רגפ שמו פ"ה ומספרו שמונים. זה הציור מורה על היות הדבר נסתר בתוכו וגם נגלה למטה אך ההסתר מתחיל לו מלמעלה. והנה שמו פ"ה להורות שדרך הפ"ה לגלות הנסתר ולכסות הנגלה. והציור הורה כי הדבר העליון כלומר האלהי ראוי לכסותו והוא העניין האלהות ותארו ושמותיו והשגחתו בזולתו והנהגתו עם עולמו וכיוצא באלה מן העניינים הנקראים סתרי תורה, שנאמר עליהם "כבוד אלהים הסתר דבר" (משלי כה' ב'). והוא העניין הנסתר מן הכסילים, אשר הוא נגלה לחכמים. אך דבר השכל כלומר האנושי ראוי לגלותו והוא עניין הנהגת בני אדם אלה עם אלה והשגחתם אלה באלה, והעבודות ההכרחיות וההרגליות והמצוות המפורסמות וגם המקובלות הפשוטות והדרכים שהדמיון קשה אינו מקשה עליהם אך מציירם בקלות. וענייני משאם ומתנם באמונה מפני פחד עונש אלהי בעניינים הנסתרים, ופחד עונש אנושי בעניינים הנגלים. ומפני תקוות הגמול והמשא והמתן בלי מחשבה רעה על הנסתר כלומר בין איש לאיש בלא עדים בלא משכון, וכיוצא באלה מן העניינים האנושיים כולם, ראוי לגלותם לזקנים ולקטנים ולנשים בכל עת ולדרוש בהם ברבים. להזהר במה שראוי להזהר ממנו ולהמשך אחר מה שראוי להמשך אחריו. ועליהם ועל דומיהם נאמר "וכבוד מלכים חקור דבר" (שם), שהוא הבדיל בין אלהים ובין מלכים. והנה רדהמלכות הם ההנהגות האנושיות וענייני האלהות הם ההנהגות האלהיות. ובן עזרא אמר אולי הצורה יש לה סוד.
וזהו שאמרתי לך והוא בלא ספק סוד גדול. ונרמז זה העניין בפ"ה בעבור שממנו יוצא כל הדבור. כי מה שבלב לעולם הוא נסתר עד שהלב מגיד לפה, ומשימו מליץ בינו ובין השומע, המבין. ובעבור שגם ביד אפשר להגיד גם כן על דרך כתיבה נאמר "ידי שמתי למו פי" (איוב מ' ד'). שלא לגלות זה לא ביד ולא בפה. ועל זה בא בכל המצוה העליונה "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל' יד'). וקודם הפה ואחריו היד. והנה חובר פ"ה בסוף אל"ף להודיע לאדם שמה שילמוד שיהיה נשמר בו בפה, ומה שראוי לגלותו יכסהו בעדות צורת פ"ה. ושמונים הם שמונה חבריו.
צ שמו צד"י ומספרו תשעים. זה הציור כציור העי"ן אלא שזה יותר מיושב כמו שאמרתי לך. ולו שני ראשים והם יושבים על הרוחב התחתון, כי אין לו רוחב אחד כלומר שתי דעות יש בציור הראש, והוא כח שני היצרים שהם דנים זה את זה ומכחישים זה את זה ורודפים זה את זה וצדים זה את זה. כשזה אומר הין וזה אומר לאו, וכשזה אומר לאו זה אומר הין. וחשבון שם צד"י לעד, שניהם מחוברים הין בלאו גם לאו בהין. וכן כתבו החכמים ז"ל בעניין שבת, שני מלאכים מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו מצא נר דלוק ומיטה מוצעת ושלחן ערוך מלאך טוב אומר יהי רצון לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם מצא ההפך אומר ההפך. רהואמנם אמרם נר דלוק מפני שבשבת נתוספה נשמה יתירה לאדם ונקראת נר, שנאמר "נר אלהים נשמת אדם". ואמרם מיטה מוצעת גם ערב שבת מפני שתלמידי חכמים עונת התורה להם היא כשפונים מלימודם והיא ערב שבת שאסור לקרות לאור הנר. אמנם שולחן ערוך מפני שאין אדם זוכה לשתי שלחנות, והשולחן הוא הכרחי למזון, ומי שלא תיכן בערב שבת מה יאכל בשבת. ושולחן ומנורה עדים לימין ושמאל, וכן שני מלאכים זה מימין לזכות וזה משמאל לחובה. על כן נר ושלחן ומיטה מוצעת אמצעית ומכרעת ביניהם. וכן בנביא כתוב "ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה" (מלכים ב' ד' י'). כי זה הכרחי כפשוטו לטבע האדם כל שכן בנסתריו שהוא הכרחי למעלת הנפש. על כן סוד צד"י יוד צדדין הנזכרים בצידה, ומורה על צד עשירי שעליו המלחמה. ומספר תשעים אשר הם תשעה הם תכלית העשרות, והיא התכלית השנית למספר, כי מאה תכלית וראשית בעשרה כמו שבארנו למעלה בעניין זה.
ק שמו קו"ף ומספרו מאה. כל מחשבתו ירידה והוא מעין התחתונים הפך למ"ד כמו שביארתי. ואל תבקש מהציור כי אם מה שמורה כללו. וכבר נתתי לך אפילו בפרטיו אך הכלל הוא העיקר בכל ציור, כי הציור רמז כדיבור. וקוף היא החיה המדמה דמיונות החזקים יותר מכל חיה, וצורת פניו כצורת פני אדם וכל פעולותיו דמיונות. ובן עזרא אמר כי קו"ף הוא כסא הכבוד, כי הוא גלגל גדול מכולם. ונקרא כן מפני שכל פעולותיו דמיונות. ודע כי קו"ף לפי דעתי גם כן מלשון הקפה ומלשון תקופה, והנה הוא מקיף בכל. אך כל משיג דבר גם הוא רומקיף בו הקפה סבובית. והקוף החי רוצה לדמות השגתו להשגה מקפת, ולפי מה שמקיף פועל. וידוע שהגלגל המקיף מכין כל חומר לקבל צורה והוא מקיפו ומגלגלו. וכל פעולה חמרית שאינה שבה שכלית נפרדת במי שדרכו להפרד מחמרו, ובמי שדרכו שלא להפרד מחמרו הנה היא דמיונית בלא ספק חוזרת חלילה כאשר בתחילה. ומאה הוא שם מספר בפני עצמו שאינו נגזר משאר המספרים. אך מאתים שם מספר נגזר ממאה כי התי"ו תחת ה"א של מאה כמנהג הלשון, כי הסמוך מאת ככר והמוכרת מאה שנה והנה מאה לשון נקבה.
ר שמו רי"ש ומספרו מאתים. זה הציור רחב וארוך והוא בלתי מורה ירידה לחסר ממנו ציור הקו הארוך שבקו"ף לבד. אך מורה גם כן שחסר ממנו הקו הארוך של למ"ד ונשאר הוא כעני ורש ממוצע בין שניהם, כלומר אין לו יכולת לעלות כלמ"ד מפני צדקתו של למד, גם אין יכולת לרדת כקו"ף מפני רשעותו. שכל מי שאינו של לומד (.) כי קו"ף התעלה בין התחתונים שהוא מחשב בדמיונותיו איך יפעל הפעולות הרעות והוא עשיר בדמיונו. ולמ"ד התעלה בין העליונים שהוא מחשב במושכליו איך יפעל הפעולות הטובות והוא עשיר במחשבותיו. ורי"ש רש ודל לא מעלה ולא מוריד. וכן הורו ציורו ושמו. גם רי"ש ודל"ת קרובים בצורה ובשם, ומה שקרה לזה קרה לזה מצד אחד. גם רש מלשון ירושה כמו "עלה רש" (דברים א' כא'). מפני שבידו עם כל מה שאמרנו לעלות או לרדת, כי הוא קו"ף בכח גם למ"ד בכח. כמו שציור יו"ד שהוא נקודה הוא כל האותיות בכח, ומספר מאתים הם כפל מאה, וכבר ביארתיו.
ש רזשמו שי"ן ומספרו שלש מאות. זה הציור יש לו שלשה ראשים, והוא עד על השלש יותר מן גימ"ל ולמ"ד מצד צורתו. והוא מפני שבו נשלם המספר המשולש גל"ש אחדים ועשרות ומאות. אמנם שי"ן מחובר מלמטה ונפרד מלמעלה, ומלמעלה מורה של שלשה ראשים נפרדים זה מזה, ומלמטה מורה על היות שלשתם דבר אחד בפועל. וזה מפני שהאדם בעל כח להשכיל ומצדו נקרא משכיל בכח. והכח ההוא שמו שכל בכח. והדבר (.) בכח שישכילהו נקרא משכיל בכח וידוע (..) לא יחוברו בו שלשת הראשים האלה כי אם בהשתכלו תחילה בתחתונים, ומהם יעלה אל השגת העליונים. ויפרדו אצלו שלשת מעלותיו מפני שהיו בו בכח וישובו אצלו בפועל דבקים שלמים. והנה בתפילין שני שיני"ן אחת בעלת שלשה ראשים ואחת בעלת ארבעה ראשים. והנה הראשים דומים להויות, הויה שלישית מגדת מה שעתיד, וארבעה ראשים להם שתי הויות בינוניים. ועל זה נאמר בארבע פרשיות צריך שיהיו הויות באמצע בסוד "קדש" "והיה" "שמע" "והיה". וקושיא גדולה בין הגאונים על זה והשם יודע האמת. ושי"ן מלשון שינוי ושניות ומספרו ידוע שהוא שלש מאות.
ת שמו תי"ו ומספרו ארבע מאות. זה הוא הציור בעל תנועה שהוא בעל רגל ובו נשלם כל הציור של כ"ב אותיות. וכל ציור שאינו מתנועע מעצמו אינו חי, כל שכן שאינו חכם. שכל חכם חי ולא כל חי חכם, וכל מתנועע מעצמו חי וכל חי מתנועע מעצמו. והנה הורה זה הציור שתכלית האדם תנועה, ותכלית תנועת האדם היא לכוון אל הנאות ולברוח ממה שהוא כנגדו, רחותכלית כוונת הנאות כלומר כוונת המועיל ובחירת הנון היא למצוא ההכרח לזמנו ולהסיר מונעיו, ותכלית מציאת ההכרחי הוא להבריא הגוף, ותכלית בריאות הגוף והנפש להשתדל...
(ארבע שורות ריקות) ...סדר בשם חיי העולם ושיהיה לאדם חלק בחיים. וידוע שבשני חותמות נחתם מצח האדם והם שני סימנין כלומר שני הדם. והם תיו של דם ותיו של דיו. וסודם דם ודיו, של דם מורכב ושל דיו פשוט. ועניינם הוא כי סימן דם סימן מות וסימן דיו סימן חיים. ופרוש סוד זה הוא מהגוף כולו חמרו הראשון דם נדות דם האיש ודם האשה שמתנועעים ביניהם בחזקה עד שתתעורר התאוה משניהם. והוא חם ולח בראשית תנועתו ובצאתו לפועל מתחבר אליו חמימות גדולה אשיית וטבעה חמה ויבשה, ובחמה מחממת וביבשה המתחייב מרוב חמה מיבשת ומקפיאה את הזרע הזכריי ואת האודם הנקביי, והיו לבשר אחד. ולפי גבורת זה על זה יהיה הנולד מחבורם וממזגם ומהרכבתם. וכל זה מבואר בספרי הרפואות. וזה כולו יקרא חומר גופני. אמנם דיו מתנודד ומתנועע ומחבר אות לאות ושם לשם ומלה למלה ופעולה לפעולה, ואות לשם ומלה לפעולה ופעולה ומלה לשם ופעולה וכיוצא בזאת התנועה בכתיבה ובניקוד ובדיבור, כל אלו התנועות ודומיהן בענייני האותיות שחמרם הראשון הקרוב, דיו יורד מן הקנה ומצייר כל הגוף נושא אותו יקרא כולו חומר לנפש. והנפש מתקשטת ומתלבשת מכל הצורות של מטה ממנה עד שובה כל אצלה. ויש לה חלק לעולם הבא והיא חלק לעצמה צוריי שכליי לא גופיי. ובזה דומה לבוראם, ואלו הם סימני חייה, ר"ל האותיות המצויירות מהדיו. ועל זה אמר תיו תחיה, תיו תמות, כלומר רטאם השכילה, סימניה מעידים עליה, ואם לאו סימניה מעידים עליה ואם לאו סימניה מעידים עליה. ושם תיו באמרו "הן תוי שדי יענני" (איוב לא' לה') כלומר הוא יודע סימני ויעיד עלי. כמו שאומר פלוני מכיר פעולתי או חכמתי והוא יעיד עלי, ואין דבר נעלם ממנו ית' והוא נעלם מהכל. והנה ת' מספרו ארבע מאות, ובחשבך קרש"ת הם אלף ועל כן נשלם הכל בתיו.
ואחר שביארתי לך הציורים והמספרים וכללתי עמהם גם שמות הציורים אחד אחד, עתה אכלול לך את כולם ואקשור עניין שמותם מן אלף ועד תיו. והשתכל בהם בטוב לפי משלם. אלף עצמך לבנות לך בית שתקבל ממנו תועלת וגמול כדלת וסגרהו. והיו לך על דרך שתוכל לעמוד חזק כעמוד ו"ו ישר. ושים בתוך הבית כלי זיין לחתת ולשבר בהם הטטים מן הדרך והמשטים דעתך מהודאת האמת. והרם כפך וכתוב ספרים ולמד בהם ושתה חכמתם כמים. והיה שט כדג במים עד שתתברך כדגים מרוב למודך. ותעשה פרי הוא נו"ן והסמך אל בעלי העינים ופתח פיך ביניהם עד שתסור בחכמתך את רוח הקופית שבך ותורישנו מפניך או תירש כחו, עד שלא ישאר בלא כח ושנה ניסנך וחייך שבו נולדת, כי ערל נולדת ולא יכולת להתנועע למול ערלתך עד שתתקן תולדתך בברית. ואחר כן עם תורה, ועל כן שהושמו שני תוי"ן בשם תולדת גם בשם תכלית ואחת בסוף ברית שהוא מלשון בריתך הראשונה, והאחת בראש תורה שהוא מלשון הוראה אחרונה. והנה י' של השם במלת ברית והנה ה"ו במלת תורה והנשאר ת"ר בת"ר קשורים זה בזה קשר בקשר, והנה ברית ותורה נדור, וסימניך "רייהוה קנני ראשית דרכו" (משחי ח' כב') ושניהם כחות הקדש עת לזה ועת לזה. והנה ה"ו הם י"א וסודם אהי"ם שהוא חותם אמת, כי כשתמנה כ"א פעמים כ"א תמצאם תמ"א והוא אמת "ויהוה אלהים אמת" (ירמיה י' י').
ואחר השלימי על מה שכוונתי אליו להודיעו מן הציורים ומן שמותם ומן מספרם, אחל עוד לבאר מעניין אשר בעבורו הקדמתי כל הציורים. ואומר שהנה יש לאומות ציורי כתב אך מפני שאין ציוריהם נבואיים ואם הם מעולים לא הגיעו למעלות ציוריהם הנבואיים שהם אלוהיים, כאמרי על הלוחות שהם כתובים באצבע אלוהים, ותרגמו אנקלוס ככתבו וכפשוטו, כתיבין באצבע יי'. וזה הדבר גם כן הוא מכלל סתרי תורה ונרמוז ממנו מעט. ונאמר כי אמרו במשלי "קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך", אינו על קשירה ממש. כי מי יקשור מה שאינו גוף על גרגרותיו, אבל עניינו הקיפם והשיגם ודבר בם בגרונם שהוא ראשית הדיבור החיצוני וכתבם על...
הסבר המהדיר: (עד כאן בכתב היד והשם ישיב אבדתנו במהרה ממש אמן)
מפתח הרעיון
הסבר המהדיר: עד
מפתח הרעיון
הסבר המהדיר: קלה