יגהחלק הראשון שמו אורח חיים
"ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" (משלי טו' כד')
| חלק בשובו כל | חיוב מציאה לו | |
| ראשון למתכלכל | הושם ורב חילו | |
| לו כל בני מחול | עמדו להבהילו | |
| זכרון שמם בחול | יטמין בכף רגלו | |
| קדוש בעת יפול | מות בגורלו | |
| צור באמת יכפול | חייו בתגמולו | |
| אשרי אנוש יכול | לבוא בהיכלו | |
| ידך שלח ואכול | משכיל פרי שכלו |
הקדמה
"ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע" (משלי ה' ו').
ידמשה רבינו ע"ה השתכל במעגלי המציאות ומצאם מישרי שכל משכילי המושכלות. והשתוקקה נפשו העליונה להדבק ביסודה שהיא ראשית בלי אחרית ואחרית בלי ראשית. והשם ית' השפיע עליו משפע טובו מה שהכיר בו שהוא יכול לקבלו, והודיעו דרכיו אחת אחת כפי כח משה אשר היה כוחו כח בשר ודם, עד שהוציא שכלו מן הכח אל הפועל מעט מעט והשיבו אל הפועל האלהי, והושלם שלמות נצחי אשר אין לאדם שלמות נצחי למעלה ממנו. וזאת המעלה העליונה חייבתהו להתחיל בספרו אשר הוא ספר התורה במלת בראשית, ולהודיע בה שכל המציאות מאת ממציא אחד שהוא ראשית ואין לו ראשית, והוא ברא כל נמצא מורגש ומושכל. המושכלים כולם קראם אלהים וייחס אליהם שם כשם ממציאם להורות על מעלת מציאותם, ושהם במציאותם עדים לשכל על ממציאם, כמו שהעלול עֵד על סיבתו שהיא המציאתו. והמורגשים כולם קראם בשני שמות מוסכמים בלשון הקודש על שני עניינים כלליים שהם מורים על מורגשים עליונים ותחתונים, והם שמים וארץ. והוסיף על שניהם שתי תיבות שוות באותיות ובמבטא ובפתרון, והם א"ת השמים וא"ת הארץ. והוסיף גם כן שתי אותיות שוות בהוראתם, עניין דבר ידוע והן ה' ה'. ופירשום חכמי הקבלה כאשר קבלום מאבותיהם שהם תלמידי משה רע"ה.
ומה שהוא מבואר ומפורש מתוך דבריהם אין לנו צורך לכותבו בפירושינו זה. אמנם אם יש דבר נסתר בדבריהם או בדברי משה רע"ה והם העידונו על נסתרו או בשאר ספרי הנבואה הבאים לקיים דברי משה רבינו ע"ה או לפרשם או להודיע טומעלתם. הנה על זה נאריך אנחנו מעט כפי יכולת קוצר שכלנו ונגלה קצת העניינים הנסתרים ממה שנחשוב שלא גילהו זולתנו ממחברי הספרים מבואר. ואע"פ שאפשר שרמז על עניינו או העיר על מקום מציאותו בשיתוף שמות, או במשלים או בצירוף אותיות, או בראשי תיבות או בסופי תיבות, או בחילוף אותיות או בנוטריקון או בגימטריאות, בשיתוף שמות כאשר נורה לפנים במה שגילהו הרב הגדול רבי משה בן מימון ז"ל המחבר המאמר הנכבד "מורה הנבוכים", אשר כוונת פירושו ואמיתת מציאותו הוא לגלות נסתריו למשכילים. ובתוכם נגלה ג"כ קצת סתרי תורה כפי קבלתנו. כי על כן נקרא זה הפירוש בשם "סתרי תורה".
ולפנים נאמר עוד בע"ה מפני מה הכנסנו עצמנו בעובי הקורה לעשות כן, וניתן טעם מספיק לחכמי הלבב על זה כדי שלא יחשדנו אדם בכך עם מחשבה אשר לא עלתה על לבנו, ונסיר ממנו העבירה ונרחיק מגופו עונשה באמת. ותשאר כוונתנו זכה ופעולתנו נקייה ונהיה נקיים בזאת המציאה אשר חידשנו מיי' ומישראל, במשלים כפי הערת הרב ז"ל ב"מורה" וב"מדע" ובפרק "חלק" וזולתם בצירוף אותיות. כגון בראשי"ת שצירופו מגלה לנו סודו והוא שבראת"י. וכן אלהי"ם י"ה מל"א, וכן שמי"ם ואר"ץ שניהם יחד ציור"ם מא"ש, וכן יוצר"ם מא"ש. וכיוצא בהם הם כולם סודות הקבלה לאמת התורה והמצוה אשר ניתנו להשלים שני מיני המציאות שבנו. והם תיקון הגוף והנפש בעולם הזה כדי להחיות הנפש בעולם הבא, כראשי תיבות כגון אנכ"י שהוציאו נסתרו בראשי ארבע תיבות והם טזבלשון ארמית לסוד גדול. ואלו הם, א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית, וכן עוד בנוטריקון א'מת מ'ארץ ת'צמח שהוא אמ"ת, וכן לכ"ן בסופי תיבות א"ל מל"ך נאמ"ן שהוא שבועה, וכן בראשי תיבות אמ"ן. וכאלו והדומים להם מורים לנו סודות כל התורה והמצוות על אמיתתן. והרב הגדול רבי משה בן נחמן אמר בפירוש התורה בהתחלת ספרו, ויש בידינו קבלה של אמת שכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה הן, כמו שתאמר "בראשית ברא אלהים" והתיבות חלוקות ברא"ש ית"ב ר"א א"ל הי"ם . זאת היא כוונת דבריו. ובכל אלו העניינים והדומים להם נסתרו כל סודות התורה המעידים על סתרי המציאות באמת והם ממציאים בלב המשכילים השגות אלוהיות ועניינים עמוקים שהם נסתרים מהמון העם המאבדים ימיהם בעבודת גופים בלתי חיים, ואוהבים דבר כלה ושונאים הקיים הנצחי ואינם משגיחים אם דעותיהם ואמונתם חלשות או חזקות.
ומפני היות משה רבי' ע"ה בתכלית השלמות והיה אב בתורה אב בחכמה אב בנבואה, הביאו השפע העליון אשר דבק בו באמת לקבל תורה מהשם ית' בשני דרכים. האחת דרך ידיעת התורה כפי הבנתה כפשוטה בענייניה ובמצוותיה עם הפירוש המקובל שחובר עליה והוא התלמוד כולו וכל מה שהוא ממינו. והשניה דרך ידיעת התורה לפי הבנתה בנסתריה בענייני סודות שמותיה ובטעמי מצוותיה הנקראים סתרי תורה. וזה מפני השלמת שני מיני בני אדם שהם שכליים וסכלים, ונתן לאלה כפי סכלותם להסתפק בו בדמיונם כמזון החלב לקטנים, ונתן לאלה כפי סברתם להסתפק בו בשכלם כמשקה היין לזקנים. יזועל כן התורה שיעור עניין אלוהי כמו חכמת המציאות המנהגת הנמצאים כולם בכלל ובפרט, וכן התורה המנהגת הכל בכלל ופרט. ועל זה היתה התורה בעניין מציאותה משלמת כל חסרון כמו הטבע מצד אחד, והיתה גם כן עוד משלמת כל חסר ופתי כמו השכל מצד אחד. כמו שנאמר "תורת יהוה תמימה משיבת נפש" (תהלים יט' ח'). ונאמר "עדות יהוה נאמנה מחכימת פתי" (שם). ואמר שלמה עליה שהיא מוכנת להחכים ולהערים הפתאים, כמו שנאמר "לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה" (משלי א' ד'). ואחר שהעניין כן אין מי שיוכל להוסיף על התורה אפילו אות אחת קטנה ואין מי שיוכל לגרוע ממנה אות אחת קטנה. ועל כן נאמר עליה מה שנאמר על מעשה השם כמו שכתוב בה, "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים יג' א'). וכן אמר קהלת (ג' יד) על מעשה האלהי"ם "עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע". וזו עדות ברורה ומקובלת מהתורה ומהחכמה שכמו שעניין מציאות כל נמצא שהמציאו השם ית' הוא בתכלית השלמות בלא תוספת ובלא מגרעת, כן עניין מציאות כל התורה לפי נגליה ונסתריה בתכלית השלמות בלי תוספת ובלי מגרעת. ואם כן חייב עניין מציאות השלמות להיות הנמצא כולו קיים נצחי כפי מה שהוא היום בטבעיו, כן חייב עניין מציאות שלמות התורה להיותה היא ויודעיה ושומריה כולם קיימים קיום נצחי. ולזה הוא מן הנמנע שתעדר זאת התורה, וגם לא תבוא אחרת תחתיה. אבל זה מחוייב בה בלא ספק שיתגלו סודותיה בזמן ימות המשיח על ידי הנביאים שהם עתידים לקום, ועל ידי המשיח בעצמו. כי בה יתחכמו כל ישראל וכל הנמשכים אחריהם. וכן הכתוב אומר "כי כולם יחידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיה לא' לג'). ואומר "כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים" (ישעיה יא' ט'). וכן אמרו רז"ל עתיד הקב"ה לגלות טעמי התורה לישראל, ואע"פ שייראה בתחילת מחשבת הפתאים כי עניין גילוי טעמי המצוות הוא בצורה אחרת, אין לחוש על זה, שכבר רמז הנביא על זה ואמר "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (ישעיה יב' ג'). ותרגם יונתן ע"ה "ותאלפון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדיקיא". פירוש עניין דבריו הוא כאילו אמר תלמדו לימוד חדש בשמחה, ולא שהוא חדש אלא שייראה חדש לפני השומעים הלימוד ההוא שהתחדש אצלם אשר לא שמעוהו מפי אבותיהם. והתבאר אצל בעלי הקבלה משיגי העניינים הנסתרים כי זה הלימוד הוא לימוד צירוף האותיות, ומלת בששו"ן לעדות נאמנה. ועדים כשרים רבים יש לנו על זה מ"ספר יצירה" ומפירושיו ומאמתתה של תורה. ואין לנו צורך להלחם על זה עם הפתאים מכחישי האמת, מפני שאינם מכירים מהות החכמה ודרכיה המעולים. על כן נבחר גם אנחנו אחד מעולה שיבין את דברינו. ואם לא יבינום מאה אלף סכלים כמו שצונו "מורה הצדק", כי השם ית' לא השגיח באבוד כל דור המבול והציל את נח לבדו עם בני ביתו אשר שמרו מצותו. ועליו נאמר "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו" (בראשית א' כח'). וכן זה האחד המעולה יספיק לנו בו, ואם יהיו רבים הנה הרווחנו יותר במה שעשינו.
ואמנם זה האחד יכיר השבעת הרב שלא לגלות מה שלא גילהו השם ית', כמו שרמז בראש החלק השלישי. ויכיר עוד כי שני יטהכרחיים הביאונו לגלות מה שנגלה. האחד מפני שהגיע קץ הימין והשפע יתחזק מאד, ישוטטו רבים ותרבה הדעת. והשני הוא מפני שנעורר לבות הישנים בעפר ככתוב "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דניאל יב'). ובהתגלות החכמה יוודע כי הגיע עת קץ כמו שכתוב "כי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הדברים עד עת קץ" (שם). וידענו כי באמתתה של החכמה "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו" (שם). ואז יתקיימו בבני אדם הכתובים הנזכרים בדניאל בעניין ע"ת ק"ץ, שסודו כ"ף זכו"ת וכ"ף חוב"ה, שהוא משק"ל נעל"ם. "והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט (ממנה) [עמך] כל הנמצא כתוב בספר" (שם ). והעד כי אז יתעוררו הלבבות להשגת החכמה, ואמר "ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת" (שם). וכבר חלק הצדיקים והרשעים לשני חלקים. ואמר "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" (שם). ואמר "והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (שם). ואלו הפסוקים מבוארים ואינם צריכים פירוש, אלא שכולם מודיעים חידוש החכמה ומעלת מצדיקיה וגמולם המעולה, ופחיתות מרשיעיה ועונשם הפחות. ולא אמר והעשירים יזהירו כזוהר כמו שיחשבו רודפי הכליון, אלא אמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. ואם לא ילמד אדם חכמה איך ישכיל, ואם לא ישכיל איך יזהיר, ואם לא יזהיר איך יהיה נצחי וקיים ככוכבים לעולם ועד.
כוההכרחים האלה כולם הכריחוני אני רזיאל בן שמואל אבו אל עפיא ז"ל הכרח טבעי לכתוב מה שאכתוב מן החכמה ולגלות ממנה קצת עניינים נולדים מן ל"ו סודות הנזכרים. והנה כוונתי בם לכבוד ה' ית' ולמען ספר שמו בכל הארץ ולדעת מה אחרית אלה. והנה יש לי עשר שנים שנפרדתי ממקום מולדתי מעיר תוליטה דנבדא שבמלכות ספרד וגליתי ממקום למקום למצוא חכמת התורה וסתריה. ואני היום בעיר פונון, וחוברו אלי במדרשי ארבעה טורי אבן ואלה שמותם, שוהם ויהלום ושבו ואחלמה, והם אבני שוהם ואבני מלואים לאפוד ולחשן. והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלהים מדע והשכל בכל שכל וחכמה, ועל כן הקרבתים אל משמעתי בכל יכולתי וחדשתי להם שמות וקראתים בשם דניאל וחנניה מישאל ועזריה, ועזריה קראתיו זכריה. והם ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון קדושים. וארבעת הילדים האלה דניאל חנניה מישאל זכריה בבואם לחסות תחת כנפי השכינה קמו עליהם "עדי שקר ויפח חמס" (תהלים כז' יב'), ובקשו להדיחם מעל שולחן יי' אלהי ישראל לבלתי היותם ניזונים מזיו השכינה בעת ששאר בני האדם אוכלים עשב אשר המירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. ואם "ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן: הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור" (ישעיה א' ג').
כאוכראות הילדים האלה כי חזקה יד מונעיהם מהאמת וכבר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ופחדו ורעדו ושבו ונהלו העם כעם והכהן ככהן ולפי חכמתם. ולא היה כעם ככהן ונהרו אל יי' ואל טובו כמנהג בני ישראל עם קרובו, עמדו עלי בחן ובתחנונים ויבקשו ממני לפרש סודות "מורה הנבוכים" עם קצת סתרי תורה אשר בידינו מעניינים עמוקים מאד להיות להם לראייה ולזכות, ולפה, ולמליץ, להעלות בידם קצת מהחכמה אשר השתוקקה נפשם לדעתה ולהשיג אמתתה למען יכירו את קונם. ויפצרו בי מאד על זה וגברה חשקתם אל החכמה מאד בשמעם קצת נסתריה, אז גבר ההפצר לפי החשק ואני מפני חשקי בם לא רציתי להשיבם נכלמים משאלתם ועשיתי חפצם כנפשם וכתבתי זה הפירוש בעבורם ובעבור כל הדומים להם בחשק השכל. ואם ידעתי בעצמי שזה משא כבד עלי מצדדים רבים אשר אין לי צורך להזכירם, כי לא ראיתי תועלת בזכירתם ולא מנעתי עצמי מהמציא להם חפץ יקר מוליד חשק מדע וחידוש תשוקת חכמה, לרדוף אחר האמת כל ימי חייהם למען ייטב להם ויאריכו ימים ושנות חיים. ומ"אשר יש בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" (איוב יב' י') אשאל עזרה להצילני בו מכל מכשול ומכל שגיאה, ולהשלים כוונתי בו כחפצי ברחמיו. ככתוב "וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים" (תהלים קג' יז'). "תודיעני ארח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח" (תהלים טז' יא').
סוד א' צל"ם ודמו"ת
נודע כבמפרק א' וב' וז' ומ' ומ"ה ונ"ה, ומפרקי התוארים כולם, ומפרק ס"ז וס"ח וע"א אשר בחלק הראשון.
נרמז בחלק השני בפרק י"ב, ונרמז בחלק השלישי בפרק ז' וח' וכ"ב וכ"ז ונ"ד. דע כי פעמים רבות יזדמן דיבור אחד בפרק אחד שהוא נרמז במקום אחר ואזכרנו עוד על עניין אחד ועל עניין אחר לא אזכרנו. ופעמים יהיה בכל הפרק דיבור אחד לבד מורה על מה ששלחתיך אליו למצוא תכלית הכוונה, ופעמים יהיו שם דברים רבים מורים בקלות על כוונת הסוד, ופעמים לא יורה דבר בכל הפרק על מה שהעירותיך אליו בתחילת המחשבה, אבל יורה עליו בלא ספק אחר עיון דק ואחר גלגול שם אחד מורה על שם אחר או סבוב עניין אחד מעיד על זה הסוד הנרמז אליו. ועל זה אבאר לך כוונת כל דרכי זאת תחילה, ואביא לך דמיון מזה הסוד האחד, ועל זה תבנה השאר וממנו תבינהו.
וזה כי עניין צל"ם ודמו"ת גילה הרב מבואר בשניהם שהם יורו על אמיתת מהות האדם. שהאדם הוא אדם מצד היותו נברא בצלם אלהים ובדמותו. וגילה כי צלם בזה העניין הוא שם נופל על הצורה הטבעית אשר היא המינית והיא הנפש, היא ההשגה השכלית האנושית הדומה לאלוהית אשר היא הדבקה עמה וממנה מציאותה ועליה חיותה ושמירתה וקיומה הנצחית. ועל כגזה נאמר שנברא בצלם אלהים ובדמותו. וכוונת זה הסוד כי צ"לם שהוא שם הנפש הנשארת אחר המות, קיום הישארותה תלוי בהיותה דומה לבוראה בעניין ההשגה והמציאות והנצחות והממשלה, עד שישוב צל"ם זה להיות שמו נקרא כשם רבו, והוא הש"ם המיוחד לשכל הפועל צלם בצלמו. כמו שרמז הכתוב עליו באמרו "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו" (בראשית א' כז'). הורה בכפלו הדברים האלה כולם על הפועל ועל הפעול אשר שם הפועל המשותף על שניהם מעיד על היותם דבר אחד בלתי מתחלק. וסוד צל"ם ודמו"ת בגימט' דורו"ת אשר להם ניתנה התורה, וצירופם למו"ד מצו"ת, ועליהם בנה חדרי בינה.
הנה התבאר שעניין צל"ם צורת שכל, ועניין דמו"ת דמיון דעת. כי השכ"ל והדמיו"ן ידועי"ם שהם צל"ם ודמו"ת, והנה הצל"ם והדמו"ת עניינם מפור"ש. ואשר יעדתיו לבארו בזה הסוד מעניין חילוק הפרקים והערותיהם, הוא שהנה כבר בא בזה הסוד, ביאור צלם ודמות עד תכליתו למי שמבין דרכי האמת כאשר הם. ונרמז זה גם כן בפרק שני באמרו, "וזה כי השכל אשר השפיע הבורא ית' לאדם, והוא שלמותו האחרון אשר הגיע לאדם קודם מרותו ובשבילו נאמר בו שהוא בצלם אלהים ובדמותו". והמשיך העניין כולו והורה בזה שהצלם נקרא השלמות האחרון, וזה עניינו כולל ונזכר על עניין אחד ולא נזכר על עניין אחר. וכן עשה הרב ואעשה כן גם אני. ושם נפש הנזכר בעניין איוב בפרק כ"ב הוא בעצמו סוד צל"ם הנזכר בפרק א' וב'. והנה כל פרק ח' בחלק שלישי מורה על זאת כדהכוונה שזכרנוה כולה כאשר היא בביאור רחב מאד. והנה עוד בבוא שם צורה מעמדת דבר שהיא אמיתת ההויה כמו שבא בפרק ס"ז וס"ח יורה בגלגול שם על זה הסוד. ובבוא שם צל"ם ודמו"ת נזכר במציאות שת על עניין היותו דומה לאביו, ויורה בסבוב עניין לעניין על כוונת צל"ם אדם ודמות"ו, והיותו הוא לבדו נקרא בן, ואחד מאחיו לא נקרא עליו שם בן כמו שיתבאר בסוף שיתוף שם בן. והוא זה הבא אחריו שהוא סוד ב'.