הַדְרָגָה בְּגִלּוּי הַסּוֹד

… תחבולות. כמו שהובא אליו [ערמות] ערמות ובפלאות חכמות נסתרות ומפורסמות. הנה בעשותו כן שום חכם כראשון הנזכר [לא יגיע] למעלתו או יעברהו להיותו גדול ממנו וראוי לכך. ואין צורך להזכיר שאר העם במקום הזה [כיון שהם] סודות נעלמות מאד שנזכור בו בע"ה, לא [יתגלה] אלא למי שכוון בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו להעתיק שם השם ממקומותיו שהם ספרי הנביאים [אל] לבותיהם ולשונותיהם ולחקוק אותו בלבבו חקיקה בלתי נמחקת לעד ולנצח. ולדעת ולהודיע לכל הדומים לו אחר היותו …

ואחר שהעידותיך על זה אשוב להודיעך כוונתי בענין המולדות. ואמנם אכתוב לך תחלה הפשט מהם מפני שעליו הנעלם בנוי ואודיעך איך אין לנו היום דרך כי אם חשבונית לדעת דרכי המולדות האלה.

בגד"ה שעצמ"ו מחי"ה המתי"ם. ועל כן תדע כי הרא"ש מחי"ה המתי"ם ונתלה המלכו"ת ב"ה רא"ש וזנ"ב. ולפיכך ש"ם מיוחד מל"ך הרא"ש והזנ"ב. ודע זה מאד כי הוא סוד אדנ"י ואין ראוי לגלותו כי אם ליראיו שנאמר "סוד יי ליראיו ובריתו להודיעם".

… כל שכן לאמרם כמו שאמרו דברה תורה בלשון בני אדם. והשנית שידע שאפילו אם היה שם דרך זולת זאת הנמצאת בלשוננו ובמכתבנו היה ראוי להעלימה מן ההמון בכל צד. ולא עוד אלא שראוי לכל חכם לדעת שזה הענין כלו כונת השם שרצה לגלות דברים נעלמים לחכמים ולכסות דברים נגלים מן הפתאים. כמו שזכר הרב בחלק שלישי מן המורה בהקדמה שלפני המרכבה, ואין האדם נמשך בזה אל אחר הרצון האלוהי ואחר כונתו שהיא המביאה את השלמים לידי השלמות ולא היה אפשר שישתמשו הרשעים באור הגנוז הנקרא משכן הארץ, כמו שנאמר …

… שאינו ראוי לו. שידוע כי הלחם והבשר והיין, אע"פ שהם סם חיים לגדולים שכחם סובלם, הם סם המות לקטנים שאין כחם סובל. כן עניין קבלת האמונה המושכלת עם המקובלת, שאע"פ שהמושכלת סם חיים למשכילים אשר דעתם סובלה, היא סם המות לפתאים אשר אין דעתם יכול לסבלה.

… עוד הודע לצדיק ויוסף לקח" (משלי ט' ט') "ואל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידיך לעשות" (שם ג' כז'). ואמנם אם תגלה לו סוד אחד ויבהל וישתמם עליו ויחשוב שסר מעליו כל אמונתו, ושאתה סכל בעיניו או מין ואפיקורוס, אל תאכילהו סם חיים פן תמיתהו. ונפשו מידך יבוקש, שכבר הזהירך שלמה עליו באמרו "באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך, ואל תשג גבול עולם" (משלי כג' ט') "אשר גבלו ראשונים" (דברים יט' יד'). וכפי העניין הזה תבחן כח כל מקבל דבר מושכל או …

והסוד הראשון אשר תגלה לו יהיה מן הקלים שבפיך, לא מאשר בלבך אשר לבא לפומא לא גלי. ובעשותך כן תתן לכל אדם חוקו, ותמשך אחר דרכי ה' יתברך אשר נותן לחם לכל בשר ומשביע לכל חי רצון, כלומר משביע לכל חי מרצונו כאשר ירצה כפי מה שהכיר בו. ותשתדל בעניין זה לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ואם יצאו מפיך דברים מורים אשר פרצת הגדר אצלו רוץ מהר וגדור מה שפרצת עד שתיהפך כוונתו אל אשר היה בו מתחלה, ועשה בתחבולה עד אשר לא ירגיש בך ולא ישיג כוונתך בשום פנים, ובזה תקרא גודר פרצות.