קנהחלק השלישי שמו תוכחת חיים
אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין" (משלי טו' לא')
| חלק שלישי נעלה על התלי | בו חזקו רגלי מהלך דרך |
| לוחם עלי יצר, יצרו צור כלי | משבית בני איש מעבודת פרך |
| קשת לשון תורה אמת תורה בלי | רצים בלב כל הכסילים מורך |
| גברה שפת משה ברזיאל ולי | נודע בזאת כי אין לספרו ערך |
"אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה" (משלי י' יז')
ידוע קנאומבואר לכל חכמי התורה המקובלים, וגם אינו נעלם זה מחכמי המחקר האמיתיים מהם, שרשות כל אדם נתונה לו בלא מכריח הכרח גמור ובלי אונס מנצח. אבל יש באדם כח אחד ושמו הכח המתעורר, והוא אשר מעורר לבו לעשות או שלא לעשות. ואחר זה מוצא אדם בלבו מי שמכריע לו בין שני ההפכים האלה, ואיזה מהם שינצח אותו יפעיל האיברים לפעול הפעולות, או טובות או רעות. וישוב עיקר העניין אל היות האדם תמיד לוחם ונלחם במחשבות לבו השתים הראשונות המניעות על תולדות מחשבותיו הרבות, כמו שכתוב ב"ספר יצירה", לב בנפש כמלך במלחמה. וכבר רמזתיו בחלק ראשון בסוד ד' וזה כולו הוא לפי טבעו, שאם לא היה האדם בעל שתי צורות אלו הנקראות יצרים או כוחות או מלאכים או מחשבות או ציורים או כמו שתרצה קראֶם, כי הכוונה כולה אחת. אלא שהעיקר הוא להשיג מציאותם ולהכיר מהותם באמת במופתים מקובלים ומושכלים, ולהבדיל בין שני דרכי המציאות אשר להם, ולדעת ההפרש הגדול אשר ביניהם במעלה, ואם שניהם מציאות אחד או שנים מחוברים ויפרדו או לא יקבלו חלוקה.
והנה בראותנו אנחנו מלחמתם בלב, נכיר כי שנים הם, והם פועלים זה בזה ומתפעלים זה מזה. ועל כן יש עת לזה ויש עת לזה, והוא כרגע קטן כנקודה בלתי נחלקת פחות מהרף עין. והרמז עליו יְשֻ עַת יי' כהרף עין, כי הוא חסר ו', יש עת כתיב, ודעהו. והנה זה דומה לניצוצי האור המכים בעין לפי ראותו כהרף עין, מכה בו הניצוץ ועוד חוזר ונראה לו שהכה בו אחר. קנבואחר כן חוזר מיד בצורת עניין "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" (יחזקאל א' יד'). וכן נפש שהיא אור בהיר שמימיי התגשם והיה כח בגוף והוא צורה לחומר ומעמידו זמן אחד כפי כח הגוף וכפי שמירת מזגיו, מולידה ניצוצי מחשבה בלב, והלב מקבל ממנה שני דרכי ציור. וכל ציור וציור הוא כפי יכולת עין הלב אם חזק הוא אמת והתקיים, ואם רפה הוא שקר והתבטל. וכפי האמת והשקר שצוייר בנפש מניצוצי השכל צוייר גם כן בלב מניצוצי הנפש. ומהלב יתפשטו כל הניצוצות ופעלו בשאר כוחות הגוף ולפי מציאותם הכריחו הניצוצות ההם בחזקה או ברפיון לפעול פעולת ההרגש שהוא האחרון שבדבקות מציאות האדם ובו נשלמו כל הכוחות. ומפני זה חוייב כל אדם להיות לו עניין נגלה ונסתר.
סוד א' סתר"י תור"ה
נודע מחלק שלישי מן הקדמת התחלתו.
כבר ראית מה שאמר הרב בהקדמה המעולה ההיא הבאה לפקוח עינים עיורות, להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חשך. וכיוון בה למה שהודיע בדבריו הראשונים ממנה, ואמר לנו שעיקר כוונתו בספרו הוא לבאר מה שאפשר לבארו מחכמת הטבע ומחכמת האלהות למשכילי המדע. ואמר קנגשזה מכלל סתרי תורה, וגם אמר שאסור לגלותם כלומר כל העניינים הנקראים סתרי תורה. ואמר בחלק הראשון בפרק ל"ד, "אמנם הדברים בתארים ואיך יורחקו ממנו ומה עניין התארים המיוחסים לו, וכן הדברים בבריאתו מה שבראו ובתאר הנהגתו לעולם ואיך השגחתו בזולתו, ועניין רצונו והשגתו וידיעתו בכל מה שידעהו. וכן עניין הנבואה ואיך הם מעלותיה, ומה עניין שמותיו המורים על אחד, ואם הם שמות רבים. אלו כולם עניינים עמוקים והם סתרי תורה באמת והם הסודות אשר יזכרו בספרי הנביאים תדיר ובדברי חז"ל. ואלו הם הדברים אשר אין צריך לדבר בהם אלא בראשי הפרקים כמו שזכרנו, ועם האיש המתואר גם כן". עד כאן דברי הרב בלשונו.
והשתכל מאד מה שתחת אלו העניינים שזכרם, ותמצא זה הפירוש כולל אותם כולם ומפרשם בכללם ובקצת פרטיהם כפי היכולת בכל מקום שבא עליו הסוד. ותמצא הרב תמיד מעורר עליהם בכל מקום שזכרם בשלשת חלקי הספר. ובכל מקום יאמר לך על הבנת דבר זה או על הקרוב לו, "והבן זה". או יאמר "והשתכל בו" או שניהם יחד. או יאמר "וממה שצריך שתדעהו או שתתעורר עליו". או "ודע זה". או אחד מאלו הלשונות והדומים להם. עד שאמר בפרק מ"ח בסוף החלק השני דבר זה לשונו. "ואחרי זאת ההצעה שמע מה שאבארהו בזה הפרק והתבוננהו התבוננות מיוחד בו, מוסף על התבוננותך לשאר פרקי זה המאמר". ודע כי זאת היתה הערה גדולה מאד שהעירנו הצדיק ז"ל להסיר בה מלבבנו כל הספיקות הדמיוניות קנדהמונעות אותנו מהשגת האמת, כמו שקדם לזה אמרו בפרק מ"ז בחלק השני בסופו. "ושא כל מה שלא זכרתי על מה שזכרתיו בזה הפרק, והבדל הדברים בשכלך, ויתבאר לך מה שנאמר על צד המשל, ומה שנאמר על צד ההשאלה, ומה שנאמר על צד הגוזמה, ומה שנאמר כפי מה שתורה עליו ההנחה הראשונה בדקדוק, ויתבארו לך אז הנבואות כולם ויתגלו וישארו עמך אמונות מושכלות, הולכות על סדר, נרצות אצל האלוה. כי לא ירצה לו ית' כי אם האמת, ולא ישנא כי אם השקר. ולא יתבלבלו דעותיך ומחשבותיך ותאמין דעות בלתי אמיתיות רחוקות מאד מן האמת ותחשבם תורה". והמשיך העניין ההוא כולו הנודע בפרק ההוא עד סופו. ואמר בסופו, "ואלו העניינים גם כן מסתרי תורה". ואמר בפרק כ"ו בחלק השני על עניין שני חמרי השמים הארץ. "וזהו סוד גדול, לא תקל בביאור חכמי ישראל בו, שהוא סוד מסודות המציאות וסתר מסתרי תורה". והשלים הסוד וביארו ברמזים. ואמר גם כן בפרק ל"ג בחלק השני בעניין מתן תורה ומעמד הר סיני, על מה שתרגם אונקלוס בהבדל הדיבור הידוע, "ודעהו וזכרהו, שאי אפשר שיכניס אדם בעצמו למעמד הר סיני ביותר מזה השיעור אשר זכרוהו, שהוא מכלל סתרי תורה". ואמר בחלק השלישי בפרק נ' בראש הפרק, "יש כאן דברים שהם סתרי תורה גם כן והם סיפורי התורה". וגלה לנו קצת ענייניהם, אבל הורנו עניין סתרי ספרו בשתי סבות הסתירה או ההפך, שהן בהקדמת החלק הראשון וסימנם ז"ה. ואמר בסוף פירוש כולם, "ואמנם אשר ימצא במאמר הזה מן החילוף הוא לפי הסבה החמישית קנהוהסבה השביעית". ודע זה והבן אמתתו וזכרהו מאד שלא תתערבב בקצת פרקיו.
ואחר שעוררתיך על אלה הנזכרים תבין אתה השאר אם לא יספיקו לך אלה שזכרתי, ומאלה ומן הדומים להם תדע כי סתרי תורה אינם נסתרים, כי אם מעיני הפתאים. מפני שכבר גילן עתיק יומיא למשכילים, ואם כיסן לא כיסן אלא ממי שאין בו דעת, ועל כן יקראו סתרים וסודות. וגם עוד מפני שנראים בתחילת מחשבה לסכל ולנבהל שהם כסותרי תורה ולפיכך הסתירום. והדבר האמיתי אינו כן אבל הוא להפך, כי לא הסתיר אדם מחכמי האמת שום סוד מפני שיש בו דבר רע נסתר, אלא מפני חולשת המקבלים כמו שזכר הרב בפרק ל"ב בחלק הראשון במשל שנשא על הסודות בעניין מזון הלחם והיין והבשר לנער היונק ובחלשת טבעו לעיכול. והנה המשיך העניין ואמר "ולזה נקראו סודות וסתרי תורה". והנה זה כולו מדברי הרב עד שאין צריך להאריך בו. אמנם כאשר ראיתי שהרב ז"ל נותן טעם למה שגלה מסתרי תורה, והוא מפני הרחקת שתי מדות מגונות. וידעתי גם אני מתוך דבריו גם כן שראוי להרחיק כל מדה מגונה, ולא עוד אלא שראוי להקריב כל מדה נאה לנפש, וכל שכן שראוי להרחיק השקר ולהקריב האמת. כמו שנאמר "קרוב יהוה לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" (תהלים קמה יח'). חייבני שכלי לגלות מה שגליתי מכל זה ועזרו מדותי לשכלי ונמשכו אחריו לכל מצותו. והבינותי בהשבעת הרב ז"ל ובדבריו המושכלים באמת, והוא אמרו שם בראש ספרו דברים מורים על אמיתת השבעתו. קנושהתנה עם כל מי שיקרא מאמרו שלא יפרש ממנו אפילו דבר ולא יבאר ממנו לזולתו, אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדם לו מרבותינו ז"ל. וידוע לכל בעל מדע כי השם המפורש הוא שבעבורו הסתירו כל סתרי התורה ולא כתבום מפורשים, אבל השם נכתב מפורש. ואם כל מה שנברא וכל מה שנתן מן התורה והמצוה לא היתה תכלית הכוונה בו כי אם לדעת את השם מתוך השם. אם כן איך אפשר שהרב גלה דבר אשר לא גלהו משה רבינו ונביאינו וחכמינו ז"ל. אלא שהכוונה בדבריו היא כמו שאמר שלמה בחכמתו "באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מילך" (משלי כג' ט'). ואמרו הקדמונים במשליהם אל תשליכו הפנינים לפני החזירים. וכמה הזהירונו על דבר זה הנביאים והחכמים ע"ה, וכך עשה גם הרב ז"ל. ואעפ"כ הנה גם הוא גלה הרבה אבל לא חדש לנו דבר שלא גילוהו הראשונים. ועל זה סמכנו במה שגילינו מסתרי תורה שהכל לכבוד השם ית.
סוד ב' מעש"ה מרכב"ה
נודע מחלק ראשון מארבעה פרקים שבו והם נ"א נ"ב ס"ט וע"א, ומחלק שני מפרק כ"ב, ומשבעה פרקים שבהתחלת החלק השלישי והם עניין ביאור מרכבת השם שראה יחזקאל והם פרק א' וב' וג' וד' וה' וו' וז'.
מפני קנזהיות זה הסוד כולל החכמה אומר בו מה שתשמע, והוא כי מעשה יורה על דבר עשוי אחר שלא היה, וכשנתהוה נקרא בשם מעשה, בין טבעי בין מלאכותי. ועל זה בא בכתוב "והלחת מעשה אלהים המה" (שמות לב' טז'). וכן "כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד' י'). וכן "מעשה אצבעותיך" (תהלים ח' ד'). עד שאפילו על הנשמות נאמר מעשה שנאמר "ונשמות אני עשיתי" (ישעיה נז' טז'). וכל זה כולל מעשה בראשית ומעשה מרכבה. גם המעשים הקודמים בזמנים מעשה העגל, מעשה שהיה ביום פלוני במקום פלוני. וכן המצות הן עשה ולא תעשה, וכן הלחות נקראו מעשה מפני היותם טבעיים כשאר המעשים האלהיים, והפלא עשה פלא. סוף דבר כי כל נברא גופני או מקריי יאמר עליו מעשה, אבל מה שאינו גוף ולא כח בגוף לא אמר עליו שום נביא שם מעשה. ואל תקשה לי ממה שאמר הרב בפרק מ"ח בחלק ראשון על עניין המלאכים, שאמר שם "המלאכים גם כן אינם בעלי גשמים אבל הם דעות נפרדות מהחמר ואמנם הם עשויים והשם בראם". שכבר ידעת עניין אמרו בפרק ההוא להט החרב המתהפכת. ואמר כי כל צורה מדומה היא ברואה, והנביאים דימו את הצורה ליוצרה, בפרק מ"ה בחלק ראשון בסוף הפרק והעירנו עליו באמרו, "והבן זה מאד". ומשם תבין אמרו "הם עשויים והשם בראם". ועוד תבין זה הסוד הגדול מאמרו שהם מתהפכים, פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים. ואמר שאינם בעלי חמר ואין להם תבונה קיימת גשמית חוץ לשכל, אבל הכל במראה הנבואה ולפי פועל הכח המדמה. ובאמת קנחשאחר שהם עלולים אפשר לומר עליהם שהם מעשים בשם מושאל. כי כל דבר שהוא למטה מהסבה הראשונה יקרא עשוי ונברא וקנוי, שכל נמצא תחתיו ית' קבל ממנו מציאות ומקבל תמיד שפע שמירה נצחית, עד שאפילו המתחדש הזה בעולמינו זה נהוה ונשמר חלילה תמיד.
ולפי זה העניין נחלק המציאות כולו לשלשה חלקים ראשונים שהם שלש כתות של מלאכי השרת. והכת הראשונה במציאות ובמעלה קדמונה. והכת השניה היא עגלה יפיפייה. והכת השלישית היא שפחה וחפשיה. ולפי הסוד הגדול הזה אשר נבהל עליו כל חוזה בפירוש, וקרא זה אל זה, אצטרך לדבר בו בעניין שיובן לכל מקובל ולא יובן לכל סכל ונבל. מפני שלא יקשה על האמת בחשבו המת לחי והחי למת, אבל יבואר כל דבר על מתכונתו למי שהוא חכם ומבין מדעתו. ומפני היות זה העניין עמוק מאד אצטרך להודיעך בו קבלות אמיתיות בגימ' ובצירופים, ואם ייטב בעיניך קבלהו ואם לא חשבהו לנעדר כאילו לא שמעתו, שאם לא יועילך גם לא יזיקך.
ודע כי השמים והארץ בגימ' שניה"ם נברא"ו כאח"ד. והכתוב מעיד "קורא אני אליהם יעמדו יחדו" (ישעיה מח' ג'). ואם לא תאמין זה אינו מזיק לי ואם תאמין מועיל לך כי תאמין האמת. וכן סודם ארב"ע חיו"ת, השמי"ם והאר"ץ. אבל שמים וארץ יכללו בגימ' מעש"ה המרכב"ה, בש"ר הפני"ם. ועוד הבן ודע כי סוד מעש"ה מרכב"ה עניינו עול"ם התנוע"ה, ולא תחשוב זולת זה ואמנם כולל גלג"ל התור"ה, מעש"ה מרכב"ה ומזה קנטתבין סודותיו. והנה בעל "ספר יצירה" התחיל בשלשי"ם וסודו מעש"ה מרכב"ה, והוסיף ושתי"ם סודו הויו"ת מעש"ה בראשי"ת, והבן זה מאד. בלב נתיבות שהן פליאו"ת חכמ"ה והן בי"ד מלא"ך פות"ח, ע"ל חביר"ו הסוג"ר, נתיבות פליאות חכמה. "כי שאל נא לימים ראשנים" למנין ראשון "אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים" (דברים ד' לב'). אד"ם ע"ל האר"ץ, אמ"ת. קצ"ה השמים, פלאו"ת חכמ"ה. אש"ר בר"א אלהי"ם, בצורו"ת הטב"ע, בצורו"ת הכס"א. אומר השתכל בטבע הצורות המיניות ומהם תכיר מה שלא הכיר גוי מהגוים ההם, ותבין דבר גדול אשר לא נשמע כמוהו. "הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו: השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש" מתו"ך הצור"ה "כאשר שמעת אתה ויח"י" (דברים ד' ל') הוא כח"ו. וזה כולו מתוך האותיות תבינהו, כי אין לאומה קבלה כזו, ואפילו אומתינו רחקה ממנה וסרו מהר מן הדרך על כן ארך גלותינו כאשר ראה יחזקאל במעשה מרכבה בשלש מעלות שהעיד עליהם בחלוקתם באמרו, "וארא והנה רוח סערה", ובאמרו "וארא החיות והנה אופן אחד בארץ", ובאמרו "וארא כעין חשמל". ועתה שים לבך להבין כוונת מה שתשמע משלש מדרגות אלו.
דע כי בתחילה החל יחזקאל ע"ה ולקח חשבון בשלשי"ם שסודו מעש"ה מרכב"ה, והוא ל', ברביעי בחמשה הרי ט' הרי סודו ט"ל, והם ג' פעמים אח"ד. והנה העירנו הרב לעניין "נפתחו השמים", ולעניין "מראות אלהים" ולעניין קשר קסהמרכבה בשנה ובחדש וביום. כי על זה אמרו תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה. והתקופות כוללות עניין התכונה ומסלולי השמש אשר השנה המורה על השנוי ועל השניות בשובו למקומו תמיד, ושונה המזרח כולו הוא מיוחס לשמש, ושמו שמש שהוא משמש לקונו כעבד נאמן. והנה ראשית מולדתו מחצי המזרח המיוחס לתקופת חדש ניסן, ועולה ומעלה היום ומוריד הלילה עד השלימו צ"א ימים וז' שעות ומחצה. ואז פוגע בסוף גבול מזרחית צפונית, ושם יתייחס לתקופת חדש תמוז ומהפך פניו וחוזר ופועל להפך מה שהלך ופעל בו עד השלימו עוד הזמן הנזכר. ואז פוגע בחצי המזרח במקום תולדתו ואז משוה פעם שניה בשנה היום והלילה בכ"ד שעות שוות. ושם בחזרתו מתייחס לתקופת חדש תשרי ויורד ומוריד היום ומעלה הלילה עד השלימו המהלך ההוא הנזכר. ואז פוגע בסוף גבול מזרחית דרומית ושם יתייחס לתקופת טבת ומהפך פניו וחוזר ופועל להפך מה שהלך ופעל בו עד השלימו זמנו הנזכר. ואז פוגע במקום תולדתו בחצי המזרח זה לשמש שבראו השם לישר דרך לחכמי לב. "להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו" (תהלים קמה' יב'). ויהי לפתאים לשטנה ועבדוהו. ואמנם הירח יש לו עקלקלות גדולות בדרכיו, ועל כן נאמר "שמש ידע מבואו" (תהלים קד' יב'), וירח לא ידע מבואו. ועל כן אמר "עשה ירח למועדים" (שם). כי הירח מודיע סוד חידוש העולם "למועד מועדים וחצי" (דניאל יב' ז'). ועל כן נאמר בשני המאורות "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" (בראשית א' יד'). לאותות, לסימנים למה שתשמע באותיות המסומנים למהלכים. ולמועדים ולזמני קדש, ולימים ושנים קסאהידועים. כי הנה היום והלילה מיוחסים לשניהם כאמרו "ולמשול ביום ובלילה" (בראשית א' יח'). ובאר דוד ואמר "את השמש לממשלת ביום...את הירח וכוכבים לממשלות בלילה" (תהלים קלו' ט'). והשנה המיוחסת לשמש נכללת מי"ב חדשים המיוחסים לירח.
ואמנם גימטריאות כוללים ענייני המדות והצורות התשבוריות והמספרים. ויש אומרים כי המספר אינו ממינם, אבל אני יודע כי שם גימטריאה הוא לשון יון בלא ספק. שהם קורין הארץ "גי", וקורין המדה "מטרון", ואם כן הנה שמו מדת הארץ. ושם המספר גם כן אצלם ככה בשוה, וגם בלשונינו מדה לשון מדידה היא. והמדידה היא המספר, אלא שהמספר ימצא אפילו במחשבה ועל כן קראנוהו חשבון. והמדידה נאמרת על דבר משוער במציאות יותר או לפי ארכו או לפי רחבו או לפי קומתו. והקו והנקודה והאות יורו לנו סודות כל השמות המורים על המציאות. ואנחנו ידענו כי כמו שהמציאות מורה לפילוסופים בקלות אמיתת העניינים, כן האותיות מורות לנו אמיתת העניינים יותר בקלות. ועל זה יש לנו קבלות מורות בקלות מדות ה' ית' והנהגתו והשגחתו ושפעו ומציאות פעולותיו. ומה שתשמע מזה הוא מה שלא יוכלו הפילוסופים להגיע אליו אפילו אחר יגיעה רבה ואחר זמנים ארוכים ואחר התלמדות הרבה. כי האותיות יורו מענייני השמות הקדושים מה שתשמע. כי על כן הקדמתי לך הדברים הקודמים בתקופות ובגימטריאות.
קסבוזה שהנה נודע לנו אנחנו בעלי קבלה הנקראת ידיעת ה', כי לא יתכן לאחד ממנו להשיג ידיעה זו הנכבדת אם לא תקדם לה ידיעה אחרת, שהיא לה כמו הקדמה מופתית אצל הפילוסופים. שלא יתכן להם להורות על תולדותיה האמיתיות מבלעדיה. וידוע שיש מכלל ההקדמות ההם הידועות מחכמת ההגיון בספר ההיקש ובספר המופת, גם כן הקדמות רבות מטעות באו לבחון מציאות האדם להבדיל בהם בין שכל המשכיל ובין דמיון הסכל. ואעפ"כ המשכיל בהן מקבל מהן האמת ושולח השקר לבעליו שהוא לב הכסיל. כי "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו" (קהלת י' ב'). וכדומה לזה יש לנו אנחנו בלא ספק בהקדמות קבלתנו. כי לא יתכן זולת זה מפני היותנו נוצַרים "מן האדמה אשר אררה יהוה" (בראשית ה' כט'). אבל מפני שנפח בנו ה' ית' נשמת חיים באפינו חויבנו גם כן להשיג האמת ולהרחיק השקר. וכן ראוי שתעשה בכל מה שתשמע ממה שאכתוב מזה העניין. אבל הקבלה האמיתית אשר בידינו היא שכל מי שאינו בקי בצירוף האותיות ובחון ומנוסה בו מאד וגם בחשבון האותיות ובחילוקם ובחיבורם ובהיפוכם ובגלגולם ובתמורתם כמו שכתוב ב"ספר יצירה", לא ידע השם לפי דרכנו. ולפיכך לא יתכן להשיג המציאות כי אם בשמות, וכל שכן בעניין גדול כזה והוא ידיעת שלש השגות המיוחסות על כל המציאות ועל שפע כוחותיו הנכבדים. וכבר רמזנו מזה מעט בסוד שם העצם, הוא שם שיאמת לנו כל השגה שנחקרה ממה שאפשר לנו להשיגו לפי טבעינו.
קסגוהנה תדע אם כן כי מאמר הנביא שאמר "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" (יחזקאל א' א'). ולא זכר שם המיוחד ובסוף השגותיו כולם אמר, "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יהוה ואראה ואפול על פני ואשמע קול מדבר" (שם כח'). זה כולו היה לעניין גדול, ואע"פ שכבר קדם לו אמרו "היה היה דבר יהוה". ואחר כן החל לומר "וארא", וזכר בשלשת ההשגות מראה, ובחיות זכר מראיהן ואמר "וזה מראיהן דמות אדם להנה". ואמר עוד "ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים". ואמר עוד "והחיות רצוא ושוב כמראה הבז"ק" שסודו אצלנו העגו"ל. ואחר כן אמר בהשגה השניה "מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן" (יחזקאל א' טז'). ואחר כן אמר בהשגה השלישית, "וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה: וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונגה לו סביב". הנה כבר אתה רואה שהוא זכר בכל מה שהשיג "מראה" פעמים רבות, כי הכל היה במראה הנבואה בלא ספק, והכל בהשגת השכל האנושי לבד תחילה, הנקרא משכיל הצורות הנקראות חיות, ואחר כן מכיר מהן הצורות ההוות הנפסדות, ואחר כן מכיר שיש לאדם לבדו מכל הווה נפסד צורת אדם נחלקת במעלה לשני חלקים, ומקבל שפע משני צדדים, ונקרא שפעו כבוד יי'. ועל כן אכתוב לך כל דבר ודבר מראש ועד סוף קסדכפי מה שקבלתיהו גם אני מן המוסרים ראשי פרקים, ואחל לדבר על עניין ממנו בכלל וממנו בפרט ושים דעתך להבין.
אמר "והנה רוח סערה באה מן הצפו"ן". קבלנו סודו יסו"ד העול"ם, והוא כל"ל המציא"ה. רו"ח סער"ה, רו"ח ה"ר סינ"י, ועל זה זכר אש וענן בסוד "ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה: לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה" (שמות יג' כא'). רו"ח סער"ה בא"ה מן הצפון, חסר"ו הארבע"ה מן הצפון, והם ענן ואש ונוגה וחשמל. ועל כן זכר "נפתחו השמים" כי צד צפון פתוח לדון בו את העולם, כי משם מדת הדין מתגברת והוא ששם דגל מחנה דן צפונה. והנה "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" (בראשית מט' טז'). ועל כן פני שור מהשמאל לארבעתן כי זה היה רואה חובה על המושגחים, כמו שאמר "כלה אתה עושה את שארית ישראל" (יחזקאל יא' יג'). והנה נודע שזכר בכלל כוחות כל ההשגות כדמות זה שזכר, כי בחיות ראה אש ונוגה, ובתחילה זכר אש וממנה יוצא הנוגה, ואחר כן באחרונה כמראה אש ונוגה. והנה זכר בתחילת דבריו כעין החשמל מתוך האש, ובחיות כעין נחשת קלל, ובאופנים כעין תרשיש, וברקיע כעין הקרח הנורא, ובסוף דבריו כעין החשמל. ועיין מה שאמר הרב בעניין מלאות עיניים ובפרק ע' בחלק הראשון ומשם תבין הכוונה בכל אלה.
אמנם ראה והבן אומרו כי מתוך האש הראשונה ראה שני עניינים זה מתוך זה כאמרו, "ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו קסהסביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש". ועוד אמר "ומתוכה דמות ארבעה חיות". והתחיל להודיע מראיהן ואמר "וזה מראיהן דמות אדם להנה". וזכר עוד פניהם וכנפיהם ומספרם ומספר הפנים והכנפים, י"ו פנים וי"ו כנפים הרי ל"ב. ודע כי פנים בגימ' עינים וכן הוא, כי פנים יורו על כוונת מקום התנועה. "ואיש אל עבר פניו ילכו" לעדות ברורה על זה. ואמנם כנפים בגימ' עפים וכן הוראתם. ועניין העופפות יורה על מהירות תנועות. ואע"פ שהוא גלה צורת מציאות הפנים והכנפים להם באמרו, "ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה לאיש שתים חוברות איש ושתים מכסות את גויותיהנה". וכבר ביארתי לך סוד ט"ט פ"ת בסוד כנפים, ושהן שתים שתים, וארבע פרשיות כארבע חיות של ראש וארבעה בתים להם, כמו שבארבעה פנים לד' חיות. וכן מספר ט"ט בגדפי שתים, פ"ת באפריקי שתים, ד' פרשיות, אבל של יד בבית אחד. והוא סוד האופנים הארבעה כי דמות אחד לארבעתן. וכבר קראם כולם אופן אחד, שאמרו עליו זה סנדלפון שגבוה מחבריו מהלך חמש מאות אמה. ומן הארץ ועד הרקיע מהלך חמש מאות אמה, הרי אלף מספרים נזכרים. וזה מספר סנדלפו"ן ש"ר האחו"ר שהוא אלף, והוא רו"ח הרא"ש, ועל כן תפילין על הראש. ואמנם המספר של מטטרו"ן, שד"י והנסתר ממנו י"נ ל"ת ו"ד. כי כמו שמספר מטטרו"ן מעיד ואומר אנ"י נבר"א וסודו הב"ן רמז"י והוא מורה בתוספתו מהותו כן בצירופו, ובמספרו משפי"ע מהו"ת הד"ם ועל כן הוא ש"ר. ואם תמנה סנדלפו"ן ומטטרו"ן תמצא קש"ר. חשוב הפני"ם אחו"ר ותמצא שני"ם שנקשרי"ם קש"ר ציו"ר הגו"ף והוא קסוקש"ר הנשמ"ה, וממנו תבין קש"ר ש"ל תפלי"ן והוא קש"ר ש"ל פלני"ת. ולא ידעתי לה שם אמיתי כי אם זה ששמעת כי אין לה שם ר"ק שליל"ת נפ"ש. ובזה דומה לבוראה כמו שרמזתי בסוד י"א בחלק הראשון, אבל תדע שהיא נחלקת במציאותה לשלש"ת פרקי"ן.
ודע שגם החיות כולן קראם במרכבה השניה חיה אחת באמרו, "היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה" (יחזקאל י' כ'). ובחברך כב"ר עם המ"ה תכיר סוד המרכבה. ואד"ע כ"י כרובי"ם המ"ה, א"ך מ"י יוד"ע המרכב"ה, כ"י א"ם הרוכ"ב המעי"ד. ואדע כי המכיר בהם יקבל שפע ברכה מהם והבן אומרו, כי הרוח מנהיג החיות וגם הרוח מנהיג האופנים מן הרוח הנשפע על החיות בשתוף שם רוח כאמרו, "על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים" (יחזקאל א' כ'). רו"ח אופני"ם, פני"ם ואחו"ר ובהיות רו"ח החי"ה באופני"ם, חזר"ו הפני"ם בחי"ה, ויהי האדם לנפש חיה וחזרה חיה בפנים בעינים. והאופני"ם ינשא"ו לעמת"ם, לא ישא"ו פני"ם מעו"ן המו"ת, ולפני"ם ה"ם ישא"ו את עונ"ם. ינשא"ו לעמת"ם, ינשא"ו מעלת"ם, ע"ל אמונ"ת שמ"י, כי אינם מכירים מהותם ואינם משיגים מעלת אשר יצר את האדם בחכמה. על כן אינם בעצמם נושאי פנים, אך יש בהם מי שנושא פנים וכנפים, כי השכינה בפנים ובכנפים והם אין להם לא פנים ולא כנפים. אבל גבהותם "מלאת עינים סביב לארבעתן". שמ"ה הרו"ח ללכ"ת, לכ"ח התור"ה לשמ"ה, קסזוכשהדבר כן אין ספק כי הרו"ח הלכ"ת לש"ם כמאמר קהלת (יב' ז'), "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה". והסוד הכללי אד"ם מטטרו"ן ש"ר הפני"ם, אש"ר נתנ"ה ב"ו בכ"ח והוא שר הפעל מעיין גמול וענש והבן זה מאד. והנה רו"ח הש"ם תל"ך ל"ה אל מקום שתכללה"ו החמ"ר, כדי שלא תפסד בהפסד האופנים אשר התנשאותם ומעלתם בזולתם.
והנה הרקי"ע הוא הערפ"ל "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים" (שמות כ' יח'), הנותן הרוח והלוקח אותה. ודע כי נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. ואמנם הרקיע על ראשי החיה הוא כמו הדמות הנודע המשותף לצלם. ואמר עליו כי הוא כעין הקר"ח הנור"א, הנרא"ה רחו"ק. והנה האדם בדמות והחיות בדמות והרקיע בדמות ואין האופנים בדמות. והנה הקול הראשון הנשמע לאזן הנביא היה קול כנפי החיות משותף עם צורת קול מים רבים, ושניהם עם צורת קול שדי. ועוד קול המולה כקול מחנה, ועוד קול ששי מעל לרקיע וזהו הולך וחזק מאד, וסוף הכל קול שביעי הוא המדבר כאמרו ואשמע קול מדב"ר הוא קול גבריא"ל. ואמנם ראה על הרקיע אשר על ראשי החיה כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ועדיין לא גילה בכל זה מבואר הסוד, והעד שעדיין לא אמר וארא, כי מן וארא בתראה מתגלה הסוד ההוא הנכבד כולו. ואע"פ שהוא נרמז מהתחלת העניין והוא מן ואשמע עד ואשמע.
קסחואמנם כללו של זה העניין אין ראוי לדבר בו בביאור שאפילו ברמיזה הוא סכנה גדולה, וכל המגלהו מבואר הוא ממזר בן הנדה. כי סוד אבן ספיר וסוד רוח החיה באופנים נקשר זה בזה. ודע כי כ"ל גלג"ל שמו ב"ן המיד"ה ומאמר עליו וראשית הסוד כמרא"ה אב"ן ספי"ר, נבר"א מפר"י הכס"א והוא החמר המעלה. ואמנם דמו"ת כס"א, כסו"ת אד"ם, כי כן גם חשמ"ל, מלוב"ש. ויתבאר לך מסוד לבוש הבדים ומסוד החמר הראשון אשר הוא בבחינת אמתתו פושט צורה ולובש צורה. כן כל הנראה בנבואה הוא מתלבש מהחמר ונראה לנביא. וחמר הנבואה גם כן פושט צורה ולובש צורה, והוא סוד שמו חשמ"ל, מלח"ש, שהחכמה מדברת פעם ושותקת פעמים לפי מציאות האדם. וכן הברק וכן הקשת פעם נראים ופעמים נסתרים. וסוד הקש"ת, חמ"ר ראשו"ן, ועל כן אמר הרב "חמר הקשת ואמתתו ידוע", כי הוא המתואר במראים באמרו כמראה. ואמר שם, "וזה נפלא בדמיון ובהמשלה מאד והוא בלא ספק בכח נבואה". והאבן בכח הוא החמר בכח שהרואהו בלא ספק מתנבא. אמנם ההבדל בין שני חמרים אחד עליון ואחד תחתון, כמו שביאר הרב בפרק כ"ו בחלק השני בסוף עניינו. והוא אמרו שם, "היותם שני חמרים עליוני ותחתוני", ואמנם האחד מאור לבושו של השם והשני משלג שתחת כסא כבודו, ואור לבושו עול"ם השכלי"ם שהם לבש"ו אור"ו ית'. ואעפ"כ כשתשערם אצלו ית' הם האו"ר והחש"ך על דרך משל. ואמנם של"ג הוא החש"ך לבדו, וכל הנביאים השתכלו בו וראו והשיגו כי הוא אספקלריאה שאינה מאירה. אבל משה קסטהשתכל באספקלריאה המאירה, והבן זה ההבדל הגדול שבין משה ובין זולתו מכל הנביאים.
והנה הקשת יש לו צורת עגול, והנה הפלא בהיות התחתון צור"ה והוא א"ש, והיות העליון חשמ"ל והוא רו"ח הנקֻד"ה, כלומר אחר"י העול"ם הב"א, הוא הבור"א הנקד"ה, לחמ"ש. ועל כן חמשת החושים בגוף דומים לחמש צורות אשר למראה הקשת אשר הוא בעל שלשה פנים. שהם שנים לימין ושנים לשמאל ואחד באמצע. ואמנם תדע כי הנקד"ה ברוא"ה בלא ספק. ועל כן אמר הרב "שזה דמות אדם" שסודו אמ"ש, א'מד מ'לכא ש'נט, ושסופו ך' ם' ן', והוא מלך שני בסוד מנצפ"ך. "והוא על הכסא החלוק אינו משל עליו ית' מכל הרכבה אבל משל על דבר נברא וכן אמר הנביא הוא מראה דמות כבוד יהו"ה, וכבוד יי' אינו יי', וכל מה שהמשיל באלו ההשגות כולם הם כבוד יי' ר"ל המרכבה לא הרוכב. כי לא ימשילוהו ית' והבן זה הסוד". והסוד שהנה אמר שהעליון שהוא כעין החשמל הוא כמראה אש בית לה סביב, והתחתון שהוא בלי עין הוא כמראה אש נגה לו סביב, הנה שניהם ראם כמראה אש. אבל זה זכר בו בי"ת ל"ה סבי"ב וסודו ו"ו סבי"ב הנפ"ש, וזה זכר בו ונג"ה ל"ו סבי"ב וסודו ה"א סבי"ב הגו"ף. והכלל חש מל הגוף סביבו והנפש סביבו, ואמנם הוא יסוד הגוף ויסוד הנפש.
וכבר גליתי לך יותר מדי שתקבל חיים שלמים מזה אם תרצה, ומזה תבין מה שאחתום דברי בו לבד והוא סוד מתני"ו. והשם קעימחול לי מה שאגלה ממנו והוא שסודו התמונ"ה, ועניינו כ"ל פרצו"ף, פרצו"ף האד"ם. "ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה" (דברים ד' טו'). "ותמונה אינכם רואים זולתי קול" (שם יב'). "ואשמע קול מדבר" (יחזקאל א' כח'). והנה סוד מתני"ו שווה עם סוד הראש והבן זה מאד. ואמרו בשניהם עניין שווה, כמראה אש, הורה על שיתופם. ואמרו בזה בית ובזה נוגה, הורה על הבדלם. וקראו זה לה, וזה לו, הורה על שמם. והוא מה שרמזתי לך כי יסוד הגוף כמראה אש ויסוד הנפש כמראה האש, וכל אש צורה וכל צורה העצ"ם הטבע"י. ודע כי הרב אע"פ שאמר בסוף דבריו אשר דבר בסוד המרכבה "ולא תוחיל לשמוע ממני אחר זה הפרק אפילו דבר אחד בזה העניין לא בביאור ולא ברמיזה". הנה קבלנו על זה מה שנודע לנו בו סוד כוונתו והוא שבשני הפרקים שהם פרק ח' ופרק ט', גלה דעתו על כל מה שבא בפרק ז' בזה החלק השלישי. ואם תאמר שאינו כן דע כי הוא כן. והוא גלה זה והדומים לו בחלק הראשון בראש המאמר באמרו, "ובארנו אמרם, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו מוסרים לו ראשי פרקים. אם כן, לא תבקש ממני הנה זולת ראשי פרקים. ואפילו הראשים ההם אינם במאמר הזה מסודרים, ולא זה אחר זה, אבל מפזרים ומעורבים בעניינים אחרים ממה שנבקש לבארו. כי כוונתי שיהיו האמיתות מציצות ממנו ואחר יעלמו", אלו דבריו. ואחר שגלה כסה ואם גלה ליראיו ר"ל יראי יי', שכן רמז שם סוד יי' ליראיו. ומה שגלה הוא בסוד החמרים השניים, וגם זכר סוד גדול בעניין ח"מ ר ש"ל נו המורה חשמ"ל המאי"ר, ומזה תדע כי החמ"ר שלנ"ו הוא ע"ץ הדע"ת אשר לו קעאשני הדרכים התלוים בשני הכרובים ששמם טו"ב ור"ע שסודם באר"ץ גנוזים, בחדר הנקרא פרגו"ד שממנו טב"ע האו"ר. ועל כן נרמז על היות ארבע"ה באח"ד, והבן זה מתפלה של יד. והתחייב מציאותינו מתוך צירו"ף אברי"ם שכללו החמ"ר שלנ"ו. ודע שממנו תכיר חמ"ר הלשו"ן ותבין מכל זה אמיתת היות כל צורה מחמר, גם כל חמר מצורה, וכן מכל חמר צורה, וגם מכל צורה חמר. ולפי שני הדרכים האלה מחזור השבוע. והתחייב מזה היות אור וחשך ויום ולילה וערב ובקר. והנה חשמל חמר אחד כלומר שבו סובב חמר אחד סביב החומר והצורה, וזכר ונקבה בראם. ומכאן ואילך הבן מדעתך.
סוד ג' החמ"ר והצור"ה
נודע סוד זה מחלק ראשון מן דמיון המין הראשון והשני ממשלי הנבואה בהקדמה ראשונה שבספר, ומפרק ב' ומפרק י"ז בחלק הראשון, ומפרק כ"ו וי"א וי"ב בחלק השני, ומחמשה פרקים בחלק השלישי והם פרק ח' וט' וי' וי"א וי"ב, וגם מאחרים הרבה אבל מספיקים אלה בידיעת החמר והצורה.
מאחר שכוונתי להודיעך דבר אחד נסתר, משאר העם הנשקעים במחשך הזמן ורמזתיו במקום אחר, לא תבקש ממני לכפלו כמה פעמים, אלא אם כן במקום אחד נסתר קעבמאד ואני סבור שלא תבינהו משם הבנה שלימה, אז אפשר שאכפלהו כדי לבארו יותר. ואמנם זה הסוד מאותו הכלל שכבר התבאר בו כל מה שהיה אפשר לבאר, אבל אומר לך בו חידוש מבואר בדרכים קצרים. והוא שתדע כי אדם וחוה בגימ' אבי ואמי וסודם ד"ם ודי"ו, וזה האחרון מורה על שם זה יהו"ה, והראשון מורה על הרכבת שם זה והוא הנקרא במבטאו יו"ד ה"א ו"ו ה"א.
ודע כי הזכאי חקוק במצחו ת"ו, והחייב חקוק במצחו ת"ו, לזה ת"ו ש"ל ד"ם, ולזה ת"ו ש"ל די"ו. וסוד ת"ו ש"ל ד"ם, שמולד"ת, ועניינו ת"ו ד"ם וסודו דמו"ת. משמע שקודם במציאות האדם וממנו נפש"ך, וכל כשפ"ן יהפכהו לדרך כשפי"ם, והעושה כן שופ"ך ד"ם. וסוד ת"ו ש"ל די"ו, ושיולד"ת. הנה לך צורה אחת שמולדת וצורה אחת שיולדת, וזו עניינם ששתיהם שתי"ם לשתי"ם והיא אחת משתלשלת בכח, והסוד בם אדם עם חוה הם שנים והם אחד. והעד "זכר ונקבה בראם..ויקרא את שמם אדם ביו"ם הברא"ם" (בראשית ה' ב'). וב"ם בר"א הי"ם וב"ם האברי"ם והם באברי"ם גם ב"ם בר"א היו"ם שממנו חמ"ר המח"ה ועליו הצור"ה והיא הא"ש, ועל כן כלל ביו"ם הברא"ם במספרו אש"ה. הנה אם כן הזכר אדם ושם הנקבה אשה. וכן כתיב "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" (בראשית ב' כג'). והסוד האדם אש האש אדם האד מאש האש מאד והבן זה מאד. וגם אשה מאיש מהאיש אש מהאש איש והבן זה גם כן. כי הסוד הצורה מהיוצר שהוא הציור, גם הציור מהצורה, ואמנם הציור והיצר והיצור הכל תבינם מדרך קעגזאת. ואמנם ת"ו של די"ו שופך דיו והוא מצייר הטבע, וחוברו שתי צורות כאחת שמולד"ת ושיולד"ת, והכוונה כולה על מציאותך כעניין זה שתלמוד ושתוליד שתלמוד למוד שת והוא דעת הצורה. ושתוליד ילוד ושת ואל תוליד תלוי ושד, שסוף שד למות וסוף שת למוד. כי כל דם חול וכל דת קדש והבן זה, ועל כן הד"ת רוח הקד"ש והיא רוח אח"ת הכולל איש ואשה. והבן כי עם רו"ח הקד"ש נבראו הבריו"ת והברי"ת כרותה להם על שם המפורש, והנה הבריות בתורה גם התורה בבריות.
סוד ד' הרעו"ת והטובו"ת
נודע מחלק שלישי מחמשה פרקים שבו והם י' וי"א וי"ב וי"ח ונ"א ומפרקי איוב.
מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג' לח'). הסוד מפי עליון לא תצא אותו רעה וטובה, והסוד הגדול מפי אל עליון תוצאות הרע והטוב, תוצאות הטוב והרע, והבינם. וסוד תוצאו"ת, י"צר ה"טוב ו"יצר ה"רע, ומהם תדע כי כל הרוחות ארבעה, ותכיר כי יש בתאוה רוח רעה. כי היא רוח אוהבת הרע, וחברתה בהפכה כי היא רוח אוהבת הטוב. ואם בריתך הפוכה לא תוכל להבדיל ביניהם בהפוך לא עם, "הם קנאוני בלא אל...ואני אקניאם בלא עם" (דברים לב' כא'), "כי קעדאתם לא עמי" (הושע א' ט'), "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" (הושע ב' א'). והעניין כי בעת שאין בנו מי שישגיח בעליון מפי עליון לא תצא כי אין השגחה בנו מאתו כי הסתר הסתיר פניו, ומצאנו צרות רבות ורעות והיינו לאכול. ואמר "ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה" (דברים לא' יז'). אמנם אם אלהינו בקרבנו לא יגע בנו רע כל עיקר, ואז תשוב ההשגחה בנו עצומה מאד, ומפי אל עליון תצא הטובות לנו והרעות לשונאינו. כמו שהתבאר בפרק נ"א בחלק שלישי, כמו שרמזנו עליו.
ואמנם אמיתת ההשגחה המשתתפת אלינו היא להודיענו ידיעת השם ולהסיר מעלינו כל מונע אותנו מידיעתנו. כמו שאמר הנביא בייעוד הטוב שיעדנו בו "ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל" (ירמיה ג' טו'). ואמר "ולא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר" (ירמיה לא' לג') וכו'. ואמר משה רבינו ע"ה "ובקשתם את יהוה אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ד' כט'). "ושבת עד יהוה אלהיך...ושב יהוה אלהיך את שבותך" (דברים ל' ב') וכו'. ואמר הנביא "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי" (ירמיה ט' כג') וכו'.
סוד ה' תכליו"ת היציר"ה
נודע משלשה פרקים שבחלק השלישי והם י"ג וי"ד וכ"ה.
דע קעהכי התכליו"ת הם ראש"י השנ"ה. ומי שיעיד לך על זה עדות ברורה כמו שקבלנו היא מלת בראשי"ת. שהיא אצלנו באמת כעדות ברורה שסודה בראש"י שני"ם שהן בשנ"י ראשי"ם גם כן. והסוד בתכלית ההבדלה בב"א אהו"ה, והעד עוד כי גם האותיות הם התכליות ראשי תיבות של כל הפסוק הראשון שהם בב"א א"ה ו"ה. והסוד כי הנברא הוא העולם הבא והעולם הזה. וכאילו אמר לך זה העניין לפי הסוד המקובל העולם הב"א בז"ה ועולמינו זה שנברא אחריו אומר לך העולם הזה בב"א, ומצוה לך אהו"ב הב"א אשר ב"ו ה"א בה"א ונברא בה"א ובה"א גם ביו"ד. כי העולם הבא נברא ביוד והעולם הזה נברא בהא, כי זה והבא נבראו בי"ה שהוא יו"ד ה"א והוא י"ה ו"ה. ומספר ראשי תיבות אהו"י והם כ"ב אותיות שהם תכליות היצירה, כלומר לא נברא העולם אלא בעבורם. וכן כתיב "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג' כה'). ועל התורה כתיב ועל למוד ספרה "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א' ח'). ואמנם אותיות הפסוק כולם הם בכ"ו וראשי תיבותיהם כ"ב, הרי לך בכוכ"ב. וידוע כי בכוכב נברא העולם שהוא המושל ליל א', ואין ספק שבו נתלו המאורות. והוא מושל גם כן יום ד' והוא סוד מועד מועדים וחצי, ומתגלגל כל ז' ימי בראשית תמיד. והנה הולך ה' מזלות במ' יום הרי סודו האד"ם, והוא שבו נברא האדם גם כן ביום ו' בשעת ב'. כי בשעת א' שהיא שעת נוגה עלה במחשבה להבראות בלא תורה, קעווהוא סוד הזיווג, כי נוגה ממונה על התענוגים ועל שמחת חתנים וכלות. אבל בשעת ב' כנס עפרו והיא שעת כוכב, והנה כנו"ס עפ"ר, יסודו"ת, אשר בהם יצ"ר מוכנ"ע. והנה כוכ"ב ממונה על השכל והחכמה והתבונה והדעת, ועל הפתוחים והיצורים ועל הספירות, ועל כל כתב של כל הלשונות. ועל כן יש כח באדם לקבלם כולם. והנה כל מהלכו בדרך זו במזלות, כי הוא הולך ח' ימים בכל מזל. שים לו בב' מזלות י"ו ימים, ושים לו בה' מזלות מ' יום, הרי סוד כל מהלכו בי"ב מזלות יומ"ם, וסימניך "יומם יצוה יהוה חסדו" (תהלים מב' ט'), שהוא סוד ח' שזכרנו, והוא סו"ד כ"ו, והוא כוכ"ב כוכ"ב, והם תכליות היצירה.
סוד ו' ידיע"ת הש"ם והשגחת"ו
נודע מחלק שלישי משבעה פרקים שבו והם פרק י"ו וי"ז וי"ח וי"ט וכ' וכ"א ונ"א, ומפרקי איוב, ומעניין הנסיון.
כל משכיל שחננו קונו שכל והשיג העניין שסבבנו סביבו מראש הספר הזה ועד פה, יוכל להשכיל ולהבין ולדעת מתוך דברינו, כי כל מעלת האדם האחרונה והשלמות הגדול אשר אפשר לו להגיע לעצמו בפועל הוא בהיותו מתדמה לקונו קעזבכל ענייניו. ואם כן ידוע שאי אפשר לו להגיע אל המעלה העליונה ההיא, כי אם בידיעת השם ית'. כלומר שידע האדם את השם תחלה ומזה יתחייב שידע לפי מה שאפשר לו לדעת מצד היותו אדם שלם איך השם יודע אותו. מפני שהוא חלק וכל. חלק מצד אחד, וכל מצד אחד, ויתחייב שידע מזה אם יודעו מצד חלקו, או מצד כולו, או יודעו מצד עצמו ית'. ואין צורך לו לדעת את אדם מצד האדם. ואמנם זה לבדו הוא האמת, אבל יתחייב מזה שלא יהיה האדם נבדל מזולתו בידיעת השם אותו מזה הצד. ואם כן אנו צריכים שיהיה האדם השלם נבדל מזולתו מצד אחד והוא צד ההשגחה בלא ספק. ודע שבידיעת השם באמת תושג אמיתת ההשגחה כאשר היא בלתי ציור דמיוני שקרי. וצריך שנוליך העניין הזה אל מה שאינו נעלם מחכמי האמת. והוא שנאמר שאם העולם קדמון וחדש כמו שאמרנו או חדש לבד, הנה ההשגחה קיימת. ואם תהיה ההשגחה קיימת יתחייב ממנה הגמול והעונש. וצריך להודיעך כי ההשגחה הכללית, הודו בה בעלי דינינו המאמינים קדמות העולם בצורת החיוב לכל נמצא מהמחוייב המציאות בבחינת עצמו ית' שמו, וגם בארו במופתים נחתכים השארות הנפשות הנפרדות מהחמר שאינם גוף ולא כח בגוף, והם שכלים נבדלים כמו שרמז הרב בחלק הראשון בפרק ע"ג בעניין ז' של דרכי המדברים. והנה אם כן אין קושייא בינינו ובינם בזה שגם אנחנו מאמינים שני הדברים הללו כמותם שווה בשווה. אבל מה שאנו חולקים עליהם הוא בשני דרכים אחרים. והם, באיזה דרך תבדל אומה מאומה, ובאיזה דרך יגיע האיש הפרטי אל מעלת סוד ההשגחה להיותו מושגח מהשם, ונפרד מכל אומה ומכל קעחאישי אומתו. ושני הדרכים הללו בלא ספק נודעו לנו מצד התורה והמצוה. התורה, ברוב למודה על הדרך האמיתית המקובלת והמושכלת לא על הדרך ההרגלית לבד, כי זה אינו מחייב פרישות מהאומה הכללית, ואע"פ שמחייב פרישות משאר האומות. וגם הוא דבר טוב מאד מפני התועלת הגדולה שתגיע ממנו באחרונה, כי היא הקדמה כהקדמת במציאות ההרגשה למציאות השכל. שאם לא ירגיש אדם תחילה לא ישכיל לעולם. והמצוה, בעשייתה באיברים, אבל לא המעשה לבד המופשט מכל ציור מדע, כי אותו הוא טוב מאד מפני שהוא הקדמה לאשר יובן בסוף מהמצוה. אבל אינה תכלית האחרונה אשר היא בתכלית המעלה, כי אם עשייתה וציור המושכל ממנה. ובסוד הנבואה ארמוז לך זה וגם בטעמי המצות ועבודת השם מאהבה, כי הכל נקשר כאחד יחד, והכוונה כולה אחת נמשכת זו אחר זו. ואין ספק כי כל כוונת נתינת התורה והמצוה לנו, היא להנחילנו חיים נצחיים כמו שמבואר במקומות אין חקר בתורה האלהית, ואחד מהם מורה על תכלית הגמול על שמירת התורה והמצוה. "למען ייטב לך והארכת ימים", ובא בפירוש המקובל "למען ייטב לך"- לעולם שכולו טוב, "והארכת ימים"- לעולם שכולו ארוך. ואם כן הנה הכוונה האחרונה היא אשר התבארה במופת בדרכים הפילוסופים בעצמם אין הבדל. והגמול ההוא הוא קבלת זיו מהשכינה כאמרם ז"ל, ונהנין מזיו השכינה. ואמנם אמיתת כל השגחה באה מהשם ית' אשר תתחייב ממנה שמירה כשמירת מציאות שיתוף חמר וצורה בידיעה, ותתחייב מהשמירה גם כן שפע קעטהברכה שמורה עליו מעשה מרכבה, ותתחייב מהשפע גמול רוב ההנאה הנצחית.
הנה ההשגחה ההיא לבדה אנחנו נקראה השגחה מעלייא, וממציאותה נבדלה אומתינו משאר אומות, ועליה אמרו ז"ל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוה, שנאמר יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". וההשגחה ההיא גוזרת ממשלה ושולטנות אומתינו על כל אומה ולשון תמיד, כל עת שהתורה והמצוה נשמרות ונעשות ומובנות כראוי. ויתחייב מזאת הידיעה האלהית המשותפת עם האדם להציל את נפשו משאול תחתיות, בפרט האיש ובכלל האומה הקדושה המכרת את קונה. ועל שישראל היו משתדלים בזמן הנביאים להפך הכוונה אשר בעבורה ניתנה התורה והמצוה, והיו צועקים הנביאים עליהם אשר הם לבדם אשר השיגו אמיתת הכוונה בהפלגת מעלות התורה והמצוה. ואמר ישעיה הנביא ע"ה "שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי" (ישעיה א' ב'). מפני שהם שני עדים בינינו ובין השם על שמירת התורה והמצוה. כאמרו "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ" (דברים ד' כו'). ואמר "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים לב' א'). הנה כבר ביאר הכוונה כולה, וכבר אמר "וענתה השירה הזאת לפניו לעד" (דברים לא' כא') בבני ישראל. וסוד וענתה השירה תנועה הישרה הזאת לעד, כי זאת התנועה הישרה היא באמת לעד. ומה היא דרך התנועה הישרה עלייה וירידה והחזרת פנים ואחור, ודומה לסיבובית מצד אחד שהיא קפחזרת חללה. וסוד עולים ויורדים יורה לך סוד השירה, וצורת מציאות תעיד על כל כוונתה. וסוד השירות, אריח על גבי אריח ולבנה על גבי לבנה, או אריח על גבי לבנה ולבנה על גבי אריח. ואם תבין סוד הלבנה והירח תבין זה מסוד קידוש החדש. וקידוש הירח בברכתו יעיד לך סודו ונסתרו בעניין ההשגחה האמיתית. ותנועות החפץ היא לפנים ולאחור. וסוד השירה שפע סובב שממנו מות וחיים. והסוד הגדול חכמת אליהו שבא שני הפכים בסוד אל ויה, כי א"ל מורה על מדת הדין, וי"ה מורה על מדת רחמים. ושניהם נכללו בשני שמות ובמציאות אחת. וזאת היא אמיתת ההשגחה מצד המדות המעידות על הדמות המתחייב מן השפע. כי האלהות חכמה, והאמת חיים, והחיים אמת. ומאמר "והם פשעו בי" יורה על שהפשע היה בפשעם בשם, שלא ידעוהו, אחר שהרים מעלתם על כל אומה ולשון. והעד אמרו מיד "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן" (ישעיה א' ג'). הנה שתחילת תוכחתו לא היתה כי אם על מיעוט ידיעתם את השם וקצור התבוננותם אותו. ואחר זה הוכיחם על מיעוט השתדלותם במצות הנגלות. ומן המעט הזה תבין אתה מדעתך הרב.
סוד ז' עניי"ן הנסיו"ן
נודע מחלק שלישי מפרק כ"ב וכ"ג וכ"ד.
ויהי קפאאחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם" (בראשית כב' א'). אל"ה ואל"ה הם י"ה והוא יהו"ה מלא, וסודם אלה מאלה יהו"ה אלה המה אל ויה שרמזתי לך למעלה בסוף סוד ו' הוא ידיעת השם והשגחתו. ודע כי אלה עדים על ידיעתו את הפרט המחייבת השגחתו הפרטית הידועה למקובלים המשכילים המזכירים את יי'. והאלהים מנסה לעלות מעלת המנוסה באמצעות הנסיון, כי הנסיון הוא נמצא והוא ממציא הכח העליוני והוא גלגל הדמיון הנקרא ימין. והנה לו ב' דרכים ימין ושמאל, ימין מזגי האדם, ושמאל מזגי האשה. ובעבור צירוף מזגי הגוף המורכב יתחייב הנסיון. אם ינסה המנסה את המנוסה החכם בנסיון ינצח בעל הנס, וידע ויכיר הדמיון, ויכוף כוחו תחת שכלו תמיד. ויושיע הנושע הנצחי המושגח מתחת ידו, ויוציא העבד האמיתי הנאמן מבית עבדי הזמן, ויציל את ישראל ממצרים מיד פרעה מלכא דשדי בעל המכשפים אדון החרטומים. ויטביע אותו ואת כל עמו בים סוף, ויקבל תורה מסיני לבטח, ושכרו הרבה מאד. וכאשר הומרה אומה עוברת בים ביבשה על המים העליונים, באומה נטבעת בים סוף בתהומות המים התחתונים, וזו נושעה וזו טובעה, כן יומר שה בשה הנקרא איל, וזה ישחט לקרבן וזה ינצל ויזכר לטובה, ויצחק בלבו זה המנצח ליום אחרון. ואם ינוצח יהיה כל הנזכר מהופך, וה' ברחמיו יצילנו מן הרע ויורנו הטוב ואל יביאנו לידי נסיון.
קפבסוד ח' טעמ"י המצו"ת
נודע מחלק שלישי מפרק כ"ו עד סוף הספר.
אם אודיעך סוד מצוה אחת ממנו תדע בלא ספק כל סודות מצות התורה. ועל כן אזכור לך מהם סוד מצות "לא תלבש שעטנ"ז צמר ופשתים יחדו" (דברים כב' יא'). והקבלה מן התורה שו"ע טוו"י נו"ז והסוד נוטריקון שט"ן. ועל כן מדברי קבלה נזהֵר מכל חלקיו או שוע או טווי או נוז. ובחברך כל בטויו שי"ן ט"ת נו"ן תכיר כל סודו ומציאות עצמו. ופשתים ופשתן שווים במניין ובעניין, וסודו מצורף משני יצרים נפשות. והשרש לא תלבש שעטנז, שעניינו ושם מצורף יתיחד, ואם תלבש שעניינו לא יתייחד. "ומחה יהוה את שמו מתחת השמים" (דברים כט' יט'). והנה הוא אומר "כי מחה אמחה את זכר עמלק" (שמות יז' יד'). וציוך גם כן "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה' יט'). "ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר" (שמות יז' טז').
ואחר שהוא כן ראה כמה הועילה מצוה זו לנו, והיא אחת מהמצות הנראות קלות וכמה היא מצוה חמורה. ודע שעל זה אמרו ז"ל "הוי זהיר במצוה קלה כחמורה שאין אתה יודע מתן קפגשכרן של מצות". וזו היא אחת מהמצות שאומות העולם משיבין עליהן והשטן מקטרג עליהם. והנה אם כן כלאי"ם מובן בסוד בטויו גם כן והוא כ"ף למ"ד אל"ף יו"ד מ"ם. ושאל מיכא"ל והוא יגיד לך סודו מכ"ף לד"ם מא"ף לדי"ו, והפך עניינו ותכיר נסתרו. ואיני רשאי לכתוב זה מפורש מפני סכנת נפשות, אבל בראשי פרקים אודיעך זה שהנפיחה שבאפיך כפולה ומדלגת מדם לדם, וכן המשפט והחק מדלגים ממדה למדה. ותבין זה מן חק ומשפט שבהם העולם מתגלגל. ונראה לי שכבר גיליתיך כל טעמי תורה, והוא בעצמו אשר הבינו הרב ז"ל כמו שאמר, שכל כוונת התורה על אנכי ולא יהיה מסורה, והיא להרחיק ע"ז מהנשמה הטהורה. אלא שהוא לקח הטעמים וביארם כפי פשוטם, וזו הדרך מגלה חוקם ומשפטם בכללם ובפרטם. ומפני שאדריכך עוד אל מהלך הנפלאות האלה בסוד הבא אחר זה לא אאריך בזה, והבן הכוונה בזה.
סוד ט' סיפור"י התור"ה
נודע מחלק ראשון מהקדמות הספר שבאו לפני הפרקים, ומחלק שני מפרק כ"ט ומחלק שלישי מפרק נ'.
עשרים ושתים אותיות התורה קדש קדשים המה. ועליהם בא בסוף מסכת אבות מה שאמרו קפדרז"ל "בן בג בג אומר, הפך בה והפך בה דכלא בה ובה תחזי וסיב ובלה בה, ומנה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא". ועיין במה שפירש בו הרב זלה"ה בפירושו. אבל אנחנו קבלנו וידענו בלא ספק ששני השמות שנזכרו כפולים בסוף המסכתא הרוחנית הנזכרת המחוברת על פי רבנן קדישי דארעא זלה"ה, היו כפולים לגלות לנו בם סודות נפלאות. וזה שאחר שהזהירו על כל מדה טובה ועל כל מעלה שכלית חזרו לבאר תכלית הכוונה, ורמזו לנו סוד הפוך כ"ב אותיות, ואמרו שכל העולם כולו בתורה ואנחנו כולנו בתורה ובה אנו רואים וממנה אין אנו זזים. ואין לנו מדה טובה ממנה, וקראוה מדה מפני שהיא באמת מדה מורה על כל המדות העליונות והתחתונות, ולפי מדותיה מתנהג הכל. והיא כולה מדה כנגד מדה, ואם כל המדות בטלו מדה כנגד מדה לא בטלה ולא תבטל לעולם. והסוד מדת הדין ומדת רחמים, ועל כן חתמו על זה לפום צערא אגרא. ואמר שהיא טובה שמספרו כ"ב, וכן סוד בג בג וסוד הא הא יחד טובה. והסוד חצי וחצי מדה כנגד מדה, ג"ב א"ה ג"ב א"ה הרי אהו"י. וסוד ב"ן ב"ן לע"ד והכל נכו"ן. ואיני ראשי לגלות יותר מזה כי אם פנים אל פנים פה אל פה, והחכם המקובל יבין מדעתו. ואמנם סוד מדה כנגד מדה, הענן המעין והוא המניע, וסוד ע"ב גלגול. ואם אבוא להודיעך סודו תבינהו בקלות מסוד מאמר השם למשה, "הנה אנכי ב"א אליך בעב הענן". וכל הדם גלוי ועליו כתבנו ספר תורה על גויל, שסודו מדה ועניינו א"ד ד"ם אדדם והבינהו מאד. ואמנם מה אוסיף לדבר אחר שאני מודיעך שכל אות ואות שיש בתורה ואפילו בעניין ספור הדבר שקרה לכל מי שנזכר קפהבאמתתה דבר ממנו הוא עניין אין לו תכלית במה שאפשר לו להבין בעניין האות ההיא ובמה שיש בה, שלא יגיע דעת האדם להשיג אפילו דרכי קוצו של יוד, כי יש בה תילי תילים של הלכות, קל וחומר ביותר מזה. וכך זכר הרב בפרק חלק ואמר שם בעניין מה שאמר דוד "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", בעניין העיקר השמיני שם אמר, כי כל אות שיש בתורה יש בה סודות וחכמות גדולות למי שיבוננהו האל ית', ולא יושג תכלית חכמתה. כמו שכתוב "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" (איוב יא' ט'). וכך אמר בכל המצות. וזה דומה לי למה שאמר הרב הגדול, רבי משה בר נחמן ז"ל, שאמר בפירוש התורה כמו שרמזתי למעלה "שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה". ואם כן מה צורך לפרש לך אחר זה מהות סיפורי התורה, שכבר התגלה לגמרי שאפילו העניין הקל, שם המפורש הוא.
סוד י' עבוד"ת הש"ם מאהב"ה
נודע מחלק א' מפרק ע"ב מן ההקדמה י' של המדברים בעניין ההערה, ומפרק ע"ג מדרך ז' ומחלק ג' מעניין איוב ומעניין הנסיון בפרק כ"ב כ"ג כ"ד, ומפרק נ"א נ"ב נ"ג נ"ד.
זה קפוהסוד המופלא המכוסה המובחר הוא שקול כנגד כל הסודות שבתורה. ולא המציא השם זו העבודה המופלאה אשר נגידנה הנה, כי אם בעבור שיגיע האדם בה לתכלית מה שאפשר לו להגיע מהמעלות האנושיות והאלהיות. והנה היא התכלית האחרונה לכוונת מציאות האדם המורכב מחמר וצורה תחילה, ואחר כן מנפש, ואחר כן משכל בלתי נפרד, ואחר כן כמו כן משכל נפרד מכל חמר. ותכלית המעלה הזאת תלויה ביד האדם בכח, וביד השם בפועל. והבן זה הסוד ושים דעתך אליו כי בו אודיעך הדרך הישרה אשר תלך בה תמיד לעבוד את השם מאהבה. והוא שתדע כי זו הדרך קושרת עניין הנבואה שהודעתיך סודו כולו, והיא שתהיה ירא וחרד לעשות כל מצוה ומצוה ותעיין בשמה ותעשנה לשמה, ותהיה אצלך שלימה כשתעשנה בחכמה. ואחר שתכירה תצרפנה כאשר ארמזנה. כגון שור וחמור שזה יודע קונו וזה מכיר מקום מזונו. ואמנם שור שורה וחמור נושא, ועל כן נאמר "לא תחרוש בשו"ר ובחמו"ר יחדו". ולא תחרוש כמו לא תחשוב בו"ו מחשבו"ת יחדיו שאין בם ייחוד כלל. וסגולתם שור גועה חמור נוער, זה יוסף וזה יששכר. על"ה שו"ר על"ה שו"ר ע"ל ראש"י תור"ה אמצעי"ת ונפל שמה שור או חמור. "ויהי לי שור וחמור". משמרת ראשונה חמור נוער, גוע"ה נוע"ר רג"ע ועונ"ה. דרכו של שור עובד אדמה, ודרכו של חמור נושא משא. "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו". כי תראה שור אויבך או חמורו תועה, ושורו וחמורו הנה שניהם נזכרים יחדיו, וזה בהמה טהורה וממינו נברא העגל וצורתו במרכבה, כאמרם לא קפזדיין לישראל שעבדו ע"ז אלא עד שהשמיטו אחד מן דיטרמולין שלי ועשו אותו אלוה. והנה דיטרומולין הוא בלשון יון ופירושו מרכבה מרובעת. ומאותו שור תבין זה, ומחמורו של משיח שהוא "עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות" (זכריה ט' ט'), ושהוא בהמה טמאה, תבין זה כולו.