קיבסוד ג' שפ"ע
נודע מפרק ה' ומ"ה בחלק הראשון ומפרק י"ב ול"ו וי' וי"א בחלק השני.
ג'
כבר קיגרמזתי רמזים מעולים בעניין השופע מהשם ית', ואיך השפע ההוא נשפע על דרך משפט וצדקה, ומדות רבות אחרות פועלות על פי השפע ההוא באחד המיוחד הבא מאתו ית', שמשתנה לפי המקבלים לא לפי שפעו, כאשר המשיל הרב בתארי האש. והמקבלים לפי רוב שנויים קבלו השפע בשינויים כעניין דמות המים המרוים כמה מינים מבעלי חיים, והריווי משונה בהם, והמקבלים נשתנו בעדו תחילה ובעד עצמם אחר כן, והמים עודם מים. ומפני סוד השפע המכונה בשם מים, אמרו, אל תאמרו מים מים והבן זה. והנה בסוד מים העליונים ארמוז לך דברים שתבין כל העניין אם תשתכל בו כראוי. וקבלנו בשם שפ"ע, ש'כל פ'ועל ע'ולם. וזהו האמת עם מה שתדע שסודו שפ"ע לעול"ם כול"ו. וכן צרפהו ותמצא עניין נסתר ונעלם בו, ותבין כי בידו כל מעשה מרכבה. והוא שליח נפרד, פירוש נבדל, כלומר שהוא הנבדל הפרוש הנפרד מכל החומר. ועניינו שהוא הנפרד מכל נברא וגם הוא הנפרד מכל האיברים. והנה הוא מפריד האדמה מן החמר גם מפריד חמר כל האדם. והבן אלה הנפלאות ותדע מהם שכל כלי עלול ממנו, אז תבין איך נפרד ברצון כאשר נפרד בשמו והוא מפריד הגשם והנה שם מדה בארץ.
ואחר שהודעתיך עניין זה תעיין גם אתה עוד בסוד הנבואה ואם תשיג אמיתת מציאותה כפי הדרך אשר אורה לך שתלך בו אם תרצה ללכת בו ולהשתדל אחריו למצאו, הנה ידעתי באמת שתבין מעצמך אמיתת מהות השפע וצורת ריבויו ומיעוטו, קידובהמצאו עמך תהיה לעד נאמן בענייניו. ואל תחלוק עליו עם אדם עד שתצווה מאתו, שאין ספק שכל אדם שלא השיג אמיתת מהותו ולא הכיר דרכו הוא אצל עניין מציאותו כקוף המצוייר בצורת אדם, ודרכו אינה דרך אדם ואין דעתו כדעת אדם. על כן כל החולקים עליך בו אתה תדע מהם בלא ספק ההפרש שיש בין דעתך ובין דעתם ויהיו אצלך כעדי שקר הרוצים להכחיש מה שראו עיניך בכח הזרוע. שאתה יודע בלא ספק כי עדי שקר הם ואתה לבדך עד אמת לקונך. וכן כל הדומים לך עדים כשרים נאמנים ליוצרם, ואשרי מי שמעיד עדות נאמנה על קונו שגם הוא מעיד על עצמו שהוא לבדו נברא בדמותו בצלמו והשאר כנגדו כחמר בלא צורה, ואין צורך מהם כי אם לגלגול לבד לא לעמידה קיימת, אלא אם כן האמינו האמונה המעידה על השפע שגם היא אמת כרוב אנשי אומתינו, ובהשתדלם אחריו לקבלו, מוסיפים שפע על שפע עת אחר עת כפי יכולתם. אבל אם אינם לומדים הדרך לקבלו או אינם מוסיפים ממנו יום אחר יום על נפשותם, אבל נשקעים במחשכי הזמן והולכין ופוחתין מדעתם וגורעין ממצותם ושוכחים קצת חכמתם, עליהם בכתוב אומר "השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסור מלבבך כל ימי חייך" (דברים ד' ט'). ובא בקבלה האמיתית הנבואית האלהית על זה, הא אינו חייב עד שישכילו ויסירם מלבו. ואמרו עוד חכמי האמת רבותינו הקדושים ז"ל על מה שרמזנו מזה העניין של התוספת והלימוד "ודלא מוסיף יסיף, ודלא יליף קטלא חיב, ודאשתמש בתגא חלף" (אבות א' יג'). עניין אלו הדברים שכל מי שאינו מוסיף חכמה על חכמתו ימות טרם זמנו, שכך הדין נותן אחר שיש קטויכולת בידו ואינו חפץ להוסיף. כי יסיף הוא מלשון אסוף אסיפה, וכל מי שאינו לומד תורה כלל הוא חייב מיתה וכל מי שמשתמש בכתר תורה עבר ר"ל בשם המפורש שהוא בלא ספק כ"ו במספרו ובכלל שם חשבונו עשרי"ם ושש"ה, וסודו כת"ר תור"ה ועניינו כולל באמת עשר"ת הדברי"ם והבן זה מאד. ודע שכל מי שמשתמש בתורה שלא לשמה שהוא שם השם עבר על מצות השם והבן גם זה מאד.
סוד ד' חידו"ש העול"ם
נודע מששה פרקים אשר בחלק הראשון והם ל"ז וס"ו וס"ח וס"ט וע' וע"א. ומחלק השני בכללו ומן קצת פרקים מיוחדים ממנו והם ששה פרקים ואלה הם פרק י"ז וכ"ה וכ"ז וכ"ח ול' ול"א. ומחלק שלישי מפרקי המרכבה ומפרקי ההשגחה ומפרק נ'.
עניין זה הסוד המופלא הוא נעלם מאד מאד מכל החכמים שדברו בציורו מדעתם ר"ל מהדעת האנושי. ולא השיגו אדם מעולם באמתתו כי אם הנביאים לבדם ע"ה שהשיגו דבר זה כאשר הוא וקבלוהו מהשם והכירוהו. ואמנם אנחנו שמענו הדעות הרבות אשר נחשבו על הקדמות ועל החידוש, קטזועל כן אנחנו נכתוב תחילה על שני העניינים חלוקה אחת הכרחית. והרב ז"ל חלקה לשני חלקים ראשונים ואנחנו נחלקה לארבעה חלקים בעבור צורך הכרחי. ואע"פ שהכל כוונה אחת והחלוקה ההכרחית היא זאת שאנחנו אומרים כי העולם לא ימלט מהיותו קדמון או חדש, או הוא קדמון וחדש יחד, או הוא לא קדמון ולא חדש. ואחר זאת החלוקה המעולה למבינים נקדים הקדמה אחת ונחלוק חלוקה אחרת בדומה לזאת, ואע"פ שהיא יותר צריכה לנו מזאת. והיא שאנחנו נאמר שהתורה לא תמלט מהיותה כולה משל קדמון או משל חדש, או משל קדמון וחדש יחד, או משל לא קדמון ולא חדש. ונחבר זה אל זה עוד דבר ונאמר כי התורה לא תמלט מהיותה כולה נסתרת או כולה נגלית, או נסתרת ונגלת יחד, או לא נגלית ולא נסתרת כלל.
ואחר זה אשוב לדבר בעניין החלוקה הראשונה ואומר כי לפי השכל האנושי לא יתכן להיות העולם לא קדמון ולא חדש, בהיותנו חושבים שם קדמון על זמן שעבר מדובק בשנים מורים על חזרת חלילת הגלגל פעמים אין תכלית למספרם. שהזמן אשר עליו נחשוב הקדמות אינו אלא מספר תנועות הגוף המתגלגל בסבוב, והרגעים הם חלקי השעה, והשעות הם חלקי היום והלילה, והימים והלילות הם חלקי השבוע, והשבועות הם חלקי החדש, והחדשים הם חלקי השנה, והשנים הם אצלנו חלקי השמיטה שהיא שבע שנים, והשמיטות הם חלקי היובל שהם שבע שבעיות ושנה אחת שהיובל חמישים שנה, והיובלות הם חלקי הזמן והזמן הוא שם כללי לכל עת נספרת. והפילוסופים לא השיגו סוד יובל ושמיטה כלל כי הוא דבר קיזאלוהי לא אנושי מושכל ולא מוסכם, אבל השיגו שאר החלקים המיוחסים לתנועות השמש והירח והכוכבים והמזלות, וחברו למה שאמרנו עניין מולדות ותקופות וייחסו החדש לירח והשנה לשמש והסכימו על היות מחזור הירח מתגלגל בסימנים קבועים, והם אי"ב תשצ"ג אשר לכל חדש וחדש הוצג. וזאת הדרך גם היא אצלנו מקובלת והיא אמיתית, וחשבו החדשים הפשוטים גם המעוברים חלקי המחזור שהוא בי"ו תקצ"ה אשר לכל מחזור ומחזור נמצא, והמחזור הוא י"ט שנה למספר תנועות הירחים. וגם כן עשו למחזור החמה על פי אלד"א בלה"ו שלתקופת ניסן שרמזנוהו בשם העצם, וחשבו כ"ח שנים מחזור וגם זה מקובל אצלנו שהוא כן. ואתה יודע כי הדמיון אינו יכול לצייר כי אם דבר גופני, והזמן הוא מושכל ואינו מדומה ולא ימצא בלתי מחשבת מספר עתים וגם לא יושכל בלתי תנועה ואין תנועה בלתי גוף. והגוף מורגש וגם הוא מדומה וכן התנועה היא מורגשת וגם מדומה והיא נחשבת פרטית לכל גוף מתנועע.
ואם כן לפי זה העניין שם קדמון נופל על גוף נמצא בלתי ראשית זמן מותחל בהתחלה קבועה אלא בהתחלה תמידית. וזה כולו נמשך אחר השגת הגוף המורגש המצוייר בשכל אנושי אשר לא יתכן העדרו באחד מן הזמנים השלשה המושכלים בשכל אנושי, נחלקים לשלשה חלקים והם הוה והיה ויהיה תמיד. והם בשכל האלוהי שלשתם נכללים בכלל אחד והוא הנקרא הוה תמיד בלתי עבר ובלתי עתיד. כי השכל האלוהי הנפרד אינו נופל תחת זמן עבר ולא תחת זמן עתיד, כי אלה השנים הם יורו על תנועות ובהם יבחן הזמן. ואמנם ההוה אינו קיחמורה על זמן כלל כי אין ההוה בעל תנועות, ואם כן אינו בעל זמן בשום פנים, אבל יורה לדמיון מנוחה. ועל דרך האמת אין להוה מנוחה ולא תנועה אבל מציאות קיים בלתי שינוי, כי כל תנועה שינוי ויציאה מן הכח אל הפועל. ועל כן ההויות אצל אמונתנו לא יתכן לומר שנבראו, שהן עשר הויות שמהן התחייבו עשר ספירות, שהאחד מהן שליח ציבור מנהיג והוא העשירי. ואמנם ראשית ההויות הוא השם ית' והוא בעצמו אמצע ההויות והוא בעצמו סוף ההויות. ויש בהויות נפלאות עליונות וכן בספירות וכן במרכבות וכן באדם.
ועל כן לא יתכן לומר על הגלגל ועל מה שבתוכו שאינו לא קדמון ולא חדש אחר שהוא גוף. והנה אם כן בטלה החלוקה האחרונה שהיא הרביעית ונשאר לגלות לך סוד אחד דרך הצעה. והוא שהקבלה שהיא בידינו היא שגלגל ערבות נברא בתרע"ו שהם שמות כ"ו פעמים כ"ו. והוא התשיעי המקיף בכל, וגלגל האדם הוא העשירי, והעשירי יהיה קדש ליי', וכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה. וסוד זמ"ן אמו"ן כולל ארבע אותיות, ומלא הוא זי"ן מ"ם נו"ן, וסודו נון זמנים והוא סוד היובל חמישים שנה, והסוד הוא יבל חמשים שנה חסר ו"ו כתיב והוא סוד מ"ב. ואין ספק בכ"ך שהם כ"ף, וכ"ף בסוד נו"ן. וכלל זמן מלא הוא החמר וסודו נברא, כי החמר נברא בלא ספק כמו שאגיד לך בסוד נו"ן בי"ת ר"ש אל"ף יו"ד מ"ם, כי כל החמרים נבראים בצורה והבן זה מאד. ועל כן תמצא גלגל מלא מעיד ואומר במספרו אנ"י נבר"א, והבן גם זה שעניינו אנ"י עצ"ם המ"ח, ואומר אנכ"י ע"ץ החיי"ם. ואיני ראשי לגלות לך יותר מזה ואם אתה חכם תבין מדעתך.
קיטונשוב לומר עוד שהיות הגלגל קדמון לבד מבלתי חידוש מציאותו שהוא שקר, כי אין זה אלא מדומה, אבל על כל פנים יש בו צד חידוש ונופל עליו חידוש. והתנועות המתחדשות בו הם לעדות שאחר שהתנועה מחודשת הנה העצם מחודש. ואם אין זה החידוש חידוש מוחלט מפני שנאמר שכל תנועה מחודשת כבר קדמה לה תנועה מחודשת גם כן ולמחודשת מחודשת, והנה אם ילך זה אל לא תכלית כל התנועה המחודשת בחלקי הגוף המתנועע חדשה היא מצד, וקדמונה היא מצד, כלומר קדמה זו לזו בזמן. וכאשר קדמה התנועה החלקית שעברה אתמול על דרך משל הנה היום התנועה היומית החלקית התחדשה והתנועה של יום מחר היא נמצאת בכח, ובהגיע יום מחר הנו מחודש, והוא היום שכבר קראנוהו אתמול מחר. ואם תאמר שהגוף הנושא התנועות לא התחדש לפי זה הדעת כי הוא כללי, הנה בהמצא התנועה מחודשת די לנו בחידוש דבר כפי מה שתשמע. ועל זה הסוד אנו אומרים ביוצר "המחדש טובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". ואנו אומרים בכל יום שבו ראש השנה "היום הרת עולם". ואנו אומרים עוד "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב". וזה אצלנו סוד גדול מאד. והנה יום ראש השנה הוא יום ראש החדש השביעי והבן זה, כי כוונתי להסתיר ולגלות, ולגלות ולהסתיר. כי האמת עמוק מאד למשכילים כל שכן לפתאים, כי "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו" (משלי יד טו'). ואם כן אין העולם קדמון לבד שתנועותיו לעדות ברורה על חידושו כאשר זכרנו, ואין חשש לחשוב אם קצתו חדש וקצתו קדמון, כי אנחנו מאמינים כי העולם כולו אחד קכנקשר קצתו בקצתו כגוף האדם על דרך משל והוא כל גוף בכלליו ובפרטיו. ואל תחשוב שזה הדעת כדעת המדברים האומרים בזמן המחודש בעתות, מה שאמרנו שאנחנו נאמין שהזמן כולו מדובק, ונאמין גם הטבעים ולא נאמין שינויים, אלא בעת מאמר השם לנביא להצדיק דברו בהרגשת העין לרואים. ובזה השינוי מספיק להאמין התפתחות זמן נברא ותנועה מחודשת וגלגל יש מאין והשגחה בבני אדם וגמול ועונש להם כמשפט החכמה הרצונית הישרה.
והנה נשארו עוד שתי דרכים, והם היות העולם חדש לבד ומספר שנותיו היום אצלנו חמשת אלפים וארבעים שנה, או היות העולם קדמון מצד וחדש מצד. ואם הוא חדש לבד אין צורך לדבר בו, שכל דבר המורה בתחילת מחשבה פשטי התורה שהם אמת בלא משל כלל, נאמינהו מיד בלי ספק כאשר הוא, והנה זה די בו. ואם הוא קדמון מצד וחדש מצד הנה אין צורך לנו בו לדברים כי צד החידוש מספיק לאמת בו פשטי תורתנו, ואם יורה צד הקדמות על נסתרו לא נפסיד כלום ר"ל על סתרי תורה. כי הכוונה כולה לאמת האמת בהשגה ולהרחיק מחשבת שוא מהלבבות, שאם היה העולם קדמון והיינו מאמינים בחידושו כך היה זה שקר, כמו שהיה שקר אם הוא חדש ונאמין קדמותו. אלא שאחר שנאמין התפתחות חידוש כאשר העידה התורה האמיתית בסוד "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", די לנו בו. ואם אונקלוס גלה באמרו "בקדמין" פירושו בהתחלה כדברי הרב, ואם כתוב בירושלמי "בחכמתא" הרי התחלה. וסוד ראשי"ת, קדמו"ת קדמונ"ו קכאהקדו"ם. וזה יורה שהשם המציא העולם בחכמתו מאין ועשאו יש, וכן סודו תא"ר י"ש. ואחר שהוא כן לא נחוש להכריע אחת מאלו הדרכים השנים זו על זו ולהורות איזו היא האמת משתיהן. ועוד אכלול לך מה שאמרתי למעלה והוא שתדע כי ציור היות העולם חדש לבד או קדמון וחדש יחד, ואע"פ שנראה ששני העניינים הפכים ולא ימצאו בנושא אחד בזמן אחד ר"ל הוית דבר אחד קדמון וחדש יחד, הוא דבר נמנע לשכל האנושי להשיגו. אבל עם כל זה ידענו שהנביא משיג אמתתו על צד ההגדה והסיפור שהגיד לו ה' ית' בקבלת הנבואה שמסר לו. ועל כן די לנו בהגדת הנביא לנו אמיתת זה בספרו ובתתו לנו זה בקבלה גם כן מפה אל פה. וזו הדרך לא יתכן לזולת הנביא להשיגו, ולו גברה ורבתה חכמתו מחכמת כל בני קדם ומחכמת שלמה ע"ה.
ואחר שביארתי לך כל דעתי בזה אדבר בעניין החלוקה השנית, על היות התורה משל הקדמוני. כעניין אמרם ז"ל התורה קדמה לעולם אלפים שנה מטעם הכתוב שבא במשלי (ח' ל') "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת". בכל עת, בדי"ו נשפ"ע כלומר בשכר המורה שפ"ע ונבוא"ה שסודם מו"ת וחיי"ם, וכן שעשועי"ם לשו"ן קוד"ש, וכן יו"ם יו"ם ו"ו ימי"ם, ואמנם משחקת מחשקת לפניו בכל עת. ועל כן נאמר כי עניין היות כל התורה משל לא קדמון ולא חדש זה לא יתכן, שאחר שמציאות הדבר הנקרא אצלנו תחלה הוא כ"ב אותיות התורה שהם קדש קדשים, הם נמצאים בלבות בני אדם, ושהדיבור נוצר מהם בחמשה מקומות הפה, וגם קכבנמצאים מצויירים בספרים. והוא מושכל ראשון שהשנים רצון בני אדם הוא העילה הקרובה למציאותם בספרים שהם כתבום בלא ספק, ובדיבור פיהם הרצוני. אם כן כבר יוודע מהם גם כן שאותו הדיבור הנמצא בפנימיות הלב מחודש הוא נשאר כפי הנושא אותו, ואם תאמר שהמין האנושי קדמון הנה גם כן התורה משל קדמון, ואם האדם חדש הנה התורה משל חדש. ואם כן לא יתכן לומר שהתורה היא לא משל קדמון ולא משל חדש. וכן תאמר עוד ממה שאמרנו שאם העולם קדמון התורה משל קדמון, ואל תקשה לי מאמר שיתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב, שפירשוהו שני אלפים תהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח, כי זה סוד אצלנו ואינו כפשוטו ואם תחקור עניינו תמצאנו. וכבר ביארתי לך שאין העולם קדמון מוחלט, ואם כן אין התורה משל קדמון מחודש. ולא תבקש ממני שאודיעך אחד משני הדרכים הנשארים, שכבר נכנסו בתוך דבריי והבינם משם. כי עניין עמוק כזה וכאותו שעבר אי אפשר לבארו לכל אדם. ואפילו אם חפצנו בזה חפץ גדול אין לנו רשות עליו ולא יכולת מוחלטת כלל, כי יש לנו פנים להציץ האמת ולהגידו ואחר כן יעלימוהו המנהגים והטבעים. ועל כן יספיק לך במה שתבין ואל תבקש לך גדולות פן ייחלש לבך מציורי האמת.
ומאלה הדרכים שזכרתי לך תבין הדבר שחברתי אל ההקדמה ולא אצטרך לפרשו אחר זה, אלא שאודיעך בכלל ששלשת החלקים בטלים והאחד לבדו אמת. והוא שהתורה בלא ספק נגליה אמת גמור ונסתריה אמת מוחלט, ושניהם דבר אחד יחד באמתתם. והבן והשתכל בזה הסוד מאד ובדבריו אחד אחד קכגותדע ותשכיל ממוצא דבר הציור הראוי לציירו לפי כח השכל האנושי, והראוי להאמינו לפי שפע השכל האלוהי בשלשת העניינים שרמזתי. והם חידוש העולם וקדמותו, ומשלי התורה החדשה והקדמונית, וגלויי התורה ונסתריה. וידעתי שתבין כוונתי אם תרצה להשתכל בספרי ההשתכלות כראוי לך, ותעיין בו העיון שאתה מחוייב לעיין בענייניו.
סוד ה' מעש"ה בראשי"ת
נודע מחלק שני מפרק כ"ט ומפרק ל'.
אחר שהגדתי לך עניין חידוש העולם ומהותו קל עליך להבין מעשה בראשית. וגם בסוד מעשה מרכבה ארמוז לך קצתו ושים דעתך להבין מה שתשמע ממנו פה. והוא שצריך שתדע על מה אמר הרב בפרק ל' בחלק שני המאמר אשר רמזוהו ר' יהודה בר סימון ור' אבהו ע"ה בעניין היצירה בסוד הזמן והבניין והחרבן. וזכר פעמיים בעניין הציור ההוא, וזהו מגונה, ולא אמר וזה שקר והבן דבריו מאד. וגם רמז שם מאמר ר' אליעזר שאמר בעניין סוד מהיכן נבראו שמים וארץ כמו שרמזו בפרק כ"ו בחלק שני. ועוד אמר נפלאות בפרק כ"ט בחלק שני בהקדמה הראשונה והשנית. והראשונה היא שבא קכדלהודיענו בה שכל מה שזכר במעשה בראשית בתורה אינו כולו לפי פשוטו על מה שידמו ממנו ההמון. ואמר שאילו היה העניין כן לא היו מסתירים אותו אנשי החכמה ולא היו החכמים ממליצים מליצות בהעלמו. והמשיך העניין ההוא עד סופו והגיד בו נפלאות וגלה בו סודות נוראות, וכאילו לא בא לגלותם כי אם להסתירם. ומי יגלה דברים שכיסן עתיק יומייא ומי יכסה דברים שגילן עתיק יומייא, ואם ארי"ה ישאג מי לא יירא, ואם יי' אלהים דיבר מי לא ינבא, ועם כל זה "כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר" (משלי כה' ב'). והשנית היא, שבא להודיענו בה שהנביאים יתנבאו וידברו בשמות המשתתפים ובשמות נגזרים מהוראת כוונות ראשונות. ובאו להודיע בם כוונות אחרות כדי להסתירם מהמון העם ואפילו מן הרבנים שאינם מקובלים מסתרי התורה. וזכר קצת מהם ורמזם עוד בפרק מ"ג בחלק שני. ושם זכר נפלאות הורונו על שלמות הרב ועל גבורת חכמתו. ושם אמר דבר וזה לשונו, ויותר נפלא מזה שתהיה ההערה בשם אחד, אותיות השם ההוא הם אותיות שם אחר בשינוי סדרם, ואע"פ שאין שם גזרה בין שני השמות ולא שיתוף עניין ביניהם. והמשיך הדברים וזכר על מלת חובלים הפוך האותיות וצירופם במלת "בחלה בי". ואמר שם והפך תיבת חבול ושמהו בחול. ובאו לפי זה הדרך עניינים זרים מאד הם עוד סודות, אלה ענייני דברי הרב ז"ל על אלו הנסתרות האלוהיות. ובסוד הנבואה אגיד לך עניין זו הדרך עד שתבינה בשלמות גמור אם תרצה לחקקה בלבך כפי האמת.
קכהואחר שהעניינים כן מה אוכל לספר לך מעניין מעש"ה בראשי"ת, אלא שתדע ממנו שמספרו בעשר"ה השמו"ת. בעשר"ה הימי"ם, מעש"ה מרכב"ה. ואמנם סוד השמות תדעהו מן שם, וסוד הימים תדעהו מן ים, ושניהם שמים, זכר ונקבה. ומזה תוכל להבין סוד קריעת ים בשם, וסוד "ויפן כה וכה" ועניין "ויבקעו המים", שסוד הבריה הוא ה' עם מ' פתוחה וגם י' עם ם' סתומה. והבקיעה נכנסת תחת ממשלת כל אדם היודע את הידוע אשר בזה האדם אדם. ותחילת ברייתו של כל אדם מן כח חמימות כוכב מאדים והבן זה, כי פרי מאדים הוא הרקיע הנקרא שמים ככתוב "ויקרא אלהים לרקיע שמים", שסודו שם מים, אש ומים, שא מים. והוא הנברא בשני ונחלק לשני חלקים עליון ותחתון ואמצעי מכריע ביניהם, וכשיבקעו המים העליונים והמים התחתונים, יהיה האמצעי יבשה ויעבור בו הרוצה לעבור והמים לו חומה משני עבריהם. כי יש הבדל גדול בין שלשת העניינים ביצירה. והנה אחר שיבקע כתובת קעקע ימצא ענן מפה וענן מפה, והסוד מעיין נובע מן כה ומעיין נובע מן כה, שב השמאל ימין וגבר הדמיון והגיד קץ הימין ונעשה הנס במציאות. אש תוך סנה והסנה בוער באש ואיננו אוכל.
ואין רשות לגלות יותר מזה ממעשה בראשית כי אם בקיעת ים שבו נשתנו סדרי בראשית ולדעת הלב והראות, אך הפעולה האלהית כך הוטבעה. ועל זה הסוד נאמר שהמצריים טובעו בים סוף ובני ישראל עברו ביבשה בתוך הים "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". ודע שכל בר ישראל שנכנס בזה, ר"ל לקרוע את הים בשם המפורש, צריך שיכין עצמו ויפנה כה וכה ויכה את המצרי המכה את העברי ויטמנהו בחול, ואז יוכל בסוף קכולקרוע בזה ים סוף שהוא מוסיף דעה בבקיעה ואז יטביע כל אויביו בסוף שהוא הסוף. ואל יעלה במחשבתך על זה שאני רומז לך מסוד ידיעת השם ובקיעת הים בכחו, שהנגלה שבתורה היה משל לזה לבד. לא חלילה וחס כי זו כפירה גמורה באמתתה של תורה, אבל האמת הוא כמו שהודעתיך בסוד שעבר לפני זה והוא סוד חידוש העולם, שהתורה באמתתה היא כוללת שני מיני מציאות ושניהם כאחד טובים, והם הנגלה והנסתר ושניהם אמת. וזה תבינהו מעניין מציאות הגוף והנפש יחד, שהם שניהם זה חדש וזה קדמון זה נגלה וזה נסתר, וכאילו זה משל וזה נמשל אבל שניהם נמצאים יחד. ודי לך בזה הרמז המופלא בזה הסוד שכבר גיליתיו כולו בעיינך בספר הזה כראוי.
סוד ו' שמי"ם ואר"ץ
נודע מחלק ב' פרק כ"ט ומפרק ל'.
המובן מן שם שמים בהנחה ראשונה הוא השמים שכל אדם רואה אותם למעלה בעיניו לפי הנראה והנחשב, כלומר השמים שבהם הכוכבים כולם והשמש והירח הנראים לעין. ואמנם סוד שמים אמר אבן עזרא ז"ל כי הוא כפול מורה על ריבוי, בעבור הפתח שבמ"ם והחירק של יו"ד. קכזוהוא כמו שמות שנים. ואמר כי שם מלשון שממה כמו שזכרתיו למעלה בחלק הראשון בסוד שם, והבינהו משם. ואמנם קבלתינו אנחנו מובנת ומושכלת מן שי"ן מ"ם יו"ד מ"ם כמו שרמזתי בסוד שלפני זה בחלוק ש"ם י"ם והבינהו משם. ותמצא סוד שמים וארץ שעניינם כאילו בוראם אומר מהיכן נבראו. והוא אמרו שמים משמי, ארץ מיד זכרי. וכן כתיב "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" (ישעיה מח' יג'). ואמר בארץ יד ויסוד, ונאמר בשמים ימין וטפוח. עוד סוד שני, שמים משכלי, וארץ ממאורי. וכן כתיב על זה "והארץ האירה מכבדו" (יחזקאל מג' ב'). ועיין בחלק ב' בפרק כ"ו במאמר ר' אליעזר בן הורקנוס אשר זכר בפרקיו ומשם תבין זה הסוד.
ואמנם שמים פירשוהו לשון גובה מפני רוב גבהותם ולא יפרדו לעשות ממנו שם נחלק, כמו פעם מן פעמים או יום מן יומיים. והביאו ראיה מן הכתוב שאמר "גבהי שמים מה תפעל" (איוב יא' ח'). וכתיב "הלא אלוה גבה שמים" (איוב כב' יב'), כלומר גבהותם תורה גאותו וגבהותו של השם ית'. וכן כתיב "שמים לרום וארץ לעומק" (משלי כה' ג'). ונקראו מרומים ושחקים ורקיעים וגבוהים והרבה כיוצא באלה, וכולם יורו על מעלת מציאותם כאשר יורו גם הם במעלתם על מעלת ממציאם ית'. וכן ארץ שמה מלשון מרוצה ומלשון רצון אצל המקובלים והוא לסוד גדול. ואע"פ שעניין ארץ לפי תרגומו ארעא מלשון שפלות, כאמרו "מלכו אחרי ארע מינך" (דניאל ב' לט') ר"ל שפל, ואין ספק כי הארץ שפל המקומות והיא הנקודה האמצעית, ושמי השמים גבהי הגבוהים והכיסוי המכסה את הכל. כלומר קכחגבנונית הגלגל המקיף בכל, הסובב סביב הארץ הוא גובה כל המקומות, ואין אחריו גוף כלל לא מניע ולא מתנועע אבל גוף הגלגל ההוא הוא המתנועע הראשון, והתחייבה מתנועתו, שהיא התנועה היומית הממהרת מכל התנועות, תנועת כל מתנועע בתוכו, ומנוחת נקודתו שהיא מרכז הארץ בכללו, והיה המשכן אחד והשוכן עליו ומשפיע טובו וחסדו בו בכללו ובכל חלק מחלקיו. וזה חייב היות השגחה לכל מי שאפשר בו לקבלה מאתו ית' ויתע' שמו ויתנשא רום מלכותו כראוי.
סוד ז' קריא"ת ש"ם
נודע מחלק שני מפרק ל' ומפרק מ"ח.
ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה". קריאת שם לדבר מהדברים באה להורות לנו אמיתת מציאות הדבר ההוא ומהותו. וזה כי כאשר זכר כי הנברא הראשון היה אור כאמרו "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". ומצאנו במקומות רבים שקרא דברים אחרים אור לפי החיבורים האלוהיים המחוברים על התורה באמרו "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" (תהלים ל' י'). ונאמר עוד "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו' כג'). ואמר הכתוב "נר (אלהים) [יהוה] נשמת אדם" (משלי כ' כז'). וקרא המצוה נר והנשמה נר קכטוהחיים אור והתורה אור. ואמר "בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה" (ישעיה ב' ה'). ונאמר "ולא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה יהוה לך אור עולם... ושלמו ימי אבלך" (ישעיה ס' יט'). מזה הרמוז כולו ומכל הדומה לו תבין מהות האור הנברא ביום הראשון ותכיר הפכו, ולא תהיה מכת מי שנאמר עליו על זה העניין "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר" (ישעיה ה' כ'). אבל תהיה מכת מי שנאמר עליו בכיוצא בזה "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" (דברים ד' ו'). ובידיעה זו תבדל מזולתך ותכיר איך נקרא כל שם ושם מהשמות, ולמה נבדל בשם קריאה מכל מה שהוא נמצא נזכר קרוב לו או רחוק ממנו, ותכיר עניין אמיתת קריאה על מה נופל בכל מקום שימצא בו או שיורמז אליו. ועם זה תגיע לידיעת התורה והמצוה ולידיעת הכוונה בהן ותנצל מספקות המחשבות השקריות ותמלט מן המות, ואז תצליח ותשכיל.
סוד ח' אבנ"י שי"ש טהו"ר
נודע מחלק ראשון מפרק ה' ומפרק כ"ז, ומחלק שני מפרק כ"ו ומפרק ל', ומחלק שלישי מפרק ד' ומפרק ו'.
בספר קליצירה כתב המחבר שני אבנים בונות שתי בתים, ורצה לומר שתי אותיות בונות שני דבורים. הנה קרא לאותיות אבנים וקרא לתיבות בתים. ומזה תבין סוד אבן שתייה שממנה הושתת העולם, ותבין עניין אבן משכית ו"משם רועה אבן ישראל" (בראשית מט' כד'). וכן תדע סוד "ונטה עליה קו תהו ואבני בהו" (ישעיה לד' יא'), שהם אבנים מפולמות המושקעות בתהום שמהם המים יוצאים. ותדע כי ממציאות אבני שיש טהור התחייבו בנו שתי מציאויות וגם ארבע. והם יצר טוב ויצר רע הנקראים סמאל וכת שלו, והבינם שסודם ארבע רוחות הנמצאות עם שפע הלכות השופע בנפש אשר הוא התחלת האדם והוא תכלית הכח. וממנו יודע עניין היות תכלית היד די, ואבן ספיר לעדות עם לבנת הספיר שזו אבן טובה וזו אבן טובה. אך זו חלושה כחולשת הלבֵנה שסודה הלבָנה, וזו חזקה כחזקת האבן שסודה החמה. וכאשר הלבנה מקבלת אורה מהחמה כן הלבנה היא מקבלת שפע מהאבן. "והסירותי את לב האבן מבשרכם" (יחזקאל לו' כו'), ושני לוחות אבנים לעדות, וכן "אבני שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן" (שמות כה' ז').
סוד ט' מי"ם עליוני"ם
נודע מחלק ראשון מפרק כ"ט, ומחלק שני מפרק י"ב ומפרק כ"ט ומפרק ל', ומחלק שלישי מפרק י"א.
הוי קלאכל צמא לכו למים" (ישעיה נה' א'). הנה המים נודעים בקבלה "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (ישעיה יב' ג'). והנה עץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגים תחתיו. ו"כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (חגיגה יד:). והרקיע עצמו מן המים נתהוה והמים ההם הם מים בכח אצל המקבלים ובפעל אצל הפועלים, ודומים למים בעצם על צד ההמשלה והקול והממשלה. כי "קול יהוה על המים" (תהלים קט' ג'), "מים רבים כקול שדי" (יחזקאל א' כד'). ומהם נשפעים מעט מעט ומרוים הצמאים תמיד, ופעמים שופעים לרוב ושופטים ושוטפים בני המבול המתחייבים בחמס המשחיתים דרך הבשר. אשר נאמר על העושה כן "נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה" (משלי ו' לב'). ומימי היאור נהפכים לדם, וכל תקופה לעד נסתר וכל מולד לעד נגלה, כי אין נולד בלא מים. והנה המילה בבשר הערלה להסיר לב האבן ולחדש לב בשר. "וימס לבב העם ויהי למים" (יהושע ז' ה'). כי "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" (שה"ש ח' ז'). והנה "נהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" (בראשית ב' י').
סוד י' ג"ן עד"ן ועצי"ו
נודע קלבמחלק ראשון מפרק ב', ומחלק שני מפרק ל', ומחלק שלישי משם עוץ בפרק כ"ב.
שני עצים מספרם תפלי"ן והם מעי"ן הנשמ"ה כמו שהם מעי"ן השמימ"ה, ומהם תבין כי מני"ע הנשמ"ה הוא מני"ע השמימ"ה והוא מולי"ד זכ"ר ומולי"ד נקב"ה, והסוד הפ"ה זכ"ר והמיל"ה נקב"ה. ושנ"י עצי"ם עליו"ן שפ"ל. וסוד ג"ן, ג'וף נ'פש אשר בשניהם חכמ"ה אלהי"ת וכן הוא במספר החכמ"ה האלהי"ת הגו"ף הנפ"ש. ולשון גן, מקום שמקבל כל מיני צמיחה, וכן המ"ח מקום שמקבל כל מיני ציור, אבל באים עדים ממנו ומגידים לנו כוחותיו והם שני העצים, וכל ע"ץ צל"ם וכל שפ"ע דמו"ת. הנה שני"ם עצי"ם שהם תר"י והנה עד"ן מעי"ד וממנו נד"ע אבן הוה. ואמנם העץ האחד מוסיף חכמה והאחד מוסיף תאוה. וע"ץ החיי"ם יוסי"ף חכמ"ה, וע"ץ הדע"ת יוסי"ף החכמו"ת, וע"ץ החיי"ם גור"ל, וע"ץ הדע"ת גורלו"ת. גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזזאל, הראשון לטובה והאמצעי לאפשרות וזה האחרון לרעה. וע"ץ החיי"ם יוסי"ף גל"ם ועץ הדעת יוסיף גלמוד. והבינם שלשתם כי הם דברים מופלאים בעיני הנביאים, והם בלתי נאים לדעת הפתאים אשר שלחו ידם להכיר כח יסודם וימירו את כבודם בתבנית בשר ודם ולא אכלו מעץ הדעת ונשמתם המרשעת היא בלתי נושעת. אף כי עץ החיים קלגלא ראו והעוה נלאו כי לריק נבראו ולשחוק עצמם נמצאו. ואשרי המשכילים החכמות ובנצחם המלחמות ירויחו שני עולמות ותחיינה העצמות בהיפרד הנשמות ולעולם לא תאבדנה ולטובה תזכרנה רק באור תשארנה ובגן עדן תשמרנה.
סוד יא' מוע"ד ושב"ת וכפו"ר
נודע מחלק ראשון מפרק ס"ו, ומחלק שני מפרק ל"א, ומחלק שלישי מפרק מ"ג.
שלש פעמים בשנה", "שלש רגלים תחג לי בשנה" (שמות כג' יד'). קראם השם "פעם", וקראם "רגל", כי רצה בנו ובחר בישראל עמו להיותנו לו סגולה מכל העמים. וגלה לנו סוד פעם ורגל והודיענו כי כל הגוים אשר על פני האדמה גופם ערל ואינם כי אם גולם ועפר, כמו שכתוב על המין "ויצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה". ושתף אדם עם עפר וכן שתף מדע עם אפר. כי בשתפך אד"ם ועפ"ר תמצא מציאותו רופ"א מד"ע, והוא שעשה גולמינו אפ"ר מוד"ע והוא אפ"ר עומ"ד, ועל כן הנחילנו פא"ר מוע"ד להבדילנו מכל גוי שהוא חול אצלו ואנחנו קדש לו. והם היו דם ואנחנו דת, כי "מימינו אש דת למו" (דברים לג' ב'). וגלה לנו כי מדת ימינו היא מדת שמאלו ומדת שמאלו מדת ימינו, כי אין שמאל וימין קלדלמעלה. "ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב" (שמות טו' ט'). והגיד לנו ית' סוד מועד שהוא מלשון "ונועדתי לך שם" (שמות כה' כב'), והוא עמוד שהכל תלוי בו. כי עוד קץ למועד כי למועד מועדים וחצי ישלם קץ הימין שהוא גורל דניאל בסוד גורל אחד לאדני. וכל רגל גרל, והעד שהוא חסר ו"ו בתורה התמימה. וכל פע"ם ק"ץ פנימ"י נעל"ם, רק פעמי"ם סודו יגידנו לך עמל"ק, "שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר" (משלי כה' ג'). כי כבר זכר לפני זה "כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר" (שם). "עמק רום ועמק תחת" (ספר יצירה), שסודם תר חתום וכל תר סופו פעם, כעניין "ובהגיע תר נערה ונערה" (אסתר ב' יב'), וכן "ת"ר אסת"ר" (שם) ת"ר כ"ף זכו"ת א"ו כ"ף חוב"ה, כי כף זכות וכף חובה כללו עת קץ, והנה עת הוא מועד כי עת למועד.
והנה פסח בי"ה בניסן וכן סכות בי"ה בתשרי, והסוד "כי ביה יהוה צור עולמים" (ישעיה כו' ד'). נת"ן שיסי"ר, יסי"ר מה שנת"ן סודם תני"ן ש"ר י"ם, החמ"ר והצור"ה שנ"י הפכי"ם, וכן תשר"י עם ניס"ן שני הפכים, רא"ש חיי"ם וזנ"ב מו"ת. והנה נשאר להודיעך סוד מד"ה והוא סוד חג שבועות, כי שבעה שבועות תספר לך ותמצא הסוד גלוי ותכיר ממנו עניין זמן הגול"ה. ובשלשתם יהיה גלוי כל הסוד לכל העמים להיות היהודים עתידים לשלוט המה בשנאיהם כי נצחנו בפורים כאשר המן הפיל פור הוא הגורל ונהפוך הוא, כי ליהודים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר, כי על פי הגורל תחלק את הארץ. וזהו סוד כל מועד על דרך שמיטין ויובלות להיות שולטים היהודים בכח פורים על כל אומה ולשון נגד שושן הבירה, כי קלהמהודו ועד כוש פירושו מסוף העולם ועד סופו. ועל זה אמרו ז"ל כי אחשורוש הוא אחיו של רוש מלך מסוף העולם ועד סופו. והמקובל מסוד המדו"ת אשר הדמות עליהן לעדות יבין כל מה שרמזנוהו. והנה ראש השנה קדש גם כן, אבל הוא יום הדין, וסוד הדין יום אחד. והנה יום אחד בשנה חשוב שנה והוא יום הזכרון יום תרועה יהיה לכם יום תעורה כלומר להתעורר אל השגת האמת ביום תרועה.
הנה המועד מבואר כולו לפי הקבלה והוא יום מקרא קדש, ופסח ושבועות וסכות בהם זמנים מיום חג המצות זמן חירותינו שבו יצאנו מעבדות לחירות בזמן קבוע ובעת ידוע ובמועד מועד, כי "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג' א'). והנה "מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר" (שמות יז' טז'). בסוד "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" (שמות ג' טו'). ועניינו בסוד הנסתר יז"ל מה"ש על"ם והם שלשה שמות של השם המפורש המועד לנצח בו את הכל. וראשו קדש ר"ל ראש שבעת ימי פסח, וסופו קדש, ותוכו חול מקרא קדש. וביום חג הסכות זמן שמחתנו שבו שמחנו כשנחנו מכל עמל וענני כבוד כסונו ושבעה מהם כתרונו וסביב סביב הקיפונו, אחרי שנתכפרו ונמחלו ונסלחו כל עונותינו, ויצאנו מדירת קבע וישבנו בדירת עראי. והבן זה מאד, שכן דרך הנכתב והנחתם לחיים לצאת מזה ולשבת בזה. ובפסח אכלנו שה צלי אש ומצות על מרורים. וסוד מרור יורה לך עניין נסתר ועיין בו ודעהו. וכן צלי אש הוא שה, אבל מצות "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב' יז') שהם המִצְוֹת לבלתי שתף המעכב שהוא שאר שבעיסה המחמץ את הכל עד שיסריח. קלווהחכם גילה זה באומרו "אוי לי מיצרי" (ברכות סא.), וזהו לב בנפש כמלך במלחמה. ועוד נאמר על כיוצא בזה "רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה" (ברכות יז.). וגם סכות ראשו קדש, ובידינו ארבעה מינים שבלולב ובהם אנו מהללים את השם בסוד התנועות והנטילות. כי בלולב נטילה, ובידים נטילה, ובכפים נשיאה. והידים והלולב כלליים ונמסרו לכל, אבל הכפים לכהנים לבד. ומיני הלולב סודם אתרוג בימין השם לבדו והוא שבו גבר אות ימין, ולולב בשמאל השם, שבו לו לב מלא. וסודו למ"ד ו"ו למ"ד בי"ת צרפהו בחנהו ונסהו ותכירהו. ושני מינים מחוברים לו, שם האחד הדס, וכבר ביארתי לך סוד הידי"ם וצרכם לנטילה בשלשת מיני מים, ראשונים מצוה אמצעים רשות אחרונים חובה, ודעם מסוד מים העליונים. והוא הדין לשני ששמו ערבה שהוא עזר כנגדו, זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם, והוא עברה. והנה הדס וערבה יגידו לך סוד הארבעה עם אתרוג ולולב. והנה ו' ימי סכות אחר יום הראשון חול מקרא קדש, ויום ז' ערבה כלומר נוסף בלולב עזר מההקף הטבעי המושבע. ומקיפין ז' פעמים בו כנגד כל הימים ויום ח' שהוא חג שמיני עצרת יורה על עת קץ אשר בו יתענג יצר שמח כי הוא יום שמחת תורה. והנה שבועות זמן מתן תורתנו והוא יום אחד מקרא קדש נולד אחר ספירת העומר שהוא מד"ה קבועה, והיום יום ו"ו, הנה האד"ם וסודו יל"י ולוחם עם תל"י שזה אומר י' לי וזה אומר ת' לי. והסוד תשר"י בסוד ראשי"ת הנרמז. ואלה שלשתם זכר ליציאת מצרים, זכר למציאת יצרים. והנה סודו קלזזכר למציאת זכרי ושמי והשכל תלוי עליו כלומר בהזכרת השם המפורש בשמו ית'.
ואמנם הנה יום שבת מתגלגל משבעה לשבעה ימים המשביעים את העולם במחשבות בספירות, והוא כולו צורות. ומתחדש יום שבת תמיד כי הוא שמות. וסודו שי"ן בי"ת ת"ו, והן אותיו"ת השכ"ל והן שת"י בינו"ת כלומר שנ"י תיבו"ת מסתירו"ת הבנ"ה נסתרו"ת הבנ"ה, כי ההבנו"ת סתרי"ם גם הסתרי"ם הבנו"ת. ואמנם יום כפור הוא יום אחד בשנה ודומה בקצת לראש השנה והוא י' לחדש תשרי, ימ"ר כופ"ו. והנה צו"ם כפו"ר, מצ"ר כופ"ו, צ"ר כ"ו מפ"ו, צ"ר פ"ו מכ"ו. והזכאי זכה והחייב חוייב כי אז יודע סוד זכא"י וחיי"ב בבואם לפני דיין אשר הוא ע"ד גם דיי"ן. ועל כן סוד שלשתם מוע"ד שב"ת כפו"ר, מוש"ך דע"ת בפו"ר, כ"ו מפור"ש בדע"ת, כתר"ו שופ"ע בד"ם, והבינם. ואמנם מועד מותר לתקן בו מזון הגוף, אבל שבת יזון הגוף מן המוכן בששי, רק כפור אין בו שום מזון לגוף, כי חמשת תענוגי הגוף הדומים לחמשת החושים הם בטלים כולם ביום הכפורים. והנה ראשי חדשים זמן כפרה לכל תולדותם, והנה בו שעיר לכפר כמו בכפור שעיר לכפר. ותבין כל הסודות מן התפלות כולם, והעד הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח והוא האחרית כי היא עטרת תפארת לעמוסי בטן.