זבחן משכיל בחן מצרף אמונה
בכור שכל צרוף צורת תכונה
קנה מדע ובין מראה צפונה
וגלה סוד והבט בתמונה
"בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים: פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד: וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי: יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע" (איוב ד).
מחשבות בני אדם משתנות מאד זו מזו וכפי מחשבת כל אחד ואחד מהם וכפי הדברים הנמצאים הרבה בפיהם וכפי עניין מעשיהם על הרוב יהיה מה שמראים להם בחלומותיהם. ובהיות מחשבתי אני משוטטת בעניין מהות הנבואות ודברי הרגל פי תמיד לפי כוחי, הוא בעניין חכמת הנבואה וחלומות הנביאים ודרכיהם ופעלת כולה היא בכתיבת ספרי חכמות וספרי נבואות, העירני השכל האלוהי אשר זכרתי בהקדמה לכתוב פירוש הספרים השבעה הנזכרים והנני מחל מן הספר האחרון מהם שהוא "ספר מליץ". וכל אחד מהם אזכירנו בראש פירושו ואחריו עוד אפרש כל אחד עד "ספר הישר" ואשלים "בהפטרה" ואשימנה כדמות חותם לכל הפירוש הכולל כל הספרים. ומהשם אשאל לעזרני באשר אעשה ולגלות עיני ולבבי לדעת סתרי אלה הספרים כולם ויצילני אלוהי צורי ממכשול ומכל שגיאה ויורני הדרך הישר והנכונה בהם.
אמר רזיאל חהנביא מורי ורבי ליהו"ה אלהי ישראל הודו ראי אלהי יזראל. כשהחל בעניין זה זכר השם המפורש תחלה ואמר שזה הנקרא בזה השם הנכבד והנורא אשר נכתב באותיות ההעלמה ולא נקרא בהם, הוא הדבר הראוי להקרא אלהי ישראל באמת אשר סודו אלהי שכל הפועל. וכתב בחוץ שני שמות להיותם כנוי לזה השם האחד, מפני שזה השם הקדוש הוא משולש באמת והוא שם העצם והוא שם למדת הרחמים והוא שם למדת הדין. ועל כן שלשה שמות מהם הם שם אחד מיוחד באמת, כי אין עצם השם בלתי מדותיו ואין גם כן מדותיו בלתו ואינם נוספים על עצמו ולא נעדרים מעצמו שהם כוחותיו, וכוחותיו הם הם עצמו, ועצמו הם הם כוחותיו. ואין כל בריה יכולה לדעת אמיתת דבר זה על בוריו, כי אם נדע דבר מאמיתת מדותיו שהם תאריו היינו יודעים עצמו, וזה נמנע מטבע כל שכל זולת שכלו ית'. רק מה שנדע ממנו הוא מה שהשם פועל במדותיו, והנה נשיג קצת פעולותיו על פיו שגילם לנביאיו יתע' על דרך השגת מצותיו וסבותם בנסתריהם. ועל כן כל מי שיודע יותר מסתרי תורה וטעמי המצות על הדרך הנסתרת שהיא הנגלית לחכמי הקבלה הוא אשר ידע יותר מאמיתת פעולותיו יתע' ובזה יתקרב אליו יותר.
והנה רזיא"ל כיוון להודיענו שמו יתע' לפי הדרך הנעלמת כדי להקריבנו אליו ית' שמו. וחילק התיבות ושם לפעמים אות אחת כאילו היא תיבה גמורה להודיענו שכל אות עולם בפני עצמו אצל הקבלה. וצוה לרואי זה הכח המופלא האלהי להודות שמו טית' והפך תיבות רזיא"ל ועשאה יזרא"ל, להודיע כי ישראל הוא יזראל. כאשר אברהם הוא יעקב מפני שתוף שתי מדותיהן שהן חסד ואמת כאמרו "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז' כ'). ורמז במלת במלת הוד"ו שם אהי"ה כי שני השמות העצמים אשר הורכבו משם י"ה והם יה"ו יהו"ה סודם הו"ד הוד"ו יוד"ו, וכן ודו"י הוד"ו הו"ד והרי י"ו אוד"ה יה"י יוד"ה. ואמנם ודוי השם הוא ההודא"ה וכן הוד"ו בשם אהי"ה הודא"ה ודא"י והנעלם הודא"י ועם ז"ה ד"י כאשר הו"א ד"י יתעלה וית' שמו.
שאלו לעיניו וגומ'. אמר כי רעיוניו שהם חסידי הגוף בהיותם טובים שאלו לעיניו שהם עיני השכל הרואים כל דבר בעבור תכליתו שהוא היום האחרון לחיי העולם הזה שהוא יום המבוקש. ואמר מיד איש יהודה שמעו, זו היא תשובת השכל שהשיב לשואלים. וזכר איש יהודה בעבור היות שמו מיוחד להוראה היהודית, והודיענו שתכלית הנחמה אינה לרעיונים לבד להשואלים עד שיושלמו שלמות יהדות, כלומר הוראת ידיעת האמת והוצאה מן המבוכה. ועל כן אמר נחמת אמונתנו, כי מה עניין אמונה בשאלה אם לא היה כן כל שכן בזכרו מא"ל נור"א שסודו מב"ר אלהי"ם, כעניין "וריויה די רביעאה דמה לבר אלהין" (דניאל ג' כה') והנו מרחמן כעניין מרחם ונחם על ברכת המזון. בשנה אחת למלכות, רמז המעלות המחודשות למלכות קטנה וחזקה, והמשיל הישנות הנפסדות למלכות שהיתה תחלה חזקה מאד ועתה בטל כחה וחלשה תכלית החולשה. וסוד קר"ן קטנ"ה וחזק"ה, שכ"ל הקט"ן והחז"ק. ואמר כי בהתחדש מלכותו הודיעו השם דעת עליון. ואמר יבהיות דורש בסיני מא"ל שד"י כלומר בהיותו דורש דרכי הר סיני המורה על אמיתת נתינת התורה. וייחס הדרישה לעצמה והמקום לעצמו. ואמר סיני בחירק תחת הנו"ן ולא אמר סיני ממש כלומר כוחו המיוחד לו לעצמו ולא לזולתו. ושם מ"ם מן סינים דבקה עם א"ל שד"י שסודם מהש"ם ואמתתו שכינ"ה. ואמר שדרש בעד מלכות הכוחות השכליות שהם בני יעקב לדעת מה תכליתם. ודרש גם כן בעד מלכות הכוחות הגופניות שהם אצל מלכי הארץ כלומר מלכי כל הגופים הנקראים ארץ.
ואחר שדרש בעד שתי המלכיות האלו בכלל ומצא זה הקרן הצומח וידע שבזכותו ינצלו כל הכוחות המושכלות מן הגלות פתח מיד בשמחות. ואמר בית ישראל פצחו רנה וצהלה מהיום הזה ומעלה כלומר כבר בא מלככם המושיעכם והוא שליח מכוון מהשם לבא אליכם להיותו מלך עליכם כי הוא איום ונורא בעל עוז וגבורה. וקראו נמר מפני שהורג מי שהוא גוף בעל חיים טורף ואוכל ומבריח כל חיה רעה כלומר כל מחשבה רעה, והורגה. כי כן קראו באמרו כי קטל"ן שמ"ו וסודו קט"ן ושל"ם ועוד כי מחנ"ה אלהי"ם שמ"ו. ועל זה אמר עוד ועל פי אלהי ישראל אלהי יעורר מלחמות בארץ מפני שאף אלהיו חרה במכעיסיו כלומר יעורר רעיוני הלבבות להתקוטט במציאותו ולהפלא מאין בא זה המלך החדש עתה מקרוב ומה זה ועל מה הבלבול כולו בינינו בהיותנו אתמול שלוים ושקטים. אין זה כי אם לסבה אלוהית אשר חטאנו לו והכעסונו, זה יאמרו רעיוני כל משכיל כי הרעיונים והדמיונים והמחשבות והציורים והחכמות והתבונות והדעות והמדות כולם הם כוחות יאנישאות באיברים. וכל האיברים הם דומים לענייני ממשלות העולם בגוף האדם הנקרא בכללו עולם קטן כולל הגדול. וכמו שיש בעולם בכללו מנהיג אחד שהוא סבה ראשונה לכל, כן יש לגוף כל משכיל סבה ראשונה בכללו. ופעמים יקרא אלוה ופעמים יאמר עליו שיש לו אלוה, והוא כי בעת התייחס כל הכוחות אליו יקרא הוא אלוהיהם ובעת היערכו אל סבתו הראשונה יקרא בן אלוה. ובעת השתתפו אל שום אבר מן האברים הפנימיים המעולים לעוררו אל היותו מתפעל ממנו לקבל שפעו יקרא רוח הקדש, מפני היותו מניע רוח האדם העולה למעלה. ואז יהיה כדמות דבר אנושי על דרך משל כאלו הוא כח מכוחותיו. וכן כל כלי מוכן לשאת צורתו ולציירה בדמותו בצלמו, בהשיגו יקרא זה בשם זה. ועל כן אין ראוי שתטעה בשמותיו אחר זו ההקדמה לכן כה אמר.
התחיל עתה לדבר רזיאל פה אל פה עם המלך החדש וכאילו הוא נותן לו עצה על עניין מלחמותיו כולם, מפני שרזיאל יודע יותר בכוחות הגופניות ממנו מפני שהם עתה אצלו חדשים והוא רך במלכותו עדיין. וכאילו אין רזיאל רשאי לתת לו עצה מעצמו אבל מודיע לו שעצתו היא העצה שהודיעהו אלהי יעקב. ואמרו אביך ר"ל האלהים אשר הוא אביו, ועליו אמר אשר הביאך עד הלום. וידוע שבהתחזק השכל האנושי על כוחותיו אחרי מלכו עליהם לא יוכלו לעמוד מפניו. ועל כן אמר וכל גוי וכל ממלכה אשר לא יעבדך אשבית זכרם מן הארץ ואמחה את שמם מתחת השמים. שכל הכוחות אשר אינם מכלל עובדיו בדבקות מושבתים הם מהמציאות. וכן אמר כי כל ממלכות יבהארץ אתן בידך ואתה תבנה את ירושלם ואת ביתי בנין חדש אשר לא ייהרס עוד עד עולם. כי הוא הבונה בית המקדש בנין מחודש אשר אין לו הריסה לעולם. ואשרי מי שבנה לו בית דירה והמשיך חזקתו ועזרתו אשר מצד סבתו, וזכר שלא ייפרדו שניהם לעולם.
ואמנם אמרו כל עם מלך ראמלוס השטן יפול לפניך, הוא עניין שהבטיחו השם להצילו מיד שונאו והוא המלך הראשון הגדול ממנו י"ג שנה, כי בהתחילו לנפול יפול תמיד. ורז"ל זכרו שם ארמלוס השטן והוא שם יצר הרע שהוא מלאך המות בעצמו, אך אמרו קומה נא עבור את מעבר יבק הוא משל למעבר העולם הזה שהוא כדמות מעבר נהר קטן או ים מועט שאדם עובר בו במהרה ובקלות ובזמן מועט. ויש בו עוד סוד בגימטריא ואין צורך להזכירו פה. ואמר עוד רדוף אחר העם הנותר בעיר הראי, עניינו כשיברחו אויביך מפניך אל תחשוב שמספיק בזה אבל דע שאינו מספיק מפני שצריך שתרדוף אחריהם עד כלותם פן יתחזקו עוד וישובו להלחם בך. והכל משל לכוחות הנחלשות לעיתים מפני השכל שצריך על כל פנים לחזק כוחות השכל ולהעדר כל מי שמונע ההשגה בכל צד העדר. והמשיך זה עד כי צורם מכרם. והעיר הראי משל לכח הראיה שהוא מקום הזנות. ואחרי כן מצוהו לשמוע עצה ולעבור על כל פנים מעבר הי"ם הקטו"ן שהוא סוד היו"ם הקט"ן, ורמז לכפירה הקרובה הוא הכפ"ר הקטו"ן שהוא הכופר הקט"ן אשר ראוי לתקוע בו אהלים חזקים כדי שלא יירא מכל עוזר הכופר שהוא כח התאוה אשר באבר הערוה יגהנקרא אבר קטן מנוול. ועל היותו חזק צוהו לקחת עמו מאה יהודים רב וצעיר ולהשים עליהם ראש אחד בעל לב, כלומר שישתף אליו כל הכוחות המורים במעלתו בין חזקים בין חלשים. ולתת עליהם מנהיג אחד מכריחם לחיזוק בעל שכל. ואמר אחר זה שיצוה המלך ליהודים הנמשכים אחריו לכתוב השם המפורש על דגל קלף חדש בדיו שחור. ואמר שילך זה הדגל שלהם לפנים במלחמה בדמות ספר תורה. הנה זה מורה כי ידיעת השם כשהיא חקוקה על הלב הנקרא דגל והוא קשה לפחד מהשם, ועם השם מתעורר פחד הנפש ממנו בעבור המצא בו שד ברוחו ומבהיל כל כח גופני מפניו. אז יוכל המלך החדש להתחזק ויברח המלך הישן וכל כוחותיו מלפניו בריחה מהירה ויפחד להשיב לסבב אליו פני המלחמה. ועל זה אמר ובזה תנצח כל אומה ולשון כלומר כל מי שהיה עומד לפניך בתחילה. ולפיכך הוצרך לומר לו להשביע כל עיר אשר ילכוד ויכבוש תחתיו להעבירה לשם רזיא"ל ולשם רבו שהוא המלך או אמור המלאך. וכלל הנה ג' השמות הקדושים מבפנים יחד, ואולם סוד הנקוד הנמצא בשם המיוחד בכל ספרו זה ובשאר ספריו הוא עניין נוגע בעטרה, ואי אפשר לכתבו מפורש בשום פנים, אך נמסר בקבלה פה אל פה לראוי בעל הצירופים לבלתי היותו מפריץ בו פרץ.
אחר כך החל עוד להודיעו כי עם היותו שומר מצות השם, אין לו פחד מן המלך הגדול כי ינוצח מלפניו על כל פנים. ולא עוד אלא שיעוור ולא יראה לעולם פניו, כי השם נשבע למסרו לחבריו לייסרו. וכבר כשל כוחו וכהתה עינו ונס לחה, שאלה ידהיו עוזריו ונכשלו ואין כח בם לעמוד. ואם כן טוב הוא לרדוף אחרי הנשארים מכוחותיו עד שער השמים, כי הם נסים וזה רוד"ף. וסופו להיות פרו"ד מכולם כלומר שכל נפרד. והנה מצוהו לבלתי העלות על לבו לעמוד במקום המלחמה עמו שהוא הלב, ולא יכנס לחדר ששם יש לו גם כן כח הדבור. והוכן לדבור מפני שידומה אם ישמענו ויאמין לדברו. וכאלו רזיא"ל נכנס לו ערב לסבול כח הדבור ההוא הדמיוני וכל מקריו, וכבר ייעד לו שהוא לא יגיע שם חי. ועניינו הוא שסוד מהל"ך בורד"ל הוא מכל"ל הדבו"ר ויצר הרע אינו מגיע עד שם לעולם מפני שדבריו פרטים ואינם כללים, ודברי השכל האנושי הנקרא יצר הטוב דבריו האמיתיים כללים והמשותפים פרטים וכללים אך לעולם אינם פרטים לבד.
והנה אמר וברדהא"ל עבד ה' ומשרתיך, והורה על היותו אמצעי גם כן בין השם ובינו על פי הדבור. וברדהא"ל הוא רזיא"ל בעצמו. והנה אמר לו ואם על בורדל נשבעת חי ה' פטור אתה, כבר הורה על היות מלות חי ה' משותפות לכאן ולכאן. יובן מהם שהם השבועה בעצמה ויובן שהם שבועה שנשבע רזיא"ל עתה בם על היותו פטור משבועתו. ומה היא השבועה אשר בין שני היצרים שהם שני המלכים, היא שבועת דם ודיו שעל פי שניהם אדם מדבר מבית ומחוץ. וזה אומר שאחר שרמלוס נס למרום כלומר נס למרום ונעשה זנ"ב למאו"ר שהוא מז"ל ראוב"ן והוא מזל טלה ונוטלה ממנו הברכה והבכורה ונתנה ליוסף שמזלו מזל דלי כלומר כוחו כח דלי. לא תחשוב שאני מאמין שיש מזל לישראל אבל תדע שאני טומאמין שי"ב השבטים הם כנגד י"ב מזלות וכנגד י"ב חדשים והם שולטים על החדשים ועל המזלות. כי על כן נקראו בשם שבטים ומטות שהם מורים על הממשלה והמלכות, באמרו לא יסור שבט מיהודה. וכל שכן בחשבי אני כי ישראל בניו ובתו ונשותיו ואבותיו ואמהותיו ואחיו וחמיו וצאנו וכל עניינם חקוקים בזה הגוף האישי, מהם גופנים ומהם רוחניים ומהם גופים ומהם רוחות. אבל אין זה מקום ביאורם. ונשוב לומר שרמז רזיאל עניין מה שיקרה לשכל האנושי עם הכוחות התאוויות שהם יושבי אי הראי כלומר שהתיישבו על ראות העיניים ובו קיומם בעודם נמצאים. וצוהו שלא יבטח בהם ושישמר מהם בכל כוחו הוא וכל הנמשכים אחריו שהם אנשיו. וצוהו שלא יקל עולו מעל צוארם, גם הזהירו לבלתי הכבידם הרבה כי חלושים הם לסבול רוב מוסר פן ימרדו בו. ועל כן צוהו להפקידם תחת יד האיש הקרוב אליו כלומר שהוא ידע להנהיגם בעתים שהוא נפרד מן האדם, כלומר בעת היותו בלתי נמצא בפועל עד עת שובו כי הוא מתגלגל בדמות רצוא ושוב עת אחר עת. וייעדו לבלתי יודע להפסיד מה שהרוויח כי עיני השם שמה תמיד לעזר ולהועיל, כעניין "עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא' יב'). וכן "היו עיני ולבי שם כל הימים" (מלכים א' ט' ד').
ועתה עוד ייעדו שמשם יבא לו עזר שלא יצטרך להעבירו עמו המעבר הידוע ולא יצטרך גם כן להעביר עמו רק מאתים איש מאנשי אי הראי. והם מאה מולים ומאה ערלים. והוא משל לכוחות הרוחניות והגופניות כי הרוחניות כוחות מולים יהודים טזומודים על האמת, והגופניות כוחות ערלים ואטומים וסתומים וחתומים ומקשים על האמת. ואמר לו שבעברו אחר שדעתו לחזור עוד לא יקח כל כוחותיו המעולים עמו שלא ישאר האיש הזה ריק מכל טוב וגם לא יניח לו כל הכוחות הרעות הראשונות שלא ישוב האיש הזה לאשר היה בו בתחילה מן הפחיתות, אך יקח קצת ויניח קצת. ואין עניין מספר המאתים קבוע אבל הוראה על קצת ריבוי כעניין שבעה או עשרה שיורו על ריבוי במקומות הרבה. והנה נתן לו סבה על שאין ראוי לעשות זולת מה שאמר לו באמרו פן יתפאר עליך. וכל המשכת העניין ההוא עד אמרו לא זכרו את ה' וגם שכחו דברי קהלת, והורה על כל הנעלם בפסוק עיר קטנה שהוא ידוע לכל שרז"ל פירשוהו על עניין גוף האדם ועל התחלף כוחותיו הגופניות והרוחניות.
ואחר כך ביאר כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה וכל כוחותיהם הם רוחניות ותלויות בקול ורוח ודבור שהוא רוח הקדש. וסוד להנקם מאויבי ה' וממשיחי זולתו ידוע הוא על דרך הנסתר, כי הכוחות האבריות אינם מכירות אלהות וממליכות עליהם כל גובר, וכל מאן דאלים גבר. כלומר כל מי שהוא יותר רשע ויותר מתגאה ומתגבר על חבריו הוא מולך על האברים בהכרח. כלומר מן האיברים הנושאים ארבעת המלכים שהם האדים החם והקר והלח והיבש, שהם אינם מכירים שום אלהות זולת פעולתם שפועלים, וזה מושח את זה בטבע ובמקרה. ועל כן הם אויבי הדבר שהם אינם קיימים והוא קיים. ופשטו אינו צריך ביאור כי מבואר הוא מי הם מושחי זולתו. יזועוד החל ליעצו ואמר לו שיחזק כוחותיו ויגביהם עד שכל רואיהם יפחדו מהם. וצוה לפרנסם לפי צורכם אל המזון. וזמן הרעב של שנתים ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, רמז הם לשבעה כוכבי לכת שהם שני המאורות וחמשה כוכבים נבוכים המושלים אחר י"ג שנה עד תשלום כ' שנה שהוא סוד בית דין של מעלה, אשר האדם נידון בם. ואחר כן נידון על פי השם לא על פיהם כלל והוא סוד אד"ם עם האד"ם. ועל כן צוה לו לצוד צידה לאל ולהלחם בעמלק שהוא שם כללי לכל המקטרגים. ואמרו עד חמש שנים מפני תשלום יוב"ל שסודו מ"ח שנה, וכן סוד חמש שנים חפשם ותמצא שה"ם מ"ח שנ"ה. ועניין ארץ הצבי ללכדה וגם להחרימה מפני שיוכל בסוף לטהרה כלומר מה שהיה בתחילה מרוצה וטוב ויפה והיה בו חפץ וצביון ויצא מן האמת, יוחרם עד שימותו ממנו כל הכוחות הרעות הבהמיות כדי שיטהרו הכוחות העליונות בו בסוף, וישוב החפץ והרצון והצביון אליו בכשרות ובטהרה. וכן צריך לדעת הכלל אחר שהודיע רזיאל שהוא האדם בכלל, כל דעתו וכל עצתו לשכל האנושי בכלל, שהוא המלך הקטן להישמר מן השטן שהוא המלך הגדול המושל בתחילה עליו. כי כח השטן על המלך הקטן.
והזהירו כראוי להיות זריז וחזק ואמיץ כנגד כל לוחמיו, והבטיחו שיצליח בעשותו כך. חזר וברכו בשם על מנת שישמע, ואמר לו בשמעך בקול ה' יהיה עמך. וקשר העניין וחזקו ומכלל ברכתו שינתנו כל אויביו בידו ושיעשה בם משפט. והשרש הורה שמציאותו היה עם האדם לנקום נקמת יחהשם ממשכחי שמו. וזכר עמו שלשה תארים שהם הצריכים יותר מכל דבר ולא שתפם כלל, אבל שם כל תאר מיוחד לעצמו באמרו הגדול הגבור הנורא. ולא שם בהם ו"ו ולא שם אל מפני שזה הוא סוד הרחמים לצדיקים, כלומר בהיות שמו הגדול מתגדל ומתגבר ונורא בה"א הידיעה. כי כשיודע זה לכל יודעו, מיד יכנע כל כח גופני כללי או פרטי תחתיו. כי מדת הגדולה היא המורה על מעלת בעליה ומדת הגבורה מביאה פחד בלבבות ומדת היראה המקיימת שתי המדות הראשונות בחזקה. והאחרונה מביאה להשמר מכל חטא והראשונה מביאה לעשות כל מצוה מאהבה אבל האמצעית שומרת זו וזו, בהיות כח ויכולת נמצא לגמול האוהבים והיראים העושים מה שראוי והנזהרים מעשות מה שאינו ראוי, ולענוש מהפכי הכוונות האלוהיות.
והנה ברכו בתוספת ימים לו ובחסרון ימי אויביו, וזה מפני שכל מה שהשכל נשאר עם האדם בעולם הזה יותר זמן ארוך מוסיף האדם חכמה, ואם ייפרד אי אפשר להוסיף מעלה על מעלתו כי מה שראוי שהרויח, ומוליכו עמו בו מתלבש ומתפאר בעולמו והוא גמולו בין רב למעט, אלא שאין מונע לו אחר הפרידה. והנה השכל הזה האנושי בהתחילו לצאת מן הכח אל הפועל הוא רך וחלוש מאד, על כן אין לו כח לעמוד בפני מונעיו עד שיתחזק חוזק שיהיה ניכר בו. וזה דומה על דרך משל לנער שלומד פסוק אחד על פה כי בהיות ידיעתו בו חלושה ואע"פ שידענו עתה הנה ישכחנו מחר. וכל מה שילמדנו יותר יחזקנו יותר עד שלא ישכחנו לשבעה ימים, אבל אחר שנה ישכחנו עד יטשיהיה אצלו כאילו לא ראהו לעולם. כי זהו עניין טבעי באדם, ועל כן כשילמדנו בטוב מאד מאד לא ישכחנו לעולם. כן זה השכל בהתחזקו מאד מאד ימצא מזומן תמיד לכל חכמה ודעת ולא ישכח לעולם ויהיה נמצא עם האדם בימינו כמו שנאמר על זה "שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמות" (תהלים טז' ח').
ועניין אמרו לו, ימים עד ים תמשול ועשר ונכסים וכבוד תרבה כחפצך עד די, והוסיף לאמר לו ועל בני יעקב תרחם כי בן יעקב אתה וגואל בני יעקב תקרא. שני פסוקים אלה הם עדים נאמנים על היות זה המלך הנזכר הוא המלך המשיח ולא זולתו בשום פנים. ועיין בם כראוי ויתברר לך זה מהם אחר שתדע ששם משיח משותף לשלשה עניינים אלה. משיח יקרא תחילה השכל הפועל באמת, והרמז "וזה שמו אשר יקראו יהוה צדקנו" (ירמיהו כג' ו'). ומשיח יקרא האיש והעתיד להוציאנו מן הגלות מתחת ידי האומות בכח שישפיע עליו מן השכל הפועל. ומשיח יקרא השכל החומרי האנושי ההיולאני שהוא הגואל והמושיע הנפש וכל כוחותיה הנפשיות המעולות מתחת ידי המלכים הגופניים ועממיהם וכוחותיהם התאוויות הפחותות. וזה העניין מצוה וחובה לגלותו לכל משכיל ממשכילי ישראל להושיעו מפני שיש דברים רבים שהם הפך דעות המון הרבנים, כל שכן שהם חולקים על כל מחשבות המון עמי הארצות. ראוי לכל משכיל המבקש להתנבאות שיראה בעיניו ובלבבו כל איש ואיש מאנשי הארץ הסכלים כאילו הם קופים וכל מעשיהם כמעשי התוכים ומחשבותיהם כמחשבות השנהבים שכל אלה מיני חיות. וראוי לברך עליהם ברוך משנה כהבריות. ושלשתם מיני קופים הם וכל פעולותיהם דמיוניות והאיש עמהם הוא כמי שמצא עצמו ביער לבדו שיודע שאין שם איש זולתו וגופו מסוכן בין החיות הרעות הנמצאות תמיד ביער. אבל נפשו אין להם יכולת עליה והיא הנפש המשכלת הנשארת אחר חיות העולם הזה. ואמנם מפני היותו ביניהם והיה ממינם ומהם וכאחד מהם, והיום בשכלו נתעלה ממינם ונתייחד מהם ושב מין אחר אלוהי אחר היותו אנושי.
ראוי שכל איש ואיש מהם יהיה בעיניו מעולה מן הצד אשר יקרא אדם בכח. ואפשר שיצא לפועל ולא ירחיק אחד מהם מללמדו מצוה ותורה ומשפטים צדיקים. ויודיעם סתרי החוקים לפי סכלם מהם על דרך ייחוד ומהם בפרהסיא לכל, כעניין שלא ישתוממו הלבבות עליו וישתדל תמיד להיותו אהוב מלמעלה ונחמד מלמטה. עד שיהיה עם זה נוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. כי זהו תכלית השלמות. וצריך זה העניין חכמה רבה והתיישבות נפש חזקה כל זה באמת ראוי לעשותו כן עד אשר לא יטה המתנבא ר"ל המתעלה בידיעת השם מזה ימין ושמאל, אלא בעת שיראה שהעם משתבש במעשיו או באמונתו שאז אין ראוי שיעשה כן אלא הפך זה הנזכר כולו ואפילו אם ייהרג מהם לכבוד השם, שראוי לפרסם רשעותם ומינותם בכל צד. ואע"פ שנודע לכל שברצונו לעמוד כנגד העם הם יעמדו כנגדו בחזקה אם הם רשעים ומינים, ואם הם צדיקים ישמעו בקול השם ויבחנו דבריו וספריו וירוצו לשוב לעבוד את ה' בכל מיני עבודה כפי מצות התורה ובדרך פירושה המפורסם הנקרא תלמוד בבלי. והראוי לזה ימשך אחר כאזה והראוי לזה ימשך אחר זה. אך אם הכריחו השם כדי לפרסם דבר ועשהו עד שקראהו כל נער שבעיר אוויל או משוגע או קרח כעניין אלישע, ראוי שיעשה פניו כפני אריה ולא ישגיח באדם כלל ולא יבקש תכלית תכליות לאשר צוהו השם אבל יעשה ויאמר לכבוד השם. ויצא למה שתרצה, שעל זה נאמר "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות ב' יב'). וכן עשה משה בלכתו אל פרעה פעם ראשונה עד שהרע לעם ואמרו לו ולאהרון אחיו "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו" (שמות ה' כא'). ובסוף נצחו הם ושב כל מתלוצץ מתנחם על דבריו כך דרכי השם תמיד יתברך שמו.
אמר רזיאל אחר חצי שנה בברחי ממגדל ענאל בחרתי לי בית ישראל. הורה בזה כי יש דבר שנקרא מגדל והוא כדמות עיר ומגדל שבתורה שבדור הפלגה, והוא עניין שהאדם חושב להתגדל בו. וקראו בשם מגדל מפני בקשו על פיו סוד השם בעניין "מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְהֹוָה בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב" (משלי יח' י'). וייחסו לענאל והוא שם מורה שהוא כח העונה וסודו כסמאל. ולפיכך אמר שברח ממנו ובקש מקום יותר כללי ממנו שיתעלה בו והוא בית ישראל שסודו כנסת ישראל. ואמר שנסתר שם בעלייתו כלומר שם מקום קבלת מעלות חכמות אלוהיות מפני היותו מקום גבורת השכל וחולשת האנושות. ואמר שבקש לדעת תכלית הכוונה בעניין כנסת ישראל, ואז שלח לו השם כח חדש וקראו עזא שר צבא ה' ועשאו שליח בין השם ובינו, וקרא לו שם חדש. ודע שכל עת שחדש לו שם היה לו להורות על מה שהוא בו אז, או מה שיהיה בו בקרוב. וקראו דרגיאל בן כבשאלהיאל והוא בעצמו רזיאל בן שלויאל והוא שם נגזר מן דרג כלומר מן מדרגה, הורה שיעלהו בדבר השגה מפני היותו דורש את ה' ושאל אל יה אלהי ישראל. ועל כן ייחסו בשם עברי הנביא. וייעד לו השם זמן הבא שישקטו ישראל אחר נקמת האויבים והעדרת המאורות וזה מובן ממה שקדם.
ועתה אמר רזיאל שאחר שהגיד לו עוזא השליח מה שצוהו השם להודיעו לו עם היות שם עוזא לעניין נעלם וממנו חסר וממנו מלא, נשא עיניו לשמים וראה רקיע פשוט וכמעט נפשטה נפשו מן החומר השפל שלה מתוך ראותו זה. והנה הדבור אמר לו דבר עם חידוש שם והוא שם גברביאל בן שאלגביאל להוסיף לו גבורה לשאול שאלות חכמה זו על גב זו וזו על גב זו. "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" (קהלת ה' ז'). ואמר לו מדוע דאגת על אבדן שלשת מיני מאורות והודיעו שהם מכשפים וראוי לדאוג על אבדן. וכן רמזם הוא תחילה שקראם אחזי עיניים. והודיעו השם שהם שלשת מיני עבירה שסודם ע"ז ג"ע וש"ד. ויעד לו שלקץ ז' שנה יודחו מן העולם בשלשת מיני מעלה שנולדים מחכמה ותבונה ודעת. וזכר לו שיש לתולדת אלה השלשה י"ג שנה בזמן הנרמז פה למעלה. ואמר שעתה גוברים תמיד אצלו אלו המרגלים השלשה וקראם כן מלשון הרגל כלומר הם מתחזקים אצלו בהרגל ובלמוד. ועוד העירו וחדש לו שם וקראו זרובבאל בן שאלטואל וכתוב בו"ו ונקרא ביו"ד. והנה נקרא כן להורות שהוא יחתום לו רזא בלבו שהוא עניין תולדה מאל עליון, שכן אַלְטוֹ בלעז עליון גם אַלְטֵי עליונים וכן אלטוש עליונים. הודיעו שהוא יגלה לו סוד הכוחות כגהפועלים במציאות על פיו וקראו אז שלוחי להורות שרצונו שיגלה גם הוא מה שגלה לו בכתב או על פה. וקרא הכוחות רוחות ואמר שלש רוחותי אלה וייחסם אליו שהם לו בעבור רוב קרבתם אליו. ואמר אלה המה ה' האלהים השופטים כל הארץ על פי. וצוהו שישאלם איה מקומו לא מהות עצמו להורות שאפילו גם הם אינם יודעים מקומו אבל עושים מצותו כרצונו. ואחר זה פירש החילוק של הרוחות השלש ואמר שהם ארבע וגם חמש. ופירש ואמר כי האחת היא שתים, והאחת היא שתים, והאחד מכריע בינתיים. וקרא הנחלקות בשם נקבות והמכריע בשם זכרות להורות על מעלת המכריע עליהן.
ואלה הם ענייני האדם בכוחותיו כי המה משכן לנשמה ומשכן לחכמה וכן החמה משכן לחכמה ולנשמה. והלב משכן לרוח ומשכן לתבונה וכן הלבנה משכן לתבונה ולרוח. והכבד משכן לנפש ומשכן לדעת וכן כוכב מאדים משכן לדעת ולנפש, עם היותך יודע כי הדם הוא הנפש, ועם היותך יודע כי הדעת הוא כולל תאות המשגל. כגון "וידע האדם עוד את אשתו" "ולא יסף עוד לדעתה" וכן רבים אין קץ. ואלה עם המחשבה הם ארבעה ושבו ביסודות השלשה שהם עם הארץ ארבעה. והרוחות עם הנפש המשכלת ארבע, והמאורות שלשה ועם המזלות ארבעה. ועוד כולם חמשה מינים, ב' מאורות וב' מיני כוכבים עומדים ונבוכים והתלי נמלך על כסאו מכריע בינתיים. וכן המשכנות חמש, והם השמים ואש למעלה ומים וארץ למטה ורוח מכריע בינתיים. וכן ראש ומח למעלה ובטן וכבד למטה ולב בגויה שהיא משכנו מכריע בינתיים. וכן מחשבה וחכמה כדלמעלה ובינה ודעת למטה ושכל מכריע בינתיים. וכן נשמה יחידה למעלה ונפש חיה למטה ורוח מכריע בינתיים והנה כולם אמורים. ואחר זה יעדו שבקץ מ"ה יעזר מכולנה עזרת מעלה ועזרת המלכים המולכים עליהם שהם השמות. ולא זכר בזה זמן שנים, ועל כן תדע כי סוד אמרו על זה העזר ובקץ מ"ה אינו אלא במצוקה כלומר בכל עת צרה. וזה ייעוד מופלג ומעולה מאד, ועל זה אמר לו מיד על כן לא תירא בהמיר כל מלך כתר מלכותו, ונתן לו טעם באמרו כי זה מפני היות כתר תורה כתר הכתרים והמשיך הטעם עד סוף העניין.
ואחר זה פתח עוד פתח אחר מעולה מאד ואמר שהראהו השם מראה אחת חדשה. ואמר שבה מצא עצמו בעולם עליון במראה הנבואה. ואמר שנשא עיניו וראה שלשה כוכבי לכת בדמות שלש צורות מלכים נלחמים זה עם זה. ואמר שהאחד מהם כתר זנב שטן על ראשו והאחד כתר זנב מלאך על ראשו. ואמר כי השלישי שהוא מכריע ושמו ממנ"ן דמות אדם דמותו ראשו פתוח וסופו סתום וזה כולו זה ביאורו. דע כי מה שזכר שראה שלשה כוכבי לכת בדמות שלש צורות מלכים נלחמים זה עם זה הם שלשה שמות של שלשה נמצאים והם מלאך וגלגל ואדם. ודע באמת שכל גלגל שטן, והוא סוד גדול מופלא ומכוסה כי הוא בהכרח חמר בעל צורה והבן זה בכלל. ודע שהוא דמיון גמור בלא ספק ועל זה התחייב האדם להיותו מלאך מצד שכלו, שטן מצד דמיונו, ואדם מצד הרגשו. והנה ראשי השמות שלשתם אמ"ש ואמצעם דלא"ט וסופם ך, ם, ן. והנה היה אדם אמצעי בין מלאך ושטן, וזהו סוד מנצפ"ך אשר כהצופים אמרום כי מספר כ' הוא עשרים ושב להיות חמש מאות ך. ומספר מ' הוא ארבעים ושב להיות שש מאות ם. ומספר נ' הוא חמשים ושב להיות שבע מאות ן. אבל פ"צ היו בתחילה זה שמונים וזה תשעים וגם לא נשתנה סדר מספרם כי הארוכים גם כן היו שמונה מאות ותשע מאות והנה הם כסדרן. וסוד כמ"ן במספר הקטן בד"ה וכללם ק"י ואלה ואלה ח' אותיות הרי סוד בד"ה חק"י אמור שלם והוא שבספר תורה ימצא בעלי תג אחד, אבל ש'ע'ט'נ'ז' ג'ץ' הם בעלי תלת תלת תגין, אבל מ'ל'א'כ'ת' ס'ו'פ'ר' אין בם תגין כלל והסוד ספרו"ת מלא"ך. ז"ג ע"ץ שט"ן והסוד יע"ץ שט"ן. וכל יע"ץ מליץ כסוד שם זה הספר הנקרא כן לעניין סיני"ם שהוא שם לעיר אשר חובר בה הוא. והשנים האחרים שהם ספר "איש אדם" וספר "הברית החדשה" יורו על סימני ניסן ועל סתרי כוחותיו. וסוד ספרו"ת שמו"ת מצירו"ת.
והנה כמ"ן בארוכים עולים צורו"ת הטפ"ה שהם טפו"ת הצור"ה ומהם נבראו אנשים עם נשים, והם כוללים הנשמות שהם כל השמות מהספירות הנספרות שהן מספר תה"ו, והן טפות הצורה המושכלת והם ש"ם ש"ם שהם קש"ר קש"ר קש"ר ת"ר ת"ר ת"ר. כי שש מאות שסודם שק"ר ואמ"ת הם שווי לחסרון מאה מהם ולתוספת מאה עליהם. ובתת זה שהוא זנב שטן חלקו לזה שהוא זנב מלאך יהיו שלשתם במדרגת אדם בשוה. ויהיה זה מלאם וזה אדם וזה שטם. ויהיה סוד זה תרעא וסוד זה תרדא וסוד זה תרשט. וסוד מ' מכ"ן שהוא המן הוא מאדים. ועל כן ראשו פתוח וסופו סתום כעניין מ"ס בעולה כוובתולה. והם סוד היהודי"ם עם השם על דרך כנסת ישראל שהיא בתולה לעיתים ובעולה לעיתים. ועל כן אמר שהשלל היה מאתים איש מאה מולים ומאה ערלים. וכבר נרמז זה הסוד למעלה במשל מצות המלך גם הוא לריבוי מספר, אך הנה בשינוי מספר אמיתי. והנה היו לשטן בתחילה חמש כי נ' מספרו חמשים אשר הם חמשה וישובו שבע שהם שבע מאות. ועם היותו חמש נט"ש הוא באמת וכן חבריו בדומה לזה. ואמנם ויולד בן ויקרא את שמו עזריאל ונתן בו טעם יראה מפני היותו נהפך מהר. הוא כי בהולד לו שכל שהוא בן מלשון בינה יעזר בו מהאל מפני שדרכו דרך להט החרב המתהפכת, ולא יולד אלא מתוך העיון בדברים המושכלים.
ועוד הוסיף ביאור ואמר כי העשרה נחלקו לג"ז בסוד תר וגזל של הקרבן. ועל כן זכר עגלה ועז וכבר רמז עזר איל בסוד שם הבן. ותלה אז השאלה בלב גם בעט, ולא בעז ולא בעת, וכל עז מזל והשואל בו עובד ע"ז. והנה עת בעצמו כי אין מזל לישראל. והנה הודיענו עתה כי כל דם תחילה הוא דיו ושב דיו במות דם בלי ודוי, כלומר בהיות הדם כלי כח מקטרג מהמשכיל. ועל כן ננקד למעלה להסיר כוחותיו ממנו, ואין לו לא טעם ולא נקוד והוא חוץ מטוריו. והוא רמז לעניין "והתוית תו" (יחזקאל ט' ד') תו תחיה תו של דיו, ותו תמות תו של דם. ואחר זה הראה לנו צורת השגתו והודיענו ששב דמו לדוי לדיו כלומר ממת לחי, רוצה לומר ששבה נשמת רוח חיים שבו עם ההשגה צורה משכלת חיה וחכמה. וידע שהיא ראויה להשאר נצחית בסבת השגתה ונהפכה מן היותה מתה להיותה חיה. וידע כי חיי כזהעולם הזה בהיותם נערכים לחיי העולם הבא ראוי שיקראו אלה מות. ולזה רמזו רז"ל באמרם "מאי ליעביד איניש וליחי לימות ומאי לעביד איניש ולימות ליחי". פירוש מי שרוצה למות בבא יחיה בזה ומי שרוצה למות בזה יחיה בבא. והסוד בהמיתו יצרו הרע יחיה יצרו הטוב ובהמיתו יצרו הטוב יחיה יצרו הרע. ועל כן אמר דוד "ולבי חלל בקרבי" (תהלים קט' קב'). ועוד רמזו רז"ל על זה סוד מופלג באמרם רשעים אפילו בחייהם קרואים מתים וצדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים.
ועתה אמר זה כי אחר ההשגה הבין שעלה כוכב עזא י' מעלות ויהי היום ההוא יום ה' הגדול. והוסיף תיבת וְהֻ ואמר עוד והנורא כלומר שההשגה גרמה להתעלות כוכב זה שהוא מחודש. והוא כוכב החכמה והבינה בידיעת השם המיוחד בשלושו, שסודו שלש מאות, שהוא שם אחד בסוד מצפ"צ והוא רוח אלהים. והנו בן אברהם כלומר שהוא אשר הולידו ושב ח"י בסוד עזריאל שהוא אליעזר המודיע סוד רזיאל והארץ תענה את יזרעאל.
והנה סוד העשר גב"ה חברם עם ו"ה הנוספים הנה הגבו"ה. והנה הגדול הגבוה והנורא ונולד בן לאות ר"ש של תיבת הגבור ושב גבוה. והנה הסוד וה"ו הנורא כי הוא בין ע"ב בראש. ואמרו קטן מחוץ על השם הגדול ונכתב קטן באותיותיו בפנים מפני שסוד קטן הוא נקודה וסודו העולם הבא, כלומר שזה השם הוא סבת חיי העולם הבא, ונראה לכל דבר קטן ונבזה. והוא בעיני המשכילים קטן מפני רוב גדולתו כי הם יודעים כחשמה שמשיגים ממנו הוא מעט לפי גדולת מעלתו ובזה תאבים אליו להשיג ממנו תמיד יותר ולהוסיף על פיהו חכמה בכל עת. ועל כן הוא קטן למי שהם בפנים בעצם בבחינת השגתם והוא קטן למי שהוא בחוץ בבחינת מחשבתם. ואמנם פשטו הוא שיקרא בשם אדני שהוא השם הקטן באמת וזה המיוחד הוא השם הגדול. והוא עם כל זה סוד גדול גבוה ונורא.
ואמר שבעלות עזא כל הכוכבים עלו עמו וה' נלחם בעדו. והנהו מנוקד בעדו בצרי תחת העי"ן כלומר השם נלחם עם היצר שיצרו הוא לעד בינו ובין בריותיו להגיד פלאותיו ואין דבר עומד כנגדו. ועניין כל הכוכבים כלומר כל תולדות החכמה. ואמר כי בעלותו העביר השם לפניו את הכוס התשועה למען העמידו על מכונו כעניין מאמר ספר היצירה "והשב יוצר על מכונו" (א' ג'). ואמר ואשא עיני ואראה והנה עזים לפני ר"ל שני מגדלים וסודם ימין ושמאל. ואמר שנשא עיניו וראה כלומר השתכל יותר בעיון הציורים הנמצאים הנעלמים מההרגש וראה והנה איל מבריח שד מלפניו.
וזהו סוד אל שדי שהוא אש מצורף עם דם וזה אם כלומר סבה וזה ש"ד שהוא רוח משותף עם מים. וסודם אם ורחמים שהוא אדם ברחמים כי אדם רוח אלהים גם אלהים רוח אדם. על כן נקרא רזיאל בן אדם וכן היה אברהם בן אדם. וכל מי שהיה אצלו השם מקרה עבד אלהים אחרים רק להיותו מלא וחסר זה הכרחי. והוא רוח סמאל ודעהו כי חמרו מלאך וממנו תדע כי הרחום הוא דיין גם הדיין הוא רחום. ואמרו ורודף אחריו כטבחזקה להרגו ובידו כלי חרב והוא ברח מפני שכשיתחזק הטוב יברח הרע. וזכר סוד מלבושם ואמר שלבוש השר שחור כלומר חשך ואפלה. אבל מראה האיל ודמותו כדמות מראה אלהי השר שסודו לזוכים השכל ולחייבים אשמדי.
ואמר א'רגמן י'רוק ל'בן ראשי תיבות אי"ל והם מציאות האדם עם הטיפות המצטיירות עם הצבעים ברחם תחילה. והתייחס לזה אל הוראת אילות וכח ויכולת חזקה מהשם ית' לבראת האדם מטפה סרוחה ומזוהר מוצבע. והנה בו מתנהג כל ימיו והליחות והשתנים לעדים נאמנים. וזהו דמות הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כי כמו שנמצא שם הזוהר הצבוע בקשת בענן ביום הגשם והוא עומד עם זהר השמש, כן הליחות הם המטר והגשם. והאדים והעשנים והקיטורים שנולדים מהם ומן המזון באיברים הראשים ועולים ויורדים, הם העננים בעצמם. והזוהר הנפשיי שהוא זוהר משותף מן הגלגל ומכוכביו וממאוריו עם שתוף זוהר השפע הנשפע על הגלגל הקשתיי על איברי הגוף בכלל ובפרט שהוא הנקרא מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי'.
ועל כן אמר רזיאל כי כשהגיעה לידיעה הזאת והשיגה בשכלו נודעה לו השאלה אשר שאל מפי הצורה אשר ראה חקוקה לפניו כאשר חקקה צורו. וזו עדות ברורה שחכמה שאל מקונו וחכמה למדו ית'. ואז שב עוד אל עניין פקיחת עיניו לראות לפניו אילן מדע ושמו חיים כלומר מה שהוא לאחרים סם המות והוא עץ הדעת היה לרזיאל סם החיים ולא נכשל בו כאחרים. לועתה בקש לצייר לנו מהו כדמותו ואמר שהוא כדמות סולם עגול. ומנה מעלותיו ואמר שהם ש"ס דרגים. וראה שהיה רוחב כל דרג כרוחב פסיעת איש מרגל לרגל. וראה שבין כל דרג באורך דרג ומראהו כמראה התכלת והוא מלא סביב עולה ממזרח ויורד אל מערב בחזקה ובתוכו עבר בריח עב מאד וארכו כשליש עגול יצא ראשו לדרום וסופו לצפון. וד' ראשים לראשו וכן לסופו לד' הרוחות. וכל ראש מהם עליו גוף שוה בעל ח' נקודות וו' שטחים מנוקדים ככדכד וי"ב קוים לכל אחד. וראש חמישי מזה אחד ומזה אחד עד אשר עלו כולם ה' כנגד ה'. ואמר כי אלה מימינים ואלה משמאילים ומשליכים על פי הגורלות פורים בין שמות ידועים. ואמר שהפור מתהפך מן י"ו אל י"ו כלומר מן גבוה אל גבוה ומן זוג אל זוג.
ואמר שעליהם מלך גדול ונורא מסדיר ומעריך הכל בחכמה. והשלים המראות ההם בחכמה שהוא הסוד הסובב בחכמה לילה ויומם. והנה כתבתי לך פשט דבריו בפרט אבל עתה אני צריך לפרש לך ענייניהם ואי אפשר לי זה בלתי ציור הסולם ואע"פ שלא יצוייר באמת בלתי כדורי כבר ימצא ממנו קצת תועלת בציור המעגל הזה.
לאהערה העורך: צירתי כפי שנראה בכתב היד.
דע כי הסולם הזה צריך לצייר עגולו כאלו הוא עומד לפני עיני האדם ככדור מלא מתגלגל פנים ואחור לפניו. כאלו פני האדם אל המזרח ואחוריו אל המערב והאיש באמצע. וזה הסולם הכדורי אשר לו שני קוים ברורים ודרגים רחבים מעט בין שני הקוים והם ש"ס דרגים ובין כל דרג ודרג כרוחב דרג עד שיהיה האורך שוה לרוחב. ומראהו כמראה התכלת כדמות רקיע מתגלגל בעבור תכלית אחת ידועה מיוחדת. ואדם מגלגלו לבבעשרים ספירות ה' אצבעות רגליו לימינו וה' לשמאלו וכן ה' אצבעות ידיו לדרום וה' לצפון והם המימינים או המשמאילים. וד' הראשים לראשו וד' לסופו לד' רוחות מפה מצד דרום ולד' רוחות מצד צפון. וכל ראש מהם עליו גוף שוה בדמות הקוביא והם ד' קוביות ושמם נקבות מפה וד' מפה ושמם זכרים ומתהפכים ומתחלפים. וכל קוביא בה ו' קצוות מנוקדים זוג למעלה נפרד תחתיו זוג למטה נפרד עליו. ואין כל הנקודות שבם כי אם ק"כ לאלה וק"כ לאלה עם החמישית לכאן והחמישית לכאן וזו היא המכרעת בינתיים. והמספר כ"ד כ"ד והנקודות אינם קבועות בהם אבל הם בלוחות מוכנות לקבל נקודות ומתוך הגלגול הם מתחדשות. ואילו עמד הסולם רגע קטון בלי גלגול היו כל קצוות הקוביות ריקנים מכל נקודה, אבל עם הגלגולים מתחדשים על פי הדין והיושר לפי המשפט האלוהי שבם שופט כל חי מדבר כפי מעשיו בגורל, והפור הוא לעד ולדיין על הגמול והעונש. וזהו הסולם הנקרא פלס העולם ומאזנים לאדם. וזהו העניין אשר הודיענו רזיאל והוסיף ביאור באמרו כי הפור יופל בין השמות ומתגלגל תמיד על פי הדין לדון בו הנדון. וכשתשתכל באמיתת עצמך תמצא כל זה הסולם בכלל ובפרט מצוייר בין עיני לבך והשתכל בו מאד ותדעהו.
אחרי כן פתח עוד פתח אחר, וכאילו הורה ששב אל עניין המלך הנזכר המנצח וברך את השם בראותו כוחו וחמלתו על עמו הרמוז הידוע. והעיר עליו אחר שראה המראות שהוא עשה כל אשר צווה לעשותו על פי הספר וקראו שליח ויעץ. ואמר שנקרא נמר שסודו ממיר צופה וממיר ב"ן יעק"ב כלומר נולד לגמן ט' שמות הקדש ונקרא גם כן יעקב כשם אביו. ראה אם זה כפשוטו או לאו. ועניין דרך כוכב מיעקב לפי דרכנו הוא מבואר עם כל הנמשך אחריו. ואמרו כי אני והו הם שני שמות שהם שלשה קדושים, כמו "אנא יהוה הושיעה נא" וכן "אני והו הושיעה נא". ועניין מלחמותיו ידוע שכבר פירשתיו והיותו לעתים צרר הוא כזמני המניעה כדמות ידי משה כאשר ירים וכאשר יניח, כעניין וגבר ישראל בהתרוממם וגבר עמלק בנוחם, כי זה בטבע הכרחי. וקבלת המלך שפע מבבא הוא מבבא חמישית המזכה לימין. ועל כן אמר ושמע בקול בשר בדגש השי"ן ובפתח הבי"ת כלומר בקול מבשר. ואמר שהוא שמש והוא עין התנין, והסוד כולו שייחס המראה הזאת כולה לשמש. ועל כן קראו רחמן וגם רצח שממנו מתים בעלי חיים בעולם הזה וגם הוא סבת חייהם גם כן בעולם הזה, שחיי האדם מכלל חייהם. ועל זה גלה ואמר והנהו בעל חיים נפח בנחירים.
ואני מגלה לך זה הסוד ומודיעך כי המח נברא מן החמה וראש פעלו בלב וזנב פעלו במח. והלב נברא מן הלבנה וראש פעלו במח וזנב פעלו בלב. ולחמה וללבנה תלי קושר את שניהם ואת פעולתם זה בראש וזה בזנב. ומהם אור וחשך וערב ובקר שהם מדת יום ומדת לילה. והם שני המאורות הגדולים שהם כדמות הפכים והם מכת המצטרפים המאור הקטון והמאור הגדול. וזה ימנה מכלל עולם הראש וזה ימנה מכלל עולם הלב. ועל כן תמצא החכמה עם הבינה בדמות החמה עם הלבנה ראש וזנב וזנב וראש. ועל כן היה האדם חי ומדבר ועליו נחקקו חובה וזכות. וזהו מה שרמז בעניין המאור המחדש שהוא טבל בטל לדכמו שאמרו חכמים ז"ל, שבכל לילה ולילה השמש טובל בים אוקיינוס ואם לא היה בעבור זה היה שורף כל העולם כולו מרוב חומו. וכן זכרו עוד בעניין העונש, עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתיקה ושורף בה את הרשעים שנאמר "ולהט אותם היום הבא" (מלאכי ג' יט'). עם היות זה אצלם סוד גדול מאד, והנה הורנו שדרך בואו הוא ממערב למזרח. וכן הכתוב אומר "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א' ה') כי היא דרכו האמיתית. אבל זאת שאנו רואים לו היא הכרחית גם הפכית אל דרכו, והפוך התנועות הוא סבת ההויה וההפסד אשר למטה. ואמנם ההפכים חייבו מציאות היצרים המתהפכים והם גם כן חייבו המעשים והאמונות ההפכיים. ואלה חייבו הגמול והעונש שהם נידונין במשפט, לכן כה אמר ה' לכם.
עתה החל בדרך המוסר להוכיח שכני סינים על פי השם וצום לעשות כל מה שיצוה המלך הנזכר שהוא שלוח אליהם מאתו. והודיעם שדרכיהם אינם ישרים בעיני השם וצום לדרוש את ה' בחפצו כדי שיחיו. והזהירם שישמרו פן יפרץ בם. ועניין עזה שהוא כתוב בה"א הוא המזל כלומר פן יעזבם תחת ידי המזל והוא בלתי השגחה שכלית. ואין פרץ רב ועצום ממנו כי אש היא עד אבדון תאכל ר"ל עניין הסתרת הפנים משכלי בני אדם והיא פקידת עון שר סינים וחטאת עמו כלומר שכחת הכח המנהיג האיברים והיותו נעזב ביד המזל וביד הטבע והמקרה.
אחר כך הודיענו שהשם נתן לו טעם והראהו למה נפוצה אומתו לארבע רוחות העולם ולמה הם עוד היום בגלות. ואמר שנשא להעיונו וראה עם גדול בבקעת הדורא עולים כדבורים בהרים, וראה עוד אחרים כצרעה יורדים משם אל הבקעה אלה מזה ואלה מזה, ואלה הם הפכי המציאות המתהפכים תמיד. ואמר ששמע תוכם ארבעה קולות וכל אחד הולך וחזק מבהיל מאד. אך קול חמישי היה להפך כי הוא היה הולך וחלש ושולח שלוחיו. ואשר נגרע כח הקול מאלה נוסף כח לזה ומה שנגרע מזה נוסף לאלה כי גלגל הוא. כעניין כאשר ירים וכאשר יניח בסוד משה במלחמת ישראל עם עמלק. והנה אם כן בידי משה נתלת המלחמה וזהו האמת שכן הוא תמיד. אלא שקול ענות הוא סוד הרקוד והוא רוחני נע ונד וקול שופר הוא סוד הנגיחה, והמרקד שעיר והמנגח איל והשעיר שר וקול גבורה וקול חלושה פעם לזה ופעם לזה עם היות ארבעתם משכן לקול הדממה הדקה ועם היותם לוחמים ונלחמים על הראש סביב על פי שם עליון והוא זה:
דע שזה השם קדוש ומקודש ואמרו עליו חז"ל שאין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו ודבורו בנחת עם הבריות. ואחר שהזהירו בדבריהם וצוונו לבלתי מסרו אלא לתלמיד הגון לווהוא בעל המדות הטובות האלה והדומים להם, הודיענו תועלתו וגמול ידיעתו. ואמרו כי כל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה הוא אהוב מלמעלה ונחמד מלמטה ואימתו מוטלת על הבריות ותלמודו מתקיים בידו ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא. וידוע לכל משכיל שאין בעולם גמול גדול מזה. ולולי שידיעת זה השם הקדוש מביאה לאיש המשכיל השלם במדותיו ובדבריותיו לידי אלו המעלות לא היו חז"ל אומרים אלו הפליאות. ואין ספק שהם השיגו שנתקיים דבר זה ביד כל יודעיו, ועל כן הסכימו על זה שהוא כן באמת. ואמנם אנחנו היום מפני היותנו בגלות הארוך הזה שאנו בו, השם ימהר לגאלנו למען שמו הגדול, נעלם זה השם מחכמי אנשי עמנו כל שכן מהמוניהם עד ששב היום אצל חכמי דורנו זה, כל המבקש שום ידיעה בשם כזה או בזולתו מן השמות הקדושים הדומים לו כמין ואפיקורוס. וזאת היתה הסבה הגדולה להיות ידיעת השם נעלמת ונעדרת מספרי ישראל וזכרו נשכח מפיהם ומעלתו נסתרת מלבם.
ועתה שב ה' את שבותנו ובקש לרחם עלינו למען שמו הקדוש והתחיל לגלות לרזיאל מקצת ידיעות בשמותיו יתע' ופקח עיני לבבו, והורנו בהם דברים מושכלים ומקובלים וצונו לכתוב מהם קצת עניינים נפלאים מהם מפורשים ומהם רמוזים ומהם נעלמים כאשר היו בתחילה בקרוב. ויש בהם תועלת גדולה להתחכם בם ולהבין בעדם דבר מתוך דבר ולדעת ההבדל הגדול עמם הנמצא בין הדברים הגופניים ובין הרוחניים, ולהכיר כי הרוחניים שורש והגופניים ענפים והם טפלים כנגד לזהשורש. ואמנם המורכבים מן הרוחניים והגופניים הם כפירות. ועם כל זה ראוי למשכיל להשיג את כולם ברצותו להשלים עצמו ולהגיע אל אמיתת ההצלחה בכל. ואחר שהדבר כן איך אפשר לשום חכם מקובל שיכתוב דבר מכל מה שידע מפורש שיהיה בו סכנת אמונה לרואים המעיינים בו בתחילת מחשבה, או למסור דבר ברור למי שלא נשלמו מדותיו הנרמזות ודבריותיו הראויות. וגם היות החכם במה שלא יועיל זולתו מן הראויים מכל חכמתו לא בחייו ולא אחר מותו, אין זו מדת חכמה שלימה. גם כן ואיך יעשה, אם כן הכרח הוא לו שיגלה ויסתיר כפי מה שהגיע כח חכמתו עליו. וכן עשה רזיאל, השם ישלם לו שכרו על מה שעשה, וכן אעשה גם אני תלמידו המפרש דבריו אכסה ואגלה. ואומר כי השם הקדוש נקרא עליון וסודו העלימו.
והנה סוד אבגית"ץ השם העלימו כן אל שדי העלימו, ואם כן מי יגלהו מפורש. אלא שנגלה בו שהוא ממי"ר חרב"ו וסודו שו"ר שהוא ארי"ה נמ"ר שנ"י המלאכי"ם נ"ר ונ"ר שהם כל"י האמ"ת הם כלי מות ועל כן נקראו מלכיו"ת. ואם תשים ד' עליהם תמצא תני"ן יש"ר. והנה צירופים רבים צירף בהם רזיאל וכמעט רוב מה שכתוב בארבעה עמודים שכתב אחר זה השם, כולם הם דברים מגומטרים עליו בעבור שהוא הרא"ש לכולם. והוא לא כתב ממנו פה כי אם זה הראש לבד, אבל בסוף ספר עדות כתבו כולו, מן אתם גם כן בני ישראל עד סוף הספר, חוץ מן הפסוק האחרון על הדרך הזאת שכתבתיו אני פה, ושם אותו כולו ב' אותיות בראש תיבות. אחת בראש כל לחפסוק ושנית בראש התחלת חצי הפסוק אחר האתנח, כי הפסוק נחלק לשנים וחציו תמיד באתנח וסופו בסוף פסוק. ושם כוון להודיענו דרך זו שרמזתיה אני פה. והסוד בו כי בישרו לפי רחבו כל שורה מהשלש כוללת י"ב אותיות והם ל"ו והאחרונה סודה ה"א חברם ויעלו אלו"ה צרפהו ותבין סודו. והנה יש לזה סוד גם לזה סוד. ועוד יש בארכו ג' אותיות בכל טור וטור והם ו' טורים, והנה ז"ו דרך ידועה מעולה. ודע כי זה השם עם י"ב ימצא מצוייר ב"מ ז"ו ז"ה ודעהו, והנהו בסוד הראש ממיר רחבו או מרים עמקו או גורע ארכו. ודע זה מאד וזה גם כן סוד מסודיו.
א' ב'ב'ב' ג'ג'ג'ג' ד' ו' ז' ח' ט'ט'ט' י'י'י'י' כ' ל' נ'נ'נ' ע'ע' פ' צ'צ'צ' ק'ק'ק'ק' ר'ר' ש'ש'ש' ת'ת'ת'
סודם טיב גחי וסימנם "כי אתה גחי מבטן מבטיחי על שדי אמי" (תהלים כב' י'). דע כי מספר כלל אותיות זה השם חשו"ת להורות שהם חיו"ת היער"ה והכל תלוי ביע"ר ובחיו"ת כפי צורת המשל גם בחיות וביער. ומהם בם הרו"ח תמימ"ה או ממיתה, והנה שני עדים לקדמון והם שמואל עם שאול והנה שאול מושאל גם שואל משואל, והסוד בם אשל ושבעה שהיא שבועה מבאר שבע. "ויקרא שם בשם יהוה אל עולם" (בראשית כא' לג') וכולם שבעה "כי שם נשבעו" (שם). בסוד שבע כבשות אשר הציב לברכה. כי יש שבועה ושבעה במעשה בראשית והנו משבעה בראשית גם נשפעו שבעה מראשית והם שבעה לטשרי אמת. על כן נרמז שזה השם המושבע יוצא מבראשית וזהו באמת בלא ספק. ושבע תיבות הפסוק לעדים שהם בב"א אהו"ה שסודם כ"ב ומספרם כ"ח והנו חקוק במ"ח. וכלל מספרם א"ת ב"ש וכלל מספר זה השם א"י א"ת ב"ש ה"ו א"ת ב"ש הו"א שב"ת, הרי שבע"ת לקור"א אשר קר"א ל"ו שבע"ה ולאשר לא ידע שמו ויחשוב לקראו הוא אצלו אשמד"י שטן, כי בו ישמש אדם וחוה ובם אהבת אשה אות וצורה צור ותאוה. ועל זה נרמז הנוסף בחלוף והארץ היתה תהו וב(הו), כי לא נשלם הוא עד אדם עם הס"ם שחסר מן השם להעלותו עד מ"ה בעבור שיהיה שלם על"ה, ויהיה הנוסף ה"ו ו' בסוד ראש בן ע"ב. והם ה"ו של בה"ו, ו"ו של ו'חשך, כי עד ו' של בה"ו עלה הס"ם ד"ם, ועד ו' של ו'חשך עלה הס"ם אד"ם ונשלם. והנה סם האדם מנין כתיבה מרבעת על האדם המעלה השלם במאזנים האוכל בקמח הסעודה בפסח כעני. ועליך להשים עליו עיניך והנה יהו"ה עדי"ם.
ודע כי בהשתכלך בזה השם בתוספת הס"ם כדי שיושלמו בו כל האותיות אז אתה משתכל בשפע הנורא, ואז תבין איך הנפש כזרע ואיך הזרע כנפש ולמה המשפט ברבוע. כי חשן המשפט רבוע יהיה כפול, זרת ארכו וזרת רחבו ובא ארכו כרחבו. והנה זה השם השלם עלה חמשה אישים ט' ט' ט' ט' ט' וכל אחד סודו אד"ם יה יה יה והוא סוד לו"ט ב"ן אח"י אברה"ם. והנו אד"ם שד"י או שט"ן כי הם השדים שלו. והנה הציורים חמשה והיצרים חמשה חבר אליהם הס"ם שהוא הפ"ך ויעלה כל השם אחר היותו חשו"ת, הפ"ך חשו"ת. ואם כן הם ממללות והכל מבאותיות זה הוא לשון הקדש. חבר אל בראשית מספר והאר"ץ הית"ה תה"ו ובה"ו ו' שעולים העולם הבא וסודם קט"ן, הרי נחלק קי"ן בש"ת והכל בברית אברהם כלומר בבית דין של מטה. והנה זהו ב"י נשבעת"י ח"י ה' והנה שבעת המילה. והנה אלה כלם רמזים קרובים לביאור ואי אפשר לבאר סודו כי אם בזה המין מן הרמזים בספרים. אך פה אל פה ראוי לגלות סודו לתלמיד הגון בהיותו חושק לדעתו ואם לאו לאו.
ואמר עוד רזיאל כי הביט אל רוח צפון מצד ידיעת השם והוא סוד תלי שהוא מכשף כי כן רוח צפון בגימטריא מכשף. וראה לב תהו שהיא בתולה באמת, על בהו שהיא בעולה בהפוך, וזה סוד גדול. ואני ער הוא אור עין ורבים כמוהו, וסוד יונא בינה ולה כנפים עפים שנים והיא הנשמה והנפש וזה אמת. ואמר שהיא פתחה פיה ודברה נפלאות ותוסף לו על שמו ח"י כלומר י"ח כחות. הרי שב רזיאל חי וסודו שתוף מדבר בחי והנו כגבריאל. ועל כן התייחסתי אני בשמו אבוברהים ודעהו כי הוא שם מורה על מציאות האיש הדבק בבורא הכל גם בבורא הים בדמות האבר ביום או בדמות היום באבר. וזה יתגלה לך מסוד רמ"ח מצות עשה שהם כמספר איבריו של אדם, ומסוד שס"ה מצות לא תעשה שהם כמספר ימות החמה. והפלא י'מות ה'חמה ו'איברי ה'אדם הם שהווהו תחילה, כי ימות החמה נבראו מהחי והמת ומחיה המת וחי ממית, ועם זה אם חיים מתו הנה מתים חיו ואברי האדם היו רמח מרוח יה ומהירח, כי כאשר יולד הוד מרוח כלומר האחד מהרוח כן יולד הרוח מהאד, והנה רוח האדמה הוא רוח הים והוא רוח הכל ורוח אחד לכל והבינהו.
מאאחר שהשלים רזיאל דברי חזיוניו ומראיו שב לחזק לבות המשכילים הנמשכים אחריו והוכיחם וייסרם שלא יתפתו במה שפותו בו הסכלים אשר לא ידעו להבדיל בין ימינם לשמאלם. והם חכמים בעיניהם ולא ירומו בעבור הנסיונות, כי "יהוה צדיק יבחן" (תהלים יא' ה'). והמשכילים ההמבם הם הכוחות השכליות והם המשתדלים להושיע הנפש המשכלת משאול שואל הב הב. והוא סוד השם הרמוז לשש קצוות שמהם נברא האדם וסוד הניסיון ידוע. ובו חתם ספרו רזיאל ואולי נדבר בו בספר אחר ונשלים זה הספר הנה ונתחיל אחריו ספר "איש אדם" בע"ה.
מצרף ספר המליץ השכל
הסבר המהדיר: מב