לחגלגול האותיות – בשם יהו"ה אלהי ישראל.
דע בני כי הגלגול הוא עיקר היצירה כולה. שאם אין גלגול אין תנועה וכל תנועה ישרה או סבובית צריכה אל חמר בעל צורה ושבם מניעות שניהם נבדל מהם או דבק בם ר"ל או בהם או חוץ מהם, ואל זמן ואל מקום. והזמן אינו גוף אבל הוא כח בגוף והוא מקרה נמשך אחר התנועה, כי הוא מושכל ואינו מורגש ולא מדומה ולא יושכל בלתי תנועה. והתנועה מקרה דבק במתנועע, ולא תמצא בלתי זמן ולא בלתי גוף והיא כח בגוף והיא מורגשת ואינה גוף וצריכה אל מקום. והמקום אינו גוף ואינו כח בגוף, אבל הגוף צריך לו לעמוד בו או להתנועע בו או לשבת בו ולנוח. והוא ניכר בריחוקים אורך ורוחב ועומק. והחומר הראשון אינו גוף אבל הוא כח נשפע ובהשפעתו, יקבל ארבע צורות ראשונות בארבעה מקומות שהם תוך הגלגלים כולם, ולא ימצא לעולם ריק מצורת מה. וצורותיו כולן מהן ראשונות קיימות בכללן ונפרדות ממנו בפרטן, כי הן באות בו זו אחר זו, ומהן אמצעיות ומהן אחרונות. וכולן קרה להן מקרה ההויה בכללן להיותה קיימת תמיד, ומקרה ההפסד בפרטן להיותה משתנית הצורה הפרטית לעתים.
ועל כן יש לטבע שלש התחלות. אחת, הצורה, והיא אשר בה יעמוד החמר במקום ובזמן. ושנית, החומר הנושא הצורה, אשר היא כח נשוא בו. ושלישית, האין המקרה, כי לולי ההעדר לטהנקרא אפס ואין בלי מה שהוא התחלה מקרית, לא היתה הצורה מתהוית בחומר. והגוף הוא כל דבר מורכב מחומר וצורה והוא הטבע השלם במציאות והצורה האנושית, ר"ל צורת הדיבור היא הצורה האחרונה שבכל הנבראים, ועל כן היא כוללת את כולן שהיא מורכבת מכולן וכולן ניטעו בה.
ומפני שצורות המספר מתחילות מן אחד ראוי להיות צורת האחד ראשית לכל המספר, וכל מה שהורכב מן האחד בו אחד. על כן הוא הבכור לכל מספר. והשנים אינם כי אם כפל האחד. והשלשה כפל האחד וחצי השנים. והאחד הוא חצי השנים כלומר חצי הכפל הנזכר. והארבעה שני כפל האחד. והחמשה כפל האחד מימין וכפל האחד משמאל והאחד בינתיים. וכבר קרה זה לשלשה אבל היה בשווי האחד לשלשתם ולא היה ניכר הימני מן השמאלי ומן האמצעי, כי היו בצורה שווה שלשתם כזה, י י י שהיא בצורת שלש נקודות זו בזו, על כן לא ניכרו הכפלים ימין ושמאל עד חמשה שאז היה כפל ימיני וכפל שמאלי וחצי הכפל האמצעי, והם שנים מקובצים מפה ואחד מכריע ביניהם בצורה זו, ٠٠ ٠ ٠٠ והנה גם כן עד הגיע המספר לסוד החמשה לא נשלם להיותו חצי כל המספר שהוא עשרה. ולפי סוד זה המספר, נקרא שם החמשה בב"א קמא. ובהשלימך תלתא באב"י יושלם שם השם הראשון שהוא חצי השם, וחצי השם ככל השם. ויהיה כללו לפי זה הצורה בב"א קמ"א ובב"א מציע"א ובב"א בתר"א, והם שלשה שערים מחמישים שערי בינה. ואלו שלשתם אשר עלו י"ה במספרם הכללי, רַבֵּעַ זה על זה כלומר י' פעמים ה' או הפכם תמצאם מחמישים. ועל כן נקראו שערי בינה כלומר בי"ה נמצאת התבונה. והנסתר הוא לקחת ציור ה' ולפרטו בסוד בב"א ולחסר הארבעה ולהשאיר האחד ויהיה אז בסודו א"ד, חברהו אל י' יהיה אד"י, חברם אל נ' יהיה אדי"ן, צרפם ותמצא סודם ותבין מהם סוד היות דינ"א דמלכותא דינא. ותאמר על הין הי"ן ועל לא"ו לאו. והששה השלימו שלשה זוגות זו בזו בצורת השלשה שהשלימו בנפרדים שלש צורות שוות, ראש תוך סוף, ושמם סגלה.
ואם כן הנה נשלמו בששה כללי המספרים המשולשים מהנפרדים גם מהזוגות בשווי, אבל עדיין לא נשלמו כל צרכן. מפני שזה התשלום, אם הוא אב"ג בכללו אינו כי אם א"ב לבד כלומר שלוש א' א' א' שהם ג' שווים, ושלוש ב' ב' ב' שהם ג' שווים, שהן ו'. ואם עלו מצד אחד לתשעה בכללם עודם ו' באות האחרונה. והשבעה כבר קרה להם מה שקרה לחמשה, אלא שזה היו פאותיו פנים ואחור זוגות ונפרד אחד ביניהם, וזה פאותיו פנים ואחור נפרדים ונפרד אחד ביניהם. אם כן כבר השתתף עמם בצורת הפרידה. על כן לא היו השבעה מכלל אות השם, והיו החמשה מכלל אות השם. ומפני שלא היו מזה הכלל הובאו אל כלל אחר להיות מצד שם השם. כי כל המספרים הם נכללים בשם השם בלא ספק, אבל מספר אחד יותר קרוב אל השם הנכבד ממספר אחר אע"פ שכולם בו והוא בכולם. ויצא המספר להשלים בו השם מן רבוע שלשה עם שבעה אשר שניהם עשרה ועלו כ"א. והשמונה קרה להם מקרה הארבעה מפני שהם כולם. ואלה המספרים כולם, כל אחד ואחד מהם יש מאלו מדרגה בפני עצמו שאינה לחברו, ובה נבדל מחברו. ויש לו מדרגה דומה למדרגת חברו ובה נשתתף עם חברו. והשמונה זוג וחצאיו זוגות כמוהו, וכן הארבעה זוג וחצאיו זוגות כמוהו. והזוגות שיש נפרד אחד ביניהם הראשונים חמשה הם. והנפרדים שיש זוג אחד ביניהם הראשונים ארבעה הם, וארבעה חמשה הם תשעה. והזוגות הראשונים שיש זוג ביניהם ששה הם. והנפרדים הראשונים שיש נפרד ביניהם הם שלשה, ושלשה וששה הם תשעה. והשנים אין אמצעי ביניהם על כן השלשה מספר שלם. והאחד נפרד והשנים זוג ובחברך אחד עם שנים שהם נפרד עם הזוג היו שלשתם בצורת האחד ונמצא אמצעי ביניהם והראש הוא בעצמו התוך והסוף, וזהו זה.
והשלשה והששה הם בעלי מדרגה אחת, כי הששה הם שלשה זוגות שווים, וזהו זה, כי התוך שווה לראש ולסוף. אבל הארבעה הם זוגות שאין אמצעי ביניהם וסובלים להפרד ולהשים אמצעי ביניהם, והוא בשני נפרדים וזוג אחד בתוך. ובנפרדיו הנה הושווה לשלשה ובזוגו נבדל מהם, כי כל מה שהוא אמצעי בזה הציור שאנו בו להגיע אל כוונתנו צריך שתשים האמצעי ההוא או נפרד אחד או זוג אחד לא יותר כי פחות לא יתכן אבל יותר יתכן, ועל כן אמרתי לא יותר. על כן השמונה שני חלקיו הם נפרדים שלשה מפה ושלשה מפה וזוג אחד באמצע, כמו הארבעה שהוא חציו. ונבדל הששה מהשמונה והארבעה כי הששה הוא חשבון שווה בכל שלשת חלקיו, מה שאין כן חבריו הזוגות ונשתתף עם חבריו בשהוא והם זוגות. ולפי מדרגות החמשה והששה ששניהם גם כן מבחשבון עגול וכל עגול מסבב ומקיף, הושמו ו"ה חצי השם האחרון ועלה רבוע זה על זה ל', והוא כפל חצי השם הראשון והוא ג' פעמים י' שהוא בכלל י"ג, חצי כל השם במספרו. ורבוע י"ה זה על זה עלה כ"ל, חבר שני המרובעים יעלו כל"ל לכ"ל, והוא סוד גדול כי הוא סוד התיבה הראשונה של דברים העשרה. כי כל ל' סודם כ"י, ואם י"ה עולה נ', ו"ה עולה כ"י, הרי נכ"י. ואמנם א' הוא לסוד הממציא הראשון שהוא א' לכל כלומר ראשון לכל וסבה אחת ראשונה לכל כלל המציאות. ועל כן בא אחר אנכי שם יהו"ה כלומר זה השם יודיעך מציאותו ועצמותו הקדמון לכל וייחוד הכולל הכל. ועל כן בא אחר השם המיוחד שהוא מדת רחמים שם שני שהוא מדת הדין, והיו התיבות שלש. שם מורה מימינו על שם שלם ברבועו והייחוד הוא מנהיגו, ושם כינוי משמאלו והוא מצד אחד חצי השם כמו שהוא, ומרובע ומצד אחר, ושם כינוי שלם והוא כינוי המיוחד שגם הייחוד מנהיגו. וזה סוד נסתר ראוי להעלימו. והראשון א"ף ודעהו, והאמצעי כ"ו והבינהו, והאחרון ס"ו וזכרהו. ואם תדע לצרפם ולחבר כ' לכ' תבין סודם שהוא כ"ך, כמו שהודעתיך. ודע כי סוד שמו"ת ש'ווי מ'גרעת ות'וספת, וכך תעשה ותבין.
ודע כי כל מה שתוכל להשיג מן הייחוד "אנכי יהוה אלהיך" יגלוהו לך שהם שלש העדים נאמנים יחד במספר אח"ד. ובידיעתם תוכל לחד"ש הא"ש ותהיה אד"ם בתר"א ותכיר כי אד"ם קמ"א פוע"ל והוא כ"ו מרובע שהוא מקו"ם מעול"ם והנה קו"ף עד נאמן. ואמנם אד"ם מציע"א הוא שם כ"ל דב"ר מגוהנה אברה"ם יצח"ק יעק"ב יגלו לך זה הסוד גם כן בעוז שד"י.
והתשעה תכלית המספר מצד אחד גם הם כוללים הכל בצורת אב"ג. והעניין שאם תעשה לצורת אב"ג ראש תוך סוף ישתוו שלשתם, מה שאין כן בשאר החשבונות כלל ממערכת האחדים שהם הכ"ל הנכללים בצורת י', וזה לפי מה שתשמע. וכדי שיבוא לך הכל מבואר בביאור מובן אצייר לך הדברים. וזאת היא הצורה הראשונה של אב"ג הנמצא בשווי מצויירת בשלשה שלשה, ב"א וב"ב וב"ג כזו ٠٠٠ ٠٠ ٠٠ ٠٠ ٠٠٠ ٠٠٠ ٠٠٠. ואלה הנקודות נשלמו במספרם בכלל בכלל תשעה, מפני שעלו א"ב למספר ט', וכן ג' לבדו עלה למספר ט' וסימניך ג"ט. וברבעך ג' על ט' תמצא כ"ז, על כן מיני בני אדם הם כ"ז, כמספר האותיות עם הכפולות המשלימות סימני המספרים כולם של ג' מערכות. וגם הכלל הנכלל מן א' עד ט' הוא אד"ם וסודו מ"ה, ה"ם הנמצאים כולם.
והעשרה נחלקו בדרך ראשון בלא אמצעי חמש כנגד חמש. ובהשימך ברית יחיד מכוונת באמצע תמצא סוד אהי"ה, כלומר י' נחלקת לה' ולה' וא' בתווך, והוא סוד הייחוד. רבע זה השם חציו על חציו שהוא ו' פעמים ט"ו יעלה מל"ך מכ"ל, רבע חציו לבד בשתי אותיותיו הראשונים שהם א"ה יעלו ה', ורבע עוד חציו האחרון לבד שהוא י"ה יעל"ה כ"ל. חבר שני המרובעים תמצאם הכ"ל, ואם כן שם אהי"ה הוא הכל והוא מלך הכל מדוכבר עולה כלל"י שהוא בעצמו מל"ך, והשם המיוחד שהוא לכל. הרי הסוד של השם מעיד שהוא מלך הכל והוא מלך לכל והוא כללי לכל והוא הכל כללי. והבן דבריי כי הם מפלאות תמים דעים נבואות גמורות הלכות פסוקות, קיבלם משה מסיני ומסרם לתלמידיו פה אל פה.
על כן י' בכלל מספר וה' היא הכל, וזה דרך סודה ונסתרה. דע כי א' הוא ראשית וב' הוא ראשית וג' הוא ראשית. כיצד, א' ראשית המספר כולו ואינו מספר והוא בכל מספר בפועל וכל מספר בו בכח. ב' ראשית הזוגות, גם הוא זוג ומה שאין כן בא' שהוא ראשית מספר ואינו מספר, ועל כן אינו מקבל לא רבוע ולא עקוב ולא דבר מכל דרכי המספר עד שישתתף עם המספר. ג' ראשית הנפרדים, גם הוא נפרד, ועל כן רבע כל אחד על עצמו, הנה א' עומד בעצמו אינו זז ממעלתו וממערכתו, ב' זז ושב ד', גם ג' זז ושב ט'. והנה ט"ת הוא מלא אח"ת, ולבדו הוא א"ח, חבר אליו ד' הנולד מן ב' אחיו הרי אח"ד, חבר אליהם המרובע המיוחד אשר לא זז ולא יזוז יעלה א' אח"ד. והנה סוד אב"ג הוא סוד א' אח"ד שכללו ד"י, חבר אליו אב"ג שהוא ו' תמצא יו"ד, עשה מן ב"ג אות אחת וחברה אל א' יהיה ה"א הרי סוד אב"ג כולל יו"ד ה"א. ואמנם יו"ד ה"א הוא יהו"ה, וסימניך "יוד"ו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם" (תהלים קז'). חשוב השם משולש תמצא חסד"ו, חשוב י"ה עם אב"ג אז תבין הוד"ו שהוא אהי"ה, חבר הודו עם יודו כלומר אהי"ה עם יהו"ה ותמצאהו כי טוב. והוא סוד חתימות העולם "וירא אלהים כי טוב". וסימניך "ותרא אותו כי טוב ותצפנהו שלשה ירחים" מהשהם כולם מלאים, כי משה הוא הש"ם וסודו א"ל שד"י. והנה אב"ג יכ"ל קר"ש כללו לפי סתר"ו [חי] השם באש [חי] האש בשם עניינו כי כמו שאדם מדליק אש מאש והוא נמצא משפע שנשפע זה מזה וזה הוא זה בעצמו, כן כל שם ושם זה נמצא מזה וזה מזה וזהו זה בעצמו, ולא נבדל זה מזה בעצם כי אם במקרה. על כן תדע כי אב"ג שהם שלש התחלות המציאות הם כל המציאות כי הם בכל המציאות ואין מציאות בלעדם. ועל כן יכ"ל הם אב"ג בעצמם לעשרות בצורת אב"ג לאחדים, וגם קר"ש הם אב"ג בעצמם למאות בצורת אב"ג לאחדים ובצורת יכ"ל לעשרות. ועל כן חשבם בצורת אצילות השפע כזו, א' א"ב אב"ג, י' י"כ יכ"ל, ק' ק"ר קר"ש, ותמצאם חוזרים חלילה בגלגול ראשיתם שהם אי"ק, וסוד אי"ק הוא אל"ף.
ואם כן תכליתם הוא ראשיתם וראשיתם הוא תכליתם, בסוד הבכור והמעשר, ובסוד שם אהי"ה הפוך. כלומר העשירי הוא הבכור והבכור הוא העשירי. וכן ראשית אח"ד עשר"ה מא"ה, אי"ק לסוד גלגולם האחד עם הראש, וסתרו האחד ראש העם. כי שלשה דרכים יש לאותיות בגלגולם והם אותיות פשוטות כמו חומרים מיוחדים לצורות ידועות שכל צורה וצורה שלהן מיוחדת בחמר הפרטי שלה. והחמר כולו אחד כללי והוא הדיו שהוא חומר מוכן בכלל לקבל פרטיו. וצורות מתחלפות והן כ"ב צורות וה' מהן נכפלות ומתחלפות מחבריהם במספר ובצורות, אבל בשמותן הן שוות כי לא נתוספו להם עניינים בשמותיהן ולא נשתנו כי אם קצתם בקריאת אלו דגושין ואלו מורפין. גם לא נמצאו אלו הכפולות כי אם בסופי התיבות לבד מובקצתן שנוי מעט מזה במקרה במקומות קבועים לרמזים. ויש לאלו הצורות הקדושות שמות מבדילין בין כל אחת ואחת מהן, ולכל שם ושם עניין מופלא ומכוסה כמו שכל צורה וצורה מורה בעצמה פלאות. ויש גם כן לכל אות ואות מספר קבוע וידוע, לא ישתנה כמו שלא ישתנה שמו ולא תשתנה צורתו הכללית. ותחת אלה השלשה דרכים נעלמה החכמה מעין כל חי, ומה שנגלת ממנה על פיהם נגלית. על כן תמצא אותיות בגימ' שלש"ה חלקי"ם, כי הם כוללים שלשה חלקים אלה שהזכרנו. ולפי מה שהודעתיך תבין כי צירו"ף האותיו"ת מגלה לך שבעי"ם לשונו"ת וסודותיהם. ועל כן כל הלשון שלשה חלקים והם, שם, ומלה, ופעולה. ומכאן תבין רמז מופלא שבכח השם שהוא מלה תתפעל כל פעלה, והמלה אלהי"ם הוא י"ה מלא ואם הטבע כנוי נבדל מבדיל הכונה נקרא אלהי"ם פ"ו שסודו הכסא ונסתרו אכסה. כי "כוס ישועות אשא ובשם יהוה אקרא" (תהלים קטז' יג') כח פועל רוח.
דע בני יעזרך השם כי כל אדם שהוא דבק בשם, השם דבק בו. וסוד דבק הוא מגלג"ל כ"ח החכמ"ה, על כן כל הגלגל הנמצא באותיות שמוציא הרוח מן הכח אל פועל יצירה, בצפיית המרכבה, לגלגל השם עם כל אות ואות בגלגול שבעים לשונות, הוא הכח הנמצא בצירוף המשולש אשר התחלתו מן אב"ג שהוא השפע הראשון האמיתי המושג לאדם. וצורותיהם שלש, ושמותיהם שלשה, אל"ף בי"ת גימ"ל, ומספריהם של אלה אב"ג קר"ש, והחשבון הקבוע להם הוא אחד שנים שלשה. וזה דרך סתריהם 'שלשה תגי' 'השתלש אחד' 'ברוח הקדש מזתחיה'. והיודע זה הסוד שהוא 'שלש השם המיוחד' 'יברא בחיות הקדש' 'אותיות רוח ואד'. על כן נודע כי חצי השם מרובע מוליד א"ד ורו"ח, וחצי השם השני מוליד ברבועו עם הראשון הצל"ם, שהוא כלל שניהם רכ"ה קס"ה שהם זכ"ר ונקב"ה אנדריגונו"ס. והסוד 'רוח אדם מגלגל היו"ד' על כן 'מגלגל הדיו ברוח גדול' 'חמר הגלגל כח גדול' והנה 'כח הגלגל ארץ' כלומר נקודה קיימת שמתגלגל סביבה. ועל כן נאמר "אמת הארץ תצמח" (תהלים פה' יב') וכן מנין אר"ץ אמת קיים בפרט המעלה ארץ, כי אחר שאדם מגלגל האותיות "בדבר יהוה" הנה "שמי"ם נעשו" בו, שסודם זכר ונקבה. וכן השם מרובע גם הפוך "וברוח פיו" הנה נמצאו בו "כל צבאם" שסודו בצל"ם הי"ו, ורמז "כל צבאם", "א"ך בצל"ם יתהלך איש" וסוף הכתוב "יצבור ולא ידע מי אוספם" (תהלים לט' ז'), רומז אל סוד כנס עפרו בכח הדיבור, שזה בא אחר אמרו אך בצלם יהמיון שהוא לשון המון והומיה, בסוד קבוץ עפרות זהב. כי המגלגל ואוסף ומקבץ כוחות היצירה בהמית לבו ובמאמר פיהו ואינו יודע מאיזה כח אוספם הכוחות המקובצות איתו, עד שרואה פעל הבריה בעיניו, בסוד רבא ברא גבר"א. והוא בכח אב"ג קדמו"ן, כלומר עצ"ם אב"ג פירוש בשיתוף אב"ג מנוק"ד עם שם העצם. ועל כן בא הסוד משולש רבא ברא גברא, כי הוא שלוש שמיה רבא. ועל כן היה סוד עגלא תילתא כי הוא סוד משולש השלוש של אב"ג בסוד הקרבן, "קחה לי עגלה משולשת ועז משולש ואיל משולש ותור וגוזל" (בראשית טו' ט'). וסוד עגל עגול, ועז עוז, ואיל כח אילות. ואם כן שלשתם הם שלשת כוחות משולשות. ואמנם תור סודו עת כמו תור אסתר, מחדלאו כל שעתא מתרחיש ניסא כי אם לעתים. והנהו תרגומו של פר והעגל הוא תור.
ואמנם גוזל הוא שפעמים רבות ועתים גוזלין הכח מיד בעל הכח לבלתי הועיל הקרבן לכפרה. ועל כן סוד קרבן נקרב, והרמז "ונקרב בעל הבית אל האלהים" (שמות כב' ז'). ועוד "אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעה"ו" (שם). והר"ע ידוע וכנגד קרב"ן מקטר"ג. והנה השטן מקטרג בשעת סכנה והוא מקריב קרבן ברקי"ם לכב"ש בכח, על כן כבש נקר"ב, וכל קרבן כב"ש בכח. והסוד כוב"ש הגו"י, ולשון גוי מלשון גויה, וגוף מנגף מגפה, וכל קטרת קשר מלשון קטרין לקשור הכח. ודע שכל מי שעובד כח שהוא בלתי ראוי להיותו נעבד הוא עובד עבודה זרה. וכל מי שמגלה סתרי תורה למי שאינו הגון להיותם נגלים לו, הוא מגלה עריות. וכל מי שמתקרב אל הייחוד יותר מן הראוי לו הוא הורג את עצמו שהוא שופך דמים. ורמז אין דורשין בעריות בשלשה הוא סוד ג' של אב"ג. ולא במעשה בראשית בשנים מפני פחד ע"ז בסוד מי שרואה אחר, ועוד ראה אחר וטעה ויצא לתרבות רעה בעניין אלהים אחרים שתי רשויות, זהו בשנים, ועל כן היצירה בשנים והוא סוד ב' של אב"ג. ולא במרכבה ביחיד הוא סוד א' של אב"ג, מפני סכנת נפשות, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. זהו משולש כלומר מעוטר בג' כתרים חכמה ובינה ודעת שהם ג' ספירות אב"ג, מוסרין לא ראשי פרקים מן השמים אחר השלשו והתבשרו בשלש עטרות ששכרם מלכות וחתונה ושמחה. והרמז במלך שלמה ביום חתונתו וביום שמחת לבו.
מטועל כן אנו חייבים לגלות קצת ולמסור ראשי פרקים לראויים ולכסות הראשים ההם בעצמם מזולתם. ואחר זה הבן מה שאומר אותו בסוד גלגול אב"ג עם יהו"ה. והשם יכפר עונותינו וימחול פשעינו ויסלח חטאתינו למען שמו הגדול והנורא בעל הגבורה. קח א' של אב"ג וחבר עם י' של השם ונקד זו בניקוד זו מפני שמספר כלל השם כו. וסוד הברכה "כה תברכו" ואם תצרפהו תמצא הרכבת כו, ואם כן אוֹ אוּ. וקח ג' יודים ממטה למעלה שהם יִ' יָ' יֵ' בג' הברות יִשָא יָאֵר יֵבָר, ורמז ב' הניקודים הראשונים ושהם ראויים להיותם קודמים ליצירה בראיה ובמופת לבראת מהם עפר הארץ, שמות שני עדים נאמנים בניקודם, שם האחד תהוּ ושם השני בעצמותו בהוּ. והנה תהו יש מאין ורמזו "אני יהוה הוא שמי" (ישעיה מב' ח'). ראש וסוף לתיבות "יהוה הוא הטוב בעיניו יעשה" (שמואל א' ג' יח'). ועל כן אמר "וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים" (ישעיה מב' ח'). כי הוא לבדו העושה הכל "אני יהוה עושה כל" (ישעיה מה' ז'). ואין עוד מלבדו תהו "יהוה איש מלחמה". ונסתרו לפי כנויו אדנ"י שמו, וצרפהו ותדע סודו מן ד"ם ומן הנשאר נער מלאך נקרא שם מלא על עולם מלא. שי"ן מ"ם, עי"ן ו"ו למ"ד מ"ם, משמין מנשים מעינו מלמדו מלמוד מעוין מעיון מלומד מדמיון עולם מעולם דמיון. שי"ן מ"ם יו"ד הוא דמיו"ן שמ"י, וסוד נסתריהם דמיון מדמיון. על כן בהו אחד. וידוע כי תהו קראוהו חמר, אבל בהו קראוהו צורה ולמדו שארץ תוהא ובוהא.
ואני אגלה הסוד בראשי פרקים.
ב' היא ת' במספר שני"ם, אם כן ב' של בהו היא ת של תהו, ועל כן בא הסוד רמוז על זה תּ' בּ' הוּ הוּ, אלא שזה תולדתו קוים וזה תולדתו אבנים. והרמז "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו" (ישעיה לד' יא'). וזה בעל קו ראשון אחד נמשך ומתגלגל, וזה בעל אבנים שהם יסודי הבנין. וסודם אותיות אבק שהם זיו"ף כל יצירה, ונקראו 'אבני שיש טהור' 'אבן יש יש טהור', והסוד 'יש אבן ויש רוח', והנסתר 'הרוח איש בן איש' בעניין רוח מרוח שהוא חמר ורוח, והרוח צורה לחמר. על כן פחד השקר נכפל מים מים, כעניין מים במים שאם רוח מרוח נברא וכן מים ממים היינו אומרים עוד וכן אש מאש, ונמצא שהיו כל הג' יסודות קדמונים בלתי בריאה ובלי יצירה והיה שקר גמור. רק באמרנו רוח מרוח, אם כן רוח הוא הבורא כלומר רוח הקדש שהיא הספירה הראשונה. על כן היא אחת כי רוח אחת היא רוח הקדש והיא אחת ברואה, באורה, כלומר בדבור, בזהר, וממנה יצא הכל. רק המים לא ממים והאש לא מאש, אבל מים מרוח ואש ממים. כי השיתוף כך היה, רוח הקדש מצורף עם הרוח הנמצא ממנו והרוח מורכב מרוח יסודי שהוא האד והוא החמר. ומרוח הקדש המצורף אתו והמתלבש ממנו בסוד רוח הקודש לובשתו, כי האדם מלבוש לרוח הקדש כלומר מתכסה בתוכו ומתגלה לו בצורת מלבוש ובדמות הנפש המתלבשת מהגוף. ולא שלא היה עמו, אבל היה נסתר ממנו ועתה נגלה לו, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו' ג'). "והארץ האירה מכבודו" (יחזקאל מג' ב'). "ברוך כבוד יהוה ממקומו" (יחזקאל ג' יב'). מציאותו נאומעלתו הוא מקום עולמו, ואין עולמו מקומו. על כן העמיד כל העולם על הרוח, וקול ורוח ודבור זו היא רוח הקדש.
על כן בהזכרת שמו עם האותיות המשולשות יוליד כח שמו שהוא צורה לאות והאות חומר לו רוח באות הראשונה שהיא א' רוח חק מכריע בנתים, וסוד בנתים בי"ן שי"ן מ"ם, כי סוד ב"ג הוא סוד ש"ם ורמזו "בשג"ם הוא בשר" (בראשית ו' ג'). ועל כן "לא ידון רוחי באדם לעולם" (שם). ובלי אדם רוח אדנ"י לעולם הוא שר בש"ם ב"ג. ועל כן א' ב"ג בסוד א"ה שהוא חצי השם כעין אל"ף, בי"ת גימ"ל, מל"ת ב"ג י"י, והוא רמז מתאחדים ג"ב לג"ב, ורמז בן ב"ג ב"ג במצוות הפוכי התורה גם רמז בן ה"א ה"א שהוא א' ב"ג א' ב"ג. כי סוד הרוח הוא עוד אל"ף למ"ד פ"ה, מפלפ"ל הא"ד, שהוא גם כן ב"ג ב"ג ומצורף ב"ג ג"ב והיושר לרמזים. וסודם כלל הפעלה פה על פה פעל הפה פעל מים, על כן מים מרוח. ובצורת כל היסודות כן הספירות הפנימיות, כי מהנגלה נכיר הנסתר, כמו שמהמורגש נכיר המושכל, וכמו שהרוח מפלפל האד ומהדקו ומפזרו ומחלקו, כן הוא בעצמו המלפף לאד והמקשרו והמחברו והמעמידו ממקומו. וגם הוא ממונה ללפף האדם מהאד בעצמו כלומר מהזרע האדי, והאדי הוא די במציאות יוד הוא שסודו הוד ואד, פירוש צורה וחמר הנבראים מתוך רוח מרוצה ומתוך רוח מחממת אשר תולדתה אש. וכל אש צורה רוצה לפעול ורצה וממהרת התנועה. על כן צריך הפועל אל רצוי ואל יוצר ואל יצור. וזה פירושם אל רצוי למצוא הכח המקבל פעולתו קל להפעל כמו שצריך הנפח לרכך הברזל באש כדי שיקל עליו נבלפעול בו ולתת בו צורה כפי רצונו. וכאילו הוא תקון אמצעי בין הפועל והפעול ושמו רצון או רצוי הכל אחד.
והקדמתיו מפני שהמזכיר השם עם צירוף אב"ג ועם חבריו כולם צריך לדבר בם בתחנונים וברצוי. ואל ציור שאם לא יצייר הפועל איך יפעל הפעלה, לא יוכל לעשותה לעולם. ואל יוצר הוא רוח הקדש המוציא רוח האדם מן הכח אל הפעל עד שישיגנה וידבק בה ויהנה מזיוה בסוד נהנין מזיו השכינה. ועל כן סוד כ"ו ז"ו יי"ו ז"ו הוא ההוד זיוו הזיו הודו י' זיוו, והסוד זיויו כמו כסאו גבה זיוו והגביהו למעלה למעלה במרומי מרומים ובגבוהי גבוהים. בסוד "ויגבה יהוה צבאות במשפט" (ישעיה ה' טז'). ובסוד "עלה אלהים בתרועה יהוה בקול שופר" (תהלים מז' ו'). חבר והפרד שניהם בקול שופר, בצירו"ף של"ו, ואז תבין בתרועה, בהערת"ו. והראשון שהוא השני בפרו"ק של"ו, כי זו היא מעלתו אצל האדם שידע להעלותו ולהגביהו ולהרים קול ברוממתו לעין כל, ובינו לבין עצמו בקול דממה דקה מדקדוק המלה המיוחדת לשמו. ואל יצור הוא האד הוא חמר הרוח הנברא ראשונה, כי אחר המצא הרוח בגלגול יפעל בו היוצר ציור הצורה בשתף לה מים ואש ויהיה הרצוי מגולגל מראש ועד סוף ומסוף ועד ראש בחזרת חלילה. ועל זה אני צריך לצייר לך אלפא ביתא אחת משולשת מגולגלת באותיות שהם כ"ב כ"ב כ"ב וכולם גלגל מעיד על השם שהוא היה הוה יהיה, וסימניך על זה "היה היה דבר יהוה" (יחזקאל א' ג'). וסוד דבר עצמו כי עצום עושה דברו, ועיין בה כי זו היא.
אב"ג בג"ד גד"ה דה"ו הו"ז וז"ח זח"ט
נגחט"י
טי"כ יכ"ל כל"מ למ"נ מנ"ס נס"ע סע"פ
עפ"צ
פצ"ק צק"ר קר"ש רש"ת שת"א תא"ב
דע כי זו הדרך בה מפלאות תמים דעים. והנה התחלתה מן א' של אב"ג והולכת באלפא ביתא ישרה על דרך ראשי תיבות מן א' ועד ת'. ומשלמת באות ת' של תא"ב, וכשמשלמת בת' של תא"ב מתחלת עוד מן א' של תא"ב וחוזרת ומתגלגלת חללה על דרך תוכי תיבות אל ב' של אב"ג. והולכת כך באמצעיות עוד על דרך אלפא ביתא שנית ישרה עד הגיעה אל ת' של שת"א. שהראשונה משלמת בכ"ב תיבות מן אב"ג עד תא"ב, והשנייה משלמת בכ"ב גם כן אם תתחילנה מסוף כל השורה. כי כך צריך לכתוב כל שורה ושורה מכל השורות בכ"ב כ"ב תיבות לא פחות ולא יתר, עד השלים כל הצירוף הראשון להיות ארכו ורחבו שווים. כ"ב כ"ב תיבות בארך, וגם כ"ב כ"ב תיבות בעלות ג' ג' אותיות ברוחב גם כן. ויעלו כל הצירופים של שבעים לשון נחלקים בכל עלה לד' חלקים, ויהיה המספר של כל חלק בתשלום האלפא ביתא אחת הכולל כל החלק קכ"א תיבות ואותיות כל חלק. בעבור שכל תיבה היא משולשת יעלו ג' פעמים קכ"א, חבר קכ"א עם קכ"א יהיו רמ"ב, חבר רמ"ב עם קכ"א ויהיו ג' פעמים קכ"א יעלה סכומו שס"ג. וסודו ב"ן אי"ש וכבר נרמז למעלה, וסודו כבשיא"ל. וסוד רמ"ב הוא אריא"ל, וסוד קכ"א הוא פיא"ל והוא פלא"י.
נדודע כי אלה הרמזים הם פלאי פלאות חכמה, אך כך אל ואין עוד אפס אל הים. וגם כן הראשון פיאל והוא חצי השם השני, והמרובע עצמו על עצמו, וכפול פיא"ל הוא אריא"ל, ובחברך פיא"ל עם אריא"ל יבוא לך מכח שניהם כבשיא"ל והוא המשי"ח הכוב"ש בכ"ח כל אשר תחתיו, כמו שנאמר עליו "כל שתה תחת רגליו" (תהלים ח' ז') אחר שאמר "תמשילהו במעשה ידיך". וכן כתיב עליו "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ" (תהלים עב' ח'). ודע שבו הכל כי בו השכל. ואם כן הנה ששם כבשיא"ל מושל ושולט וכובש כל כח וכח, והוא שכל אחד. ולו שם חיה, כעניין חיה אחת יש ברקיע ששמה ישראל וחקוק על מצחה ישרא"ל. והנה הוא שכ"ל הפוע"ל אשר הוא רוא"ה ואינ"ו נרא"ה והוא מנהיג פועל ואינו נפעל פוע"ל בכ"ל ואינ"ו נפע"ל. והנה הם לכל רביע אלפא ביתא קכ"א אותיות ראשונות וקכ"א אותיות שניות וקכ"א אותיות שלישיות. והנה אלה קכ"א, ואלה עם אלה רמ"ב, ואלה עם אלה ועם אלה שס"ג. ואם כן חשוב ד' פעמים קכ"א לכל מספר תיבות אלפא ביתא אחת שלימה לארכה ורחבה, ויבוא חבור קכ"א עם שס"ג שווה לחבור פיא"ל עם כבשיא"ל ויעלה תפ"ד. וסודו מתגיא"ל שהוא משים בפיות מתג (גורפן) [ורסן] ובולמם מלדבר, כמי שרוכב על פרד ועל סוס. והרמז "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרוב אליך" (תהלים לב ט'). ובעבור שהראשון הוא פי אל, שמורה שיש כח בפה לדבר. והשני הוא אריאל שמורה שהכח כח גבור כמו כח ארי בולע בפה תמיד. והשלישי כבשיאל שמורה שבכוחו כובש הכל. היה הרביעי נהמתגיאל שמורה שמתיש כל הכוחות בכוחו שהוא כולל כולם. ועל סבוב אלו הארבעה כוחות, שהם כנגד אותיות השם המתגלגלות עם כל אות ואות בה' ניקודים לכל אות ואות שבאלפא ביתא, וה' ניקודים הנזכרים לכל אות ואות של השם כמו שתשמע, יסובבו כל האלפא ביתות עד השלימם ע' לשון, שלא יחסר מהם דבור משולש באותיותיו. ויהיה מספר תפ"ד דעת"י וחכמת"י ז"ה בינת"י. ולכל אלפא ביתא שלם יהיה מספר כל תיבותיה כמספר דעת"י, וכללם כ"ב פעמים גלגל, והסוד דעת"י גלגל גלגל. על כן צריך המגלגל גלגל של עץ הדעת וגלגל של עץ החיים, שבם יגלגל כל גלגל מן א' עד י', ויהיה י' אמצעי עונה לימין במקום י' ועונה לשמאל במקום א' בחזרת חללה, ויהיה כ' במקום ב', וכן עד ק'. ויהיה ק' עונה לימין בצורת י' ולשמאל בצורת א', ויהיה הכל חוזר חללה בזה הגלגול. על כן האות השלישית מתחלת מן ג' והיא משלמת בת' של רש"ת שהיא תיבה שלישית בחזרת האחור, והגלגול ידוע אחר זה הציור, ואמנם זה ביאור צירוף השם עם האות.