כטסוד ג' עניין כס"א
נודע מפרק ט' וכ"ז ומ"ה וס"ט בחלק הראשון, ומפרק כ"ו מחלק שני, ומן המרכבה בחלק השלישי.
הרבה פעמים תמצא שאאריך בסוד אחד ותמצא גם כן שאקצר באחר. ואל תתמה מזה, כי זה יקרה מפני שיש סוד שיובן במעט מלות וגם בא במורה יותר מבואר מחבריו, ויש לנו בו סוד שלא יובן אלא אחר דברים רבים ועניין ארוך. ומי יתן והיה מפורש אחר זה כולו, ואולי בא במורה יותר נעלם. ועל כן יכריחנו זה העניין להאריך פעם ולקצר פעם, כפי מציאות כל סוד וסתרו. והנה שם כס"א הוא עניין צריך קצת אריכות. ונאמר כי מלת כסא מורה כיסוי דבר כלומר שהוא דבר מכוסה ומופלא כעניין עולם שמורה שמו שהוא דבר עלום ונסתר מאד. ולפעמים יהיה העניין ההוא המכוסה והנעלם מכסה ומקיף אחרים ולפעמים יהיה העניין ההוא מכוסה ומוקף. ומה שבא בשם ממנו שמורה על עצמו ית' כגון "על כס יה" (שמות יז' טז'), וכגון "כסאך לדור ודור" (איכה ה' יט') וכיוצא בהם, יורה על היותו מקיף לא מוקף. כי הוא משיג לכל דבר נמצא ומקיף בו ית' ידיעה מקפת נצחית, ושום דבר נמצא זולתו לא ישיגנו. וא"כ לא יקיף בו דבר ית' שמו. ומה שבא בעניין כסא להורות בו על מעלת ממציאו, ויחסוהו הנביאים לשם ית' להיותו לו כמו "השמים כסאי" (ישעיה סו' א'), "כסא כבוד מרום" (ירמיה יז' יב'). והדומים להם יורו על היות ה' ית' מקיפם בידיעתו ומשפיע עליהם אורו וזיוו תמיד מכל צד ומכל פינה בשש קצוות עולם.
והשפע ההוא סבת מציאותם ועילת שמירת חיותם תמיד. ואשר השפע ההוא נשגב ונעלם עמו הוא אשר מציאותו נכבדת מזולתו ממי שלא קיבל השפע כמוהו. ומזה הצד היה העולם כולו בדמות סולם מתחיל מתכלית השפל, במקום, ובמעלה, ועולה ומתעלה עד תכלית הגובה במקום ובמעלה. ויקרא הגובה כסא, והשפל הדום רגלים. וכאשר העניין כן ומצאנו זה הדרך במציאות והרגשנו והשכלנו בחושינו ובשכלנו שעניין האדם הכללי הוא בדמיון העולם. כי העולם אדם גדול והאדם עולם קטן, והשגנו כי גם האדם הפרטי הוא עולם קטן. גם כן שמנו דעתנו אחר שהתבאר לנו זה במופת לדעת מה היתה כוונת היות המשכן סובל כוחות עליונות והיותו בדמות כסא לשכינה, והיות הר סיני מקום לשכינה וכן בית המקדש. וכן האבות אשר נאמר עליהם הן הן המרכבה (מ"ר מז' ו'), אשר הוא ידוע שארבע חיות הקודש נושאות הכסא של שלש רגלים. והנה דוד הוא הרגל הרביעי, והנה מגן, הוא לעד נאמן. ומצאנו בקבלה ובשכל סוד העניין הנורא הזה, וזה ביאורו ושים דעתך להבינו מאד.
לאכבר ידעת כי האדם מורכב מד' דברים עצמים שהם חומר מורכב מד' יסודות, וצורה מורכבת באמתתה מארבע צורות ראשונות שהן צורות לד' יסודות, שהן צורת האש וצורת הרוח וצורת המים וצורת העפר. גם החומר האנושי עוד הוא מורכב מארבעה עניינים הנקראים ארבעה מיני המורכבים, שהם הדומם והצומח והחי והמדבר. כי אין ספק שאחר שאנו מוצאים בהן ארבע צורות ההרכבה שלא היה אפשר זה מבלתי המצא בם גם כן ארבעת חומרי ההרכבה. ואמנם חומרי ההרכבה הם הדברים הקשים הדומים לדומם בעצמות וגם הדברים הקשים המשותפים עם קצת רכות כגידים והם דומים לצמחים. ועל כן אין אחד משני המינים האלה חיים ולא מרגישים, כי כל חי מרגיש וכל מרגיש חי. כי הדומם והצומח ג"כ אינם לא חיים ולא מרגישים. וגם הדברים שהם רכים ומשותפים בקצת קושי בעוד שהם דומים לחי בלתי מדבר שהוא גם כן מרגיש הרגשה עבה וגם הוא חי, כמו שאמרנו כי כל מרגיש חי. וגם הדברים שהם רכים מאד ומשותפים במעט קושי בלתי ניכר מתוך מיעוט קושיו, עד שכמעט מתפרק מגבורת רכותו על קושיו כבשר, והוא חי מרגיש הרגשה דקה בקלות מאד מרוב חיותו המשותף עם מין הדיבור שדומה לחי המדבר.
ואלה הארבעה עניינים נאמרו באיוב בפסוק אחד בכללם. והוא אומרו שם "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תְּשׂכְכֵנִי" (י' יא'). ולאלה ארבעה חומרים גם כן ארבע צורות, צורה דוממית וצורה צמחית וצורה חיונית וצורה דברנית. ואין ספק כי אלה כולם הם פעולות הגלגל, והעד ארבע תקופות השמש וארבע לבתקופות הירח, בשנה ובחודש וביום ובלילה. שהם נראות לעין והם מושכלות גם כן. כי אלה מורים לנו עניין האחרים ומהנגלה נכיר הנסתר, ונדע כי הם עוד בארץ המורכבת מד' יסודות. וכן הוא עוד בישוב אע"פ שהוא נחלק לשבעה חלקים כמו שהשבוע נחלק לד' חלקים. וכל חלק וחלק מ"ב שעות שהן לילה ויום ולילה וחצי יום. ומהם תבין סוד שם בן מ"ב אותיות, וסוד עידן עידנין ופלגי עדן, וסוד מועד מועדים וחצי. כי המועד הוא יום שלם בן י"ב וחציו הוא ו' שעות הרי יב"ו שעות, ומועדים הם שני לילות שהם כ"ד שעות. וסימן שני העניינים יחיד"י, והסוד "כי אשא אל שמים יד"י ואמרתי ח"י אנכי לעלם" (דברים לב' מ'). וסימניך "ואם אב אני איה כבוד"י" (מלאכי א' ו'). והעיקר "יח"י אדני המלך דו"ד לעולם" (מלכים א' א' לא'). וכן עוד "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ישעיה מג' ז'). ועליהם בנה והבן "כ"י ב"י חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי" (תהלים צא' יד'). "כ"י ב"י ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים" (משלי ט' יא'). ובכופלך זה המספר שסודו הולך על דרך "ז"ה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" (שמות ג' טו'). כי הם קשורים כולם זה בזה. ואם תבין מהלך מנהיגי השבוע תבין מהכפל סוד אומרם חנו"ך זה מטטרו"ן, כי הו"א הו"א (חנו"ך פעמים מ"ב). ואז תבין סוד היות הלילה יום והיות היום לילה, ותבין סוד הללויה וסוד הללוהו, ותכיר היות שם יה"ו חקוק על הלילה והיום, כאמרם ז"ל בפרקי דר' אליעזר (פרק ה') שלש אותיות של השם המיוחד חקוקות בלב השמש, ואז תדע דעת עליון ומחזה שד"י תחזה.
לגוכאשר התבאר לך זה כולו יתבאר לך מתוכו סוד ארבע חיות המרכבה. ותדע סוד ד' כוחות הבאות מן הגלגל, וסוד ד' רוחות העולם, וד' יסודות המעורבות בארבע מיני המורכבות, וארבע היסודות הפשוטות. ומהם תכיר עניין ארבעה טורי אבן משלש שלש אבנים, שהם שתים עשרה אבנים למספר י"ב שבט. וששה משמותם על האבן האחת וששה משמותם על האבן השנית כתולדותם. ושנים עשר שבטים נחלקים לד' דגלים לד' קצוות העולם והם מזרח מערב צפון ודרום. וכן שנים עשר מזלות בעולם נחלקים לד' חלקים משלשה שלשה מזלות בכל חלק, כפי הידוע מעניין הכוחות טא"ק אש (טלה אריה קשת), שב"ג עפר (שור בתולה גדי), תמ"ד רוח (תאומים מאזנים דלי), סע"ד מים (סרטן עקרב דגים). וכאשר אלה הארבע יסודות פועלים קצתם בקצתם ומתפעלים קצתם מקצתם, כן כל י"ב מזלות עוזרים בפעולותיהם קצתם בקצתם ונעזרים קצתם מקצתם. כי א"ב מ"ע (אריה בתולה מאזנים עקרב) שהם אמצעיים, יהיה מהלך השמש בהם מהופך בשווי. כי א"ב הפוך מן מ"ע במהלך היום והלילה, ובמחזור הלילה והיום להפך זה מזה. וכן ד"ד הפוך מן ט"ש, וכן ק"ג מן ת"ס. וגם בפעולותיהם מהופכים התחתונים במהלכם עם הכוחות הבאות מאתם. ועל כן יתקיימו הכללים התחתונים כולם שהם הסוגים והמינים העצמיים עם מקריהם הסוגיים והמצביים.
ומאמר האומות הפילוסופיות כי העניינים המקריים אינם תמידיים ולא מאודיים ("מורה" ב' ב') הוא אמת ונכון. כי התמידיים בקלות האש והרוח והטבעיים המים והעפר, ובחום האש ולחות לדהמים בלא ספק שזה תמידי וזה לא ישתנה. וכן כל הדומה להם מן העניינים הטבעיים והמאודים במציאות צורות המינים במינם ובאישיהם וכיוצא בהם לא ישתנה מהם עניין, כלומר שינוי שוב צורת פני אדם בפני שור וצורת פני שור בצורת פני אדם וצורת פני אריה בצורת פני נשר וכיוצא באלה. וכן עניין פעולותיהם שלא תעשה הדבורה בתים ולא יולד ממנה דבש, או שלא תלד התרנגולת ביצים או החמור שלא יוליד עירים, כי זה לא נשתנה ולא ישתנה דבר ממנו ומן הדומה לו. אמנם העצמים הפרטיים והמקרים הדבקים בם ונמשכים אחריהם בפרט הם אשר יקבלו הפסד כמו שקבלו הויה אחר שלא היו, כי ההויה היא סבת ההפסד וההפסד הוא סיבת ההויה, ואם אין זה אין זה בשום פנים. כי מאין יתהוו הצורות המהוות צורות אחרות בחמרים, אם היתה זאת הצורה עומדת קיימת בחומרה. אך מפני הפסד זאת הצורה מן החומר הוכן החומר במציאות הצורה הזאת האחת לקבל צורה אחרת בהעדר זאת. כי ההתחלות ההוות הנפסדות הן שלשה, והן החומר והצורה וההעדר, והצורה היא אמיתת ההויה והיא ראויה להקרא בשם הטבע יותר מן החומר, והחומר הוא כלי לצורה, וגם הוא יקרא טבע מפני שם הצורה, ובמציאות שניהם כאחד יקראו גוף אחד מורכב משני מיני מציאות, והם החומר והצורה.
וידוע שלא תמצא צורה טבעית בלא חומר בשום פנים כמו שלא ימצא חומר בלא צורה בשום פנים. והשכל משיג את שניהם ומכיר את שניהם ומכיר את עצמותם ומבדיל ביניהם. ואם כן הם נמצאים פשוטים ומובדלים בשכל ואינם נמצאים מובדלים להחוץ לשכל, כמו שהלחם ימצא מורכב מקמח ומים בהרגש שהוא לחם, ובדמיון שהוא מקמח ומים. וכבר ימצא כולו בספרים הטבעיים. וזכרנום בהכרח פה מפני שינוי הפעולות וקיום המציאות אשר החיות נושאות הצורות הידועות, ונושאות את הכס"א, וצורות כלל האדם בצורתם. והם תחילה ארבע מדרגות הידועות מהסולם בארבע מלכיות, וכן בפרטי האדם הנה הוא מרובע, כי שנים עשר מנהיגים בנפש כמו שיש שנים עשר מנהיגים בשנה והם שנים עשר מזלות המנהיגים בגלגולם שנים עשר חדשים בשנה, שלשה שלשה במציאות השם המפורש, המפרש כל סוד נעלם וכל מציאות נסתר וכל פלא מכוסה שאפשר להשיגו. ועל כן היו בו שתי אותיות שוות מורות על היות ה' ית' מנהיג בכוחו שתי תקופות השמש בשיווי אחד, בסוד ט"מ המתגלגל מן ה"ה ושניהם יחד בעלי המופתים כולם. וסודם תבי"ן ברא"ש ובזנ"ב, וא"ת המט"ה הז"ה שהוא מטה האלהי"ם תקח בידך אשר תעשה בו את האותות תפעל בחומר ובצורה. והם ו"ו חדשי השנה שמתנהגים עם י"ב מזלות. ובהכירך הנחש הנקרא נחש בריח נחש עקלתון תכיר סוד מאמר האומר, "זקן ונשוא פנים הוא הרא"ש ונביא מורה שקר הוא הזנ"ב" (ישעיה ט' יא'). "ונתנך יהוה לראש ולא לזנב" (דברים כח' יג'). "והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך" (שמות ז' טו'). ואומרו "ויהי לנחש וינס משה מפניו" (שמות ד' ג'). ונאמר "שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו" (שם). בכ"ף ו"ו כי בו"ו בכפ"ו הם בכ"ף ו"ו.
לוואלה הדברים כולם יורוך סודות המציאות וסתרי תורה, כי התורה מורה מהלך התנועה והכח העצמיי והמקריי לעליונים ולתחתונים. על כן התורה בעלת המעשים כולם והיא ההנהגה האלהית המורה מה לעשות למטה ולמעלה לאנשים ולגלגלים. ובתורה נשלמו השמים והארץ וכל צבאם, ובה הם קיימים כולם לעד מראיות אשר אין להם חקר תוריות מקובלות מושכלות ומורגשות. ותפילין שבראש מעידין על כל נמצא שבמרכבה ועל הרקיע שעליה ועל הכסא שעל לרקיע ועל מראה אדם שעל הכסא, שנקרא חשמ"ל, והמטה אשר נהפך לנחש יודיעך זה הסוד כולו, ומציאותו מבואר בסוד ההפוך הידוע. וכן תדע סוד תלי וסוד גלגל וסוד לב, ועניין תפילין של יד ושל ראש שני עדים כשירים על כל דבר, והם יגלו לך סוד הכסא וסוד הלוחות. כי כן כס"א בא"ת ב"ש לח"ת. "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת" (שמות לב' טז'). והלחת של סנפרינון היו, והכסא של אבן ספיר. ואלה הדברים נפלאים מעידים אלה על אלה, ובמעשה מרכבה נעוררך יותר על זה העניין ועל הדומה לו בע"ה.
סוד ד' פקיד"ה וזכיר"ה
נודע מפרק י' ול"ה ונ"ג בחלק הראשון, ומפרק ל"א ומ"ז בחלק השני, ובפרקי ההשגחה בחלק השלישי.
חכמי לזהלב ז"ל העירונו על הנסתרות כאשר קיבלו גם הם מן הנביאים ע"ה, שקבלוה ממשה רבינו ע"ה, שקיבל מן הש"ם אלהינ"ו. ושמו לנו משכיות נוראות על כל עניין שהיה אפשר לדעת אמתתו. וכאשר גברו עלינו ועל אבותינו הצרות בעונותינו נסתמו עינינו מראות ואזנינו משמוע קבלות אמיתיות בעניינים הנפלאים, עד ששבו אלה הנפלאות האלוהיות אשר בעבור ידיעתם נתנה לנו התורה האלוהית, כאילו הם רחוקים מהכוונה העליונה תכלית הרוחק. עד שאם ירצה אחד ממנו לאמת דבר מהם לא ימצא שום דרך לאמתו, מפני שהכלי המוכן לקבל כח מציאות אמיתת דבר זה בטל מעיקרו מאומתינו הקדושה, והוא לבב חכמה אשר הוא הנביא באמת שהעיד באמרו "ונביא לבב חכמה" (תהלים צ' יב'). ואין ספק כי זאת השכחה הארוכה אשר מצאתנו, היא האריכה לזמן גלותנו כאשר היתה גם היא סבת העדר ממשלתנו מיום חרבן הבית עד הנה. ועתה חייבה גם כן השכחה ההיא בעצמה, להיות כל השומעים דבר חכמה מבני אומתנו חושבים כי החכמה היא חכמה יוונית, וקוראים בני אדם המשתדלים בחכמה מין ואפיקורוס. וזו הסבה להבריח ממנה כל מי שנראה שכלו ראוי לקבלה. ולא תאמר שזה החולי הגדול קרה להמוני עמנו, אבל קרה יותר ויותר חזק למי שחושב שהוא בקי בשיתא סדרי. וחושב גם כן כי כשידע לצוות המצוה איך תעשה מספיק, ואין לו צורך לעיין בה כלל יותר מזה בדבר נסתר מעולה המובן מהמעשה, כי הם לא השכילו ולא נפרדו מהעניינים שהם מורגשים. ומשלַם אצלי כמי שרואה מיני המורכבים השפלים לחוחושב כי אין להם, לא מנהיג מרגיש, ולא מניע מחוץ זולת המורגש מהם, אלא שהם יאמינו כי השם ית' צוה שיבראו ונבראו, כל שכן במוצאם כתוב "כי הוא צוה ונבראו" (תהלים קמח' ה'), שבזה יתאמת להם שדימוהו בדימיונם הרע.
ועל דרך האמת אשר אין בה ספק למי שחננו חונן הדעת מדע והשכל, כי החכמה העליונה האלהית תורית אינה החכמה היוונית הנקראת לימודית ושמה בלשון יון מתמטיקה. ולא החכמה אשר שמה הגיון ובלשון יון דיאליטיקה וגם לוגיקה, שעל החכמה ההיא אמרו מקובלי האמת, מנעו בניכם מן ההגיון. ור' שמואל בן תיבון ז"ל אמר עליו פירושים זרים מהאמת, שאמר כי על כן אמרו מנעו בניכם מן ההגיון ולא עצמכם כלומר שבניהם אינם יכולים לקבל החכמה. ולפי דעתי מהחכמה האלהית, דבר נראה בעיניי פירושו מעולה מאד ואין ספק כי הוא טעם טוב לבעלי ההגיון אבל לא לנו. שכבר ידענו באמת עיקר המאמר הנכבד הנבואי ההוא, והוא בלא ספק שהזהירונו חכמי האמת מהשתדל בחכמות היווניות ההן, מפני שאנחנו עם הקודש עם יי' יש לנו תורה קדושה מורה אמיתת שתי החכמות אשר הם מקדימים החכמה הלימודית להן כדי לאמתן במופתים לפי סברת שכלם, כי לא השיגו מה שראוי להשיג עד שידעו אמיתתן מבלי הקדמת ספריהם ובאמת כי הם עשו דבר גדול במה שעשו.
ולפי מה שקראתיו אני מספריהם ראיתיו שהשיגו דברים רבים שמספיק להשגתם כח השכל האנושי, אבל בדברים שהוצרכו לטאל השכל האלהי לאמתם, לא השיגו להם עניין כלל. ועל כן טעו ברובם כמו שנודע מספריהם. ושתי החכמות ההן הן חכמת הטבע וחכמת האלהות, שהן כוללות כל עצמות המציאות. ונקראו בלשוננו מעשה בראשית ומעשה מרכבה. וההבדל אשר בינינו לבינם שאנחנו קראנום בשמות מורים חידוש מעשים נבראים בכוונה ורצון, והם קראום בשמות מורים קדמות מעשים נמצאים בחכמה תמידית בלתי כוונה רצונית. ודעתם הפך מדעתנו בלא ספק. ואמנם יתבאר זה במקומו בע"ה. אבל אין ספק אצלנו אנחנו בעלי התורה אשר קבלנו ממנה הקבלות האלהיות, שהתורה השלמה היא מגדת לנו כל מה שסופק להם. ודרך תורתנו מורכבת מעניין נגלה ומעניין נסתר. הנגלה מועיל לכל מי שאינו יודע דבר מהנסתר, כי יש לו קבלות מספיקות לדעתו להנהיגו בעולם הזה ולהנחילו העולם הבא. והנגלה נקרא מצוה שהוא מורה ציווי לבד לא דבר אחר, והנסתר נקרא תורה שהוא מורה כל חכמת המצוה וטעמה ומהותה. ועל זה הסוד נאמר "והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם" (שמות כד' יב'). ונאמר "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי ו' כג'). ואמרו עבירה מכבה נר מצוה ואין עבירה מכבה אור תורה. ובאמרם סתרי תורה וטעמי המצות תוכל להבין כוונתם. וכן דמיון נר ואור, כי נר אלהים נשמת אדם, ו"באור פני מלך חיים" (משלי טז' טו'). ונאמר "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" (תהלים לו' י'). "בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה" (ישעיה ב' ה'). והוא אמיתת היצירה "יהי או"ר ויהי או"ר", וסודו או"ר העול"ם כל"ו.
מואמנם בחקרך בחקירת הקבלה והשכל עניין סתרי תורה, דע באמת שתשיג ממנה מה שלא השיג שום פילוסוף בעולם מהאומות. ולא תצטרך לראות ספריהם כלל, ותבין ממנה כל חכמה ודעת ותשיג כוונת השם ית' בנתינת התורה והמצוה ותצליח ותנחל שני עולמים הזה והבא. וידיעת דבר זה תלוי בידיעת השם המפורש הנודע על פי ידיעת צירוף האותיות אשר בו נכללו שבעים לשונות, והוא סוד אדיר. ועל זה הדרך תמצא כי זה הסוד עיקר כל החכמות והמחשבות השכליות.
ואל יפתוך דברי מהבילי הדעת האומרים כי צירוף האותיות אינה חכמת אמת, מפני שמצאו ממנה תולדות שקריות אצל דעתם ודעות בלתי אמיתיות אצל אמונתם השקרית. כי כבר הזהרתיך על זה ועוד אני מזכירך עליו מפני מה שאני עתיד להודיעך בזה הסוד הרביעי, כי אין ספק שזו היא יצירת האדם באמת כמו שכתוב מבואר לכל ב"ספר יצירה" ואפילו בפשוטי דבריו כל שכן בנסתריו. וממנו תדע כי ל'ב ב'נפש כ'מלך ב'מלחמה, ותכיר מציאות לבב"ך "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבב"ך". ותדע מסוד צירו"ף האותיו"ת כי כ"ל המצו"ת רו"ח הקד"ש, ובאמת בו העולם כולו תלוי. ודע שבו תיפקד ותזכר לטובה לפני מלך מלכי המלכים, אשר הכל בידו וחפץ להחיותנו בתורת חסד. ולפי מציאות טבע המכתב בתורה היה מציאות טבע התורה בחומר, וכמציאות טבע הצורה בחומר היה מציאות הנפש בצורה, וכמציאות הנפש בצורה כן מציאות השכל בנפש. ובהמצא השכל בנפש נשלמה הצלחת המשכיל ונפקד ונזכר בעליונים ושב מושכל נצחי במושכלים העליונים כולם. ואז נשלמה תשובתו האמיתית מאוהתקבלה תפילתו ותשובתו תמידית נצחית בלי הפסק ובלי הפסד. כי על זה היתה כל כוונת נתינת התורה המושכלת אצלנו והמקובלת באמת.
וזה כולו השיגוהו פילוסופי השכל וביארוהו במופתים מושכלים, שכן הוא בלא ספק. וקראו מעלה זו השארות הנפש, והכל תלוי בשמו ית'. אבל הם לא ידעו דרך השם, ואם ידעוהו ניצלו משאול באמת. כי חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, והוא בהיותם שומרים שבע מצוות שנצטוו בני נח שהם כנגד המצוות שלנו. שהם גם כן בדמות שבע והם כמספר ש"ש אח"ד, והם תרי"ג שהם ז' וסודם גזרת"י, ומספרם שווה למספר אותיות עשרת הדברים שהם תר"כ. והמכירם יודע כי גזרת השם היא עצמיי"ת והיא אצלנו קדמוניי"ת אבל אצלנו היא באמת קדמוניי"ת שבחדו"ש מחד"ש הצור"ה, כלומר שאנחנו מוצאים משל הקדמוני שסודו י' עשרה והוא בן עשרים שהוא יו"ד, והוא כת"ר נמצא מצוי"ר בכרֻבי"ם בצור"ה חדש"ה. ועל כן נאמין אנחנו החידוש. והשגנו מזה הסוד המובחר כי ה' ית' משגיח בפרטים ופוקד מעשיהם עת לטובה ועת לרעה, כמאמר הנביא "רגע אדבר על גוי ועל ממלכה" וגו' (ירמיה יח' ז'). ותלה הדבר בתשובה, ושב הגוי ההוא מרעתו. וכפל ואמר "ורגע אדבר" (שם).
הנה זאת עדות ברורה על השגחת ה' באדם בעתים ורגעים באמצעות הזמן. ואמנם הזמן המוכן מאז נתלה בתשובת האדם לפקדו ולהזכירו לחיים ולמות לטוב ולרע לברכה ולקללה כפי מבמעשיו. ועל כן נתלו שבעת ימי בראשית לעשרת ימי תשובה להעמיד העולם על התשובה, כי היא קדמה לעולם. שאם אין תשובה אין מרוצה, שברצוא ושוב ב"א א"ה ו"ה (ברא אלהים את השמים ואת הארץ) בראשית המציאות, כי גם כן סוד רצוא ושוב נודע מהחיות. ועל כן היה יום ראש השנה יום הזכרון, ואנחנו אומרים בו "זכרנו לחיים", ומעמידים ומעידים בו על חידוש העולם באמרנו היו"ם הר"ת עול"ם, והסוד הוי"ה על"ת מרו"ם שהוא עול"ם המהירו"ת, וזה העולם שלנו הוא העולם התמידי. והנה ר' אליעזר ור' יהושע גילו לנו סוד החידוש וההשגה, כשזה אומר בתשרי נברא העולם ובתשרי נגאלו ובתשרי עתידין להגאל, וזה אומר בניסן וכו'. והסוד למולדות מתשרי ולתקופות מניסן שהם שתי דרכים אחת לירח ואחת לשמש שהן שני המאורות. והסתכל אמרינו "היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם", כי מהם תבין נפלאות תמים דעים. ותדע כי מספר הר"ת עול"ם, השמו"ת והוא בצירוף עול"ה תמ"ר, וסוד תמ"ר, שמ"ש והוא שלי"ש השלש"ה כי הוא אחד והבן זה. ודע כי השמות הבורא ית' ציירם יש מאין, וכן בספר יצירה (ב' ט') תמצא עדות זו באמרו "יצר מתהו ממש ועשה את שאינו ישנו". וסוד יצ"ר, ש'. והנה לך מפורש סוד שם מן השמות, כי יצ"ר מתה"ו ממ"ש הוא מצור"ת השמי"ם שגם מהשמו"ת יצר"ם כי ה"ם צור"ת שמי"ם.
ופקח עיני לבך וראה והבן על איזה אבן אתה סומך שלא תמוט. אם כן אומרינו היו"ם הר"ת עול"ם עולה כאילו אמרנו היו"ם מצי"ר י"ש מאי"ן כאשר בראשית היצירה. ודע כי סוד היו"ם, מגאי"ן. והבן זה מאד וממנו תבין סוד "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". כי כשתחבר שמ"י עם אנ"י תבין עניין אומרו "אני יהוה הוא שמי" (ישעיה מב' ח') שסודו י"ש מאי"ן. ונשאר לבאר מה עניין או"ת, כי "אות הוא בצבא שלו" (ילקוט שמעוני שה"ש) ועל כן נקרא בשם צבאו"ת. ומי שיבין סוד בריאת המכתב ישיג סוד "כל יצורי עולם" אשר כללו כל מכת"ב, והוא כפל רל"א שערים שב"ספר יצירה" שממנו ידענו בראשי"ת ומרכב"ה כי רא"ש כל ברי"ה מכת"ב וגם רא"ש מכת"ב ברי"ה בצירוף האותיות. והנה שם אבינו אברהם שהיה נביא מאת הבורא יעיד לך שהוא בעל צירוף האותיות. ואמנם סוד משפ"ט אשר הוא הדי"ן נודע בקבלה על פה ואסור לכתבו מפורש מפני פחד מכחישי האמת ומאמיני השקר. שאם נפרשהו יהיה מבואר לכל יודע ספר לקרוא הלשון הקל לבד ויש סכנת אמונה. כי הסכל הוא אשר לא בחן אמיתת האמונה ואין לו כלי להגיע אל בחינתה, אבל כליו כולם מהפכי קערה על פיה. ועל כן ראוי להסתיר מהם כל דבר שהוא מעיד על בחינת אמיתות סוד נסתר, ורמז לחכם די. וכשתדע סוד מ"ן הפ"ט תכיר סוד די"ן המשפ"ט, והזהר מאד מן הטעות כי יש סכנה בו. ונראה שכבר גיליתי לך סוד פקיד"ה וזכיר"ה ביאור גמור, ואף על פי שלא זכרתי שמם, רק אשלים לך עניין יום הזכרון ואז אוסיף להודיעך מה שבא הרמז מעניינם בתורה כי לא אצטרך להודיעך מהם דרך לשון כי הוא מבואר בספרי המדקדקים רק אומר לך מהם קצת מהעניין שנזכרו עליו לפי צורך העניין שאנחנו בו לבד.
מדועוד אומר כי אמרינו "אם כבנים אם כעבדים", ואמרינו "אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו". כל זה העניין מורה לנו אמיתת מה שחשבנו בדרך זו, וזה כי כל העולם כולו לשם בנים ועבדים בלא ספק. וכבר קראנו ה' ית' בנים ועבדים במקומות רבים באמרו "בנים אתם ליהוה אלהיכם" (דברים יא' א'). ובאמרו "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" (ויקרא כה' נה'). ונאמר "בני בכורי ישראל" (שמות ד' כב'), ונאמר "ישראל עבדי" (ישעיה מא' ח'). ואמנם ההבדל אשר ביניהם ביארו מלאכי באמרו "ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי" (מלאכי א' ו'). ותלה הכבוד באב כעניין "כבד את אביך ואת אמך". ומי שאין בו דעת אינו יכול לכבד, ובעל הדעת מכבד מאהבה הכוללת גם יראה. כי כל אוהב ירא, ולא כל ירא אוהב. ותלה המורא באדון, כי העבד ירא בעל כרחו מפני פחד עונש. והבן הנאמן הוא בן ועבד, בן אוהב מחיוב רצונו, ועבד מחיוב יראתו, והוא אוהב מחיוב חכמתו, וירא מחיוב מעלת הנורא. ואם כן אומרינו "אם כבנים", אין זה שכוונתנו להודיעו שיש אפשרות בדבר וספק אצלנו שמא אין אנחנו בניו אבל אנחנו עבדיו, וכן ההפך. אבל כוונתנו היא שאע"פ שאנחנו בניו ועבדיו באמת, שלא יקטרג המקטרג מהיותנו בנים אוהבים ומכבדים את אבינו בכל כוחנו, ועבדים בלתי פורקים עול יראה מעל צווארינו. כי על כן ביקשנו רחמים ממנו ית', ועינינו תלויות לו תמיד. וזה סוד כל התורה, בהיותו דן את האדם בשתי מדות כפי בריאתו בשתי מדות גם כן, ועל זה נתנה תורה. ועל פינה זו תמצֶא השגחה פרטית עצומה בנו יותר מכל גוי, שנאמר "רק אתכם ידעתי מהמכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם" (עמוס ג' ב'). ודע כי ידיעת הבורא אותנו היא תמידית בפועל בלי שינוי. ודעתנו אנחנו במה שנדעהו, הוא פעם בפועל ופעם בכח. ועל כן כפי דעתנו אותו ידע גם הוא אותנו, וכפי השגחתנו במצוותיו תהיה השגחתו בנו בלא ספק. כי ההשגחה נמשכת אחר השכל בלא שום ספק בעולם כמו שתשמע בעניינה. והנה תדע כי בראש השנה אנו תוקעין בשופר בשלשת מיני תקיעה. והם תקיעה בצורה זו שהיא ארוכה כקו ישר –––– והיא מנקודה לנקודה. ועוד שלשה שברים בצורה זו שהם בשלשה קוים ארוכים בשיווי וישרים והם יותר קצרים מן התקיעה וזו היא צורתם – – –. ועוד תקיעה כזו –––– והנה זאת הצורה האחרונה היא שווה לראשונה. ועוד הודיעך כי יש צורת תקיעה כזאת –––– וצורת שלשה שברים כזו – – – וצורת תרועה ﺳﺳﺳ . ועוד תקיעה כראשונה –––– ועוד אודיעך כי יש צורת תקיעה כזו –––– וצורת תרועה כזאת ﺳﺳﺳ ועוד תקיעה כמו הראשונה כזו ––––. והנה עלה מספר כולם ו' תקיעות וב' מיני תקיעה דבקים שווים זה קרוב לזה שנקראו ו' שברים. וב' מיני תקיעה דבקים יותר מכולם וממהרים התנועה יותר מכולם ונקראו ב' תרועות, וסימן הכל תש"ת תשר"ת תר"ת. ואל תחוש מסדרם ואל תחוש גם כן ממספר רוב התקיעות כי הם כולם נמשכות אחר כוונה אחת והיא זו.
דע כי ההמון כולם אנשים שומרי מצוה בהכרח מתוך מציאות המין האנושי לקיים קבוציו זה, והמצוות אצלם בעניינים המוסכמים, והלשון והמכתב האנושיים לעדים נאמנים על זה. כי האיש הנולד בן יוונים יסכים לדבר בלשונם ולכתוב ככתבם, והנולד בן לועזים גם מוכן יהיה כמותם בלשונם ובכתבם אשר הוא מאמין אמונתם, וכן הנולד בין ישמעאל יקרה לו זה בעצמו, עד שאם ימצא איש יהודי בין יוונים יקראוהו יווני, ואם ימצא בין לועזים יקראוהו לועז, ואם ימצא בין ישמעאלים יקראוהו ישמעאל. ויהיו השמות האלה תוארי חיוב אצל המתאר האיש היהודי ההוא ויכבד ענייני המתאר והשומע דבריו, לומר עליו שם יהודי. וזה הדרך גרם לבני אדם כולם להאמין שאין תחת המצוה כי אם מעשה ולא חכמה אחרת כלל. ועל כן אמרו כי המצוות כולם גזירת מלך הם ואין בהם לא מצוה מושכלת ולא מוטעמת, כי אין בם לא טעם ולא ריח. ודע באמת כי זה הדיבור הוא טעות גדול למי שמאמינו, ואם תראה בדברי חכמינו דבר מורה על זה דע שיש לו פירוש ואינו כפשוטו. אבל האמת הוא זה, כי המצוה היא כגוף וההבנה עליה כנפש. וראה אתה בדעתך איזה משניהם עיקר אע"פ שצריך שתדע שאם אין גוף אין נפש כל עוד שהמציאות קיים, אבל בהיפרד הנפש באחרית הימים יודע שהנפש עיקר והגוף תפל. וכן המצוה עיקר מציאותה בעולם הזה ועיקר שכרה בעולם הבא. ולכן חייב אדם לעשות המצוה שהיא מציאה ראשונה וחייב גם כן להבין סודה מפני שהיא מציאה שניה נצחית, ואז יקיים השומר מצוה עיקר התורה והמצוה ויחיה חיי עד כחיי המצָוֶה את המצוָה, וידבק המצוּוֶה באמצעות המצוה במצוה הנצחית וישוב גם הוא נצחי תמידי.
ועל כן אחר שביארתי לך עניין המצוה הנקראת תקיעת שופר לפי מציאות פשט הקבלה אבאר לך סודה ונסתרה. דע כי תקיעות שופר בגימט' פירו"ש הש"ם המפור"ש, ועניינו כי כוונת התקיעות הארוכות כולן שהן באות אחת אחת בלי כפל, הוא מפני היות כל אדם כמו ישן מן סתרי תורה, ובא המעורר בקול שופר ומכה באוזן השומע להתעורר בפעם ראשונה. כמו מזשהוא קורא לשמעון בקול אחד ארוך בהיותו ישן שלא יבהל, ואם ישן שינה כבדה שונה וקוראהו שלש פעמים שמעון שמעון שמעון, מיישב וקורא עד שקורא כמה פעמים במהירות יחד כדי שימהר להתעורר מפני רוב הקריאות המכריחות אותו להתעורר. וזה הסוד הוא שעשה הבורא ית' תחבולה עמנו עד שנבין ידיעה גמורה מה שראוי להבינו מסוד שמו הנכבד, באמרו יתקע"ו שסודו פור"ש וצירופו שופ"ר. והיותו של איל, הוא להודיע שיש לאל ידו של השומע אם ירצה לשמוע, וכוחו תלוי אם יצא לפועל אם לאו כסוד תליית נקודת ה"א באויר ה'. ואמרו תתקעו סודו הש"ם המפור"ש כלומר בעדו תתקעו, כמו כן תריעו שסודו בחשבון המרובע שם המיוחד והוא חסר י' ומעיד ואומר אנכ"י העשיר"י והוא פ"ו עשיר"י, והסוד שופ"ע ביר"ח ומשם עוש"ה הפר"י, ונקרא שמ"ש הא"ל והוא אשר דמ"ו מפור"ש גם ודמ"ו הנה"ו נדר"ש, והוא שם ד"ם שופ"ר האי"ל. וכבר תקעתיו באזניך כמה פעמים, פעם באורך פעם בקיצור, פעם במהירות פעם באיחור, פעם בחוזקה פעם בחולשה. לו תשמע להבין סוד נעשה ונשמע וסוד ושמענו ועשינו, כי "ארבע מדות בהולכי לבית המדרש הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו. עושה ואינו הולך, שכר מעשה בידו. הולך ועושה, חסיד. לא הולך ולא עושה, רשע" (אבות ה' יד'). וכל זה שקול במאזניים אלהיים והאדם נפקד לרגעים על זה, כי פעם גובר כוחו ופעם יחלש, ואם יחלש ירחו וחסר הולך וחסר, ואם יגבר ירחו נמלא והולך ומתמלא ואורו נוסף עד שישלם תכלית השלמות ביצירה. "עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם" (סנהדרין מב.). וממנה מחתבין קידוש החודש וגם חידוש הקודש והפקידה והזכירה. ותבין אומרם ז"ל "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח" (חולין ס:). והיות זה העניין זוהר נשפע מהשם ית' על האדם באמצעות העליונים תדענו מאמרו "ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו: תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו" (תהלים ח' ו'). שסודו כסוד "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד' י'), שהוא כעניין גלות חרות כסוד חרו"ת ע"ל הלוח"ת שהוא עלו"ל תח"ת הרו"ח. כי כן הרוחות על הלוחות גם הלוחות על הרוחות. ועל זה המכתב מזה ומזה, כאמרו "מזה ומזה הם כתובים" (שמות לב' טו'). ועל זה תבוא הפקידה והזכירה בעניין התעוררות, כמו שאומר אדם לחברו פלוני, אתה זוכר מתי למדנו פרק פלוני ולפני מי למדנוהו, אומר לו לאו. ועוד מעוררו ואומר לו אינך זוכר כשהיינו בספרד במקום פלוני, אומר לו כן. ועוד יאמר לו סימנים רבים ויעוררהו בכל סימן וסימן אל קרבת הזכירה למה ששכח. כמו שאמרו על עניין מתנמנם כגון דמדכרו ליה ומדכר, והוא נים ולא נים תיר ולא תיר, ופירוש ישן ולא ישן ער ולא ער שפירושו שוכח ולא שוכח זוכר ולא זוכר. וכן אמרינו לשם ית' כי אין שכחה לפני כסא כבודך, והוא זוכר כל הנשכחות. זכרינו לחיים וכן ופקדינו בפקודת ישועה ורחמים. וכן זכור רחמיך וכן נזכר ונכתב וכן השאר כולם. והכוונה האמיתית בכל אלה העניינים הנזכרים ובכל מה שדומה להם היא כוונה אחת לבד, והיא לזכור את נשכח ולשכח את הנזכר. ועם זה "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה' יט'). לשכוח זכרו אבל זכור תזכור מה שראוי לזכור. והוא "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר מטדר" (שמות ג' טז'). כי "מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר" (שמות יז' טז').
ודע כי פקד יי' עמו לטובה ואת עמלק לרעה. שנאמר "פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל" (שמואל א' טו' ב'). והנה יהושע נצטוה לאמר "כתב זאת זכרון בספר" שאמר למשה "ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק" (שמות יז' יד'). והסוד "מי אשר חטא לי אמחנו מספרי" (שמות לב' לג'), משמי החקוק על לבו. כאמרו "ומחה יהוה את שמו" (דברים כט' יט'). ועל כן אמרינו חתמינו בספר החיים ביום הכיפורים בשעת נעילה טרם נעילת שערי תשובה שהם נעילת י' שערים נגד י' ספירות וכנגד י' אצבעות ה' מזה וה' מזה. וראש השנה בגורל ויום הכיפורים בגורל, אלא שזה ימיני וזה שמאלי, זה מימין לזכות וזה משמאל לחובה. ועל כן התקיעות י' ולהשלים סוד השם עלו ל' ג' יודי"ן יי"י שבשלושה העולמות. תמצא זה השלוש וקדושה משולשת לעדות ברורה. והכוונה הכוללת היא ידיעת השם ית' שהוא הכל.
סוד ה' התחל"ה וסב"ה
נודע מפרק ה' וי"ג וי"ו וי"ז וכ"ז ומ"ב וס"ח וס"ט וע"א בחלק הראשון. ומפרק ד' וי' וי"ב וכ' וכ"א וכ"ו ול' בחלק השני. ומן ההקדמות ומעניין טעמי המצוות בנתינת סבותיהן בחלק השלישי.
הרב נז"ל האריך בעניין זה וביארו כל כך מפורש עד שאין לי צרך לדבר בו אחר רוב הערותיו, שלא יהיו דבריי כפל דבריו. אבל מפני שלא יהיה זה הסוד ריק מדבריי גם כן אומר בו מעט ממה שתשמע מאשר ידעתי שיועיל לשכלך אם תרצה לקבל האמת, ואם לא יועיל לפי דעתך בשום פנים ידעתי שיועיל לאחר לפי דעתי, ואדע ההבדל שבינך לבינו, כי הוא משכיל באמת כאשר הוא. ואתה אב השכל רב הליחה חזק בתגבורת רתיחת הדם המוטבע בך וגיבור בתאוות הדימיונות וחלוש בתשוקות העיוניות והמקובלות האלהיות, ובהן יבחן שכלך לעצמך, החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב. וכל אלה המניעות הנזכרות הם סבות והתחלות ראשונות מפני מציאות הרכבת המזג הרע בלי שיווי למנוע כל הכח המקבל מקבלתו, אשר הוא במציאותו סבה ראשונה והתחלה להשכיל ההיולאני החומרי האנושי הנמצא בנו בכח ופעמים בפועל. וכל מעשה יש ארבע התחלות למציאותו ולהיותו. וההעדר שיקרא התחלה אינה עצמית כי אם במקרה, כי אין ההתחלות העצמיות האמיתיות כי אם שש, והן שש מדרגות נבדלות בעצם ובמציאות מעלה. ואלו הן, המדרגה הראשונה והיא העליונה שבכל המציאות היא מדרגת השם ית', והשנית מדרגת השכלים, והשלישית השכל הפועל, והרביעית הנפש, והחמישית הצורה, והששית החומר. ואין דבר עצמיי במציאות כי אם אלו. ואם תמצא דבר במציאות בקש וחקור סבותיו והתחלותיו הקרובות והרחוקות, ואז תדע להבדיל בין הנמצאות נאהבדל עצמיי ותכיר מעלת העצם על המקרה. ואם יהיה הדבר מאחד מן העניינים הששה הנזכרים תדע שהוא עצמיי, ואם לאו תדע שהוא מקריי. והעצמיי נחלק לששה חלקים ואלה הם, עצם נמצא בפועל תמיד נצחי אינו נופל תחת הזמן ואינו במקום ואינו כח בגוף ואינו מקבל חלוקה ולא יושכל בו מניין נספר אבל יאמר בו עילה וסבה או התחלה או ראשית. ואם הוא ממי שיש למציאותו סבה יאמר בו עלול או שפע או שכל נפרד או מלאך, אבל אינו מתנועע.
וכאשר היו אלו העניינים התחלת המציאות התחייב כל מה שבמציאות להיות מתדמה להם. והנה שם גוף המורכב מחומר וצורה ראוי שימשך אחר החומר והצורה. ומפני שאם היה כזה לא היה נפרד מהיסודות שהם מורכבים מחומר וצורה. נוסף עליו כח אחר והוא מציאות העירוב והחיבור הנמצא בכל גוף וגוף, אשר הוא חלק מהיסודות הארבע, ושב בחיבור ההוא גוף מורכב מהרכבה שנית. ואם כן בסבת מציאותו מורכב עוד הוא בכח הנוסף עליו והוא המחברו והוא בו. ועל כן נקרא הכח ההוא חבור וסודו בגימטריא גבור"ה והוא ארי"ה ונסתרו רי"ו, שהוא זו"ג קדמו"ן הוא עצם בחו"ר מצוי סובב ברו"ח, ונקרא סבו"ב מציא"ה. והוא נמצא בפועל, ואם הוא נמצא בכח תלוי בכ"ח הממצי"א לפעול. ועל כן יקרא כל מי שיש בידו יכולת על זאת הפעולה פוע"ל בכ"ח, מפני היות פעל"ו בכח. ותדע שהוא מודיע לנו זה החיבור הראשון המופלא מתוך ש"ם המפור"ש המעיד על זה ואומר כ"ו פעמים הפעולה בידו, שהורו עליה ע"ב שמות שאותיותיהם רי"ו. והיודע סודם יוצא נבמהם מהכח אל הפועל, וישיג ההשגה הראויה להשיגה בכח ותמצא בו בפועל.
ומפני שלא חייבה החכמה להיות זה הכח הנקרא חיבור, חוזר בניצוצי מציאותו להשיגו ממציאות הצורה עד החכמה הקדמונה, לזכך ההרכבות במזגים יותר זכים מאד מהראשונים, אבל עם שיתוף החיבור. והוא הכח אשר הוא סבת הצמח ונקרא צמח וסודו חל"ק נפ"ח, וזה חייב היותו מתגדל. וחברו אליו כוחות רבים אבל הוא סבת כולם, ושניהם חיבור צמח רוח בצמח. ועוד לא נשלם תכלית הכוונה בהם והוכן כח שלישי להתחבר אל דיבוק נמזג יותר זך ונוסף על הצמח ונהיה כח בגוף מחובר צומח וחי, ונולדו ממנו אחרים בהכרח המזג והכח ההוא הנוסף, ונבראו עמו כל בעלי חיים. ועדיין לא הוכנו כוונות חוזרות להשיג ממציאם, ואם כן לא נשלמה הכוונה. ועל כן נבחר אחד מכל בעלי חיים ושב מין נפרד מהם במזג הזך הנקי, וחובר אליו הכח המדבר ונקרא רוח או נפש או נשמה וכיוצא בהם. והאמת שאנחנו קוראים אלה הארבעה כוחות שמהם כל ההויה, חיבור צמח חיות דיבור. ובאדם נמצאו יחד ארבעתם, והם כל ארבעה כוחות נפרדים במציאותם. ודע שכל חלק שחובר מהם ישוב אליהם בהכרח טבעם, שלכך נמצאו להיותם חוזרים חלילה כגלגל, מהם בזמן רב, ומהם בזמן מועט, ר"ל ארוך או קצר.
וכל זה כבר גילה הרב ז"ל ב"מדע" וב"מורה", והורה שאלה ארבעה כוחות באים מן הגלגל אשר הוא התחלה וסבה לכל חיבור ולכל תנועה ולכל מזג. אבל נשאר לומר לך אם כן מהו נגהדבר הנשאר מן האדם אחר המות. ונודיעך שאין דבר מכל אלה העצמים הנזכרים, כל שכן שאינו מקרה. כי המקרה הוא דבר שאין לו קיום בלתי גוף. ולא יסופק לשום אדם זה העניין לחשוב שהגוף הוא נשאר, כי כל אדם מרגיש הפסדו בקלות. ואם כן הדבר הנשאר ממנו אחר הפרד כל הכוחות והגופים הוא דבר אחר אינו אחד מאלו כולם. ואחר שמצאנו שיש בנו דבר נוסף זולת אלו והוא השכל הנמצא בנו בפועל, כי אין הוא דבר בנו, אבל היותו בכח, ואם הוא דבר, אינו בנו. ידענו מזה כי הוא הנשאר, אם יש לו סבה מקיימתו ואם לאו איך יתקיים, כי כל מתקיים יש לו מקיים. חוץ מן הסבה הראשונה שאין לה מקיים זולת עצמה, ואין לה סבה חוצה לה כמו שהתבאר במופתים רבים. והשכל הפועל בנו הוא המקיים השכל הנמצא לנו בפועל, כי הוא שפעו והוא פועלו. ואם כן הוא עצמו הוא לנו סבה והתחלה ראשונה, והוא לנו צורה לקיים מציאותנו הנצחי, והוא תכלית היותנו, מכוון בפועלו להשאיר עצמותינו וצלמינו ודמותנו, הישארות תמידית בתמידות עצמה, והוא לבדו אשר הוא שכלינו אמצעי בינינו ובין השם ית'.
ומעתה נשאר לבאר אי זה הדרך נלך בה עד שנשיגהו ויהיה לנו מאתו שכל בפועל. כי הוא לבדו הקניין אשר אין לו הפסד לעולם, אבל שאר הקניינים אשר נשתדל להשאירם לא יישארו לנו בשום פנים לא הם ולא דבר ממינם. וזה אודיעך סוד בניינו וקניינו בסוף זה הפירוש בסוד עבודת השם מאהבה בע"ה. ואחר כן נשאר הרשות בידך אם תרצה להשתדל להרוויח מה נדשהוא אפשר לך להרוויחו בכח קרוב, או להשתדל להרוויח מה שהרווחו נמנע ובחרת בחיים.
סוד ו' מלא"ך ושכ"ל
נודע מפרק ב' וכ"ו ול"ח ול"ט ומ"ב ומ"ח וס"ג וס"ו בחלק הראשון. ומפרק ו' וז' וי' ומעניין הנבואה בחלק השני. ומעניין איוב ומפרק מ"ה בכלל העשירי בחלק השלישי.
אם תמצאני סומך לפעמים בעניין מן העניינים על מה שכבר קדם מדבריי או על מה שעתיד לבוא לפנים בביאור או על מה שנכתב ב"מורה", אין ראוי שתאשימני על זה. כי אין כוונתי לכפול הדברים בו ולא להעתיק בו ספר ה"מורה", אבל כוונתי להודיעך בו מה שראוי לכל שלם לדעתו מן העניינים הקרובים אל התכלית המביאים אליה בקלות, אם אוכל על זה. כי בראותי שהיה לי שכל בכח ורדף שכלי לצאת מן הכח אל הפועל בעניין מן העניינים, ומה שבקשתי מאמיתת החכמה מצאתי ממנה מעט כפי יכולתי אחר יגיעה רבה מאד. ושמחתי גם אני בזה שמחה גדולה מכלל השמחה אשר שמחו מלמדיי בהשכילם ולמדם אותי, בקשתי גם אני עוד להוציא מה נהשבכח זולתי לפועל, עד שישלמו אחריה בדבריי ובספריי כפי מה שחשבתי אני להיותי שלם, עד שיהיה נכלל כל מי שיראה פירושי, עמי בשמחתי אשר שמחתי ויכיר וישתדל להוציא לפועל מה שאתו בכח. ולפי זה אצטרך להודיעך שהדבר המוציא שכלינו מכח לפועל הוא שכל נפרד מכל חומר ויקרא בלשוננו בשמות רבים. והוא שרו של עולם והוא מטטרו"ן ש"ר הפני"ם הנקרא ש"ר צבאו"ת בתנוע"ת הגלג"ל, ושמו שד"י כשם רבו וכינוייו מטטרו"ן ומספרו מלא"ך היר"ח ולא מד"ע קדמו"ן, אבל מעיד על עצמו ואומר אנ"י נבר"א והוא חכ"ם מדב"ר, הוא הרו"ח הכלל"י. וקראוהו חכמי המחקר שכ"ל הפוע"ל והוא רוא"ה ואינ"ו נרא"ה. ועוד קראוהו אישים, ורוח הקודש, ושכינה, ורוח הנאמן, ומלכות שמים, וכאלה והדומים להם קראוהו בשמות רבים. אלא שכוונת כל קורא שמו היא כוונה אחת שווה שאין חולק עליה. ואם כן יקרא השכל בלשוננו מלאך או כרוב, גם במקומות יקרא אלהי"ם כמו שאמרנו בעניין היות שמו כשם רבו. והנה שקראוהו חז"ל חנוך ואמרו חנוך זה מטטרו"ן. ואמר הרב ר' אליעזר מוורמישא ז"ל כי שבעים שמות יש לו כאשר העירונו רז"ל על זה בפרקי דר' אליעזר ובזולתם בחבורי ר' עקיבה ור' ישמעאל ע"ה, הם כולם נודעים לפי צירופם ולפי גימטריאות שלהם. והתחיל לפרש מהם השם הראשון כולו, וכדי לעורר שכלך אליו אכתוב ממנו קצת דברים מדברים מעוררים שכל האדם אל הקבלה הנבואית ואודיעך מה שאמר הוא תחילה עליו.
נודע כי שם הראשון של מטטרו"ן משבעים שמותיו הוא יהוא"ל, וסודו ב"ן ועיקרו אנ"א והוא אליה"ו, וגם הוא שם המיוחד יו"ד יו"ד ו"ו והוא כפל שם. והנה הו"א גוא"ל כי הוא בכ"ל לב"ך, והוא מנהיג את העולם, כל"ב המנהיג את הגוף כולו, וסודו בי"ם. ועליו נאמר "סוס ורכבו רמה בי"ם" והוא פועל באדמ"ה והוא מחב"ב כל איש אלהי, אלה דברי החסיד ז"ל. ועוד לקח דרך אחרת והוסיף על זה דברים רבים אשר לא זכרתים לך. וגם אמר "נכח"ו תחנו על הים" (שמות יד' ב') זה מטטרון שמו חנו"ך. ואלה הדברים כולם והדומים להם מדברי חכמי הקבלה יש להם סודות נפלאות אין ראוי לכתבם מבוארים מפני שהם עמוקים יותר מדי ואין דרך לאדם להשיגם אפילו אחר הכתבם כי אם על פי הקבלה. והנה נודע כי הכתוב אומר "הנה אנכי שלח מלאך לפניך" (שמות כג כ'). ונאמר בו "אל תמר בו" (שם). וגם ביארוהו רבותינו ז"ל חכמי לב אל תמירני בו, וקבלו בסודו אל תמירו בו אבל תאמין רבו, ואמנם בראתיו למין כי יאמתני רב לו. ועל זה כולו נאמר כ"י ל"א יש"א לפשעכ"ם (שם) כלומר אינו נושא פשע, כ"י מלא"ך שפ"ע לאי"ש כ"י שפ"ע מלא"ך לאי"ש, ועל כן לא יתן דרך לישא פשע. ועוד "כי שמי בקרבו" (שם) וסודו במספרו כי שמו מטטרו"ן כלומר מנטטור ופירושו שליח, וחזקת שליח עושה שליחותו ושלוחו של אדם כמותו, ואעפ"כ אפילו פרונקא (רש"י פרונקא-שליח בבא מציעא פג:) לא קבילנא יתיה עלנא אפילו לאות, והוא גם כן שליח לדבר פחות. ונאמר לשם "אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה" (שמות לג' טו'). והפחד משום מאמר "רגע אחד אעלה בקרבך" (שם ד'). והסוד כולו הוא בעבור שיתוף הידוע נזשגם הוא מלאך באמת ושמו גם כן ד"ם ר"ע ושלטניה עם דר ודר. ואמנם הסיבה הראשונה לכל אשר אין סיבה למציאותו לא יאמר עליו ית' שום שם כי אם שכל אמיתי לבד. כי אחר שנאמר שכל, על שכל האדם וימצא בכח אין לנו לתארו כיחס שווה בשום פנים אלא בשיתוף השם. כי השכל יקרא מלאך ועל כן יפול על השם ית' שם מלאך. ואמנם צריך שתדע באמת כי כל שכל מלאך ולא כל מלאך שכל, ואין למי שאין למציאותו סבה, שיתוף עם זה כלל. ועל כן אנחנו לא נוכל לעמוד על שם קיים כי אם להאמין שהוא מחוייב המציאות, ונייחסהו בשיתופים או בהשאלות או במשלים כמו שנבאר בשמות. אבל מה שאתה צריך לדעתו כי השכל נקרא כך, מפני שאין לנו שם יותר מעולה בכל השמות המיוחסים למלאכים משם שכל נבדל מכל חומר. וערבות הוא באמת מלאך פועל תמיד ומשפיע כוחות וטובות עלינו, ר"ל לכל זה העולם השפל בכלל ובפרט והבן זה.
והבן מאמר הרב ז"ל שהוא התחלה לכל, ואמר בפרק ל' בחלק שני כי סוד בראשית הוא כאילו אמר בהתחלה, ואמר גם כן בחלק הראשון בפרק פ"ט, והשתכל בו איך ביאר יחסו ית' לגלגל ושהוא כלי לו אשר בו ינהיג המציאות. ואמר עוד שם, השם יתעלה שמהו התחלה להם ונטעם בו ר"ל בערבו"ת. ואמר בפרק ס"ג בחלק הראשון על, "כי שמי בקרבו" פירוש מעולה, והוא שאמר "כי שמי בקרבו" עניינו דברי בקרבו, העניין שהוא כלי לרצוני וחפצי. ואמר, והנה אבאר הדברים בשיתוף מלאך ואדם במקומות ההם אשר העירותיך עליהם נחבראש זה הסוד ומשם תבינהו. ואמר עוד בחלק הראשון בפרק י"ו, מה שתראה בו בסוד הצו"ר שהוא ההתחלה ומשם תשיגהו. וכבר גיליתי לך דברים רבים בסוד התחל"ה וסב"ה ומשם תבין זה העניין גם כן, כי אלו הסודות יעידו קצתם על קצתם והבן דרכם.
סוד ז' פני"ם ואחו"ר
נודע מפרק ל"ו וכ"א ול"ז ונ"ג בחלק ראשון. ומפרק כ' וכ"א בחלק השני. ומפרקי המרכבה הראשונים בחלק השלישי.
שר הפנים הוא הדבר שיש לו שני פנים עכ"פ, נגלה ונסתר. הנגלה הוא גלגל איזה מהם שתרצה, והנסתר מניע הגלגל גם כן בלא ספק, והשר הוא הדבר אשר לו שולטנות ושררה וממשלה על המניע ועל גלגלו. ועל כן יהיה הדבר ההוא המשתרר והשולט, שכל נפרד ממציא הדברים ומנהיגם, ויהיה לפי מה שגלה הרב ממלת פנים בהיותה מורה על מציאות פירוש שר הפנים, שר המציאות. וגם לפי דברינו כמו כן עניינו שהוא שרו של עולם, והנה שר"ו ש"ל עול"ם, והש"ם המפור"ש שווים במספרם. ואין ספק אצלנו כי אחת מדרכי העניינים הנקרא פני"ם ואחו"ר שסודם רו"ח אופני"ם, נטכמו שכתוב "כי רוח החיה באופנים" (יחזקאל א' כ'), הוא גלגל התורה ר"ל גלגול עשרים ושתים אותיות ומשקלם ותמורתם וצירופם ברל"א שערים ראשונים משתים שתים אותיות, כמו שכתוב ב"ספר יצירה", מאתים ושלשים ואחד שערים קבועים בגלגל מתוך עשרים ושתים אותיות יסוד, שהם יסוד לכל נברא מן שמים וארץ. ועל כן אמר שם, חזר הגלגל פנים ואחור אין בטובה למעלה מעונג ואין ברעה למטה מנגע. הנה כלל לך בזה מציאות מעלה ומטה ופנים ואחור שמהם טובה ועונג רעה ונגע, ואיזה מהם שתבחר בגלגלך גלגל האותיות תקח, כי שתי הרשויות הם בידך. "החיים והמות נתתי לפניך" "ובחרת בחיים" (דברים ל' יח'). וכן הוא סוד הלוחות. "כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים" (שמות לב' טו'), כלומר פנים ואחור הם כתובים. ומה שיעיד לך על זה אמרם ז"ל, "מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים" (שבת קד.). מפני שהיו בלוחות תר"כ אותיות ואין בהם סמ"ך כי אם בדיבור השני והם שנים "פסל" "חסד", ואין מ"ם בם כי אם בד' הדברים הראשונים והם "אנכי" ו"לא יהיה לך" ו"לא תשא" ו"זכור", והם שתי מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה. ואמנם ארבעתם הם דברים שבין אדם למקום על כן קדמו במתן תורה בלוחות במציאות ובמעלה, אבל ו' הדברים הנשארים אין בם מ"ם ולא סמ"ך והם דברים שבין אדם לחבירו. על כן נקרא שם היו"ד יו"ד כלומר עשרת הדברים אשר אותיותיהם תר"כ, והם בגימטריא כת"ר תור"ה שסודם עשרי"ם ושש"ה.
סוהנה נחלקו לד' וו' חלקים מצד אחד, ולה' וה' חלקים מצד אחד. שבה' מהם נאמר "יהוה אלהיך", ובה' מהם אין שום שם. ועוד בא' מהם סמ"ך, ובט' מהם אין שם סמ"ך. ואין בכולם ט' כלל, ויש בשניות (בספר דברים) שני טיתי"ן. והסוד כי הט' כמו מקרה לראשון כי הוא נושא את כולם ובעבורו היו כולם. ובב' מהם והם לבדם אשר מפי הגבורה שמענום, יש בם "אנכי יהוה אלהיך", ובח' מהם אין בם "אנכי". ובז' מהם הודאה לזולת השם ית', ובג' מהם הודאה לשם ית' לבד והם הג' הראשונים. ואלה החלקים אשר נחלקו עליהם עשרת הדברים הם כולם סתרי תורה. אבל אנחנו כוונתנו בזה הסוד להודיע מהות פני"ם ואחו"ר, ועל כן נצטרך לגלות בו מה שקבלנוהו. ואע"פ שמה שנאמר בו הוא עניין גדול ומופלג וסתר מופלא מסתרי תורה והוא זה. ושים לבך מאד להבינו ולא תטה ממנו ימין ושמאל, ותכיר סוד פנים ואחור. "והיית רק למעלה ולא תהיה למטה" (דברים כח' יג') "ונתנך יהוה לראש ולא לזנב" (שם).
הנה הכתוב אומר "וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות לג' כג'). ותרגום אונקלוס כבר ידעתו כאשר העירך הרב עליו, שאמר "ית דבתראי ודקדמי", ופירש הרב בו הדעות הנפרדות בפרק ל"ו מן החלק הראשון ואמר וייחסם לשם שהם לפניו כלומר לחוזק ההשגחה בהם כמאמר אפלטון שהשם יעיין בעולם השכלים, והם הפנים לפי דעת הרב. וקרא עצם החומר והצורה מה שאחריו לרחקם ממציאותו ית', ואין ספק שעליהם נאמר בתלמוד "הראהו קש"ר ש"ל תפלי"ן" (ברכות ז.) שהוא אצלנו אחור והמרכבה אצלנו פנים. וגימט' קש"ר ש"ל נבואו"ת סאבלב"ב הנבוא"ה, ועוד קש"ר של צבאו"ת הגלג"ל. ואותם הם אשר נצטווינו להניחם כמאמר "צא מאצטגנינות שלך" (שבת קנו.) שנאמר לאברהם אבינו ע"ה. וכמאמר התורה "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם" (דברים ד' יט'). ועל זה תדע כי אומרו "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", בהוציאו בלשון יחיד לא יהיה, ואחר כן זכרו בלשון רבים הוא באמת על מציאות החומר והצורה הנקראים אחוריים שהוא אחד במציאות ושנים בגדר. על כן רמז אחרים שסודו אחוריים כלומר שהם אצל אחוריים לא יהיה לך לאלהים נוסף על פני כלומר על מציאותי. וכן אונקלוס החכם המקובל השלם ע"ה תירגמו "בר מיני", ועניינו חוץ ממני, כלומר שהגלגל והשם אינם דבר אחד. אבל השם ית' נבדל מן הגלגל והגלגל מקבל ממנו מציאות והשפעה והנהגה והשגחה וקיום ועמידה ושמירה נצחית בפועל, והוא חוץ ממנו בהכרח כלומר נבדל ממנו. כי לא יאמר חוץ אלא בהרחבת המאמר כמו שהובא על זה המופת השכלי בחלק השני בפרק א' בחלוקה הכרחית.
ואם כן הנה יתגלה סוד כוונתנו הנמשך עם השכל האנושי שהוא אמת. ויהיו לנו בזה שני עדים כשרים, שכל אלהי נבדל, ושכל חמרי נשפע, ואם הם אחד, הוא שקבלנו בצירוף לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לא יהיה לך אלהים נפעלי"ם אחר"י, זה לשון רבים, ואם הוא לשון יחיד אלהי"ם נפע"ל אח"ר מ"י כלומר שאיננו קדמון כמוני אבל הוא מחודש ממני. זה כולו צירוף מורה על אמיתת מה שהשיגוהו הפילוסופים סבהאלוהיים אחר יגיעה רבה. ואמנם גימט' אחרי"ם ע"ל פנ"י, צבאו"ת, כאשר רמזתי ושמו כשם רבו אבל אל תמירהו בו. וסוד הפסוק (לא יהיה לך אלהים אחרים על פני) בגימט' באר"ץ ובשמימ"ה כלומר לא תאמין אלהות גופני כלל מכל מה שבשמים ומכל מה שבארץ. ופשט הכתובים בעצמם כולם מורים על זאת האמונה האמיתית שאין ראוי להאמין דבר שהוא גוף או כח בגוף, אבל שכל נבדל לבד. ומזה כולו תבין כי מי שנמשך אחר דבר גופני לבד כלל, כבר השליכו ה' אחריו ושב להיות כמעט בלתי מושגח מאתו. אבל מי שנמשך אחר דבר שכלי ומבקש לחזק מיתרי החכמה בו הוא לבדו לפני השם ית' ושב להיותו מושכל ממנו לא מושלך אבל מושגח, ולא מושכח ואפילו עת מן העתים כי אלהים בקרבו לעזרו תמיד, ולא יגע בו רע כל עיקר כי הוא עם ה' תמיד והשם ית' עמו לעולם.
סוד ח' חי"י הנפ"ש
נודע פרק מ' ומ"א ונ"ב וס"ו בחלק ראשון. ומפרק ד' וה' וו' וי"ב בחלק השני ומעניין איוב בחלק השלישי.
השתכל סגבמה שאמר הרב בפרק ס"ט בחלק הראשון בעניין השארות הנפש אחר המות. שאמר שם, והדבר הנשאר אחר המות הוא הדבר המגיע בפועל. ועוד אמר אמנם הנבדלות הם דבר אחד לבד. ושם אמר לפני זה על גנזי חיים, כי כל חיים נמצאים בחי, אמנם הם מן החיים ההם. ועוד אמר בחלק השלישי הפרק נ"א קרוב לסופו, כי כל אשר יחלשו כוחות הגוף ותכבה אש התאוה יחזק השכל וירבה אורו ותזך השגתו וישמח במה שהשיג עד שכשיבוא האיש השלם בימים ויקרב למות תוסיף ההשגה ההיא תוספת עצומה ותרבה השמחה בהשגה ההיא והחשק למושג עד שתיפרד הנפש מן הגוף אז בעת ההנאה ההיא. ואמר עוד שם אחר זה, וזה המין מן המיתה אשר הוא נמלט מן המות על דרך האמת וכו'. ואמר בחלק הראשון בפרק מ' כי הדבר הנשאר מן האדם אחר המות יקרא נפש. והנה אמר בסוף "ספר המדע" בהלכות תשובה עניינים נפלאים על זה העניין, גם זימן דרך להבין מה שאמר שם בראש "ספר המדע" בפרק רביעי בעניין מהות הנפש, ואמר שהדעה היא צורת הנפש. ואמר ב"מורה" בפרק מ"א בחלק ראשון שהחכמה נקראת חיים וגם החיי"ם בגימט' חכמה. ושם אמר, ולפי זה נקראו הדעות האמיתיות, חיים, והדעות המופסדות, מות. אמר השם ית', "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע". ובא עוד בסוף הפרק ההוא מאמר חכמינו הקדושים ז"ל באמרם צדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים ורשעים אפילו בחייהן קרויין מתים. ואמר משה רבינו ע"ה "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". סדואמר הנביא "דרשוני וחיו" (עמוס ה' ד'). וכתיב במשלי (ד' כב') "כי חיים הם למוצאיהם".