב"י, שד"י מח"י, חיי"ם ורחמי"ם, שב"ע, ספירות לים ב"ה, שבעים ספירות הלב, ספירת העמ"ר, ספיר"ת החש"ב, ספ"ר החש"ק חד"ש, ש"ם המיוח"ד ש"ם חד"ש, ספ"ר חד"ש ספ"ר החיי"ם, וקורא לך שם חדש.
עיין ושמור וקבל בשעה שמכנסין פז"ר מאמר"ו כי נוריא"ל מאמרי"ו ממורי"א רצו"א ארמו"ן רמז"ן רמז כל רמזים. והוא הרב"ץ במהר"ן פורי"ה בפרי"ה .ושוב סדרן בחד"ש ארבע"י א"ל. ואחר שתגלגל השם ותכיר דרכיו בלא נקוד השתדל להבין בנקודיו ובגלגולים. ועיין במה שנקוד בו השם בספר חיים בשלש צורות ואל תנקדהו בשוא. ודע שהמנוקד שם בשם בן י"ב הוא לכסות סוד נקודו. וגם בשם הנקבל הנחלק לד' חלקים הכתוב שם בחציי השמות צריך מעט קבלה להדריך השכל ידיעת סתריו. ואמנם נקודו שלם בתכלית השלמות לפי הראוי לשני שמות ישרים והפוכים ואין בם לא תוספת ולא חסרון, והם חמשה נקודים שהם במקום חמשה צלמים הבאים מן כצמנ"ש. ורמזם "יהוה קנני ר'ד'ק'מ'מ'" (ר'אשית ד'רכו ק'דם מ'פעליו מ'אז) (משלי ח' כב'). ונשאר מן הנקוד פ"ס כנגד ל"ח והם לפס"ח לקמ"ח לנצ"ח. חלקם לחציים למאזני"ם ובפל"ס ובניס"ן ויעלו סודיו פ"ט פ"ט, גו"ף גו"ף, מדמ"ה מהד"ם. וסודם מקוב"ל, פ"ו ופ"ו, צל"ם ח"י, ע"ץ ח"י, כס"ף ח"י, פ"ס כח"י, מני"ן חי"י, חפ"ץ, קע"ח, חצ"י סבו"ב, יסב"ב חו"ץ, מסב"ב סבי"ב, קכומגלג"ל גלגו"ל, מגלגו"ל גלג"ל, מסב"ב ע"ד, סבי"ב חצ"ו, ע"ד לע"ד,
היד"ע העי"ד,
החול"ם החלו"ם, גו"ף החלו"ם, הגו"ף לוח"ם, המדמ"ה מוח"ל, החכמ"ה והגו"ף, והבינה והמדמ"ה, כ"ח במאזני"ם, ובפל"ס, כ"ח בפס"ח, ובניס"ן טי"ט בקמ"ח, ובענ"ן.
וידוע שאין בספר הישר שמות מצורפים אבל יש שם רמזים עליהם ועל דרכם. ויש בספר החיים רבים מהם. ויש גם כן בספר עדות שם בן מ"ב רמוז בראשי פסוקים. גם יש רמזים בספר הברית עליהם. ויש בספר איש אדם השם הגדול מצורף ורמזים רבים שם גם כן עוד וגם גלגולים. ובספר המליץ אין שם שם קבוע מצורף שלם רק רמזים.
ובכולם תמצא שם הקדש שהוא שם המפורש שהוא שם המיוחד מצורף ומורמז ומנוקד בשינויים רבים והם כולם יורו על ענייני דרכי השם ועל פעולותיו הנפלאות ועל מדותיו הנעלמות ועל חקותיו המבדילים בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה שהורו על האומרים כי סדר הבדלות הוא אמונה ובאמת כך הוא סדרם הטוב קדש נלחם עם חול שהוא חוש דלק, קול חדש, דל חושק, וסודם ד"ת ד"ם, חתם, דרך דרך, רוחי רוחי, יטהר יטהר, טירה טירה, ארך וארך, היראה והיראה, הראיה והראיה, וסודם היראה והגבורה.
קכזאור וחשך,
האש והירח, שאחר הו יה, ואחר שהיה, אחור שהיה,
חוש הראיה,
שטר חוזה, חוש טרזה,
חוט שזרה,
הנפש והגוף, כשירה, כשני הפכים,
לגמול וענש, ותענוג,
דתנועה,
שר הוזח"ט, חוזה שדרה, והרוח יש, והיש רוח, יש הכר,
שהכיר,
שיחזיר, שם הנעלם, שם הנכנע, שם המסלם,
שם הקץ, קץ השם, שם הנקם,
צלם שעה, עץ עשה, תקלה,
עצה לשם, נקוד שלמה, קהלת.
ישראל גוים,
ראשי וגלמי,
גואל ישרים, שכר היהודים, שיר פי, שיר המילה, למדו השירה,
קכחפר ודיש, פר דיוש, פרדישו, מטטרון וסנדלפון, ששי קשר,
שש, קרש, ק'ק'ק' ק'ק'ק', שש כנפים, כשש פנים, עשרים עינים,
מדות שמי, שינ יוד מם, דמיון שמי, זינ כף רש יוד, נפש דיו
זכרי,
דמות זכרי, דמותי זכר, דמו זכרתי, עזרתי
זרעתי, זרע קדש, שמים וארץ,
תפזר, פזרת,
מאמרות, כ"ן וכ"ן אות וכן
פ"ל פ"ל
פה למד למד פה
עזריאל
יזרע אל רזיאל
יום השביעי ששת ימי המעשה
אלה הם שמות המבהילים
כל מלאך ועיין בם
חצי השם, השביעי כלו, משביע ההויה, במהות, החתם,
ואמתו, בכנף אש, בכנפי ארץ, בכנף הצור,
בכנפי הפור,
יהו"ה המשביע
אדנ"י בצירוף
קכטברוח אלהים קנא, ברוח אליה מקנא, אליהו מקנא בפינחס,
פינחס מקנא באליהו
יום השביעי, ששת ימי המעשה,
וידוע שאין כוונתי בזה הספר לכתוב ענייני השמות לפי דעת כל אחד ואחד מהעניינים, אבל כוונתי לרמוז קצת ענייני שמות שחשבום לשם כפי מה שהם. ואין ספק שלא ימצא אדם בדור הזה מאנשי דורנו מן חכמי התלמוד שיודה בדברנו, אך יקשו עלינו על מה שהוא מפורש, וישאלונו כמה הוא נסתר ונעלם ויורה כל מאמין מקובל. ועוד ראוי שתדע כי השמות דומים בענייני הרכבתם לעניינים ההווים והנפסדים מצד אחד. ואמנם הקיימים קראום החכמים מעשה מרכבה והאחרים קראום מעשה בראשית. וסוד זה תרפ"ב עברי"ת וסוד זה שב"ט על הדרך ואני עברתי על הדרך ומצאתי. והנה הדריכני הדרך האחד בזה אל קריאת הספרים והשני אל חכמת הספירות והשלישי אל מערכת הספור. ועל זה כשתדע את שם בן י"ב קל הוא עליך מאז לדעת שם בן מ"ב, וכשתדע שם בן מ"ב קל הוא עליך לדעת שם בן ע"ב. ואין צורך לדבר בו בגלמי הצירופים הנה כי הם סבה לאשר יבואו ויהיו לסמנים בכל מקום. ועתה שים דעתך להכין מערכות חמשה שמות הקדש הנכתבים בספרי הקדש שאינן נמחקים אבל הם נחקקים, כלומר לאופניהם מתגלגלים השמות הידועים הקדושים והטהורים הנכתבים בספרים. אין לי צורך לכפלם פה. אמנם מה שצריך להודיעך מאמיתת דרכיהם ומערכתם הוא זה ודעהו אם תרצה.
קלכל שם שתמצא כתוב מן השמות הקדושים שהם בעלי תיבה אחת חלק חלקיו והפשט הרכבותיו בכל מה שתוכל עד שתביאהו אל שם שמספרו פחות ממנו, ואחר כך ראה מה נוסף מזה על זה דמיון זה,