והשער הראשון- "יברכך יהוה וישמרך"
כתוב "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם" (קהלת ח' ה'). זה הכתוב שבו התחלתי זה החיבור כוונתי בו היתה להודיע שמצוה אחת מיוחדת שבתורה היא נחשבת ככל התורה כולה. וכן כתוב בתורה על כל אלה יחד "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא" (דברים ל' יא') וכל מה שנמשך לזה. וסוף העניין תלה השם זו המצוה בדבר ידוע, ושנה שם מצוה לשם דבר באמרו יתעלה "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" (שם יד'). והורנו בזאת כי זאת המצוה תלויה בפה לדבר בה, ובלב לחשוב בה, ובידים לעשותה. והעניין הוא שזה הדבר נמצא שאדם מולידו בידיו והוא הכתב הנקרא ספר, מולידו בפיהו במבטא והוא הספור, כלומר הדיבור היוצא מן הפה ומולידו בלב במחשבת זוהוא הספר כלומר החשבונות. והם שלשה דרכי הנבואה בידיעת השם. וזה הדיבור יכלול אלה העניינים, ועל כן הוצרכתי להביא פסוק מורה עליהם. והנה מי ששומר המצוה הזאת לא יפול תחת המקרה שהוא רע לכל, אבל יהיה אצלו כל המציאות טוב מפני היותו אמת. שכל נמצא מציאותיו אמת, ולפיכך אמר "לא ידע דבר רע", נראין אצלו מציאות רע כמו שהוא אצל שאר העם שאינם שומרים זו המצוה כלל. ועל כן אמר "ועת ומשפט ידע לב חכם", רוצה לומר ששני העניינים שבהם נחקק ונחתם הכל, שהם עת ומשפט. כמו שנאמר "ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג' א'). ומעניין "חשן המשפט" (שמות כח' ל') יתגלה עניין המשפט, "כי באש יהוה נשפט" (ישעיה סו' טז') ושומר "צדק ומשפט מכון כסאך" (תהלים פט' טו'). ומזה ידע לב חכם מהות הלב שהוא בעל העת ובעל הדין. וידיעת מהות הלב מביאה לידי ידיעת מהות העולם השפל כולו בכלל, וממנו יעלה העולה לידיעת לב בעולם האמצעי ולב הזמן והעת שבו הכל קשור. ומהם ישיג מנהיגם אם אחד אם רבים, ואם רבים מן האחד הושפעו ונאצלו ונמצאו מכוחו בהכרח, כי אי אפשר לחשוב זולת זה. ואמנם היתה כוונתי להתחיל בעניין שומר להודיע כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. זאת היתה הסבה האחת שהביאתני להחל מן שומר, והסבה השנית הביאתני להחל בחיבור מצוה עם שומר מפני שבא בדברי רז"ל בפירוש
ואם כן כבר הודיעונו שהתכלית היא ההליכה והמעשה יחד לשלמים. וכך הפילוסופים אומרים לולי החכמה לא החוצרכנו אל החכמה. וכבר ידע כל משכיל שלכל מעשה יש ארבע סבות למציאותו, והן החומר והצורה והפועל והתכלית. וכל שומר מצוה צריך ברצותו להיות שלם בה שישתדל בארבע סבותיה אלה. ומפני שכוונתי לחבר בזה הספר כלל מצות ברכת כהנים בארבע סבותיה אלה התחלתי מעניין שומר מצוה, וזה עשיתי לכבוד השם ית' שהורנו בתורתו הקדושה אמיתת מהות זו המצוה ודרכיה. וגם כוונתי בה למלאת רצון הבחור הנחמד המשכיל ר' שלמה הכהן ב"ר משה הכהן ז"ל הגלילי אשר מארץ הצבי. שחלה פני לחבר לו חבור על דרכי ברכת כהנים כדי שיהיה יודע ומכיר מה שהוא עושה בשעה שיברך את העם ולא יהיה כקורח וכעדתו. אבל יבדל משאר הכהנים המברכים בה את העם אשר אינם יודעים בין ימינם לשמאלם, ואיך יבדילו בין הברכה ובין הפכה בנשיאות כפים הנקראים כף זכות וכף חובה. ואע"פ שאמרו ברכת הדיוט אל תהיה קלה בעיניך ואע"פ שיש בברכה יברך השם וישמרך, ונאמר "שומר פתאים יהוה" (תהלים קטז' ו') ונאמר "שומר יהוה את כל אוהביו" (תהלים קמה' כ'). כי כבר נודע שאם הפתאים שומר כל שכן החכמים, ונאמר "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא' כג').
ואחר שהדבר כן אחל לדבר בפירוש עניין ברכת כהנים כפי יכולתי בע"ה. ואומר שהשם ית' בחר בנו מכל עם וחפץ להשלים בנו כל מה שאפשר לאדם להשלים בו מדרכי השלמות. והוא יתע' רצה, וגזרה חכמתו שהיא רצונו לברכנו בשמו המיוחד לו. ואם כן כבר הודיענו השם שהברכה תלויה בשם המיוחד אשר הוא שם המפורש. וכך אמר ית' "כה תברכו את בני ישראל אמור להם" (במדבר ו' כג'). ובא בקבלה נגלית, כה בלשון הקדש, כה בשם המפורש. והרב רבנו משה ב"ר מימון ז"ל שהיה מאור הגולה רמז עניין ידיעת השם ועניין ברכת כהנים במאמר מורה הנבוכים מורה צדק בחלק ראשון ממנו בארבעה פרקים שהם פרק ס"א ופרק ס"ב ופרק ס"ג ופרק ס"ד. ושם זכר מה שבא ב"ספרי" ואין צריך להשיב פה מה שכבר אמרו הרב בספרו שאין כוונתי להטעתיק דברי הספרים. אבל כוונתי בזה החיבור לגלות בו קצת סתרי תורה בעניין ידיעת השם ולא יתכן לי לגלות הכל לכל כי אם ליחידים בלבד. וכבר נאמר במסכת סוטה בפרק ז' שברכת כהנים נאמרת בלשון הקדש כמו שנאמר שם. ברכת כהנים כיצד, במדינה אומר אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת, במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו, במדינה נושאין כהנים את ידיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ. ר' יהודה אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ שנאמר "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" (ויקרא ט' כב'). וכבר התבארו אלו הדברים בביאור רחב בתלמוד. ואמנם אנחנו נאמר תחלה מהו חומר הברכה ומה היא צורתה ומי הוא פועלה ומה תכליתה, וזה מפני שזו המצוה היא שנרמז בה "בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל' יד') כלומר הפה לברך בו את העם, והלב לחשוב בשם שמאתו באה הברכה לנו, והמעשה לצייר צורות ידועות בידים. ואלה השלשה עניינים יש לכל אחד ואחד מהם ארבע סבות כמו שאבאר ואומר. כי אלה שלשתם הם ספר וספור וספר כלומר דבור נכתב ודבור נבטא ודבור נחשב. וחומר הדבור הנכתב הוא הדיו, וחומר הדיבור הנבטא הוא הלשון שבו ידבר המדבר, וחומר הדיבור הנחשב הוא הדם. והנה הלשון פה שהוא לשון הקדש הוא אמצעי בין הדם והדיו והוא המכריע בנתים. והגוף כולו חמרו הדם, והנפש חמרה הדיו, והשכל חמרו הלשון הנקרא לשון הקדש, והשכל מכריע בין הגוף והנפש. וההרגשות הן חמש שנולדו מן הדם שממנו כל הגוף עם שתוף שאר הלשונות היסודות, אבל הוא עיקר הגוף. והדמיונות הן חמש שנולדו מן הדם והדיו על פי הנפש בשיתוף הגוף. והשכלים סודם ה' כנגד ה' חמשה מימינים וחמשה משמאילים, אלה דנים לכף זכות ומימינים, ואלה דנים לכף חובה ומשמאילים. ואחד יחיד מיוחד והוא שם הקדש מכריע בנתים לנטות לכאן ולכאן לפי הדין והרחמים יחד. וצורת הדיבור הנכתב היא הבנת הלשון שבו נכתב, וצורת הדיבור הנבטא היא הבנת הלשון שבו מדבר המדבר, וצורת הדיבור הנחשב היא הבנת הכוו
והפועל לאלה העניינים הוא האדם בכלל והכהן פועל ראשון בזה העניין לפי צורת גלגל הברכה לעם. והתכלית הוא היות הכל מקבלים הברכה מהשם על ידי שמו המיוחד ית'. ואל תתמה כי יש לחומר חומר ולחומר חומר עד הגיעך אל החומר הראשון, ולצורה צורה עד הצורה הראשונה, ולפועל פועל עד הפועל הראשון, ולתכלית תכלית עד התכלית האחרונה שהיא הראשונה לכל תכלית. כי כבר התבאר בדברי החכמים שאלו הארבע סבות כך הן מתגלגלות. ואמנם ממה שראוי לדבר בו בזה השער הראשון הוא עניין הפשט הנודע מדרך ברכת כהנים תחילה. ואחר כך נמשיך בדרך שנית מעולה מן הראשונה לפי שהשניה היא ליחידים ואחר כך נדבר בדרך שלישית שהיא מעולה מהשנית. ונחלק אלה הדרכים השלשה בה לשלשה חלקים כלליים ונזכירם על כל פסוק מהשלשה לפי הראוי להם עד שתשלם הכוונה בם. והאחת תכלול כל ישראלי, והשנית תכלול הלוים שהם יחידים מישראל כלומר חכמיהם בכלל, והשלישית תכלול הכהנים שהם יחידים ללוים וכל שכן לישראל. והאחת תדרוך דרכי הפשט וכל הדומה לו וכל הנמשך אחריו והדבק בו. והשנית תדרוך דרכי החכמה וכל הדומה לה והנמשך אחריה והדבק בה. והשלישית תדרוך דרכי הקבלה הנבואית וכל הדומה לה והנמשך אחריה והדבק לה.
ואם כן נאמר תחילה דרכי הפשט בכלל כפי מה שרמזו הרב בספר האהבה בפרק י"ד בסוף הלכות תפלה, וג"כ אמר הרב ז"ל כיצד היא ברכת כהנים במקדש. הכהנים עולים לדוכן אחר שישלימו עבודת תמיד של שחר ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהם פשוטות, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ. ואחד מקרא אותם מלה מלה כדרך שעושים בגבולין עד שישלימו שלשת הפסוקים. ואין העם עונין אמן אחר כל פסוק אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת. וכשישלימו, כל העם עונין ברוך אתה יי' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. ואומרין את השם ככתבו והוא הדבר הנהגֶה מיו"ד ה"א וא"ו ה"יאא וזהו השם המפורש האמור בכל מקום. ובמדינה אומרין אותו בכינויו והוא אל"ף דל"ת שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד. ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים מלברך בשם המפורש ואפילו במקדש כדי שלא ילמוד אותו מי שאינו הגון. ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים בכל מקום אלא פעם אחת לשבע שנים, כל זה גדולה לשמו הגדול והנורא. אין ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקדש שנאמר כה תברכו את בני ישראל. כה תברכו בעמידה, כה תברכו בנשיאות כפים, כה תברכו בלשון הקדש, כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בקול רם, כה תברכו בשם המפורש, והוא שיהא במקדש. כך למדו שומעי שמועה ממשה רבנו כמו שאמרנו. אלה הם דברי הרב ז"ל. ולא זכרנו מהם כי אם אלה אבל הוא הורה הדרך כולה בעניין זו המצוה לפי פשוטה.
ואחר שזכרתי דבריו לפי הצורך בזה החיבור אם תרצה לדעת כל הדרכים תעיין בשאר דבריו במקומם הנזכרים בעניין בספר אהבה. ולפי שכבר זכר הוא ז"ל הדרכים כולם פשוטם אדבר בם אני לפי החכמה בם, ואחר כך נדבר בם לפי הקבלה כמו שידעתי. ואומר כי לפי החכמה ראוי לדעת שברכת כהנים שמברכין בה קצת העם לכל העם היא להודיע שכל מי שיבורך בשם הקדש הוא המבורך, כמו שנאמר "ברכת יהוה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" (משלי י' כב'). והיא הוראה לפי החכמה שיש שם דבר מביא הברכה לעתים ומונעם לעתים. ואם ימצא המברך ויברך כראוי ובזמן הראוי ובמקום הראוי ובכח הראוי ולאנשים הראויים, הנה יהיו העתים מתהפכים ולא ימנעו הטובה תמיד עם הברכה יחד. ועל דרך החכמה צריך להודיע שהחכמה גוזרת שלפי מה שאדם משגיח בשם השם גם כן משגיח באדם. וכך אמר הרב במורה, שלפי שכל כל בעלי שכל תהיה ההשגחה ממנו, וזה גם כן לפי דעת מאמיני השם ומאמיני ההשגחה. והנה הברכה והשמירה שני ראשי ההשגה, כי הברכה היא ריבוי השפע הטוב, והשמירה היא העיון בשלא תעדר הברכה הנשפעת ולא תסתם עין המעייבין המשפיע. וארבע צורות הברכה הנשארות, נזכיר השתים מהן שהם אור הפנים והחן בשער השני, והשתים שהם נשיאות הפנים ושימת השלום נזכירם בשער השלישי בע"ה. והנה הנמשך אחר החכמה ידע כי שפע הברכה היא תוספת חכמה בכל יום ויום. והגופני נמשך אחר הרוחני המביא לגבורת החכמה ולחזקה בלב המבורך עם קבוץ רב ממנה לפי התחלפות מיניה, היא השמירה המעולה. ומפני שהאדם גוף בעל נפש ומצד נפשו משיג החכמות ומצד גופו טורח בעיונם ומצד שכלו שמח ומתעדן בהשגת השפע, יתחייב מזה שהשלמות הוא בהיות שלשת העניינים בו שלמים, וזו היא דרך החכמה.
ואמנם דרך הקבלה היא דרך משותפת עם הפשט ועם החכמה ומעידה ששניהם אמת. והכרחי הוא שיהיה הדבר כן. אבל יש בקבלה תוספת דרכים שלא נתגלו מן הפשט ולא נמנעו (נראה שצריך להגיד נמנו) עם החכמה. אמנם נתגלגלו על צורות נבדלות משני הדרכים ההם ורחוקים מאד משניהם בתכלית הרוחק ר"ל רחוקים מאמונת אנשי הפשט ובעלי החכמה להיות אמת, ולא יוכלו לסבלם בשכלם מפני סכלותם באמתיות המקובלות. ולפיכך אין המקובל רשאי לגלותם ומבארם בחיבורו, רק יגלה טפח ויכסה טפחים. ובהמצא איש מזומן וראוי לגלותם לו פה אל פה בהתחלת קבלתו יגלו לו טפחים ויכסו טפח. ואם יקבל ויחשק באמת להשלים התחלתו יגלו לו העניינים כפי כוחו לקבלם, ולא יסתירום ממנו. מפני שהם בעצמם נסתרים ונעלמים בטבעם ומכוסים באמיתתם. ותכלית מה שיביאו אליו דרכי הקבלה היא קבלת השפע השכלי האלוהי הנבואי מהשם ית' באמצעות השכל הפועל, והורדת הברכה והשמירה בשם השם על הפרט ועל הכלל. ולפיכך אורה קצת מזה העניין על דרך התחלות ורמזים קרובים לביאור בע"ה. ואומר כי דרכי הפשט הם כחומר לדרכי החכמה, ודרכי החכמה הם כחומר לדרכי הקבלה. ואם כן הנה הקבלה צורת הצורות אל כל לימוד, ש(אי) אפשר לאדם שילמוד. ואע"פ שכבר אפשר לקרוא שלשת הדרכים האלה בשם קבלה, כי הפשט קבליגה הוא גם כן שקיבל הלומד מרבו, וכן החכמה. ואמנם כמו שבעל הפשט לא ירד לסוף דעת רבו שלמדהו לו בשעת לימודו בהתחלה, אבל קיבל ממנו כל מה שאמר לו בו. ואחר כך עלה במדרגה שקשר ענייני הפשט קצתם בקצתם, ואם הוקשה לו בהם דבר חזר אל רבו ותרצהו לו או התעורר עליו מעצמו והבין בו דבר מתוך דבר או העירהו העיון או חברים או תלמידים על דרך משא ומתן בעניינים עד שהתיישבו כולם או רובם אצלו. כן האיש הרוצה לדרוך בספרים דרך החכמה ראוי שיקבל מרבו כל מה שימסור לו תחלה ולא יבקש לרדת בה עד סוף דעתו בתחילת מחשבה, כי התנועה והחכמה והנסיעה מן הפשט אל החכמה בה יותר קשה מאד מן הנסיעה מן הסכלות אל הידיעה בפשט, וכל שכן ועל אחת כמה וכמה ההעתקה מן החכמה אל ההשגה בקבלה שהיא יותר קשה מאד מאד עד שמעטי מעטים הם הזוכים לקבלה.
והחכמים דומים ללוים אצל אומתינו ואנשי הפשט דומים לישראלים שכללו שנים עשר שבטים שלמים ושבט לוי שבט אחד מיוחד לעבודת השם, אשר השם הוא נחלתו ואין לו שבט ונחלה בישראל והוא חלק משלשה עשר. ואמנם אנשי הקבלה דומים לכהנים שהם עוד חלק מהלוים אבל יותר מיוחד מהם. והכהן כולל שלש מעלות כמו השכל שהוא כהן והוא לוי והוא ישראלי, והשכל הוא שכל והוא משכיל והוא מושכל. והלוי כולל שתי מעלות כמו המשכיל שהוא לוי והוא ישראל אבל אינו כהן, והמשכיל הוא משכיל והוא מושכל אבל אינו שכל. והישראלי כולל מעלה אחת כמו המושכל שהוא ישראלי אבל אינו לוי ולא כהן, והמושכל הוא מושכל אבל אינו משכיל ולא שכל. וכן המקובל הוא דומה לכהן וללוי ולישראל, ודומה לשכל ולמשכיל ולמושכל. והחכם דומה ללוי ולישראלי ודומה למשכיל ולמושכל. ובעל הפשט דומה לישראל ולמושכל. ולפיכך נאמר בזה הסוד שהברכה הזאת המסורה בידי הכהנים היא ברכה משולשת והיא גם כן ברכה מיוחדת כמו שאמרו במקדש ברכה אחת ובמדינה שלש ברכות. והיא ברכה נשנת מצד היות השתים בעלות פנים ידואין פנים בראשונה. והראשונה דומה לכהן והשנית ללוי והשלישית לישראלי. וכן המקדש והמדינה וחוצה לארץ, וכן הנפש החכמה דומה לכהן והחיה ללוי והצומחת לישראלי. וכן הבינה והדעת והחכמה, כי החכמה דומה לכהן והבינה ללוי והדעת לישראלי. וכן המוח והלב והכבד, כי המוח דומה לכהן והלב ללוי והכבד לישראלי. וכן כלל האדם, השכל האנושי דומה לכהן והנפש ללוי והגוף לישראלי. וכן כלל העולם, עולם השכלי דומה לכהן והגלגלי ללוי והשפלי דומה לישראלי. וכן החמה והלבנה והכוכבים, החמה דומה לכהן והלבנה דומה ללוי והכוכבים לישראלי. וכן תורה נביאים וכתובים, תורה דומה לכהן ונביאים ללוים וכתובים לישראלים. וכבר נזכר זה בספר תנחומא על פירוש "החדש השלישי" באמרו שם בריך רחמנא דיהב לן אורין תליתאי וכו'. הנה אלה העניינים משותפים עם הפשט ועם החכמה, אבל המיוחדים לפי הקבלה הם אלה והדומים להם ממינם
אנקתם פסתם פספסים דיונסים
אלה ארבעה שמות האחד בעל ה' אותיות והשני בעל ד' אותיות והשלישי בעל ו' אותיות והרביעי בעל ז' אותיות וסימן ארבעתם הדו"ז.
ומכאן אחל לעוררך על דבר מוכרח וראוי לגלות לך סתרו וסודו ויסודו ועמקו כמו שהוא מבלי הסתרה והעלמה כלל. והוא שעניין הקבלה יראה לשומע בתחילת מחשבתו שאין בדרכיה אמיתות כלל אבל הם תכלית השקר והכזב, והם הבל ושוא ודברי ריק שראוי לכל משכיל חכם ונבון שלם לשחוק מהם ולהלעיג עליהם בכל צד ובכל פנה. ואינם ראויים כי אם לפתאים מקבלי ההטעאות והרמאות. ואיך יתכן לרמות בם אנשי המדע שבוחנים העניינים ומנסים כל הדיבורים. והנה חכמי הקבלה יחשבו להורות שיש בהזכרת השמות תועלת מהם, יאמינוה גופנית ומהם רוחנית ומהם גופנית ורוחנית. ואמנם יחשוב הטוען אלו הטענות שהוא והדומים לו לא יאמינו שיש שום תועלת בשמות בהזכרתם ולא בהוראתם יותר ממה שיורו על מה שיסמכו עם לשון מהלשונות. טוושווה הוא אצלם כל שם שיאמר בשאר לשונות לפי הוראתם. ואם תאמר שאלה השמות יורונו בלשון הקדש חכמות כמותם או יתר מהם, כי הלשונות כולן הסכמיות הן. ויטענו טענות רבות על הקבלה להכחיש מה שהאמת אצלנו שהוא תכלית האמת במופתים שלמים שאין אחריהם מופתים יותר שלמים מהם. והם שאנחנו טוענין מהם שידיעת השמות והזכרתם וכתיבתם כראוי וכמשפט הנמסר להם תחת כוחם מביאים את המקובל השלם המקבל כוחותיהם לפי השגת השכל הפועל שהיא אמיתת הנבואה. ועניין בו הדיבור מרוח הקדש והשפעתו על רוח האדם העולה למעלה. וזו היא התועלת הרוחנית שאנחנו מאמיניה בעניין השמות והיא תכלית ההשגות האנושיות בהשתתפם עם האלוהיות, וזו היא הברכה האמיתית הנקראת ברכת כהנים. וממנה ההשגה הגופנית הפרטית והכללית באה לאישים ולמינים באמצעות המדות האלוהיות המנהיגות האנושיות. ואמנם ראשית הקבלה מכתב, שניה לה מבטא, שלישית לה מחשב. והן ספר ספר וספור הנזכרים בספר יצירה.
אבל זו הדרך בשלשתן שווה והיא בהתחלתו צירוף האותיות והידיעה בם שכוללים שבעים לשונות בגימטריא ובעניין. והדרך שיהיה האדם בקי בידיעת הצירוף בכתיבה תחילה כי היא המדרגה הראשונה של הקבלה, ושידע זה המקבל כל דרכיה שהם דרכים רבים מאד. ומשם יעתק אל מדרגה שנית וישתדל בה עד שיהיה בקי בה במבטא כלומר על פה כמו שהוא בקי בכתיבה. וידבר בצירוף בפיו ובלשונו בלשון הקדש ובכל לשון שיזדמן ויחזיר כל האותיות שבהן מדבר אל עושיהם שהם אותיות הקדש שלנו ויתלם עליהם שהן השורש הראשון לכל כתב ולכל לשון. ומשם יעתק אל המדרגה השלישית ויתעסק בה עד שיהיה בקי בה במחשבה כמו שהוא בקי בכתב ועל פה, ויחשוב בצירוף תמיד בלבו ולא יסור מלבבו לעולם. ועם זה ישלם עניין האדם הראוי להיותו שלם. ואם כן בראותך אותי או איש כיוצא בי מתפאר בקבלה ומדבר בה לפי הראוי עם היות העניינים זרים מאד אצלך אל תהיה שופט את שופטיך ודן את דייניך, אבל היה מקבל מה שתשמע טזמפי מוריך. ואפילו אם יאמרו לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין מה שלא יאמרו בשום פנים. אבל יתכן שתחשוב שאמרו לך האמת, כי על כן נקראת זו הדרך קבלה. הייטב בעיניך אם הייתה מלמד האותיות לשום נער קטן שיאמר לך שאתה מוסר לו דבר שקר או שיאמר לך אמור לי תכלית התועלת בו. אם כן כשתראני אומר דברים רבים ישרים ונהפכים ומצורפים אל תאשימני אבל קבל דברי ואולי אחר כן תרד לסוף דעתי בהם.
ואחר שהודעתיך מה שרציתי להעירך עליו אשוב לומר כי זה השם שכתבוהו לנו חז"ל ומסרוהו לנו בקבלה עם שאר השמות הידועים, הכל הוא על צורת ההשגה וההשגחה העליונה. ולפיכך אני אומר כי זה השם מורה המבדילים שבינינו ובין השם, ומורה המשתפים אותנו עם השם. והמבדילים הם הכוחות שהם כולם בעלי חומר עליון ותחתון, והמשתפים הם הרוחות שאינם בעלי חומר כלל. ומפני היות השם בלתי בעל חומר כלל ואנחנו בעלי חומר שפל והוא ית' משפיע עלינו מאורו ומטובו ומברכנו בברכתו, ציוונו לברכו בשמו כדי שנתברך בו. והברכה מפני שבאה לנו על ידי אמצעיים וקצתם גופים וקצתם כוחות בגופים וקצתם רוחות בלי גופים, ציוונו שיברכונו הכהנים כוללים הכל. ותבין מעניין זה שאמרנו מה שזכרוהו רז"ל באמרם כל כהן שאינו מברך אינו מתברך וכל כהן המברך מתברך, שנאמר "ואברכה מברכיך" (בראשית יב' ג'). והנה זה השם יוצא מברכת כהנים ר"ל שיורה על עניין הרכבות המדע מצד הרכבות העיגול. ולפיכך יודע עניינם מתוך דרכים רבים, הם שרש לכל מדע שאפשר לדעתו. ואם כן סוד אנקתם מצורף מתקנא. וסוד פסתם מצורף סם פת. וסוד פספסים מצורף פס פסים. וסוד דיונסים מצורף סימן דיו וסימן ידו. ויתבאר זה מעניין "פס ידא די כתבה" "מנא מנא תקל ופרסין" (דניאל ה') ומן מסת היד ("מסת נדבת ידך") ומן "פסת בר" וכן מרבים.
ואמנם דרך מספריהם דרך עמוקה ורחבה ו"ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" (איוב יא' ט'). ועתה אחל בה וארבה ליזגלות סודה. מספר אנקת"ם תקופה, חומר בלי צורה, צר צורה בתוך צורה, מאור לבושו, העתיקו פני תהום, קיום הנפש, פרצוף אדם מדמו, דמו מפרצוף אדם, דמו מתמונה, דמות ההמון, דמו מראשו, ראשו מדם, מורה שם, השורף, והשרף, והשעיר, שר מלאך, ראש מלך, כל ישראל, השכל פועל האדם, האדם פועל השכל, האדם רואה ואינו נראה, האדם אור וחושך, תם העולם, תם הסוף, סוף התלי, סוף המכשף, מכשף העולם, קץ פנים ואחור, רוח אופנים פנימי. אנקת"ם הנכפלות פסת"ם נכפלות פספסי"ם נכפלים דיונסי"ם כפלים הנכפלות השנים כפולים נכפלת שנים כפלים נכפלים כל פנים כפלים פנים, כל כה כה, כה פנים, כה פנים, נהפכים נהפכים כל הפכים הנכפלות לנהפכות כה הנהפכות נכפלת בה נהפכת על דרך סוד להט החרב המתהפכת ועל דרך "ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך יהוה אלהיך" (דברים כג' ו'). והתהפכות המדות דבר מאשר דרך לגאולתינו ועמידתם בהפכם הראשון היא סבת הקללה והעדות המבארת זה הסוד. הוא נגלה ממה שנאמר בעניין ברכת כהנים כשמחזירים הכהנים את פניהם לציבור לברכם. וכשמחזירים פניהם מן הציבור אחר שמברכין לא יחזירו אלא דרך ימין בכל מקום. וכן כל פניות שיהיה אדם פונה לא יהיו אלא דרך ימין. וכבר אמרו חז"ל כשישראל עושין רצונו של הקב"ה נעשה השמאל ימין. ואמרו אין שמאל למעלה אלא אלה מימינים לזכות ואלה משמאילים לחובה. ומעניין אמרו "וירם ימינו ושמאלו", ואחריו בא "וישבע" (דניאל יב' ז'), תבין סוד נשיאות כפים ימין בעשר אצבעות הידים שהן חמש כנגד חמש. וסוד הכהנים חמש שמות הקדש. ה' פעמים ה' עולה כ"ה ה' פעמים כ"ה עולה כהני"ם. והנה ה' הוא מורה על הארך הפשוט בקו, וכ"ה מורה על הארך והרחב השווה. ועל כן נאמר כה תברכו, כה ברכות, עשרים וחמש אותיות שסודם יה"י שבו נברא האור, יהי אור ו'יהי אור שסודם מפורש, כה איחור ו'כה אור.
ויתבאר מהם היות הוא רוחו ו'רוחו הוא, אי יורה ו'אי יורה, היא גבורה וגבורה היא, הברכה והברכה, הרכבה והרכבה, הברכה והרכבה הרכבה והברכה. "בדבר יהוה שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים לג' ו'). בדב"ר יהו"ה ה'ד' שמות, ברו"ח פי"ו י"ב שמות. הנה העולם כולו חתום בם בכח יה"ו שיסודו לפי מרובעו עולה אמ"ת "ויהוה אלהים אמת" (ירמיה י' י'), והיו האלהים אמת, וי"ה יהו"ה מלא אמת והנפש מלאה אלמה שמה. ואחר שהדבר כן שם ראשון שבין שמירה וברכה לא הוצרך אל מלת פנים ושבין האחרות הוצרך אל פנים אחריו. וכשנושא הכהן את כפיו בהוראת עשר מדות על דמות עשר ספירות חמש מכאן וחמש מכאן ומברך שלש ברכות משלים שלוש עשרה מדות. והזכרת השמות על דרך יְבָ ועל דרך וְיִ ועל דרך יָאֵ ועל דרך וְיֻ ועל דרך יִשָ ועל דרך וְיָ, יְבָ יָאֵ [יִשָ] ליה, וְיִ וְיֻ וְיָ לוה. וסימן "כי באש יהוה נשפט" וכו' וסופיה "ורבו חללי יהוה" (ישעיה סו' טז'). רבו ח' שמות, חללי ג' שמות, יהו"ה שם אחד הרי י"ב שמות. וסימן באש הרחמים החמרים בצורה זה הוא מקום המשפט. ו"מקום המשפט שמה רשע ומקום הצדק שמה הרשע" (קהלת ג' טז') הרי שם העשרה. ב' בראשית מורה על חידוש העולם, א' אנכי מורה על מציאות השם, ש' שמע מורה על ייחוד השם. על כן צריך לדעת שם השם המיוחד ומשלש, והאחד מהם כשלשה והשלשה מהם כאחד. והאחד והשני והשלישי שווים ויורו על שלשה הוויות ראשונות שוות. ואמנם הן מורות בגלגל על שלשת צורות הזמן בצורה זאת יהו"ה יהו"ה יהו"ה שלש שמות אלה מיוחדים הם של"ש אמו"ת בגימ' קדוש קדוש קדוש קדושה משולשת ברכה משולשת הכל שווה. ראשיהם שלש מאות שהן שלש אמות מצורפים, אות משלש א"ו משתלש עולה יה"ו. הנה זה שלש אמות לשש מאות אות לשמש תשא שלם שלמות צורה צורת השלם השם לצורות הצורות לשם שבת שלמה שלמה ברית המילה שלמה ברית הפה ברית מילה מהערלה פרע לברית מילה תשלום הצור תיטשלום צורה תשלום אש. וכהנה רבות צריך לחקרם ולמצוץ דדיהם עד אשר יצא מהם המיץ הנקרא פוצה שסודו מצפ"צ שהוא רו"ח אלהי"ם על דרך חלוף יהו"ה. שימהו משלש מצפ"צ מצפ"צ מצפ"צ הרי שלשתם ש"ם יהיה והוה והיה. הנה ע'תיד ע'ומד ע'בר, הודו תוך השם עם תוך קדוש, יקשה הוא מסבב. וסוד קדוש משכן שפל ית, חברם עם כ"ו הרי נפשו תוכי טור וטור הוא שעטנ"ז ויהך כהרהור ותהו ובהו עדים. וכאשר תקח קדוש מתחלף בא"ת ב"ש יצא לך דקפ"ב ומספרו קוף וסודו מקום. והוא פועל מפניו
ועתה אדבר בפסוק בעצמו בכלל ובפרט "יברכך יהוה וישמרך" הכהן מברך את ישראל בשם המיוחד. והנה תוך שלשת התיבות נמצא שר הכרובים שהוא בעצמו שר הברוכים ושר הברכים והנה הוא ברכיהו שמר. והראש עם הסוף יי"ו ככ"ה יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א הנה אד"ם. וכשתחשוב מ' במספר ת"ר יהיו ששה אש רוח מים. ואם תחשוב ו"ו אלף במספר תשר"ק ותשיבם אל אחד ישוב הכל ה"א. וכשתרבעהו יהיה יהו"ה ויהיה הראש שווה עם הסוף. והנה מספר התוך יחד שמרי עץ החיים כי עץ החיים הוא הכרוב וסודו בשר ודם מתהפך הטבע וכלם ישמרו ברכה. ודע שהברכה היא שפע בא מהשם והיא המדה הראשונה, ולפיכך אמרו שהעולם נברא בב"י והוא סוד בראשית בית ראש ב' ראשית בשארית ברא אלהים אהו"ה בראש בראתי י"ה מלא אהו"ה בראשית ברא י"ה מלא את השמים ואת הארץ. וסוד ברא אלהי"ם ירח מלא כי סוד הנפש הוא תהו ובהו והוא אור הירח אות החי אות נפש חיה. וכך הסוד בראשית אלהים ברא את השמים ואת הארץ אות הארץ פור התאוה תורה הלבנה לבני תורה א"ת ב"ש פת"א צתג"ה תתקע"ט עם ב' (אולי כ') יהיה הכל שווה ויעכלה ג' פעמים טצ"ץ. ואם כן הברכה קדמה לכל המדות כי היא אצילות עליון ושפע נשגב והשמירה עם הברכה תשלום הברכה. ואמנם צריך שתתעורר אל היות הברכה נאמרת בלשון יחיד במקום רבים. וגם היותה בעצם כאמרו יברכך ולא אמר יברך ממונך או בניך שירבו או כיוצא בהם ממה שיוצא חוץ לעצמו של המתברך, אבל הכל בעצמו ובאמת שהכל נמשך אחר העצם. ואמיתת הברכה אם כן היא ריבוי שפע נבואיי אלוהיי ואחריו נדבקים שאר השפעים כולם.
ודע שמספר כל האותיות הוא בשלשת הפסוקים יה היה יהי ועלה הכל יה יה יה, ומספר התיבות ג'ה'ז' והכל יה. ואם כן הנה נשלם סוד אמור לה"ם שסודו כה"ן מאור לילה מאור יהודים יהי לכם אור הברכה לכם ברכה לאדני. והנה עלו ה' שמות מן יה. והנה ג' ספירות הראשון עם האחרון ובתוך האמצעי ה', ה' ספירות. ועלה מזה אל זה בתיבות ובאותיות ה"ב ה"ב. ומספר ששים כ"ה שמות, ומספר חמשה עשר יורה על היות השם שר החכמה כי הגלם מגלה החכמה שסודם כח האדם. ע"ח כוללים ג' שמות. והנה סוד זה טבע עשרה חמשה ששה חמשה, תוכם שמ"ר ש"ר שמ"ש (לא מתאים), ראשם וסופם כשו"ף כלשון ת"ו, ושם מלכות אדם מקור מלכות אדם, שרשו משתמש שרש שם שמות שרש שמות שם ומספרם הכללי אתתפ"ו, חבר אליהם כ"ו, בראשי"ת סודו אותיו"ת הפ"ה. עשרה שם אחד, ששה שם אחד הרי י"ו שהם שרש השעה, ה"ה זו"ג גבו"ה. הנה נתגלה הסוד כולו לפי ידיעת השם בנשיאות כפים בי' אצבעות ה' כנגד ה' וה' כנגד ה'. וסוד ז"ה הו"א חלוף המזלות ז' מפה וה' מפה. ועוד א' באש למהלך הפוך והוא זנב למהלך יש, ה' מזלות מפה ו' מפה א' ראש מכה וזנב מכה במקדש ככתבו ובמדינה בכינוי. חמשה חמשה, אחד משמש אחד שם, שם אחד שנ"ג שנ"ג ה"א מיוחד ומפורש. והנה הכהן מפור"ש מפור"ש עשרה ששה שר השעה ש' חמשה חמשה יה"ו שר הפנים הנה ו"ה שרי הפנים יהו"ה שלשה. הנה גליתי לך קצת גלגולים שגליתי בהם קצת דברים מבוארים ומהם רמזתים ברמזים קרובים לביאור ומהם רמזתים ברמזים סתומים לפי הצורך ולפי הראוי בככאל עניין עד שיהיה זה החיבור מגלה ומכסה מכסה ומגלה, כדי שלא לחלוק על דעות ההמון ועל אמונותיהם לגמרי וכדי להסיר המשכיל הבוחר בקבלה מן המכשול של המושכל הרמוז למעלה. ואחר שהשלמתי השער הראשון בעניין הפסוק הראשון אשוב לדבר העניין הפסוק השני בשער השני, ושים דעתך להבין בע"ה.