קפזומפני העניין שזכרתי לך אצטרך בהכרח להודיעך שאתה צריך לדעת מהותך ואמיתת מציאותך, ולא תוכל להבין זה עד שאקדים לך מעט דברים, והם אלה שאומר אותם בכלל על צד ההגדה והספור במה שהתבאר במופת תוריי מקובל ומושכל ופילוסופי מורגש בחושים ומצוייר בשכל. וזה שאתה יודע כי חמרך הראשון הקרוב הוא שפע אביך ואמך, ושמו שכבת זרע, או טפת זרע, והיא טפ"ה סרוח"ה אשר סופ"ה חרט"ה. והיא עפריו"ת וכללו י' ספירו"ת, והסוד ע"ת ופר"י ועניינו ערו"ת המיל"ה הכוללת מני"ן התור"ה. תרי"ג מצות התורה והיא מיל"ת הערו"ה, והנה עדין ל"א גיל"ו עריו"ת. אבל שכב"ת זרע טצ"ץ. והנולד מקר"ה או קרי והוא השם הבא מהיצ"ר והוא המצר"י אשר הכהו מש"ה והוא א"ל שד"י. וסודו מלא, אל"ף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד, ומנהו ותכירהו. ואם זכה הוא הש"ם הוא מש"ה הוא המצי"ר רקמ"ה הוא יקר מאד. וסוד ד' ליחותיו הם א'דום ל'בן ש'חור י'רוק. והסוד מרה אדומה ליחה לבנה מרה שחורה ליחה ירוקה, ובהם נברא, וסודם ממל"ל יומם ולילה כלומר יומם וליל. והסוד מ"ה א"ם מ"ה א"ם מ"ו מ"ו ל"י ל"י מ"ו מ"י ל"י ל"ו. ואחר שיצירתך בכך הנה עצם חמרך הוא קרי ונקרא יש והוצא מאין ושניהם תה"ו והוא ש"ם קפחהגלג"ל, יש מאין אני יי' הוא שמי ודעהו. וסוד יש מאין יודיעך אמיתת ימין ושמאל "כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש" (ישעיה נד' ג').
והנה אם כן יצירתך מצד גופך הינה שכבת זרע והוא קרי, וכן יצירת השור והחמור מצד גופם שכבת זרע והכל קרי. ועל כן התורה מזהרת "ואם תלכו עמי קרי" וכן רבים, כלומר אם תמשכו אחרי בדמות הגוף ובמדותיו, ואני איני גוף, אין המשכת מחשבתכם אמיתית מושכלת כי אם שקרית מדומה, אחר שהשווי בדרך שכבת זרע אחד בלא תוספת ובלא גרעון. וכן הפילוסוף אומר כי חמר האדם הקרוב הוא חמר בעלי החיים הקרוב, כלומר זה החי בשר ודם וזה המדבר בשר ודם, שהם בלא ספק מלאכי המות. ואמנם לפי זה העניין הנה תדע שאין הפרש בזה בינך ובין שאר בעלי החיים, ר"ל בחמר, כי חמרך וחמרו אחד. ואתה והחמור שני חמרים נושאים צורה והצורות בלתי שוות, ולחמור מין מיוחד ולאדם מין מיוחד. ואמנם נבדלו החמרים מצד צורותיהם לא מצד חמריהם כלל, כהבדל צורת הסוס מצורת הכינה ששני החמרים שווים ר"ל מארבעה יסודות, והצורות משתנות. והנה יש לחמר שם ולצורה זֵכר מצד השם והבן זה. ואם כן אין יתרון אמיתי בעבור הפרש הצורה כמו שאין הפרש אמיתי בעבור הפרש החמר. והפילוסופים כבר ביארו במופת כי אין צורה מאלו הצורות הטבעיות נמצאות בלתי חמר, ואין חמר בלתי צורה.
קפטואחר שהוא כן ראה עוד כמה תבדל מהחמור והשור, אם תרצה להנצל מן החשך אשר נשקעו בו רבים מהפתאים וחשבו לצאת מחשך לאור בלא תורה ובלי אור יי'. ועוד תדע כי הכוחות שהתחייבו מחמר השור והחמור, התחייבו גם כן מהחמר שלך באמצעות הצורות, ואם אלה יותר זכות מאלה אין הפרש כי כולם ממין אחד ר"ל כוחות ההצמחה וההרגשה, והאילן והחי לעדים נאמנים. ואין צורך להאריך באלו העניינים שהם בעצמם מובנים ואפילו להמונים, בשאין הפרש בזה בין המינים. וכל זה נודיע לרבנים החכמים בעיניהם בקניינים אשר לגויותיהם מהנים. אבל נאמר עוד במהות הדמיונים מאמרים נכונים ובאמיתת הרעיונים נבאר הרצונים אשר נוסעים וחונים. והוא כי הדמיון בלא ספק נולד מן ההרגש ונמשך, והרב קראו יצר הרע באמת בפרק י"ב בחלק השני. ובביאור אמר בחלק הראשון בפרק ע"ב בהקדמה הי' בעניין ההערה, כי הדמיון נמצא לרוב בעלי החיים. ושם אמר שהאדם לא הובדל בדמיון ואין פעל הדמיון פעל השכל, אבל הפכו. והאריך על זה שם ותבינהו מספרו, והרבה האריך הרב במציאות הכח המדמה בספרו הנכבד כי הכח המדמה הוא כח הגוף, ועל כן לא יצייר כי אם גוף או כח מכוחות הגוף. ואע"פ שהוא המלאך האמצעי בין האדם ובין אלוהיו אשר הוא השכל האלוהי הנשפע עליו באמצעות כח המדבר, כי מצד כח הדברי האדם בעל צלם, ומצד כח הדמיוני האדם בעל דמות, ושניהם בעלי הנבואה המקבלים. וכבר אמר הרב בהתחלת פירוש מסכת אבות כשדיבר על הנפש וכוחותיה בפרק ב', כי החלק הזן והכח המדמה אין מצוה בו ולא עבירה, שאין לדעת ולבחירה, לאחד משניהם מעשה כלל, קצולא יוכל האדם בדעתו לבטל מעשיהם או למנעם מפעולה אחת. הלא תראה ששני החלקים האלה ר"ל הזן והמדמה יעשו פעולתם בעת השינה, מה שאין כן בשאר כוחות הנפש, עד כאן דברי הרב ז"ל. והשתכל במרגליותיו וקנם לך בציורי לבך. וכבר אמר שם שבחלק המרגיש ובחלק המתעורר לבד ימצאו המצות והעבירות. ואמר עוד שם כי המעלות של המדות ימצאו לחלק המתעורר לבדו, והחלק המרגיש בזה העניין אינו רק שמש לחלק המתעורר ובהם כל המעשים. ראה והתבונן בדבריו התבוננות שכליי ותיבדל בעבורם מכל מין האדם הכללי, ותשוב אצל השם מיוחד כולל, ותקרא אז בשם אלהים חיים, ותתדמה לאלהים חיים. והשב הדברים האלה בשכלך אל הפרק האחרון של ה"מורה" שהוא פרק נ"ד, ותבין כוונת הרב כולה בכל ספרו ובכל מה שהאמין בהצלחת האדם השפל הזה, ובאיזה דרך יחיה אחרי מותו. כמו שרמזו גם כן בפרק נ"א בחלק השלישי באמרו שם, "וזה המין מן המיתה אשר הוא המלט המות על דרך האמיתי".
וידעתי שהרבה ממי שאינם משיגים דבר מעניין החיים הנצחיים ההם וחושבים צורת חיי העולם הבא בהפך ממה שהם, מפני סמכם על הציור הדמיוני לבד. הנה הם יגנו דברי הרב ודבריי ויחשבו לאמר כך. וכי אלו השנים הכירו מהות צורת חיי העולם הבא יותר מכל נביאנו וחכמינו ז"ל, אשר לא זכרו דבר מכל הדברים האלה. ועתה קמו אלה וכאילו גלו לפי המובן מכלל דבריהם כי מי שלא השיג השגת השכל הפועל באדם ולא ידע את השם על אמתתו ולא חס על כבוד קונו, ראוי לו כאילו לא בא לעולם. והפכו לנו כוונתינו בכל מה שהבננוהו קצאעד היום מדברי נביאינו וחכמינו ע"ה, והודיעונו דברים זרים אשר לא שמענום אנחנו ואבותינו כל ימי חיינו, ולא חשבנו לשמעם, אין ראוי אלא להנקם מהם ומספריהם. (עד כאן דברי המגנים). הנה בדומה לאלו המחשבות הבטלות ידעתי שיחשוב עלינו ועל הדומים לנו מיראי יי' ומחשבי שמו, כל מי שלא ידע להבדיל בין שכלו לדמיונו ובין חייו למותו, וחלילה לי להיות מותי כמותו וחיי כחייו. אמנם אני אשיב לו תשובה נכונה עד שלא יצטרך להקשות על זאת השאלה כל ימי חייו יותר עם שום אדם. וזה כי אין ספק שהשכל שנתן לי נפש ושכל, לפי אמונתי ודעתי, הוא אשר נתן נפש לכל חי מדבר מכל מין האדם כקטן כגדול. לא העדיף המרבה בשר כי מרבה בשר מרבה רמה, ולא החסיר הממעיט כי הכל שווה איש לפי אכלו לקטו. ואם הממעיט אסף עשרה חמרים כמוני היום כן כל ילד חי בן יומו אסף עשרה חמרים מכלל מה שאתו במציאות גופו מהתחתונים. וכן עוד נתן לו מכלל מה שאתו עשרה דברים ממציאות נפשו מן העליונים, כי בעשרה מאמרות נברא העולם. והנה הגוף והנפש נחקקו ביו"ד. ועוד נתן הנותן מציאות לאדם שני יצרים בצלם ובדמות בצורת אביו ואמו, כי "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם", ושני היצרים האלה הם אחד עליון ואחד תחתון, והנה מתחלפים זה בזה והם זה והבא. וסוד השם יגלה לנו זה המציאות הנכבד והנורא. והסוד כי הנפש כוללת י' הויות עליונים מן השמימיים ומציאותם א"ט כלומר אחד שליח ציבור ותשעה המונים תחתיו. והוא מנהיג את כולם, אם הוא עומד ומורה להם רמז שהם ישבו הוא לבדו עומד וכולם יושבים, ואם הוא יושב יושבים, וכשיורה להם דרך רמז קצבלעמוד עומדים. סוף דבר הוא אצלם כרב החובל לספינה ומנהיגם כרצונו ומוציאם ידי חובתם. וכולם אומרים שירה והולכים להם וחוזרים חללה, ואומרים שירה והולכים להם שלש פעמים בכל יום לפחות. והנה אח"ד ותשע"ה יורו על אחדו"ת שע"ה כאחדו"ת השכ"ל שהיא אחדו"ת שלמ"ה והיא שכינ"ה אח"ת והבן זה. ואם כן לפי מה שגלינו הנה זה כולו לפי מציאות כל איש ואיש ממנו. והנה בן בג בג ובן הא הא עדים כשרים על כל זה. והנה בכל זה העניין עדיין לא מצאנו יתרון באיש על איש, כי כמו שאני נבראתי ביו"ד הכולל כ"ב אותיות, כן נברא כל מי שנברא ממין האדם.
אמנם צריך להבין היתרון. ואין ספק כי היתרון והמעלה אינו אלא במלחמת שני היצרים, שאם נצח הרע את הטוב, הנה זה האיש יתחייב מיצרו הרע שיהיה רשע על כל פנים כל עוד שיעמוד כתר הניצוח על ראש יצר הרע. כי הוא ימשכנו לכל אשר יחשוב שהוא נאות לכוונתו ולא ירצה הגמול כי לא יכיר מעלתו, ולא עוד אלא שהוא יודע ומכיר שהוא הרע ואין לו חלק בשום פנים בגמול הטוב. וזהו העניין שיכריחנו לאמר "בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה" (דברים כט' יח'). ובכן יצא לתרבות רעה ולא יקרא אחד כאשר הוא אחד במציאותו אבל יקרא אחר כלומר זר מקונו ועובד ע"ז ומטריח את קונו להוליד ממזרים כרצונו. וזהו באמת יצר הרע שהוא מושל מקשיב על דבר שקר וכל משרתיו רשעים. ובדרך הזאת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה. התראו אתם קהל עדת ישראל אם יי' בקרבכם, שהאיש אשר זה תארו קצגונמשך תמיד אחר שרירות יצרו, שראוי שאכתוב אני או זולתי עליו שזה יש לו חלק לעולם הבא. ומה מקום אם כן לתורה ולמצוה ולהשגחה ולגמול ולעונש. ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש. ואיזה נביא ואיזה חכם אמר כי הרשעים והצדיקים שווים ואין הבדל בין העובד אלהים לאשר לא עבדו. והלא אלה דברי הכופרים בעיקר, והם מכת מי שנאמר עליהם "אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו" (מלאכי ג' יד') וכו'. ונאמר להם "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו" (שם יח'). והלא גם חכמינו ז"ל אמרו מבואר, "צדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים ורשעים אפילו בחייהם קרויין מתים". והנה אם יאמר אומר שהוא לא יודה לנו במה שהשגנוהו מאמתת דבר זה, הנה יבטל במיעוטו. שהנה זה העניין מפורסם ומקובל הוא לכל האומות, שאין כל עושה רע, טוב בעיני יי'. ואנחנו יודעים בבירור כי המשוה בין צדיק לרשע ובין צדק ורשע ובין גמול ועונש שכבר יצא לתרבות רעה לגמרי ויצר הרע שלט בו. על כן לא נשמע בקולו לא ללכת בדרכיו ולא לעשות כמעשיו ולא נאמין אמונתו.
אבל מי שאלהיו בקרבו לעזרו במלחמתו, ויצרו הטוב גובר על יצרו הרע עד שהוא קושרו בחבלים חזקים כדי שלא ישמט מתחת ידו עת מן העתים. ומושכו אחריו קשור כשור בקרניו ועובד בו אדמתו כראוי לפי צרכו, וטוענו כחמור במשא כבד להכביד עולו עד שלו ישמן ויבעט. ואין צורך לו להלחם עמו בכל יום ויום שהמלחמה החזקה כבר נשלמה תכלית אחרונה, וחלש הכח העומד כנגד אדניו. ורכב יצר הטוב על יצר הרע קצדכמי שרוכב על גמל גדול ומנהיגו תמיד לרצונו כאשר יחפוץ. ולא ימצא שום מונע מצדו על כלל ההנהגה ועל חלקיה, וינהיג העניינים כולם לפי צרכו מהם ולפי תועלתו האמיתית בהם. הנה זה האיש אשר זה תארו כבר לבש בגדי מלוכה ושמש בכהונה גדולה לעבוד את קונו מיראה ולדבקה בו מאהבה, ונתן כתר התורה על ראשו לנצח נצחים בעבור הנצחון הגדול אשר נצח מלך גדול, והוא היה ילד מסכן וחכם. ועל זה והדומים לו נאמר "חונה מלאך יהוה סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים לד' ח'). וכל איש מבני אדם שגבר יצרו הטוב על יצרו הרע, ידענו שהכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, ואשרהו ואשרי חלקו ואשרי האנשים הנמשכים אחריו. כי זה האיש והדומים לו הם אשר ראוי שאומר עליהם באמת שהם קיימו בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאדם עבודת השם מאהבה בלא ספק.
ואתם בני אלהים חיים, ראו גם ראו אם אנחנו הוספנו או גרענו בדבר מכל מה שכתוב בתורה ובנביאים ובכתובים ובפירושיהם ובששה סדרים ובפירושיהם. והלא כל מה שבא בכל אלה הספרים אינו מדבר אלא בהוראת דרך ההנהגה הנזכרת לכבוש יצר הרע תחת יצר הטוב. וכל הכוונה לכולנו אחת שווה ישרה שבח לאל, בכל מה שאמרוהו הם, ובכל מה שאמרונוהו אנחנו. ואמנם אנחנו חקרנו באמת באיזה דרך נמצא יותר התקרבות אל ניצוח המלחמה החזקה הזאת. ולא הספיק לנו מה שבא בפשטי הכתובים לבד, מפני פחדנו שמא לא נוכל בעדם לעמוד כנגד הלוחם. שאם יבוא עלינו קצת הפסד מציאותנו לפי מחשבתינו, כאשר בא לאיוב ולזולתו מבני אדם שנסתפקו בעת קצההפסד סדרם, אם אמונתם בשווה עם הנמצא האמיתי, או אינה כי אם טעות מחשבה שעלתה בדעתם מעצמם או מצד הקבלה שקבלו מזולתם. וכדי לברוח מזה הפחד הגדול המקלקל כל מעלה אנושית שבעבורה נבדל איש מאיש ואומה מאומה וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, חקרנו וחתרנו ודרשנו למצוא הדרך הקרובה אל הכוונה האלהית, ועשינו סייג לתורה ומשמרת למשמרתה. עד שמצאנו כי הדרך הקרובה מאד מאד שראוי למי שמצאה להתהלל בה, היא ידיעת השם, שבה ידע האדם את קונו ויעבדהו מאהבה ויירא ממנו תכלית היראה האמיתית, לא ההכרחית. וכאשר קבלנו זה מהתורה שבכתב ומתורה שבעל פה כאשר הורונו חכמי דורנו המעולים יזכרו לטובה, שמחנו מאד בדרך ההיא הקרובה ולא סרנו ממנה ימין ושמאל.
ועם כל זה לא אמרנו אנחנו שגם הדרך הראשונה אינה טובה, אבל אמרנו שהיא טובה מאד, אבל דרכינו זו היא טובה ממנה מאד מאד. ועל כן שני הדרכים בלא ספק הם דרכי החיים ושניהם כאחת טובים. ואולם ההבדל שבין שניהם כהבדל מזון ממזון, כי השעורים כשיאכלם אדם יולידו דם בהמי, כי הוא מזון הבהמות, והמים הם מרוים הצמאים, והם משקה כל חי. אבל החיטים כשיאכלם אדם יולידו דם אנושי, כי הוא מזון בני אדם, והיין הוא מרווה הצמא כמו המים, אבל זה משמח אלהים ואנשים, ואלה לא ישמחו אלהים ולא אנשים, אעפ"כ ירוו אדם ובהמה בריווי שווה מן הצמא, אבל הוא בלתי שווה במעלה ובשמחה ובפעולה. כן התורה בפשטה אפילו בקריאתה לבד קצומבלתי הבנת דבר ממנה, היא מחייבת חיים לכל בר ישראל. וכן עשיית מצוה אחת בפשוטה בלתי הבנת דבר ממנה מחייבת חיים לעושה בעולם הבא. אבל אין חיי משה רבינו ע"ה כחיי אחד ממנו, ואין חיי אחד ממנו ממי שמתפאר בידיעת השם כחיי אחד שלא ידעו אבל עבדו מיראה ולא מאהבה, כי לא ידע דרכה. ואין חיי מי שעבדו כחיי מי שלא עבדו כלל במצוה מהמצות. כי אע"פ שכולם חיים ואפילו האחרון כשלא עשה לא מצוה ולא עבירה. והכל שווה במין חיות, ולכולם יש חלק לעולם הבא. הנה אין מי שיקשה על זה שאין מדרגת חייהם שווה אלא נבדלת במעלה תכלית ההבדל, כהבדל מעלת המלך הגדול ממעלת העבד הפחות הנמכר בדמים. שאע"פ ששניהם נקראים אדם הנה זה בתכלית המעלה האנושית וזה בתכלית הפחיתות.
ומי שירצה לחשדנו לרעה אחר שהודענו כוונתנו באמונה האמיתית הזאת, עם דעתנו שכל העולם כולו מלא מדרגות ר"ל העולם הזה ובצורתו העולם הבא, מדרגות על דרך המשלה ודמיון. כבר ידענו אנחנו בודאי שהחושד בכשרים לוקה בגופו והוא בעונו ימות ואנחנו את נפשנו הצלנו, אחר שהודענוהו דרכי המדרגות והוא לא רצה להמשך אחריהן. ואנחנו ידענו בלא ספק שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, והם אשר שמרו שבע מצות בני נח. ואם היו חיי העולם הבא שווים במעלה לכל כמו שהם שווים במציאותם מה צורך להרבות לנו תורה ומצות כדי לזכותינו, אלא ודאי שרצה הקב"ה ית' וישתבח שמו ויתע' זכרו להנחילנו מעלות אחרות עליונות מאד קצזאשר לא עשה כן לכל גוי זולתינו. והיחיד והציבור ממנו בזאת הטובה שווים כשנרצנה. וכאשר ראינו אנחנו בעלי העינים שהשם רצה בנו ובחר בנו מכל העמים וקידשנו במצוותיו וקירבנו לעבודתו, שמחנו מאד שמחה גדולה על זה והוספנו חכמה עם שמחה בזה. וכאשר קרבנו הוא קרבנו גם אנחנו אליו להיותינו עבדים ובנים נאמנים לו לבדו, ומלכים לעבדיו הנשארים זולתינו. והשתדלנו לחזק יתדות יראתו בלבבנו וטרחנו לאמץ מיתרי אהבתו בנשמותינו. וראינו הדרך אשר לא הורה אותה לזולתינו אשר היא דרך ידיעת מהות כל מתחדש. ואמר לכל אחד ממנו כזה ראה וקדש. ועל כן אמרנו אם כל דרכי מצוות ה' קדש, ידיעת אמיתת שם הקדש לכל יועץ ונבון לחשים וחכם חרשים היא קדש קדשים, בעל כרחם של המכחישים ועדינו אנשים ונשים נערים וישישים.
ואחר שהודעתיך כל זה אשוב להורות לך שלשת דרכי הנפש. והם, הדרך הטבעי המחוייב להנהיג בו את הגוף, והדרך הרצוני האפשר להנהיג בו את הגוף, והדרך המקרי הנמנע להנהיג בו את הגוף. וביאור שלשת הדרכים האלה הוא כפי מה שתשמע. הדרך הטבעי המחוייב לנפש להנהיג בו את הגוף נחלק לחלקים רבים מאד. והוא הכח הנפשיי אשר אין לנפש שולטנות עליו להנהיגו, אלא כפי מה שתמצא הנפש כליה שהם איברי הגוף כולם, תפעל בהם בטבע כפי מה שיפעל האש בעצים על דרך משל. שאם הם לחים לא ידלקו, ואם הם קשים כברזל ועבים מאד לא ישלוט בהם האש מהרה ואע"פ שהם יבשים, ואם הם דקים ויבשים כקש ישרפם האש מיד במהרה. כן הנפש לפי קצחמציאות החמר המורכב מהיסודות שממנו תכונת הגוף, תפעל הנפש בו לכל דבר טבעי כפי עצמו וכפי מקריו במיהור ובאיחור.
וראה אתה האיש המעיין היודע מהות החמר ומהות הצורה ועניין מקריהם, היש לאדם מזה הצד גמול או עונש מהשם, שאחר שאין לנפש יכולת על דבר מזה להוסיף עליו או לגרוע ממנו. הרי פעולת הנפש בטבעים כפעולת האש בעצים, וכמו שאין לאש אע"פ שהוא דבר מת גמול ועונש בשריפת העצים, כן אין לנפש אע"פ שהוא דבר חי גמול ועונש בפעולות הטבעים. והעניין שווה בשניהם והטעם הנכון עליו ששני המעשים הם עניינים טבעיים בלי השגחה נוספת על הטבע. והדרך הרצוני האפשר לנפש להנהיג בו את הגוף נחלק לחלקים רבים מאד גם כן. ואין ספק כי זה הכח מספיק לגמול ולענוש בו, מפני שהאדם אילמלא שהלמוד והמצוה אפשרים אצלו לשמרם ולעבדם, לא היה מצווה עליהם בשום פנים כמו שלא צוה בעל חיים אחר זולתו. ואם תאמר הנה כל חי בעל רצון ואיך לא צווה. נאמר לך אמת אמרת שהחי בעל רצון והאדם בעל רצון, אבל שם רצון יאמר על זה ועל זה בשיתוף גמור אשר אין ביניהם דמיון אמיתי. והעניין שרצון האדם הוא בבחירת חיים נצחיים ממות, ובחירת הצדק מהרשע, ובחירת האמת מהשקר. ומזה כולו אין לחי דבר ממנו. ולזה נאמר שזה הרצון משותף בדעת וזה משותף בדמיון בלא דעת. והרצון נולד מכח התעורה וממנו שלשה חלקים. האחד אלוהי והאחד אנושי והאחד בהמי. והנה שם הראשון חשק שכל מחוייב. ושם השני אהבת בחירה אפשרית. ושם השלישי תאות טבע נמנע. והחיובי קצטהולך וגדל, והאפשרי פעם הולך וגדל ומתקרב אל החיובי, ופעם הולך וחסר ומתקרב אל הנמנע, והנמנע הולך ופוחת.
הנה לך כי לולי הדרך הרצוני לא צווה אדם בתורה ומצוה, ולולי אהבת הבחירה לא עשה אדם אחת משני המעשים ר"ל המצווה בו והנזהר ממנו. ולולי המעשה הנולד מהבחירה לא נגמל ולא נענש, כי הדין נותן והצדקה האלוהית גוזרת והחכמה אומרת לגמול ולענוש על הבחירה לבד. וכן אמר השם לנו דרך עצה "ובחרת בחיים" כדי שתגמל, ומה הם החיים הם הגמול האחרון העליון. ועל כן אמר "למען תחיה", והוסיף זרעך כאמרו "אתה וזרעך", כלומר כשתבחר אתה בחיים תמשיך גם כן כל מי שימשך אחריך שיחיה עמך. ועל הרוב, תחילה אדם מחיה זרעו ואחר כן זרע זולתו אם יוכל, זה פשטו. אבל נסתרו זרעו, הוא עזרו שעזרו לבחור לחיות, והוא החשק השכלי הנולד מרצונו האחד כלומר שהחשק הוא הנשאר עם הנפש לחיי העולם הבא לנצח. ולפי מה שחשק אדם בעולם הזה בשם החשוק, יהנה מחשקו שם ויגבר חשקו מאד בעת שתיפרד הנפש מהגוף גבורה חזקה מאד מאד. והדרך המקרי הנמנע מהנפש להנהיג בו את הגוף הוא על דרכים משונים מאד. וזה מפני שהמקרה משותף בין הטבע והרצון ברובו. והנה אם ילך אדם בדרך והכהו אגרוף או אבן ברגלו השתכל מה שתוכל הנפש להצילו מהמכה ההיא, ומיד תבין מזה שאין ראוי לגמלה ולא לענשה על כל הדרך המקרי בדבר. וגם לא נצטווה אדם לעולם על המקרה, כי הוא בא פתאום על הנפש ועל הגוף. אבל הזהר מאד שלא תטעה בין הכרת העניין הטבעי ובין הרצוני ובין המקרי, שאם תעשה כך הנה תהפך כוונת הבריאה רואמתתה. אבל שים דעתך לבחון ההבדל הגדול שבין שלשתם ואז תוכל להגיע אל תכלית הכוונה במציאותך, ותעבוד את השם מאהבה. ואחר שתכיר כל עניין ועניין על בוריו תהיה שלם בעזרת שדי .
הנה כבר הודעתיך כל מה שבחרתי בשכלי להודיעו לכל, בשלשת חלקי הפירוש הזה. ואתה השתדל בכל יכולתך להשתכל בו תמיד, ושים המורה לפניך ויהיה לך כמו ג"ן עד"ן כמספר פרקיו, ויהיה לך זה זי"ו אח"ד כמספר סודותיו אל"ה. וכאילו הוא עץ החיים אשר בתוכו. ושמרהו ושלח יד ימינך ולקח ואכול מפריו ותחיה בו לעולם ולעולמי עולמים.
ועתה "הנו ביד"ך אך את נפשו שמור" (איוב ב' ו').
| סתרי תורה | הם החיים | הנולדים | מחשק רם |
| על כי נקר- | אוּ נצחיים | אל הילדים | גלה אברם |
| בני תורה תחמוד | ואם חכמה תלמוד | לפניה תעמוד | בפחד ובמורא |
| נקי כף בוא וטרוף | ולב שונא תשרוף | ואותיות תצרוף | ובם תראה אורה |
| ירא צור עולמים | ראה בעל רחמים | אבל לא על עמים | שכינתו שורה |
| הדום רגליו נושק | היה מרוב חשק | ואל תהיה עושק | אמונת מקרא |
| נתיב מורה תורם | לכל משכיל קורא | וגם פירוש מורה | חללה שוב וקרא |
| ברור ברור אישים | חכמים וישישים | אשר יצרה כובשים | והשקם מי מרה |
| ילדים ארבעה | בלי רוח רעה | אניתכם נעה | בשכל ובחירה |
| ארי נוהם סבלו | לבד אליו גלו | קצת סודותי לו | יגלגל אור נברא |
| ידיעות השמות | בחשבון נעלמות | ותגמול החכמות | לפום צערא אגרא |
| מאור לב וכליות | בצירוף אותיות | וחרב פיפיות | ביד סתרי תורה |
"חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים ליהוה" (תהלים לא כה')
הסבר המהדיר: נשלם החלק השלישי של סתרי תורה שבח לעוטה כשלמה אורה
"חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי" (איוב י' יב)
| נשלמו ל"ו סודות כלול בשלש עשרה מדות |
| עקרו הוא עשר ידות על אבני פז מיוסדות |
| ובן בג בג הורה חידות אהו"י הם המגידות |
| ודבורה אשת לפידות תזבח לפני ככהן תורות |
| אזי ולדות החמודות יבינו כל העתידות |
הסבר המהדיר: 201
סתרי תורה
הסבר המהדיר: 1